שו״ת דברי חיים – חלק ב – פתיחה

או"ח

סימן א תשובה להרב הגאון הגדול מופ"ה המפורסם מו"ה י"ח ליפא מייזליס אבד"ק פרעמיסלע יע"א.

מכתבו היקר הגיעני וידוע למעכ"ת גודל טרדותי ולזה מנהגי כשבא אלי מכתב על פלפול להצניע עד עתות הפנאי לעיין ולהשיב כאשר יחנני ה' ועשיתי גם למכתבו כן כי אם שכבודו גדול בעיני אולם לא יכולתי לעיין בדברי פלפול ועומדים עלי מימיני ומשמאלי והנה אתמול התחלתי לעיין בדבריו וטרם כלותי אמרתי לא עת לחשות והנחתי מכתב קדשו ואמרתי כי הן אמת שמסתמא כיוון לאמת להלכה אולם ח"ו מלהרשות זה חדא ידוע הדבר שבדיקת הפשתן דבר כבד מאוד ומ"ש הגביר ר"י ואנשיו שמבררים עד לנקותו ברור זה אינו כלל כאשר העידו לפני ואולם בטליתים שהוא מותר עפ"י דין וכאשר האריך בזה בספר [שו"ת ר"ח כהן] של הכה"ג הגאון מהר"ח זלה"ה הנדפס מחדש [בח' יו"ד ס' נ"ח] אבל ציצית שהם חוטים טויים כלאים דאורייתא ובלא שום צבע דלא שייך שניכר מקום הפשתן הגם שהיום גם לזה יש להם תחבולה לתקן הצבע שלא יהי' ניכר כאשר העידו לפני סוחרים גדולים ודברים כאלו משתנים לפי העת וכמה פעמים מצינו בש"ס והאידנא וכו' אך עכ"פ בחוטים שזורים לבנים צריך בדיקה גמורה מדין המשנה כמבואר בפ' בתרא דכלאים וא"כ בשלמא כשטווין הציצית עכשיו לאט לאט וקונה מעט צמר בודקו היטב אך אם יעשו ציצית על מאשין הגדול דודאי אסור משום חשש כלאים כנ"ל ואפי' נימא דהוא נזהר הרבה הנה זאת בטח דאם יורשה דבר זה גם במדינות אחרות יעשו כמתכונתם במאשינען הגדולים ויעשו מזה מסחר כי יוכלו למכור ציצית בהידור ויופי כל בי עשרה בעד פשוט אחד ויעשו אצלם זה בעיה"ר כדרך קני השריפה (צינדהעלצליך) שנמכרים אגודה בעד פשוט אחד וכדומה והערלים יעשו ג"כ על כל המאשינען ע"י בע"מ מישראל ועפ"י נאמן מרבני העיר וזאת יושלח לכל המדינות קרובות ורחוקות ובחותם והכשר מהרב שלהם ובזה יהי' כמה פסולים כאשר ידוע להד"ג ומי יאמר להם דבר כמו שאמרו בש"ס [חגיגה כ"ב] גבי ע"ה אם יאמר לו חבר שלך טמא יאמר אדרבה שלי טהור ושלך טמא ולכן חס לנו מלהתיר זאת ולא יהי' לפוקה לכל בית ישראל ונא מאוד שיזהר בנפשו מלהתיר וגם להנגיד ר"י לא יהי' תועלת כלל כ"א יעשו בכל הפאבריקען לא יוחשב לכלום הריוח ולכן אל יעשה באופן אחר רק לאוסרן ובטוח אני שיתן מקום לדברי הנאמרים באמת והי' שלום:

עוד להנ"ל

ובענין הציצית אין דרכי לפלפל בדבר שלא ראו עיני טבעי ואופן המאשין ואולם בני הרב כו' האבד"ק שינאווי שלדעתי אינו משנה הדיבור אפי' יהבו לי' כל חללי דעלמא והוא אמר לי שכל הרואה המאשין יראה שאינו נעשה כלל בידי אדם ור"י עיוור עיני החכמים ולכן לדעתי ראוי לפסול הציצית ובפרט כי ידוע אופני המאשין שנשתנים כמעט בכל יום ומי יודע למחר מה יהי' בזה והאיך בשביל פרנסת איש אחד נקל במצוה החשובה נגד כל המצות אין זה יראת השם ובטוח אני לראות מהרה במפלת המאשין וכל השואל ממני בזה אודיע שלדעתי המה פסולים אך נגד גדולי הזמן אני כמחריש ואני נפשי הצלתי והי' שלום:

[א"ה לא עברו ימים מועטים ונשרף כל בית המאשין בהפסד גדול והי' לאות]:

עוד בזה

לידידי הרב וכו'.

מה ששאל ממני בענין הציצית ידע שאני פסלתים מאז מכמה טעמים רק לא יכולתי לפלפל כי לא ראיתי גוף המאשין אך ראוי לפוסלם בכל אופנים מחמת הרבה טעמים אולם בני הרב נ"י הדר סמוך להמאשין הגיד לי בבירור שאינו נטיה כלל בידי אדם ולכן המה פסולים בבירור ומה שאמר ר"י שאני חזרתי בי להתירם להד"מ ואני על משמרתי אעמודה שהמה פסולים:

סימן ב

להרב מו"ה זכרי' מענדל זילבר מו"צ דק' קאלאמייא יע"א.

הגיעני מכתבו ונידון הציצית הנה טרם התירו הגאון מהר"ל התיעץ עמי אם להתירם ע"י פלפולו והנה מחמת שלא ראיתי אופן עשייתם במאשין לא יכולתי לכוון הדברים ולומר בפה מה שלא ראיתי בעיני ולכן לא פלפלתי עמו ורק כתבתי לו שלדעתי אין להתירם כי המאשין יוכל להתקלקל בנקל ויעשו באופן אשר שלא יהיה בהכשר וגם כי יתרבו התירים במדינות אשכנז ויכשלו רבים ח"ו אולם לא שמע לדברי והתיר בצירוף הגאונים מפרשי ים והנה גם שלא יתכנו דבריהם לא רציתי להרעיש עולם מטעם זה כי אולי ראו בעיניהם את המאשין כי נעשו בהכשר אך בגלילותינו אסרתים ונכרז בביהכ"נ וביהמ"ד שהמה פסולים אך אין אחריות עולם עלי דדבר שלא ידעתי בבירור פסולם והנה זה לא כביר הי' אצלי בני הרב הגדול האבד"ק שינאווע וסיפר לי שראה המאשין בחקירה היטב וראה שהוא לא על אופן שנדפס בהקונטרס מהגאון מהרי"ש ובוודאי פסולים ועדותו נאמנה אלי למאוד כי ידעתי שלא יכזב בעד כל חללי דעלמא אך אעפ"כ לא איש דברים אנכי בזה בדבר המוכחש בחוש ואך מי שיראת ה' בלבו יזהיר ויכריז בעירו שהמה פסולים ומ"ש רומכ"ת לחלק בין עיבוד לטווית צמר יפה כיוון וזכרני כד הוינא טליא סיפר לי מו"ח הגאון ז"ל כי בבואו למדינת מעהרין וראה נוהגין היתר בטווי' ע"י ישראל עע"ג ואסר להם כל הציצית והוכרחו לעשות אחרים בהסכמת הגאון מהר"מ בנעט רב דמדינה ומטעם זה שכ' כ"ת ומחמת כי הייתי צעיר הימים לא פלפלתי עמו בדברי הש"ע אך זאת אדע בטח כי מטעם זה פסלוהו הנך גאונים ז"ל והנה לפלפל עתה בזה אין כעת עמי ספרים ואני מוטרד ברפואתי במרחץ בכפר ארץ לא מיושבת אך כתבתי זאת לכ"ת שראוי לפוסלם:

ואודות העופות הנה בתחילת ביאתם לארצנו שמעתי מנגידי עירנו שהשרים דסביבותינו הביאו להם עופות מאי הסמוך לאה"ק אך בני ישראל לא היו אוכלים אותם כיון שלא נמסרה במסירה ואחר זמן הרבה שנתרבו למאוד ושמעתי שאוכלים אותם בקצת ערי ישראל ואני לא התרתי אותם נגד דברי הרמ"א ז"ל [בסי' פ"ב] שאין אוכלים רק במסורת אח"כ באו לפני שני ת"ח גדולים יראי השם כאשר העידו לפני אנשי פולין אנשים כשירים וגם הרב הגדול החסיד הצדיק בוצינא קדישא מק' עיר חדש שמכיר אותם שהאנשים הבאים מאה"ק המעידים להתיר המה גדולי התורה ודיינים קבועים במקומם בח"ל וגם אח"כ באה"ק המה דיינים מומחים ואנשים ההמה העידו לפני שמאותו האי שבאים למדינתינו באים משם ג"כ לאה"ק וראו אותם ואמרו שכאלו ממש באו מאי הזה לאה"ק ואוכלים אותם עפ"י מסורה אפשר עוד מימי התנאים ולכן התרתי אותם אח"כ באו לפני כמה אנשים פשוטים וגם ת"ח וכולם פה אחד שאותן העופות אוכלים באה"ק עפ"י מסורת וא"כ יפה התרתי אותם אך לביתי לא באו על שלחני אך כ"ז לאותן שהעידו עליהם כנ"ל אבל שמעתי שיש מינים משונים ע"ז לא אומר איסור ולא היתר כ"ז ראיתי להודיע לכ"ת והי' שלום:

סימן ג

לידידי מחו' הרב הגאון הגדול נ"י ע"ה פ"ה מופ"ה בו"ק חו"פ מו"ה יקותיאל יהודא נ"י ט"ב האבד"ק סיגיט יע"א.

נתתי אל לבי לברר מה שיש מחמירים אם ניקב קצת מהבתים ואפי' מספק מחמירין מאוד ושמעתי שכ"כ אחרונים בספריהם ולזה אמרתי אשיחה וירווח לי:

הנה בגמ' מנחות דף ל"ה ע"א וז"ל אר"ה תפילין כ"ז שפני טבלא קיימת כשירות ר"ח אמר נפסקו שתים כשירות שלש פסולות א"ר הא דאמרת שתים כשירות לא אמרן אלא זה שלא כנגד זה אבל זה כנגד זה פסולות וזה כנגד זה נמי לא אמרן אלא בחדתא אבל בעתיקתא ל"ל בה עכ"ל ופרש"י וז"ל טבלא זה עור של בתים עכ"ל וכן פי' הערוך בערך טבלא וז"ל טבלא פי' היינו כ"ז שלא נקרע עור הבתים העשוין כטבלא מרובעת עכ"ל:

והנה לפי"ז אין כאן פסול זולת אם אין מושב הבתים קיים למטה אך הנ"י [בה"ת] פי' וז"ל טבלא עור של בתים ואעפ"י שנקרע העור שבין בית לבית כיון שלמעלה לא נקרע כשירים עכ"ל ולפי דבריו היכי דניקב העליון פסול דבזה תליא מילתא והב"י ז"ל כ' וז"ל בסי' ל"ג וממ"ש כ"ז שעור מושב הבתים נראה שהוא מפרש דפני טבלא היינו התיתורא ומדברי הנ"י נראה דהיינו עור הבתים מלמעלה ול"נ דפט"ק היינו לומר דבעינן שיהי' שלמים מכל שאר צדדים דלא מכשרינן אלא כשנקרע בין בית לבית דוקא עכ"ל ולפענ"ד הנ"מ בין הב"י להנ"י הוא זה דלהנ"י הכל תלוי בהעליון של הבית ולהב"י אפי' ניקב מן הצדדין נמי פסול ולכן פסק הרמ"א ז"ל דכל צדדים צ"ל שלימים כן נראה לכאורה אולם קשה מאוד כיון דלר"ה כל היכי שניקבו פסול רק היכי שניקבו ביני וביני כשר הכי הו"ל לר"ה לומר ניקבו התפילין מן הצדדים פסול ולשון זה שאומר פני טבלא קיימת הוא לשון דמשמע דכל היכי דיש קיום להטבלא כשר וניקב לא איכפת לן וגם קשה דלמה לא השמיענו גם בתפילין של יד מאי דינו לימא בפשוט תפילין שניקבו הבתים פסול ובין הצדדים כשר וגם כל הפוסקים הביאו נתקלקלו התפילין משמע דעיקר הפסול משום קלקול העור וא"א דבהצדדי הבתים אפי' כל שהוא פסול א"כ אין טעם כלל משום קלקול ולכן נלענ"ד דבאמת ניקב או נקרע קצת כשר בין בתש"ר ובין בתפילין ש"י דאין כאן קלקול זולת אם נתקלקלו שניהם יחד כמבואר בש"ע ורק דמחלוקת רש"י והגאון עם הנ"י והב"י ז"ל היא בזה דלרש"י ז"ל עד שפני ט"ק היינו מקום מושב הבתים אבל אם עלה הקלקול אפילו עד פני הבתים כשר כיון דעיקרן קיימת אך הנ"י והב"י ז"ל פירשו פני הטבלא היינו צדדי הבתים או לפי' הנ"י העליונים משום שכן דרך הבתים אפילו אם נתקלקלו קצת להיות להם העמדה ע"י הצדדים שמעמידים אותם כיון שהם קשים וחזקים מש"ה צריך שצדדי הבתים יהיו שלמים ואז אפי' אם נתקלקלו בצד הרחב יחזקו ויעמודו ע"י העליונים והצדדים שמחזקים אותם אך כל זה בנתקלקלו ביני הבתים בצד הרחב דאז יש חשש שיתקלקלו הבתים כולם אבל אם כולו שלם רק שיש איזה נקב בהבית מן הצד לא איכפת לן וזה מדוקדק בדברי הב"ח ז"ל שכ' בסי' ל"ג וז"ל ואמר רבינו דלפי"ז יהי' פי' כ"ז שפט"ק כלומר דכיון שעור הבתים קיימת מכל צד אין אנו חוששין להפסקת התפירות דאין לפרשו על עור מושב הבתים דאין ענין קיום מושב הבתים להפסקת התפירות אבל לפי' רש"י והרא"ש דבקלקול עור הבתים קאמר א"א לפרש כ"ז שפט"ק דעור הבתים קיימת שהרי נתקלקלו אלא שצריך לפרש דה"ק כ"ז דקרקע הבתים קיימת דהיינו התיתורא זו היא דעת רבינו אבל נ"י כתב וז"ל כ"ז שפט"ק היינו טבלן עיר של הבתים ואעפ"י שנקרע העור שבין בית לבית כיון שלמעלה לא נקרע כשירים וב"י כתב דפט"ק היינו לומר דבעי' שיהי' שלמים מכל שאר צדדים דלא מכשרינן אלא כשנקרעו בין בית לבית דוקא והכי נקטי' לחומרא דבנתקלקל בין הבתים בעינן שיהי' שלמים מכל שאר צדדין וכן מושב הבתים צריך שיהא שלם וקיים עכ"ל דמשמע דקאי אאם ניקב ביני וביני אבל אם לא ניקב רק בצדדין לחוד כשר וא"כ א"צ להחמיר כלל אולם ראיתי בתשו' פ"י חא"ח סי' יו"ד וז"ל תפילין ש"י שנקרע קצת אם יש להכשיר או לפסול תשובה לפענ"ד שאין השאלה צריכה לפנים דל"מ לנ"י דס"ל דכל דברי התלמוד מיירי שלא נקרע כ"א בין בית לבית דכ"מ מדבריו שלא כתב כ"א בין אויר לאויר וכן למטה גבי בעתיקתא שלא יצא הקרע לחוץ משמע דהוא ז"ל ס"ל דפט"ק היינו שכל העור סביב מבחוץ שלם ולא נקרע כ"א באויר שבנתים ומ"ש לא נקרע מלמעלה לאו דוקא דה"ה מן הצדדים רק דכוונתו דבנתיים נקרע ולא עלה הקרע אפי' מצד זה עד למעלה שיהא נראה מבחוץ או אפשר מבחוץ מקרי הכל מלמעלה עכ"ל דמשמע דס"ל דגם בלא ניקב בין בית לבית רק בצדדים נמי פסול דהא בשל יד ליכא בין בית לבית ואפ"ה פסול בניקב: והנה מי אנכי לבוא אחר זקני הפ"י ז"ל אפילו אם הי' הוא המיקל צריך אני לבטל דברי נגדו מכ"ש כשהוא מחמיר דבטלו דברי נגדו ופסול לעולם בניקב לדברי הנ"י ויפה עשו המחמירין אולם כ"ז כנ"ל באם ניקב בוודאי אבל אם לא ראינו רק] כמו סדק וקלופה בעור ואין ברור שניקב דכשר וא"צ בדיקה כלל שהרי לדברי רש"י והערוך ז"ל כשר כ"ז שמושב הבתים קיים וגם להרמב"ם ז"ל שקאי דברי ר"ה אתפיר' ולדידי' אין פסול כלל נקב בבתים וא"כ בהצטרף עוד ספ' דאין ברור הנקב בודאי דא"צ אפי' בדיקה ואם הלכה רופפת בידך צא וראה האיך העולם נוהג ולכן א"צ להחמיר בזה כנלענ"ד ועי' בא"ז הנדפס מחדש כתב בהדי' להכשיר יעיי"ש [ועיין לקמן סי' ה']:

סימן ד

שאלה בס"ת ותפילין שכתבו בה"א שני' משם הקודש ב"ה וב"ש בצורת רי"ש וקו בתוכו ואחד רצה לפוסלו ורבים מוחים בידו:

תשובה הנה באמת דבר זה מבואר בטא"ת סי' ל"ו וז"ל הב"י שם ה"א לא תהי' עגולה כמו רי"ש כו' ומ"ט אית לי' תגא כו' ופר"ת דמיירי בעוקץ שמאחרי' ותגא פי' כי הא דאמרי' בעירובין דלמא יתבא זבוב אתגא דדלי"ת ומשוי' לי' רי"ש ומיהו בהג"ה מיי' כתב מדמשני אני קושר לו כתר משמע כפירש"י שכ' שעל פני' מיירי ואף ר"ת צריך להודות דיש לה על פני' כו' ועוד שתמונתה כמו דלי"ת ויו"ד עכ"ל אלמא דכותבין ה"א בצורת דלי"ת ממש לכ"ע ואין מחלקין בין ה"א שבשם לה"א אחרת ולכן בודאי לכתחלה כותבין שתי ההי"ן בצורת דל"ת וקו בתוך ה"א אולם בדיעבד בודאי כשר דכלל הדבר צורת האות אם לא נכתבה כהוגן אם לא נשתנה לאות אחר כשר כמבואר בהגהת רמ"א ז"ל [סי' ל"ו ס"א] ובלבוש זולת במקום שנתבאר בפירוש שמעכב ועיין במהרי"ק לענין נגיעת החיתי"ן ועיין בב"י אבל במקום שלא נתבאר דמעכב מסתמא אינו מעכב ולכן בדיעבד בודאי כשר ה"א שנכתבה בצורת רי"ש וקו בתוכה שלא נשתנה לאות אחר והנה גם בספרי המקובלים כתבי מרן האר"י ז"ל ותלמידיו נתבאר בהדי' שה"א שני' היא בצורת וא"ו ואח"כ יאריך הראש ואח"כ יעשה קו קטן מהקו שבה"א ראשונה וכן העתיקו דבריו תלמידיו במשנת חסידים ומצת שמורים ולא מצאתי בשום מקום ה"א בצורת רי"ש זולת בלבוש ז"ל הביא בשם קצת סופרים לכן לדעתי לכתחילה יכתבו ה"א שני' כבראשונה ורק החילוק בשעת כתיבה כפי מה שמבואר בפע"ח ומ"ח ומ"ש ובהקוץ היוצא יש חילוק זולת אלה השנים ה"א שני' כבראשונה אבל בדיעבד כשר בכל ענין כ"ז שלא נשתנה לאות אחר וז"ב:

סימן ה

להרב החריף החסיד וי"א מו"ה עמרם ישי נ"י בק' סערענטש יע"א:

אודות התפילין שנקבו במשהו עור הבתים באמת הפ"י ז"ל [בתשו' סי' יו"ד] אוסר וכ"נ מפשטות הנ"י וב"י ומ"א [בסי' ל"ג] וכן הביא הפ"י ז"ל בתשובה ומ"ש כ"ת דצריך להיות ב' בתים זה נגד זה ז"א כלל בנקבו הבתים ורק בניקבו תוך הבתים צריך ב' בתים סמוכים לא בניקב עור הבתים להב"י ופ"י ז"ל שלדידהו צריך שעור הבתים יהי' שלימים וגם לא מהני לדידהו שום אמתלא לומר שמחמת חיכוך נתקרע כי לשיטתם צריכים הבתים להיות שלימים אך נ"ל דלדינא לית הלכתא כן והכל מודים בכה"ג דכשר דז"ל הש"ס מנחות ל"ה ע"א אר"ה תפילין כ"ז שפני טבלא קיימת כשירות ר"ח אמר נפסקו שתים כשירות שלש פסולות א"ר הא דאמרת שתים עשירות לא אמרן אלא זה שלא כנגד זה אבל זה כנגד זה פסולות וזה כנגד זה נמי לא אמרן אלא בחדתתא אבל בעתיקתא ל"ל בה עכ"ל ופרש"י שם טבלא זה עור של בתים והב"י כ' בסי' ל"ג וז"ל וממ"ש כ"ז שעור מושב הבתים נראה שהוא מפרש דפני הטבלא היינו התיתורא ומדברי הנ"י נראה דהיינו עור הבתים מלמעלה ול"נ דפט"ק היינו לומר דבעי' שיהיו שלמים מכל שאר צדדים דלא מכשירינן אלא כשנקרעו בין בית לבית דוקא עכ"ל והנה לפי מה דמשמע מפשטא דלישנא דאפי' ניקב משהו בעור הבתים פסול וק' טובא דא"כ מאי אמר ר"ה כ"ז שפני ט"ק כשירים הא לא נשמע שום פסול כלל הול"ל תפילין שניקבו בטבלא פסולין מה לשון זה שאמר תפילין כ"ז שפט"ק כשירין הלא לא ידעי' שום פסול כלל הו"ל לאשמעי' פסולה אם נקבו פסולין וגם לא ידעי' טעמא מאי אי משום דהקלף איתרע הא באם נתקלקל בתוך הבתים מחלקינן בין חדשים לישנים וצריך זה אצל זה אלמא כל שאינו כן לא איתרע הכל או שלא יתקלקל יותר וא"כ גם בניקב הטבלא נימא כן דצריך דוקא זא"ז או חילוק בין ישנים וזה לא נזכר כלל בדברי ר"ה א"ו הפשט הוא כן דהב"י ורמ"א ז"ל מחדשים לומר דאם נתקלקלו שני בתים שלא כסדרן זא"ז או בחדשים לחד גירסא דכשר מ"מ צריך שלא יכנס הקרע לפנים היינו לפני טבלא] דאם יכנס לפנים יתקלקל מאוד ופסול אבל באם ניקב עיר הבית לחוד כשר וכ"כ בב"ת ז"ל סי' ל"ג וז"ל ואמר רבינו דלפ"ד יהי' פי' כ"ז שפט"ק כלומר כיון שעור הבתים קיימת מכל צד אין אנו חוששין להפסקת התפירות כו' עד והכי נקטינן לחומרא דבנתקלקל בין הבתים בעינן שיהי' שלמים מכל שאר צדדים וכו'] עכ"ל יעיי"ש הרי דוקא בנתקלקל באמצע פסול אם נכנס הקרע לפנים וז"ב דא"א דניקב כ"ש פסול הי' צריך העור בדיקה כדאמרי' [במנחות ל"ה] גבי קלף דצריך בדיקה דשמא ניקב ומ"ד ס"ל דהי' בודקו בקולמוסו ולכך לא צריך בדיקה ע"ש וכ"ז לכתיבה] אבל עור הבתים הי' צריך בדיקה א"ו שזה ליתא וניקב העור לחוד כשר זולת אם ניקב תוך הבית והקרע הולך לפנים או אם נפסק כולו דלא גרע מנפסק באמצע אבל אם לא נפסק כל הבית מצד פנים בודאי כשר ודברי הפ"י לא מר בר ר"א חתים עלה ומי יודע אם איזה תלמיד טועה כתבו וח"ו לזקני הפ"י ז"ל לומר כן והי' שלום. [וע"ל ס' ג']: סימן ו

אם לראות במראה שהתפילין יהי' באמצע הוא דברי בורות כי אפי' אם אינם מכוונים ממש כשר דידוע דיש מקום בראש להניח שני תפילין ואפי' ברוחב ואין שיעור לתפילין ברוחב וכן משמעות המרדכי בהדי' [ועיין תוס' עירובין צ"ה ע"ב ד"ה מקום ובב"י סי' כ"ז ד"ה ומקום תפילה ש"ר] והגאון בספרו לא הקפיד ממש בצמצום:

גם מה ששאל אם מחויב לעמוד בפני רבו מובהק לכאורה לפני רבו מובהק צריך לעמוד אך אין בימינו רבו מובהק:

גם שאל אם רוב תפילין מונחים למעלה ומיעוטו למטה מעיקרי שער אם כשר הנה בבית יעקב מפורש בהדי' אפי' התיתורא צריך להיות במקום השער וכמ"ש בשמו (בשער התשובה) הבאר היטב בסי' כ"ז ס"ק ט"ז] והי' שלום:

סימן ז

להרב המאה"ג מו"ה שלמה אבד"ק וואלבראם.