שו״ת דברי חיים – חלק ב – קטע 3

ומה שמסופק אם לענות אמן על ברכת קטנים משום שאינם נקיים הנה לפי מה שמנהג פשוט שלא להרחיק בקורא שמע מקטנים דלא כהמ"א ז"ל [סי' פ"א ססק"א] והוא משום דלאחריני לא איכפת לן בצואה שבפי הטבעת ממילא מותר לענות אחר ברכת הקטן דהא לדידן לא איכפת לן מה שבפי טבעתו אינו נקי והקטן גופא אינו בר חיובא ולכן בודאי מותר וחייב לענות אמן אחר ברכתו ובע"ה ודאי לא חיישי' דמדינא דש"ס סגי בג' אבנים [שבת פ"א ע"א] דזה עושה אפי' ע"ה פשוט שלא חיישי' והי' שלום דברי ידידו דוש"ת בלונ"ח ב' תמוז תרכב"ל:

סימן י

לידידי הרב המאה"ג החריף ובקי וכו' מהרח"א ל"ש האבד"ק בארדיוב יע"א תרכ"ז:

מכתבו הגיעני ומ"ש רומכ"ת דהברכי יוסף ז"ל מסתפק לאסור מי שמדבר בלשון עלג וקורא (סמך כמו שין) [שין כמו סמך] אך כשמכוון ומדקדק בדיבורו ככל אדם תמוה לי מאוד הלא מבואר שם להיפוך וז"ל הברכ"י א"ח סי' נ"ג בד"ה יש להסתפק מי שדרכו לקרות לעיינין אלפין והוא קורא כהוגן לכשירצה בטורח אם ישים אליו לבו אם ממנים אותו או דילמא חיישי' דכיון דבא ע"י טורח אין למנותו דזמנין דמשכחת קורא כדרכו ולאו אדעתי' כו' ונראה דהתו' פשיט' להו דמי שדרכו לקרות לעיינין אלפין בשגם הוא בצר ודוחק קורא כהוגן אין למנותו דלאו כל שעתא לבו נכון לכוון לקרות כהוגן ואמטי להכי כי מתרצי במגילה דר"ח כשמתכוין קורא בטוב אכתי לא אפריק דכיון דאורחי' הוא לקרות לאלפין עיינין אין למנותו דזמנין דמשתלי וקרי כי אורחי' ולכן הוצרכו לומר לפי שא"ל אלי' וכו' כלומר דאף באופן זה אין למנותו ושאני התם דלא אפשר בלא"ה כו' [עד[ אמנם כאשר ירדוף הקורא כדרכו בנביאים והן בעודנו לומד מגיע וחכיתי קרי כי אורחי' ולא יהיב דעתי' ולא יצבר איזה פעם דבעוד שהוא לומד הן בכלל קרא כי האי ולאו אדעתי' והיינו דקאמר כשאתה מגיע ודייק לומר לא נמצאת מחרף ולא אמר אתה מחרף ודו"ק עכ"ל משמע בהדי' דרק בתפילה או בלימוד י"ל שישכח וידבר כדרכו אבל בדבר שאין רק שני אותיות בשעה קלה מועטת בודאי שרי השאלה הי' לענין ש"ץ בברכת שופר] ובפרט בדיעבד אם עלה לא ירד כמבואר ולכן אין חשש כלל וכ"מ מדברי רש"י מגילה כ"ד ע"ב בד"ה מפני שקורין לאלפין עיינין וז"ל הגמ' שם אר"א חפני ובושני לא ישא את כפיו תנ"ה אין מורידין לפני התיבה לא אנשי בית שאן ולא אנשי בית חיפה כו' מפני שקורין לאלפין עיינין ולעיינין אלפין פירש"י וז"ל ואם היו עושין ברכת כהנים היו אומרים יאר יער ה' פניו ולשון קללה הוא כי יש פנים שיתפרשו לשון כעס כמו פני ילכו את פני וכו' ומעיינין עושין אלפין ופוגמין תפילתן ודאמרי' דבי ר"א קורין לאלפין עיינין ולעיינין אלפין ההוא בדרשא עכ"ל ותמהו כולם דל"ל לרש"י ז"ל לפרש משום דהוא לשון קללה הלא בלא"ה פסול משום שפוגם תפילתו אך לפמ"ש א"ש דהנה ר"א דהוא אמורא דצריך לפרש דבריו כידוע ואפ"ה אמר סתמא חפני ובושני לי"כ ופרש"י מאנשי בית שאן וק' הא אם הוא מכוין לדבר היטב מותר לו לישא כפיו ובשלמא בברייתא מפרש טעמא מפני שהן קורין משמע אבל אם אין קורין כן בשעת נ"כ מותר אבל ר"א דהוא אמורא ואמר סתם חופני ובושני לי"כ דמשמע מזה כיון שהוא מאותו מקום שמדברים כן אפי' אם יכוין לדבר היטב כשמכוון נמי אסור וקשה לרש"י ז"ל למה ולזה מפרש הטעם דהרי כקללה יחשב ובזה חיישי' הרבה אבל משום פגימת התפילה ל"ח במכוון בנ"כ ורק משום מטעם שמקלל ח"ו ולכן בדבר קל כזה אם מכוון עצמו לומר בדיוק ככל אדם בודאי כ"ע מודים דמותר להוציא רבים י"ח בברכה כנ"ל ברור ועיין גם בפ"מ שם [בסי' נ"ג ס"ק ט"ו בא"א] מ"ש להעמיס בדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ח מה"ת. גם מ"ש דוקא לחלק התפילה וה"ת ז"א כלל דרק תלוי ברצון הצבור ואין לפקפק בזה וכן המנהג אפי' במוהל וסנדק ודו"ק:

סימן יא

לידידי הרב המאה"ג המפורסם מו"ה נתן נטע פרענקיל נ"י אבד"ק סטאשוב יע"א:

שאלה נשאלתי הבהכ"נ דפה יש שני חדרים א' במערבית דרומית והב' במערבית צפונית והחדרים נעשו לתשמישי הקהל למקרא העדה ולפעמים התפללו באחד מהם פעמים במנין ופעמים ביחידית וכעת רבות בשנים כמו שלשים שנה ואולי יותר בחרו להם העכו"ם שיהי' החדרים אלו למסכנות ולאוצרות עבור הבע"מ וזה תמיד כשעומדים הגארניזאהן מניחים שמה חפיצים כי הבנין הוא חזק ומבצר ואם לפעמים א' מהחדרים פנוי מחזיקים בתוכו איזה בע"ב לאוצר להכניס בתוכו תבואה וזה כמו שתי שנים אשר הקהל עשו איזה הכנסה משמרים מחזיקים בתוכו המחזיקים שמרים למכור ובכל יום ובעש"ק יחד יבואו האנשים על הנשים לקנות שמרים ואז הוא רעש ומהומה רבה וכהיום לאשר על החדרים האלו למעלה היא עזרת נשים והמקום צר להם מהכיל את המון ונוסף לזה למען הציל את החדרים האלו לבל יבוא בהם ערל וטמא חשקה נפש הבעה"ב ורוצים להרוס הכותל מזרחי ולהכניס חלונות להחדרים מבהכנ"ס ולעשות מהחדרים אלו עזרת נשים ועי"ז ינצלו מהבזיון אשר להם מחדרים ויהי' להם ג"כ הרוחה ולא יאמרו צר לנו המקום ועי"ז הסכימו כ"א אנשים ובתוכם זמ"ה נוסף לזה יחד הסכימו במא"ה כי בנקל יבואו לזה וגם יהיה להם איזה מצב לתקוני העיר הנצרכים:

תשובה גיה"ק הגיעני זה כמה אולם לגודל טרדתי נשכח הדבר ממני וזה אתמול העירני עוד הפעם אמרתי להשיב מפני הכבוד והנה בגוף הדין הנותץ אבן מבהכ"נ הוא עובר על לאו דל"ת כן לד' אם הוא מדאורייתא או מדרבנן יש להאריך בזה עפ"י דברי הר"ן ז"ל בפ' (ב"ב) [בר"פ ב"ה] אולם לכ"ע עכ"פ לאו איכא דאורייתא או דרבנן והנה היכי דאית בי' תיוהא דמותר לסותרו או ע"מ לתקן דזה לא מיקרי לת"כ לה' אולם בנ"ד כיון דרוצין להרוס כותל של בהכ"נ לעז"נ דקדושתה קלה דעובר איסור נתיצה לתקן קדושה קלה ודאי אסור הגם י"ל דכה"ג היכי שעושה לשם קדושה אפי' קדושה קלה אינו בכלל לת"כ דהא עושה לתקנת מצוה וקדושה עכ"פ ול"ש בי' רק מעלין בקודש ואין מורידין ובנ"ד ל"ש מורידין דהא תהי' בקדושת' כמו שהי' ואי דהאבנים שיעקרו יפקעו קדושתן זה יכולין לעשות טובי העיר להפקיע קדושתן ונותץ אבן לא עובר דהא עושהו לשם מצוה דהכתוב אסר מה שצוה להשחית ולנתוץ בתי טומאות ולזה צוה התורה דל"ת כן לה' דרך השחתה מקודש אבל שלא בדרך השחתה רק לעילוי קדושה אפי' שקלה מותר כן הי' נראה לכאורה אך לפמ"ש דלכתוב במקום קדושת השם אסור למחוק] משום לת"כ עיין בב"י סי' רע"ו] אלמא אפילו לעלוי קדושה נמי אסור להשחית רק ע"מ לתקן ממש באותו מקום וא"כ בנ"ד דליכא כאן תיקון לצורך בהכ"נ של אנשים דבוודאי החוש מעיד שאינו נוי בהכ"נ באם חלונות פתוחים לחדר אחר ויותר יפוי ונוי אם הכותל חלק וטח בסיד א"כ בודאי זה לא הוי ע"מ לתקן וגם מה שמבואר במכתבו דהוי כמו חזו בי' תיוהא דעי"ז באים חיל עכו"ם וכשיהי' ביהכ"נ של נשים לא ידרכו שמה העכו"ם באמת זה לא ידעתי דאם רוצים יכולים גם עתה לומר דמתפללים שם נשים יכניסו שמה שטענדערס ויאמרו שמתפללים שמה גם כי זכרתי בעיר מולדתי במדינות פולין שבאו חיל לעיר לקחו גם עזרת נשים על מאגזין ולכן לפענ"ד אין זה תיוהא של אמת קיצור הדבר אינני רואה מקום להקל אך ראה ראינו בכמה קהלות נוהגים לעשות חלונות לצורך עז"נ אמרתי הנח לישראל אם אינם נביאים בני נביאים הם וכי ס"ד שישראל נותצין מקדשן וכו' ועיקר ההיתר י"ל שבאה להם כיון שיש כח בזט"ה למכור את כל ביהכ"נ א"כ כמ"כ נמי בכחם אם עושין קדושה אחרת להפקיע קדושת בהכ"נ גופא דהקדוש' חלה על השני' כמבואר במ"ב (סי' ל"ג] בארוכה ואפי' בכרכים מותרים האידנא דנתנו אדעתא דפרנסי העיר כידוע ודלא כמ"א ז"ל [בסי' קנ"ג ס"ק ט"ז] שאסר וחלק על המ"ב ולכן הנח להם לישראל ובפרט דאיכא מקום לומר שיבוא כבוד לבית ה' וירחיקו ערלים מקדשי ה' לכן אני גם כן מסכים להיתר והי' שלום:

סימן יב

לידידי הרב המאה"ג החריף ובקי החסיד וי"א מו"ה ישראל אפרים פישל שרייבר נ"י אבד"ק נאנעש יע"א:

שאלה בעיר הנ"ל בנו ביהכ"נ חדש סביב הישנה אם מותר ליטול עצים ואבנים מן הראשונה ולתתם בהשני' גם אם מותר ליתן האבנים והעצים מבהכ"נ הישנה לערל בעד שכרו ומקום העיר שבהכ"נ עומד בה הוא מקום אינו קבוע לרבים מעלמא כי אין שם אנשים ממקומות אחרים רק לפרקים זה תורף השאלה:

תשובה לפענ"ד נראה דאסור ליטול אבנים ועצים מהראשונה דכן מורה פשטא דסוגי' דמגילה כ"ו ע"ב וז"ל רמי בר אבא הוי קא בני בי כנישתא הוי האי כנישתא עתיקא הוי בעי למיסתרא ולאתויי ליבני וכשורי מינה ועיילי להתם יתיב וקמבעי' לי' הא דרב חסדא דאר"ח לא ליסתור בי כנישתא עד דבני בי כנישתא אחריתי התם משום פשיעותא כה"ג מאי אתא לקמי' דר"פ ואסר לי' ולקמי' דר"ה ואסר לי' עכ"ל אלמא דבכל גווני אסור וא"ל הטעם דהתם במגילה החמירו דבליכא דוכתא לצלויי דז"א דהא הרשב"א הביאו האס"ז בב"ב דכתב בפירוש דממגילה מוכח דס"ל מטעם פשיעותא וכ"נ מדברי הכ"מ ז"ל [פי"א מה"ת הי"ב] ורק הב"ח [בסי' קנ"ב] שכתב דבגמ' מגילה הטעם שאסרו בדליכא דוכתא לצלויי והמ"א [שם סק"ה] דחה אותו וכמעט הוא יחיד בזה ובפרט שאמת ברור שגם לדברי הב"ח ז"ל אסור בנ"ד דהנה דברי הב"ח ז"ל באמת תמוהים הא גם בנבנה באמצע נמי שייך פשיעה וגם הלא הפוסקים כתבו הטעם דחיישי' לאונס ודברי המחצית השקל ז"ל [שם בסק"ה] במחכ"ת הקדושה דחוקים מאוד בפירוש דברי הב"ח כמבואר למעיין אולם לפענ"ד כוונת הב"ח ז"ל פשוט דהנה אמר' בגמ' ב"ב [דף ג' ע"ב] א"ה כי בני נמי ומשני דירתא דאינשי לא מכרי והנה כוונת הב"ח ז"ל דאיירי דהישינה עומדת בתוך חדשה ומה שחסר עדיין להשלים להחדשה לוקחים מהישינה ונותנים תיכף להחדשה והוו שניהם כבית א' ובזה שייך דירתא דאינש לא מזדבן דשניהם כא' הוי דירה אחת ובודאי לא יזדבני משום דבר ובזה לא שייך שום אונס ופשיעה כיון שאינו חסר רק ליקח מהישינה וליתנה לתוך החדשה שסביבה אבל בנ"ד דנהי דיתנו קצת מהעצים ואבנים מהישינה בזה לא יושלם החדשה עדי יקחו במחיר כסף לשארי צרכי בנין החדשה כידוע לכל וא"כ הדרא לחששא דרבנן ז"ל דלמא מתרמי פדיון שבוים ויקחו העצים והאבנים והמעות שלקחו לצורך בנין החדשה ויתנו לפ"ש ובזה ודאי כ"ע מודים שאסור ולכן אל יהרסו בית ה' בלתי אם יושלם הראשונה שיוכלו להתפלל בה בקיץ וחורף עכ"פ ע"צ הדחק ואז מותר:

ומה שנשאלו אם מותר למכור העצים ואבנים כבר מבואר להיתר במ"ב [סי' ל"ג] בכה"ג דהוי ככפר כיון שאין יושבין בקביעות אנשים מעלמא מותר למכור אפי' קבלו מעות על בנינו ממקומות אחרים ובזה לא פליג שום אחרון וגם מסיק להתיר אפי' בשל כרכים דאדעתא דראשי העיר נבנה וגם כי מסתמא ניחא להו וכעין זה מביא בשערי תשובה [סי' קנ"ג ס"ק יו"ד] שהפ"י ז"ל התיר והגם שמ"א ז"ל [שם סקט"ז] חילק בקצת חילוקים של המ"ב מ"מ גדול האחרונים אלי' רבא [סקי"ד] מתרץ בטוב ולכן בוודאי מותר ליתן האבנים לבע"מ הבונים. ומ"ש כ"ת מטעם דחיישי' שקרקע גזולה לפענ"ד ל"ש זה האידנא דאין בונין רק ברשות שרי מדינה עפ"י דד"מ דזה ודאי מהני נגד זו דידוע אפי' שהי' גזול לא מיהדר עפ"י דד"מ ביהכ"נ ויותר ק' לי על מעכ"ת לדבריו למה לא חשו גם בסוכה והאיך מברכין לכתחילה א"ו ל"ח לזה דדמ"ד וכיון שהוא נכתב בערכאותיהם שוב לא הדר ועיין בח"מ (סי' רל"ו] גבי אם איכא בי דואר במתא ומה שרצה כ"ת לומר דהוו של יחידים כיון שיש להם בביהכ"נ מקומות קנוים זה ליתא דנהי דנימא דמקומותם שלהם לחלוטין אבל אין בידם למחות מלהתפלל לשום אדם ונקנה לכל העולם גם דעת הש"ע [בסי' קנ"ג] דאם מסרו לצבור הוי של צבור יעו"ש ולכן לדעתי נכון מ"ש והי' שלום כ"ד אדר שני תרכ"ב:

סימן יג

להרב המאה"ג החסיד בנש"ק מחו' כ"ש מו"ה טובי' נ"י האבד"ק בריניל יע"א:

שאלה בדבר בהכ"נ של נשים שרוצים לבנות ולסומכו אצל בהכ"נ של אנשים והחלון שבתוך בהכ"נ של אנשים יהי' בתוך בהכ"נ של נשים וממנו יראו הנשים לתוך בהכ"נ של אנשים ורק מפני שהחלון גבוה וצריך לנתוץ איזה אבנים ממנו כדי שיהי' נוח לנשים להסתכל ונשאלו אם לא יעברו ח"ו על הנותץ אבן מבהכ"נ שאסור:

תשובה דבר זה תלוי לכאורה בפלוגתא שבטו"ז סי' קנ"א באו"ח כ' וז"ל בסי' קנ"א ס"ק ג' ואם נתן ע"מ לבנות שרי דההוא נתיצה בנין מקרי וכתבו רמ"א בסי' שאח"ז פי' שיחזור ויבנה וממלא מקום הנתיצה אבל אם רוצה לנתוץ קצת במק"א שיהי' שם גומא אעפ"י שהוא לו לצורך אסור ע"כ יש ליזהר באותן שעושין דף שקורין שטענדיר ומדבקים בכותל ועושין גומא בכותל שיוכל להחזיק שם ע"י עץ אותו דף לאו שפיר עבדי עכ"ל והא"ר כתב עליו וז"ל בסי' קנ"ב ס"ק ז' ולפענד"נ דמותר דהא כ' הרמב"ם דהנותץ אבן מן המזבח דוקא דרך השחתה אסור וכ"מ ברא"ם פ' ראה שפי' דברי רש"י וכי תעלה על דעתך שישראל נותצין מזבח כו' פי' הא דלא הקשה על מחיקת השם היינו משום די"ל בענין שיש צורך למחוק וא"א דאסור בנתיצה אף לצורך א"כ מאי פריך על נתיצה עכ"ל הרי דלט"ז ז"ל אפי' לצורך אסור לנתוץ ולהאלי' רבא ז"ל שפיר דמי כיון שאינו נותץ דרך השחתה אך בנ"ד נראה דאפי' להא"ר ז"ל אסור דהנה הק' הפמ"ג [סי' קנ"א במשבצות סק"ג] ושארי אחרונים על הרא"מ [והא"ר] הנ"ל האיך כ' הא"ר דכל שלא בדרך השחתה מותר וא"כ למה חייב [במכות כ"ב במבשל] בעצי הקדש מלקות מלא תעשה [כן] הא אינו עושה דרך השחתה רק לצורכו ותו דהא בכתוב א' כתיב ל"ת כן לה' אלקיכם ואבדתם שמם וגו' ולמה במחיקת השם חייב אפי' שלא בדרך השחתה כמ"ש הרא"מ ז"ל גופא ומה שלעד"נ הסברא הוא כך דהנה באמת כל שהוא דרך תיקון להקדושה ההוא בודאי שרי לכ"ע דהא הוא מתקן ממש וכמבואר גבי אבני המזבח בטיו"ד [ס"ס רע"ו] בשם מהר"י אס' ורק אם אינו תיקון לאותו דבר קדושה גופא רק שעושה אדם בשביל טובתו לא בדרך השחתה בזה ס"ל להא"ר דג"כ מותר כיון שאינו עושה דרך השחתה אך הנה מבואר גבי כיסוי הדם ביו"ד דאם שורף הזהב והעוף שוה הרבה יותר מהזהב לא הוי בל תשחית ואם אינו שוה יותר מהזהב הוי בל תשחית וא"כ בשורף עצים הוי משחית העצים ורק כיון שהדבר ששורף עבורו שוה יותר לא הוי בל תשחית ועד"מ אם הי' צריך לבשל דבר קל אסור לשרוף זהב דהוי בל תשחית הגם שהוא רצונו לאותו דבר מקרי בל תשחית ואם אותו דבר שוה יותר לא מיקרי בל תשחית וא"כ הקדש שכל חפציך לא ישוו בה בודאי אפי' שהוא שורף לצורך מקרי דרך השחתה דאם הי' הדבר חשוב כמו זהב עד"מ הי' נקרא השחתה השריפה שעושה לצורך איזה ביטול והקדש שחשוב יותר מזהב האיך נשחיתנה לצורכו וע"כ שאינו חשוב ההקדש בעיני השורף ומקרי עליו ל"ת כן להשחית דבר שבקדושה וצריך להיות חשוב עליו יותר מכל חפציו ולכן גבי שורף הקדש לוקה משא"כ לגבי דברי הט"ז לענין שטענדיר שרוצה לנקבו לצורכו והנה גוף זה הקדושה נעשה לצורך אדם לשמש לו בקדושה ואם עושהו באיזה אופן שיהי' יותר נאות לתשמישו לא חשיב דרך השחתה אדרבא זה הוא תקונו ולא משחית כלל גוף ההקדש הגם שאין בו צורך לכל אדם דבר הנתיצה הזאת רק לזה מ"מ אין עושה כלל השחתה דעושה רק לתקן גם עבורו באופן היותר נאות ולא הוי השחתה משא"כ גבי עצי הקדש דהוי השחתה ממש כנ"ל וא"ל דלגבי האי פורתא שנאבד מהשטענדיר מיקרי נתיצה ז"א דכיון דכל גופו לא הוקדש רק להיות תשמיש אין זה השחתה כלל לגוף הקדושה וזה ברור למבין ולכן בכל דבר שהוי השחתה אסור לעשות אפי' לצורך האדם דמ"מ מיקרי שאינו חשוב אצלו הקדש דדבר חשוב אסור לנתוץ ולאבד בשביל צרכו דהוי ב"ת וכנ"ל אך אם הוא לצורך תיקון ההקדש גופא הכל מותר דלא מקרי נתיצה רק תיקון ומ"ש בש"ס למחוק אפי' ע"מ לתקן אסור ה"ט דבמחיקת השם אפי' אות אחת ניתק הקדושה ממנו ואם יכתוב אחר הוי קדושה אחרת וזה ודאי אסור לאבד ח"ו השם ולכתוב אחר אבל לתקן אותו הדבר גופא מותר כמו במקדש ומזבח ובמק"א הארכתי בזה ומש"ה לק"מ על הרא"ם והא"ר ז"ל קו' האחרונים ודו"ק. והנה בנ"ד דנותץ אבן מביהכ"נ של אנשים שנהי שהוא לצורכו מ"מ הוי נתיצה ולכ"ע אסור והוי כמו שורף עצי הקדש לצורכו דחייב וכו' ולכן בכה"ג אלו הי' נותץ אבן לצורכי גופו ודאי לא יאמר אדם דפטור ורק הרא"ם וא"ר ז"ל מיירי בגוונא שכתבתי שהוי תיקון בצורך תיקון ביהכ"נ גופא וא"כ בנ"ד לכ"ע מיקרי נותץ אבן ואסור אך בודאי כיון שלענין בהכ"נ של נשים מיקרי זה תיקון וגם היא קדושה יש בה כמבואר בפ"מ ורק קדושה קלה היא מבהכ"נ של אנשים אבל ודאי קדושה עלה לפי סברת הר"י ז"ל וא"כ כיון דמיקרי תיקון לגבה הגם שלגבי בהכ"נ של אנשים לא הוי תיקון מ"מ שוב ל"ש ל"ת כן דהא אינו ח"ו נתיצה אדרבה בונה קדושה קלה ונהי דמוריד מחמורה לקלה מ"מ אינו מקרי נתיצה דמקדושה חמורה שאין מורידין לקלה אינו מל"ת כן רק מקרש שזכה לעמוד בצפון וכיון דלא מקרי נתיצה רק דאסור משום דאסור להוריד מקדושה רבה לזוטא כנ"ל דכה"ג לא שייך זה דלענין זה אמרי' תנאי ב"ד הוא כן וכדאמרי' לענין כמה דברים שמשנין מקדושה חמורה לקלה וכמבואר בהג"ה [סי' קנ"ד] לגבי מעילין כיון דחזינן דזה מנהג פשוט להכניס החלון של בהכ"נ של אנשים לנשים והרי מאפיל לנהורא א"ו שאינו רק הורדת קדושה לקלה תנאי ב"ד הוא וא"כ ג"כ לענין זה הוא תנאי ב"ד להוריד מקדושת בהכ"נ של אנשים לנשים ולכן לפענ"ד שרי ואך לוותר שלא לזלזל הקדשות ראוי שימכרו הכותל כולו לצורך בהכ"נ של נשים ע"י גבאים שיעשו לצורך בהכ"נ של נשים ויכולין למכור בזה לכ"ע ע"פ זט"ה במא"ה ובפרט לפי מה דמבואר במ"ב [סי' ל"ג] להקל בזה וכיון שיש על קדושה מה לחול נפקע הקדושה החמורה ומותר לתקן לצורך קדושה הקלה הגם שאין להם בהכ"נ אחר אסור למכור ומ"מ בכה"ג שלא שייך פשיעה מותר למכור כמבואר כ"פ בפוסקים. אחר כותבי זאת עיינתי בתשו' מהר"מ פאדווא (סי' ס"ה] והשאלה הי' שאחד הי' לו ביהמ"ד שהי' מחזיקו בכל הצורך וקודם פטירתו שראה בדעתו שאין מי שיחזיק הביהמ"ד צוה שיקחו כל הכלים מבהמ"ד הגדול של הקהל והי' דעת השואל כיון שיקחו הכל הספסלים ושארי המטלטלין משם ישאר הבית פנוי הוי כמו נתיצה שאסור לנתוץ בהמ"ד לקנות אחרת והשיב לו שכיון שאין מחובר לא שייך נתיצה ודבריו נכונים בזה מאוד דמה נתיצה היא זו אם יקחו הכלים משם כיון שאינם מחוברים ולהכלים גופא אין שום גרעון כלל אדרבה יהיו בבהמ"ד הגדול וגם המ"א הביאו לענין זה שכ' בהג"ה סס"י קנ"ב וז"ל ואסור ליקח אבנים מב"ה ישינה כדי לבנות חדשה ואסור לסתור דבר מב"ה כו' וע"ז כ' המ"א הא דאסור לנתוץ דוקא דבר מחובר וכו' אבל כ"ז ל"א לענין גוף התלוש דאין בו שום גריעות רק שיהי' בבה"כ אחר ואדרבה הוא עילוי להם שיהי' בב"ה הגדולה של רבים ולכן ל"ק כלל מעצי הקדש וכל דבריו נכונים והי' שלום: