שו״ת דברי חיים – חלק ב – קטע 2

שאלה סופרים רצו לחדש במלאכתם לעשות שי"ן משעוה ומניחים את השי"ן על הבתים שהתפילין מונחים בתוכם ותולין עור חתוך לד' חריצין על הבתים ועל השי"ן של שעוה הדבוק בהם והשעוה דוחקת העור ונעשה קמטים של שי"ן בעור ואומרים שיפה הוא מאוד שי"ן כזה לתפילין:

תשובה הנה מבואר הדין שאין כשר לתפילין רק המותר בפיך ומש"ה אין נעשה רק בשל עור מטהורים ולא משל שאר דבר ול"ק קו' נוב"י ז"ל סי' א' דמהמותר בפיך לא נתמעט זהב וזה ליתא דכמו דאמרי' [במנחות דף כ"ט ע"א וד' צ"ו ע"ב] גבי שלחן הטהור מכלל שהוא טמא והא כ"ע העשוי לנחת אינו מק"ט ולכאורה ק' דלמא זה גופא כוונת הכתוב שלחן הטהור שאינו מק"ט משום שא"מ מלא וריקן א"ו דפשוט משמעות הלשון שלחן הטהור דיש כנגדו דבר המק"ט ויוכל להטמא וזהו אזהרת התורה שיהי' השלחן טהור וא"כ כמ"כ בכאן שהתורה מגלה דתורת ה' בפיך היינו למעט ההיפך דבר שאינו מותר בפיך והיינו למעט כל דבר שאין בו היפך היינו דבר טמא כגון זהב מזה אין עושין תפילין דהא צריך להיות על דבר היינו עור שיש בו דבר היתר לאכילה ולא דבר האסור לאכילה היינו מין טמא אבל בדבר שאין בו איסור והיתר לאכילה זה נתמעט ואין עושין תפילין רק מדבר היתר לפיך ולא מדבר האסור ודברי הר"ן ז"ל [במגילה פ"ד] שפיר שמדבר המותר בפיך נתמעט שאין עושין בתים וכל מעשה תפילין רק מדבר המותר בפיך דבזהב לא שייך איסור והיתר כלל הדבר שאין עושין לתפילין שום דבר רק מעור בה"ט וכמבואר במנחות דף ל"ה:

שנית קיי"ל דבית צריך לראות האויר והעיקר לראות אויר השי"ן שמבחוץ וכמבואר בב"י ז"ל [סי' ל"ב] בשם רב שרירא גאון ז"ל ומבואר בב"י [סי' הנ"ל] המחלוקת שבראשונים אם מותר לכרוך רצועה מבחוץ על תפלין של יד משום בית שאינו רואה האויר שהרצועה מכסה את הבית שיש פוסלים ויש מכשירים מכמה טעמים שביד א"צ להיות בית רואה אויר ושנית שרואה אויר שמצד שני ומצד זה גם שאינו נעשה רק להגן ולחזק העור וסיים המרדכי דספק הוא ואין למחות ביד העושים הרצועה רק בראי' ברורה והנה בנ"ד דהוא בשל ראש דלכ"ע צריך לראות האויר ואינו רואה הבית כלל האויר דשי"ן דכ"ע מודים דפסול ושוב נ"ל דכאן שעשו השעוה להעמיד השין הכל הולך אחר המעמיד כמו שקיי"ל גבי כלים לענין טהרה דהכל הולך אחר המעמיד וא"ל כיון שעשוי לנוי בטל אצל העור זה ליתא דמבואר ברא"ש ז"ל בסוכה ל"ו ע"ב וז"ל בד"ה אין אוגדין את הלולב אלא במינו [וכו' עד] ומינה נשמע לרבנן דאם הוסיף מין א' לנוי אפי' דרך גדילתו אין בו משום ב"ת כיון דלא נתכוין אלא לנוי ואע"ג דבזמנו לא בעי כוונה לב"ת היינו בסתם אבל אם כוון לנוי אפי' דרך גדילתו הוי כאגד יתירה לר"י וקיי"ל בהא כר"מ עכ"ל אלמא דאין בטל הציפוי לגבי דבר שנכסה בו ורק שאינו עובר על ב"ת משום שאינו מכווין להוסיף וכ"ז לענין ב"ת דאזלי' בתר אדם המכוין במצוה שעושה אבל בפסול שאינו תולה באדם רק בעצמות הדבר אם רואה בית החיצון האויר וכיון שלא נראה האויר לבית החיצון פסול מה לנו לכוונת אדם בזה ומה שהזכיר המרדכי ז"ל גבי רצועה שכשר משום שעשוי לחזק התם שאני שהוא מין עור והוי שניהם העור הבית עם הרצועה הני שניהם כבית אחת אבל במצופה זהב או מין אחר א"א למיהוי אחת עם עור הבית דהא המין השני פסול להיות בית להפרשה וא"כ שפיר מפסיק השעוה ואין הפרשה שבבית החיצון רואה האויר וז"ב. ולכן פסולים אלו בתים החדשים שעושין עם שעוה ולדעתי עוברים על ב"ת וכמ"ש הרא"ש ז"ל דאינו עובר בלולב משום שמכוין בפירוש להוסיף הזהב שלא לשם מצוה א"כ בנ"ד שהמניח התפילין א"י כלל ממה שבתוך הבתים היא השעוה א"כ אינו מכוון כלל בודאי עובר בשוגג על ב"ת דבעינן שיכוון דוקא לנוי ולא משום מצוה דבזמנו א"צ כוונה יעו"ש ברא"ש ז"ל וגם בל"ז פסול דמבואר במג"א סי' ל"ב ס"ק נ"ז] דגם בדוחק מצד אחר האותיות נקרא חק תוכות בודאי פסול לעשות כן ורק בצבת לקמוט העור:

סימן ד

לכבוד ידידי הרב המאה"ג החסיד המפורסם לתהלה מוהר"ר אברהם יצחק נ"י האבד"ק קליין ווארדיין יע"א.

מה ששאל מעכ"ת אם רשאי לשנות נוסח אשכנזי ולאחוז בנוסח האר"י ז"ל כי בחתם סופר [סי' ט"ו] מבואר דהאר"י ז"ל עשה הכוונות בשביל שהי' ספרדי אבל גם בנוסח אשכנזי מרומזין הסודות:

תשובה הן אמת דגם בנוסח אשכנזי הוא עפ"י סוד וכמו שמבואר בדברי האר"י הקדוש כוונתו על נוסח אשכנז כמו בקדיש יעו"ש אך הכוונות והנוסח שבסידור מהאר"י ז"ל אינו כולו נוסח ספרד כידוע למעיין בספרי נוסחאות המדוייקות להאר"י ז"ל וסידורי ספרד בכמה מקומות משונה מנוסח האר"י ז"ל. וז"ל משנת חסידים ז"ל בהקדמתו קודם תפילת ערבית ואין לשנות מנהג אבות בעיקר התפלה לפי שחלוקי מנהגים באו מחילוק שורש הנשמות לכל מנהג יש לו שורש מסילה שמורה לו למעלה להעלותו ואין אדם נוגע במוכן לחבירו ואם לא ידע אם בנפשו הוא המנהג שתפסו אבותיו נוח לו שיתנהג במנהג המובחר שקבל הרח"ו כוונותיו עליו מהאר"י זלה"ה שרובו היא על סדר תפלת הספרדים לתקן תיקון הצריך למעלה עכ"ל הרי דלא כולו הוא נוסח ספרד ובברוך שאמר הזהיר שלא להוסיף על מנהג אשכנז הרי דנוסחתו לא הי' מפני שהוא ספרד רק הוא בירר הסולת ומבואר בהקדמת פע"ח וז"ל בשרשי המנהגים שיש חלוקים בין אשכנזים ובין ספרדים קאטלונייא ואיטליא וכיוצא בהם שיש בהם מנהגים קדמונים שלהם בסידורי התפילה כו' והי' אומר מורי זלה"ה שיש י"ב שערים ברקיע נגד י"ב שבטים וכ"א עולה תפילתו דרך שער אחד והם השערים הנזכרים בשלהי ספר יחזקאל ואמר שודאי לא הי' השערים ודרכי השערים שוים ג"כ וכ"א משונה מחבירו לכן גם התפילות משונות לכן כל א' וא' ראוי להחזיק כמנהג תפלתו כי מי יודע אם הוא משבט ההוא ואין תפילתו עולה אלא ע"י שער ההוא אך מה שהוא דינים מפורשים בתלמוד זה שוה לכל השבטים עכ"ל הרי דלכ"א מהשבטים שער בפ"ע ורק באמת הכל לפי שורש נפשו מאיזה שבט וכמבואר במ"ח הנ"ל דכ' דאם לא יודע שורש נפשו ראוי להחזיק בנוסח האר"י ז"ל הרי דכוונת דבריו דהאר"י ז"ל בירר הסולת מתוך האוכל והוא מתוקן לכל נפש וזה ג"כ טעם הליקוטי אמרים ובחנם התרעם הח"ס [סי' ט"ז] על ליקוטי אמרים ואולי מחמת שמחברו ראש קהל חסידים לכן לא נכנסו דבריו באזניו אולם תמה אני על גדול הדור רשכבה"ג איך נשמט ממנו דברי האר"י ז"ל בהקדמת פע"ח שכ"כ וכן המ"ח שהי' גדול בנגלה ובנסתר כ"כ שיש י"ב חלונות נגד י"ב שבטים וכן נתפשט זה בכל ספרי המקובלים ועיין במעבר יבק בארוכה ומה שתמה שם בספר ח"ס דא"כ דלכל שבט יש חלון אחר והאיך נעשה ר"א שליח להתפלל דר"ע הי' אתו ור"ע בן גרים ויש לו שער אחר ואיך יוכל להוציאו וז"ל הח"ס חא"ח סי' ט"ז והנה ר"א הגדול הי' מב"ב של מרע"ה כמבואר במדרש בפ' ושם האחד אליעזר ור"ע תלמידו הי' מבני גרים וע"כ ר"ע התפלל ספרדי ור"א התפלל נוסחא השייך לשבט לוי ואיך כי גזר תעניתא ולא נענה ר"א ירד ר"ע ואמר אבינו מלכנו ונענה ואיך יוכל להיות שלוחו של ר"א ושל כל בני הכנסת ההוא והוא אינו מהם ואיך נעשה שלוחם עכ"ל ומכח זה דחה דברי ס' לקוטי אמרים ובאמת הראית לדעת דלק"א לאו מדעתי' דנפשי' אמרה רק בגזירת עירין פתגמא הגדולים בנגלה ובנסתר קדמוני האחרונים אשר כל גדולי הדור כמו הב"י ז"ל והרמ"ע והאלשיך והט"ז והש"ך ומ"א שתו בצמא דבריהם ובאימה קבלו עליהם גדולת מהרח"ו כידוע בספריהם וכן אחריהם גדולי הדורות כמו ח"צ ופ"י והתב"ש ז"ל פחדו מדברי האר"י הקדוש ואיך אנן יתמי דיתמי לא נבוש מהשיב אחור דבריהם ובאמת כי לא זכיתי להבין דברי הח"ס מ"ש האיך יכול אחד לעשות שליח להוציא חבירו אתמהה הלא עיקר החילוק בין נ"א לנ"ס הוא בב"ש קודם הודו ומה ענין שליחות לפסוקי דזמרה ובפרט שנתקן אחר הש"ס כי לא נמצא בש"ס מזה אם כי יש בכמה ספרים שאמרוהו גם אז אבל לא היה לחק קבוע כידוע בפוסקים וגם עתה בדורותינו אומרים החזן עם הקהל ב"ש ואין שום חשש מהוצאת חבירו בב"ש ובש"ע ידוע שאין חילוק בברכה ומטבע ח"ו רק איזה שינוי מלות ויעוין בסידור רי"ע ז"ל שכ' שהוא מחמת איזה טעות סופרים אבל ז"א מפסיד עיקר התפילה ח"ו שלא להוציאו ואם לדברי הספרים הקדושים הנ"ל שכ"א בשער ידוע מ"מ לד' אחד מתפללים ומוציא אחד חבירו בהתכללו יחד ע"ד כללות ישראל יחד והש"ץ דרך שער מיוחד לו מעלה תפלת כל ישראל ולכן בשביל שיש לזה השבט שער אחר למה לא יוכל משבט אחר להוציאו בתפילתו גם אתפלא מאוד למה הי' צריך ר"ע שר"א יוציאו הלא בתפילת כל השנה אין הש"ץ מוציא רבים י"ח ואם הכ"ד רננות שאמר ר"א זה אינו חיוב רק ריבוי תפלות אבל אין בזה שום חיוב שיהי' צריך להוציאו ואם אמירת א"מ בודאי א"צ שליחות ובר מן דין אני תמה וכי פשיטא לי' למרן דר"א ור"ע התפללו בנוסח אחר הלא מבואר בהדי' גבי הבדלה ברכות ל"ג ע"א דר"א ס"ל אומרה בהודאה ור"ע ס"ל אומרה ברכה בפ"ע וגם בביצה י"ז ע"א] דפליגי ר"א ורבנן גבי ר"ח וחוה"מ ור"ע ודאי כרבנן ס"ל כידוע בכ"מ דאם אינו פליג ס"ל כחכמים וכמו שאמר ר"ע גופי' בברכות בפ' כיצד מברכין לר"ג הרי דר"ע לא הי' מתפלל נוסח א' עם ר"א ואם נימא דמה דמפורש בש"ס דפליגי פליגי אולם במה שאינו מפורש דפליגי לא פליגי דאי תימא דכ"א התפלל בנוסח אחר האיך הוציאו לחבירו כדברי הח"ס ז"ל ז"א כלל דהרי מבואר בהדי' בר"ה [ל"ב ע"א] גבי ר"י בנו של ריב"ב שירד לפני התיבה לפני ר"ג ועשה כר"י ב"נ ואמר ר"ג לא כן היו נוהגין ביבנה ליום השני היינו לשנה האחרת ירד ר"ח בנו של ריה"ג ועשה כר"ע ואמר ר"ג כך הי' נוהגין ביבנה ופריך בגמ' נימא ר"ג כר"ע ס"ל אלמא דאפי' בשינוי הברכות בדיעבד יצא דאל"כ למה אמר ביום שני ירד ר"ח לימא תיכף באותו יום הי' לירד אחר א"ו שבדיעבד יצא באיזה נוסח שאמר אם אינו משנה מטבע החכמים מתקוני התפלות ולכן בימי ר"ג שעדיין לא נתברר היטב תיקון החכמים בכל אופן שאמר יוצא י"ח א"כ מכ"ש בנוסח האר"י ז"ל לנוסח אשכנז דהחילוק מעט מזעיר כידוע בודאי מוציא המתפלל באיזה נוסח את חבירו המתפלל בנוסח אחר וז"ב וגם ביותר להפליא מי הגיד לו להח"ס ז"ל שר"א הי' לוי ואי משום שראה במדרש שמרע"ה התפלל שיהי' מזרעו יוכל להיות מצד האם וכמבואר בהדי' ביוחסין [עיין בס' ע"מ פ' ט"ו במאמר חיקור דין ח"ב מבואר שם כן להדי'] ולכן כל דברי התשובה הזאת נפלאה ומי שנפשו יפה יוכל לסמוך על גדולי הדור קדושי עליונים ששינו הנוסח אשכנז לנוסח ספרד ואינני ח"ו כחולק על מרן רשכב"ה הח"ס ז"ל כי אינני בקי בשיחת חולין דילי' רק מה שראיתי וקבלתי מפי קדושי עליונים גדולים בנגלה ובנסתר אמרתי וה' הטוב ינחני בדרך האמת. אחר כתבי כ"ז מצאתי בירושלמי ר"ה פ"ד על המשנה הנ"ל וז"ל ביהודא נהגו כר"ע ובגליל כריב"נ עבר ועשה ביהודה כגליל ובגליל כיהודה יצא וכשקדשו את השנה באושא ביום הראשון עבר ר' ישמעאל בנו של ריב"ב ואמר כדברי ריב"נ אמר רשב"ג לא היו נוהגין כן ביבנה ביום ב' עבר ר"ח בנו של ריה"ג ואמר כדברי ר"ע ארשב"ג כך היו נוהגין ביבנה עכ"ל וז"ל הקרבן עדה שם לא כן הי' נוהגין ביבנה בימי אבא כשהיו הסנהדרין יושבין שם אלא נהגו כר"ע ואפ"ה לא העבירוהו מתפלתו ש"מ דעביד ביהודה כגליל יצא עכ"ל ות"ל שכוונתי לדעת הירושלמי להוכיח משם (שיוצא) [שמוציא] אפי' לכתחילה מי שמתפלל בנוסח אחד למי שנוהג להתפלל בנוסח אחר:

ס"ד דזה הכלל לפ"ד מ"ח דראוי לכ"א להחזיק במנהג אבותיו כי מסתמא המה מאותו השבט שאותו נוסח התפילה בשער הזה ולכן רבותינו האשכנזים בעלי תו'. וגדולי הקדמונים שהחזיקו במנהג אבותיהם שמסתמא זה השער שלהם כפי נוסח האשכנזים ורק המ"ח והאר"י ז"ל חדשו דמי שלא ידע בנפשו את שורש שלו מאותו הנוסח ראוי לאחוז בנוסח האר"י ז"ל והיינו בודאי שאין דבריו עם המוני ופשוטי עם שהם מתפללים לתומם ואין יודעים בנפשם כלל ורק דבריו כנגד גדולי הצדיקים שהם יודעים שרשם ולכן אמר שמי שא"י שנפשו משורש הנוסחא שמתפללים בארצם ראוי שיבחר נוסח האר"י ז"ל כי לפעמים יש נפשות מעורבת משבט לשבט כידוע לי"ח ולזה אם אין ברור לו שנפשו משורש שמתפללים במקומו יחזיק בנוסח האר"י ז"ל ולכן לק"מ מה שהק' בח"ס על רבותינו למה לא התפללו בנוסח האר"י ז"ל כיון שלא ידעו מאיזה שבט המה ולכן דחה דברי המקובלים הנ"ל ז"ל אך באמת רבותינו הקדמונים היו גדולי בעלי קבלה כידוע שרש"י ז"ל הי' מקובל גדול כנראה מכמה מקומות שהביא שם ע"ב וגבי שלש טיפות וכמה מקומות עצמו מספר וכן ג"כ הר"ת והר"י היו מקובלים גדולים וכן שארי בעלי תוס' כגון ר"י חסיד ותלמידו הסמ"ג ור"י מאורלייניש כידוע בתשובה מן השמים ולכן המה ידעו שורש נשמתן ונשמת תלמידיהם כי המה שרשם מנוסח אשכנז והמוני עם המה מתפללים לתומם וגם אולי ידעו גדולי הראשונים שגם כל הדור הי' משבט זה נפשם השייך לשער לנוסח אשכנז אך בבוא האר"י הקדוש והכין שער הכולל לכל מי שהוא משבט שיהי' יהי' ותיקן נוסח תפילת האר"י ז"ל ולכן כ' מ"ח דמי שלא ידע שורש נפשו יתפלל בנוסח האר"י ז"ל אך לאחר שנחית עיר וקדיש מן שמיא הבעש"ט ז"ל אשר גדלו מבואר בס' יכין ובועז להגאון בעל מאיר נתיבים שהעיד על גודל קדושתו ונפלאותיו וכן שם הגדולים סיפר בשבחו וכמה גאונים קדמונים שהעידו שמן השמים נשלך לתקן דורו והבין ששורש נשמתו אינו משער נ"א ולכן אחז בנוסח האר"י ז"ל וגם ראה שמזמנו ואילך כמה נפשות שראוי' לאחוז בנוסח האר"י ז"ל ולזה תיקן שיתפללו הנוהים אחריו בנוסח האר"י ז"ל וכן הנהיגו אחריו ראשי הדורות הקדושים תלמידיו ותלמידי תלמידיו גאונים גדולים בנגלה ובנסתר ולכן כל המאמין בבעש"ט ובתלמידיו ראוי לאחוז בנוסח האר"י ז"ל ומיני' לא יזיע דברי שפל המצב נכנע לתלמידי הבעש"ט להבין דבריהם הקדושים. ה' ח' כסלו תרכא"ל:

סימן ט

לידידי הרב וכו' החריף ובקי מו"ה דוב בעד נ"י מו"צ בישוב לאדמיר:

שאלה בס"ת שקוצו של יו"ד היינו קוץ השמאלי של שם הנכבד והנורא נוגע בגג ה"א של השם הנ"ל ורגל הימיני של יו"ד הנ"ל נוגע ברגל של ה"א הנ"ל ורגל של ה"א הנ"ל נוגע ברגל הפנימי של ה"א הנ"ל וכ"ז ניכר היטב שנעשה אחר הכתיבה ועוד שאלה על ס"ת זו במק"א היינו עיקר היו"ד של השם הנכבד דבוק לה"א של שם הנ"ל וזה לא ניכר אימת נעשה ע"כ אנכי שואל מכבוד רבינו הקדוש הדין בזה כי אין אתנו יודע להכריע בזה כי מסתימת דברי המחבר בש"ע נראה פשיט שמותר להפריד אותיות של שם אבל נוב"י עושה חילוקים בזה: עוד שאלה בענין תרנגולים חדשים אשר מקרוב באו: עוד ענין אחד אשר נוגע לעצמי היינו שאני מפקפק בענין עניית אמן אחר ברכות של קטנים כי צואה בפי טבעת אסור לאותו אדם וקטנים אין להם דעת להיות נקיים מכל וכל וגם ע"ה בכלל זה ע"כ אבקש להודיעני חוות דעתו הקדושה בכל אלה:

תשובה הנה אם נדבקה לגמרי שאינה ניכרת ליוד בודאי הוי כנפלה טפת דיו שמותר לתקן הגם שהרמ"ע ז"ל מחמיר בתשובה [ל"ו] בס' בני יונה כ' להתיר וז"ל בקיצור סי' רע"ו ס"ק י"א ה' של שם שכרעה נוגע בגגה בין שנכתבה כן או שנכתב כהוגן ואח"כ נתדבקה כל שנתדבקה כל כך עד שנראית כחי"ת מותר לתקנה ולגרור כל הרגל שלה דכיון שנראית כחי"ת הכל רואין שאינה מן אותיות השם ואופן התיקון צריך שיגרור כל הרגל דאם יגרור רק הדבק הו"ל חק תוכות ופסול וכיון שכן יזהר הסופר המתקן שיתחיל לגרור מסוף הרגל כלפי מעלה דאם יתחיל לגרור מסמוך לגגה שהוא מקום הדבק מיד שתראה כה"א יהיה אסור מנגוע עוד בה דהרי היא שם גמור ועדיין פסול הוא משום חק תוכות ואין תקנה עוד לאותה יריעה ואם אין הדבק נוגע בהגג רק מעט יש להסתפק בדבר אם מותר לתקנו או לא דכיון שאינו נדבק רק מעט עדיין ניכר קדושת השם והו"ל מוחק שם ואם גרר כל הרגל מאי נ"מ שמתקנו אח"כ ול"ד לטיפת דיו שנפלה על האות דרשאי לתקנו דהתם בטלה צורת האות לגמרי ואם נגרר רק הדבק ההוא הו"ל חק תוכות ואי מנח לי' הכא הא בעי' כרעא דה"א תלוי' כו' עכ"ל אך אם נראה כיוד רק נוגע בנגיעה דקה ודאי אסור למחוק ולתקן וגם אם הוא דבוק הרבה שנתקלקל האות ולא מקרי שם כלל שמותר לתקן יתקן באופן שכשיהא נראה השם קצת לא יגרור עוד כמבואר שם כנ"ל. ועל מה ששאל על הדיבוק באם לא ידע אימת נעשה ונדבק הה"א ליוד הנה אם הדיבוק הוא באופן שנשחת צורת האות לגמרי ונראה להדי' שאינו כלל שם הקדוש מותר לתקן באופן שיגרור כל האות היו"ד ויגרור באופן שלא ישאר בשום רגע שם אות יו"ד דאם יגרור קצתו ויהי' עליו עדיין קצת תמונת יו"ד יהי' עובר שוב על מחיקת השם אך מחמת שזה דבר קשה לגרור כן וגם קשה להעמיד על הדבר אם בכה"ג בדבק כזה הוי נשחת צורת האות והרבה האריכו בזה הראשונים והאחרונים ואיסור מחיקת השם היא לאו חמור ולכן נלענ"ד בדיבוק כזה אסור ליגע בשם הקדוש אך ביו"ד וה"א דלעיל אם נוגעת דה"א נראית ממש כחי"ת לעין כל או היו"ד שנראה כאינו אות כלל מותר למחוק אבל אם רק נגיעה דקה אסור למחוק כנ"ל מה שהבנתי מדברי הרמ"ע ז"ל בתשובה סי' ל"ו ובס' בני יונה הגם שהאחרונים כ' סברות הרבה בזה ח"ו לנו מלשנות מגדולי עולם הנ"ל:

ובעניני עופות לפענ"ד שראוי למנוע מלאכלם זולת בקבלה ברורה כמו שהעידו על הנמצאים בעירנו ואנשי אה"ק ראו אותם ואומרים שאוכלים אותם שם בקבלה מאז מעולם אך שמעתי שיש שינוי מינים אשר גם באה"ק אין אוכלים ולכן אין לאכול זולת בקבלה מאיש נאמן ובאמת בביתי אין אוכלים כלל אפילו אותן שבעירנו שהעידו על הכשרם כי בעל נפש ירחיק מכיוצא בזה: