חידושי רבי חיים הלוי על הרמב״ם – קטע 10

ובאמת דהוא זה סוגיא מפורשת בסוכה דף י"ח דפליגי ר"א ורבינא באויר באמצע סוכה ח"א יש לבוד באמצע וח"א אין לבוד באמצע, הרי להדיא דבאמת אויר פוסל במשהו ורק משום דינא דלבוד הוא דאינו פוסל עד שלשה, אכן קשה ע"ז מדברי הגמ' שהבאנו דקאמר על סכך פסול פחות משלשה לא יהא אלא אויר ואויר פחות משלשה מי פסיל, ואם נימא דכל השיעור דשלשה הוא רק מדין לבוד א"כ הא בסכך פסול לא שייך דין לבוד והי' לו לפסול גם בפחות משלשה, ומאי מדמה הגמ' סכך פסול לאויר, אלא ודאי דהא דאויר שלשה פוסל בסוכה הוא מדין שיעורין והילכתא גמירי לה דכל שהוא שלשה חשוב מקום בפ"ע לפסול את הסוכה ופחות מזה אינו פוסל, וע"כ סכך פסול ואויר שוין בזה, וא"כ הרי באמצע ומן הצד שוה, וקשה מה דתלי לה הגמ' בדין לבוד אכן באמת דתרווייהו צריכין, ואה"נ דאויר שלשה הוא מדין שיעורין דכל שלשה חשוב מקום בפ"ע לפסול את הסוכה, ויסוד הלכה זו נאמרה על הא דצלתה מרובה מחמתה דמבואר בדף י"ט שם לא נצרכה אלא לסוכה שרובה צלתה מרובה מחמתה ומיעוטה חמתה מרובה מצלתה מהו דתימא תיפסל בהך פורתא קמ"ל, וברמב"ם פ"ה מסוכה ה"כ ז"ל היה רוב הסיכוך צלתו מרובה מחמתו ומיעוטו חמתו מרובה מצלתו הואיל וצילת הכל מרובה מחמת הכל כשרה עכ"ל, הרי דדין צלתה מרובה מחמתה נאמרה על כל הסוכה ביחד, ומכשרינן גם המקומות שחמתן מרובה מצלתן משום צירופן עם יתר מקום הסוכה, והואיל שבין הכל צלתה מרובה מתכשרא בהכי, וע"ז באה ההלכה דאויר שלשה חשוב מקום בפ"ע ואינו מצטרף עם יתר הסוכה, ואף אם יהא צלתה מרובה מחמתה ע"י צירוף יתר הסוכה מ"מ מקומו אינו מצטרף ואינו בכלל סוכה ומפסיק ופוסל.

וטעמא דלבוד הוא מדינא אחרינא, ומשום דין דפנות האמור בסוכה שתים כהלכתן ושלישית טפח, ואם האויר מפסיק ביניהם הרי נמצא דאין הסככות והדפנות מצטרפין להדדי, ונמצא דכל חלק בפ"ע חסר לו דין דפנות, ורק משום דינא דלבוד הוא דמצטרפי הסככות והדפנות להדדי, וזהו דפליגי אם יש לבוד באמצע, דאם אין לבוד באמצע נהי דהאויר הוא פחות משלשה ודינו כצלתו מרובה מחמתו ואין כאן חסרון סכך, אבל מ"מ חסר לו דפנות שמצד השני כיון דאין כאן דין לבוד שזהו עיקר המצרף הדפנות להסוכה. ולפ"ז מתישבים היטב דברי הרמב"ם, דנראה דאע"ג דבעיקר הכשירא דסוכה אין אחד מועיל לחבירו, ואין לבוד מועיל למיחל על אוירא הכשרא דסכך, וכן אין הא דאויר מצטרף להעומד מועיל להחשב סכך סמוך לדפנות, אבל לענין הך דינא דישנים תחתיו אין שני הדינים צריכין להדדי, וכל חד נידון בפ"ע, דנראה דיסוד הדין דאין ישנים תחתיו הוא משום דאינו חשוב תוכו של סוכה, דבזה הדין מתחלק, דהרי הוא בכלל הסוכה לענין השלמת שיעורא ולא לצאת בו בעצמו ידי חובת סוכה, אשר בזה אין תרווייהו צריכין להדדי, והדין לבוד וכן ההילכתא דאויר מצטרף להעומד שני דינים נפרדים הם, ועל כ"א בפ"ע אנו דנין אם הוא מועיל להחשב תוכו של סוכה אם לא.

אשר לפי"ז הרי ניחא היטב דעת הרמב"ם, דהנה פרכת הגמ' שם הלא היא, דלמה לנו לדינא דפסל היוצא מן הסוכה דינו כסוכה ותיפוק לן דמתכשר מטעמא דלא יהא אלא אויר, וע"ז הוא דמשני הגמ' דאי משום טעמא דלא יהא אלא אויר לא היו ישנים תחתיו ורק משום טעמא דפסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה משו"ה הוא דישנים תחתיו, ועכ"פ לפי האמת דפסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה סכך פסול ישנים תחתיו, וכן לענין אויר פחות משלשה הרי הא דמדמי הסוגיא סכך פסול לאויר פחות משלשה כ"ז הוא רק לענין הדין שיעורין שנאמר באויר דפחות משלשה מצטרף ליתר הסוכה לדין צלתה מרובה מחמתה ובזה שייך לדמות סכך פסול לאויר דפשיטא דלא חמיר שיעורי' מאויר דפחות משלשה אינו פוסל, אבל לענין הדין לבוד הרי פשיטא דסכך פסול ואויר חלוקין הן, ורק באויר איכא לבוד אבל בסכך פסול לא שייך כלל דין לבוד, וכל פרכת הגמ' היא רק דליתכשר מכח ההלכה דפחות משלשה אינו פוסל, דהרי הא דצריכינן לטעמא דלבוד הרי נתבאר דהוא רק בכדי שיחשב דפנות מגיעות לסכך, וזה לא שייך רק באויר, אבל בסכך פסול הסכך פסול עצמו מועיל לזה שיחשב דפנות מגיעות לסכך, אבל הא עכ"פ דדינא דלבוד לא שייך כלל בסכך פסול, וא"כ הרי לא מצינו בסוגיין רק דההילכתא דאויר פחות משלשה מצטרף לא מהניא לאשוויי תוכו של סוכה, אבל לענין דין לבוד אי מהניא לאשוויי תוכו של סוכה זה לא נתבאר כלל בהסוגיא, ושפיר י"ל דלבוד מועיל גם לאשוויי תוכו של סוכה וישנים תחתיו, וזהו שהשמיט הרמב"ם להך דינא דאין ישנים תחתיו, משום דבאמת בין באויר ובין בסכך פסול ישנים תחתיו, באויר משום טעמא דלבוד, ובסכך פסול משום טעמא דפסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה, והסוגיא דאין ישנים תחתיו לא קיימא רק לענין סכך פסול אם באנו להכשירו מטעמא דלא יהא אלא אויר בלא דינא דפסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה, אבל להלכה דקי"ל פסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה לעולם ישנים תחתיו בין בסכך פסול ובין באויר וכש"נ.

אולם מה דקשה על שיטת הרמב"ם הוא מהירושלמי דברכות פ"ז דאיתא התם כיי דתנינן תמן הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים פסולה הא פחות מכאן כשרה מהו לישן תחתיו התיב ר' יצחק בן אלישוב הרי טיט הנרוק משלים במקוה ואין מטבילין בו אף הכא משלים בסוכה ואין ישנים תחתיו, וכבר כתבו הראשונים שבזה הרי מבואר להדיא דאויר פחות משלשה אין ישנים תחתיו, והקשו מזה על הנך רבוואתא דס"ל דבסכך פסול אין ישנים ובאויר ישנים, אלא דלפמש"כ דיש דין אויר פחות משלשה גם בלא טעמא דלבוד א"כ הרי ניחא דעת הנך רבוותא, די"ל דמפרשי להירושלמי דקאי על אויר פחות משלשה היכא דליכא טעמא דלבוד דשם ודאי אין ישנים תחתיו דומיא דסכך פסול וכמבואר בסוגיין דלא עדיף אויר מסכך פסול, ומשכחינן אויר בלא לבוד שתהא הסוכה כשרה בו כגון שהאויר הוא סמוך לסכך פסול, דלענין דין דפנות הרי מועיל גם הלבוד הבא מכח סכך פסול, וממילא דהסוכה כשרה דכל שאין כאן חסרון דפנות הרי אין אויר פחות משלשה פוסל, ורק דלענין לישן תחתיו פקע טעמא דלבוד כיון דבא מכח סכך פסול ודינו כסכך פסול דאין ישנים תחתיו, דלדעת הנך רבוותא, הרי רק טעמא דלבוד הוא דמהני לענין לישן תחתיו, אבל בלא"ה אויר וסכך פסול שניהם דינן שוה דמצטרף ואין ישנים תחתיו, וניחא היטב דברי הירושלמי כיון דבאמת בין אויר ובין סכך פסול אין ישנים תחתיו, אכן לדעת הרמב"ם דס"ל דבאמת גם סכך פסול ישנים תחתיו משום דפסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה, א"כ הרי ממילא דגם לבוד הבא מסכך פסול ג"כ ישנים תחתיו, כיון דבאמת בין אויר ובין סכך פסול שניהם שוין לישן תחתיהם, ולפ"ז הא קשה מהא דאיתא בירושלמי דאויר אין ישנים תחתיו וצ"ע.

ונראה דהרמב"ם מפרש דהנך לישני דנאמרו בפסל היוצא מן הסוכה פליגי, ולמאן דמוקי לה בדפנות או בחמתה מרובה מצלתה לא נאמר כלל דין פסל היוצא מן הסוכה על סכך פסול, וממילא דבין סכך פסול ובין אויר הסמוך לו אין ישנים תחתיו, ורק למאן דמוקים לה בסכך פסול הוא דהוי דינא דישנים תחתיו, ומפרש דהירושלמי הוא ג"כ כהנך אוקימתי קמייתא דבסכך פסול לא נאמר הדין דפסל היוצא מן הסוכה דינו כסוכה, וממילא דמצינו בין אויר ובין סכך פסול דמצטרף ואין ישנים תחתיו, ובגוונא דהלבוד יוצא מן הסכך פסול, ואנן קי"ל כאוקימתא בתרייתא דסכך פסול הוא ג"כ בכלל פסל היוצא מן הסוכה, וממילא דלעולם כל שמצטרף והסוכה כשרה מצטרף וישנים ג"כ תחתיו, ולהכי הוא שסתם הרמב"ם הדברים ופסק בסתמא דהסוכה כשרה, כיון דלדידן כל שהסוכה כשרה ישנים תחתיו אולם אכתי צ"ע, דלפמש"נ לא הוזכר כלל בסוגיין דין אויר במקום לבוד אם ישנים תחתיו או לא, וא"כ למה לנו לאוקמי להירושלמי דאיירי באויר שהלבוד שלו בא מכח סכך פסול, ואמאי לא נתפוש דברי הירושלמי כפשוטן דאויר אין ישנים תחתיו ואין דין לבוד מועיל לזה, ובאמת שמזה הוכיחו הבעהמ"א והרא"ש והר"ן להכריע כפירש"י דבאויר הוא דאין ישנים תחתיו, ולא כפי' הר"ח והתוס' שפירשו להיפך, והיינו משום דכל דליכא הוכחה מתלמודין ממילא דברי הירושלמי מכריעין דנקט בסתמא דאויר אין ישנים תחתיו. ועיין ברי"ף שהשמיט כל הך סוגיא, דממילא מבואר דדעתו כדעת הרמב"ם דבין באויר ובין בסכך פסול ישנים תחתיו, וכ"ז צ"ע מפשטות דברי הירושלמי דאויר אין ישנים תחתיו.

ונראה דכל הנך רבוותא הוכיחו זאת מהא דאיתא שם מאי פסל היוצא מן הסוכה וכו' רבב"ח אר"י לא נצרכה אלא לסוכה שרובה צלתה מרובה מחמתה ומיעוטה חמתה מרובה מצלתה מהו דתימא תיפסל בהך פורתא קמ"ל, והרי כל הך דינא דפסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה נאמר לענין לישן תחתיו, וכדהבאנו מהסוגיא דזה מצטרף וישנים תחתיו, ובע"כ דגם הכא הך מיעוטא דחמתה מרובה מצלתה ישנים תחתיו, וממילא דגם אויר ישנים תחתיו, דחמתה מרובה מצלתה ואויר שניהן דינן שוה. אלא דלהנך רבוותא דס"ל דאויר אין ישנים תחתיו לא תקשי מהכא, דבאמת הא הך דפסל היוצא מן הסוכה קאי על הסכך, ולהך לישנא דאיירי שמיעוטה חמתה מרובה מצלתה קאי ג"כ על הסכך המועט שבמיעוטה, דמהו דתימא דליבטיל מחמת חמתה המרובה עליו, קמ"ל דהרי הוא כסוכה, ומצטרף בהדי יתר הסכך, והואיל ובין כולם הרי היא צלתה מרובה מחמתה כשרה. אשר לפ"ז הרי ניחא הא דפסל היוצא מן הסוכה דאיירי בחמתה מרובה מצלתה ומ"מ נידון כסוכה לישן תחתיו, ואע"ג דבאויר אין ישנים תחתיו, כיון דקאי על הסכך שבו, וא"כ הרי גם הא דישנים תחתיו קאי ג"כ על הסכך שבו, ומצטרף עם יתר הסוכה להשלים שיעור דראשו ורובו דבעינן שיהא בתוך הסוכה, וא"כ אין זה שייך כלל לדין אויר, דבאמת הרי מועיל הא דבין הכל צלתה מרובה מחמתה להחשב כולה צלתה מרובה מחמתה, וכדחזינן דמצטרף להשלים שיעור סוכה, וע"כ ממילא דגם בהך מיעוטא דחמתה מרובה מצלתה הסכך והאויר שבו מתחלקים, דרק באויר הוא דאין ישנים תחתיו, אבל הסכך שבו שפיר ישנים תחתיו, כיון דהרי הוא בהכשר סוכה.

ובזה הרמב"ם והרי"ף והר"ח והתוס' חולקין, וס"ל דאע"ג דהסכך שבו מצטרף להשלים שיעור צלתה שיהא מרובה מחמתה, אבל מ"מ כיון שמקומו חמתה מרובה מצלתה אין בו דין הכשר סוכה, ודינו שוה לאויר דהכשרו הוא רק מחמת יתר הסוכה, וע"כ ממילא דהא דהרי הוא כסוכה וישנים תחתיו הוא הדין גבי אוירו דדין שניהם שוה בזה, ונמצא דמבואר בזה דאויר במקום שאינו פוסל בסוכה ישנים תחתיו, וממילא דמוכרחין לפרש דברי הירושלמי כמש"כ דאיירי בלבוד היוצא מסכך פסול. ולפ"ז ניחא היטב דעת הרמב"ם והרי"ף שפסקו דבין באויר ובין בסכך פסול ישנים תחתיו, וכש"נ מתוך הסוגיא דפסל היוצא מן הסוכה דנאמרו בה שני אוקימתות חדא לחמתה מרובה מצלתה שהוא כאויר וחדא לסכך פסול ובשניהם נאמר שהרי הוא כסוכה גם לענין שישנים תחתיו וכש"נ. פ"ה הכ"א הי' הסיכוך מדובלל והוא הסיכוך שיהי' מקצתו למעלה ומקצתו למטה כשר ובלבד שלא יהא בין העולה והיורד שלשה טפחים ואם הי' ברוחב זה העולה טפח או יתר אע"פ שהוא גבוה יתר משלשה טפחים רואין אותו כאלו ירד למטה ונגע בשפת זה היורד והוא שיהי' מכוון כנגד שפת היורד עכ"ל, ובכ"מ שם הביא דעת הראשונים דסברי דבעינן דוקא שיהי' הסכך העליון מכוון כאויר התחתון אבל אם הי' הסכך שלמעלה רחב יותר מאויר שלמטה שוב לא אמרינן בזה חבוט רמי, ועיי"ש בכ"מ שכתב דנראה דהכי הוא דעת הרמב"ם ולפיכך כתב שיהי' חובטן כנגד שפת היורד עיי"ש.

וקשה ע"ז מהא דאיתא באהלות פי"ד שני זיזין זה ע"ג זה ויש בהן פותח טפח וכו' הי' העליון עודף על התחתון פו"ט טומאה תחתיהן או ביניהן תחתיהן וביניהן טמא וכו' הי' העליון עודף על התחתון פחות מטפח טומאה תחתיהן תחתיהן וביניהן טמא ביניהן או תחת המותר ר' אליעזר אומר תחתיהן וביניהן טמא ר' יהושע אומר ביניהן ותחת המותר טמא ותחתיהן טהור, ופלוגתת ר"א ור"י היא כפלוגתתן למעלה בטומאה תחת הזיז דתנן שם טומאה תחתיו ר"א מטמא את הבית ור"י מטהר, וה"נ הכא דכוותה, כיון דהויין שני אהלים והעליון העודף הוי זיז לגבי התחתון, וע"כ ר"א שאמר מה שבבית טמא ס"ל הכא ג"כ דתחתיהן טמא, ור"י דס"ל התם דהבית טהור ס"ל גם הכא דתחתיהן טהור, אולם ברישא בהי' העליון עודף על התחתון טפח לא פליגי ר"א ור"י ולכו"ע תחתיהן טמא, והיינו משום דדוקא גבי פחות מטפח דאין בו דין.

הבאת טומאה, וכל טומאתו הוא רק טומאת זיזין דרבנן, הוא דס"ל לר"י דהבית טהור, משא"כ ברישא דהי' עליון עודף על התחתון טפח, דלא צריכינן כלל לטעמא דזיזין, ורק דיש כאן אהל של הבאת טומאה דאורייתא, א"כ הדבר פשוט דהטומאה יוצאת מאהל לאהל דרך פו"ט וגם תחתיהן טמא, והרי הא דטומאה יוצאת מאהל לאהל הוא מדינא דחבוט רמי, דלא שאני זיזין מקורות, ובע"כ דגם בהא דעליון עודף על התחתון הוא ג"כ מדינא דחבוט רמי דחשובין אהל אחד, וא"כ הרי להדיא דגם היכא שהעליון עודף על ביניהן שלמטה ג"כ אמרינן חבוט רמי, וקשה על הנך רבוותא דס"ל דלא אמרינן חבוט רמי רק כשהעליון מכוון כנגד הבינים של התחתונים, וכן בארובה דקי"ל דהיכא דאיכא ארובה בין בית לעלי' אהל העלי' מצטרף לאהל הבית להביא טומאה בבית, דהוא זה מדינא דחבוט רמי כמו גבי קורות, א"כ הא קשה דהא תקרת הבית רחבה הרבה יותר מהארובה ואיך אמרינן בזה חבוט רמי [*) ועיין בדברינו על דברי הרמב"ם בפט"ז מטו"מ גבי ארובה שם נתבאר דאיכא בזה פלוגתת הראשונים אם גבי ארובה צריכינן לההילכתא דחבוט רמי או לא], ולהדיא תניא בתוספתא (הובאה בר"ש פי"ב דאהלות גבי קורות הבית והעלי', היו עשויות שתי וערב טומאה תחת אחת מהן תחת כולן טמא, הרי להדיא דגם כשהקורות העליונות עודפות מאויר שבין התחתונות ג"כ אמרינן חבוט רמי, וקשה על הנך ראשונים דסברי דבעינן שיהא העליון מכוון כאויר (הדברים האלה לא באו עוד בדפוס)התחתון ואם לאו לא אמרינן בזה חבוט רמי וצ"ע.

והנה בכ"מ עוד שם וז"ל ואפשר שרבנו בא למעט ג"כ היכא שיש ברוחב הקנה העולה טפח או יותר ובין התחתונות יש יותר מרוחב הקנה העולה, דלא אמרינן חבוט רמי אלא כשיבא הקנה העליון ליכנס בין התחתונות בצמצום עכ"ל, והרי אין לפרש דכוונת הכ"מ היא שלא ישאר אח"כ אויר שלשה, דזה הרי לא הוצרך הרמב"ם להשמיענו, דפשיטא דלא עדיפא מכל סוכה דאויר שלשה פוסל, אלא ודאי דכוונת הכ"מ היא דהכא בחבוט רמי שאני דבעינן שלא ישאר אויר כלל אף פחות משלשה, ובע"כ דהוא זה מדיני חבוט רמי, דבפחות מאויר התחתון לא חלה בי' הדין של חבוט רמי, ומשום דכך הוא מעיקר ההילכתא דלא אמרינן חבוט רמי אלא כשהעליון מכוון בצמצום כנגד האויר שלמטה לא פחות ולא יותר, וא"כ נמצא דעכ"פ נכלל בדברי הרמב"ם גם זה שלא יהא יותר מאויר התחתון, כיון דעיקר הדין הוא דליכא חבוט רמי אלא כשהם מכוונות, וכשהעליון פחות או יותר מאויר התחתון תרווייהו חד מילתא נינהו וחד דינא להו דלא אמרינן בכה"ג חבוט רמי, וקשה מכל הנך מקומות שהבאנו.

והנראה לומר בדעת הנך ראשונים, דס"ל דבאמת לא צריכינן כלל לענין הבאת טומאה לההילכתא דחבוט רמי, ומשום דדוקא גבי סוכה דצריכינן לצרפינהו להסכך והדפנות ביחד, כי היכי שיחשב הסיכוך ע"ג דפנות, וע"כ צריכינן בזה דוקא לההילכתא דחבוט רמי, משא"כ לענין דין הבאת טומאה, לא צריכינן כלל לצרפינהו לגוף האהלים בהדדי, דבאמת לא בעינן כלל בהבאת טומאה שיהא גוף האהל חשוב חד אהל, וגם אם הם חשובין שני אהלים ג"כ הטומאה מתפשטת מאהל לחברו, דכל שיש האהלה ע"ג מביא את הטומאה, וע"כ ממילא דלא בעינן בהבאת טומאה כלל לההילכתא דחבוט רמי, וגם בלא חבוט רמי מ"מ מכיון דכ"א בפ"ע שם אהל בי' ויש כאן מיהא האהלה בכל המקום ע"כ שפיר יש כאן הבאת טומאה בכל המקום, והא דמביאה הגמ' מהך דקורות לדין חבוט רמי, הרי דבקורות צריכינן לההילכתא דחבוט רמי, היינו דוקא באין בכל קורה בפ"ע פותח טפח, דכל קורה בפ"ע לית בה שם אהל כלל ואין בה דין הבאת טומאה, וצריכינן דוקא לצרפן להקורות יחד כי היכי דתיחול בהו דין אהל והבאת טומאה, ולענין שיחול עליהן דין אהל והבאת טומאה בעינן דוקא שיהיו אהל אחד, וע"כ צריכינן דוקא לההילכתא דחבוט רמי, וביש בהן פו"ט באמת לא צריכינן כלל לדינא דחבוט רמי. ולא תקשי דא"כ איך מצינו לההילכתא דחבוט רמי גבי טומאה, כיון דביש בהן פו"ט לא צריכינן כלל לההילכתא דחבוט רמי ובפחות מטפח הא לא אמרינן חבוט רמי, ובע"כ מוכרח דגם היכא דכ"א בפ"ע שם אהל בי' ויש בו דין הבאת טומאה, מ"מ אין הטומאה עוברת מאהל לאהל, משום דבעינן דוקא אהל אחד להבאת טומאה, וצריכינן לזה לההילכתא דחבוט רמי שיהיו חשובין אהל אחד. אכן י"ל דמצינו שפיר לההילכתא דחבוט רמי כגון היכא דבהתחתון ליכא טפח ורק בהעליון הוא דאיכא טפח.

דהתחתון בפ"ע לא הוי אהל כלל, ואמרינן בזה חבוט רמי לצרפינהו יחד למשווי' להתחתון אהל, כיון דבהעליון מיהא איכא טפח. ולפ"ז הרי מיושב היטב מה דבזיזין וארובה וקורות מביאין טומאה ואף דעודף מאויר התחתון, לשיטת הראשונים דבעודף מאויר התחתון לא אמרינן חבוט רמי, דכיון דאיירי ביש בהן פו"ט, ונמצא דכ"א בפ"ע יש עליו דין אהל ודין הבאת טומאה, ולא צריכינן בי' כלל לההילכתא דחבוט רמי וע"כ טמא בכל גווני ואף דעודף מאויר התחתון, כיון דצירופו לא הוי מדינא דחבוט רמי, ורק גבי סוכה דצירופו הוא מההילכתא דחבוט רמי וע"כ בעינן ג"כ שלא יהא עודף מאויר התחתון לשיטת הראשונים שהזכרנו אלא דלפ"ז, משנתינו גבי זיזין דתנן הי' עליון עודף על התחתון פחות מטפח ביניהן ותחת המותר טמא ותחתיהן טהור, קשה כיון דתחת המותר טמא א"כ הרי דין אהל בי' להביא את הטומאה, ומשום דמצטרף עם יתר האהל שלמעלה דאית בי' שיעורא דטפח על טפח, וא"כ אם נימא דשני אהלים הסמוכין זל"ז מביאין את הטומאה מזל"ז, א"כ גם הכא אמאי תחת התחתון טהור, והא הויין שני אהלים הסמוכין זל"ז, אלא ודאי דבעינן דוקא שיהיו חד אהל, וצרופא דשני אהלים הוא רק ע"י ההילכתא דחבוט רמי דמועיל לעשותן חדא האהלה, ולענין חבוט רמי שפיר אין המותר מצטרף, כיון דלית בי' טפח על טפח, ולא מהניא לן כלל מה דיש בו דין אהל ע"י צירופו עם יתר האהל שלמעלה, דחבוט רמי לא אמרינן רק בטפח, דהוא כל שיעורא דאהל ביחד, אבל המותר לחוד דלית בי' טפח לית בי' חבוט רמי, וע"כ התחתון טהור.