שו״ת דברי חיים – חלק א – קטע 113

והנה מעכ"ת פלפל בחכמה והביא שיטת הפוסקים בזה אמנם אין אומן בלא כלים ואין אתו הספרים המפלפלים בזה הרבה ולזה רצה מעכ"ת [להעמיס] בדברי הראשונים שלא כדעת האחרונים אשר מימיהם אנו שותים ונהוג עלמא כוותייהו: הנה במה שהקשה למה ישתנה דין אוראנדי מרחיים מבואר בס' משאת בנימין [סי' כ"ז] תשובה ארוכה בזה ורמזה הש"ך ז"ל ברל"ז ושם הוכיח בראיות דהעיקר כתירוץ דאומנתו בכך וגם מה שסמך עליו משא"כ רחיים דכך כ"א יכול לזכות בנכסי הפקר וכי בשביל שהראשון קדם קנה את הר"ה ואת הבאים לקנות וגם ר"ה בגמ' [ב"ב דף כ"א ע"ב] לא אסר להעמיד רחיים רק מטעם דפסק לחיותו אבל לא מטעם זכי' אך בהאוראנדי שזכה בה מכח שסמך הרבה עלי' וגם אומנתו בכך לכן יוצא בדיינים משא"כ רחיים זה תורף דבריהם וחולק על רבו מהרש"ל שהמהרש"ל. ז"ל פוסק דבאוראנדי ג"מ א"מ וסוגי' דעלמא בהאוראנדיס וכיוצא בזה כדברי המ"ב ז"ל והנראה דהש"ך ז"ל ג"כ מסכים עמו דרמז עליו ולא השיג עליו כדרכו ביתר מקומות לכתוב ואינו נראה וא"כ משמע דגם הש"ך ז"ל פסק כוותי' וכן באמת נוהגין כל בתי דינין בישראל כהמ"ב ואם הי' לפניך תשובת מ"ב הי' מסולק כמה קו' והוכחות שכתבת כאשר תראה עתה אחרי הוכחתי הנ"ל אולם באמת בנ"ד אין אומנתו בכך כאשר כתבת בודאי לדברי המ"ב הי' רשאי לעשות מחי' מטריפע אולם ידידי בזה יצאת חוץ מעיון האמתי במה שדמית לחנות דאם נימא דדומה לחנות ורחיים אין פוצה פה שמותר להחדש לעשות בביתו כרצונו והבית אפרים [בתשו' בסי' כ"ו וכ"ז] מאריך הרבה בזה אך הוא למותר כי כן נהוגים בכל תפוצות ישראל לעשות חנות כנגד חנות אולם כ"ז אינם כלל בגדר חנות ורחיים כי הנה הטראפיקאנטען רק משרתים ופקידים מן המלך למכור סחורתו והוא משלם להם שכרם כפי רצונו וא"כ זה דמי למלך שהעמיד איש א' להיות פקידו ובא השני גם הוא להיות פקידו בודאי עי"ז נגרע ערך תשלומי שכרו ודאי דמי ממש (לחנו') [לחייט] שהביא הרשב"א [בתשו' מביאו הב"י בח"מ סי' קנ"ו מחו' א'] ועוד חמור יותר מזה דהתם יכול העירוני לסלק החייט ברצונו ובנ"ד ידוע הדבר שאינו מסלקו רק אם מצא בו איזה פשיעה ובודאי לא יצא הרוצה לחדש דבר מעני המהפך בחררה וכו' ורק שזה תלוי בשיטת רש"י ור"ת ז"ל דגבי הפקר מותר ועוד כמה חילוקים בזה כמבואר בתשו' מהרש"ל ומ"ב ואחרונים טובא ועכ"פ לכ"ע לא מסלקינן להחדש שכבר השתדל בזה אמנם אם פקודי המלך אומרים שכן מחוקי המלך בודאי בכה"ג לכ"ע דד"מ דינא באין חולק כמבואר כמעט בכל הראשונים ואחרונים וזה תורף דברי רדב"ז ז"ל בתשו' סי תקמ"ז דבקרקעות הנוגעים למס דדמ"ד ומבואר בס' בנימין זאב סי' רצ"ד דלכל מושל ושר רשות לעשות בעניני מסים דל"ד מלך אפי' הדיוט נכרי יוכל לעשות בקרקעותיו מה שרוצה וע"מ כן שוכנים בארצותם שעם הקרקע שלהם ינהג כמנהגם יעו"ש וא"כ במסחר הטאבאק אשר מחוקי המלכות להיות שלו המסחר הזה אין לזר אתו וזה הוא המס שלו ווה הוי מחק המלכות כמבואר בספרים דכל דבר שדרך המלכים העושים למס אפילו דבר חדש הוי כמס ולכ"ע דדמ"ד וזה ידוע שמם זה נוהג בכמה מדינות ולכן ודאי הוי דד"מ ובחנם האריך מעכ"ת בראיות ופלוגתת הפוסקים כי בעניני מסים הנוגע לו למלך עצמו ובפרט סחורתו אין זה נוגע אפי' לדד"מ רק כל נכרי סוחר יוכל לעשות בסחורתו מה שירצה ולכן בודאי במלך ק"ו שדדמ"ד באין חולק וזאת ג"כ ידוע מדברי בנימין זאב שכ' שם בתשובה וז"ל ואע"ג דהפקיד הוא הגובה ולא המלך מה בכך הא מסקינן שלוחא דמלכא כמלכא דפריך התם והא לא עבדי מאי דאומר המלך כו' ומשני שלוחא דמלכא כמלכא ול"מ מלך דדינו דין כדקיי"ל כשמואל דאמר דדמ"ד אלא אפי' הדיוט בארצו יכול לקצוב קצבה על כל א' וא' עכ"ל הרי דלכל שר ומושל לו כח המלך ולכן בודאי רשאים הטראפיקאנטין לקבול לפני השר שינהג כחקו כי ל"מ לפ"ד מהרי"ק ז"ל שכתב שמותר לילך לפני השר ולסגור הדלת אפילו ברחיים ומביאו בב"י סי' קנ"ו בודאי שמותר להקודמין לסגור הדלת בפני החדש ע"י פיוסין וכו' שלא להרשות לו אך לפ"ד הב"י ז"ל שחלק עליו והכה"ג ז"ל כתב דאבר מתא גם מהרי"ק מודה שאינו רשאי לקבול לפני השר אך זה הוא בריחיים דעדיין לא זכה מידי וגם הוא רשאי לעשות בשלו מה שירצה אבל היכי שהוא זכה בדבר מאת השר להיות פקידו ומשרתו בעד שכירות בודאי רשאי להשתדל שלא ליקח אחר עמו לכ"ע בלא חולק ומ"ש מעכ"ת שהרי רואין שאין מקפידין זע"ז בכמה מקומות באמת הדבר הוא לפי ראות עיני המושל וכבר כתבתי דבכה"ג דינו של פקידי המלך כמלך וכ"כ מהריב"ל ז"ל בס"ס וכ' שם עוד דאפי' אם מספקא לן אמרינן מסתמא אינו יוצא מחק המלך ואוקמי על החזקה יעו"ש ובפרט בדבר זה שתלוי הדבר בראות עיני הממונים ע"ז בודאי בכה"ג מותר להקודמין לקבול לפני השר שעושה להם שלא כחק היינו שידוע שחוקי קיר"ה הוא על סדר זה שנותן חק כללי וזה ידוע לכל איש הרוצה לידע כי חקוק הדבר בספר ורק פרטות הענין ניתן רשות להממונים כרצונם כי דבר זה מה שנתנו חק כמה יהא המרחק דבר זה יוכל להוודע החק בקל ורק באמת שחק זה ניתן להממונים לפי חוות דעתם בודאי שרשאי' הקודמים להשתדל אצל הממונים שיעשו כרצונם וכדרך שאמרו בירושלמי גבי שודא שוחדא לדייני הגם ששם יש מחלוקת בזה כמבואר בראשונים אך הכא בנ"ד בודאי רשאי להשתדל לבטל מהבא להשיג גבולם וכבר בארתי פ"א תשובה ארוכה ע"ז דבכה"ג רשאי כ"א מה שרוצה וכמו שאמרו כיוצא בזה בגמ' [ב"מ דף ס' ע"א] אנא פליג אמגוזי כו' כמו כן ה"ל כיון שהדבר תלוי בהממונים יוכל לומר השתדל שיעשו רצונך אך בנ"ד כיון שהראשונים כבר זכו בהיתר והשני אינו ברור אולי באמת הוא נגד החק בעיר קטנה שיהי' סמוכים ואם ישתדל השני בשוחדא וכיוצא יפסיד ממון חבירו הקודם לו שגם הוא יהי' צריך לשחד והאיך ימסור מספק ממון של ישראל דמידי ספיקא לא נפקא דילמא בעיר כזה ובאופן אשר במקומכם לא יוכלו הממונים לשנות הדבר כאשר ידוע חוקי המלך משתנים במקומות ממקום למקום ולכן בודאי אסור להבא לעשות טריפע חדשה במקום אשר לפי חק המלך בפשוט שאסור להיות שם טריפע הגם שיוכל להיות שעפ"י חוות דעת הממונים יורשה מ"מ דלמא לא יורשה כי לא יוכלו במקומכם לשנות מחק הקצוב וא"כ ודאי השני אסור לי' מספק למסור ממונן של ישראל כנלע"ד: סימן מח

הנה הרמב"ם ז"ל [בפ"ב מה' טומאת צרעת הל' ט'] פסק ספק בהרת קודם טמא ויראה שטמא מספק ע"כ והקשו עליו דלמה פסק דלא כרבה [בפ' השוכר דף פ"ו ע"א] אשר הוא בתרא ולא אשכחן מאן דפליג ובמתיבתא דרקיע הכריע הקב"ה כוותי': ונ"ל דא"ש דהנה לכאורה קשה טובא לפי מה שנתבאר בנגעים [א"ה עיין בפ"ה ממס' נגעים הל' ד' ובר"מ ובר"ש שם ושם בר"ש סוד פ"ד] דאם נולד לו ספק בבהרת שנולדה בו שתי שערות קודם הבהרת וגם נולדו שתי שערות לאחר הבהרת ומספקא לי' לכהן הי ניהו אותן שנולדו לאחר הבהרת שפטור מכלום ואינו אפילו מוסגר דגזירת הכתוב שצריך שיתאמת להכהן שמה שמחליט הוא טמא וודאי ומה שמסגיר הוא מוסגר בוודאי דכתיב וטימא אותו והוא שב על הנגע שצריך שיתאמת חלוטו או הסגירו בבירור כן כתב הר"מ והר"ש ז"ל וא"כ לכאורה קשה מה אם הי' שני שערות בוודאי טמאים רק שלא ידענו מי המה הטמאים הוא טהור וכאשר אין כאן רק שנים מספק יטמא ובשלמא לשיטת ר"ת ז"ל [בכתובות דף ע"ה ע"ב ד"ה ספק וע"ש ובר"ש ספ"ד הנ"ל] דסובר דכאן איירי בנזקק לטומאה א"ש דבנזקק לטומאה גם שם טמא אכן לשיטת התוס' נדה [דף י"ט ע"א] ושיטת הר"מ והר"ש ז"ל [שם ספ"ד הנ"ל] דלא ס"ל כן קשה דמ"ש ואם הוא גזה"כ קשה מהיכא ילפי' לזה ולכן י"ל דבאמת כאן הטעם דנראים הדברים שבא השער לבן לאח"כ וכמ"ש תוס' ז"ל בנדה [דף י"ט ד"ה ר' יהושוע] וכן הר"ש ז"ל כ"א לפי סברתו סברת התוס' ז"ל משום דדרך הבהרת להפוך השער ללבן וסברת הר"ש ז"ל משום דכן ראינו שכבר קדם חצי הגריס להשער כמו כן קדם חצי השני' אולם זה קשה לי על הר"ש ז"ל דהנה לפי"ז (לר"ש) [לר"י] דס"ל מגזה"כ דלטהרו [כמבואר בנזיר דס"ה] דלא אזלינן בתר הך סברא וא"כ הוי ספק השקול והוי להיות טהור גמור דמספקינן אם להסגיר או להחליט דהוא טהור גמור כנ"ל ואמאי כתב הר"ש ז"ל [שם בספ"ד] דאפי' לר"י דהוי מוסגר עכ"פ כמו בלא נולד לו השער וזה תימא דהא. גרע משום דלא ידעינן אי מוסגר או מוחלט טהור לגמרי כנ"ל ונ"ל דס"ל לר"ש ז"ל כתירץ הב' בתוס' נדה [הנ"ל] דמכאן ילפינן דאזלינן בתר חזקה קמייתא גם דאיתרע וא"כ כאן דאיכא חזקה הוי כמו וודאי שנולד השער קודם ומש"ה הוי מוסגר לר"י אך עדיין קשה דהנה לפי מה דקשה לכאורה מאי חזקה איכא הכא (לאחר) [לומר] שנולד הבהרת לאחר השערות הא שניים לא הי' בו מבטן ומאי חזקה (לאחר) [לאחד] שיבוא מאוחר מחבירו וחזקת טהרה אין כאן דמ"ש שיהי' מוסגר או מוחלט והנה בראש אפרים (בתשובה) [על טריפות הריאה] כ' [בכללי חזקה אות יו"ד ע"ש] דלהבהרת הוי חזקת הגוף שנולד לאח"כ דהוי כמו מומים שאומרים חזקת הגוף שנולד לאח"כ אבל שערות דרך לגדל באנשים יעו"ש אך לכאורה זה קשה דהא אמרינן בנדה [דף ב' ע"ב] היכי דאתרע החזקה הרי חסר לפניך וכן מבואר ברשב"א [בתה"א] [מובא ביו"ד סי' פ"א] לענין גבינות דלא שייך לאוקמי אחזקת היתר דהרי יצאתה מחזקתה מחיים [וכיון דע"כ הסירכא] ודאי לא עתה נולד והנה לפי"ז בבהרת דודאי גם הוא לא נולד עתה [איתרע החזקה] והתוס' לא כתב בנדה [דף הנ"ל ד"ה התם] רק שדרך לחסור בב"א וגם ע"ז פירש הח"ץ ז"ל [בסי' ב'] כוונתם דעל שיעור מיעוט דרכו להתחסר ויעויין בחידושי' מה שפירשתי בדבריהם אולם וודאי אם נמצא הנגע אשר דימוהו הראש אפרים ז"ל למכה בודאי איתרע החזקה וכמש"כ הרשב"א ז"ל הנ"ל במומין דשוב אין להם חזקת הגוף בע"כ שנמצא בה המומין ורק בנמצא בבית הבעל הטעם משום דהרשויות גרמו כמבואר בתה"א [הנ"ל] וא"כ למה מוקמי כאן אחזקה הא ליכא כאן שום חילוק רשויות אולם לפי מה שמבואר בתוס' ריש נדה לענין סוטה דאתרע חזקת טהרתה כיון שנסתרה ואפילו הכי ילפינן דברה"י טמאה אפי' במקום חזקת טהרה דילפי מסוטה ואי דהתם איתרע חזקתה שנסתרה [מ"מ] מדחזינן שהתורה אסרתה לבעלה בוודאי זונה ונהי דאתרע חזקת וודאי כשרותה אבל החזקה דספק טהרה לא אתרע בסתירה ומ"מ התורה עשאה כוודאי ש"מ דס"ט ברה"י טמא אפילו נגד חזקה יעו"ש ומזה למדו האחרונים דבכל דבר איכא שתי חזקות יעויין בראש יוסף. והנה לפי"ז גם בכאן יש להאיש חזקה שלא הי' לו מעולם בהרת וא"כ י"ל דעתה נולד אחר השערות אשר המה דרכם לגדל באיש ואי דהרי חזינן דיצאה מחזקתה דהא לפנינו בו בהרת וכדברי הרשב"א ז"ל במומין זה אינו נהי דעתה בו היינו עם שערות אבל בלא שערות לא יצא מחזקה היינו דינא מחזקה לענין מוסגר אבל לא לענין מוחלט דע"ז לא יצא מהחזקה דגם כן יש ממש לאיש ב' חזקות שאינו מוחלט ולא מוסגר ואי שיצא מחזקה היינו להסגר ולא לחלוט אך דזה קשה דהא לפמ"ש א"כ אם יהי' הדבר בספק יהא טהור גמור וא"כ מאי חזקה שייך לומר שלא הי' בהרת הא בהרת לפנינו וכדברי הרשב"א ודאי שלא עתה נולד ויצא מחזקה ואי שלא הי' בהרת להחלוט הא אדרבה זולת החזקה יהי' טהור גמור וא"כ מאי חזקה איכא כאן ולמה ס"ל (לר"מ) [להר"ש] דהוא מוסגר הוי להיות טהור גמור ולכן י"ל דהר"ש ז"ל לשיטתו גבי גבינות דלא ס"ל כסברת הרשב"א בתה"א ודאזלינן בתר חזקה גם שיצאתה מחזקתו [כמבואר שם בתה"א בשמו וע' בט"ז סי' פ"א סק"ב] ומש"ה שפיר כתב דהוי מוסגר עכ"פ גם לר"י דאזיל בתר חזקה אך לפי שיטת הרשב"א ז"ל י"ל דלר"י טהור לגמרי דחזקה זו איתרע. אולם י"ל דמדרבנן אזלינן גם בתר חזקה כי האי לחומרא כמו דאמרינן בנדה הגם דהתם רק לקדשים:

וא"כ לפי"ז הוי מדרבנן עכ"פ טמא מוסגר ועפי"ז א"ש מה שהקשה הר"ש ז"ל דסתם התנא דלא כר"י אשר הקב"ה ורבה כוותי' ולפמ"ש א"ש דמחלוקת ר"י ורבנן הוי לענין דאורייתא ולענין אי הוי מוחלט או טהור דרבנן ס"ל דאמרינן דדרך הבהרת לבוא מקדם כסברת הר"ש והר"מ ז"ל ומש"ה הוי וודאי מוחלט ולר"י גלי קרא דלא ניזל בתר סברא זו וממילא מספק טהור לגמרי אך מדרבנן טמא כנ"ל וזה כוונת המשנה [שם פ"ה מ"א] לאח"כ כל ספק נגעים להקל חוץ מזה היינו מדרבנן ועפי"ז שפיר פסק הרמב"ם דטמא וכסתם משנה דספק כזו להחמיר אך היינו מדרבנן ולפיכך כתב ויראה לי דטומאתו מספק היינו דמה"ת טהור גמור וכל טומאתו אינו רק מדרבנן מספק ויצא לו להרמב"ם כן ממה דפסק רבה דטהור והיינו דפלוגתא במתיבתא דרקיע הוי לענין מה שכתוב בתורה כמו שפירש"י ז"ל [שם בהשוכר ד"ה טהור וז"ל טהור לפי מה שכתוב בתורה] ומש"ה פסק רבה כר"י וכן הרמב"ם ז"ל נמי סובר כן אבל מ"מ טמא מספק מדרבנן כאשר סתם המשנה ודו"ק וע"כ [צריך לומר] כן דכוונת הרמב"ם ז"ל מדרבנן דמה"ת לא מצינו ספק טומאה בנגעים קודם שנזקק לטומאה כמבואר ודו"ק: סימן מט [נשמט מחלק אבן העזר] להרב המאה"ג כו' מו"ה מתתי' נ"י האבד"ק פאנזעשט בוואלאכייא יצ"ו.

אודות השאלה בעיר שרוצין לחדש ולכתוב בה גיטין ושם העיר פאנזעשט והנהר שם ראקווא והרב דשם מאריך בדברי האחרונים אך מה שנלע"ד בקצרה הוא כך מחמת שאינני בקי בשפת מדברת של מדינת וואלכייא לא אוכל להורות וכמבואר בשער אפרים ובשו"ת עדות ביהוסף דמי שאינו בקי בשפת לשון המדינה לא יוכל להבין האיך יכתוב ולכן לא אחקור בהנעלם ממני אך בנידון הזיי"ן כיון שישראל והעכו"ם קורין בשוה בודאי א"צ לכתוב דמתקרי כלל וכ"מ בנ"ש גבי באמברק יעו"ש ומובא בס' דברי חיים בשער הנקודות בניקוד פת"ח. וגם אם לכתוב אל"ף אחר הרי"ש ראש המדברים בזה בשו"ת מהריב"ל שדעתו שיש לכתוב דבר שבפת"ח באל"ף וראי' מרש"י גבי ינחם כתיב ואולם אעפ"כ העלה דתלוי במנהג מדינות ובמדינתינו כותבין בלא אל"ף עיין בס' דברי חיים וכ"מ בט"ג אך להרחבת הלשון כותבין אל"ף היכי דליכא למטעי בקמ"ץ וכן הסכימו כמעט כל האחרונים ועיין גבי ולק ופראדל וגבי זלטא ולכן אם אין מקום לטעות ולקרא בקמ"ץ היינו שאינו שכיח שם כזה בקמ"ץ יכתוב האל"ף לאחר הרי"ש. ובנהר אם לכותבו מחמת שבאיזה מקומות נכזבו מימיו לפעמים בעת החום בודאי זה ליתא כלל שפרת נכזבו מימיו באיזה מקומות כמבואר בבעה"נ להראב"ד ואעפי"כ כותבין דיתבא על פרת. ומה שנקרא בחטף סגול שפיר דמי לכתוב ביו"ד דכ"כ בב"ש דלא מטעם שהתחילו לכתוב ביו"ד ולקרות בחיריק שניתנה והאריך בזה גם בס' ד"ח מאריך בזה אבל ממה שהביא בשם מורו הגאון מהר"ש שהורה לכתוב ביו"ד אפי' קורין אותו גם עתה מתחלה ועד סופו געטשליק מ"מ כותבין ביו"ד: כ"ז כתבתי לעורר כ"ת על ההקדמות שהבאתי אבל לדינא אני מונע עצמי מלפסוק בדבר שלא נודע לי מבטאם ומכ"ת יבין לאשורו והי' שלום: סליקא בעזה"י חלק חושן משפט