שו״ת דברי חיים – חלק ב – קטע 8

סימן לח

להרב המאה"ג החסיד המפורסם כו' מו"ה נחום ראובן נ"י אבד"ק רישא יע"א:

שאלה בנידון השומים הנמצאים בחיטים אם לאכול מהם בפסח:

תשובה הנה זכרתי בעת ילדותי בהיותי רך בשנים נשאלה שאלה זו מלפני הגאון מו"ר בעהמ"ח ים התלמוד והוא אסר עפ"י ראי' ממשנה אחת והאריך הרבה ואיזה גדול הדור התירו ושלח מורי הרב הנ"ל השאלה זו להגאון בית אפרים ועתה נדפסה תשובה זו בב"א [סי' מ"ם] וזכרתי כמעט בבירור שגם בעל חו"ד ז"ל אסר וכן נתפשט המנהג לאסרם אולם הגדולים אשר היו או בק' זאמושטש התירו וצחקו על האוסרים והמה היו גדולים מאוד ולא השגיחו על האוסרים: והנה

לעיין בפלפול כעת הזמן קצר כי הנושא גדול ובפרט בדבר זה שכמעט א"א להכריע דעפ"י הדין נראה שאם אין הרבה שומים מותר אך המנהג לאסור וכן שגור בפ"כ ב"ב שרואים שתבואה שיש בה שום מחמץ מהרה הרבה למאוד ומי יבוא להקל בדבר איסור חמור כזה אך לפענ"ד אם א"א בחטים אחרים יעשה ע"ד שכ' בח"ס (סי' קכ"ו] שמביא מעכ"ת ויעשה תחבולות למעט השומים מעט ע"י בדיקה וע"י בדיקה בשעת הריקוד ובכל מאמצי כח ישתדל לעשות מה שאפשר ולהכשיר חיטים שאין בו רק מעט יותר מששים נגד חיטים חמוצים קשה בעיני כי להרבה פוסקים גם בכה"ג חוזר וניעור כמבואר בב"י ז"ל ועוד מי יוכל לכוין ולכן לדעתי יותר כשר להכשיר חיטים שיש בו שום ע"י ברורה ובדיקה היטב ורק שיהי' כשר ומובחר שלא יהי' כמעט חיטים חמוצים והחכם יעשה עצהיו"ט. ואודות פלפולו בס' דברי חיים אין הפנאי כעת לעיין בו אם יתן ה' מנוחה ואשיבנה כיד ה' הטובה עלי והיה שלום ויחוג חג המצות בחדוה ודיצות כנפש אוהבו הנאמן ד"ש בלונ"ח ג' ט' אדר תרכ"ה:

סימן לט

לידידי הרב החריף ובקי החסיד המפורסם מו"ה אברהם מניס חגליש אבד"ק פעלשטיין יע"א:

שאלה בשנה שרבו ימי גשמים ויש חיטים מחומצים ושאין בו ס' נגד החמץ אם מותר לברור החטים לצורך מצה שמורה:

תשובה הנה הרשב"א בתשובה בס' הבתים סי' כ' כתב וז"ל שאלה הא דאמרי' בפ' כ"ש גבי תרומת חלה בפסח שלא הי' לה שעת הכושר ה"ד כגון דאחמיץ במחובר האיך המחובר בא לידי חימוץ שהרי אין לך תבואה שלא נפלו עליו מים במחובר תשובה ההוא שנתבשל לגמרי במחובר וא"צ ליניקה וכל שנתייבשה לגמרי במחובר כמאן דמנחא בכדא דמי' ומקבלת חימוץ אם ירדו עלי' גשמים עכ"ל ומביאו הב"י ז"ל בקצרה [בסי' תס"ז] וכת' עליו המעיל צדקה (סי' ס"ט] דז"א מכח דקדוק בסוגי' הש"ס ורק דלעולם י"ל אפילו קודם שנגמר בישולו מתחמץ והא דלא חיישי' בחטים לחמץ הא ודאי שירדו עליו גשמים הטעם דאגב מדלי' מסתם לא מחמיץ ורק בדחזינן דהחמיץ אסור אפי' לא נגמרה הבישול של התבואה יעו"ש:

והנה יפלא מאוד דבריו דהא הטעם של דהואיל דמדלי' לא מחמצי הוא כיון שיש מקום לזוב המים וכמו שמניחו במקום מדרון נבלע המים בקרקע ולא חיישי' לחמץ כמבואר במרדכי הביאו הב"י ז"ל [ע"ש סי' תס"ז] והנה לפי"ז בחטים שבאו עליהם גשמים וחזינן דלא ירדו לקרקע כולם דהא עשו פעולה בהחטים דחזינן שנגדל התבואה ע"י וא"כ כמו שעשו המים פעולתן לגידול התבואה כמ"כ נמי עשו המים כח לחמץ התבואה א"ו דדרך גדילתן אינו מחמץ וכדברי הרשב"א ז"ל והרי כל התבואה עיקרה בא ממה שהחמיץ הגרעין בארץ ומזה גידל התבואה אך זה הוא כח הגידול ולא מחמץ החטה הגדילה כ"כ כל דרך גידולה המים עושה פעולת גידול התבואה לא חימוץ אפי' שנצמח לצדדים זה מיקרי גידולו כך לא חימוץ כלל ולכן לפענ"ד שפיר קאמר הרשב"א ז"ל כלל בזה אם בעודנו לא נתבשל לגמרי לא מחמיץ ורק לאחר שנתייבש ונגמר אז נעשה חימוץ ומש"ה נ"ל דאם נקצרו קודם גמר בישולם לא חיישינן לשארי חיטים לחימוץ די"ל שנחמצו אותן הנצמחים בתלוש ושארי החיטים שאינם רואים חימוץ לא חיישי' די"ל שהחמוצים באו מכח שנתחממו אצל הכותל וכדומה אבל מה שאין רואין בו חשש חימוץ לא חיישי' להו אבל אם נקצרו לאחר שנתייבשו חיישי' לכלהו דהרי ידעינן שנשרו במים דהגשמים הי' הרבה למאוד והוי כמו חיטים שנפלו למים ולכאורה הי' מקום לאוסרם לאכלם בפסח דל"ש הטעם שכ' הרשב"א ומביא בש"ע (סי' תס"ז ס"ד] גבי ערימת גם כי אין ברור שאין רוב תבואות חמוצות ברבוי גשמים כ"כ עד שכמעט נשרו החטים במים אך העולם נוהגין להתיר אך לכאורה אם לא נקצרו קודם שנתייבשו בודאי לא מקרי שימור מה ששמרו בעת שנקצרו כיון דבשעה שבאו לכלל שימור היינו היבוש הי' בהם חשש שנשרו במים ולא מיקרי שמירה ולכן טוב יותר ליקח מהחטים דאשתקד שלא נמצאו מחומצים רק מעט מזעיר ולא ידעינן בהו חשש ממים כנלע"ד ודברי (התוס') [א"ה אולי צ"ל הח"ס בתשו' קל"ו] ק' לסמוך עליהם כי צ"ע בהרבה מקומות. יום ה' ח"י אדר תרכ"ה:

סימן מ

להרב המאה"ג החריף החסיד המפו' מו"ה שמואל צבי נ"י אבד"ק וואלשצווע יע"א:

שאלתו בעסק הי"ש שנמכר כדת בכסף ואג"ק ורק מחמת שהי' חביתים גדולים עומדים בחצר והחצר לא נמכר לעכו"ם הקונה וחש מעכ"ת לחומרת מק"ח ת"מ תמ"ח] שאסרו לאחה"פ משום שהוי אחריות אלם עליו שהרי הנכרי לא ישלם לו חובו הנזקף עליו ע"כ:

והנה אני לא הבנתי דברי המק"ח ז"ל דכי בשביל שהעכו"ם יעליל עליו שלא לשלם לו חובו בשביל זה יהיה נקרא אחריות הישראל והרי בהדי' אמרי' בפסחים [ד"ה ע"ב] למ"ד דבר הגורם לממון כמ"ד לא ימצא ל"ל ומתרץ השתא איתא בעיני' ולא נקרא גל"מ ולפי' צריך הכתוב לומר לא ימצא לרבות דזה מקרי מצוי כיון שיהיה חייב הישראל לשלם:

והנה זה פשוט דבנ"ד שמכר להנכרי החמץ וזקף החוב עליו במלוה א"כ אין חוב זה שום שייכות להחמץ וגם הנכרי לא יתקוף עליו לשלם לו אם יאבד מה שנתייקר הי"ש בנתיים כי לא קיבל הישראל עליו שום אחריות ורק לא ישלם לו מחמת שאין לו זה לא מקרי אחריות ישראל עליו דהא אינו כלל אפי' באחריות אלם רק שהעכו"ם לא ישלם לו החוב ודאי זה לא נשמענה מן הכתוב ודי במה שנחמיר בקיבל אחריות על החמץ דהוי מצוי אצלו וכדידי' דמי החמץ אבל הכא אין לישראל שום דבר על החמץ רק שהעכו"ם לא ישלם לו אם יאבד זה ודאי לא מיקרי אחריותו עליו אטו יעלה על הדעת אם עכו"ם הכניס חמץ לביתו של ישראל ולא הפקידו כלל אצל הישראל ורק הכותי אלם ולא ישלם לו חובו שממק"א יהי' עובר זה לא נשמע כלל ואדרבה בפירוש נראה מפשטות הסוגי' דוקא הפקידו אצלו חייב לבער לשיטת יש פוסקים באחריות אלם עליו כמו ב"ח שפרש"י שהטילו עליהם להיות החמץ ת"י בפקדון אבל בהכניס לבית ישראל בלא פקדון נהי דהאלם יכפוהו לשלם פטור דזה לא מיקרי מצוי וז"ב ולכן לפענ"ד מותר אפילו בשתי':

גם י"ל דכמו דאמרי' בב"ב (פ"ה ע"ב] וגיטין [ע"ח ע"א] גבי מוכר קלתות דאינו מקפיד על מקומו ה"נ ודאי אינו מקפיד על מקומו והוי כמו יחד לו בית ולכן נ"ל להקל:

אך שמעתי בשם מורי הגאון ממ"ה ז"ל בעהמ"ח ים התלמוד שהורה לאיסור בכה"ג בשתי' אולם לא ידעתי תוכן המעשה שהי' לכן אם רצון מעכ"ת לאסרו בשתי' יעשה כרצונו משום קנסא קצת עיין מק"ח לענין רוצה בקיומו סי' ת"ל כתב כדברי בזה והי' שלום:

סימן מא

לידידי הרב המאה"ג החריף ובקי החסיד וי"א המפו' מו"ה מרדכי יהודא נ"י אבד"ק עגטרדאם יע"א בזיבנבירגן:

שאלה אי מכר חמץ בזמן היתר המכירה ולקח דראהן געלד כנהוג והשאר זקף עליו במלוה גם השכיר מקום בביתו להנכרי והקנה אגב שכירות קרקע החמץ שלו גם כ' שטר ע"ז ונתן השטר להנכרי הקונה החמץ אולם לאח"ז האיסור נזכר שלא הי' חתום על שטר המכירה וחתם את שמו לאח"ז האיסור והדבר הוא ה"מ:

תשובה ודאי שכירות קרקע נקנה בלא שטר ואפי' אם כ' שטר ולא חתם עצמו סמך דעתו ובפרט בעכו"ם לא שייך לא סמך דעתי' דסתם עכו"ם סמכא דעתא וכמבואר בב"ב דנ"ד ע"ב] גבי נכרי שמכר שדה לישראל דהוי הפקר קודם השטר ולא אמרי' לא סמך העכו"ם דעתו ועדיין לא יצא מרשותו ואדרבא אמרי' עכו"ם מכי קיבל מעות ס"ד כן נמי גבי שכירות מישראל ס"ד וכן מנהג העולם שכמה פעמים שוכרים מעכו"ם דירות בלא שטר וגם גבי חמץ לפעמים שקונים בלא שטר ולכן לא שייך לא ס"ד וגם כי הרבה פוסקים ס"ל דבכסף לחוד קונה ולכן מותר החמץ וביותר שעדיין לא עבר על ב"י לרוב הפוסקים והי' שלום:

סימן מב

ב"ה ה' שמיני תרכ"ה:

להרב וכו' מו"ה משלם גיבירער אבד"ק גארע האמאריע גליל באקאווינע יע"א:

מכתבו הגיעני והנה נדון להאכיל הבהמות סובין לא ידעתי מה אשיב לו כי לפי אותן הסובין שבמדינתינו בודאי הם חמץ גמור כי מעורב כמעט במקח והוא מתבואה שנרחצו במים ברחיים ולכן מחזיקין במדינתינו הסובין לחמץ גמור ומוכרים לעכו"ם קודם הפסח ואם אולי במדינתכם הסובין בענין אחר ולכן לא ידעתי להשיב מלא דבר בזה ובפרט כי כל דברי האחרונים מלאים בזה מפורש היטב בחק יעקב ובפ"מ: ועל דבר החלב שנחלב לתוך הקדרות שבודאי לא נשתמשו בהם חמץ לא ידעתי חשש איסור כ"ז ראיתי להשיב מפני הכבוד:

סימן מג

לבני הרב המאה"ג החריף החסיד מו"ה ברוך האבד"ק רודניק:

אודות השאלה להתיר למכור לערל ברייאהויז בפסח מפני הפסד של שוורים ועוד כיוצא בזה ידוע הת"ש ז"ל [בבכ"ש למס' פסחים] אוסר ומנעורי תמהתי דהא מצינו הערמה דמותר גם מדאורייתא כמבואר בש"ס גבי מעשר וגבי בכור אח"כ כאשר נתפשט ספר מק"ח ראיתי בסי' תמ"ח] שמשיג על הת"ש ג"כ בזה והעלה להתיר וכן ראיתי להגאון בעהמ"ח מלא הרועים התיר בגליל שלו סמוך לקהלתכם ואני ראיתי בעיני בחוה"מ בגליל שלו אולם לדידי הי' נראה לאסור מטעם אחר שרוצה הישראל בקיומו של חמץ כדי שיתפטמו השורים שיקנה אותם לאחה"פ כי יודע שהעכו"ם לא יתן לו מעות בעד החמץ רק השורים וניחא לי' שיחפטמו ביו"ט וכיוצא בזה כ"ז שם כ' המק"ח גופי' לענין מכירת החדר ורק שכ' [שם] דבמוכר החדר עם החמץ הוי כקיבל אחריות על חמצו של עכו"ם בביתו ש"ג] דמותר אך דאינו נהנה מגוף החמץ בפסח רק דהוי רוצה בקיומו בחמצו של עכו"ם ג"כ אסור כמו בהשכיר לו כלי דרוצה בקיומו כמבואר בש"ע (סי' ת"נ] ועיין בח"י כמה החמיר בזה בסי' ת"ן ולכן המצאתי באיזה פעם שהי' ה"מ למכור לעכו"ם אשר הוא סוחר וקונה כמה פעמים שוורים בעד מזומן ומו"מ בזה ויקנהו לו במקח השוה דאז לא יקפיד ואינו רוצה בקיומו דוקא דהרי ניחא לי' שישלם לו במזומן והמכירה יהא מכירה גמורה כן הורתי כ"פ וזה נכון וזה נמצא בקל לעשות כן אבל ללמד לנכרי בפסח עשיית הי"ש זה ודאי אסור כי הרי ניחא לי' שיתקיים הדבר שרוצה ללמדו ודאי אסור ועיין בסי' ת"נ גבי יושב ומשמר ע"ש בח"י סק"ט] ולא אדע שום היתר לזה ואם לומדים יורו להתיר המורה יורה כמ"ש ר"ת ועלינו יעבור רוח הבורא יתעלה והיה בזה שלום כדברי אביו ידידו דוש"ת:

סימן מד

להרב המאה"ג וכו' החריף ובקי החסיד המפורסם מו"ה יהודא יצחק נ"י אבד"ק סאנק.

אשר כתב אודות מכירת החמץ הנה כל ההיתרים אינם לפענ"ד רובם מ"ש מחמת ביטול ושוגג לא ידעתי אם נקרא זה שוגג הלא בידו לבערו ואין שוגג כלל רק מה שעשה עפ"י הוראות חכם גם דברי בעהע"ט לא קיי"ל כוותי' כידוע ובפרט בפסח נפל היתר זה גם דברי הר"ן בחמץ שלא הי' ברשותו אסור בהנאה לאחה"פ כמבואר בדבריו בהדי' ומחמת שבא לרשות העכו"ם בזכה מהפקר זה ודאי אינו דנוטל שכר חמץ ולכתחילה ודאי אסור לקבל המעות כמבואר במג"א [סי' תמ"ו סק"ו] דלהמחליף עכ"פ אסור והחמץ אסור בהנאה. עוד מחמת שמנהגם בינם ובין הקונה לקיים דיבורם הוי גמר ומקנה ז"א כלל כידוע דמה לנו במחשבתו אם אינו עושה קנין המועיל וזה איזה שנים אשר נסתפקתי אולי מחמת דרצונו להפקיע האיסור מקנה אך כ"ז להלכה עפ"י דברי התו' ולא למעשה כלל:

עוד באפשר שלא להאמין להפלטר אולי זה החמץ אינו שלו לכאורה זה תלוי בפלוגתא שבמשנה אצל המוליך חיטין לעכו"ם במס' דמאי ומביאו במס' גיטין (ס"א ע"ב] באריכות וע"ז ההיתר יש לסמוך [וע"ל ח"א סי' כ']:

ומ"ש שם הנב"י לא ידעתי הא יוכל להתברר ספק זה ע"י חכם. עוד הי' כלים של מוכר ברשות הלוקח וגם לא אמר יזכה לי חצרו שבודאי אינו קונה בשביל הקונה לא ידעתי שום סניף להתיר בהנאה ובעבירת בל יראה בפסח זולת ההיתר שאינו נאמן הנכרי וחיישי' שהחליף ולכן לעת הדחק גדול מותר לקבל המעות מהעכו"ם אך באופן שיעשה בדרך שלא ימכרנה הנכרי הקמח או הפת לישראל ולקונסו ודאי ראוי האיש הזה ומחמת מוש"ק קצרתי והי' שלום ט"ו למב"י תרכ"ל:

סימן מה

י"ב למב"י תרכ"ז:

לכבוד ידידי ב"ג הרב המאה"ג חו"נ כש"ת מו"ה יעקב נ"י אבד"ק נארייאב יע"א וכעת אבד"ק צעשנוב.

אודות החמץ שנמכר ורק בטעות נחלף השט"מ שנכתב בשביל עכו"ם אחר ומחמת חפזון שלא בא העכו"ם בזמן מכרוהו לאחר בשט"מ של הראשון אך הותנה שיקנה בכסף נמי כל החמץ וגם אג"ק של שכירות המרתף והמרתף השכירוהו לו בכסף ולא הותנה שיקנה בכסף לחוד:

תשובה הנה בסי' קצ"ד מסיק הסמ"ע דבשכירות קונה בכסף לחוד דלא שייך בשכירות סמיכת דעת ומסתמא איפכא נמי עכו"ם מישראל קונה שכירות קרקע בכסף לחוד ופסקו האחרונים כוותי' יעוין בנה"מ ובפרט לכ"ע בחמץ דדעת שניהם סמכוהו על איזה ימים שיהי' שכירות גמור וגם כי די בחמץ יחד לו בית לחוד לשיטת ר"ת ז"ל וסייעתו וגם זכרתי שאלה כיוצא בזה בא לפני מורי מהר"מ העשיל בעהמ"ח ים התלמוד והתירו למוכרו לעכו"ם וכעין זה מבואר במק"ח סי' תמ"ח יעו"ש כי אין הפנאי מסכים לעיין בו ולכן יפה פסק מעכ"ת והי' שלום:

סימן מו

ח' כ"ט למב"י תרכ"ט:

להרב המאה"ג וכו' מו"ה שלמה נ"י אבד"ק וואלבראם יע"א.

ע"ד שאלתו במומר א' שדרכו בכל השנה למכור חמצו לאיש ישראל א' והישראל מוכר לנכרי ובשנה זו נסע המומר מביתו לדרכו וכתב מדרכו לאשתו הנכרית שמחמת שלא יבוא לביתו קודם חג היהודים תמכור לישראל הנ"ל חמצו לפנים ואיש הנ"ל יכתוב קאנטראקט על המכירה כנהוג בכל שנה כדי שלא יהי' לו אח"כ תלאות מזה ונסתפק כ"ת מחמת שכתב שימכור רק לפנים הרי שלא רצה למוכרו מכירה גמורה:

תשובה היות כי לפי המבואר באחרונים רשאי ישראל למכור בע"פ חמצו של חבירו כי מסתמא ניחא לי' והנה גם בנ"ד הרי מכר הישראל החמץ כנהוג ומ"ש המומר שימכור לפנים דעת המומר הי' שמחמת שאחר החג ידע (שימכור) [שיקנה] בעצמו בהחזרה חמצו נראה לו כמכירה לפנים אבל מסתמא אם הי' יודע המומר שמהצורך למכור מכירה גמורה רק אחר הפסח לא ימכור לישראל אחר רק ימכרו לו בהחזרה במקח שמכרו מסתמא מסכים למכירת הישראל חמצו לנכרי וע"כ מותר החמץ:

וע"ד שאלתו בישראל שהי' לו חמץ בבית אביו וקודם ע"פ צוה לאחיו שישלח מקצת מהחמץ להרחיים של עכו"ם לטוחנם ואח"כ שכח שיש לו מהחמץ בהרחיים ומכר החמץ בק"ס ואמר להקונה שהחמץ הוא בהשפאכלער של אחיו דבר פשוט הוא שמותר החמץ כי הלא ראינו שהקונה הנ"ל קנה גם משארי מוכרים החמץ שיש להם בהרחיים א"כ אין קפידא באיזה מקום מונח החמץ והוי כמראה מקום הוא לו. גם בדבר שאלתו במכר החמץ שיש לו בהרחיים ונסתפק כת"ה שמחמת שהאיש המוכר צוה להטוחן העכו"ם שיראה לטוחנם שיהי' קמח אחר החג ג"כ דבר פשוט שמותר והנה זכיי' שייך במומר כמבואר בא"ע גבי גט (סי' א' סס"י בהג"ה] וגם גבי השאלה השני' הי' ביטול ואונס כ"ז פסח שנעלם ממנו הדבר והוי אונס על השביתה וביטול הי' כדין ומותר לרוב הפוסקים גם מה שמפקפק כ"ת מחמת שהוא באחריות הישראל ז"א דהא משכיר לו בהיתרים את ביתו כל ימות הפסח והוי יחד לו בית דמותר לאחה"פ כלל הדבר שאין להחמיר ביותר כ"ז נ"ל להלכה אך למעשה אינני דן כעת לעת זקנתי ורק אם כ"ת וב"ד יסכימו לדברי והי' שלו' וברכה כנפש חפץ שלומו:

סימן מז

לבני המאה"ג החריף ובקי חו"פ מו"ה דוד נ"י האלברשטאם האבד"ק קרשאנוב יע"א.

שאלה פ' מכר לעכו"ם בע"פ החמץ בשט"מ וז"ל השכרתי לערל פ' המרתף שתחת ביתי ואג"ק הקניתי להנ"ל המטלטלין שבתוכה היינו ששים עמר חומץ וכו' גם השכרתי להנ"ל זויות בחנות שלי בעד סך פ' והקניתי ג"כ אג"ק הכלים והמטלטלין שבתוכה והנה היה להמוכר עוד חומץ אצל ישראל חבירו ואת החומץ העומד בבית ישראל לא הקנה להערלית מה דינו של החומץ הזה: תשובה דבר פשוט יותר מביעתא בכותחא דישפוך הכל דהא לא נמכר החמץ הזה כלל דבפירוש כתב בשטר המכירה שמקנה מטלטלין שבתוכה אג"ק ולא החמץ שמבחוץ ושמעתי שיש רוצים לומר כיון שמכר לו ששים עמר ובאותם העומדים במרחף נחסר מששים עמר יחשב העומד בבית ישראל למכירה לנכרי ויפלא מאוד האיך יכחיש דיבורו הכתוב בשטר המטלטלין שבתוך המרתף ותו דידוע דבמוכר לו בלי צמצום מקום שהוא עומד לא קנה הלוקח הנכרי דוקא החמץ שהוא ביד ישראל דהרי יוכל למכור זה וליתן אחרים כמוהו ונהי די"ל דמראהו נפל או מת מ"מ בודאי הברירה ביד המוכר להחליף וליתן אחרים תחתם וא"כ עדיין מיקרי חמצו של ישראל המוכר ותו דהרי ודאי חייב באחריותו (והחקי) והמקור] חיים כתב דכל המכירות שלנו מקרי אחריות ישראל ורק שמותר דהוי כחמצו של עכו"ם בבית עכו"ם ואחריות על ישראל יעוי"ש ונמצא זה שעומד בבית ישראל בודאי אסור:

סימן מד

להרב הגאון הגדול המפורסם כו' מהרי"ח ליפא מייזלס האבד"ק פרעמיסלע יע"א.

ני"ק הגיעני ומה נמרצו אמרי יושר שהתעורר להתיצב לריב על דוברי עתק על רהד"ג ודבריו שמתי על לבי כי באמת כן נכון וישר לכל מבקשי ה' לרדוף אחרי שונאיו ושונאי עבדיו אולם מה נעשה כי נתרבו מחרפינו ונאלמנו דומי' כל היום חרפה כסתנו ומה נאמר ונדבר כי גברו עזי הפנים ונתקיים בעוה"ר מקרא ירהבו וגו' ואם נלחם בשונאינו ימצאו מקום להתגבר בלשונם ומה יאמרו כת החדשה וכבר כתב מליצה נעימה ע"ז הגאון מהר"י ששפרוט בדורו ומה נאמר אנחנו דלי מעש ושכל ולזה נחסום פינו נגד רודפינו ואשרי הנעלבים ואינם עולבים אך לעיקר הדין ודאי לא טוב עשה המורה שהתיר לבנות בחוה"מ מכמה טעמים א' כיון שכ"ת אסר היכן מצא להתיר הא חכם שאסר כו' ובפרט בענינים כאלו אשר הכל כפי ראות גדול העיר ולפעמים צריך להחמיר למגדר מלתא שנית לא ידעתי מה דבר האבד הוי במה שירא אולי לא יתנו לו המאגיסטראט הפלאטץ ולא ירויח אך עכ"פ לא יאבד משלו ואסור לעשות בחוה"מ מלאכה לזכות במציאה כמבואר בש"ע סי' תקל"ט ס"ו ול"ד לפרקמטי' משום שני תירוצים שבהג"א מובא בט"ז ומ"א (שם] דהכא אין דעתו עליו ומקרי שפיר מציאה וגם הוא מלאכת פרהסיא מלאכה גמורה משא"כ בפרקמטי' ולכן בודאי אסור לעשות מלאכה בחוה"מ דהא לא הוי דבר האבד: