שו״ת דברי חיים – חלק ב – קטע 14

מכתבו הגיעני. והנה לפ"ד אשר ידעת כי כעת לעת זקנתי אינני פוסק הלכה למעשה. אך להדריכך בדרך אמת אודיע לך בקצרה אשר התב"ש ז"ל יפה פסק דאם לא בדק המראה טריפה וגם הלב"ש לא הקיל נגדו ובפרט דהא נ"ד שאני ממוגלא אם נראה שמוגלא במקום שהי' מראה תולין שהמראה הי' מחמת המוגלא דמוגלא לא רעותא הוא ששכיח טובא כידוע אבל הכא דמראות כאילו אינם שכיחים כלל ורק שבא מעשבים ומים שבמקום הזה גורמים ולכן בודאי המים מכלים את העור כמו בשר הריאה וכיון דחזינן דשלטה המראה לבן הנ"ל בבשר כ"כ יוכל לשלוט בהעור ובודאי טריפה מספק וזה לא יאמר לצרף ולעשות ס"ס ע"י ספק אופתא דאין בידינו לצרף ספק שלנו לספקא דפלוגתא וד"ל. ובענין הקרטין צויתי להעתיק לך מה שהשבתי לגאונים קדושים מפולין הרב מפיאסק בידו של ר' מייטשא שו"ב ועמו הרב הגאון המפורסם בקדושה ובטהרה הר' מיוזפאף והמה שאלו ממני והשבתי להם ולדעתי ישרו דברי בעיניהם ועשו כפסקי ולכן אתה ידידי תשלח דברי להגאון מסאניק אם יסכים כן תעשה יותר אין בכחי לכתוב והתפלל נא בעדי כי חלוש אני מאוד. יעזור לו ד' באריכות יו"ש והי' שלום כא"א דוש"ת ומצפה לראותך בשלום: ג' לסדר אשר תפרה תרל"א:

סימן לג

ר"ש לידידי הרב הגאון המפורסם וכו' ש"ב כש"ת מו"ה ליפא מייזליש נ"י:

הגיעני מכתבו ואם כי טרידנא טובא לא מנעתי מהשיבו מפני הכבוד וגם כי הדבר נוגע לדינא הנה נידון הבהמות שהרופאים עושים בתחבולה ותוחבים מחט עבה לתוך חלל הבהמה סמוך לכרס ויש חשש שמא נגע בכרס ובהמסס מה דינם. הנה לפענ"ד בודאי אין לספק דהוא כמחט שנמצא בחלל הגוף (זולת טעם האומנים שיתבאר לפנינו אי"ה) דדינו בש"ס שטריפה וכן פסק בש"ע ובהג"ה סי' נ"א דאפי' באין הקוץ לפנינו רק ידענו שהנקב מחמת קוץ טריפה דל"מ שום הוכחה ואשר עלה על דעתו דמר ראי' מדלא יצא הפרש דבוודאי לא סמכינן אאומדנא במקום שמדינא דש"ס טריפה וגם מה שכ' הד"ג ראי' לסניף מהגהת בטורים שמביא הב"ח ז"ל [רס"י מ"ח] אין ראי' כלל דאינהו לא מיירי רק לענין אם נקרע בשר החופה הכרס ובגווני דידעי שלא נגעו בפנימית אברים וכל הוכחת הג"ה הנ"ל הוא רק להוכיח דהלכתא כרבה בר"ה אבל לענין חששא בנ"ד דחיישי' שמא ניקב כרס הפנימי ממש ושמא ניקב ההמסס בודאי כ"ע מודים דטריפה מדינא דש"ס בלי חולק ומ"ש מעכ"ת דהרי חזינן דחי יב"ח הן אמת שבח"ס ראיתי ג"כ מצדד לומר כן אך לפענ"ד זה דבר שאינו כלל דהאיך ראי' מאותן שחיים דלמא אותן לא נגעו בכרס והמסס וזה שלפנינו נגעו בהו בהכרח והיא טריפה ולא שמענו בכה"ג לומר אזלי' ב"ר מדרוב לא ניקבו גם המיעוט לא ניקב ויעוין ברש"י חולין (נ"ג ע"ב) שכ' שם וז"ל בד"ה לפרסומי מלתא וכי אזיל לנהרא אוושא מלתא טפי ולפי שעופות דקים ומרובים היו לא יכול לבודקן ולהתירן בבדיקה מפני הטורח שמא יטעה באחת מהן עכ"ל אלמא אפילו בדקנו הרוב מ"מ לא' שלא נבדק חיישינן שמא נדרס או ניקב וכה"ג כ' הת"ש ז"ל סי' למ"ד לענין הנקבים שנמצא באווזות יעי"ש וגם העלה שם דכה"ג אין סומכין אחיות י"ב חודש גם בל"ז העידו לפני שני אנשים כשירים סוחרי בהמות שיודעים בבירור שמנקבים ההמסס ומ"ש מעכ"ת להתיר משום שי"א להיפך ואוקמי אהיתרא אתמה טובא הלא קיי"ל תרי ותרי ס' דרבנן ועכ"פ מדרבנן אסורה הן אמת שהר"ן ז"ל כ' דוקא במילי דאישות החמירו מביאו ב"י אה"ע סי' (ק"ג) [ג'[ אך רוב הפוסקים העלו דרק לתרומה דרבנן מעלין ויעויין בב"ש שם ובסי' מ"ו וגם בלא"ה לא שייך חזקת היתר כיון דאתרע ומה שפלפל מעכ"ת בס' שנולד מחיים לפי הנראה דמעכ"ת בדרך נחיצה כתב מה שכתב בלא עיון בפוסקים דבת"ש ובפר"ח מבואר דכה"ג דאתרע גם התו' מודים דאסור גם אשתמיטתי' מיני' דמר דברי הקצה"ח בספרו ש"ש שכ' בשמעתא ו' פכ"ב וז"ל לפי"ז נראה בשנים שאומרים שנמצא יתרת בבהמה ושנים מכחישים שלא הי' יתרת כיון דחזקה ליכא דהא לפי דברי העדים שנמצא יתרת נולדה טריפה מבטן אע"ג דאיכא רובא אינו מכריע נגד עדים והו"ל ס' דאורייתא וכמ"ש עכ"ל הרי דבבהמה תרי ותרי ס' דאו' (הגם שבחזקה התיר ש"ש מ"מ בנ"ד ליכא חזקה דאתרע כמ"ש מעכ"ת בעצמו ונגד רוב לא מהני תרי ותרי) ולכן לדינא מקודם צריך להתברר יפה ע"י רופאים מומחים או ע"י ישראל כשירים אם אינם עושים נקב במכוון בהמסס ואז בודאי טריפה וגם אם נשאר הדבר בספק טריפה לפענ"ד וכדברי הת"ש ז"ל בסי' כ"ט ורק אם יתברר שבודאי אין מתכוונים לעשות הנקב בהמסס רק קרוב לו לחלל הגוף וא"כ ליכא עלינו רק חשש מחט שנמצא בחלל הגוף ואז יש לסמוך אסברת המתירין גבי סירוס בעופות משום דאוקי אומן על חזקתו הן אמת שבח"ס קיהא בהיתר זה אך כבר הורה הזקן הגאון בעל ח"ד להתיר ולענין אם יש לחלק בין הבשר ובין החלב שמחיים בודאי פשוט שאין לחלק כיון דהס' נולד בבהמה והחלב בודאי ממנה כמו גבי ביצה ס' טריפה כמבואר בש"ך ק"י ובשעה"מ ה' מקואות וכן החליט הח"ס דאין לחלק בין הבשר לחלב שמחיים כנלענ"ד ושלומו יסגא ויכתב לחיים טובים בספר כנפש ש"ב ידידו דוש"ת בלונ"ח:

סימן לד

נידון השאלה אשר נשאלתי אודות הדקין מבהמה שלא נבדקו [הבועות] שהי' עליהם כ"א שלשה וגם אמרה האשה שראתה כמו צרור דם בהדקין שבדק המורה הוראה והטריפו כל הבהמות שנתערבו ומורה אחד הכשיר ע"כ:

תשובה מהראוי שלא להשיב בענין מחלוקת אך כי תורה היא ודבר זה שכיח טובא לכן אני מודיע דעתי הקלושה וכפי מה שראיתי מורי הוראה נהוגין הנה מדינא הסכימו כל האחרונים כדעת האומרים דאין בועה רק בריאה והכה"ג ז"ל כ' דאפי' מהרא"י מודה בבועה דאינו רק בריאה לא בדקין ולא צריך שום בדיקה כלל ומה שהחמיר בד"מ [בסי' מ"ו] בליחה השורפת ובהג"ה לא מביאו כלל משמע דלא חש כלל להא והט"ז והש"ך [ס"ס הנ"ל] כתבו בפשיטות שאין לבדוק אם אין רואין שינוי בעור ורק התב"ש ז"ל [בסי' ל"ז ס"ל] והאחרונים המציאו להחמיר אך כ"ז לכתחילה אבל בדיעבד היכי שאינם תכופות זל"ז גם הוא מודה דכשר בדיעבד כמבואר בדבריו בהדי' והנה לבדוק כולם זה דבר שא"א כלל והוי כדיעבד וסגי בבדיקת איזה מהם והנה זאת אמת דבדיקת ג' אין מבוא לכאן וכעין שמבואר בט"ז אולי כוונתו לט"ז סס"י נ"ז] אך דרכי מאז לבדוק הגדולים והנראים נפוח הרבה או קצת אדום ואשר כתב בס' ח"ס (סי' מ"ט] לבדוק כולם הנה במדינתו לא הי' שכיח זה רק כתבו ממק"א אך אנו רואים כמעט בכל יום שכיחי בדקין של בהמה ועופות מלאים מוגלא ואם באנו לבדוק כולם א"א וכמ"ש רש"י בחולין (נ"ג ע"ב] גבי שמואל דלא בדק דרוסה בצנא דעופא כי טריחא הבדיקה כמ"כ בודאי אי אפשר לבדוק כמעט והי' רובם נטרפים ולזה בודאי לכתחילה די בבדיקת הגרועים שבהם ומראם מלאים מוגלא ונפוחה הרבה ואם נאבד בלא בדיקה כלל לפענ"ד אם לא היו תכופים בודאי כשר ולולא דמסתפינא הייתי מכשיר אפי' בסמיכי בנאבדה בלא בדיקה דהרי שכיחי טובא כך ורובא כשירים אך אם אינם תכופים בודאי כשר ובפרט אם בדקו שלשה ומה שהאשה ניקבה בבדיקתה בודאי תולין דעשתה זאת מבלי בקיאות בגרירה כידוע לכל מבין שאם אין מורה בודק בקל ינקב ושפיר יש לתלות בקריעת הסכין ואפי' בריאה כה"ג תלינן ומה שאמר המלמד שהי' מראה אדום לא ידעתי אם הי' נראה הבשר שתחתיו יפה מה לנו שהי' כמין אודם למעלה ולכן הדין נכון שאין לפתוח כולם וגם אין לסמוך על בדיקת שלשה מהם רק לבדוק לפי מראה עיני' הגרועים שנראים ללקותא ואם הבשר שתחתיו שלימה א"צ לבדוק כולם וגם מהכחשת עדות דינו מבואר דמתירים הבשר דלא גרע מריאה בהכחשה וזה נלענ"ד ברור: סימן

סימן לה

לידידי מחו' המאה"ג בש"ק חו"פ המפורסם מו"ה יהושיע העשיל נ"י אבד"ק טלוסט יע"א:

בדבר המסס שנסרך לחצר הכבד ונאבד בלא בדיקה וכבר נאכל הבשר ונסתפק כ"ת על הכלים אם צריכים הגעלה הנה ידוע שהפ"מ ז"ל [בשפ"ד סס"י מ"א] כתב מי יכניס ראשו בין גדולי האחרונים זה אוסר וזה מתיר אבל עכ"פ לא הוי כמו בנ"ד רק ספיקא כיון דבדק עכ"פ קצת ולא מצא שום שביל היוצא לחוץ ולא מקום מהילוך מחט בתוך חדרי המסס כידוע ויותר נראה שלא הי' כלל מחט וכשר לרוב הפוסקים אך בכה"ג לכ"ע פסיקא היא והכלים לאחר מעל"ע יש להכשירם אך בכלי מתכות אם אפשר בקל להגעיל בודאי מהיות טוב וכו' אך באם א"א בקלות לכ"ע לא הוי דשיל"מ ויעוין בהזהב גבי מעשר שני ובמחלוקת אשר שם בין הפוסקים:

סימן לו

שאלה בעוף אינדיק שנולד בו ספק טריפה וא"כ אסתעייא מלתא ששהה יותר מכ"א יום והתחיל להטיל ביצים אם מותרים הביצים או צריך דוקא בדיקה:

תשובה הנה מעכ"ת מסופק אם סומכין על הרוב במקום שיכולין לברר ודלמא יבורר הטריפות לפנינו ואתפלא מדוע מותר חלב כל הבהמות הלא בדיקת הריאה לפנינו והוא מיעוט המצוי מ"מ החלב מותר דזה הוי כלא אפשר לבררו דרצונו לגדל לחלבה או עוף לביצים ולא ידעתי איך נאכל בכל יום מחלבה ורוצה לאסרו ואולי י"ל לשיטת הב"י ז"ל בא"ח תל"ז שמחלק דרוב בהמות יולדות בחזקת כשרות מש"ה א"צ בדיקה אפי' באפשר לברורי וא"כ לפי"ז י"ל דהכא בעוף הזה שאיתרע רובא דידי' שוב צריך בדיקה אם אפשר לברר אך באמת גם ז"א דהא הך רובא דרוב מטילים ביצים אינם טריפה זה לא איתרע כלל וא"כ שפיר הוי רוב מעלי' וא"צ בדיקה בעודו חי וז"ב ומה שרצונו לחלק כיון דאין היתר ברור רק שצריך לילך בתר רובא שוב א"צ בדיקה אפי' במה שיוכל להתברר זה אינו סברא כלל וכי בשביל שלא יוכל להתברר כל הדבר נעלים עינינו ממה שיוכל להתברר זה לא מצינו בשום מקום כידוע הרבה גבי שו"ב וגבי כמה דברים ומב"י הנ"ל נשמע דסברתו ליתא דאל"כ לא מקשה הב"י מידי א"ו דז"א גם מה שראיתי שכ"מ רוצה לומר דביצה טריפה הוי היתר מה"ת אשתומם איך יצא זה מפי כ"ת הלא מבואר בחולין סוף א"ט למסקנא דביצת טריפה אסורה. דכגופו הוא ולכ"ע אסור מה"ת וכן פסקו הש"ע וכל האחרונים ולכן דבריו בזה נפלאו ומחמת אפיסת הפנאי קצרתי והי' שלום:

סימן לז

להרב המו"צ וכו' דק' חוסאטין במדינת קירה יע"א:

שאלה לערך תשעה שנים אשר לא שאלו הקצבים שאלה על ריעותא מאברים כמו טחול וכליות ובני מעיים ולב וכיוצא אם יש להעבירם כי מסתמא ברבות הימים איקלע להם איזה ריעותא ובקלות דעתם בפשיעה הכשירו שלא כדין:

תשובה הנה ידוע דמה"ת ואפי' מדרבנן אזלי' בתר רובא ומותר ולא צריך כלל לבדוק אחר ח"י טריפות זולת בריאה דסירכות הוי מיעוט המצוי ומותר לאכול החלב מכל הבהמות שבעולם וכן נוהגין כל העולם שאוכלים מחלב בכל יום ויום מעדר אחר ובמקום אחר בדרך אשר שלפי המוחש בודאי א"א שמתוך כמה אלפים בהמות לא יהי' האחת טריפה ורק אזלי' ב"ר וכן מבואר בזבחים (ע"ג ע"ב) וז"ל הגמ' אלא נכבשינהו דניידי ונימא כל דפריש מרובא פריש אמר רבא השתא דאמור רבנן לא ניקרבה גזירה שמא יבואו עשרה כהנים בב"א ויקרבו א"ל ההוא מרבנן לרבא אלא מעתה מגוסא אסורה משום שמא יבואו עשרה כהנים בב"א ויקחו בעשרה כהנים בב"א מ"א אלא א"ר משום קבוע עכ"ל ופרש"י ז"ל וז"ל בד"ה א"ר גזירה כו' קס"ד השתא דחייש לשמא אחר שיקחו אחד אחד עד שישחטו עשרה והם רוב יבואו עשרה כהנים ויזרקו דמיהן ויקטירו אימוריהן כאחד ואפשר לצמצם והשתא דאשתכח דקריב רובא בב"א ואיכא למיחוש איסורא ברובא איתא ובשלמא כי משיך חד חד ומקריב קמא קמא איכא למימר דכל חד דקריב בהיתר דמרובא פריש ואיסורא הנאה בהני דפיישי היא דהוי רובא לגבי' אבל השתא דקרבו כי הדדי לא הוי הני דפיישי רובא לגבייהו. אלא מעתה מגוסא אסורה כלומר וכי מאחרי שמשכו ולקחו א"א לבדו ובנידנוד דכל חד דאמר דמרובא פריש ושחטן וקיבל דמן במגיס בחזקה שהוא כשר חוזרין ומצטרפין השחוטין להיות רוב ולהיאסר עכ"ל אלמא דאפי' יש טריפה בודאי ולא נתבטל ברוב מ"מ מותרים כולם אפי' הטריפה להקריבו לגבי המזבח דכבר נתהפך להיתר דאזלי בכל חד ב"ר בשעת שחיטה ולכן בודאי א"צ לבדוק בתר ח"י טריפות אפי' אם יודע שיש טריפה בתוכן ורק בידוע אסור מדרבנן משום קבוע כידוע שם אבל כ"ז שאין ידוע מהטריפה מותר ליקח כל הבהמות שבעולם לשחוט וא"צ בדיקה אפי' אם יש בודאי טריפה בתוך בהמות שבעולם מ"מ בכל חד אזלי' בתר רובא וא"צ בדיקה משום טרחה כמבואר בב"י וגם רבנן לא גזרו כלום אסתם בהמות ולכן לא ידעתי פלפולם בזה וד"ל אולם כ"ז לענין הצריכים בדיקה הוא שא"ל והמחמיר לבדוק מפסיד ממון של ישראל ואם מטריף איזה דבר משום ספ' חייב לשלם לבעל הבהמה דטעה בדבר משנה דאם לא בדק היתה כשירה וכמ"ש סברא זו דבמקום ס"ס אם אינו יכול להתברר רק ס' אחד שיחמרו מס' א"ל לברר ולהטריף מס' ועיין בנ"ב מ"ק [חי"ד סי' נ"ז] אך הקצבים לכאורה נראה המה כפושעים דנהי דא"צ בדיקה מ"מ בודאי ידוע שבתוך משך זמן רב כזה [א"א] שלא הי' נגלה להם שאלה מריעותא והמה העלימו אך לפי מנהג בגלילותינו שהקצב אינו מוכר דברים קטנים לאחדים רק לקונה אחד ובשעת הפשט הבהמה הוא נוטל הבני מעיים ודברים קטנים בבהלה וטרוד בעבודתו ואינו משגיח כלל והקונה מתקנם אחד אחד ולזה רוב השאלות בזה המה מהקונים ולא מהקצבים ואם גם במקומו המנהג כן אין להקצבים אשמה בזה והכל לפי ראות עיני הב"ד וגם אם אולי שכיח במקומם איזה טריפות ומצוי כמו סרכות ודאי צריך לבדוק וצריך להזהיר הקצבים בזה אבל אין מעבירין אותם כי סברו לנהוג כמו בכל תפוצות ישראל שאין בודקין אחר ח"י טריפות הכלל הכל לפי ראות הב"ד במעשיהם והי' שלום כדברי ידידו דוש"ת בלונ"ח:

סימן לח

שוי"ר לידידי ב"ג הרב המאה"ג חריף ובקי שלשלת היוחסין כקש"ת מו"ה יעקב פרענקיל נ"י האבד"ק נארייאב יע"א:

מכתבו הגיעני בנדון השאלה שפרה חולבת הוציא' דם מתוך דד אחד ומשאר הדדים החלב נקיי' ונסתפקת דלמא לא נהפוך עדיין כולו לחלב ובכה"ג לא התירה התורה החלב שבאמת כל חלב מדם שנתהפך לחלב והתורה התירה אך באופן זה שנראה שעדיין לא נתהפכה כולו לחלב לא התירה התורה אפי' מה שנתהפך לחלב ובאמת סברא זו כתובה בשו"ת חינוך בית יהודה ורק שם המעשה הי' שהי' החלב מעורב שמראי' כמראה אדום ורק כשעמדה איזה שעות נפל הדם למטה והחלב נשאר למעלה צלול וכ' שיש לאסור כיון שחזינן שלא נהפוך לגמרי לחלב שהרי מעורבת בדם ונהי שנופל הדם למטה ונשאר החלב נקי מ"מ כיון שעדיין לא נתהפכה כולה לחלב אסורה יעו"ש וא"כ לכאורה בנ"ד נמי י"ל כן כיון שלא נתהפכה כולו לחלב כל החלב אסור אך באמת אין דמיון כלל דהנה ידוע שחלב מתעגל ויוצא כמבואר בשבת פ' חבית [דקמ"ד ובתו' שם ד"ה לא לרצון] ובנדה דף (נ"ה) [נ"ו] ובכריתות [י"ג] ופרש"י היינו שמתאסף ויוצא לחוץ והנה אם איתא שלא נתהפכה כולו לחלב הי' הדם נראה גם בשאר הדדין משום שקרובין הדדין ובעת אסיפתן הי' אדומה כל החלב א"ו שנתהפכה כולו לחלב לגמרי ורק הדם בא מאיזה גידים שנתעקרו באותו הדד וכמ"ש לגבי שורים המשתינים דם שתולין הדם בגידים ועורק כיס השתן ולא תלינן שניקב הכיס כמ"כ נמי בזה אמרי' ודאי שכל החלב נתהפכה מהדם לחלב ובאותו הדד הדם בא מגיד שניתק מהדד דאם איתא שלא נתהפך באותו הדד לחלב ודאי בעת שנתעגלו יחד ונתאספו לצאת הי' כל החלב אדום שהקיבוץ ואסיפת החלב בא טרם בואה להדד כידוע מדברי הש"ס הנ"ל שרצה רבא לחושבה למעין והגם שהגמ' מיירי שם מאשה מ"מ גם בבהמה כן היא כנראה בחוש ואך אפי' אם נימא שנתאספו כל דד ודד בפ"ע ואינם מעורבים יחד כמבואר סברא זו במל"מ בהל' אבות הטומאה [אולי כוונתו לה' מטמאי מו"מ פ"א הי"ד] והוא מדברי תו' זבחים שכל א' בפ"ע עומד מ"מ בודאי כשירה דמה לנו בזה (הדד] שלא נתהפכה לחלב זה החלב היוצא מדד זה נתהפכה לחלב ומה לנו שבמקום אחר לא נתהפכה לחלב הא לשיטה זו כ"א בפ"ע קיימא ולכן לפענ"ד אם יחלבו לחוד אותן הדדין שמהם יוצא חלב נקי' וזכה בלא שום מראית דם כשר החלב כנלענ"ד אם יסכים עמי עוד איזה גדול בתורה:

והנה הבאת דברי דודך הגאון ז"ל בשו"ת גא"י סי' ק'] בהיתר אפי' דם ממש משום שהתורה התירה חלב בעלמא (אף דמדם דנהפך לחלב קאתי] ואפי' לפי מה דקיי"ל דאברים מתפרקים ולא הדם נהפך לחלב ואעפי"כ הוא יוצא מהחי והתורה התירה גם דם ממש היוצא מהדד (מותר] וזה הדבר מתמי' מאוד דאם חלב בעלמא אינו מתהפכת דם רק חלב מעיקרא מחמת פריקת אברים ורק שה"א לאסור משום דבר מן החי והתורה התירה נתיר אם יוצא דם דכמה דברים מצינו בבהמה אחת שדבר זה אסור בה כמו חלב שהתורה אסרה מה שהוא תותב קרום ונקלף אבל אם אינו] תותב מותר ה"נ חלב היוצא מותר ודם אסור וע"כ לא קאמר הגמ' [בכורות ד"ו ע"ב] דבטהורה נמי חידוש הוא דחלב שרי י"ל בטמאה נמי מותר החלב היינו משום דהכל הוא חלב ולא מצינו איסור בחלב טמאה מה"ת רק משום צירן דריבה התורה הטמאים לאסור צירן ולזה קאמר הגמ' דה"א דחלב לא נרבה משום צירן דחלב קל מציר דשרי אפי' ביוצא מן החי ולהכי בטמאה נמי שרי וצריך ריבוי הגמל אבל אם דם יוצא בודאי אסור ולא נתיר דם משום שהותר חלב וגם כי יש לחוש שהדם בא מאברים ע"י איזה חולי דהא חזינן שנשתנה טבעה שנשתנה לדם וכי דם היוצא דרך הדד יותר משום (שהיתה) [שהותר] חלב ישתקע הדבר ולא יאמר כלל וגם מה שהק' כבוד מעכ"ת דלימא הגמ' דריבוי דהגמל לדם שבישלו תמה אני למה לחכם כי"ב לילך בדרך המבהילים המבלים עולם בשפת שקר ר"ל וכי זה דרך התורה דאיירי לאסור טמאים נימא דריבוי בא לדם ולמה לא נאמר במקומו גבי כל דם דמיני' דרשי' לאסור דם טמאים ואם כי מצינו דרשות לאם אין ענין לזה היינו מקבלת חז"ל אבל כאן דהמדרש לרבות חלב מרווח לן מאוד למה נלך לדבר חדש שלא הוזכר בכתוב ובפרט דדבר זה פלוגתא היא בין אמוראים והי' עוד קושי' הניחא למאן דס"ל דם שבישלו מותר לזה תפס הש"ס בפשיטות חלב וגם מה שתרצת קו' זו דבטמא לא נאמר מטעם שאינו ראוי למזבח דבלא"ה לא יקרבו למזבח ולכן דם טמא אסור בבשלו וחידוש בעיני שאשתמיטתי' רש"י ז"ל במקומו במנחות (דף כ"א ע"א) גבי ר"פ אומר וז"ל דם חמור אעפ"י שאינו ראוי לקרבן ואיכא למימר דלא חייבה תורה כרת אלא על דם הראוי לקרבן אלא אפי' חמור דאין קרבן בטמאים אפ"ה חייב עכ"ל הרי דגם בטמאה לא נאסר רק מה שכנגדו נזרק בפנים ובאמת סוגי' הלזו תמוה דהא דם אברים אסור והוא לא נזרק וצ"ל דרק אזלי' אם ראוי לזרוק ובדרך זה י"ל שם קו' התו' דהא רבא ס"ל דם שבשלו מותר יעי"ש ותבין. ס"ד אין בפלפול זה לדינא כלום ומה שכתבתי לך במכתבי הקודם נראה נכון לדינא אך תתיעץ עוד עם גדול הדור למדן אמיתי והי' בזה שלום: סימן