שו״ת דברי חיים – חלק ב – קטע 7

סימן ל

להרב וכו':

מכתבו הגיעני והנה מה שהביאו לו שטר מכירה בשמי למכור על למ"ד יום זה להד"מ ולא יצא מפי וההיתר הוא עד"ז למכור הכל בקנין המועיל לכל הפוסקים והישראל יהא רק סנטר עפ"י אופן המבואר שם בארוכה אך לא רציתי להעתיקם כי רב אחד מאוהבי אשר ביקש ממני העתק שט"מ ושלחתי לו ואח"כ ביקש ממני לאסור להם כל ההיתרים כי באים למכשולים וכן עשיתי וכתבתי להם שהדרנא בי ולכן אולי גם במקומו יבואו למכשול ח"ו ולכן מנעתי מלהעתיקו אולם בהיתרים דמר ראיתי תיוהא בהיתר הראשון לא ידעתי במה יזכה הנכרי בהמיישין של ישראל הגבהה לא אפשר בחבית גדול כזה וכסף אין מבואר שם בההיתר גם באמת מה יועיל הדראהן הא איננו קונהו ממנו כלל רק מחייב עצמו ליתן בעדו כך וכך מדות י"ש ואם נימא דקונהו בתורת דמים בעד כו"כ ונותן לו דראהן והשאר זוקף במלוה וא"כ מ"ש נכרי המאשיניסט ומ"ש עכו"ם אחר והערמה ידוע לכל ואם יגביהו בשבת לקנותו בהגבהה זה הוי כמזכיר לו יום פ' תקנה כי ידוע שביום אחר לא יוכל לעבוד זה הי"ש גם כי אינו מכוון אז לקנותו רק לעבוד עבודתו בשביל הישראל ואפי' חפץ של נכרי אסור להוציאו לנכרי משום מראית עין להרבה פוסקים [ע' בסי' רנ"ב ס"א] מכ"ש שמקנה של ישראל בביתו בשבת בודאי לכ"ע אסור גם אין דרך המאשיניסט שיעבוד הוא עבודה כזה רק מצוה להערלים ועכו"ם לעכו"ם אינו שליח וישאר של ישראל גם הרבה מלאכות נעשו בטרם מכניסו ליורה בהגבהה כאשר נראה לי לפי מה שהגידו לי מלאכה זו וגם ההיתר הב' בהבלעה זה ודאי נודע לכל דבהבלעה מותר מדין רק דאסור כמרחץ משום דלא עביד לאריסותא רק במוכסין התירו ואם נדמהו למכס קשה הדבר כי מכל חכמי דורות שלפנינו נראה דאין לחדש דבר בזה רק מה שהם התירו וגם כי הפועלים העוסקים בחטיבת עצים ושארי הענינים המה שכירי יום לרוב והמה עושים ע"ד בעה"ב כי הוא שכרם ומשלם להם שכרם והמה לא ידעו מזה שיש גם לעכו"ם חלק בו ועוד כמה תהיות בזה ולכן ע"ז נאמר אל תצדק הרבה ולא נחמיר יותר מאבותינו שהתירו הערמה גבי מעשר אפי' מה"ת כמ"ש בהדי' בגיטין [דס"ה] דרק מחמת קטן תירצו דהוא מדרבנן אבל בגדול מה"ת מהני הערמה ובכמה דברים מצינו הערמה ולא חששו כלל לשחוק הצדוקים שהיו בימיהם כי מה לנו לצחוק של רשעים המה יאבדו ואנחנו כתורה נעשה ואדרבה אם נחמיר משום הרשעים יבואו לצחק באבותינו כי נודע לכל שבש"ס ופוסקים נעשה מעשה ע"י הערמה וישחקו ח"ו על אבותינו ויאמרו כי ח"ו הדור אחרון ידם עם הרשעים ויתנו דופי ח"ו ולכן הלעיטהו לר' כו' ואנחנו לא נסוג אחור ממנהגי אבותינו אפי' להחמיר ובעוה"ר הרבה דברים שמרננים על מנהגי אבותינו ואומרים כי הם יודעים האיך לעבוד ולא להקל כידוע במכתביהם ולכן יאבדו המה ואנחנו בדרכי אבותינו נלך אפי' להקל ואם ירצה דוקא העתק שט"מ שלי יודיעני ואי"ה אצוה להעתיקו:

סימן לא

להרב החריף ובקי וכו' מו"ה מיכאל צבי אבד"ק וואראחל והגליל סאטמור יע"א:

מכתבו הגיעני ומה שהתפלא דהלא מצינו כמה קנינים לעכו"ם וזה פלא בעיני למה לא הבין דברי כפשוטו שנפלאתי שלא מבואר בהיתירו רק לעשות עם בעל המלאכה שיקח י"ש ולא הזכיר קנין כלל ולזה אמרתי אולי כוונת מעכ"ת דממילא יהי' קנין במשיכה לזה כתבתי דל"מ אבל אם יעשה קנין באיזה דבר באג"ק או בחצר [או] בק"ג א"ם להסוברים דמהני בעכו"ם בודאי יש קנינים אך א"כ הוי ממש עכו"ם זה כמו אחר וניכר הערמה כמו בשאר עכו"ם ואם דנימא דאותו העכו"ם יחזיק הי"ש לעצמו וימכרנו לאחר כמ"כ עכו"ם אחר יוכל לעשות כן. כן שם דברי. וגם ההיתר השני שפיר כתבתי כי הפועלים נשכרים לבעליהם ועושים בשבת מלאכת הבעה"ב לא מלאכת המאשיניסט וכן הוא האמת ומ"ש עתה שמשכירים לו על שבת להמאשיניסט ויאמר כן להפועלים זה הערמה גמורה וידוע לכל ולכן דברי נכונים שם גם מה שמצא כתוב שלא מצא הערמה דמותר זולת חמץ קשה מאוד הלא מצינו גבי מעשר שהיא דאור' ועיין בגיטין [דס"ה] וב"מ גבי עומד על הגורן [דמ"ו] ומה שנמצא בגמ' כ"פ דהערמה אסורה כמו בביצה [די"ז ודל"ז] ובשבת [דקי"ז וקל"ט] החילוק הוא זה היכא דהקנין הוא קנין גמור באמת רק הוא עושה זה הקנין להערים מה לנו בזה משום סיבה זו לפחות רוצה להקנות לחבירו בק"ג אבל בביצה דהערמה אינו רק לשקר בפני אחרים זה גרע ממזיד ודו"ק. ס"ד בקנינים שהמציא רומכ"ת יוכל לבוא לידי מכשול ולכן ימכרנו לאיזה עכו"ם שירצה כדרך שעושין בחמץ וכדרך בבהמות בשבת וכן נהגו כל העולם:

סימן לב

להרב וכו':

מכתבו הגיעני והנני להשיב את אשר נלענ"ד היתר באופן זה דישראל המאשיניסט יתנה עם הפריץ הבעה"ב שיקצוץ עמו שכר בכך וכך שבפירוש אינו מחויב לעשות שום מלאכה ויעמיד לו נכרי שהנכרי יחייב עצמו לעשות להפריץ בשבת אבל על הישראל לא יהא שום חיוב כלל לעשות בשבת רק על הנכרי יהא מוטל מלאכת שבת להפריץ בעד שכר כו"כ והשררה ינכה זה השכר שיתן לעכו"ם מהקציצה שקיצץ עמו הישראל בשכירות כל השנה ויוכל הישראל לקבל ערבות באם שישחית לו העכו"ם איזה דבר שישלם הוא עבורו אך עבודת השבת לא יהא מוטל עליו ואם יתנה כך מותר אפי' אם גם הישראל יהנה מפראצענט דעכו"ם אדעתא דנפשי' קעביד כמבואר במ"א רמ"ד ורמ"ה ובאופן אחר אין להתיר אבל זה ההיתר ברור אם השט"מ נכתב כמו שכתבתי לו א"כ אין הישראל רק אפוטרופס של עכו"ם היינו שהישראל נושה בהעכו"ם סך כך וכך א"כ עתה מחמת אחריות הישראל בפסח יחשוב העכו"ם עם הישראל ויאמר לי מחמת איסור פסח איני רשאי להיות אפוטרופס בעסקך ולכן תן לי מעותי או שוה כסף האפטרופסת ואם אין לך מעות אמתין לך עד אחה"פ אך אין שום דבר על אחריותי ואינני עוד אפוטרופס ולאחר שתלוה לי המעות אפטרך מהחוב המגיע לי:

סימן לג

ג' וישלח תרכ"ז:

להרב המופלג בנש"ק כו' מו"ה אליעזר כ"ץ בישוב סטאריזיניטץ סמוך לטשערנאוויטץ יע"א:

שאלה בישוב אחד שדרים בו עכו"ם מאז ומלאים בתים וכותנים נמשכים לאורך ורוחב הישוב אך יש הרבה זריעות וחוששין שמא הוקפו הכתלים טרם בנות הבתים וא"כ לא הוי מוקף לדירה ובנות הבתים לאח"כ ל"מ כמבואר במ"א ז"ל (סי' שנ"ח סק"ד] ולכן שואלים ומבקשים למצוא היתר לעשות עירוב בצה"פ כמנהגינו כי הרבה מכשולים באים באין עירוב:

תשובה לפענ"ד אין לחוש כלל דכן קיי"ל [בסי' ת"א ושנ"ח) דסתם עיירות וכן חצירות ישבו ולבסוף הוקפו אך אפי' למאן דבא להחמיר יש תקנה בקל למצוא באיזה גדר לפרוץ עד עשרה אמות ולאח"כ יסתמו ע"מ לדור והיתר זה מבואר בש"ע (סי' הנ"ל]:

ואשר שאל אם לטלטל המורה שעות בודאי בלא עירוב אסור לטלטל המורה שעות אפי' של כסף ותמה אקרא האיך יעלה על לב איש להתיר אם משום תכשיט הא המנהג שהמורה שעות מונח בבתי ידים הנקרא טאש או קעשינע בלשון פולין וא"כ הרי הוא מכוסה ומאי שם תכשיט עליו ואי משום שבטל לגבי השלשלת שהוא זהב או כסף זה אינו כלל כמבואר ברמ"א סי' ש"א גבי תיק של בתי עינים ואי דיתלה המורה שעות על הבגד מבחוץ זה בודאי לא מיקרי תכשיט וגם חיישי' דמחכו עליו ואתי לאתויי דהוא דרך שחוק להתלות מורה השעות מבחוץ זולת באופן שהולכין בו הנשים ובזה אסור דלמא שלפא ומחוי' אם אין טורח בהסרתו עיין במ"א ואחרונים ולכן בודאי אסור לצאת במורה שעות והיוצא בו ברה"ר במקום שיש גם השתא רה"ר בוודאי חייב חטאת והי' שלום:

סימן לד

לכבוד ידידי האברך המופלג החריף החסיד הנגיד המפורסם כש"ת מו"ה משה סנ"ל קאניר נ"י מק"ק סאניק יע"א:

שאלה ישראל ועכו"ם שיש להם בשותפות שדה עשוי לבורות לחפור למצוא נפט והעכו"ם המה מחצה למחצה לנגד השותפים הישראלים ועסק זה א"א בלתי לשכור פועלים גם לעבוד בשבת שכירי יום ודבר זה הפסד גדול אם לא יעשו בשבת ולבטל השותפות א"א כי העכו"ם המה בעוה"ר שרים גדולים האיך יעשו השותפים הישראלים:

תשובה הנה מתחילת השקפה אסור בודאי דמבואר בש"ס ס"פ כ"כ דמחצה למחצה אסור דעושה אדעתא דישראל ודאי או מס' אסור יעוין ברש"י סוף שבת ובב"י ז"ל (סי' רע"ו] ולא שייך בזה אדעתא דנפשי' עביד כיון שעושים אחרים פועלים לא לעצמם כמבואר ברשב"א בחי' שבת פ' כ"כ בתירוץ בתרא אך לחפש היתר נלענ"ד עד"ז ומקודם נבאר דברי הש"ס שבת קכ"ב ע"א במשנה נכרי שהדליק הנר משתמש לאורו הישראל ואם בשביל ישראל אסור כו' עשה נכרי כבש לירד בו יורד אחריו ישראל ואם בשביל ישראל אסור כו' מעשה בר"ג וזקנים שהיו באים בספינה ועשה עכו"ם כבש לירד בו וירדו בו ר"ג וזקנים עכ"ל ושם בגמ' אמר מר בד"א שאין מכירו אבל מכירו אסור והא ר"ג מכירו הי' אמר אביי שלא בפניו הוה רבא אמר אפ"ת בפניו נר לאחד נר למאה מיתבי א"ל ר"ג הואיל ושלא בפנינו עשאו נרד בו אימא הואיל ועשאו נרד בו ת"ש עיר שישראל ונכרי' דרים בתוכה והיתה בה מרחץ המרחצת בשבת אם רוב נכרים מותר לרחוץ בה מיד אם רוב ישראל ימתין בכדי שיחמו חמין התם כי מחממי אדעתא דרובא מחממי ת"ש נר הדלוק במסיבה אם רוב נכרים מותר להשתמש לאורה אם רוב ישראל אסור מע"מ אסור התם נמי כי מדלקי אדעתא דרובא מדלקי עכ"ל ופרש"י ז"ל שם וז"ל בד"ה בכדי שיחמו חמין והא הכא דחימום לאחד חימום למאה דבב"א מחממין וקתני דאם רוב ישראל דהוי דומיא דמכירו דמסיק אדעתא לעשות אף בשבילו אסור יקשי' בין לאביי בין לרבא עכ"ל והתו' שם ד"ה אמר אביי וז"ל נראה לר"י דמודה אביי דנר לאחד נר למאה אלא דסבר דהכא אם הי' בפניו עיקר הי' נעשה לצורך ר"ג שהי' נשיא ושר וראש בספינה עכ"ל משמע דטעם האיסור דס"ד שעשה בשביל ר"ג שהי' שר יחשוב ומתרץ רבא כיון דחזינן דעשאו העכו"ם לעצמו שהי' צריך לירד מהספינה א"כ אדעתי' דנפשי' עביד ואי שעשאו גם בשביל כבוד ר"ג נר לא' כו' ולא עשה מלאכה יתירה בשביל ר"ג והנה הרשב"א ז"ל כתב בחי' ס"פ כ"כ וז"ל בד"ה רבא ומיהו ודאי מודה לאביי דכל שלא בפניו אפי' לאפושי בשביל ישראל שרי והיינו ברייתא דעכו"ם שלקט עשבים לבהמתו ובמכירו ובשלא בפניו נמי שרי והיינו דאביי ואי מידי דליכא לאפושי בשביל ישראל כנר וכבש אפי' בפניו נמי שרי והיינו דרבא אבל אם עשאו בשביל ישראל לעולם אסור ואפי' עשאו בשביל ישראל אחרים אסור ואם רוב עכו"ם מותר והיינו מרחץ המרחצת בשבת ונר הדולק במסיבה וטעמא משום דאמרי' דמסתמא עיקר כוונתו ומעשיו אדעתא דרובא הוא וכאלו לא נעשה בשביל המועט דאין הולכין אלא אחר הרוב ואי מע"מ נינהו כיון דאי"ל אדעתא דישראל עביד אסור וכדתנן בברייתא בנר הדולק במסיבה וה"מ בשלא עשה לצורך עצמו אבל עשאו לצורך עצמו אפי' היו שם כמה ישראלים מותר דלעולם עיקר דעתו אינו אלא לעצמו וכדמוכח בעובדא דסמוך ההוא מעשה ה"ד אי רובא עכו"ם הוו אמאי אהדרינהו שמואל לאפיה מינייהו ואי רובא ישראל הוו וא"נ מע"מ כי אייתי שטרי וקא קרי בהו מאי הוי אלא ש"מ דכל שהוא עצמו משתמש בו שרי וכן פרש"י ז"ל כו' עי"ש א"כ יש לנו למצוא היתר דהנה ראינו שהעכו"ם עשה בשביל עצמו לירד בו ורק מחמת שהכירו לר"ג יש חשש שעשאו גם בשבילו לפירוש השני של הרשב"א שעשו אחרים צ"ל שהי' בספינה עכו"ם רבים ונעשה בשבילם דברוב ישראל אסור כמבואר גבי מסבה ונר שהדליק עכו"ם אם רוב ישראל אסור וא"כ אם הוי רוב אדעתא דעכו"ם נעשה כדמתרץ הגמ' דמתחלה נעשה לרוב ורק דקשה לי' להמקשן והא ר"ג מכירו ויש לחוש שעשאו עיקר בשבילו וכפי' התו' לזה מתרץ רבא נר לא' כו' היינו דממילא יהי' כבוד לר"ג אבל עיקר עשייתה בשביל הרוב וא"כ לפי"ז באם ישכרו השותפים העכו"ם בשביל עצמם יעשו הפועלים בשביל השוכרים אותם ואפי' אם יודעים שיש לישראל ג"כ הנאה דממילא אבל הם עושים רק בשביל השוכרים דנר לא' כו' ואפי' אם נימא דבשביל כולם מ"מ עיקר ודאי בשביל השוכרים עושים ונר לאחד ואפי' להאוסרים בנר אם עושה בשבילו ובשביל ישראל י"ל דבדבר שאין גופו נהנה מיד מודים דלא גרע מקבולת הגם שעושה גם שם בשביל ישראל נמי שהוא מלאכתו מ"מ עיקר בשבילו כמ"כ הכא בנ"ד דעיקר כוונתו בשביל השוכרו הגם שמבואר באחרונים דעושה בשביל שניהם בשביל עכו"ם ובשביל ישראל גרע מקובלת לענין זה דעיקר בשביל עכו"ם השוכרו בודאי אמרי' בזה נר לאחד לכ"ע תו י"ל לפי מה דפסקו רה"פ דאין ישראל צריך לצאת מהבית אם עכו"ם הדליקו בשבילו כן נמי הכא בנ"ד דידוע דהנפט נפסק לפעמים ובאם העכו"ם יקחו מה שנובע בשבת להם לבדם יוכל להיות בשביל זה לא יהי' למחר בשביל השותפים וא"כ אין בכחם לגרש היהודי ביום הזה מנחלתו כנ"ל בבירור לפענ"ד אך יותר טוב למכור לנכרי אחר חלק שביעית מחלקם שיהי' לעכו"ם בגוף השדה חלק ז' מחלקם וישתתפו בחלקם שהעכו"ם יקח בשבת והמה בחול וזה ודאי מהני כנלע"ד אך אל תסמכו עלי כי כתבתי זאת ביגיעה רבה כי כשל בעוה"ר כחי וכבד עלי ליקח ספר מצד זה לצד זה וגם איברי חלושים יושיעני ה' מהרה ולכן אין לסמוך עלי בהוראה וכתבתי רק להעיר לב המשכילים והי' שלום דברי ידידו: ואפי' להאוסרים אפי' גבי נר אם עושה בשביל שניהם מ"מ היינו דוקא היכי דגילה הנכרי דעתו שעושה בשביל ישראל אבל היכי דלא גילה דעתו (שרי] רק שס"ד דעשאו משום כבוד ר"ג [ומשני] כה"ג דנר לאחד לעולם לא שייך כאן כבוד כלל וא"כ הכבוד ממילא בא ונכרי לצורך עצמו עשאה:

סימן לה

רב שלום וברכה לידידי ש"ב הרב הגביר המאה"ג המפורסם לשבח שלשלת היוחסין פאר הדור נזר ישראל כש"ת מו"ה הירצלי נ"י בעדגשטיין:

הגיעני מקהלתכם מכתב מאיזה אנשים לא נידעו אלי והמה בבקשתם להזהיר העם מלאכול בפסח הקמח הנטחן בהרחיים ההולך על קיטור ועשן ושלחו לי גב"ע מרוסיא וכתבי הגאון מהרש"ק נ"י והנה להשיב להם לא ידעתי אכנם אך הזכירו במכתבם שגם כבוד הדר"ג נוטה לאיסור ונתעורר לזה כ"פ לזה אמרתי להודיע לכבודו מה עמי בזה כי הנה מעולם אין דרכי לבוא במכוסה ממני וזה הרחיים של קיטור לא ראיתי מעולם ומה אדבר בנסתר ממני אך אמרתי שב ו"ת עדיף ולא נעשה דבר שלא קבלנו מאבותינו ולא התרתי זה מעולם אך זה איזה שנים אשר בני הרב הה"ג מהר"ד נ"י אבד"ק קרשאנוב לאשר הי' דחוק לטחון בעירו ובסביבותיו הוצרך ליסע סמוך לעירו לפרייסין אשר שם רחיים של קיטור ולראות היכשר בעיניו הרחיים הלזו והוטב בעיניו למאוד וטחן שם עבור אנשי עירו וסיפר לי שעניני הרחיים הנ"ל הוא בדרך זה שהקמח נעשה לבצק ואח"כ נטחן לקמח דקה מן הדקה אך זה כל השנה אבל לצורך הפסח נטחן באופן שלא יצטרך להתחמם ויוצא הקמח תיכף בל יצטרך לעלות למקום גבוה מאד כבימות כל השנה רק יוצא תיכף קר לתוך ארגז והוא ע"י תחבולה קלה כאשר הגיד לי מלאכתו וגם הנפה שקורין בייטיל ינקר והיא ממש כחדש ולא נשאר מאומה ויתר הכלים נכשרים היטב וגם כי לא יצטרכו ע"י תחבולה הנ"ל כלים כ"כ וגם ברחיים הללו לא יוכלו לטחון כלל תבואה לתיתה או רכה בשום פעם ורק תבואה יבישה וא"כ אין חשש כלל ואדרבה יותר יוכשר מרחיים שלנו שיש בצק בצד האבנים ע"י חום הגדול וגם א"א לנקות הקירות והקרשים שברחיים ובהתנועע מקול הרחיים נפזר קמח החמץ לתוך של פסח והוא דבר שא"א באין אופן ברחיים הישינים כאשר ראיתי מעודי כ"פ ורק סמכינן דהוי רק משהו קודם פסח והפ' חמץ וכן ראיתי נוהגין בכל תפוצות ישראל אך ברחיים של קיטור רחוק ממצוא חמץ כאשר אמר לי בני הרב הנ"ל והוא ת"ח גדול וראוי לסמוך עליו ואינו נוגע בדבר כי אין טוחנין גם בני עירו ברחיים הנ"ל רק ברחיים של מים כמשנים קדמוניות רק אז בשעת הדחק עשו כן ולכן אין לבני נ"י שום נגיעה ונאמן אלי בעדותו ולזה מעת שמעתי כן וגם הרבה אנשים כשרים הגידו לי כן ולכן עתה אני מתיר לכל שואל ורק שיהי' באופן הנ"ל ומרוסיא אין ראי' כי הם לא באו עלי תחבולה וגם נראה מעדותם שרגילין לטחון שם תבואה רכה כל השנה משא"כ ברחיים של קיטור דסביבותינו שא"א כלל לבא לטחון חמץ כ"א ע"צ הרחוק ולכן אין בידי לאסור והי' שלום. ניסן תרכ"ב:

סימן לו

נשאלתי אם מותר לחלוב הפרות בפסח בכלי חמץ:

תשובה אין ספק שאסור כמו שאסור להשהות בתוך חביות של חמץ אב"י יין בפסח כמבואר במ"א סי' (תמ"ז) (תנ"א סק"מ] ובח"י (שם] והפ"מ אוסר אפי' בדיעבד תוך הפסח זולת בהפ"מ מיקל ומה שרצה אחד לומר דהוי חמצו של עכו"ם ואינו אסור ישתקע הדבר ולא יאמר דכי חמצו של עכו"ם אינו אוסר בנ"ט וממילא גזרי' מינו אטו אינו מינו וגם עיקר הטעם משום כרת ולא בדיל וגם זה מקרי לא בדיל וראי' מדברי הרשב"א בתשובה מובא בש"ע ח"מ] גבי להזהר מלהעלות חמץ של עכו"ם על השלחן שחמץ במשהו יעו"ש ולכן בודאי אסור אפי' חמץ של עכו"ם במשהו וגם כי אסור להשתמש בפסח בכלי חמץ זולת לחוף הראש כמבואר בסי' ת"נ ואם כתוב סברא כיוצא בזה במחכ"ת שגה בזה ושארי לי' מארי ולכן בוודאי אסור לחלוב בתוך כלי חמץ ומי שעבר במזיד אסור אפי' לאחה"פ. ואודות מי ששכח למכור איזה מין חמץ בפרטות ועמד בבית של ישראל בודאי אסור וק"ל:

סימן לז

שוי"ר לידידי הרב החריף ובקי כו' כש"ת מו"ה יחזקאל פייבל לאנדא:

שאלה בשטר מכירת חמץ לנכרי הנכתב בלה"ק אם מהני מחמת דד"מ שלא יועיל שום שטר הנכתב בלה"ק או עברית זולת בל"א:

תשובה הגיעני מכתבו אך לאשר רבו טרדת חג הקדוש א"א להאריך וגם לעצור במילין לא אוכל פן יחשדני למיקל באיסורין ולזה באתי בקצרה הנה קיי"ל דבמתנה שיקנה בכסף לחוד קונה ואפי' הב"ח ז"ל שפסק [בח"מ סי' קצ"ד] גבי ישראל שקנה מעכו"ם דלא מהני התנה משום שס"ס לא סמכה דעתו יעו"ש אבל הכא בנכרי ובפרט שיודע שהישראל לא יחזיר בלא רצון העכו"ם כדי שלא יאסר חמצו א"כ שפיר קונה העכו"ם בכסף לחוד הקרקע ואם נימא דזה הוא נגד דד"מ ז"א דידוע לכל דאפי' קנין בע"פ סגי כעת בדיניהם לענין פיסוק וקיום המכר ורק דיכול לחזור ולמכרו לאחר ולזה לא מהני שטר אפי' בלשונם דכ"ז שאינו אינטאבלירט יוכל למכרו לאחר ואין בין מכירה בע"פ לשטר כ"ז שאינו אינטאבלירט כלום וא"כ לא מהני להו השטר כלל אם אינו אינטאבלירט אך באמת דקיי"ל דאזלי' בתר דינינו בין להקל בין להחמיר כמבואר בש"א סי' ע"ט וגם בשארי תשובה סי' תמ"ח] מסכים לדבריו ובע"כ צריכים אנו לזה דלא מהני שום שטר בעולם בזה בדיניהם דחוק גזר אצלם דמכירה כזו שנעשה להפקיע איסור אינה מכירה כלל ומש"ה א"צ סטעמפיל וכל הערכאות לא יחזקו המכירה הזו ישאל נא מעכ"ת וידע כי כן הוא וא"כ מה הוא מכירתינו אם אינו מועיל בדיניהם א"ו דאין לנו רק דין שפסקה לנו התורה ולכן אין חילוק כלל בין אם נכתב בל"א או בלה"ק וכ"ת מאי איכפת לן להחמיר לכתוב שטר מכירה בל"א ז"א כלל בגלילותינו אשר אינם מכירים בל"א ובפרט בעלי התורה א"י כלל לשון אשכנז והנה תקנתי בגליל זה שיכתוב שטר מכירה ת"ח הבקי בדינים כי ראיתי כמה קלקולים שיבוא מסתם ספרי ששוגים בכמה דברים ולכן תקנתי נוסח ש"מ ובכל אחד מלתא בטעמא הודעתי להדיינים ות"ח ולכן מהראוי שהסופר יהי' ת"ח ולהבינו את המוכר הנ"ל היטב והמה אינם מכירים בלשון אשכנז וכמה מכשולים יוכל לבוא אם יכתבו בל"א ולכן לא נשנה מרבותינו ואבותינו ואם כי מו"ח ז"ל נהג לכתוב בל"א ראיתי כי הי' הדבר רפוי מאוד בידו והי' שלום כדברי ש"ב ידידו דו"ש י"ב ניסן תרכ"ג: