בינה לעיתים – חלק א – פרק יום, קטע 6

הוא הדבר אשר דברו ה' הן האדם היה כאחד ממנו וגי'. כי היה דעתו ית' בלי שום ספק יהיה האדם שלם בתכלית השלמות בכל המעלות. ובפרט באלו השתים שהן הידיעה הכוללת בכל הדברים בין לטוב בין לרע וגם הנצחיות לחיי עולם. ולמען בהם יתפאר האדם בתוספת שמחה וכבוד. לא היה חפץ להטביען בו שיהו אצלו טבעיות. כמו שהוא ראיית העין ושמיעת האזן וכיוצא מיתר הדברי' הבאים בדרך טבע כי כל זה הוא חסד אשר הוחן בו כל נברא ונברא מרוב טובו ית'. אלא היה רוצה שהאדם יקנה מעלות אלו בזכותו מצד שמרו מצות אלהיו שע"י שמירה זו ישיג הידיעה והחיים הנצחיים ולפיכך שם עץ החיים בתוך הגן באמצעיתו. וסמוך לו עץ הדעת טוב ורע וצוה לאדם לא יאכל מעץ הדעת. שאלו יאכל ממנו. תהיה הידיעה בו טבעית מטבע הגן ולא תתקיים כוונתו ית' וכ"ש שלא יאכל מעץ החיים שהוא יותר פנימי כי לא הותרה לו אלא אכילת כל עץ הגן שהם מפוזרים בגן ולא בתוך פנימיותו. אשר אין בטבעם אלא כח ההזנה. ואלו היה האדם שומר מצוה זו לאלהיו. אז היה זוכה שתושפע בו הידיעה דרך שכר חלף עבודתו והיה לו לכבוד ולתפארת. אכן בהתפתיותו אחר עצת אשתו בהסתת הנחש. אכל מעץ הדעת באופן שבאה בו הידיעה מצד האכילה והיא טבעית אצלו מבלי ישיגנה בזכותו. ולא נתקיימה בזה הכונה הרצויה וזה אמרו הן האדם היה כא' ממנו לדעת טוב ורע. היה מדבר עם המלאכים כקובל על האדם שעל רוע בחירתו היה כא' ממנו כעין המלאכים כפירושם ז"ל. לענין הידיעה של טוב ורע כי באכילתו מן העץ גרם שתהיה ידיעתו כידיעת המלאכים שהיא מוטבעת בהם בחסדו ית' ואינם קונים אותם מצד כשרון המעשה. ועתה אני חושש פן יקרהו מקרה כזה גם במעלה השנית מהשגת חיי עולם. שישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואז יחיה לעולם מפאת האכילה שיהיה נצחיית טבעיי כנצחיות המלאכים ולא מושג מכח מעשיו. ואין זה ממה שארצה בו. ולכן גרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן. ובאר התכלית לזה והוא לשמור דרך עץ החיים כדי שישמור וינצור. מה שהוא דרך והרגל וטבע עץ החיים. שהחיים שיבאו מדרך טבע העץ ישיגם הוא מפני שמירתו:

ונבא בזה לעניננו כי רצה הוא יתב' לתת לישראל שלטנות גמור וממשלה כוללת. על כל הנבראים וצבאות מעלה ומטה שיהיו כלם משועבדים תחתם לא כממשלה שנתן לאדם הראשון שאמר ורדו בדגת הים ובעוף השמים וגו' שנמצא שולט בלבד על אשר הם פחותים ממנו במדרגה לפי שהיא ממשלה טבעית להיות הנקלה נכנע לנכבד. וא"כ העליונים שהם יקרים מן האדם כפי איכות נושא'. הם שולטים עליו וגדולים ממנו. לא כן חפץ הוא ית' שתהיה שליטת ישראל. אלא כוללת ומוחלטת על הכל אפילו על העליונים. באופן שלא יהיו הם שולטים על קצת הנמצאים וקצתם שולטים עליהם. אלא כלם יכנעו תחתם וזה ע"י כניעה א' לבדה והשתעבדות פרטי שיהיה להם למי שהוא גבוה מעל גבוה יתברך שמו. כי בהכנעם תחת ממשלתו ישארו הם מושלים גמורים על כל הנבראים. וישיגו מעלה זו בדרך גמול וכשרון המעשה. והיה להם לשם עולם. והוא מה שבאר מרע"ה בברכותיו:

ונתנך ה' לראש ולא לזנב והיית רק למעלה ולא תהיה למטה כי תשמע בקול ה' אלהיך אשר אנכי מצוך היום לשמור ולעשות. ואין להתעלם מהכפליים וצורך החיוב והשלילה בשניהם ומלת רק שנתוספת בשניה ולא בראשונה. אכן יאמר להורות על הממשלה ההחלטית והכוללת שאמרנו ישיגו ישראל ע"י ההשתעבדות למצותיו יתבר'. כי הוא מבטיחם באמרו יתנך ה' לראש ולא לזנב. תהיה ראש קציץ שוטר ומושל. ולא תחשוב שתהיה כמו ממשלת אדם הראשון בתחילת בריאתו שהיה ראש בלבד לפחותים ממנו. כי אתה תהיה ראש בשלוח. שהסתמיות מורה ראש לכל הנבראים אפילו העליונים. ולא לזנב. לא תהיה ראש לזנב למי שהוא פחות ושפל ממך. כי אם היה כן נמצאת בב' מדרגות אחת למעלה ואחת למטה. כי בערך השפלים היית אתה למעלה מהם. ובערך הגבוהים ממך. היית אתה למטה מהם. אמנם עתה שתהיה ראש בסתם שיכלול גם לגבוהים. ולא ראש לזנב ולשפל בלבד. א"כ לא יקובצו בך שני המצבים גם יחד המעלה והמטה. כי לא תהיה רק למעלה בלבד על הכל. ולא למטה מהעליונים. וכל זה תשיג כשאתה תשמע ותשתעבד בשמירת ושמיעת קול ה' אלהיך גו'. וכל זה הורה הוא ית' הוראה עצמית בחג המקודש הזה הנקרא זמן שמחתנו. להודיע ולפרסם כי בחסדו יתברך זכנו ה' להשיג השלטנות המוחלט על כל הנבראים. ושתהיה לנו מעלה זו בשמחה וטוב לבב לכבוד ולתפארת ולא בבושת פנים. כי נשיג אותה ברוב טובו ע"י זכות השתעבדותנו אליו בהסתופף בצל עבודתו:

ועל זה באו בו שתי מצות. הסוכה והלולב בהוראות מוחלפות והפכיות. הסוכה רומזת השתעבדות והכנעה והלולב שלטנות וממשלה. כי מכונות הסוכה הכוללת היא לצאת מדירת קבע הנאות העולם ותענוגיו. ולהכנס להסתופף תחת צל ענני כבוד. כעבד היוצא מביתו והולך להכנס בבית סגור מקום המשתמר מאדוניו. כאומר הנני מוסר עצמי ברשותך תחת שלטנותך עשה בי כרצונך. והכנעה זו גורמת ומביאה הממשלה והנצחון הרמוזי' בלולב ובמיניו שמורים הוראה עצמית בנענועיו. כמי שרומז בשבט מושלים ושרביט הזהב אשר בידו לכל רוחות העולם ולמעלה ולמטה שכלם יסורו אל משמעתו. ובא הרמז בארבעה המינים לכל הנמצאים כלם באופן נפלא. כי הנמצאים התחתונים שיש להם כחות הנפש. הם הצומח והמרגיש והמדבר. על הצומח בא הלולב אשר בקומתו מורה בברור על הגידול והצמיחה. ועל המרגיש בא ההדס הדומה לעינים להורות על המרגיש אשר המעולה שבחושיו הוא העין. ועל המדבר באה הערבה שהיא דומה לשפתים שהם כלי הדבור הנראים והנגלים לצד חוץ. ובאו שלשתן קשורים יחד שהיא אגודת העולם השפל. אמנם האתרוג בא לבדו. כי הוא רומז על העליונים אשר אין להם הצטרפות עם התחתונים. וצורת האתרוג בכדריותו. מורה על תמונת הגלגלים העגולים ויש בו כמה דברים זה לפנים מזה כעין הגלגלים. ומלחותו יוצא מיץ כשסוחטין אותו והוא ההשפעה שמשפיעין ומריקין צבאות מעלה על התחתונים כמיץ. ויש בין אותו הליחות קליפות דקות לבנות. יוצאים מהחלק התיכון האמצעי. כעין קווין שהם מתרחבים עד העגולה הסובבות הליחות ההוא. עושים ממש כתמונת אופני העגלה שהוא רמז מוחש לתנועת הגלגלים. והרי אנו אוחזים אותו בידינו לומר כי השמים ושמי השמים הם נתונים בידינו לשתהיה תנועתם משועבדת לנו כפי רצוננו. וכיון שהם מתנועעים ע"י נבדליהם ואנו מעכבים התנועה נמצא שגם מניעיהם שהם השכלים הנבדלים. הם נכנעים תחת יד ישראל. ויען כי עדין לא נתבאר בדברינו טעם חלוף מנינם. אני אומר עוד בישוב הכל במה שנודע מהתחלות ההנדס' כי כל גשם הוא בעל ג' מרחקים שהם אורך ורוחב ועומק או גובה. ולמטה ממנו הוא השטח כי אין בו אלא אורך ורוחב. וחסר ממנו העומק. ולמטה הוא הקו. שהוא נעדר הרוחב והעומק. ואין בו אלא האורך בלבד. ויש עוד חוץ מאלו הנקודה שאין בה שום א' מאלו המרחקים. והג' הראשונים נכנסים במאמר הכמה. אבל הנקודה אינה בעלת כמות. והוא מבואר כי כל הנמצאים כלם נכנסים תחת ד' אלו. והנה האתרוג הוא כנגד הנקודה שדומה אליה בתמונתו כי אם תצוייר בו איזה תמונ'. היא הכדוריית. והיא עצמה לא תקרא בשם ואין בה שום א' ממרחקיית א"כ תרמוז אל השכלים הנבדלים משוללי הגשמות ולא יצדק בהם הכמה. וע"כ היה האתרוג לבדו ביד אחת נפרד מהאחרים. וביד האחרת בא הלולב כנגד הקו אשר בה גבול האורך לבדו כאשר נראה ממנו ולכן היה הוא יחידי. וכנגד השטח שהוא בעל שני מרחקים האורך והרוחב.. באה הערבה כי נודע מענינה אין בה לא טעם ולא ריח כענין השטח שאין בו בצד מה ממשות. והיו שני בדים להורות על שני הגבולים. אמנם ההדס הוא ג' בדים ובעל ג' עלים לרמוז אל הגשם שהוא בעל ג' מרחקים. ולכן נקרא עבות שהוא גס ועב כמו שהוא הגשם שיש בו ממש לפי שאלו השלשה נכנסים בכמה המתדבק. ע"כ היו באגוד א'. ובזה נכנסו ג"כ הגרמים השמיימים אשר הניחום בעלי גשם נתנו להם ז"ל העובי כאמרם ועובי הרקיע מהלך ת"ק שנה וכו'. וא"כ כל הממשלה הזאת נתנה לישראל בהיותם משועבדים לעבודתו יתברך. ובזה היתה השמחה אצלם שלמה. והביטו נפלאות מדבריהם ז"ל בויקרא רבה פ"ל. אמרו ד"א שובע שמחות אל תהי קורא כן אלא שבע שמחות אלו שבע מצות שבחג ואלו הן ד' מינין שבלולב וסוכה חגיגה ושמחה אם שמחה למה חגיגה ואם חגיגה למה שמחה א"ר אבין משל לשנים שנקראו אצל הדיין ולית אנן ידעין מאן הוא נצח אלא מאן דנסיב בזיין בידיה אנן ידעין דאיהו נצחייא. כך ישראל ועכו"ם באים ומקטרגים לפני הקב"ה בר"ה ולית אנן ידעין מאן נצח אלא במה שישראל יוצאין מלפני הקב"ה ולולביהן ואתרוגיהן בידיהם אנו יודעים דישראל אינון נוצחין לפיכך משה מזהיר לישראל ואומר להם ולקחתם לכם ביום הראשון. ולא נאריך בדקדוקים כי אם במה שא"א להעלים עין כי הוא שאל אם שמחה למה חגיגה וכו' ולא ידעתי איך מתרץ זה עם המשל שהביא. אך אמנם יראה כי הם ז"ל הרגישו בפסוק ולקחתם לכם ביום הראשון. כי הנה ידענו שהשמחה והחגיגה הם דומים יחד הם ענין קרבנות שלמי שמח' ושלמי חגיגה. והנה קודם פ' זה אמר תחוגו את חג ה' שבעת ימים שהוא על החגיגה. וא"כ מהראוי היה שיאמר מיד ג"כ ושמחתם לפני ה' אלהיכם וגו' על השמחה ולא להפסיק באמצע במצות ולקחתם לכם ביום הראשון שהוא מענין אחר ועם שאח"כ אמר ג"כ וחגותם אותו חג לה'. מ"מ כיון שהזכירו מתחלה היה לו מיד לחבר ולסמוך לו ענין ושמחתם. ולתרץ זה בלבד דיוק מלת לכם. הקדים באמרו השבע מצות אשר לנו בחג הזה כי להם רמז דוד ע"ה באמרו שבע שמחות שנכללו בהם הוראות שלטנות ישראל וממשלותם והסבה המביאה לזה. ולפי שיקשה למה צריך חגיגה ושמחה שהם כמו שתי שמחות. לזה הביאו המשל כי בו יתיישב ג"כ הפסוק. והכונה כי שתי שמחות יש. הא' שמחת הנצחון עצמו. הב' פרסום זה הנצחון כנגד האויבים ע"י הלולב כי אין שמחה גדולה מזו. החגיגה באה על עצמות הנצחון. אמנם השמחה באה מצד מה שמפרסמים נצחונם בלקיחת הלולב. ולפיכך משה מזהיר לישראל ולקחתם לכם ביום הראשון. כלומר כדי שידעו הכל ויתפרסם היותכם אתם הנוצחים ובזה ושמחתם לפני ה' אלהיכ' תהיה לכם שמחה זאת מלקיחת הלולב שמודיע הנצוח וא"כ בא על נכון אמרו ושמחתם אחר ולקחתם. והנביא ע"ה אמר והיה ביום ההוא שרש ישי אשר עומד לנס עמים אליו גוים ידרשו והיתה מנוחתו כבוד. כל המפרשים ז"ל הסכימו שאמרו לנס עמים מדבר לעתיד להיות עמים מרימים נס להקבץ אליו. והוא מבואר כי מלת עומד מובנה להווה. והפי' אצלי כי דרך המלכים ובעלי המלחמה כשכובשים או מנצחים עיר א' או אדם הנוצח את חברו. משימים במגן שלהם צורה ותמונת אותה העיר או האדם שנצחו להיו' להם לזכרון על נצחונם. ואמר ה' כי שרש ישי. אשר עכשיו בעונותינו הוא עומד בזה הגלות לנס עמים שהעמים מרימים נס ממנו ומציירים בו מלכות בית דוד שכבשוהו. הנה לעתיד בקבוץ גליות אז אליו גוים ידרושו ויהיו סרים אל משמעתו. ולא יצטרך לרכוב באניות ולדלג על ההרים ללכת אנה ואנה לכבוש ממלכות רחוקות כדי להשיג הכבוד המהלל והשבח כדרך מלכי האדמה אלא והיתה מנוחתו כבוד. בהיותו שקט במקומו במנוחות שאננות. בלי שום עמל ויגיעה יהיה לו הכבוד המוחלט. מה שלעת כזאת עונותינו הטו ומנעו הטוב ממנו בגלותנו המר כי אבדנו כל ממשלתנו ואדרבא עבדים משלו בנו. הרי אנו ובני בנינו היינו משועבדים תחת עכו"ם., וזה מתחלף מאד מכונת נטילת הלולב אשר אמרנו. ע"כ בא רבי חגי ע"ה במאמרו לדבר על לבנו דברים נחומים כי עם שלעת כזאת בטלה הוראתה בפעל נגלה. הנה זכרה לא יסוף מלפניו יתברך. כי בראותו היותנו מקיימים בכל לב מצות הלולב. יעלה זכרוננו לטובה לפני מזבחו הטהור לקיים רמזו ולהחזיר עטרת תפארת ממשלתנו ליושנה כבראשונה בהעביר מעלינו כל צרות השעבוד אשר, נכללו בד' סוגים כאשר הרחבנו בזה בדרוש מדרושי שבת הגדול בס"ד

הא' והוא העיקרי ממה שנוגע לנפש היותנו חסרים השפע האלהי מחמת חסרון כשרון מעשנו. כי לא יתננו לקיים כל המצות על בורין מכמה סבות המעכבות מחמת השעבוד וכאמרם ז"ל רצוננו לעשות רצונך ומי מעכב שאור שבעיסה ושעבוד. וע"ז אמר שבזכות ולקחתם לכם ביום הראשון אני נגלה לכם ראשון כי תעשו הטוב והישר בעיני מבלי שום מעיק ומונע. ותזכו להגלות שכינתי שתשרה ביניכם:

הב' הנוגע לגוף מכמה יסורים קשים עושים בנו אויבינו הכה ופצוע וכמה מיני מיתות משונות באכזריות חמה. וע"ז אמר ופורע לכם מן הראשון שהם העכו"ם וידיהם דמים מלאו אראה לכם נקמתכם ממנו:.

הג' מה שנוגע לבזיון אשר היינו ללעג וקלס ומחרפים ומגדפין אותנו בדברי קנטורין לבושת וגם לחרפה אשר הוא באמת צער עצמי היותנו שחוק לכל אויל ומשתגע תחת היותנו לכבוד לתפארת לכל גויי הארץ. ועל זה אמר ובונה לכם ראשון הוא בית המקדש אשר יתגדל ויתרומם כבודכם בו דכתיב ביה כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו. ואני מבין זה על האופן עצמו שהתנבא חגי ע"ה באמרו. גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון. וכבר נודע הוכוח שבא ע"ז הכתוב על איזה בית ידבר כי מלת הזה מורה על הבית השני אשר היו אז בבנינו. ואיך יאמר עליו האחרון. אכן ידוייק בכתוב שלא אמר הבית האחרון הזה כאשר הוא דרך המקרא לומר על הרוב תחלה התארים ואח"כ מלת הזה כגון ההר הטוב הזה וכיוצא:

וירצה כי לאשר מקצת מהזקנים ההם כשהיו בונים אותו הבית השני היו בוכים מפני שראו כבודו של הראשון ובאותו השני חסרו כמה דברים כנודע. לכן נחמם חגי ע"ה בשמו יתברך ואמר דעו כי כבוד הבית הזה אשר אנחנו בונים יהיה גדול לשם ולתפארת. עם שלא יהיה ממש כגדולתו של הראשון. אמנם אבשרכם בשורה טובה. כי האחרון שהוא הבית השלישי שיבנה ב"ב הנה יגדל כבודו מאוד. לא בלבד יותר מזה. אלא אפילו מן הראשון ותהי נחמתכם שלמה. וזה ממש אמר ירמיהו ע"ה כסא כבוד מרום מראשון. יהיה לכם כסא של כבוד וגדול חלף בזיונכם וקלונכם. כי יהיה מרום ונשא וגבה מאד יותר מהראשון. מקום מקדשנו שיבנה לנו אלהינו ית'. כי יעלה למעלה מהראשון. ועל ידו ישוב כבודנו כבראשונה:

הד' מה שנוגע לממון כי חסרנו כל טוב ההצלחות והרי אנו נודדים ללחם איה. וע"ז אמר ואביא לכם ראשון זה מלך משיחנו אשר בבואו יתקיימו כל יעודי ההצלחות. וכל הכבוד היקר הזה אנחנו מפרסמים בנטילת הלולב. וע"כ יצדק בו הנושא שלנו פרי עץ הדר כפות תמרים שהכפות תמרים והלולב יהיה כל פריו קדש הלולים שבת ויקר וגדולה וכבוד הוד והדר לכל עדתנו לשם עולם לח יכרת אמן: דרוש ב' ליום שני של סוכות חג הסוכות תעשה לך

פ"ק דע"א אמרו לפניו רבש"ע תנה לנו מראש ונעשנה. אמר להם הקב"ה שוטים שבעולם מי שטרח בע"ש יאכל בשבת מי שלא טרח בע"ש מהיכן יאכל בשבת אלא אעפ"כ מצוה קלה יש לי וסכה שמה לכו ועשו אותה. ומי מצו אמרי הכי והאמר ר' יהושע בן לוי מ"ד אשר אנכי מצוך היום היום לעשותם ולא למחר לעשותם היום לעשותם ולא היום ליטול שכרן. אלא שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו ואמאי קרי לה מצוה קלה משום דלית בה חסרון כיס. מיד כל אחד הולך ועושה סוכתו בראש גגו והקב"ה מקדיר עליהם חמה כתקופת תמוז וכל אחד ואחר מבעט בסוכתו ויוצא שנא' ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו. מיד הקב"ה יושב ושוחק שנאמר יושב בשמים ישחק:

הסכימו גדולו חכמינו ע"ה. כי עם היות טעם מצות הסוכה בזמן שמחתנו זה. לזכר העננים אשר צללו על ישראל במדבר בצאתם ממצרים. והיה מן הראוי יצונו לחוג את חג הסוכות בחדש ניסן כי אז התחיל נס זה. מ"מ הוקבעה בחדש תשרי להורות היותנו עושים הסכה לקיים גזירת מלכו של עולם ב"ה. בזמן שאדרבה דרך בני אדם להאסף אל הבתים. ואלו היה מצוה לעשותה בניסן. היה נראה כי להיות אז זמן תחלת הקיץ. אנו עושים סוכה לעונג גופני לישב בצלה מחמת החום. ומוסיפים עוד לרמוז צא מדירת קבע שלא יחשוב העוה"ז להיות לו לבית מושב אלא כסוכה דירת עראי כאורח נטה ללון. ומ"מ נראה כי עדין צריכין אנו לבקש איזה טעם שתתיחס מצוה זו של סוכה בחדש זה של תשרי. ונאמר כי נבין ענין זה במה שידענו. כי מאז נברא העולם ועד עכשו. נמצאו שני מיני הנהגות. הא' טבעית כוללת וזו מסורה למערכות השמים וכל צבאם. והב' השגחיית פרטית שמורה וכמוסה אצלו. ואמנם ההנהגה הראשונה הטבעית מצד המערכה היא אשר מסר ה' לכל העמים אשר תחת כל השמים ר"ל שהם נתונים תחת כחות השמים והוראותיהם. אכן לנו עמו וצאן מרעיתו. נתן מדרגה מעולה מזו כי לקחנו לחלקו להשגיח בנו בפרטיות. והוציאנו מתחת יד צבא השמים וכסיליהם. ואין להם עסק עמנו כלל. הוא שאמרו רבותינו ע"ה בפ"ג דר"ה והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדים לבם לאביהם שבשמים הם מתגברים ואם לאו היו נופלים. כיוצא בו ויאמר ה' אל משה עשה לך שרף וגו'. וכי נחש ממית או נחש מחיה וכו' וראוי להתבונן מה ענין ההסתכלות למעלה לענין השתעבדות הלב כי אדרבא בתפלה מצאנו בהפך. אמרו בפ' מצות חליצה א"ר יוסי המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה כדי שיתקיימו שני מקראות הללו והיו עיני ולבי שם כל הימים. נשא לבבנו אל כפים. ומפשוטו נראה כי הנכון בתפלה הוא כדי להסכים עם הכונה שיהיו עיניו למטה ולא להסתכל למעלה. ואולי כונת רבי יוסי ע"ה היא לומר כי למען יהיה האדם נכנע בשעת התפלה. צריך להשכיל להטיב בשני דברים: ההפכיים. הא' שפלות ערכו כי הוא חרס מחרסי האדמה הולך לעפוש וסופו רימה ותולעה. ולעומת זה יצייר בדעתו גדולתו ית' גבוה מעל גבוה שאין למעלה הימנו. ויערוך שפלות עצמו וזה הוא יתן עיניו למטה. אצל מעלת רוממותו יתברך. וזהו ולבו למעלה. ואז יחשוב בנפשו. איך ירים ראש לדבר לפניו ויכנע מאד ויועיל לו לכוין בתפלתו ולאמרה בכפיפת רוח ובנמיכת קומה. אבל שירים עיניו למעלה אין זה אלא גודל לבב ולא יתכן בהתייצבו לפניו יתברך. ואיך אמר בזמן שישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדים כו'. ופסוק שאו מרום עיניכם וגו' ענין אחר לו כאשר הוא מבואר במקומו: