בינה לעיתים – חלק א – דרוש ליום, קטע 5

הג' הוא הדורן אל השופט יתברך. ואם לא נוכל לתת לו מאומה כי מה מידך יקח. נבקש היותר קרובים אליו אשר הוא חפץ בהנאתם ותועלתם. הלא המה העניים המרודים כי הוא ית' קרוב אליהם מאד וערבה לו הרבה כי יטילו מלאי לכיסם ויענקום בצדקה רחבה ויחשבה לו צדקה כאלו היא נתונה אליו. באמרו מלוה ה' חונן דל וגמולו ישלם לו. ולא נאריך עתה בזה כי במקומו בחלק עת לחננה נדבר בו בס"ד. אם שלש אלה נעשה יהיו לבנו בטוח כי חסדו יתברך יגבר עלינו להצדיקנו במשפטנו. כי בשלשתם הוא חפץ לטובתנו ורחוק הוא מבקשת חובתנו: ובזה אני מפרש משז"ל בנשוא רבה פ"ז חכו ממתקים זה הקב"ה ראה מה הוא אומר כי כה אמר ה' לבית ישראל דרשוני וחיו ויש לך חיך מתוק מזה. חי אני נאם ה' אם אחפוץ במות רשע וגו' ויש לך חיך מתוק מזה. ובשוב רשע וגו' אין לך חיך מתוק מזה. ויש לדקדק בכונת הפסוקים האלה שמביא ולמה בשנים הראשונים אמר דרך שאלה יש לך חיך מתוק מזה. ובג' אמר בהנחה מונחת אין לך חיך מחוק מזה. אמנם יראה כוונו אל הג' ההכנות האמורות אשר עם קלותם מתרצה ומתפייס הוא יתב' בחסדו ומצדיק הרשע באמצעותם. על התפלה אמר כה אמר ה' דרשוני וחיו בואו לדרוש את ה' בתפלה ותחנון כאמרו ותלך לדרוש את ה' דרשו ה' בהמצאו קראוהו וגו' הלא עם אל אלהיו ידרוש. וגו' וע"י דרישה זו שהיא התפלה תחיו ממיתה משונה. והוציא התפלה בלשון דרישה להעיר אזן על העיקר האמור שצריך לדרוש ולחקור בה ולעיין בדקדוקיה. ועל הפרקליטין שהיא התשובה אמר חי אני אם אחפוץ וגו' כ"א בשובו מדרכיו. מה שאני חפץ מהרשע הוא שיביא פרקלטין גדולים שהם ישובו מדרכיו הרעים. וע"י תשובה זו חיה יחיה. ועל הצדקה ובשוב רשע גו' ועשה משפט וצדקה וגו' והוא מבואר. והפליג לומר בחלוקות הראשונות יש לך חיך מתוק מזה כי רחוק הוא אצל שופטי ארץ שיאמר לבעל דין שיעיין היטב במכתביו לשיהי' בקי בהם. או שיבקש להביא פרקליטין וסנגורים טובים וכיוצא. כי בדברים אלו יש מקום חששא שמראה השופט היות לבו נוטה לזכות לזה וכן לא יעשה. אבל מ"מ אינו מהנמנע שכבר אפשר ימצא מי שאומר כן בחשבו שלא יחשדוהו אלא ידינוהו לזכות. כי הוא מזהיר לבעל דין מה שיאות אליו להורות ולהודיע צדקות דינו וסוף סוף אם טענותיו לא יספיקו יחייבהו. אלא שיש פני' לכאן ולכאן. ולפיכך בדוחק יהיה שום שופט אומר כן בנקל. והוא יתברך אמר בפרסום דברים אלו. וא"כ נאמר על דרך התמיהה היש לך חיך מתוק מזה. אמנם החלוקה השלישית. שיאמר השופט לבעל דין תן ממון לפלוני קרובי כי בזה יש לי נחת רוח ואחשוב כאלו קבלתי אני. זה דאי לא ימצא מי שיאמר בפומבי. כי דבר פשוט הוא שזו שאלת שוחד גמור ופשיטא שיחשדנו שומע שירצה לעוות משפט בעבור השחד. והוא יתברך לא יחוש על זה כלל אלא אומר בפירוש תנו צדקה לנשברי לב הקרובים אלי. בזה שייך לומר להנחה קיימת שלילה מוחלטת. אין לך חיך מתוק מזה. שלא ימצא כזה לעולם אם לא בהחבא מי שרוצה לעוות באמת אדם בריבו. וא"כ בו יתברך חכו ממתקים. וסיים שלמה ע"ה באמרו:

וכלו מחמדים זה דודי וזה רעי בנות ירושלים. איני מבין כונתו כי תחלת דברי הכנסיה היו דודי צח ואדום דגול מרבבה. שכללה בזה שתי מדותיו יתב' כנודע צח ולבן מצד הרחמים והחסד. ואדום מצד הגבורה והדין. ונמשכה לספר מתואריו עתה שאמר' חכו ממתקי' להפליג עוצם חסדו וטובו מהצדדים הנאמרים. וסיימה עתה אל תחשוב כי דוקא בהיותו בגדר צח מתנהג בחסידות ורחמנות. אז יאמר עליו שחכו ממתקים. אבל כשיתנהג ע"פ מה"ד בהיותו אדום. אז הוא מתאכזר חלילה ואינו ממתקים. ויהי' אם כן מתוק ונחמד ונעים קצתו וקצתו לא חס ושלום. כי דעו לכם כלו מחמדים כל מדותיו השלמות בין צח ובין אדום כלו מחמדים. וראוי לחמוד ולהתאוות את הכל מידו הקדושה. כי הלא ידענו נאמנה הוא רחום בדין ודטבא לן עביד לן ותכלית הרוגז אינו אלא חסד גמור ורחמים פשוטים לטוב לנו כל הימים. וכשם שהוא מורה אהבה עזה במדת הטוב. כך הוא מפרסם חבה יתרה במדת היסורין. כי זה דודי וזה רעי. בא' מהן מתנהג עמי כדוד חושק זה דודי. ובאחרת כריע אהוב נאמן דבק מאח כלם שוים להנאתי ולטובתי:

ואם ככה הוא עושה לנו נדעה בינינו מה טוב חלקנו כאשר נזמין עצמנו לכל ההכנות האלה. למען בבא היום הג"ד יקראו לפניו זכיותינו בלי שום מנגד ומפקפק ונוכל לומר לפניו בטח מה שאמר המשורר ע"ה מלפניך משפטי יצא. שנשאל ישפוט משפטנו בבטחון גמור בלי שום חשש וספק. כי ע"כ קדמנו לברוח מכל מה שיוכל לגרום קטרוג חלילה. כאשר קיימנו דבריו יתברך כפי מה שיובנו מדבריהם זכרם לברכה במדרש שחר טוב:

דבר אחר מלפניך משפטי יצא א"ר לוי א"ל הקב"ה על חנם בראתי סנהדרין לך ודון לפניהם. א"ל דוד רבש"ע כתוב בתורה ושוחד לא תקח והם מתיראים ליקח שוחד ולדון אותי אבל אתה שאתה נוטל שוחד מן הרשעים תשובה ומע"ט ותפלה מלפניך משפטי יצא. ונדייק בו היכן נרמז בפסוק ענין זה של שחד. ומנין להם שהשחד הוא תשובה ומעשים טובים ותפלה. אבל יראה לי כי נתעוררו בכתוב אמרו עיניך תחזינה מישרים ומה הוצרך כאן לתלות הראיה בעינים אחרי אשר הוא פשוט ונודע יאמר בדרך קצרה חזה או ראה מישרים ולהטעים יישוב דקדוק זה המציאו להמליץ הענין כאלו עבר ויכוח בינו ית' ודוד שדוד השתדל להיות נשפט מבית דינו הצדק לאשר יוכל לשחדו בלי שום חשש וזה כי השחד מנעתו תורתנו הקדושה מהדיינים בלאו גמור. ובא טעמו בצדו לא תקח שחד כי השחד יעור עיני חכמים שהשוחד איכותו הוא להסיר הראות מעיני החכמים השופטים שלא יוכלו לראות כלל בדרך ישרה מה שהוא האמת הגמור בדין ההוא. אלא יהיו עיניהן סמויות מצדקות החלק שכנגדו ומחובת הנותן השחד דלא חזו ליה חובה:

ודוד ע"ה אמר כי הוא רוצה לתת שחד נקי ומותר אליו ית' מג' דברים. והם תשובה ומע"ט ותפלה. כי כן הקדימם בפסוק הקודם באמרו תפלה לדוד שמעה ה' צדק. תשמע מפי הכל שהם מכריזים ומודיעים הצדקות וחסידות שבי ממעשים טובים שאני עושה. וגם הקשיבה רנתי הצעקה גדולה ומרה אשר אני צועק על חטאתי שהוא עיקר מעיקרי התשובה. וגם האזינה תפלתי. אשר אני מתפלל לפניך. כל השחד הזה קח ממני ועכ"ז אומר לך מלפניך משפטי יצא. אחר אשר נתתי לך שחד גדול כזה. ואין כאן חשש שלא לשפוט אותי אחרי קבלת השחד מטעם הכתוב כי השחד יעור עיני חכמים.. כי לא יתכן ציור ענין זה בגדלות אלהותך. אלא עיניך תחזינה מישרים. עיני צדקת דינך האמתי לעולם יראו מישרים. היושר והאמונה. ולא יתפעלו כלל מקבלת השחד חלילה. וגם אנחנו כדברים האלה נאמר לפניו יתברך שפטה משפטנו. וקבל ברחמים וברצון את כל הזמנותינו אשר הכינונו בלב שלם וכתבנו בספר זכיות לחיים טובים ולשלום אמן: דרוש ג' ליום א' של ראש השנה

מסכת (יומא) אמר ר"ש בן לקיש גדולה תשובה שזדונות נעשות להם כשגגות שנא' שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעונך האי עון מזיד וקרי ליה מכשול איני והא אמר ר"ש גדולה תשובה שזדונות נעשות להם כזכיות שנאמר ובשוב רשע מרשעתו. ל"ק כאן מאהבה כאן מיראה:

החכם שבחכמים עטרת תפארת למלכי יהודה שלמה עליו השלום אחר אשר הפליא לעשו' בבנין המקודש בכמה וכמה פרטים ממינים שונים כוללים רמזים עליונים ותחתונים נפלא בם המבין צפוני סודות. נאמר בו:

ויצר את שני העמודים נחשת שמונה עשרה אמה קומת העמוד האחד וחוט שתים עשרה אמה יסוב את העמוד השני. ומסיים הענין באומרו ויקם את העמודים לאולם ההיכל ויקם את העמוד הימני ויקרא את שמו יכין. ויקם את עמוד השמאלי ויקרא את שמו בועז. ומלבד בקשת ודרישת הכונה בעמודים עצמם וטעם שמותם יכין ובעז יש לי בפסוק הראשון ג' הרגשים לא יבצר מלשית לב עליהם. האחד אמרו ויצר את שני העמודים וגו'. כאלו הם שני עמודים ידועים ומפורסמים מכבר שנזכרו קודם לזה ואנחנו לא שמענו ולא ראינו בא זכר למו כלל ועיקר עד הנה. וזה החלם להזכר ולהפקד. וא"כ אין מקום לומר את שני העמודי'. ומה שיאות מעצמות הענין שיאמר ויצר שני עמודי' נחשת. כי עתה הוא התחלת עמודים אלו. והב' לשון ויצר כ"א הוא על פעל המעשה היל"ל ויעש את שני העמודים וגו' כאשר אמר אחר כך ויעש את העמודים ושני טורים וגו'. ואם הוא שעשה בהם ציורים להדור ולתפארת הפעולה א"כ תחלה היה ראוי שיאמר עיקר המעשה שעשה שני עמודים ואח"כ שצייר אותם. והג' באלו המדות כי באחד אמר מדת הקומה שהיה י"ח אמה ובאחד מדת הסבוב שהוא י"ב. ולמה ייחס מדה זו של י"ב לחוט ובלשון יסוב שהוא פועל ולא אמר סתם וי"ב אמה סבוב העמוד השני. כמו שאמר בראשון י"ח אמה קומת העמוד וגו'. ונאמר כי עם היות אינו מדרכי לחזור אחר רמזים וצורות בפשט המקראות. הן עתה יראה כי לא נוכל מלט מלנטות בזה קצת מדרכי הפשט. והוא כי ידענו היות הנהגת העולם והדרכתו ממנו יתברך על אחת משני דרכים.. אם כפי מה ששם בהן המרוץ הטבעי המסודר מהוראת השמים וכל צבאם. ואם בהשגחה פרטית אלהית כפי רצונו ית' בכחו המוחלט היכול על כל דרכי ההנהגה הטבעית וכמאמר המשורר ע"ה:

ה' בשמים הכין כסאו ומלכותו בכל משלה. כי הוא יתברך מנהיג עולמו ורועה אותנו שהוא הכנת הכסא וזה אם באמצעית השמים וחייליהם כפי מה שהשפיע בהם טבע מסודר לחייב באלו התחתונים מה שיורו בתנועותיהם ובמצבם. וזה הוא בשמים היינו ע"י השמים ובאמצעותם הוא מכין כסא הנהגתו. ואם בהשגחה מוחלטת מכחו הגדול אף נגד הטבע והריסתו כי יתגבר עליו ברצונו הגמור לבטלו כאשר יראה בעיני גדולתו וזה הוא ומלכותו בכל משלה. כי בהוד מלכות ושבט ממשלה הוא אדון ומושל בכל אף בשמים וטבעם לכל אשר יחפוץ. והוא מבואר כי זאת השגחה ההשגחיית שהוא מפורסם היותה פרטית על ישראל היא נמשכת אחר הפעולות האנושיות כי מהם יסובב התגברותו יתברך להדיח הטבע אם להכריעו לטובה בכשרון המעשים ואם להפך בהפך חלילה:

וכבר רמז לזה באמרו תנו עוז לאלהים על ישראל גאותו ועוזו בשחקים. כי לפי שאמרו ז"ל כשישראל עושים רצונו של מקום מוסיפין כח בגבורה של מעלה. וכן אני מבין מאמר הכתוב דבקה נפשי אחריך בי תמכה ימינך. ירצה בהיות נפשי מטוהרה שהיא דבקה ללכת אחריך לשמור חקיך ולרדוף אחר מצותיך. אז בי תמכה ימינך. נפשי זאת בהיותה נתונה בקרבי היא תומכת ונותנת סעד כביכול אל ימינך הנאדרי בכח שתוכל לפעול פעולות ההטבה החמודות אצלך כי זכות מעשי מסייעתם ואין צד עכוב מפאת קטרוג הדין. ע"כ אמר כאן תנו עוז לאלהים כי תחלה אמר לרוכב בשמי שמי קדם הן יתן בקולו קול עוז שהוא יתב' רוכב על שמי השמים ומנהיגם אל אשר ירצה. כרוכב הסוס אשר במתג ורסן ירכיבהו בעל כרחו כאשר יחפוץ אם לרוץ ואם להתעכב נגד רצון הסוס. כן הוא יתברך רוכב השמים ומבטל סדר תנועותיהם הטבעיות כי יגער בהם ויתן בקולו קול עוז להבעיתם בעוז קולו. ועתה מדבר עם בני האומה תנו עוז לאלהים. אם תרצו שהוא ית' יעשה זאת ברכיבת השמים להתגבר עליהם. אתם תנו עוז וכח לאלהים כביכול תוסיפו לתת כחכם לו שיוכל להתאמץ בזה ע"י מעשיכם הטובי'. ואל תחשבו חלילה היות זה חסרון בחקו יתברך לשאול מכם עוז וסיוע כאלו תש כחו מבלעדיו ושבזה ימעט ערכו וחשיבות גדולתו בעיני הבריות תחתונים ועליונים. כי אין הדברים כן אלא עם ששואל זה על ישראל גאותו ועוזו בשחקים. הדר גאונו במקומו עומד אצל ישראל ועוז ידו היא מפורסמת אצל השחקים ולא יגרום זה ח"ו שום זלזול וקלות כי אדרבא נורא אלהים ממקדשיך מוראו ופחד גאונו מצד קדושותיו לא זזו ממקומ'. ומה שהוא שואל מישראל עוז לא מפני שהוא צריך שיתנו לו ישראל עוז וכח. כי הלא הכל יודעים שאדרבה הוא הוא הנותן עוז ותעצומות אל העם ובידו כח וגבורה לגדל ולחזק לכל ואיך יצטרך לעוז זולתו אלא שהיה זה ממדת טובו כי עם היות העוז בא ממנו אל העם רצה לשאול אותו מאת העם לפארם ולרוממם למען יזכו אל הטוב בזכותם וזה הוא ברוך אלהים ישתבח שמו שכך היה ממדת חסדו וכל זה ע"ד רוכב שמים בעזרך. נמצא העולם מתקיים בשתי הנהגות אלו והן הן עמודיו שעליהם הוא עומד כי ההשגחה האלהית הפרטית נאמר בה וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן וגו':

ועל ההנהגה השמימיית נאמר עמודי שמים ירופפו. ועל כלם אמר נמוגים ארץ וכל יושביה אנכי תכנתי עמודיה סלה. שהיה העול ומלואו כלו נמוג אלמלא העמודים האלה שהן ההנהגות האמורות המעמידים ומקיימים אותו באופן ששני עמודים האלו ענינם מפורסם ונודע לכל. מעתה החכם מכל האדם שלמה המלך ע"ה רצה לחקוק זכרונם ולהשאיר רישומם אצל הכל ועל כוונה זו בדרך צורה ודמיון המציא להם דוגמא ומשל בעמודים של מתכת נחשת. למען הרואה אותם בדמותם וצלמם שעורם ושמותם יעלה על זכרונו ההנהגות הרמוזות בהם וידע כי יש מנהיג לעולם:

וזה אומרו ויצר שני העמודים נחשת. פירוש שני העמודים הידועים בהנהגת העולם שהם הטבעי המסודר מצבא השמים וההשגחי מהרצון והיכולת האלהי הנה צר אותם על צד הצורה והדמיון בעמודים של נחשת. ולהעיר על הכוונה הצוריית הזאת בא השעור במדות קומת האורך ומדת הסבוב. כי הקומה היא הוראה על התייצבות והתקומם בגבורה שהיא הנהגת ההשגחה בעוז ותעצומות. ובא שעורה י"ח אמות לרמוז אל חי העולמים יחודו של עולם ב"ה כי הוא לבדו חי אמיתי ובו נשבע האיש לבוש הבדים במראית דניאל ע"ה באומרו וישבע בחיי העולם. וגם כי השגחה זו היא כלה חס"ד שעולה במספר קטן י"ח. והסבוב הוא חוט שנים עשרה אמה. אשר החוט הזה הוא מכוון לגלגל המזלות שנים עשר שהוא כעגולה סובבת באזור כל כדורי כוכבי לכת. והדבר ידוע כי מאלו המזלות באה מסודרת כל ההנהגה השמימיית הטבעית כפי המערכה בשבעה ככבי לכת. ונקראו בשם. הימני יכין. שהעמוד המיומן ימין ה' רוממה זה כחו שלא כדרך הטבע אשר לא ישפיע כלל אם לא תקדם לגמרי הכנת המקבל. אמנם הוא יתברך ייטיב וישפיע אפי' לבלתי מוכן כי הוא בטובו יחנן האדם לתת לו ג"כ ההכנה לקבל השפע כנודע ממה שפירשו קדמונינו ז"ל בפסוק חן וכבוד יתן ה'. והשמאלי שהוא עמוד ההנהגה הטבעית המכונה בשמאל לחוסר שלמותו לגבי הימין השלם קראו בועז. לאשר הטבע לא יפעל מאומה בחפץ ורצון אלא הוא מוכרח לעשות עכ"פ מה שהוטבע בו וסודר עליו מתחלת הבריאה לא יוכל לשנותו וזהו בועז שיש בו העוז והכח וגבורת הממשלה השולטת עליו שהוא החק ההכרחי הנתן לו לא יעברנהו ולא יפנה אנה ואנה. על דרך מה שאמרנו על הן יתן בקולו קול עוז. ואחרי ההקדמה המאומתת הזאת נוציא ממנה טוב טעם ודעת אל סבת הסכמתו ית' ורצונו ליחד היום המקודש הזה ליום משפט לאלהי יעקב בו ידין עמים עם כי אין ספק בכל עת ובכל שעה ובכל רגע בבית דינו הצדק שמה ישבו כסאות למשפט. מ"מ בחר לייחס הדין הכללי ביום פרטי זה מזולתו והיה זה כן אצלי לפי דרכי הפשט בעבור כל גויי הארץ המתפקרים להתפתות מטענות חקירתם הכוזבת באמרם כי אחרי אשר הוא יתברך מסר הנהגת העולם אל הסדר הטבעי המוגבל מפאת המערכות משם ואילך עולם כמנהגו נוהג כפי מה שהוטבע בו בשעת הבריאה כי ע"ד כן בראו שלא ישתנה. ואין כאן שום הנהגה אחרת אלהית מסודרת מצד המשפט והדין הישר ומרצונו יתברך. ואולם רצה להורות ולהודיע כי עם היות המרוץ הטבעי הוא המקיים העולם. השאיר הוא יתברך לעוצם גדולתו הכח והממשלה לכלכל דבריו במשפט ישר ולעשות כרצונו אף בסתירת והריסת הטבע. והוא מה שאמר אדוננו דוד ע"ה:

אמרו בגוים ה' מלך אף תכון תבל בל תמוט ידין עמים במישרים ישמחו השמים ותגל הארץ וגו'. יאמר פרסמו ואמרו בתוך העכו"ם המכחישים ממשלתו וגבורתו יתב' והשגחתו שלא יאמינו כי לו חלק בדרכי הטבע אחר בריאתו ותודיעו להם שאין הדבר כן אלא הוא יתברך מלך ומלכותו בכל משלה כי אף תכון תבל בל תמוט. אף שהוא דבר אמת אין להכחיש שהוכן העולם על מתכונת משמרת סדור טבעי שלא ימוט ולא ישתנה מצד עצמו. מ"מ ה' יתברך ידין העמים ושופט אותם בצדק ומישור כפי מעשיהם וגוזר עליהם מה שירצה אפילו בביטול הטבע המסודר בשמים ובארץ. גאל תחשוב יהיה צד עצבון או התפעלות בדרך משל אל השמים והארץ בהבטל סדרם מפאת הדין האלהי. כי אדרבא ישמחו השמים ותגל הארץ בהתקיים רצונו יתב' בדינו הצדק כי זה כל חמדת לבבם. כמו שאנו אומרים בברכת הלבנה:

אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם ששים ושמחים לעשות רצון קונם פועל אמת ופעולתו אמת וגו'. ירצה אמת הוא כי האל יתב' המציא בריאת השמים וצבאם ונתן להם חוק וזמן לשמור סדר טבעם מבלי שום שינוי ועכ"ז הם ששים ושמחים כשיעשו רצון קונס וחפץ בוראם ית' אפילו יהיה הפך טבעם באשר הוא פועל פעול' האמת והצדק במשפט ישר ואמתי. הנה כי כן צוה וסידר בחכמתו הנפלאה והעמוקה שביום הנורא הזה אשר עלתה הסכמת רוב גדולי חכמי ישראל עם סברת ר"א הגדול ע"ה שבתשרי נברא העולם בו ביום עצמו יוקבע יום דין ומשפט לפניו יתברך לומר ולפרסם כי הבריאה עצמה והטבע המסודר ממנה הכל משועבד ונכנע אל המשפט האלהי בעת ובעונה הזאת עצמה. והוא מה שסדרו לנו קדמונינו הקדושים ע"ה בברכות מוסף היום לומר שלשה פעמים היום הרת עולם היום יעמיד במשפט כל יצורי עולם כאילו נכריז היותנו מחזיקים בכל תוקף באמונת פנה זו העקרית דבתלתא הויא חזקה שהאמת הוא כי היום הזה הוא יום בריאת העולם וסדור טבעו ואעפ"כ היום הזה עצמו ה' ית' יעמיד במשפט כל יצורי עולם לדונם ולגזור עליהם כפי מעשיהם ואם שלא יסכים עם מה שסודר מטבע הבריאה: