בינה לעיתים – חלק ב – דרוש ראשון לתפלה, קטע 4

גם אנכי חלילה לי מחטא לה' מחדול להתפלל בעדכם והוריתי לכם בדרך הטובה והישרה. והמפרשים ע"ה דברו נכונה בדקדוק מלת גם. ואני אומר עוד כי אות הבי"ת במלת בדרך אינה מיושבת והול"ל הדרך הטובה וגו'. אמנם רז"ל פירשו פ' כי לא יטוש ה' את עמו וגו' הקודם. שהוא כשאין ישראל עושים רצונו של מקום. ולכן יאמר עם היות אתם חטאתם נגדי בשאלתכם המלך בחיי. כאשר נתבאר בפסוקים שלמעלה. ולפ"ז לא היה ראוי שאביט עוד בכם. עכ"ז כיון שאני רואה כי הוא ית' אינו עוזב ולא יטוש אתכם אפי' כשאינכם עושים רצונו. גם אני כמוהו אעשה ואעפ"כ שלא הייתי חוטא כלום נגדכם אם לא הייתי מתפלל בעדכם כי היה זה מדה כנגד מדה. מ"מ היה זה חטא לה' אשר אעשה מהנקמה והנטירה. וחלילה לי מחטוא אליו ית' במה שאחדל מהתפלל בעדכם וימשך עוד תועלת עצום בהתפלל בעדכם. אע"פ שהייתי נעלב מכם. והוא כי בתפלתי אשר פועל זה הוא ודאי הדרך הטובה והישרה. דהיינו לעשות לפנים משורת הדין כנודע מועשית הישר והטוב אני בזה אורה אתכם ואלמדכם להועיל. כי ממנו תראו וכן תעשו. גם אתם להעביר על מדותיכם ולהתפלל אפי' בעד המריעים לכם. הן אמת כי מזה יצא לנו מקום תמיה' על הנביא ירמיה ע"ה. כי כאשר אמרו אויביו לכו ונחשבה על ירמיהו מחשבות כי לא תאבד וגו'. אמר לפניו ית' הקשיבה ה' אלי ושמע לקול יריבי הישולם תחת טובה רעה כי כרו שוחה לנפשי. זכור עמדי לפניך לדבר אליהם טובה להשיב את חמתך מהם לכן תן את בניהם לרעב וגו'. ואיה איפה הדרך הטובה והישרה אשר אמרנו לדתפלל אפי' בעד האויבים. והוא ע"ה קללם קללה נמרצת בעבור מה שחשבו להרע לו. ואפשר לתת בזה קצת התנצלות עם דברי דוד ע"ה שאמר:

ודברי שנאה סבבוני וילחמוני חנם. תחת אהבתי ישטנוני ואני תפלה וישימו עלי רעה תחת טובה ושנאה תחת אהבתי הפקד עליו רשע וגו': כי גם בזה יפול הספק האמור. איך היה מקלל את אויביו קללות עצומות כאלה. ולא עוד אלא שהוא סותר את דברי עצמו בשני פסוקים הסמוכים זה לזה. כי תחלה אמר תחת אהבתי ישטנוני ואני תפלה. מורה כי עם שבמקום אהבתו אותם הם ישטנוני מ"מ הוא מתפלל בעדם. ותכף אמר וישימו עלי רעה תחת טובה. ולפיכך קללם הפקיד עליו רשע וגו':

אכן ראוי להרגיש בשנוי שיש בפסוק כי תחלה אמר רעה תחת טובה בלי שום כנוי ואח"כ אמר ושנאה תחת אהבתי בכנוי אליו. אבל כונת המשורר ע"ה. כי כל מיני הרשעיות שבעולם יוכל האדם לסבול מאויביו ויעבור על מדותי על כל פשעים שיעשה נגדו מאיזה מין שיהיו. אך מה שלא יוכל שאתו. הוא בהיות שכנגדו חנף ומרע. שמראה לו לפנים היותו מבקש טובתו ודורש שלומו ובסתר ישתדל להפילו ארצה ולטרדו מן העולם. זה ודאי מפסיד הסבלנות. זה אמרו ודברי שנאה סבבוני וילחמוני חנם תחת אהבתי ישטנוני. כלומר כל עוד שהם מסבבים אותי בדברי שנאה ומדברים בפי' מה שהם שונאים אותי באופן שהדברים של השנאה הס מסבבים אותי. שהם דוגמת הסובב והעגולה שהיא נראית מבחוץ ולא כמו המרכז שהוא נסתר ונעלם וסגור מבפנים. או אע"פ שהם לוחמים עמי חנם כי לא עשיתי עמהם מאומה רעה. ואדרבה תחת אהבתי במקום שאני אוהב אותם ישטנוני כל זה אני סובל. ואדרבה אני מתפלל עליהם. אך כשהם מהכת האחרת שהם משימים עלי רעה תחת טובה. דהיינו שמצד חוץ הם מראים לי טובה. ומשימים תחתיה רעה מסותרת בהחבא שלא אוכל לראותה כי היא נעלמת למטה מהטובה שלהם. שמערימים לרמות אותי בה. וזה בלי שום סבה. כי היא שנאה תחת אהבתי אותם. הנה בזה אני יוצא מגדר הסבלנות ולא אוכל להחריש ואומר עליהם הפקד עליו רשע וגו' והם הם דברי הנביא ירמיה ע"ה:

הקשיבה אלי ה' וגו'. ירצה כשהם אמרו בפי' לכו ונחשבה על ירמיה מחשבות וגו' ואמרו בפה מלא לכו ונכנו בלשון ואל נקשיבה וגו' אין זה ממה שיניעני לקללם חלילה אלא אדרבה אני אומר הקשיבה אלי ושמע לקול יריבי. אתה ה' תקבל תפלתו כשאתפלל אליך. וגם את יריבי כשיצעקו לך על צרתם שמע בקולם להצילם מרעתם. אבל מה שיש להפלא מאד הוא הישולם תחת טובה רע היתכן שהרעה שהם משלמים לי תהיה מסותרת ונעלמת תחת טובה שמראים בערמה לי. כי הנה ארבו לנפשי בהחבא וכרו לי שוחה כאשר עושים ממש הציידים.. שמטמינים ומחביאים הפחים והמוקשים להפיל ולצוד הבעלי חיים. ואני לא כן עשיתי חלילה. כי זכור נא ה' כאשר עמדתי לפניך לדבר עליהם טובה. לא היתה כונת הטובה לרעה להם אלא באמת ובתמים היה כדי להשיב את חמתך מהם. אבל המה הטובה שלהם היתה לפנים. כדי שיוכלו לשים תחתיה הרעה. ע"כ לא עצרתי כח מלקללם. תן את בניהם וגו'. ובזה יש קצת התנצלות לשלמים האלה ע"ה כי בזולת זה או דבר כיוצא בו. ודאי הוא חיוב פרטי לאשר מזרע ישראל יכונה להעתיר בעד זולתו אפי' יהיה אויבו. ומדה מעולה זו ירשנו אותה מאבינו הזקן ע"ה. כי זה דרכו כל הימים אפי' על גויי הארץ. כאשר אנו רואים כמה נצטער על אנשי סדום.. כי לא היתה מגמתו לבד להצלת הצדיקים. כי אם לבקש גם על יתר העם החטאים בנפשותם. ינצלו בזכות הצדיקים. ועוד אפי' על אבימלך אשר לקח את אשתו. והיא שעמדה לו להבנות משרה אשתו ע"ה. כאשר נתבאר ממאמרם ז"ל פ' החובל:

אמר ליה רבא לרבה בר מרי מנא הא מלתא דאמור רבנן כל המבקש רחמים על חברו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה א"ל דכתיב וה' שב את שבות איוב בהתפללו בעד רעהו. א"ל את אמרת מהתם ואנא אמינא מהכא ויתפלל אברהם אל האלהים וירפא אלהים את אבימלך ואשתו ואמהותיו וגו'. וכתיב וה' פקד את שרה כאשר אמר וגו'. כאשר אמר אברהם אל אבימלך. ויש לי בו מהקושי מלבד מה שהוא מבואר. שאם רבא ידע ראיה זו מאברהם עם אבימלך. איך שאל מנא הא מלתא וכו'. כי דוחק הוא שאמר כן לחדודי. עוד קשה איך מוכיח רבה בר מרי ענין זה מההיא דאיוב. כי הנה ה' אמר לאליפז חרה אפי בך ובשלשת רעיך כי לא דברתם אלי נכונה כעבדי איוב וגו'. ואיוב עבדי יתפלל בעדכם כי אם פניו אשא וגו'. אשר נראה בפי' כי מה שיתפלל איוב בעדם הוא על דבר שהם לא דברו נכונה ובפי' אמר ה' לאליפז שאיוב דבר נכונה והם לא דברו נכונה כמוהו. ואם כן מוכרח הוא לומר שמה ששב ה' את שבות איוב הוא מה שפירש שהוסיף את כל אשר לו למשנה אבל לא על שלא דבר נכונה. כי כבר העיד עליו ה' שדבר נכונה וכיון שכן הוא. היאך יוכיח מכאן שכל המתפלל בעד חברו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה. הרי איוב לא היה צריך לאותו דבר שהיו צריכים חבריו שהוא על שלא דברו נכונה והוא לא נענה על מה שיתפלל עליהם. כי הם לא היו צריכים לממון או לשום דבר אחר ממה שנתן ה' לאיוב. ואגב ארחין נדייק לשון זה אתה אמרת מהתם ואנא אמינא מהכא. שנראה כי חוכא ואטלולא יאמר בסתם אנא אמינא מהכא:

על כן אני אומר כי רבא מעיקרא היה דעתו להוכיח ענין זה מפ' וה' פקד את שרה מפני הסמיכות. כי תכף אחרי אמרו ויתפלל אברהם וגו'. כי עצור עצר וגו'. אמר וה' פקד את שרה וגו'. נראה שתפלת אברהם על אבימלך גרמה שהוא עצמו נענה במה שהתפלל על זולתו אך היה מגומגם בראיה זו. כי לא תספיק להוכיח מכאן מה שאמרו שהוא נענה תחלה. ודוק דלא קאמר יענה תחלה או יהיה נענה תחלה אבל אמר נענה תחלה המורה על העבר והכונה כי מי שיש לו מדה זו הטובה להתפלל בעד חברו וגם הוא עצמו צריך לאותו דבר. יזכה שהקב"ה יקיים בו בעצמו מה שאמר טרם יקראו ואני אענה. כי גם זה מגדל מעלתו בכפלים שיהיה זוכה בהתפללו. שכבר ה' ענהו לעצמו תחלה קודם התפללו. כיון שהוא הדברי עצמו שהוא צריך. כיון בראותו יתברך ובידעו טוב כונתו שהוא עתיד להתפלל בעד רעהו על מה שהוא צריך. מקדים לענות אותו תחלה וזה לא יתבאר מתפלת אברהם כי אדרבא מכאן נראה שתחלה התפלל אברהם על אבימלך ונענה אבימלך כאמרו ויתפלל אברהם וירפא אלהים וגו'. ואח"כ וה' פקד וגו'. לפיכך שאל לרבה מנא הא מלתא וכו'. והוא השיבו כי זה הוא מוכרח מתפלת איוב. וזה כי כבר נודע הקושיא המפורסם שיש בדברי ה' כי לא דברתם נכונה כעבדי איוב. וכל הדברים מראים להפך. כי איוב כמעט היה מחרף ומגדף ומכחיש ההשגחה והם דברו להפך. וכבר דברנו בישוב קושי זה במקום אחר:

אבל כפי דרכם ז"ל. הכונה היא ממש להפך כי אמר ה' לאליפז. דע כי חרה אפי בכם לפי שחשבתם היות איוב בלבד הבלתי מדבר נכונה ושאתם דברתם כהוגן וכנים אתם. ואין הדבר כן. כי שוים אתם עמו בדבר זה ולא דברתם אלי נכונה כלל כאשר ג"כ לא דבר נכונה עבדי איוב. כי כמוהו דומים בדבר זה ותרופתכם לא תהיה אלא ע"י איוב. כי הוא מטוב תכונתו יתפלל בעדכם ובזה אשא פניו לכפר עליכם על מה שאתם שוים לו לבלתי דבר נכונה. ועכשו הפסוק נותן הטעם. כיון שכלם שוים לרעה שלא דברו נכונה. איך אמר ה' שישא פני איוב ויכפר להם בעבורו כאלו הוא דבר נכונה. על זה אמר וה' שב את שבות איוב בהתפללו בעד רעהו מדלא קאמר וישב ה' את שבות איוב. נתכוון לומר דע כי כבר מעיקרא קודם זה ה' שב את שבות איוב ונעתר אליו על מה שלא דבר נכונה. בעבור התפללו בעד רעהו כי ידע ה' היותו עתיד להתפלל עליהם. ולפיכך הקדים להשיב את שבותו בכך. וזה גרם שאמר לאליפז מה שאמר אז כשהבין רבא ע"ה דיוק זה מוה' שב אמר עתה העירותני על פי דיוקך. שכיון שאתה אומר ענין זה מפסוק איוב. יש לי מקום עתה להוכיחו, טפי מפסוקי אברהם. כי כאן ג"כ אמר וה' פקד ומדלא קאמר ויפקוד ה' כדפי' רש"י ז"ל. משמע שהכונה וכבר פקד ה' מעיקרא וכו'. ובזה אני מבין אמרו:

כי עצור עצר ה' בעד כל רחם לבית אבימלך על דבר שרה אשת אברהם. שהוא מבואר היתור מ"ש על דבר שרה וגו'. כיון שהוא נודע אמנם בא הכתוב לתת טעם.. מה היה שגזרה חכמתו ית' לייסר את אבימלך בצער זה של עצירה יותר מזולתו מהעונשים. ואמר כי היה זה כן. בשביל שרה אשת אברהם ולתועלתה כי. בראותו יתברך היא היתה עצורה מלדת וידע טוב תכונתו של אברהם על אבימלך ע"כ הביא על אבימלך הדבר עצמו שהיה מצטער בו אברהם. כי כאשר יתפלל אברהם על ככה. והיה הוא נענה תחלה. כיון שהוא צריך לאותו דבר. והמשורר ע"ה קיים זה באמרו:

ישלמוני רעה תחת טובה שכול לנפשי ואני בחלותם לבושי שק עניתי בצום נפשי ותפלתי על חיקי תשוב. אמר כי דואג מאד כשאויביו היו מערימים להטמין לו הרעה תחת הטובה הנגלית מבחוץ כאשר פירשנו למעלה. יען מזה נמשך שכול והעדר טובה לנפשי. ובאור זה כי קודם הרמאות הזה כשהם אויבים מפורסמים ונגלים היה מדרכי להתחסד עמהם להצטער בעבורם ולהתפלל עליהם בלבוש שק וצום ובכי והיה זה לי תועלת נמרץ כי תפלתי על חיקי תשוב. מה שאני מתפלל עליהם. הקב"ה משיבו לי ועונה אותי באותו הדבר עצמו שאני צריך לו. אך עתה שהם מרשיעים כ"כ לבא בעקיפין כאמור אני נמנע מלהתפלל עליהם. כי נלאיתי נשוא רשעת עצום כזה. ונמצאתי אם כן מפסיד וגורע ממני מה שהייתי מתהנה מהתפללי עליהם. ואמנם נמצא עוד לאדון הנביאים מרע"ה ענין נפלא ומתמיה בהוראת תכלית המעלה בעסק התפלה על ישראל כי הן אמת שלומי אמוני ישראל המנהיגים את העם. זה דרכם כל הימים להיות בהם מדעת קונם ית'. אשר כל ישעו וכל חפץ להטיב לבריותיו ועל טוב יזכר שמו ואינו מיחדו על הרעה כנודע מדבריהם ז"ל על פ' ויקרא אלהים לאור יום וגו' ועל יסוד זה אני מפרש מאמר הכתוב:

ואשמע את את קול ה' אומר את מי אשלח ומי ילך לנו ואומר הנני שלחני. כי ראוי לדייק בכפל מי אשלח ומי ילך. ובתשובה אמר הנני שלחני ולא אמר אני אלך אכן לאשר אחז"ל כי ירמיה ע"ה כשהיה מתנבא דברי נחמות. היה מייחד שמו ית' כה אמר ה' זכרתי לך וגו'. אבל בדברי תוכחות כתיב דברי ירמיהו. וכן משה ע"ה על כל דבור ודבור כתיב וידבר ה' וגו'. וכשבא להוכיח כתיב אלה הדברים אשר דבר משה וגו'. נמצא כי דברי ישועות ונחמות. יתייחסו אל ה' והם נאמרים בשליחותו. אבל דברי תוכחות וקנטור יתייחסו אל הנביא. כאלו הוא מעצמו הולך אצלם לדבר אתם. והוא ית' היה רוצה למצוא ב' ענינים אלו בנביא ישעיהו ע"ה ולכן השמיע לאזניו דרך התעוררות את מי אשלח. מי הוא אשר יהיה מוכן ומזומן לשאני אשלחהו שילך בשליחותי לדבר בשמי. דהיינו מסתמא בנבואת נחמה. וגם מי ילך לנו. מי הוא שמאליו ילך בשבילי כאלו הוא ההולך שלא בשליחותי. עם היות שבשביל קיום דברי הוא הולך. דהיינו בעניני תוכחות. והנה ישעיה ע"ה אשר מטבע טוב רצונו לא היה חפץ אלא בנבואות ישועות ונחמות ולא לקנטרם בתוכחות על עון. השיב הנני שלחני. אני מוכן ומזומן לקיים מאמרך ולהיות נביא בינך לישראל אך לא מכל וכל. אלא שלחני שאתה תשלחני בשליחותך לדבר בשמך. כי בלי ספק לא יהיה השליחות כי אם לטובה. אבל במה שאני אלך. שתתייחס ההליכה אלי כאלו אני הולך מעצמי שהוא בדברי תוכחות. כי איני חפץ לקנטרן. אז אמר לו ה' לך ואמרת וגו'. כלו' אם שנראה בעיניך שלא יאות לך ללכת מעצמך לדבר אליהם דברי תוכחות מ"מ אני אומר לך שתלך ותדבר אליהם התוכחות האלה שמעו שמוע וגו' כי עם. שלכאורה הם דברי קנטורין סוף סוף לתועלתם הוא. כי לסבה זו ושב ורפא לו ישוב ויגרום להם רפואה א"כ הוא לטובה. אולם ביתר שאת הרב' להפליג הרועה הנאמן ע"ה באהבת צאנו עם בני ישראל שאפילו בזמן שנזדמנה לו שעה להגיע אל קצה רום הגדולה וההצלחה הוא ובניו כל הימים. לא הביט כ"א אל הנוגע אל ישראל להצילם בתפלתו מהצרה הגדולה אשר היתה מתגרשת ובאה עליהם. עם שישאר בזה משולל מהמעלה ההיא המעותדת לו. והוא כשאמר לו ית':

עד אנה ינאצוני העם הזה ועד אנה לא יאמינו בי וגו' אכנו בדבר ואורישנו ואעשה אותך לגוי גדול ועצום ממנו ויאמר משה אל ה' ושמעו וגו'. ובכפל אמרו עד אנה עד אנה נאמר כי נאצה היא ממש הכעסה במרד ובפשע כעין מנש' המכעיס ואמון ואחאב. והכעסה זו היא שמתכוין לעשות נגד רצונו ית' למרות עיני כבודו חלילה. ועם היותו יודע שעושה הרע בעיניו ושהוא משגיח בכך. מ"מ רוצה לעשות כן להרשיע מרוע תכונת נפשו. אבל לא יצדק כלל שם הכעסה לאשר יכפור בידיעתו והשגחתו ית' ח"ו וכ"ש לבלתי מאמין בו. כי איך יעשה דבר להכעיס למי שאינו רואה ולא יודע בו ובמעשיו. ואלישע אחר אמרו עליו שיודע את רבו ומתכוין למרוד בו. שלא יתכן לומר מתכוין למרוד דהיינו להכעיס אלא בהנחת היותו יודע את רבו ומאמין בו. אמנם כאן נתרעם הוא ית' על ישראל כי הם עושים תרתי דסתרי אהדדי. שאיך אפשר שיעשו שני הפכים. עד אנה ינאצוני שרוצים לעשות לי נאצות להכעיסני. שזה א"א אלא בהנחה היותם מאמינים בי ויודעים שאני מרגיש ומתכעס ממה שהם מכעיסין אותי. ועד אנה יורו בהפך שלא יאמינו בי כלל דכחשו כל השגחתי עם מה שראו מהאותות והמופתים אשר עשיתי בקרבו שודאי חוסר האמנה זו מסלק כל מין מחשבת הכעסה. וכיון שהם כ"כ מבולבלים רעים וחטאים במעשיהם אכנו בדבר ואורישנו לעונש עוצם רשעם. ובמקומם אעשה אותך לגוי גדול ועצום וגו': הנה בעת ובעונה הזאת. היה מרע"ה נכון להצלחה גדולה אלו היה שותק. והוא בצדקתו לא כן עשה ולא שת לבו לתועלתו ולמעלתו אלא נתפעל על צרת ישראל. ומיד התפלל עליהם להשיב חמתו ית'. ובא בטענות יתבארו במה שאז"ל ברבה:

אכנו בדבר אמר משה רבש"ע הבט לברית אבות שנשבעת להם שתעמיד מהם מלכים נביאים וכהנים. א"ל הקב"ה ואין אתה מבניהם ואעשה אותך לגוי גדול. כיון שראה משה כך עמד במדה אחרת ויאמר משה אל ה' ושמעו מצרים וגו'. אשר לא נוכל להתרשל מלבקש רמז בכתוב מויכוח זה. כי לא מצאנו שאמר כאן אלא טענת ואמרו מצרים. ואלו טענת ברית האבות נאמרה במעשה העגל. ונראה כי הם ז"ל הרגישו שבעגל א"ל הוא ית' ואעשה אותך לגוי גדול ולא אמר ממנו. וכאן הוסיף מלת ממנו. ועוד שבדברי משה ע"ה התחיל באמרו ואמרו מצרים וגו'. עם וי"ו התוס' בתחלת הדבור לא עשה כן בשאר התפלות שאמר למה ה' יחרה אפך. אנא חטא העם הזה אל נא רפא וגו'. ע"כ אז"ל כי הכונה בכל זה הוא שבענין העגל כשאמר לו הוא ית' ואעשה אותך לגוי גדול. טען בפי' זכור לאברהם וגו' אשר: נשבעת להם וגו'. ועכשיו כשרצה לומר לו ג"כ שיעשהו לגוי גדול נזכר מהטענה הנ"ל. ורצה הוא ית' לכלול בדבריו תשובתם בצדה. וכאלו משה טוען הוא והוא ית' משיב עליה. וזה באמרו ואעשה אותך לגוי גדול ועצום ממנו. ירצה אני רוצה לעשות אותך לגוי גדול ועצום במקום עם ישראל. ואם תטעון משבועת האבות כמו שטענת בעגל אין מקום לזה. כי תשובתך מבואר שכשאעש' אותך לגוי גדול ועצום. הלא אתה ממנו. אתה מהעם עצמו היוצא מן האבות. ובך עצמך תתקיים השבועה. והוא המכוין להם ז"ל באמרם ואין אתה מבניהם. ואז עמד משה במדה אחרת ואמר ושמעו מצרים וגו'. ירצה כי באמרו ואמרו באות הוי"ו יורה שהיא מדה וטענה אחרת נוספת על אחרת שקדמה לו. כאלו יאמר השבת על טענת שבועת האבות ומה תאמר עוד על מה שנתוסף ע"ז מכבוד גדולתך במה שישמעו מצרים ויאמרו וגו'. עד שבזה נצחו כב"י והודה לדבריו וכפר על ישראל ולא חש הרועה הנאמן למה שנוגע לו. והנה הוא ית' נתרעם ע"י הנביא יחזקאל מרועי ישראל אשר בזמנו כי לא שמרו זאת הכונה ולא היו משגיחים על תועלת הצאן אלא לתועלת עצמם באמרו. הוי רועי ישראל אשר היו רועים אותם הלא הצאן ירעו הרועים את החלב תאכלו וגו' הצאן לא תרעו וגו'. וחתם באמרו כי כה אמר ה' אלהים הנני אני ודרשתי את צאני ובקרתים. כי אמרו הנני אני הוא לשון כבד. אבל ירצה כי הרועים נתחלפו בעצמם ממה שהם. כי במקום היות הרועים הם רועים את הצאן ומשגיחים עליהם לכל המצטרך להם ולבקש טובתם. היה הדבר בהפך. כי הלא הצאן ירעו הרועים הצאן היו הם הרועים והמפרנסים את הרועים כי אתם אוכלים- את חלבם ולובשים את צמרם. ונמצא שהרועים אינם הם עצמם והומרו באיכותם שתחת היותם פועלים הם מתפעלים. אמנם הוא ית' מבטיח לישראל הנני אני. לעולם אני אהיה מה שאני בעצמי ולא אשתנה ולא אתחלף ממה שאני. כי לעולם אהיה אני הרועה והמשגיח על צאני אשר אדרוש אותם. ואהיה מבקש תועלתם ובקרתים לטובה. ולא לכבוד עצמי אדרוש כי אקבצם מכל הארצות ואביאם אל אדמתם. הכל יקויים בימינו: אכי"ר: דרוש שלישי לתפלה