בינה לעיתים – חלק ב – דרוש ו', קטע 23

נתן הקב"ה כח בקולו של בלעם וקולו הולך מסוף העולם ועד סופו כדי שישמעו העכו"ם שהוא מברכן. דהיינו שאלו היתה נבואה זו נאמרת מפי אחד מעם בני ישראל אולי לא תקובל אצל הכל. כי זה יאמר בכה וזה יאמר בכה שנוגע בדבר הוא. אבל עכשו שאמרם בלעם מקרב עמם צר ואויב ושונא האומה הישראלית. הנה קול זה יש לו כח עצום לתגבורת ההכרח שילך מסוף העולם ועד סופו. שעל כרחן יודו ויקבלו האמת. בהיות כאן הודאת הבעל דין היותר מנגד את ישראל. אם כן יהיה נכון לבנו בטוח לא ישוב דברו ית' ריקם. ותהי זאת נחמתנו האמתית. וכבר הקדים הוא יתב' לבשר את אבינו הראשון הזקן ע"ה בשורה עצומה שתתקרר בה דעתו עד מאד. בהודיעו לו מהפלגת מעלת ישראל היוצאים ממנו כשאמר לו הבט נא השמימה וספור הככבים וגו' ויאמר לו כה יהיה זרעך. ומיד האמין בה' ויחשבה לו צדקה כי שמח שמחה גדולה במה שהודיע לו יהיו בניו הנקראים זרעו (ולא מזרע זולתו) דומים לככבים ונמשלים לצבא השמים. אשר דמיון זה לא נאמר בלבד על הרבוי המספרי אשר בשופע מנינם. אבל גם כן יוכללו בזה הערך אשר ביניהם בענין הפלגת מדרגתם ושלמותם אשר יתקבצו בזרע הנבחר. כל המעלות אשר בהם נתעלו השמים וכל צבאם על כל יתר הנמצאות השפלות אשר בארץ מתחת:

והם ג' יתרונות המבדילים בינם לבין התחתונים אם מפאת מקומם. אשר הם בצד המעלה בגבהו ורומו של עולם. והתחתונים שמם מוכיח עליהם שהם בצד המטה בשפל המקומות ירדו פלאים. וכמאמר החכם ע"ה שמים לרום וארץ לעומק ולב מלכים אין חקר. והכונה אצלי כי כבר המציאו ז"ל בב"ר. על פסוק והארץ היתה תהו ובהו. כאלו הארץ תוהא בעצמה על מה שהושפלה מדרגתה מהעליונים כמשל ב' עבדים ושתי שפחות וכו'. וככה יקרה בענין הגבהות והשפלות אולי יבא אדם לחקור ולהתפלא למה נתן הרום והעליונות לשמים והשפלות והעומק לארץ ולא היה להפך. על כן אמר שלמה בחכמתו כי השמים לענין הרום והגבהות שלהם וכן הארץ לענין עמקה ושפלותה וכן שנוי לב המלכים אשר נראה מהם מחשבות שונות מתמיהות. הנה על אלה הדברים אין מקום חקירה בהם לעמוד על תכליתם. כי הבורא ית' בחכמתו הנפלאה. ידע כל מה שהיה נאות לכל דבר ודבר כפי עצמותו והכנתו. ואם אנחנו לא נשיגהו. והחקירה בזה הבל וסכלות גמורה שלא יכנס בגדר חקירה למה לא היה החמור פילוסוף או ענין דומה לזה. כך ראתה חכמתו ית' יתכן לשמים צד המעלה. ואליהוא אמר לאיוב:

הבט שמים וראה ושור שחקים גבהו ממך. לפי שאיוב היה מחשיב עצמו לצדיק גמור כאמרו אמרת צדקי מאל. ואולי בעיניו לא נופל הוא מא"א ע"ה כיון שבשניהם נאמר ירא אלהים על כן אמר לו אליהוא הבט שמים וראה. כי הנה באברהם ע"ה נאמר הבט נא השמימה. ואז"ל אין הבטה אלא מלמעלה למטה. כי אם היות השמים בגובה רום. הקב"ה הגביה את אברהם למעלה מהם בעבור תכלית שלמותו. עד שבראותו בהם. הוא היה מביט מלמעלה למטה כאשר פירשתי על פסוק המגביהי לשבת וגו'. אתה איוב אם האמת אתך היותך צדיק כיוצא בו. נס נא להביט השמים כמוהו לראות בהם מלמעלה למטה ותמצא שאין הדבר כן. אלא שור שחקים אשר באמת גבהו ממך מה שאינם כן אצלו שהיו שפלים ממנו:

היתרון השני הוא מפאת עצמותיהם שהם פשוטים ואין בהם הרכבה ולכן הם מעצמותם בלתי מעותדים אל ההפסד והכליון כדמיון הכתוב כעצם השמים לטוהר. והתחתונים בהפך זה. הם מורכבים וחמרם גס. וממילא גם צורתם אינה כל כך חשובה ומעולה כי לעולם הצורה היא מתייחסת אל ערך החומר ומחמת ההרכבה הם נפסדים:

היתרון השלישי הוא מפאת התנועה. כי העליונים תנועתם סבובית המורה על הנצחיית דומה לבורא יתברך. אבל התחתונים תנועתם היא נפסקת. לאשר היא לו לצד מעלה או לצד מטה אשר בהכרח יש לה קץ וגבול. מה שאין כן התנועה אשר היא סביב העגולה והוא ית' מאהבתו אותנו ומשמרו את הברית ואת החסד אשר לאבינו ע"ה. באמרו כה יהיה זרעך רצה יהיו עם בני ישראל מובדלים מכל יתר הנבראים השפלים. וידמו לככבי השמים בג' יתרוניהם. אם מצד המקום שיושמו כעין השמים במקום המעלה. הנחילם ארץ חמדה צבי היא לכל הארצות. העולה היא למעלה על כלם בגבהות מצבה וכל השאר הם שפלים ממנה כדבריהם ז"ל. מנין שא"י גבוהה מכל הארצות שנאמר וקמת ועלית אל המקום וגו'. ועל עצם מהותם בין בחומר בין בצורה. כבר נודע היות נפשות ישראל חצובות מתחת כסא כבודו יתב'. וממילא גם החומר שלהם ראוי יהיה נערך כפי גדר הצורה. כי לא כל חומר שיזדמן יקבל כל צורה שתזדמן. אלא ודאי יש בכחם להיות חמרם כגוף השמים וככביהם. וכמאמר דניאל ע"ה. והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים כככבים לעולם ועד. וכבר באה ההוראה על זה בעדות על שני החלקים מפי המתנגד עצמו הנזכר כשאמר הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב. מי מנה עפר יעקב וגו'. כאשר ביארנו במקומו. ועל הג' מהתמדת התנועה נתן להם את התורה שיתעסקו בה תמיד לא ימוש הספר מפיהם יומם ולילה. שזו היא תנועתם והליכתם. ועליהם נאמר תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. ילכו מחיל אל חיל. שהוא ממש ענין התנועה הסבובית. כי לכן כשאנו מסיימים התורה מיד אנו מתחילים ראשיתה. להורות על התמונה הכדורית הזאת. ואולי לשלשתן רמז הנביא ע"ה באמרו וקוי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים ירוצו ולא ייגעו ילכו ולא ייעפו. על התחלפות ושנוי הוייתם מיתר הנבראים אמר יחליפו כח. ר"ל יתחלף ויתעלה כחם במהותם משאר הנמצאים בין בחומר בין בצורה. ועל המקום במצב העליון יעלו אבר כנשרים. יעלו למעלה למעלה כאלו היו להם כנפי נשרים. ועל התמדת התנועה בלי הספק. ירוצו ולא ייגעו וגו'. ולכונה זו אני מפרש אמרם ז"ל. ג' מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל. תורה א"י ועוה"ב והם מבוארים לרמוז היתרונות הג' שאמרנו. כי התורה תתן להם התנועה התמידית הסובבת וא"י תושיבם במקום העליון. ועה"ב יזכו לו בעבור יקר מהותם בדקות הוייתם. כי לא יוכלו שאתו גסי החומר ושפלי הצורה כי העה"ב אין בו לא אכילה ולא שתיה וכו', נמצאו א"כ ישראל דומים ממש לרקיע השמים כאלו הם והם דבר אחד. ולא רחוקה היא מזו הכונה אותה החידה דפרק הספינה דאמר רבה בר בר חנה אמר. לי ההוא טייעא תא אחוי לך היכא דנשקי ארעא ורקיע אהדדי אזלי וחזאי דעבידי כוי כוי שקלתיה לסלתאי ואנחתיה בכוותי דרקיע אדמצלינא בעינא ולא אשכחתה אמינא ליה איכא גנבי הכא. ואמר לי גלגלא דרקיעא הוא דהדר. נטרי עד למחר כי השתא ואשכחית לה. הודיע לרבה בר בר חנה היות מקום דנשקו ארעא ורקיעא. שהארץ והרקיע נשקו יחדו ושניה' ידובקו והיו לאחדים בגדר אחד. והיא האומה ישראלית כי בהיות לה כוי כוי שהם מדרגות משונות מיתר הנבראים השפלים. הנם כככבי השמים. ורצה רבה בר בר חנה לסמוך על שלמותם זה לשלא יחסרו להם מזונותיהם. הואיל והם כל כך יקרי הערך וגדלה מדרגתם. אם כן ראוי להם שלא יחסר לחמם. והרי אנו רואים להפך. הם נודדים ללחם איו כאלו גנוב הוא מהם. וזה הוא שקלאי לסלתאי ואנחנא בכוי ואדמצלינא בעינא ולא אשכחתא וכו'. ונתיישבה דעתו דלאו הא בהא תליא. כי המזונות הם באים מצד המזל כפי הטבע אשר יניחהו ה' על מצבו ולא יסתור אותו אלא על צד הפלא לאיזה הכרח. וזה הוא גלגלא דרקיעא הוא וכו'. וכמעט כעין חידה זו בא בדברי ישעיהו ע"ה באמרו. אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים קורא אני אליהם יעמדו יחד. יאמר אע"פ שביסדי ארץ יש לייחס זה כאלו היה ביד כהה השמאלית בעבור חסרונות הארץ. ובהפך בשטחיותי השמים. יתייחס אל הימין המיומנת בעבור שלמותם ויתרונם. מ"מ יש ענין אשר אני קורא אותם שיעמדו יחד בגדר ומצב אחד שמים וארץ דנשקו ארעא ורקיעא בהיותם שוים כאלו הם דבר אחד ונתקיימה בשורת כה יהיה זרעך: דרוש ד לשבת נחמו כרת עמנו ברית

סנהדרין פ' חלק אמר שמואל באו עשרה בני אדם וישבו לפניו אמר להם חזרו בתשובה אמרו לו עבד שמכרו רבו ואשה שגרשה בעלה כלום יש לזה על זה כלום א"ל הקב"ה לנביא לך אמור להם איזה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה או מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו הן בעונותיכם נמכרתם ובפשעיכם שולחה אמכם. והיינו דאמר ר"ל מ"ד דוד עבדי נבוכדנצר עבדי גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתידין ישראל לומר כך לפיכך הקדים הקב"ה וקראו עבדו עבד שקנה נכסים עבד למי נכסים למי:

אהבתו יתברך העצומה אל עמו בחירו. לא נתפרסמת בלבד בעת היותם זכאים וראוים לקבל השפעתו ופרטיית השגחתו לטובה אבל הפליג בהוראת זה החבוב אפי' בזמן סרחונם בהיות' בתוקף ההכעסה ומוכנים להתעוררות הדין להביא עליהם יסורין קשים ח"ו. הנה אז הוא מורה גודל חבתו עמהם. כי תכף ומיד הוא מבקש ומפשפש מקום ואופן ימצא להם צד זכות ולא יתמידו בצער ודאגת הצרות. וזה באמת ענין יקר מאד לא תמצא אהבה עזה כזאת בנקל אצל בני האדם אפי' בקרובים אליו מאחד מאחיו ושאר בשרו. הן אמת כי ברעים הנאמנים האוהבים את רעיהם כנפשם נמצא תתפשט אהבתם אפי' בזמן שפלות ודלות האהוב כמאמר שלמה המלך ע"ה:

בכל עת אוהב הרע ואח לצרה יולד. והדיוק מבואר למה בתחלת הפסוק אמר אוהב בלשון הוה ובסוף אמר יולד לשון עתיד. ולדעתי רמז מה שאמר במקום אחר רעך ורע אביך אל תעזוב ובית אחיך אל תבא ביום אידך טוב שכן קרוב מאח רחוק. שכונתו מבוארת להורות שגדלה אהבת הריע על אהבת האח. ולפיכך הזהיר אל יעזוב מעולם הריע בין שלו בין של אביו כי ימצאהו בעזרתו בעת רעתו. אבל אל תבא בית אחיך כשיהיה לך יום איד. כי לא יקרב אליך וישנאך. ודרך כלל טוב שכן קרוב מאח רחוק. כן אמר כאן בכל עת אוהב הריע. כלומר הריע האמתי. הוא אוהב את רעהו בכל עת בכל מין זמן ועידן שיעבור עליו לעולם יאהבהו. הן בזמן הטובה הן בהפכה. וזה דבר נמצא ורגיל להיות. אולם היות האח שיהיה לו צד אחוה עם אחיו לזמן הצרה שיקרב אליו ויחזיקנו לאח בהיותו בצרה זה עתיד עדיין להולד. כי לא נמצא שכבר נולד ולא היה עדיין אח עצמי שיהיה אח אפילו לצרה. כי כל אחי רש שנאוהו. ואמר כן דרך גוזמא על מעוט המצאו על זאת התכונה. באופן שאהבת הרעים זה לזה אפי' בעת רעתם. הוא דבר נמצא ורגיל. ורעי איוב יוכיחו בהועדם לבא לנוד לו ולנחמו ברעות הבאות עליו. האמנם כי אהבת ה' את ישראל מופלג עוד מזאת יען האוהב וריע אם ידבר על לב רעהו וינחמהו בהיותו בצרה. הוא כאשר באה לו הצרה ההיא. מבלי הסכמת ורצון הריע הזה כי לא עשה מאומה עמו. אך אם רעהו בגד בו. והניעו לעורר עליו שנאה ולהתקוטט עמו במעשה ובדבור האם בחמימות כעסו ובעצם קללו אותו באותו רגע ישתדל להפיס דעתו ולרצותו על אשר קללהו. כאלו ידאג שלא יצטער רעהו בדברו אותו קשות זה ודאי רחוק מן המציאות זולתי בו יתברך כי מצאנוהו שגיא כח ומייסר ומוכיח ומייעד רעות רבות וצרות ע"י עבדיו הנביאים. ותכף ומיד מדבר על לבם דברים טובים דברים נחומים. ואין לך נבואה וחזות קשה לרעה שאין נחמת בצדה. הלא נראה ראש המתנבאים על רעות ישראל ירמיהו בתחלת ספרו אשר צוהו הי"ת לייעד כמה צרות גדולות לנתוש ולנתוץ וגו' מצפון תפתח הרעה וגו'. ועוד מעט בסימן סמוך לו. מיד פייסם ונחמם באמרו. הלוך וקראת באזני ירושלים לאמר כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה. קדש ישראל לה' ראשית תבואתו וגו'. כאלו יאמר עם היותי מגזים ומייעד עליך רעות גדולות ונאמנות כאלה. אל תתבהלו מזה כי סוף סוף אושיע אתכם. וכל הרעה המעותדת לבא עליכם תבא על שונאיכם. מצד הב' ענינים שנזכרו בפסוק בעתה אחישנה. דהיינו אם על צד החסד ואם על צד הזכות. והוא יתברך יצרף את שניהם גם יחד למהר את הקץ. אם מהחסד כי זכרתי לך חסד נעוריך. אני זוכר את החסד אשר מעולם עשיתי לך מימי קדם. ומזמן נעוריך אני רגיל לעשות עמך חסד. ולפיכך אמשיך החסד הזה גם לבסוף. ע"ד ואהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד. ואם מצד הזכות אזכור אהבת כלולותיך כי אע"פ שעכשיו לא ימצא אצלכם זכות מספיק. מ"מ אזכיר לכם זכות גדול שיש לכם. והוא כי מאז בזמן כלולותיך בהיותכם כמצב כלה בחופתה. אשר מדרך העולם בהיות האשה נשואה עם בעלה מזמן רב שאח"כ תלך עמו בכל מקום שילך. אע"פ שתסבול צער ודוחק גדול אין זה מהתימה כי כבר שבעו ימי הגעגועין וכבר נשתקעה בלבם אהבת בעלה אך שבעוד היותם בגדר כלה בתחלת נשואיה בימים הראשונים אשר אז מנהגן של הכלות להיות בשמחה ובשירים במנוחות שאננות בכל מיני עדונין וענוגין ולא תצאינה אלא לטייל בגנות ופרדסים. תתרצה ותסכים באהבה עזה לעזוב את הכל וללכת אחרי בעלה במקומות הסכנה וחסרי המזון בדוחק ובצער זו באמת אהבה מופלגת לא תמצא בנקלה. ואתם בני ישראל בהיותכם בגדר כלה בתחלת קבלכם עול תורתי ומצותי תכף אחר יציאתכם ממצרים הוכחתם אהבתכם הנפלאה אצלי במה שתכף ומיד הלכתם אחרי במדבר בארץ לא זרועה ולא הרהרתם אחר מדותי לומר מה נאכל אנחנו טפינו ובעירינו. ושמא תאמר הלא ראינו כמה פעמים נתרעמו. נתנה ראש, ונפשנו קצה וכיוצא. כבר באה קבלתנו האמתית. כי כל אלו התלונות לא היו אלא מהערב רב. אבל זרע ישראל הקדוש לעולם בקדושתו עמד. וזה הוא קדש ישראל לה' ראשית תבואתו כי נתקדש ישראל להיות לה' מראשית והתחלת תבואתו. כלומר מהתחלת צמח גדולו וראשית הויתו. ולפיכך כל אוכליו יאשמו והרעה תבא עליהם. ולא על ישראל אעפ"י שהגזמתי בכל כך רעות. ומה לנו לבקש הוכחות על זה. הלא מרע"ה רבן של נביאים אחר אשר הרבה תוכחותיו בפרשת בחקתי. לבלתי הניחם מרי נפש סיים בנחמה משיבת נפש באמרו ואף גם זאת וגו', וזכרתי להם ברית ראשונים אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לעיני הגוים להיות להם לאלהים אני ה':

ואולי רמז בזה לשלשה מיני התקוה שכתב הרב בעל העיקרים ז"ל שהם תקות ההבטחה. תקות הכבוד. ותקות החסד. על ההבטחה אמר אזכור הברית אשר עשיתי עם הראשונים הם האבות ע"ה אשר כרתי ברית עמהם לגאול את בניהם וזו הבטחה גמורה וקיימת לא ישוב דברו אחור ואזכור גם כן אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לעיני הגוים. כי כיון שכבר ראו גוים רבים מה שעשיתי עמהם מהנפלאות. הנה הוא כביכול מההכרח בעבור כבודו להושיעם. כי אם לא יושיעם. יהיה בזה ח"ו צד זלזול. ביחסם בו ית' שום חולשה או לאות חלילה. כמו שטען משה רבינו ע"ה למה יאמרו הגוים מבלתי יכולת וגו'. ואזכור ג"כ להיות להם לאלהים אני ה'. כי כדי להיות להם לאלוה שיקבלו אלהותי ועול מצותי צריך שאני אהיה ה' מתנהג עמהם ברחמים כי אילו אתנהג על קו הדין המוחלט מי יעמוד. ומלת וזכרתי נמשכה על כל אלה. אם כן זו היא נחמה עצומה לבל נתייאש מרוב תוכחות המיועדו'. כי רצונו יתברך להפיס דעתם להפיג צערם. מעתה נשאר לנו מקום ספק בקללות משנה תורה כי ראינו משה רבינו ע"ה האריך בהם מאד בכמה ייעודים שונים קשים לרעה. ופתח בגנות וסיים ברע יותר. והשיבך ה' מצרים וגו'. והתמכרתם שם לאויביך לעבדים ולשפחות ואין קונה. שהוא בלי ספק תכלית הפחיתות והשפלות שלמעוט ערכם לא ימצא מי שיקנה אותם. ואיך הניחם כך בדאגה בלי שום פסוק של נחמה ונחת רוח. כי אין זה מדרכו ית' עמנו שלא תסבול זה אהבתו האמתית. כי הנה אפי' ביום המר של תשעה באב תקנו לנו קדמונינו עליהם השלום אחר הקינות עניני נחמה. ולערב בעת המנחה אנו אומרים נחמו נחמו עמי ותכף אחר ט"ב בא בעצם היום הזה שבת נחמו. ואם קדמו תלתא דפורענותא באו אח"כ יותר מכפלים של נחמה דהוו שבע דנחמתא ואיך אם כן כאן נוחם יסתר מעינינו. ובאמת חפשתי אחר מפרשינו ע"ה הנמצאים אצלי ולא מצאתי מי שיתעורר על ככה. לבד ראה זה ראיתי בספר דברי שלמה. הביא בשם הרב אביו ז"ל שלהיות קללות אלו רומזות על גלותנו זה הארוך. נתארך ג"כ ספור הנחמה ונעלם מלפרשה עד אח"כ בפ' נצבים באמרו והיה כי יבאו עליך וגו'. ושבת עד ה' וכו' שהוא כמו סיום פרשה זו. זה תמצית כונתו ואני בעניי אחרי ראותי מאמרנו. נחה שקטה דעתי. כי חשבתי בזה בא בפסוק והתמכרתם שם לעבדים ולשפחות וגו' נחמה נוראה ונמרצת מהגדולו' שבכל נחמות הנביאים עליהם השלום. וזה כשנציע תחלה כי הנחה מוחלטת היא לא ישוער בטולה בשום צד. שכל מה שיסודר מפאת חפצו יתברך לא ימנעהו ולא יעכבהו ההשתדלות האנושי או איזו סבה אחרת. כי על כל פנים הוא יעץ ומי יפר ולא תשתנה גזרתו אם לא מצד השגחתו ית' הנוראה המסודרת מחכמתו העמוקה אשר לא ישיגנו שום רעיון. והמשורר ע"ה אמר. עצת ה' לעולם תעמוד מחשבות לבו לדור ודור. אמר בפירוש כי לעולם תשאר בהעמדה וקיום מה שהיתה עצתו ית' ויתעלה שמו מכל שום שנוי ואם נראה פעם יפרסם גזרה ועצה על דבר אחד. ופעם אחרת על הפכו. לא היה זה משנוי רצונו ית' חלילה. אלא משנוי והבדל איכות הדור אשר נשתנה מטוב אל רע או מרע אל טוב. ומתחלה הקיפה ידיעתו ית' והיו מחשבותיו לדור ודור. אל הדור הזכאי ואל הדור החייב. וכפי ערכו היתה לו ית' מחשבה פרטית לטוב אל הדור בהיותו זכאי. ולהפכו בהתחלף הדור אל לא זכאי. באופן שלעולם עמדה ונתקיימה עצתו יתב' ויתעלה בלי שום השתנות. וגדולה מזאת באר הנביא ישעיהו ע"ה בשמו ית':

מגיד מראשית אחרית ומקדם אשר לא נעשה אומר עצתי תקום וכל חפצי אעשה. ירצה כי לא בלבד כשלא יהיה שום מין התנגדות לחפצו יתברך. יצא לפועל לחלוטין אלא אפי' תהיה שם איזה הוראת נראית כמכרחת אל הפכו מצד מבטי הככבים ממסילותם אשר להם טבע קיים. מ"מ תתבטל הוראתם מפני חפצו ית'. וזה הוא מגיד מראשית אחרית. אפי' אותו התוכן ומביט במשפטי הככבים אשר כפי חכמתו הוא מגיד בטח ומודיע העתידות קודם שתהיינה וטרם שיעשו. כי הוא יודע נאמנה מה שיפרסמו תנועות צבא המרום במרום. הנה הוא עצמו אומר ומודה בפיו שעכ"ז לא יחוייב בהכרח מה שיורו הככבים. כי אני יכול על כל ועצתי בלבד תקום ואעשה כל חפצי. אפי' בהריסת טבע המערכות המחייבות להפך. ולא יצטרך לזה שום טורח ויגיעה חלילה. כי לזה אמר במקום אחר נשבע ה' צבאות לאמר אם לא כאשר דברתי כן היתה וכאשר יעצתי היא תקום כי מלת כן לדעתי היא להשוות ולדמות הויית הדבר ובואו לידי פעל ומעשה. אל הדמיון והמחשבה לומר שכעין ודוגמת הדמיון והמחשבה כן באה ההויה והמעשה באותו הקלות עצמו. כי כאשר המחשבה היא ענין קל מאד כהרף עין לא יתואר בשום מין לאות ועמל. כן היה קל המעשה מאליו מבלי שום מתנגד. כי כאשר יעצתי היא תקום ואין מונע. וכמה קיימו כל זה חכמי יועצי המן הרע במה שאמר הכתוב: