שו״ת דברי חיים – חלק ב – קטע 15

לט

שוי"ד לכבוד ידידי הרבני המופלג החסיד הנגיד המפו' מו"ה אבלי כ"ץ רפאפורט נ"י ולעדתו הנגידים יראי ה' ומופ"ת יחי' בק' אוהל יע"א:

שאלה פה בעירנו נהגו קצת איסור באווזות המפוטמות אפי' ע"י בדיקת הוושטין והאווזות שאינן מפוטמות אכלו תמיד בלא בדיקת הוושטין עוד משנים קדמוניות מימי הרב הגאון הקדוש מהר"מ ט"ב האב"ד דפה זי"ע וקצת אכלו אווזות מפוטמות ע"י בדיקה אח"כ ועתה הורה הרב האב"ד שיבדקו גם הוושטין מהאינם מפוטמות ולא יאכלו שום אווז בלא בדיקת הושט ואיזה אווזות אינם מפוטמות נטרפו בבדיקה וישאלו החסידים ואנשי מעשה אם יחושו להוראת הרב שלא לאכול שום אווז בלא בדיקה או שיוכלו לאכול גם מפוטמות בבדיקה:

תשובה מכתבם הגיעני והנה ידידי ידוע זאת שאין עצה ותבונה נגד ה' ואין שום דבר עומד בפני מצות תוה"ק ולכן נחקור נא עפ"י דין אם צריכין בדיקה הוושטין מאווזות שאינם מפוטמות הנה לא שמענו בכל תפוצות ישראל מזה אך אם אולי במקומכם שכיחי נקובי הוושט אם הוא מיעוט המצוי צריכי בדיקה ואם אינו מיעוט המצוי אינה צריכה בדיקה דבכל הח"י טריפות אזלי' ב"ר ולכן על הדיינים לעיין בזה אם מצוי נקובי הוושט צריכים בדיקה אך עכ"ז בודאי אפי' לאחר בדיקה אסור לאכול ממפוטמים ביד כי יש בזה הרבה לחוש כמבואר ברמ"א וט"ז ז"ל ולענד"נ שלא מהני היתר לזה ואולי שנהגו איסור לא עפ"י טעות רק שאחזו כדברי האוסרים בוודאי אסור להתיר להם. ומה זה מה שנקרה שנתוודע ששכיח בלא הלעטה נקובים בזה המה בודקים לחומרא מדרבנן דאפי' טריפות הריאה רק מדרבנן אבל המפוטמים אסורים להנוהג איסור ולא מהני התרה בלתי הוצעת השאלה לפני גדול הדור דרך הקבלה שקבלו עליהם ואופן הנהגתם אז יורו להם הגדולים אם יוכלו להתיר הלזו ואם יקלו לאכול מהמפוטמים בלא שאלה מגדולי הדור המה עוברי נדר:

ומה שכתבתם שבני בליעל מחרפים אתכם לא ידעתי מה הוא החרפה לכם לו ישכילו יבינו שאדרבא מחמת שאתם נזהרים מאיסורים ומלאכול מפוטמים השי"ת שומר אתכם ולא יאונה לכם מכשול וכאשר התחיל זה הריעותא להיות נקרה מקרה מן השמים שיתוודע לכם כי רגלי חסידיו ישמור והנה פה בקהלתינו אשר אין מפטמים כלל וזה לא כביר יצא קול שהערלים כולים מפטמים ויש חשש על הושט והנה לא ידוע הדבר בבירור ולא ניכר שום היכר מפטומה כאשר יאמרו הבקיאים עכ"ז הושבנו ב"ד ונגמר בינינו להכריז על כל הושטים שיבדקו ואפי' אותן שנתגדלו בביתי צויתי לבדוק משום לא פלוג אך עשינו זאת על בחינת הדבר ונסיון על איזה שבועות כ"א יהי' מיעוט המצוי יצטרכו תמיד בדיקה ואם לא יהי' מיעוט המצוי סמכינן ארובא כמו בכל ח"י טריפות ולאחר התקנה הי' איזה ושטים טריפה אך ראינו כי המה מיעוטא דמיעוטא ולזה חזר הדבר לכמו שהי' שלא להצריך בדיקה ואתם ידידי עשו ג"כ בדרך הזה כאשר כתבתי לכם ומה לכם לחרפת בני בליעל ובלא השכל הלא ידוע לכל העולם צדקת הרב הקדוש זלה"ה וגדולתו בתורה גם ידוע לכל החילוק בין הנקראים חסידים לבין המחרפים שאלו רצים ואלו רצים וכו' ומה יאמרו האפקורסים בלתי מאמינים הלא ידוע לנו שלא נאמנה אצלם שום מצוה ומה להם ולנו לבנות בית ה' במצות ואל יאמרו ח"ו כי אני מחרף את אשר לא ידעתי כי זאת אומר בטח מי שהוא בעל אמונה בדת הישראלי וירא ה' לא יבוא לחרף למי שמחמיר באיזה דבר חומרא ומסתמא אפי' פשוטי והמוני עם לא יבזו אתכם מחמת שנהגתם חומרא ורק נמצא איזה אפיקורס על אלו אנו מתפללים בכל יום ולמלשינים אפילו באינם ידועים ושלום לכם דברי ידידם דוש"ת בלונ"ח: יום ב' ח' אדר שני תבר"ך:

סימן מ

להרב וכ' מו"צ דק' פעלשטין יע"א:

שאלה בטרפשא שנסרכה ונמצא על הפרש ברזל עב שאינו יכול לנקוב כלל כי הוא עב מאוד ובבה"כ נמצא כמו ווארצלין ובתוך הווארציל נקב ובדקהו וחתך הבודק עד מקום שהשביל מהנקב הלך וראה שפסק הנקב והשביל והי' בשר יפה ושלם ולא ניקב יותר:

תשובה הנה אנן קיי"ל דאין סירכות רק בריאה והכי נהוג עלמא ורק בבה"כ חוששין עפמ"ש הרמ"א [סס"י מ"א] והנה כל מעיין יראה אפי' שכ' הרמ"א ז"ל דודאי ימצא מחט אין כוונתו לאסור בלא מחט דא"כ בדיקה ל"ל לימא הרמ"א ז"ל באם יש סירכא בטרפשא טריפה דודאי נמצא מחט א"ו מספק קאמר הרמ"א ז"ל וכמ"ש בת"ח ז"ל שמא ימצא מחט וא"כ אם בדקנו ולא נמצא מחט כשר ורק כאן הריעותא מטעם הווארצעל שנמצא בפנים והואיל ויש כאן ריעותא של הסירכא הרי ניקב והבריא והנה דין זה צריך ראי' והנה ראי' לזה מדברי ש"ס חולין (מ"ח ע"א) וז"ל אר"י ב"מ אר"נ ריאה הסמוכה לדופן אין חוששין לה העלתה צמחים חוששין לה כו' יעיי"ש הרי דאם לא העלתה צמחים רק הי' איזה ריעותא בתוך הריאה לא היינו חוששין דא"א דשום ריעותא הוי טריפה הו"ל לגמ' לומר דחוששין באם ריעותא בריאה כגון שע"י נפיחה העלתה הצמחים בתוך הריאה נימא טריפה א"ו שריעותא זולת בועה לי' לן בה לצרפו עם הסירכא ובהדי' פסקי' בסירכא תלוי' על הבועה טריפה דהבועה מעידה דניקבה ועי"ז עלה סירכא כמבואר בש"ע סי' ל"ז] וכל אחרונים ובעלה בשר ע"ג בועה כשר אפי' סירכא יצא ממנה דהוי רק סירכא על חסרון בפנים הגם דחסרון בפנים הוי ריעותא דכבר פליגי בי' אמוראי (מ"ז ומ"ח] וגם מהרמב"ם ז"ל נראה להטריף בחסרון מבפנים מ"מ אנן מכשירין אפי' סירכא יוצאת ממנו ואמאי ל"א דהבועה שבפנים וחסרון בפנים יעידו על הסירכא שעלתה מחמת הנקב א"ו כיון דבועה לדידן אין ריעותא כלל וגם שהבשר יפה מפסיק בין הריעותא וכל שאין התר"ל סמוכים יחדיו כשר כידוע ומש"ה כשר בבועה שעלה עלה בשר יפה וסירכא יוצאת ממנה א"כ אם זה הוא בסירכא בריאה דודאי מלתא היא ועיין בבד"ה להרא"ה ז"ל ובת"ש ובפ"מ דסירכא תלוי' הוי עכ"פ ריעותא גמורה מכ"ש בסירכא שע"י בה"כ שאינו ריעותא כלל רק הרמ"א ז"ל חשש להצריכה בדיקה ואם לאחר הבדיקה רואין שאין כאן מחט והנקב אינו מעל"ע דהבשר שלם ויפה והווארציל שבפנים אינו ריעותא כלל ולא מוזכר לריעותא בשום פוסק ורק מבחוץ לא שכיח ווארציל אך מבפנים הרבה קשיות בשר שכיח וכמו ווארציל ובוודאי שאינו ריעותא כלל ול"ד ללב בנמצא דם בחללו [סס"י מ"ם] משום דשם חזינן שהבריא הבשר כמבואר בת"ש ז"ל ומביאו הפר"מ ז"ל [ס"ס הנ"ל] והחזיק בדבריו אבל כאן לא ראינו שום הוכחה על נתרפא מה"ת לחוש להבריא אך אם הי' איזה הוכחה שהי' נקב והבריא כמו שניכר לפעמים במראית עין בודאי טריפה ולא צריך לשום ראי' אך כפי פשוטת השאלה שאין כאן רק שהי' בפנים כעין בשר נפוח ווארציל ואח"כ נפסק זה והי' בשר שלם בודאי אין הסירכא גורמת להטריף ולא עדיף מסירכא על הבועה בריאה ועלה בשר יפה דכשר לכ"ע ובדברי האחרונים אין לי להאריך כי במחכ"ת דבריהם בכמה מקומות קשה להבין וגם לא נודע לי מי המה הספרים שהביא מעכ"ת אם ראוי להכניס דבריהם בבהמ"ד ומה שכתבתי נ"ל ברור ועכ"ז אינני מחליט דעתי נגד גאוני זמנינו וכפי אשר יאמרו כן יקום אך לא יטרידני בזה כי לא אשיבנו בזה עוד והי' שלום:

סימן מא

להרב וכו' מו"ה מרדכי נ"י מספינקא בק' אברטין גליל קאלמייא:

אודות בה"כ שנסרך אם אין בה מחט המנהג שאין חוששין לסירכא ובימי חורפי גם אני הייתי מסופק בזה ושאלתי למורי הוראות זקנים וכתבו שהמנהג להכשיר בלא מציאת מחט ובהדי' מפורש בצ"ץ (סי' מ"ט] דבלא מחט כשר לדידן דמכשירין סירכא חוץ מריאה גם לא ידענו שום חשש ומה ניחוש לנקב ואי משום השביל הרי חזינן דהי' מחט ז"א דהא כתבו שיש לומר שחזר המחט ולא ניקב כלל ולא מצינו בשום א' מהפוסקים להטריף ביש שביל אפי' אין מחט לפנינו א"ו כ"ז שאין מחט ולא ניקב מעל"ע לפנינו כשר אך מה שכ' מעכ"ת דיש מחוץ בועה הנקרא ווערצלי והנה מזה נראה שהי' נקב מחוץ והוי כקרום שעלה מחמת מכה ולכן צריך הרבה לדקדק בווערצלי ואם יהי' ברור שהוא רק דלדול בשר בעלמא ואין הבשר לקוי יכשיר ואם יש לחוש שהוא עלה מחמת מכה מספק היא טריפה והי' שלום:

סימן מב

להרב פלוני אבד"ק פלוני:

הנה בעיקר הדין שגגה יצא מלפניו כי הלא כעת לפנינו ב"מ מהופכים עכ"פ קצת שמעי העבה אינה במקומה הראוי וכן ראה תיכף הטבח בעת הוציאו הדרא דכנתא ולא נתעביד בהכנתא שום מעשה רק הניחו באיזה מקום ועתה רואים שהוא מהופך בודאי לא הוי נאבד רק ריעותא לפנינו ובהדי' מבואר בש"ס דתולין רק במצוי ולזה א"צ שום ראי' ודברי הת"ש הוא מהרשב"א גבי סירכא תלוי' ונ"ד אין דומה לזה כלל גם מה שתלה בדברי כו"פ תמי' לי דכי לא ידעי' דיש מקילין וכפי הנראה שגם הש"ך ז"ל מיקל אך לא קיי"ל כוותייתו דכן משמעות פשטות הירושלמי לאסור וכמ"ש הת"ש והפ"מ והפר"ח ז"ל גם מה שמפלפל בדברי מהרש"ל הוא לא לצורך לדינא כיון שדבריו דחויים מכל גדולי האחרונים לדינא ולכן בודאי טעות נזדמן לו אבל מסתמא זכות אבותיו עמדה לו שלא נכשל ח"ו בדבר אסור בא לידו ולכן כתבתי זאת לו לעצמו שמעתה ידקדק הרבה ולא יהי' קל בעיניו דברי התה"ק ודברי חז"ל הנגלים ופשוטים כי בכל זאת תלוים רבוא רבבות עולמות הקדושים וד"ל:

סימן מג

לכבוד אחי הרב הגאון החריף ובקי בו"ק חו"פ מו"ה אביגדור נ"י האבד"ק דיקלא יע"א:

דע לך אחי כי רוב גאונים לא ניחא להו בהביקוע העגלים כידוע וגם שמעתי מחסיד ת"ח מופלג מתלמידי ח"ז הקדוש מהר"מ מרימנוב זלה"ה ואמר שידוע לו בפירוש שח"ז מרימנוב לא הורה דוקא לבקוע רק ששאלו למה מניח השו"ב ר"נ ז"ל לבקוע ואמר שאין קלות לבקוע אך לא הקפיד דוקא לבקוע ולכן ודאי מותר לחכם לצוות לשנות המנהג מלבקוע ואדרבה מצוה שלא לבקוע וכ"כ החסיד מהר"ש אבוהב וגדול הי' חשיבתו בדורו ואא"ז הח"ץ ז"ל אשר בגודל תבונתו הרבה על גדולי ספרדים כידוע ואת מהר"ש הנ"ל הלל בשבחו בתורה וחסידות וז"ל הד"ש סי' רמ"ה תשובה ועל מה שנהגו בבהמה בבדיקת הריאה לקרוע בתחילה כל החזה היא לענ"ד מנהג מגונה ורע וראוי לבטלו ולמנעו מחמת חשש הסרכות שכ' מעכ"ת ואין לזוז ממה שנהגו נפוצות ישראל לעשות כפי מה שהורה הרמב"ם ז"ל בה"ש פי"א וז"ל המנהג הפשוט בכל ישראל כך הוא כששוחטין את הבהמה או חי' קורעין את הטרפש של כבד ובודקין את הריאה וכו' ע"כ וכך הוא מנהגינו פה שהשוחט עצמו קורע בסכין בנחת ובזהירות קצת מן הטרפש כדי הכנסת היד והזרוע ויבדוק הריאה וכל סביבותי' ואם הקדמונים אשר הי' שם העלימו עיניהם מקלקול מנהגם אפשר שהי' לסבת מקרה איזה אונס או צורך שעה ומקום הניחו לאחרי' להתגדר בו ולהרים מכשול מדרך עמינו ע"י האמצעי משובח כוותי' דמר עכ"ל וכ"כ [עוד[ גדול אחד ולכן אין לסור מדבריו לבטל מנהג הביקוע ואין שייך בזה שום קולא כי אדרבא ביקוע קולא גדולה כידוע ובפרט בזמנינו זה ובודאי אין לשנות מנהג קבוע מוזכר בראשונים ובכל ספרי הגדולים כיצד סדר הבדיקה ולא נזכר ביקוע כלל ושאלו נא בכל מדינות ספרד וכל ארץ אשכנז וכל מדינות ד' ארצות פולין שאין בוקעין רק באיזה מקומות מיעוטא דמיעוטא וכל הצדיקים אכלו מבדיקה לא מביקוע ומי יודע מאיזה טעם לא מיחה מוח"ז בהביקוע וכמ"ש בשו"ת דבר שמואל הנ"ל ולכן בודאי ראוי שהשו"ב יבדוק כדרך כל העולם בלא ביקוע והי' שלום כדברי אחיך ידידך דוש"ת בלונ"ח:

סימן מד

להרב וכו' מו"ה יוסף יהודא שטראזבערג מו"צ דק' קאסוב יע"א:

שאלה בגלילותינו שכיח בין הכבשים שהכבד שלהם לקוי כולה והיינו שהיא נפוחה ונשתנה קצת ללובן וכשצולין אותה נפלה ממנה תילחי תילחי וגם מלאה תולעים הנקראים מאטיליציע וכאשר גובר החולי ונתיישן נמצא גם המרה נפוחה ועבה והבקיאים אומרים שנתהוו מחמת שאוכלין עשב כזה ואותן הכבשים ניכרין מחיים להבקיאין ורובא דרובא מתין מזה וא"א להם לחיות י"ב חודש ומקצת מבקיאים אומרים שאף מיעוטא דמיעוטא ליכא דחיין י"ב חודש יורנו נא רבינו וכאשר יצא מלפניו כן יקום:

תשובה מכתבו הגיעני והגם שכעת אינני פוסק באו"ה להלכה למעשה כי לעת זקנתי אין כחי אתי לעיין בספרים בחיפוש אך לאיפרושי מאיסורא אמרתי להודיעו דעתי ולהלכה אם יסכים עמי דעתו או איזה ב"ד יפה גם אנכי עמהם. הנה במראה בשאר אברים זולת הריאה לפ"ד ראשונים נראה שאינו פוסל שכן אמרו אין מראה פוסל אלא בריאה כן אמרו בשגירת לישנא כ"פ. אולם הת"ש ז"ל כ' שיש להחמיר משום דלמא הוא כבשר שהרופא גורדו יעו"ש [סי' מ"ג סק"ד] והנב"י (קמא סי' י"ג] פקפק ע"ז ולי נלענ"ד דודאי אין חוששין באיזה מראה על בשר שהרופא גורדו דהרי חזינן דבין בבהמות ובין בעופות שכיחי מראות ואם באנו לחוש כמעט אין שום בהמה או עוף שיהי' בלי מראות אך בודאי אוקמינן אחזקה דחזקת רוב כשרות כיון שלא יצא מהרוב כלל שרוב בהמות או עופות יש להם מראות כזו וכיוצא בזה ולכן אין לחוש כלל רק אם נראה לפנינו ריעותא שיש לחוש דלמא בא המראה מחמת חולי אז שפיר שייך דברי הת"ש ז"ל דבמראה יש לחוש לבשר שהרופא גורדו כיון שכבר יצא מחזקתו ע"י הריעותא שבו ולכן בנ"ד שיש תולעים שבודאי גורמין השתנות בהבעל חי והוא מחמת חולי או מחמת אכילת עשבים הממיתים אותם בודאי המראה היא ריעותא גמורה מס' בשר שהרופא גוררו אמנם אם אין מראה כשר כיון שנשאר במקום חיותא אך אם נפוחה הכבד נ"ל להטריף דנפוח הוי כמו תוספת בגוף והוי יתיר הכבד דטריפה לכ"א כשיטתו וכ"כ הרמב"ם ז"ל להדי' גבי ריאה (פ"ח מה"ש ה"ח] מביאו בש"ע סי' ל"ו סי"ב] כנלענ"ד [ע' ברא"פ בקונטרס הראיות אות ס"א ובפר"ת סי' ל"ה ס"ק קכ"ו בשם הרשב"ץ] ואין לי פנאי להאריך הרבה ולענין ורדא שנתקטנה ולא נשאר רק השורש ויש לו כט"ד כשיעור פרק אמצעי של אגודל ותואר ורד בשורש שלו והשורש נדבק עם הכיס שלה אי דיינין לי' כת"ל הנה יש מקום להתיר והמחמיר תע"ב והי' שלום. כ"ב כסלו תרל"א לפ"ק:

סימן מה

להרב וכו' ט מו"ה בנימין ליב רייך מו"ץ בק' סטאניסלב יע"א:

אודות אשר דרש ממני בעניני עופות חדשים שבאו מאיי הים ויש להן כל הג' סימני טהרה מה דינם:

הנה ראיתי למעכ"ת רץ להמערכה במלחמות ה' גבורים וחץ העביר נגד מרן דכולא תלמודא רש"י ז"ל להקשות עליו מסוגי' ערוכה כמעט באותו הסוגי' ואתפלא מאוד איך שכח עם מי מדבר מע"כ עם שר התורה רש"י ז"ל ואם כי דבריו לפעמים מחוסרי הבנה לאטומי מוח כמוחינו עכ"ז אם רחוקה הוא ממך רחוקה מחמת קוצר שכלנו אך מי מדורינו יאמר להכריע נגד גדולי הראשונים כאלו ואין לנו רק לקבל דבריהם באהבה ולילך אחרן רוב הדיעות וכאשר עשו בעלי הש"ע ולכן אין לנו לזוז מפסק הש"ע מחמת איזה קושי' כידוע לנו גודל שפלות דורות האחרונים ולכך לפלפל בזה נגד דעת הרמ"א (סי' פ"ב] הוא למותר ואפי' יבא אליהו אין שומעין לו נגד המנהג כמבואר בגמ' ולכן בודאי אין נאכל שום עוף בלא מסורה וכאשר לדינא פסק כן הרא"ש וכמה ראשונים כמבואר בטור וכן אנו נוהגים מעולם והעושה נגד זה אוכל ממש עוף טמא ומה שרצה לומר דהרמ"א ז"ל מודה בשכן ונדמה תמוה לי היכן מצא חילוק זה בפוסקים לצרף היתר דשכן ונדמה לא ימצא זה לא בראשונים ולא באחרונים ולכן יטול מה שחידש ובלא מסורה לא נאכל שום עוף ובפרט מי הגיד לו בנבואה שהוא דומה לתרנגולים שלנו אדרבא לפי מה שראיתים בגלילותינו רחוקים המה מתרנגולים שלנו בקומתן ובצורתן ומעט אשר דומים לתרנגולים שלנו וגם מה ששוכנים אצל עופות טהורים שלנו אין ראי' דבשלמא אם ישלחנו חפשי והוא יבחר עצמו עופות טהורים הי' ראי' לר"א כמבואר בב"ק (צ"ב] ובחולין (ס"ה] אך זה העוף הנסגר בבית או בחצר במקום דלא שכיחי עוף טמא בע"כ הוא מתחבר לטהורים ההולכים עמו ביחד לרעות ואם כי י"ל דגם זה מיקרי שכן שהולכים דרך חיבור יחד מ"מ בודאי לא נצרף זה לסניף להתיר והנה לזה הפלפול הוא למותר ואינו רק פלפול של הבל כ"א שניתן רשות לפלפל גם לחדודי אך בסוגי' זו לפי עומק העיון לא ירדתי לעומקה על שעה חדא הגם כי כבר יותר מארבעים שנה שלמדתי הסוגי' בעיון רב עכ"ז עתה אם אבוא לפלפל צריך זמן חצי שנה עכ"פ ולזה הפלפול הוא למותר ולא באתי רק לתרץ מה שהק' מעכ"ת בחוזק ולפענ"ד אין התחלה לקו' אלו. א'. מה שהק' דלמה דקאמר הגמ' ס"ג ע"ב] אקרא אני דיה ואם כדברי רש"י ז"ל דעשרים כולו דרסו א"כ ל"ל קרא לאיה הא הוא דורס וכל עוף הדורס טמא במחכ"ת נעלם ממנו דברי התו' בהתחלת הסוגי' שכ' בדף ס"א ע"א ד"ה כל עוף וז"ל וא"ת והיכי קים להו לרבנן הך מלתא כו' ואי הלל"מ הוא א"כ ל"ל דכתב רחמנא פרס ועזני' תרווייהו לא לכתוב אותו שדורס דממ"נ חד מינייהו דורס שאין בכל אחד אלא חד סימן של טהרה ואותו שבזה אינו בזה כדמוכח בגמ' וי"ל דשמא קבלה היתה מימות נח שהקריב מכל עוף טהור ובדק את כולם ומסר לדורות שאין עוף טהור דורס כו' עכ"ל אלמא דאעפ"י שדורס הצריך התורה לאשמעינן פסולו ולא לסמוך אקבלה מנח. ב' מה שהק' דלשיטה דאין ב' כתובים מיעט רק שלא נילף מהם א"כ מ"מ אסור כל עוף משום דאזלי' בתר רוב עופות הטמאין כמבואר בגמ' ואתפלא מאוד הלא בזה אנן מסופקים אם בחד סימן או בתרי הוי כשר או לא היינו בידוע שאינם מהטמאים הכתובים בקרא ורק הש"ס מקשה ונהי שאינם מהנפרטים בקרא מ"מ נלמוד מבנין אב לאסרם ומתרץ הש"ס דמב' כתובים אין למדין וכיון שאין למדין שוב אין רוב כאן דרוב עופות טמאים בעולם הוא מתוך שנפרטין בתורה אבל שארי מינים בודאי ליכא רוב טמאים עיין בתו' גם מה שהק' על הגמ' דפריך כיון דבתלתא אסור תרי מבעי' והק' מעל' הא אין עונשין מה"ד וצריך קרא והנה נשמט ממנו כלל הנכלל כמעט בכל הפוסקים דאם התורה ענשה בדבר חמור כזה או ביותר חמור גם על קל מחמור הזה מענשינן מק"ו הקל ממנו כמבואר בב"י וא"כ כיון דכ' נשר בהדי' שפיר פריך הגמ' דעורב ל"ל ק"ו [הוא] מה בתלתא אסור תרי מבעי' ואי דאין עונשין מה"ד הא על] נשר ענשינן דהוא יותר חמור ובלא"ה לק"מ דאטו הני מטעם חומרא וקולא אתינן דמשום שיש לו שני סימנים או יותר חמור מסי' א' דזה ליתא כלל כמבואר בתו' דהא ס"ס הן סי' טהרה ובאמת יש שיש לי ג' סימנים ואסור ויש דבחד מותר ואין בזה חומר או קל ובתורה לא כתבו כלל כדאמרי' בש"ס דבר זה לא נתפרש בתורה רק דחז"ל דקדקו מדכתי' תורים להכשיר ונשר לאסור מזה נדע כוונת התורה איזה עוף אסור אבל לא משום חומר וקל והגמ' דחה מכח לישנא בעלמא אבל לא בתורת חומרא וקולא רק כוונת הגמ' פשוט אם צריך דוקא ד' סימנים כמו תורים או כהבנת התו' ד"ה [לא נאמר] א"כ ביש בו ב' סימנים ודאי רחוק מתורים בודאי אסור וז"ב ולכן לדינא ודאי אסור לאכלם בלי מסורה ואפילו כל גאוני דורינו יכשירו האוכל אותם אוכל טריפה אולם בגלילותינו נמצאים איזה מין עופות לא ידעתי אם המה כמו שמצויים ביניכם והנה זה כמה שנים אשר נגידי עירנו ההולכים בבתי השרים הגידו לי לפ"ת איך שהשררים הביאו עופות מאי אחד סמוך לא"י והנה במשך הזמן התחילו לרבות העופות הללו ולא התרתים מטעם הנ"ל ולאחר ב' וג' שנים איקלעו לאתרין שני אנשים חשובים ממדינת פולין הדרים כעת באה"ק והמה ניכרים בקהילתינו שהמה בעלי תורה ויראה וחשובים למאד בארץ מגורותם והמה העידו לפני שמזה האי שהביאו למדינתינו כנ"ל מזה האי הסמוך לאה"ק מביאין לאה"ק אותן העופות ונאכלין שם עפ"י מסורה מכמה מאות שנים אולי עוד בימי התנאים ועפי"ז אין שום חשש כלל לכ"ע והתרתי להם אך בביתי נזהרים מלאכלם בלנ"ד ומעתה אשים קנצי למילין והי' שלום: