שו״ת דברי חיים – חלק ב – קטע 4

סימן יד

להרב וכו' מו"ה יקותיאל אבד"ק הורובשוב ולהננידים רה"ק דשם:

שאלה בקהלה גדולה אשר ראו תיוהא בבהכ"נ דאנשים והוצרכו לסותרו וגם כופינהו משרי המדינה לסותרו וניתן פלאהן חדש לבנותו באופן שמצד אחד נשאר מקום פנוי הרבה ורצו איזה אנשים לספחו בעמודים ובתחבולות שיהי' משמש לבהכ"נ דאנשים ויהדר בזה הידור בהכ"נ ויש איזה כתות שרוצים לבנות על מקום זה בהכ"נ של נשים:

תשובה הנה בדברי האחרונים אין הפנאי מסכים עמדי לעיין בדבריהם ובפרט כי אצטרך להאריך למאוד ולפעמים בסתירת דבריהם ולזה באתי רק לבאר מש"ס וראשונים ובעלי הש"ע ז"ל הנה בגמ' מגילה רפ"ד אי' וז"ל המשנה בני העיר שמכרו רחובה של עיר לוקחין בדמי' בהכ"נ בהכ"נ לוקחין תיבה כו' ובזה יש שלשה שיטות הרמב"ן ז"ל כ' דבהכ"נ אין בו משום קדושה ורק משום ביזוי מצוה והובא בר"ן שם וז"ל הקשה הרמב"ן ז"ל כיון דבעי מידי דתתפקע בי' קדושתו כו' ועוד הקשה כיון דשמעתין מוכח דב"ה יש בו קדושה כו' האיך נמכר כו'] ותירץ ז"ל דבהכ"נ עשו אותה כתשמישי מצוה כסוכה ולולב שנזרקי' לאחר מצותן ובזמן מצוה יש בהם קדושה של כבוד כדאמרי' התם אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה ואמרי' נמי דנוי סוכה אסור להסתפק מהם כל שבעה ואבוהון דכולהו דם כו' ולפיכך בהכ"נ כ"ז שב"ה רוצים בו נוהגים בו קדושה ואפי' בחרבנו שעדיין לא עבר זמן מצותו וראוי לחזור ולבנותו הלכך כשמכרוהו זט"ה שלא במא"ה אין בני העיר רוצים מן הסתם שתכחש מצותו לגמרי אלא שתחול קדושת בהכ"נ על הדמים אבל כשנמלכו ב"ה למוכרו ולשתות בו אפי' שכר שרי לפי שעבר זמן מצותו ונפקע קדושתו ממנו כסוכה ולולב לאח"ז עכ"ל והרשב"א ז"ל הביאו בלי חולק אך הר"ן ז"ל כ' לחלק ופי' הוא ז"ל דבהכ"נ קדושה יש בו וז"ל שם ואין דבריו ברורים אצלי כו' לפיכך נ"ל דבהכ"נ ודכוותי' כיון שעיקרו עשוי לומר בו דבר שבקדושה הטילו בו חכמים קדושה מדבריהם ואפי' התנו עליו זט"ה במא"ה א"א שתפקע קדושתו בכדי מפני כבוד הקדושה שיש בו כו' הלכך בין שמכרו זט"ה במא"ה או שלא במא"ה לעולם דמים נתפסים בקדושת בהכ"נ ומפקע קדושתייהו גבייהו אלא דזט"ה לחודייהו לא מצו לאפקועי ההוא קדושת דמים אע"ג דאיקלישא עכ"ל והנה כ"ז שלא מכרוהו לכ"ע אסור להורידו מקדושתו דזה ילפי' מקרא דמעלין בקודש כמבואר ברש"י ז"ל במתני' ואפי' לטעם הרמב"ן ז"ל שכ"כ בהדי' דאפי' אין מתפללין בו והוא חרוב עדיין נקרא זמן מצותו וא"כ בודאי אסור להורידו מקדושתו ואפי' קרקע פנוי בלא אהל קנה קדושה או מצוה לדברי הרמב"ן ז"ל דכן אי' במתני' רחובה והיינו מקום פנוי לא בהכ"נ יעוין בתו' ור"ן ואפ"ה לת"ק קבעי לקדושה המקום פנוי וכן אמרו בפי' [שם כ"ז ע"ב] קדשתינהו לכלהו שבילי דנהרדעא הרי דאם הוא דבר קבוע בקדושה לכ"ע אפי' קרקע קנה קדושה או מצוה ואסור להורידו מקדושתו וא"כ לעשות מבהכ"נ דאנשים בהכ"נ דנשים הוי הורדה מקדושה חמורה אחד דאין דומה כבוד בהכ"נ דאנשים כידוע לכל מבין בחוש וגם יש הרבה דברים דברי קדושה שקבועים דוקא בע"א ולא בעז"נ כמו תקיעת שופר דקדושתו כעין פנים דקה"ק כמבואר בר"ה [כ"ז ע"א] ונשים אין חייבים כלל בתק"ש וכן הלל ולולב ושמחה דהוא קבוע בעזא"נ ולא בעז"נ שפטורים המה דהוי מ"ע שהז"ג וכן קריאת מגילה לכמה פוסקים נשים אינם חייבים בקריאה וכן נ"ח בב"ה לפרסומי ניסא הוא רק בעזא"נ וקריאת ארבע פרשיות דארבע פרשיות נשים פטורות ועוד הרבה דברי קדושה שאין עושין בע"נ ואין חייבין בו כלל ולכן בודאי אין משנין וכ"כ כמעט כל האחרונים וגם בדורותינו ראיתי כמה תשובות שאסור להוריד מעז"א לעז"נ ולא פלפלו רק באיזו אופן להתיר וגם אנכי בעניותי מן המנויים והגאון ר' יצחק מאיר נ"י כ' דרכו בזה אבל לא ראיתי מאן שהתיר בלא מכירה עכ"פ והנה לכאורה מוכח ממתני' איפכא דאי' שם במגילה כ"ז ע"ב וז"ל אין מוכרין את של רבים ליחיד מפני שמורידין אותו מקדושתו ד"ר מאיר א"ל א"כ אף לא מעיר גדולה לעיר קטנה עכ"ל אלמא דלרבנן דקיי"ל כוותייהו מותרים מרבים ליחיד אפילו שלא יאמרו דברים הנאמרים בעשרה בב"ה של יחיד ס"ל לרבנן דזה לא מיקרי הורדה כמבואר בתשובתם לר"מ א"כ אף לא מעיר גדולה לע"ק אלמא דאין זה הורדה וה"נ לכאורה י"ל דאין זה הורדה אך באמת אין ראי' כלל משם דהא באמת רבנן ס"ל דאפי' מע"ג לקטנה הוי הורדה ורק דלא חיישי' לזה דהלוקח מותר לעשות מה שירצה כדמפרש רש"י ז"ל שם וז"ל ורבנן אמרו אי איכא למיחוש בין רב למעט ה"נ איכא למיחוש משום ברב עם ה"מ ולא משכחת מכירה בבה"כ אלא ל"ח דכיון דשקל דמי ומעלה להו בקדושה מעולה כל דבעי לוקח עביד חוץ מד' דברים כדקתני סיפא עכ"ל אלמא דרבנן מתירין רק משום מכירה אבל בלא מכירה אפי' מע"ג לקטנה הוי הורדה וא"כ בשלא מכרו לכ"ע אסור לעשות מבהכ"נ דאנשים בהכ"נ דנשים ואדרבא משם ראי' דודאי אסור לשנות מבהכ"נ דאנשים דאפי' מע"ג לקטנה הוי הורדה לרבנן דקיי"ל כוותייהו וזה נכון מאוד ודבר פשוט הוא לא יכחישנה מי שיש בו ריח תורה וא"ל דמש"ה שרי דהא הוא מקום פנוי ואם לא יבנו בהכ"נ דנשים יהי' מקום פנוי לגמרי ז"א כלל דכלל אמרו בש"ס דא"מ מקדושה חמורה לקלה ומסתמא אפי' באין משמש עתה בקדושתו רק עומד פנוי אין מורידין דכלל אמרו מטפחת לא יעשו כו' וראי' ברורה מהא דאין עושין מספר שבלה מזוזה משום שא"מ הרי שהספר הולך לאיבוד אפ"ה א"מ מקדושתו וכ"כ בהדי' הפ"י בחידושיו בפ' בני העיר ומ"ש במבי"ט דאם אין מתפללין מותר להוריד יעיי"ש דאיירי במקום שהשכירו הבהמ"ד לדירה ובאופן שכבר נפקע קדושתו יעיי"ש בהדי' וא"כ בלא מכירה ודאי אסור לעשות על המקום פנוי עז"נ וגם כאן בלא"ה אין רצון הב"ב החולקים רק לעשות בו עמודים ספוחים לבהכ"נ והוא הידור לבהכ"נ דאנשים גופא ודאי לא שרי לבנות במקומו עז"נ ועיין בתשו' מהרמ"מ [סי' נ"ט] שכתב בהדי' דעיקר קדושה הוא עזא"נ יעיי"ש וא"כ בלא מכירה אסור לשנות:

והנה למכרו נ"ל ג"כ דאסור חדא דבעה"ב מוחין ואם הרוב מוחין בודאי אסור כמבואר בכה"ג הביאו המ"א ז"ל סי' קנ"ג ס"ק כ"ט] אך בלא"ה הא הוי של כרכין דאסור למכור ז"ל והא דהתירו הרמ"מ [סי' נ"ט] ומ"ב [סי' ל"ג] והפ"י [ח"א סי' ז'] הוא משום דמסתמא ניחא לי' ובנ"ד מי ידעי' דלא ניחא להו לעשות כסברת ב"ב החולקין לספחו לעזא"נ גם הסבר א' שכ' המ"א [סקל"ז בשם המ"ב] משום דע"ד אנשי הקהל נותנין כמ"ש ר"א בגמ' [מגילה כ"ו] זה ליתא דזה לא הי' רק בזמנם דהוי הממונים ראשי הקהל ממונים מפי הד' ארצות ורבני הארצות המשגיחים על התנהגותן לא כן עתה אשר בעוה"ר רוב מנהיגי העיירות עפ"י ערכאות כידוע לא עד"ז נדבו הנותנים וגם לפי שיטת הרשב"א ז"ל [ברפ"ג דמגילה] הטעם כיון דנתנוהו לרבים מעלמא הוי כהקדש וכ"כ התיו"ט וא"כ ל"ש טעם זה כלל דלפי"ז צ"ל מה דאמר רב אשי בגמ' כ"ו ע"א וז"ל האי בי כנישתא דמתא מחסי' אע"ג דמעלמא אתי לה כיון דאדעתא דידי קאתי אי בעינא מזדבנינא לה עכ"ל הטעם דכל המקומות הי' לדעת ר"א אבל ודאי לא שייך זה במנהגים שלנו כידוע וגם כיון שהרב הקדוש המגיד אמר דעתו שלא ישנה לע"נ מסתמא כוונו הנותנים ע"ד הגדול שיהי' אז לא ע"ד המנהיגים ולכן בודאי אסור לשנות מקום זה לע"נ:

ולענין ארון הקודש נהי דקנה הקרקע לקדושת ארון אולם באמת אם הי' רק אה"ק עומד אצל הכותל לא שייך בזה א"מ דכבר כ' המהר"מ מפאדווא וז"ל בסי' ס"ה די"ל דאסור לנתוץ דוקא דבר מחובר כמו לנתוץ אבן מן המזבח שמחובר הוא ולא בתלוש עכ"ל וכולם הק' עליו הרבה דבעצים נמי שייך ל"ת כן [עיין במכות כ"ב] ואני ביארתי דבריו באריכות בתשובה אחת ואין להאריך רק בקצרה דבדבר תלוש ל"ש ל"ת אם נשאר בקדושה ולכן מותר ליקח מב"ה זה לזה וכיון דל"ש ל"ת כן ומותר ליקח מבהכ"נ זה למקום בהכ"נ אחר ככה נמי אין שייך אין מורידין כיון דאה"ק מותר ליקח משם ולתתו למק"א דהוי תלוש הקרקע לא זכה בזה הקדושה ואפי' הי' מחובר בקרקע מ"מ כיון דלתקן אין איסור לנתוץ והכא אם לתיקון הוא שיעמוד האה"ק שם במקום שנראה יפה עכשיו יכול לקחנו ולקבוע במקום שרוצין עכשיו ול"ש כאן המקום זכה שיעמוד הארון שם כיון דבתלוש לא שייך זכי' כמבואר במוהרמ"פ הנ"ל וזה הוי כמו תלוש דמותר להסיר חיבורו לצורך תיקון משא"כ קרש הוי קבוע ממש ואפי' הי' האה"ק בתוך הכותל וי"ל שאותו אויר הארון זכה שיהי' שם אה"ק וספרים ז"א כלל כיון דהכותל אינו בעולם כלל ובאויר ל"ש כלל קדושה דאי' בזה מחלוקת בש"ע [ס"ס קנ"א וע' בח"א סי' ג'] ומ"מ בכה"ג כ"ע מודים דל"ש קדושה ומותר לשנות מקום הארון ויש ראי' הרבה מתשובת הרא"ש והרשב"א ז"ל אך א"צ כלל לראי' וליתר שאת יתנו גם במקום שהי' האה"ק מקודם (יתנו) מקום להניח איזה ספר:

סימן טו

להרב כו' מו"ה דוד שלמה ט"ב:

אשר נשאלתי מענין בהכ"נ שנשרף ולא נתנו שר מדינה לבנותה במקום הראשון רק להרחיק שמנה אמות מצד מערב עד לצד מזרח ועל השמנה אמות יהי' דרך רבים ונותנים עבור זה שמנה אמות לצד מזרח ולהלאה ונסתפקתי א' מחמת שכותלי הבנין רפוים במקום שהי' אויר העזרה ב' אם מותר לבנות ע"ג העלי' ע"נ דהא משתמש באויר בהכ"נ וע"נ קדושה קלה הוא כמבואר בתשובת מהרמ"מ סי' נ"ט ג' דיהי' האכסדרה הנקרא פאליש במקום בהכ"נ גופא והיא הורדה לקדושה קלה וגם אם מותרים האבנים הישנים:

תשובה לפענ"ד הדבר פשוט מבואר בס' א"ר בהדי' דכיון דמותר לבנות אחרת יפה ממנו הוי כמוכרו דאפי' בשל כרכים מותר דמסתמא ניחא לכ"ע ובמוכרו מותר אפי' האבנים וז"ל [בסי' קנ"ג ס"ק י"ח] כ' מ"ב שם אפי' בכרכים היכא דבנאוה אחרת טובה ממנה מותר לסתור הראשונה דודאי כ"ע ניחא להו בזה וכן עצים ואבנים מראשונה מותרים להשתמש בהן ע"כ והיינו משום שבנאוה אחרת והוי כמכרו זה בזה דמסתמא ניחא לכ"ע אבל אם לא בנאו אחרת גם אבנים ועצים אסור ומ"א השיג עליו בחנם ע"ש עכ"ל. הרי דמתיר באם שבנאו אחרת יפה ממנו ומכ"ש בנ"ד שאם יבנו כפי הרשות שנתנו השרים יהי' קטן מאוד בלי הידור כלל ולכן כ"ע מודים שמותר למכור ואפי' בשל כרכים ובמכירה מותר אפי' האבנים כנ"ל גם מבואר במ"א דבאם מוחין העכו"ם וקרוב הדבר שלא יתנו רשות לעולם לבנות מותר אפי' בשל כרכים למכור דהוי כמקום שאין מתפללים בו דמותר למכור כמבואר במ"א א"כ בהאבנים נמי כיון שכבר חרב המקום ולא ניתנו להתפלל בו אפי' בשל כרכים שרי למכור ועיין בדגול מרבבה שכ' על המ"א בסי' קנ"ג ס"ק כ"ו וז"ל עיין בס"ק י"ב מ"ש בשם המבי"ט וצ"ל דשם מיירי שא"א עוד להתפלל שם אבל הלבנים והעצים דמיירי כאן מיירי שיכולים לבנותם עוד בבהכ"נ עכ"ל אלמא דאם אין אבנים ועצים ראוים לבהכ"נ דמותרים למוכרם א"כ בנ"ד אם ראוים ליתנם בבהכ"נ החדש ודאי מהראוי ליתנם שם אבל אם לא יצליחו לבנין החדש הוי כמו בהכ"נ שאין מתפללין בו שמותר למכור אפי' בכרכים וגם בלא"ה כיון דמבואר במ"ב [סי' ל"ג] ובהרמ"מ [סי' נ"ט] דמותר למכור כל בכה"נ של כרכים בכה"ג א"כ מה שבנו החדש הוי כמכירה ומותר הכל כיון שיצא המקום לחול כמבואר בתשו' מהר"מ ומ"ב הנ"ל א"כ רשאים בני העיר למוכרו לצורך לבנות בהכ"נ באיזה מקום שירצו אפי' בשל כרכים ובני העיר הלזו דנ"ד אין רוצים לקנות רק באופן שיצא לחול בהכ"נ הראשון והמה יבנו יפה ממנו א"כ כיון שכבר יצא המקום לחול שוב רשאים לבנות ע"ג ע"נ כיון דרשאים לעשות עם הקרקע מה שרוצים דזה עדיף טפי ממה שהתיר מהרמ"מ ז"ל לעשות גן ירק ולכן אין שום חשש כלל לבנותה וגם לבנות בבהכ"נ כותל במקום שהי' פנוי בלא"ה מותר כמבואר ברש"י ביומא גבי אמה טרקסין {נ"א ע"ב ועיין ח"א סי' ד'] ודו"ק:

סימן טז

להרב הה"ג החריף כש"ת מו"ה יעקלי נ"י אבד"ק הרומלוב יע"א:

מכתבו הגיעני בימי התשובה ורבים דרשו פני להורות להם דרכי ה' כידוע לכ"ת ולא הי' הפנאי לעיין בדבריו והנחתים למשמרת עד עבור ימי החג הקדוש ופנו איש לדרכו לקחתי מועד לעיין בדבריו והנה בענין ששינו ועשו בהמ"ד חדש יפה ורק מקום העזרה החדשה בנו על מקום שהי' קצת מבהמ"ד הישן יפה הורה מעכ"ת להקל שכן פסקו רבותינו נ"נ ז"ל המ"ב ומהרמ"מ ואחריהם החזיקו המ"א וא"ר להקל בזה באם בנהו בנין יפה יותר מהראשון דהוי כמוכרו דמהני לכ"ע אפי' בשל (נכרים) [כרכים] יעוין בדברי מ"א סי' קנ"ג ס"ק (ל"ג) כ"ז ל"ז] ובא"ר כתב בהדי' להקל הגם שיש איזה מהאחרונים מחמירים כדאי הם המ"א וא"ר גדולי האחרונים לסמוך עליהם וכן נעשה הרבה פעמים מעשה עפ"י גדולי הדור ומ"ש כ"ת משום דגם דאחרים מתפללים שם אינו שלהם רק מקופיא ומביא ראי' מתוס' יומא וזבחים והנה זה לא ידעתי דבהדי' משמע בראשונים דזכו בהו ממש והוי שלהם מ"מ כמו שותפים וכ"כ בהדי' המ"א ז"ל [סקי"ז] לענין קושייתו על המ"ב וגם הא"ר מודה לו בזה ע"ש:

שוב ראיתי שכ' מעכ"ת לתרץ קו' העולם שמקשים לר"א בזבחים מ"ז ע"א] האיך תבדק הסוטה הא תפגל האשה כדי שלא יזיק לה המים וכ' מעכ"ת דלדברי תו' (סוטה כ"ג א' ד"ה כל] ניחא דהוי' שותף עם הבעל ובכה"ג לכ"ע אין מפגלין בחצי מתיר ובאמת קו' העולם אינו רק לשי' התו' דזולת התו' הנ"ל כל הראשונים ס"ל דמנחת סוטה היא של הבעל כמבואר ברמב"ם ז"ל (פ"ג מה' סוטה הי"ב] ובכ"מ בארוכה ובירושלמי מקשה למה קוראה המשנה מנחתה הא היא של הבעל וא"כ לא מיקרי האשה בעלים של המנחה לפגלה וכל קו' העולם רק לפי מה שנראה מתו' דהאשה היא שותף ממש וכפי שהבין כן המפרש בירושלמי סוטה וא"כ קו' הוא לשיטת התו' דיש לה חלק בה תפגל ומ"ש מעכ"ת דהוי מפגל בחצי מנחה הנה נראה מדברי מעכ"ת דהוי המנחה חצי שלה וחצי של הבעל וזה ליתא כלל דלא מצינו שתקדש חצי קומץ כמבואר בריש מנחות ורק דהוי נקדש לשם האשה ונקדש לשם הבעל כל המנחה כמבואר בירושלמי סוטה וזה נקרא שותף שיש חלק להבעל בכולה ולהאשה בכולה וכמו בשותפין בחצר שאין בו דין חלוקה ומש"ה נקדש המנחה לכל אחד שלו ולכן שפיר קו' העולם כיון דגם נקרא המנחה כולה שלה תוכל לפגל כולה וכמו גבי חצר שאין בה דין חלוקה דהוי כולה של כ"א ע"ז הדרך הוא קו' העולם. אך באמת לק"מ דהנה אפי' לפ"ד התו' המנחה היא ממון הבעל וכאשר הביא הכ"מ ראי' לזה מש"ס ורק שהבעל מזכה לה שיהי' לה שותפות בגווה והנה זה פשוט אם היתה רוצה האשה לזכות חלקה בהמנחה קודם הקדישה בכלי ולפדותה להדיוט חלקה בוודאי אין במעשי' ממש דהבעל לא נתן לה רק לנדרה אבל לא לצורכה וא"כ אם תפגל ולא תתכפר בה בודאי למפרע לא זכתה ולא גרע מנתן לה ע"מ שאתה נותן לפיך דלא זכתה רק לאכילה כמבואר ברשב"א וריטב"א קידושין [כ"ג ע"ב] וא"כ לא תוכל לפגל מחמת שהוא שלה ג"כ דזה ליתא דאם תפגל מעולם לא זכתה בה וז"ב:

שוב הק' מעכ"ת על בעה"מ ז"ל [פ' ר' ישמעאל] שכ' דבאו בה פריצים היינו שיצא מהקדש שמעלו בה פריצי ישראל אבל כ"ש שאין יוצא ממעילה נשאר בקדושה ומש"ה נשאר הכלים בה"מ בקדושה שאין מועלין בכ"ש ואין יוצא לחולין והק' ע"ז מעכ"ת דהא בנדרי' (ס"ב ע"א] אמרי' ומה כלי קודש שנעשו חולין נענש עליהם בלשצר הרי שכלי מקדש נעשו חולין הרי ברייתא מפורש שלא כדברי בעה"מ ז"ל לכאורה הוא קו' עצומה אולם אחרי העיון באמת דברי בעה"מ ז"ל נכונים ופשטא דקרא מסייע דהנה כ' בעזרא (ח' כ"ח) שאמר לכהנים אתם קודש לה' והכלים קודש והכסף והזהב נדבה לה' אלקי אבותיכם ע"כ ובתוך כלי עזרא הי' המכתשת שמימי משה עיין תו' שבועות דף יו"ד משמע מזה דכלים קדושים קדושת הגוף וכמו הכהנים אך הכסף וזהב הוא רק נדבה לא גוף הקדושה וכן מפורש שם המצ"ד ז"ל בפשטא דקרא וק' הא הכלים יצאו לחולין והאיך קרא להם הכתוב כלים קדושים הא נתחללו ואי דהקדיש מעתה ז"א דהא הכלים לא נתקדשו רק בעבודתם והכא עדיין לא שבו לארץ ולא נעשו בהם עבודה והוי רק נדבה כמו כסף וזהב מזה נראה דהכלים נשארו בקדושתם הראשונה ולא יצאו כלל לחולין והנה להרמב"ן ז"ל [במלחמות שם] וסיעתו צריך לדחוק הכלים קדושים שהיו עליהם טרם החורבן קדושת הגוף אך זה דוחק ופשטא דקרא כדברי בעה"מ ז"ל ולא תקשי מנדרים שאמר הש"ס שנעשו חולין זה ל"ק כלל להמעיין במקרא בעזרא שכ' שם (א' ז') וז"ל והמלך כורש הוציא את כלי בית ה' וגו' ואלה מספרם אגרטלי זהב שלשים אגרטלי כסף וגו' והנה אגרטלי מפורש במצודות שהי' כלי לנטילה וזה ודאי לא נתקדש גם לא היו כלים החשובים רק מה שמבואר בקרא וכל הכלים כסף וזהב הי' חמשה אלף כמבואר בכתוב וכ' בפסוק בדניאל (ה' ב') וז"ל הכתוב בלשצר אמר בטעם חמרי' להיתי' למאני דהבא וכספא די הנפק נ"נ אבוהי מן היכלא די בירושלם וישתון בהון מלכא ורברבנוהי שגלתי' ולחנתי' באדין היתיו מאני דהבא די הנפיקו מן היכלא ואשתיו בהון מלכא ורברבנוהי שגלתה ולחנתה הרי שלא הי' משתיהון רק בשל זהב ובכלים של זהב לא היו מקודשים רק המזרקים וכפורי זהב אבל שאר הכלים לא נתקדשו כמבואר ברמב"ם הל' כלים ובודאי בכלי זהב שנעשו בהם העבודה לא הי' כדי שישתמשו כולם שהי' אלף רברבנוהי ולחנתה ובכתוב כתב שם (ה' כ"ג) ואנת ורברבנך שגלתך ולחנתך וגו' חמרא שתין בהון אלמא דהקצף הי' גם על שתיית רברבנוהי וע"ז שפיר קאמר הש"ס בנדרים ומה כלי קודש שנעשו חולין היינו אותן הכלים שלא הי' כלי שרת נעשו חולין וגם עליהם קצף הקב"ה מכ"ש המשתמשים בכתר תורה וז"ב לפענ"ד והי' שלום:

סימן יז

להנגיד המפו' הישיש הנכבד מו"ה:

שמעתי אשר נתקבל לבהכ"נ דחסידים שבקהלתכם ש"ץ עם מזמרים מסייעין ונפלאתי מאוד מה זה עולה על לבבם הלא הרבה יגעו אבותינו עדי הסירו המספחת הזאת מב"י ות"ל בקהל חסידים לא נמצאו מתפללים בהכנת שיר וזמר נעים כבבתי טרטיאות רק בוחרין באדם כשר השופך לבו נגד ה' בתפילה וגם אפי' ברוב קהלות גאליציאן אם כי אינם מתפללים בנוסח ספרדי עכ"ז שומרים מלהביא לבהכ"נ מזמרין כמו בבתי טרטיאות ח"ו וגם בקהלתכם מעולם היו מתפללים כמו בכל ערי פולין ביראה ואהבה בלא צעקת מרעים ועל ימי נוראים בחרתם לכם איש ירא ושלם לישא רנה בעדם לפני יוצר כל ואיך עתה נהפך לבבם להביא פסל בית אלקינו ובפרט כי הש"ץ הזה שבחרתם סני שומעני' לבעל עבירה וביותר אני מתפלא על כ"מ אשר כל ימיו הי' נגד המתחדשים ולא הניח יד רשע ליגע בכבוד ב"א ובתורתו ולמה לעת זקנתו ירפו ידיו ולתת יד לפושעים מחדש באו להתאוו תאוה בבית ה' בחצרות קדשו ולהרהר הבליהם בשעת התפילה ע"י שירי חשק הנזמרים בטרטראות ואוי להם לפתאים הללו ערלי לב אין תבונה בהם אולם ישיש בא בימים ומתנהג ביושר בימי עלומיו איך עתה לעת זקנה ושיבה יחוורו פניו ולהוביש ימי עלומיו ולמה יסתיר פניו מלהוכיח באמרי יושר ולצאת בחוזק יד ותקיף נגד הרשעים הרוצים לחלל השם ואת מעט המנוחה אשר מצאתם בהתעטף לבבם בעת התפלה כי כל היום בעוה"ר מוטרדים בעסקים שונים ובין אנשים משונים במדתם ודיעות זרות וגם השתי' לא כדת עם האכילה אשר לא נודע אם מתוקן כדת ושארי ענינים אשר ישוטטו ברחובות קרי' ולא נשאר לכם רק מעט זמן התפילה להתפלל יחד יראי ה' עם ש"ץ ירא ד' ואיך עתה יתהפכו ח"ו ודבר זה גורם לכמה רעות כמבואר בספרי מוסר ובתר"ב ז"ל ובפר"מ בכמה מקומות לא מתורת חסידות ורק כי קול נהימה כזאת מטמא לב השומעים ותרתי בלבי למה עלתה לו זאת למע"כ ואולי כי כביר לא ראה פני אדם ירא ה' גדול הדור ואת יראי השם אשר אתם יבזו הבאים מחדש וכבהמות נדמו בעיניהם ואולי בלשונם הסיתו לכ"מ לאמור כי זה דרך הישר להתפלל בנעימה והוא בתומו כי נשכח ממנו דרכי החסידות והיראה אמתית נמשך אחר עצתם ולזה באתי להעיר לבבו שיזכור נא ימים הראשונים אשר הי' מקבל פני הצדיקים ודבריהם נכנסו בלבבו וכמאז כן עתה יתעורר בלבו יראת ה' ולהכות על קדקד אנשי רשע ובחוזק יד יגרש את הש"ץ ומסייעיו מבית ה' ואז סר עונו ויכופר חטאתו ובטוח אני כי בהצטרפו עם עוד אנשים כשירים שבחברתכם כמו הנגיד ר' איצק וחביריו שתצליחו ובכח יד תגרשו הרע מבית ה' ובזה תצליחו במעשיכם וינוכו בשיבה טובה דשנים ורעננים ובחצרות א' יפריחו והי' שלום וברכה דברי ידידו דוש"ת בלונ"ח: