שו״ת דברי חיים – חלק ב – קטע 5

סימן יח

לסדר ולא תעשה כמעשיהם תרכ"ד:

להנגידים יקירי עם ויראי השם דורשי תורה נכבדי וראשי קהל עדת מישקאלטץ יע"א:

מכתבם הגיעני לדרוש ממני האם מותר להעמיד בית תפלה דומה ממש לבית תפילה זולתינו ולהוריד לפני התיבה משורר עם סייעתו לשיר בשירי זולתינו ולהשתחוות כדרכם ידידיי דעו כי כל עיקרי דת תוה"ק נתייסד עפ"י תורה שבע"פ כאשר יורונו חכמינו ומנהיגינו מקבלתם איש מפי איש עד מרע"ה שקיבל התוה"ק מסיני כי לולא תורה שבע"פ לא נודע משום מצוה מה היא טוטפת בין עיניך ומה הוא פרי עץ הדר ומה הוא סוכה וכמה דפנות צריך ומה היא קיחה לאשה ומה היא ספר כריתות וכדומה רוב מצות התורה אשר עיקרה הוא מפי חכמינו עפ"י קבלתם ורוב עונשים ואזהרות עפ"י דעת חז"ל וכבר הזהירה התוה"ק לא תסור וגו' וכמה פעמים הזהירה התורה ע"ז וזה עיקר הדת ומחסד הש"י על עמו להראות נפלאותיו אשר ברוב הימים ואחר פיזורינו בכמה מדינות כולנו עם אחד וחק אחד לכולנו וכאשר הי' מחלוקת בין החכמים הולכים אחר הרוב ולא נשתנה לנו שום דבר ממדינה למדינה רחוקות וקרובות כי משורש אחד יצא דתינו ואין בו פירוד ח"ו ורק במנהגים יש חילוקים כי כולם מודים שזה מותר רק איזה חכמים נוהגים להחמיר ע"ע וכן הנהיגו להסרים למשמעתם ולבני מקומם והוא כמו מי שמזיר עצמו מדבר המותר כעין נדר ובדבר הזה יש הרבה מישראל שלא רצו להחמיר בד"ז ובכמות אלו הענינים יש מנהגים חלוקים מדינה זו קבלו להחמיר בדבר המותר ומדינה זו לא קבלו החומרא הזאת ובשביל זה לא יקראו עבריינים כי הכל מודים שמותר מה"ת רק בני מדינה זו רוצים להזיר מדבר המותר כמו נזיר ונודר נדר אבל בדיני התורה כל ישראל בכל המדינות שוות אפי' בקצה העולם כידוע ואפילו במנהגים הנ"ל הזהירונו חז"ל שליחיד אסור לשנות מכפי מנהג בני המדינה שיושב בה ולכן בודאי אסור לשנות לבנות בהכ"נ בסגנון אחר מכפי שהוא מנהגינו במדינה זו מאז ובפרט להדמות לבית זולתינו ולהוריד ש"ץ לשיר בשירי זולתינו ולשנות ההשתחויות ח"ו זה איסור גמור וידוע שאפי' אערקתא דמסאני מחוייבים למסור נפשינו שהוא מנהג יהודית וגם לא נבוש ממחרפינו ומבזים דתינו וחוקינו וידוע שבכל הדתות זולתינו יש נימוסים וחוקים אשר לא יאותו לזולת בעל הדת ההוא וחוק ההוא לקלון בעיני זולת הדת ההוא ועכ"ז מחזיקי הדת ההוא לא יחושו להמבזים דתם ולא יפרו נימוסם בשביל המשחקים עליו כ"ש אנחנו מאמיני דת תוה"ק שלא נעזוב חקים ישרים עבור המחרפים וע"ז נאמר בירמי' וקדר שלחו וראו והתבוננו וגו' ההמיר גוי א' וגו' ולכן ח"ו לבנות בית תפלה ולהתפלל ע"ד זולתינו וח"ו אם נשנה איזה דבר ממנהגי אבותינו יהרס ח"ו כל הדת צאו וראו מה עלתה בכת החדשה שמאסו בדברי חכמים וכי המה כמעט רחוקים מבנ"י ועוברים על כמה עבירות במזיד כלל הדבר מי שאינו מאמין בדברי רבנים מקבלי תורה שבע"פ ואינו חושש למנהגי אבותינו ובזוי בעיניו דברי חכמים ובוחר לנפשו מה שנאות לפי שכלו יצא מכלל דתינו כי עיקר ויסוד דתינו דברי חכמים ואם אינו באמונה זאת איננו מבעל דת הקדושה אך גם דתי אחרים אינו עושה כי כי גם המה נבזים בעיניו ובוחר לנפשו מה שיאות לו לדעתו זה האיש אינו בעל דת כלל כי הוא אינו עושה בכוונה משום הדת רק עושה כפי מה שיראה בעיניו א"כ איננו בגדר בעל דת כלל ולכן השמרו לכם מלכנוס לבית הנעשה במנהג החדשים ומהתפלל בתוכו ואסור לשמוע שיר מסוררים בלא כוונה ויראת ה' והנה כ"ז אומר לכם בדרך כלל ואיני מורה לכם מקום לדברי באיזה ספר או פוסק משני טעמים. א' כי פשוט הדבר מאד כידוע לכל מי שיש לו ידיעה מעט בספרים אם לא הולך שובב ולא טחו עיניו מראות האמת בעיון מעט ימצא באר היטב בתנ"ך וש"ס ופוסקים וא"כ למה אכביר במילין. שנית כי ידוע שהכת החדשה מחרפים על דברי חז"ל ומה איך אביא ראי' לדברי מדבריהם הלא כל דברי חז"ל לשחוק באזני הכסילים ואם מתוך דברי תוה"ק בכתב נסתר פירושו ויכלו הפתאים להפך דברי אלקים חיים וע"ז הזהירונו דע מה שתשיב לאפיקורס אבל אפיקורס ישראל כ"ש דפקר טפי ולזה לא הבאתי שום ראי' לדברי רק האמת עד לעצמו. והנה למשא כבד יכבד ממני להשיב בדבר כזה אולם עצור במילין מי יוכל וכן נצטוינו להודיע לדורשי האמת אך בקצרה והשומע ישמע. והנה אולי ימצא לי עילה לומר שלא מצאתי מקום לאסור עפ"י הספרים לזה ארמוז בקצרה עיין בס' המצות להר"מ ז"ל ובס' המדע הל' עכו"ם פ"ו הל' ו' ופ' י"א הל' א' ובש"ע יו"ד סי' קע"ח (ובמ"א) וברמ"א] בהל' ר"ה [תקפ"ה] ובעניני ש"ץ מבואר בש"ס תענית [מ"ז] ובש"ע או"ח [סי' נ"ג] שצריך הש"ץ להיות בעל יראה ומדות טובות ולא יזמר שירי זולתינו ולכן ידידיי עשו כתורה ולא תלכו אחרי דעת שונאי הדת תוה"ק והרחיקו מדיעותיהם ואז טוב לכם דברי ידידם הדוש"ת בלונ"ח:

סימן יט

שאלה בעיר אחת יש כמה במ"ד ואין מלין רק בבהכ"נ בקיץ ובחורף בבהמ"ד הקטן כן המנהג אך אם אחד רוצה למול בנו בביתו עושה כרצונו והנה עתה רצון אנשי קלויז לימול בניהם בקלויז שלהם והמתפללים בבית המדרש הקטן מוחים ואומרים שיש חזקה להם למול בבהמ"ד שלהם:

תשובה לא ידעתי מה חזקה להם אם הוחזקו שכל ילדי העיר ימולו בתוך בהמ"ד הקטן זה ודאי אינו כי ידוע לכל שמלו כמה אנשים בביתם ואם זכו שאם ימולו בבהמ"ד לא ימולו בשום בהמ"ד רק בשלהם זה הוא דבר שאין בו ממש ומה חזקה שייך בדבר שאין בו ממש ועוד הא בעינן חזקה שיש עמה טענה כמבואר (בב"י סי' קכ"ב) [בד"מ חו"מ קמ"ט] ותו לא ידעינן מי הוא הזוכה דבשלמא בבית של איזה יחיד שייך לומר דבעה"ב זכה במצוה אבל הכא בנ"ד דבהמ"ד הקטן הוא של בני העיר ורשות לכ"א להתפלל שם א"כ במאי זכו הנך שמתפללין שם וכי אין רשאין בני העיר לצאת מבהמ"ד א' לבהמ"ד אחר ומי ימחה בידם ולא מצינו מעולם שימחו בני בהכ"נ אחד בהיוצאים משם להתפלל בבה"כ אחר הגם שברוב עם הדרת מלך וגם היזק נדרים ונדבות א"ו שלא שייך זכות רק באדם שזכה במצוה ורק לסלקו מכל וכל אבל בבהכ"נ של עיר של רבים שלכולם יש זכות בכל בהכ"נ באין מוחה יכולים לעשות כרצונם לפעמים יוצאים מבהכ"נ אחת לאחרת שבעיר הזאת ופשיטא שאין שייך כאן שזכו במצוה ולכן אין יכולין בשום אופן לעכב על הקלויז מלימול שם ואדרבה מצוה לימול בקלויז משום ברב עם הד"מ וגם מסתמא יש שמה קרובים להשייכים אהובים אשר גם להם יתנו חלק במצוה:

סימן כ

להרב מו"ה שמואל האבד"ק דאאנד יפ"א:

שאלה בבהכ"נ שמכרו מקומם כנהוג ויש בבהכ"נ הזה מנורות אשר ידליקו בהם והמה נוטפים על מלבושי ב"ב אשר מקומם באותו מקום שהמנורות תלויין שם ושני בעלי מקומות קנו כבר והמנורות היו אז וצווחו על הדבר לאחר קני' אבל לא תבעו להקהל לחזור מהמקח אך מחדש תלוי' מנורה א' על מקום אחד מבע"ב שיש לו שם מקום ומיחה בדבר. זה תורף השאלה:

תשובה הנה ראיתי למעכ"ת שמפלפל אם קנו האויר או לא ובאמת אפי' אם נימא שלא קנו בעלי' מ"מ כבר מבואר בש"ע ח"מ סי' (קכ"ה) [קנ"ה] כשבעל עלי' שופך מעלי' שלו על בית חבירו שלמטה צריך לסלק הזיקו וא"כ הכא שהקהל היינו שלוחם מדליק נרות באופן שיפסיד להבעה"ב מלבושיהם מחויבים לסלק היזקם אך א"כ לא ידליקו המנורות בבהכ"נ כמו בשארי בכ"נ דהא ידוע שכל היושב יש לכ"א חלק בבהכ"נ וא"כ כ"א יוכל לדחות מלהעמיד הנרות נגד מקום עמידתו ואם לומר לתלות המנורות במקום שאין אדם עומד שם זה יהי' נגד כבוד של בהכ"נ ובודאי שנעשה זה בהסכמת ודעת כל הציבור שיהי' שמה המנורות ולכן אין שום טענה לבעלי מקומות יותר משארי בעלי הישוב שלא יתלו הנרות במקום שעומדים וכבר כתבנו שאין זה טענה דבהכ"נ צריך למנורות כמנהג בכל תפוצות ישראל ורק שיכולים לחזור בתחלת הקנין לומר כיון שנפסדו מלבושיהם חוזרים מהמקח ויעמדו במקום שיבחרו ולא ידעו בשעת הקנין שיטיף חלב כ"כ שיפסיד מלבושים אך כיון שלא חזרו תיכף המקח קיים ומה שצווחו בביתם אינו כלום שהקהל יכולים לומר אם חזרתם היו קונים אחרים ולכן אותם הישינים אינם יכולים למחות אך הבעה"ב הזה שנתלה עתה במקומו מנור' המטפט' יוכל לחזור ולומר אני חוזר מהמקח אך למחות א"י כיון דידוע שהמנהג בכל תפוצות ישראל להרבות במנורות בבהכ"נ ובפרט במקום שכבר ציינו על מקום מנורה אין שום אחד יכול למחות רק על הניזק להרחיק עצמו מטעם שכתבתי לעיל ורק שיוכל לחזור מהמקח ושיחזירו לו מעותיו כי לא ידע שיתלה שם מנורה המטפטף וכ"ז שאין נותנים לו מעותיו הגם שעפ"י הדין הקהל מוחזקים נגד יחיד והם יכולים לעשות כרצונם בבהכ"נ והוא יתבע מעותיו אך בעוה"ר שאין בידינו להעמיד הדין על תלו מהנכון שלא יתלה המנורה עד אשר יחזירו לו מעותיו וינכו הקהל כפי השומא מה שעמד על מקום זה עד עתה וזה ברור:

סימן כא

לכבוד ידידי מחו' הרב הגאון נ"י ע"ה פ"ה בו"ק חו"פ כש"ת מו"ה ליבוש אבד"ק מאשיציסק יע"א:

שאלה פה עירנו מאשציסק יש מכבר בהכ"נ ובהמ"ד אשר התפלה שם על נוסח אשכנז ואח"ז יסדו בית תפלה על נוסח האר"י ז"ל זה יותר מעשרים שנה והוא קבוע לתורה ותפלה ונקרא קלויז וכעת עיקרי וחשובי עיר מתפללים שמה ועתה קמו אנשים מאנשי קלויז הנ"ל ורוצים לחדש עוד מקום אחר לבנות בית קבוע לתורה ותפלה עוד יותר גדול קצת מהקלויז הנ"ל ועי"ז יחלק העם לחצי קצתן יתפללו בהישנה וקצתן בהחדשה והסיבה שרוצים לעשות זה הוא מחמת שהמקום דחוק ואמנם אנכי אין דעתי נוחה בזה מחמת שיש לפקפק בזה עפ"י דתה"ק בכמה ענינים כאשר יבואר וחוץ מזה ראיתי מעשה מכ"ק מרן הרב הג' אבד"ק בעלזא נבג"מ ומכ"ק אחי מו"ר נבג"מ אבד"ק קאמינקא זלה"ה שהחמירו בענין זה שלא לחדש מקום תפלה שיולד מזה התחלקות העם והחמירו בזה אף שהי' המקום דחוק ועיני ראו כ"ז הלכה למעשה ולכן אין דעתי נוחה ומסכמת לזה וגם כמה אנשים פה אין דעתם נוחה מזה אמנם בכ"ז אחרי שהמקום דחוק נתישבתי בדעתי להציע זאת לפני כ"ק אדמ"ו יחי':

תשובה בדבר שאלתו אם בני העיר יכולים למחות מלבנות בהמ"ד חדש בהעיר ומעכ"ת פלפל בחכמה ואני כעת אין כחי אתי לעיין בפלפול וגם הלכה למעשה אני מונע למיעוט ערכי ובפרט לעת זקנתי ולזה אני מונע עצמי מלהשיב אך לכבוד ואהבת הדר"ג אמרתי דעתי בקצרה:

הנה זאת מובן דבמקום שמתפיסין הקדושה על איזה דבר מותר עפ"י זט"ה במא"ה ולא בעינן דוקא רצונם וכמבואר בר"ן [פ' בני העיר] ובב"י [סי' קנ"ג] וא"כ אין שייך שום הורדה מכבודו וגם לא אוכל לידע אם אינם עושים מעשה בבהמ"ד הישן אלא שבונים להוסיף עוד אחד יהי' שייך קצת הורדה מכבוד זה לא ניתן להאמר כלל ובפירוש מבואר במ"א [ס"ס קנ"ב בשם מהרמ"פ] דבתלוש לא שייך לאו דלא תעשון כן [ולכאורה הדבר תמי' ממכות כ"ב דמבשל בעצי הקדש לוקה מלאו דלא ת"כ] וכאשר תמה המ"א בעצמו וכל האחרונים תמהו אמנם המעיין יראה דשם המעשה הי' שחלקו בבהמ"ד ורצו הקהל הפורשים משם ליקח חלקם בכלים שלהם ונשאר בהמ"ד הישן פנוי והוא הורדת הכבוד וע"ז כתב דבתלוש שלא נעשה מעשה בפחיתת הכבוד ל"ש ל"ת כן עוד מבואר בגמ' דאסור לילך לפני בהכ"נ בשעה שהציבור מתפללין ואם יש בהכ"נ אחר בהעיר מותר דלא שייך חשדא שיאמרו לבהכ"נ אחר הולך וקשה הא אכתי איכא הורדת הכבוד וחרפה לבהכ"נ זו שעובר לפניו משום דפוחת כבודו דברוב עם ה"מ א"ו ש"מ דבזה ליכא הורדת כבוד וכ"מ במ"א כמה פעמים דבכה"ג לא מיקרי הורדה מכבודו וכן נהוגין בכל ערי הגולה לבנות שני בתי מדרשים נוסף זע"ז באין חולק אך בודאי יפה דברו הגאונים נ"נ זלה"ה רבותי הגאון החסיד הקדוש מבעלז ואחיו הגאון הקדוש מקאמינקע שבזה"ז מכמה טעמים יש למנוע מלהוסיף בהמ"ד וכן בענין זה שמעתי מאדמו"ר הקדוש אביר הרועים מראפטשיץ זלה"ה ובפרט בקצת חשש גם הריב"ש [בתשו' רל"א ורנ"ג הביאו המ"א בסי' קנ"ד ס"ק י"ט] אוסר כמבואר בתשובה שם דברי ידידו מחו' חפץ בשלומו ובשלום יקרת תורתו:

סימן כב

רב שלום וברכה דלהרב החריף ובקי הנגיד המפו' מו"ה שמואל נ"י:

שאלה גביר אחד בנה זה שנה דאמפף מיהלע לעשיית קמח וכתישת הלאא מה שנצרך להגארב פאבריקען שלו וצריך שיהי' לו לכך איין מאשיניסט אויבער מילנער ואינטער מילנער ועוד שנים עשר גיזעלין שיעסקו תמיד במלאכה זו והמאשיניסט עם המילנערס המה שכירי שנה ומקבלים כ"א סך שמונה מאות זהו' לשנה וגם א' פראצענט נוטצען מהריוח שתעלה הרחיים ויוכל להעלות על שכירתם בכדי שהמה ישלמו לכל שארי הגיזעלין ורחיים הלזו עומדת בגינה אשר מגינה זו יש פתוחים לחצר ביתו שדר בו ובעליית הרחיים איכא ב' חדרים אשר בהם דר עכו"ם המאשיניסט והנה היא עומדת בסוף הגינה אשר מצד אחד היא ברה"ר ושם ג"כ החנות מעהל פארשלייס לרה"ר שיהא פתוח כל ימות החול ע"ש גיסי נ"י והוא בעצמו עם ב"ב יהיו בחנות הלזו ועתה נפשי בשאלתי האם רשאי להניחם שיעשו מלאכתם בשבת כי בזה הביטול ביום א' עולה להפסד רב מלבד שההוצאה בזה עולה ליותר מחמשים אלפים מ"כ אלא שיצטרך לשלם ג"כ לכל אלו הפועלים מרובים בחנם וגם בכל הדאמפף מיהלען בכל המקומות שהם אינם שובתים אפי' בימי חגיהם זולת ב"פ בשנה כידוע וגם זאת לדעת שבאם לא יעשו בשבת אזי גם הנכרים לא יניחום לעשות מלאכתם ביום א' ובעמידת ב' ימים איכא ג"כ זולת הפסד הפועלים המרובים ג"כ חשש הפסד הכלים וקמח שאם יתקרר הדאמפף קעסיל עם שאר הכלים וקנים וכדומה אזי נדבק בהם הראסט ויוכלו אח"כ בהתחממם להתבקע והאויבער מילנער אומר שבאיכות הקמח איכא ג"כ ע"י עמידה יום ויומים הפסד רב למאד ועתה מה דינו:

תשובה מכתבו הגיעני ומחמת טרדותי נתאחר תשובתי ע"ע והנה לפ"ד זה דבר פשוט ומבואר דדבר שהעכו"ם עושה אדעתא דנפשי' שמותר לישראל אפי' שנעשה בשבת ולא אסור משום מעשה שבת כמבואר בהדי' בהר"ן ז"ל מביאו ב"י ריש סי' רמ"ג וז"ל וכ' הר"ן מהא שמעי' דכיון שיש לעכו"ם חלק בפירות השדה אעפ"י שישראל נהנה ממלאכת שבת מותר דכיון דכולה מלאכה רמי' עלי' דעכו"ם כי קעביד עכו"ם אדעתי' דנפשי' קא עביד והנאת ישראל ממילא אתי' הלכך שרי עכ"ל וגם ברש"י ספ"ק דע"ז (כ"ב ע"א) בד"ה לסיועי סייעי' וז"ל (הלכך) [הותנה] לכתחילה מותר אלמא כי ליכא איסור שליחות דמלאכה שרי ואע"ג דמטי הנאה לישראל עכ"ל ולא אסור רק היכי שהוא שליחו בדבר זה שיעשה בשבת אפי' שהעכו"ם עושה בשביל שכרו מ"מ הוא שליח הישראל לעשות בשבת ובאם אינו מקפיד עמו מתי יעשה ורק שנותן לו איזה מלאכה לעשות והעכו"ם עושהו בשבת מותר כמבואר במתני' פ"ק דשבת דף יז ע"ב] כי עכו"ם אדעתא דנפשי' עביד (ובזה לית מאן דחולק) והנה קבלנות מקרי עכו"ם אדעתא דנפשי' קעביד ומותר מן הדין ורק דאסור מפני מראית עין והנה הגם שיש מהפוסקים דבדרבנן לא שייך מפני הרואים יעוין בט"ז [סי' רמ"ו סק"ג] אך זה ודאי בכאן אסור לשכור עכו"ם אפילו בקבלנות מפני מ"ע כמבואר בפשטא דסוגי' ומלאכת מחובר אפילו בביתו של עכו"ם אסור כמבואר בש"ע סי' רמ"ד ס"ג] ואסור ח"ו מלומר שאין הלכה כהירושלמי בזה כיון שהובא דבריו בש"ע [הנ"ל] להלכה ובודאי אסור מפני מ"ע בכל גווני ואפי' שיהי' פתח הגינה סתום מ"מ הכל יודעים מסתמא שזה הרחיים של יהודי ומה שמבואר באחרונים לפרסם הדבר בערכאות זה לא נתחוור בעיני דדבר הנראה בחוש דזה דבר המפורסם להמון כולם בין יהודים וזולתם (שלהרמב"ם ז"ל עיקר הוא מפני העכו"ם) שהרחים של פלוני ומה שהתנה באיזה אופן עם בעל המלאכה זאת לא ידוע רק למי שיש בו קצת הבנה בעניני המסחר כזה אבל המון העם אם יראו בשבת עושה מלאכה ברחיים יאמרו כולם בין יהודים וזולתם שיהודי עושה מלאכה בשבת וידע מעכ"ת שכל ההיתרים בזה לא נתחוורו בעיני דאינם רק היתר בדברים אבל החוש יודע שאינו כן וס"ס הכל ידעו ויאמרו היהודי עושה מלאכה בשבת עפ"י שלוחיו בעל מלאכה ואם כי אני התרתי במדינתנו ולקצת נגידי מדינתכם לשכור הגיט ולעבוד בו בשבת בררתי הטעם בתשובה דעיקר הטעם שלי הי' בראותי בעוה"ר חילול שבת בפרהסי' ואם מהם שכותבין שטר מכירה הי' שלא כדין כי נעשה ע"י הדיוטות ולכן הארכתי בתשובה דדמי להא דגיטין ל"ח] דכופין אותו לשחררה כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר ועפ"י שיטות הראשונים אשר שם בסוגי' דהיכי דשכיח הפרצה מותרים לעשות איסור קל שלא לבוא לאיסור חמור ולזה בראותי כי באים ח"ו לידי איסור דאורי' בשביתת בהמתם וכדומה התרתי למכור עפ"י שטר מכירה שתקנתי בעזהי"ת נוסח נכון לכל הדיעות ובלא הערמה ניכרת וגם זאת לא עלה על לבי לעשותו רק אחר שכבר הותרה מגאוני זמנינו במדינתינו מכמה שנים ואני בסביבותי לא רציתי להתיר ורק ברבות הימים ראיתי הפרצה מתרבה בפרט שיש להם לתלות במה שהגדולים התירו וכתבו שטרי מכירות שאינם כלום סמכתי על עת לעשות לה' ה"ת ובפרט שכבר נתפרסם הדבר שהוא בשכירות ועומד לשכור שוב ל"ש מ"ע ולכן התרתי לאנשים המונים מחזיקי הגיט אבל לאיש ידוע לירא ה' שמוחזק שלא יעבור מכפי שיורו לו אני אוסר לעבוד בהגיט ע"י שטר מכירה בשבת ורק מה שנוגע לתשלום האקציז בי"ש יש להתיר דהוי ממש דינא דמוכס [בס"ס רמ"ד] ז"ז אין שום היתר אצלי למ"ע: אך עכ"ז אם הדבר הפסד גדול שא"א לעמוד בו וגם כי לפ"ד שעכשיו שידוע לכל בית ישראל שיש לדבר זה היתר וכאשר עושין בכמה ענינים וההיתרים ידועים כמעט לכל שעכ"פ יש היתר עפ"י דין וגם כי מעכ"ת כתב שידוע לכל שבכל המאשין יש להבעל מלאכה חלק א"כ דמי ממש להא דאם נתפרסם שעומד לשכור שרי אפילו במרחץ ולכן אם הגדולים התירו עפ"י אופנים שהבע"מ ישווה עם הגיזעלין שיהיו שכורים אליו לא להישראל והוא נוטל חלק בגוף הקמח גם אני מסכים עמהם ילפלפל בדבריו הנחמדים אין הזמן גורם שעלי עתה טרדות משונות יזכני ה' להוציאני לשלום מפגעי הזמן בעוה"ר וד' הטוב ירוח לי ולכל זרע ישראל כנפש ידידו דו"ש ליל ב' וארא תרכ"א: