שו״ת דברי חיים – חלק ב – קטע 6

סימן כג

לכבוד ידידי מחו' ה"ה הרב המאה"ג החסיד בש"ק חו"פ מו"ה יהושיע העשיל נ"י אבד"ק טלוסט יע"א:

בנידון העושי י"ש בשבת הנה בודאי בכאן דמי ממש למכם [בסי' רמ"ד] שהמעות מזומן לפניו שמפסיד מעות מכיסו בחנם דמי האקציז ומתוך שאין אדם עומד על ממונו יוכל לבוא לידי איסור תורה שיעבור על שביתת בהמתו שהוא דאורייתא וגם הטעם השני דהוי כמציל שייך ג"כ בזה וא"כ ודאי מותר ע"י היתר באיזה היתר הנכון וכל ההיתרים שכ' מעכ"ת ומהם מבוארים בספרי האחרונים לא ישרו בעיני כי הלא נהי דיש להעכו"ם האומן או להשררה חלק א' ממאה מ"מ שארי הערלים המסייעים אינם עושים רק על דעת הישראל שיודעים שהעסק שלו והוא משלם להם וע"כ לא מהני בשותפות עם עכו"ם רק גבי שדה שהוא עוסק בעצמו שעושה אדעתא דנפשי' כמבואר בש"ע [רמ"ה] אבל בנ"ד עפ"י רוב בעה"ב שוכר עבדים לסייעו ונוטלים שכר ממנו וגם הבהמות מה מהני ההפקר שהרי אינם מפקירים רק לעשות בהם מלאכתו שהרי להעכו"ם חלק מעט מן המעט ולא יעלה ע"ד שום ב"א שיוכל ישראל להפקיר בהמתו שיעשה בהם עכו"ם מלאכת הישראל נהי שעכו"ם עביד אדעתא דנפשי' מ"מ הבהמה אינה שובת' ממלאכת ישראל וא"ת שכבר הפקירה הא באמת אינו רשאי להפקירה שלא יעשו בו מלאכתו וז"ב וגם אינו הפקר כלל שהרי מפקירה לצורך מלאכתו והרבה היתרים הי' לפני ולא ישרו בעיני רק באופן שישכיר כל העסק להנכרי והבהמות ימסור לו לחלוטין והאיך יהי' דבר זה המצאתי בעזה"י נוסח שטר מכירה המועיל לכ"ע ואין זו חשש הערמה וא"כ לא נשאר לנו רק מ"ע וזה הותר מגדולי הראשונים וכן נפסק בש"ע גבי מכס בסי' רמ"ד] להיתר ולית מאן דפליג והאקציז דמי ממש למכס ולכן מותר להשכיר עד"ז ומחמת טרדותי קצרתי והי' שלום וברכה כנפש ידידו דש"ת בלונ"ח ה' תשא תרכ"א:

סימן כד

לה"ה הרב החריף ובקי וכו' מו"ה מיכל נ"י בעיר ביליטץ:

שאלה בעיר ביליטץ אשר אין שם מקוה לטבילת נשים ועי"ז יוכל לבוא לכמה קולות כיון שצריכה אשה לילך דרך רחוקה לטבול והנה כעת נדבו לב איזה נגידים מנהיגים לבנות מקוה אך הי' דרך הממוצע לבנות מקוה שיתנו כמה אלפים ר"כ לאחד מנגידי העיר והוא יבנה בנין אדיר בחצרו וגם בית הטבילה מהודר יבנה שם והנגיד הזה השווה עצמו עם אומן נכרי שישלים לו הבנין בקבלנות סך מסויים והאומן יוכרח לבנות בשבת מחמת הפועלים הרבה אשר לו ירבה שכר בטילה אם לא יבנה בשבת ואם לא יורשה לבנות בשבת יבטל העסק הבנין מכל וכל וע"ז שאל השואל אם מותר לבנות בשבת ע"י קבלנות הנ"ל:

תשובה הנה ידוע דברבים לבנות יש כמה דיעות [עיין מ"א רמ"ד ס"ק ה'] אך במקום פסידא התירו הפרושים כמבואר בתפארת צבי מביאו בשער (אפרים) תשובה] שבש"ע של הגאון בית אפרים בסי' רמ"ד אולם בנ"ד אין כאן רבים כלל דהא היחיד המשכיר את המקוה הוא הוא הבונה את כל המבצר והכל שלו ולכן אין לדבר מהיתר זה כלל כאן ורק לפי מה דמבואר בש"ע ס"ס ש"ו וז"ל מי ששלחו לו שהוציאו בתו בשבת להוציאה מכלל ישראל מצוה לשום לדרך פעמיו להשתדל בהצלתה ויצא אפילו לחוץ לג' פרסאית ואי לא בעי כייפינן לי' עכ"ל ובסי' שכ"ח סעיף יו"ד כתב וז"ל מי שרוצים לאנסו שיעבור עבירה גדולה אין מחללין עליו השבת כדי להצילו עכ"ל ולכאורה דבריו סותרים זא"ז ומתרץ הט"ז וכן הב"ח ז"ל מביאו המ"א [שם] דבסי' ש"ו שרוצים להמירה מותר לחלל כמו בפ"נ מוטב שיחללו שבת א' משיחללו שבתות הרבה אבל בסי' שכ"ח מיירי ברוצים לאונסו לעבור עבירה גדולה ואונס רחמנא פטרי' אין לחלל שבת בשביל זה והק' המ"א ז"ל דהא בהדי' כתב הרמ"א ז"ל בסי' שכ"ט ס"ח וז"ל ועיין ס"ס ש"ו מי שרוצים לאנסו אם מחללין עליו שבת עכ"ל אלמא דבסי' ש"ו ג"כ מאונס מיירי ולפענ"ד דגם דדעת הט"ז ז"ל דסי' ש"ו איירי שרוצים להמירה לצמיתות דאז נהי שהשתא היא אנוסה אך הרי תשאר בהמרתה וממילא תעשה בזדון ולפיכך מותר לחלל שבת א' אבל בסי' שכ"ח דמיירי בפ"א שרוצים לעבור באונס עבירה גדולה אסור לחלל שבת וז"ב דאונס רחמנא פטרי' והמ"א ז"ל מפרש דברי הש"ע דדוקא משום איסור ע"א מותר לחלל שבת א' כדי שלא לעבוד ח"ו כמה פעמים אבל משום פ"א אפי' להמיר לו הותרו לחלל שבת דמחלל שבת כע"א וז"ל שם וא"כ אם רוצים לאונסה לעבירה אחרת אפי' לעבוד ע"א פעם א' אין מחללין עליו שבת במלאכה דאור' דמחלל שבת כעובד ע"א כדאי' בעירובין ס"ט עכ"ל והנה לפי"ז נראה שלענין שאר איסורים אסור לחלל שבת שהוא כע"ז ולא אמרינן בי' שיעבור כדי שלא יעבור איסורא רבה אך אאל"כ דהא דין זה נובע מדברי התו' ז"ל שבת (דף ד' ע"א) ד"ה וכי כו' וז"ל והא דתנן בהשולח מי שחציו עבד וחציו ב"ח כופין את רבו ועושה אותו ב"ח ואע"ג דבהאי פרקא אר"י כל המשחרר עבדו עובר בעשה דלעולם בהם תעבודו שאני פ"ו דמצוה רבה הוא כדמשני התם בר"א שנכנס לבהכ"נ ולא מצא שם עשרה ושחרר את עבדו להשלימו לעשרה מצוה דרבים שאני ועי"ל דדוקא היכי דפשע קאמר וכי אומרי' לו לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך וא"ש הא דאמרי' בריש תמיד נשחט דאתי עשה דפסח שיש בו כרת ודחי עשה דהשלמה וקא עברי כהנים בעשה דהשלמה ומקריבים למחוסר כפורים כפרתו כדי שיביא פסחו וכן בפ"ב דעירובין כהן שנמצא בו יבלת חבירו חותכה לו בשיניו אע"ג דהוי שבות וגבי חצי' שפחה וחצי' ב"ח שנהג בה מנהג הפקר וכפו את רבה משום שהיתה מחזרת וממציאה עצמה לזנות ודמי לאנוסין והוי נמי כמצוה דרבים עכ"ל הרי דאפי' לחלל שבת התירו משום שלא יבוא לידי איסור גדול היכי שלא פשע חבירו וכ"ת שם הוא לחלל שבת באיסור קל להציל חבירו מאיסור חמור דשבת דגדול חומר איסור שבת כעובד כו' ולכן עושין איסור קל דשבת להציל מאיסור חמור דשבת אבל לענין שאר איסורים לא מחללין שבת אפי' באיסור קל להציל מעבירה גדולה זולת שבת דז"א דהמעיין בתו' שהביאו ראי' לדבריהם מר"א ומדפ' וא"א דיש חילוק ביניהם הא שפיר י"ל דבשבת אין מחללין כלל אפי' קל נגד חמור משום חומר איסורו ומאי ראי' שארי איסורים לענין שבת וכן כל השקלי' וטרי' שבתו' שם נראים דשבת דמי לכה"ת דמחללין בקל נגד חמור ולכן נראה דגם כוונת המ"א לא בא למעט שאר עבירות אפי' אם חלילה ישתקע בהם אסור לחלל שבת דז"א דהחילוק הוא רק אם לפ"א אנסהו לעבור אסור לחלל שבת להצילו אבל אם ישתקע ח"ו אפי' בכל עבירות מותר לחלל שבת כדי שלא ישתקע בעבירה כל ימיו (ובפרט באיסור דרבנן חלק הא"ר על המג"א) וכ"נ שהבין הא"ר דברי המ"א וגם כתב הא"ר בסוף דבריו וז"ל למצוה דרבים חוטאים כדי שיזכה עכ"ל ויעוין (בתנ"ש) בתשו' נחלת שבעה סי' פ"ג] הרי מכל הנ"ל דבנ"ד דאיכא חשש סרך טבילות כידוע בעוה"ר בטלו טבילת נדה וזה לא מיקרי פושע כמש"כ בשבת הנ"ל דע"י פתוי נחשב כשוגג ה"נ בעוה"ר בזה"ז אם אין מקוה בעיר שכיחי הרבה להקל בפיתויים כידוע לכל והוי כמו שוגגת ומותר להציל באיסור דרבנן כי ידוע דאם לא עכשיו ישתקעו באיסור ח"ו כל ימיהם ולכן מותר לבנות בלא שום פעולה אחרת ורק מחמת חשש אפקירותא דשכיחי בעוה"ר דעתי נוטה שיעשה השוכר המקוה עם האומן הנכרי הבונה שיעשה עמו לפני הנאטאר הנקרא פערטראג שהיהודי נותן לנכרי הפלאטץ בעד כך וכך והנכרי מחייב עצמו להעמיד בנין כפי הציור שבידו בעד כו"כ ואם יגמור הבנין מחויב הישראל ליתן בעדו סך כו"כ בעד הקרקע והבנין ואם לא ישלים הנכרי הבנין יתן קנס סך כו"כ והקרקע יוחלט להנכרי והי' שלום ד' ער"ח אדר תרכ"ג פה צאנז:

סימן כה להרב המאה"ג החסיד המפורסם מו"ה אברהם מנחם מניס חנליש אבד"ק פעלשטין יע"א:

בנידון שאלתו אם מותר לרופא ישראל לחלל שבת לא"י הנה זה פשוט באחרונים דבדבר שבות מותר כ"כ בכה"ג ובתוס' שבת [סי' ש"ל סק"ה] והפרמ"ג (שם בא"א סק"ה] הניח בצ"ע אבל וודאי פשטא דסוגי' נראה דבדרבנן עושין משום איבה אך בדאורי' לא מצינו שמחללין רק משום פ"נ ברי לישראל אבל משום חשש שנאת הא"י לא מחללינן שבת באיסור דאורייתא ולהקיז דם הוי דאורייתא ואפי' להניח מה שקורין זאלב להוציא דם לכמה שיטות אסור דאורייתא כמבואר במ"א סי' שכ"ח [ס"ק נ"ג] (וש"ל) [ושל"ב סק"ג] אבל להקיז דם לרפואה לכל השיטות אב מלאכה הוא ורק עפ"י פלפול של הבל יוכלו לומר שאינו אב מלאכה אבל לא לאמת ויעוין במ"א ובח"מ [תכ"ד] גבי חובל בשבת וגם העמדת עלוקות לרוב שיטות דאורייתא כמבואר במ"א ז"ל סי' (ש"ל) שכ"ח הנ"ל] ולכן בודאי יש להחמיר אך המנהג ברופאים שמקילין ושמעתי שהוא מתקנות ארצות להתיר להם אבל לא ראיתי זה בספר:

סימן כו

להרב המאה"ג החריף ובקי החסיד המפורסם כש"ת מו"ה יעקלי ג"י ראב"ד דק' אושפצין יע"א:

מכתבו הגיעני ורציתי להשיב תיכף מפני הכבוד אולם ידוע לכ"ת גודל טרדותי ונתוסף חולשת כחי ונשכח הדבר ממני ועתה כבוא מכתבו שנית אמרתי להשיב מפני הכבוד והנה כפי המבואר במכתבו הקודם שכן דרך להשכיר מרחצאות באותן המקומות בודאי מותר להשכיר לנכרי עפ"י היתרים המבוארים בש"ע:

ומה ששאל אודות המקוה בחמין לטבול בליל שבת באמת עפ"י דין נ"ל דאסור וכן נ"ל שכ' בנ"ב מ"ת לפי זכרוני כי כעת אין הפנאי לחפש אך הסד"ט [ס"ס קצ"ז] מיקל אך אין להאריך בזה כיון שכן נהגו גדולי דורינו היתר בזה והנח להם לישראל אבל להשים מים חמין בשבת נ"ל דבוודאי אסור ולא יניח להם הגם ששמעתי מורין היתר גם בזה אך נכון הדבר שלא לנהוג קולא בזה להחם חמין למקוה בשבת הנלענ"ד כתבתי והי' שלום דברי ידידו דו"ש ירח מנחם תרכ"ד:

סימן כז

להרב כו' מו"ה יהודה יונה נ"י דאמעניטץ מק' איסטריק:

מכתבו הגיעני בשתי שאלות א' איך להתנהג פונדק במאכלי עכו"ם ולבשל להם בשר טריפה והדין פשוט לאיסור בב"י סי' קי"ז ובפר"ח וגם בשר אחוריים אסור חדא שאינו נמלח ודם שבישל נהי שהוא מדרבנן מ"מ מצינו שהחמירו בו כבדאורייתא וכמבואר במנחת יעקב ובפר"ח ותו שיוכל להכשל בו ב"ב כיון שאינו ניכר וכמבואר בפ"ת סי' קי"ז [סק"ו] וכן בסירכא שכ' מעכ"ת להתיר במקום שאינו אסור מדאורייתא ולפמ"ש לא מהני היתר זה ותו דהאידנא מסירין כל הסרכות ובודקין א"כ כיון שבצבצה בודאי טריפה ולא ספק ולא תלינן דמחמת המיעוך נעשה וגם כי לא ניתן דבר זה לפחותי ערך לחלק בין דאורי' לדרבנן ואין שום היתר רק ע"ד שראיתי נוהגין ששוכרין שפחה והיא תבשל אבל הישראל לא יהי' לו עסק כלל בזה ורק יקנה העכו"ם בדמיו או שהישראל ילוה לו מעות שהעכו"ם יקנה לעצמו ולבשל בשביל עכו"ם וישוה עם השפחה שבעד סעודה אחת תקח השפחה כך וכך בעד הבשר וטרחתה והפונדק יקח בעד שאר הסעודה כו"כ וזה היתר פשוט:

גם מה ששאל מה לעשות בשבת במכירת שחת וכדומה הנה אין תקנה רק למכור לעכו"ם באג"ק ובכסף ויתנה שגם בכסף לחוד יקנה וגם יעשה בו העכו"ם הגבהה ואח"כ מותר לעכו"ם הזה למכור וכמבואר בש"ע רנ"ב שאם יחד לו מקום מבע"י מותר שהגם שהמ"א ז"ל מחמיר מ"מ בכה"ג שקנהו העכו"ם בק"ג מע"ש ודאי אין שום איסור ואפי' המ"א ז"ל מודה בזה ועיין ביד אפרים ומשום מ"ע ג"כ לא שייך דלא מצינו שיאסרו לישראל להשכיר חצירו ולדור עמו משום שהנכרי יעשה מלאכות ויחשדו לישראל ולכן לפענ"ד אם מכרו להנכרי קודם שבת כו"כ שחת וכו"כ שבולת שועל והעכו"ם יעשה קנין כנ"ל ודאי מותר להעכו"ם הקונה למכור בשבת:

סימן כח

להמו"צ דק' גלינא:

קבלתי מכתבו ובאמת אינני מופנה מכל צד אך למען כבודו לקחתי מועד לעיין בהשאלה אם מותר לטלטל בגנה יותר מבית סאתים ובתוכה נזרע פרחים ומיני ירקות של בשמים בצבעים שונים להתענג באוירן בש"ק והנה בעיני כ"ת פשוט להתיר דהא עיקר הטעם שהזרעים מבטלין הדירה משום שאין זורעים במקום דירה אבל בדבר שאדרבה דרך השרים לזרוע בחצר פרחים כזה שפיר לא מיבטל הדירה באותם הזרעים שהם להתענג בחצרות דירתו וגם צירף דעת הרא"ש עירובין כ"ד] שמסופק בחצרות אי נתבטל הדירה ע"י זריעה ולפענד"נ דא"א לומר כלל שמיני זרעים יפים למראה וריח לא יבטלו הדירה דא"כ מאן מפיס בזרעים דיש ג"כ הרבה מיני זרעים שזורעים אותן לנוי כמו מיני שושנים וכשות שהוא נחמד למראה ירוקתו ומשיכתו מצמיחה למעלה וכן במיני פולין יש הנקראים פאסאליס שיש בהם פרחים צבועים נחמד למראה וכן כמה מיני זרעים וזורעים מהם שדות שלימות ויש כמה ב"א שזורעים רק לנוי וכי נימא שאותן מינים לא מבטלים הדירה וגם במיני אילנות יש כמה מיני אילנות שאין להם צל גדול ואין דרך ב"א להסתופף תחתיו וכי נימא שבאמת אותן נטיעות מבטלין הדירה גופא זה ליתא דא"כ למה אמרי' בש"ס ופוסקים סתמא נזרע רובא אסור ניטע מותר הו"ל לומר ולחלק אם זרע או נטע שאין דרך לב"א להסתופף תחתיהן מבטלי לדירה ואותן שדרך ב"א להתענג בהם אין מבטלין ואין חילוק בין זריעה לנטיעה א"ו מלתא פסיקא נקטו חז"ל דנטיעי שדרך ב"א לנוטען בחצרות דירתן לא מבטלי דירה אבל זרעים שאין דרך ב"א לזורען רק קצת מינים לוקחים השרים ונוטעין לטייל זה לא מיקרי דירה וגם באמת במדינתינו אפי' אצל שרים הגדולים עושים הני מינים לא לטייל ולהלוך בהם בבית סאה רק קצת למראית עין ובאמת כן הי' בימיהם כמבואר ב"ב פ"ק [דף ו' ע"א] יעו"ש גבי המשכיר בית (לדירה) לחבירו בבירה] יעו"ש [ע"ש ברש"י ד"ה אבל בתרבץ ולכן זה ודאי מבטל הדירה שאין עליו שם דירה. ומה שנשא משלו שהמכניס לביתו עציצי נקוב שיבטל דירת ביתו נעלם ממנו דברי ש"ס עירובין ע"ח ע"ב] הממלא ביתו קש וכרים וכסתות כו' כי מש"ס הנ"ל יראה דאשר הי' לצחוק בעיניו הוא מלתא דאשמעינן בש"ס ובטעמא דאין אדם מבטל ביתו בדבר המטלטל ולכן לדעתי בודאי אסור לטלטל ביותר מבית סאתים כנ"ל פשוט וכן מצאתי בדברי הריטב"א עירובין דף כ"ג שכ' וז"ל בד"ה קרפף ולהכי נקטי גינה ולא נקט שדה לאשמעינן דגינה לא הוי לדירה אפי' הוא אלנות הרי כדברי ודבריו מבוארים בש"ס ועיין בב"ב [דף ס"ח] בהמוכר עיר דממעט בי באגי וכתבו שם (התו') (הרשב"ם] דבגינה דרך לטייל לפעמים ואעפי"כ אמרו בש"ס נזרע רובו הרי הוא כגינה הרי בהדי' שגינה אסור בכל גווני אך נלענ"ד שנמצא היתר לחלק בקנים פחות מג' ושיהי' מיעוט החצר דאז ליכא שום איסור. עוד אודיע כי אם צד הכותל של הזרעים לצד חוץ אסור להשתמש בו דהוי ככותל העשוי לנחת דאינה מחיצה כמבואר גבי ליוורנא וצריך לעשות כותל זולת כותל הזה כן הוא לפענ"ד ברור אך מי אני להכריע אם גדולי הדור יתירו להם:

סימן כט

ה' וינש תרכ"ז להרב וכו' האבד"ק שאמלויא במדינת ז"ב:

הגיעני מכתבו והנה ידע כ"ת שמאד הי' קשה בעיני להתיר וכמה שנים שגדולי מדינתינו התירו ובגלילותינו לא הותר הדבר כמה שנים וכל ההיתרים לא ישרו בעיני מחמת מ"ע ולאסור גם להעלות בערכאות בזמננו זה כאשר ראיתי שכן נכתב בפנקס ע"י המאנדאטאר אבל אין שום פירסום קול כלל והרבה עושים בערכאות נגד חובותיו ולא נשמע לשום אדם ובפרט שהוא לצחוק בעיני העכו"ם ולא יצא מחשד כידוע לרוצה האמת ולא ללקט ממ"ש בספר ולכן לא הותר בגלילותינו לשום אדם אך לאחרי רואי שבאים לחשש איסור שביתת בהמתו ולכמה א"ד וגם ההפסד הוא גדול כעת אמרתי אל לבי להתיר ע"י איזה אופן שאין חשש במכירה כלל. והנה מה שהמציא גדול אחד להיות שותף עם נכרי והיינו שיש לעכו"ם פראצענט בהעסק והנכרי אינו משגיח על העסק כלל וזה ודאי אינו כלום דעיקר ההיתר בשותף שלדעתו עושה אבל בכאן כיון שהישראל הוא נו"נ והוא שוכר לבע"מ והפועלים אינם מכירים להנכרי השותף ודאי עושים ע"ד הישראל ולכן אמרתי אל לבי היתר ברור לכ"ע והוא דהנה מפני מ"ע כיון דבאים לאיסור רבא מותר לעבור על איסור זוטא וכמ"ש בשבת בריש מכילתא וגם מצינו כיוצא בזה שהתירו חז"ל בשביעית עיין בסנהדרין פז"ב כ"ו ע"א] וגם כיון דנהיגו כעת כמעט בכל המדינה [בשטר מכירה] ונהיגי להשכיר לעכו"ם הוי כמו שדה דלאריסות עבידא והארכתי קצת בסוגי' דריש שבת ובשחרר עבדו בגיטין ל"ח] ועניני המכירה כתבתי נוסח כולל בין למכירה או לשכירות ועל זמן קאי על שכירות כו"כ לשנה ואם למכירה היינו מכירה לצמיתות עלמין ולא נכנסתי בענין ממכר ליומא ולא למוכר ללמ"ד יום כי רציתי לעשות הנוסח אליבא דכ"ע בפשיטות לרוב ראשונים ולכן מכירה כוונתי לצמיתות ולא הוצרכתי לפרש כי בלשון ב"א סתם מכירה היינו לעולם וכן ראיתי כמה נוסחאות על שטר מכירה בפסח ונסתלק תלונה אחת ושארי לי' מארי דתלי בוקי סריקי ומה שמפלפל בענין מ"ע כבר כתבתי דלכל ההתרים לא ביטל מ"ע ואפ"ה התירו לצורך שעה וגם בחתם סופר מיקל הרבה כידוע:

ושארי פלפוליו במשכון ושארי ענינים לא רציתי לעיין בו כי אינו דומה נ"ד למשכנתא ובהדי' מבואר שהוא מכר לו או השכיר לו לחלוטין בלא משכון ותנאי כלל ורק התנה עם העכו"ם שיהי' העסק במעות ההלואה ולא יפסיד העסק בענינים אחרים ולמען קיום דבריו קיבל עליו הנכרי שלא לעשות דבר בהעסק זולת רשות המלוה וביותר מנהו לסנטר ופקיד על הכל ולא למשכון נתנו כי הכל ברשות העכו"ם ובמה קנהו הישראל למשכון הלא לא משך וגם כסף אינו קונה שיהי' למשכון וגם ישראל מעכו"ם אינו קונה משכון ורק בדיבור אמר לו לאחר הקנין שיהא משועבד לאפותיקי לפרוע מהם אבל לא למשכון ונ"מ טובא אלו מת הנכרי לא זכה דאין בידו משכון ולא זכה רק כדי שיהי' ביד הנכרי] לפרוע חובו ואדרבה גילה דעתו שאפי' החצר יהי' של הנכרי ואגבי' יקנה המטלטלין אג"ק ולכן אין דמיון למשכון כלל וגם לדין אה"ע סי' צ' ל"ד כאוכלא לדנא ואתמה הא זולת מ"ע שבת כפסח דמי (רק לענין שותפים בחצר) ובכל פסח מוכרים להעכו"ם והחצר ברשות ישראל ואפי' אם עשה באופן שלא יוכל הנכרי לעשות בו דבר בדיעבד הוי כמכירה וכמבואר בפ"מ [סי' תמ"ח במ"ז סק"ד] ולמה בשבת יהא אסור ואין לומר הא לכתחילה אסור בחמץ [התם] הטעם משום דניכר הערמה אבל בכאן דע"כ צריך להתיר הערמה כדי דלא ליתי לידי איסור דאורייתא] שרי אפי' בדבר דאורייתא אפי' לאיסור חמור וכמו שמערימין גבי בכור ומעשר והנה בפסח מקרי יותר ברשותו שחמץ בבית ישראל וגם מתירין אפי' לא נמכר מקום שמונח עיין במק"ח והמכירה היא הערמה ואין לעכו"ם בו תפיסת יד רק הקנין ובכאן העכו"ם משתמש בכל הבתים ומטלטלין כרצונו והפועלים נשכרים בשבילו וסנטר הישראל תחתיו עפ"י דיננו ויכול לסלקו באיזה הערמה כ"ד והיינו ליקח איש אחד בטוח עפ"י ב"ד להיות סנטר יוכל עפ"י דיננו לסלקו אם יברר עליו קצת העלמה ולכן בודאי אין זה משכון כלל ולכן אין פלפולו נוגע לנ"ד ולכן לא באתי לפלפל בדבר שאינו נוגע לדינא כי מוטרד אני בשאלות הכרחיות אולם המעיין היטב בדבריו יראה שלא דיבר נכונה בכמה דברים אך מה לי לפלפולו ההיתר הוא ברור והסכימו כמה גדולי המדינה בזה אך אם גדולי אונגארין עומדים לגדור פרצה ואולי ח"ו יבא לידי ח"ה מבוקשי להזהיר אנשי גלילותיו בשמי שח"ו לסמוך על היתר שלי כי אין לזה רק מקומו ושעתו ואם חכמי המדינה רואין לאסור אליהם תשמעו וכן כתבתי כזה לאיזה גליל באונגארין ונא מאוד שלא יטריד אותי עוד בזה כי לא יקוה על תשובתי דבר ולענין דד"מ אין חילוק בין שכירות ומכירה בפה או בערכאות לענין תפיסת הקנין כידוע ומקרי מינדליך פערטראג כידוע והיה בזה שלום: