בינה לעיתים – חלק א – דרוש ליום, קטע 22

ואני אומר כי בענין החסד שעושה השי"ת עם היראים בהשפעת הצלחתו עליהם. אין יד כלם שוה לקבלה בשעור אחד כי מדרגות מדרגות יש כפי שעור ואיכות זכות המקבל יתחלף זה מזה בפחות ויתר. כי לאשר זכותו רב ירבה חסדו עמו ולמעט ימעיטהו. וזה הוא ממש כעין שעור הגבהות מהשמים על הארץ. כי מצד השמים עצמם הם עגולים וגבהותה שוה מכל צד לא יהיו יותר גבוהים במקום זולת מקום. אבל מפאת הארץ עם שבערך השמי' הם כנקודה בתוך העגולה מ"מ היא בעצמה אינה שוה מכל צד. כי יש בה עמקים וגבוהים הרים ובקעות ובערכה השמים הם יותר גבוהים במקום מה מהארץ כגון מהשפלה ממה שהם במקום אחר כגון ההרים הגבוהים כאשר סופר ממאמר התוכן החכם זקוטו נ"ע למלך ספרד. וע"כ אמר כי על האופן שגבהו השמים על הארץ באופנים שונים. וזה לא מהשתנות השמים אלא מחלוף מצב מקומות הארץ כן על זה הדרך גבר החסד האלהי והטוב על היראים במדרגות מתחלפות. ואין זה בא משנות ימין עליון חלילה. אלא מחלוף גדר השלימות ביראים. זה הוא בענין השפעת החסד מהטובות וההצלחות אבל בהרחקת הפשעים ממנו מכלנו היה הדבר כללי שוה לכל במדה אחת מבלי היות לזה הרחקה יותר מלזה כי טבע הבחירה הוא בלתי משתנה מצד עצמו לכל אישי המין האנושי בקצב אחד. כעין המרחק שיש בין מזרח למערב שהם שני קצוי העולם אשר במהותם מזרח ומערב מרחקם הוא לעולם שוה ולא יצוייר ביניהם שום קרוב ורחוק בהתחלפות כן הוא מה שהרחיק ה' את פשעינו מכלם בשוה בחפשית הבחירה. ואיך א"כ ימצא קצתם בוחרים ברע וקצתם בורחים ממנו. ע"כ הם אומרים כי המתפקרים להרשיע אין זה כ"א רוע שפיטתם שאבד שכלם ונעשו סכלים בההיא שעתא. הט אזנך ושמע דברי חכמים ז"ל בפ"ק דסוטה תניא היה ר"מ אומר אדם עובר עבירה בסתר הקב"ה מכריז עליו בגלוי שנא' ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו ואין העברה אלא ל' הכרזה שנאמר ויעבירו קול במחנה אמר ר"ל אין אדם חוטא אא"כ נכנסה בו רוח שטות שנאמר איש איש כי תשטה אשתו תשטה כתיב. והוקשה לי כי רש"י ע"ה פירש אדם עובר עבירה בסתר כגון אשה פרוצה עוברת בסתר והקב"ה מכריז בגלוי שנותן בלב בעלה לקנא לה והדבר מתפרסם בגלוי ע"כ. נראה שהאשה היא החוטאת בסתר והרי הראיה שמביא הוא ועבר עליו רוח קנאה. וכפי מה שאמר ואין העברה אלא לשון הכרזה נשארה הבנת הכתוב שההכרזה באה עליו ולא עליה כיון שאמר ועבר עליו. ועל זה אני אומר כי אולי כיון ר' מאיר למה שאמר בראש הפ' כי פתח ריש לקיש בסוטה אמר הכי אין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו שנא' כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים אמר ר' יוחנן וקשה לזווגן כקריעת ים סוף שנא' מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים וכו'. ויש להרגיש אם סברת ר"ל היא מוצאת מפסוק כי לא ינוח שבט הרשע. מה לו להסמיכו בדרשו בסוטה שאין ממנה ראיה של כלום ולמה אמר כן כי פתח. דמשמע מיד הפתיחה ולא אמר סתם כי דרש ר"ל בסוטה. ומה טעם על זה וקשה לזווגם וכו'. אמנם ירצה כי ר"ל ע"ה בא לדרוש על פרשת סוטה ובפתחו עמד מרעיד על פסוק ראשון אשר הוא פתח השער כי מצאו מוקשה באמרו:

איש איש כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל. כי מלבד כפל המעלות היה לו לסמוך יחד ולומר ומעלה מעל בו. כמו נפש כי תמעול מעל. וכן בכפל איש איש. ומזה הבין כונת הכתוב שהוא כקורא תגר ומקנטר אל האיש הבליעל שגורם בעונו שתפול בחלקו הרשעה. וזה הוא טעם כפל איש איש כמתרעם ממנו. והוא כי כשראינו אשתו של זה שתשטה ותמעול להרע מעשיה בפריצות שלא כדרך הצניעות. הלא הוא לפי שבו מעל ג"כ יש לו מעל והוא גרם לעצמו שתזדווג לו אשה רעה כזו דומה לו ברשעות שלא"כ לא היתה באה לרשותו. וא"כ מיד כשפתח ר"ל בסוטה בהתחלת פרשתא בפ' ראשון אמר שיש בו זו הכונה. שאין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו כי בלאו הכי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים. נמצא א"כ שהם דומים צדיק עם צדיקת ורשע עם רשעה. ולהיות ההזדווגות הטבעי מבוא גדול במדות כאשר רמזנו לעיל. ימשך שבהיות זווג זה בדומים במעשיה' א"כ הם ג"כ דומים ושוים במזגם וטבעם. וכבר נודע מה שפירשו על פסוק אעשה לו עזר כננדו שכדי להוליד צריך שלא יהיו שניהם שוי המזג לגמרי. כי אם יהיו הוא והיא נוטים אל הקרירות או אל החמימות אל היובש או אל הליחות. לא יוכלו להוליד אם לא יהיו ביניהם התנגדות מה עד שיהיה הא' פועל והאחד מתפעל. ואם אלו הם שוים במעשיהם וממילא הם ג"כ ממזג אחד. איך יבנו בית ויולידו בנים שהוא נגד הטבע המורגל. לכך אמר רבי יוחנן שהוא קשה לזווגן שנראה שאין זווגן עולה יפה להחיות זרע ע"פ הטבע. אלא שהוא יתברך מתקומם על הטבע ומזווגם ובונה להם בית. עם שכפי המרוץ הטבעי היה להם להיות יחידים וערירים בלא ולד. הקב"ה בכחו מושיב היחידים האלו שיהיו בית ומשפחה ויולידו בנים ובנות שהוא כעין נס קריעת ים סוף שהציב מים כמו נד והכריחם הפך טבעם שהם נגרים. ויצא מזה שהסוטה שנשאת לזה. הוא מפני היותו רשע בעל עבירות. אך עדיין כל זה הוא נסתר ונעלם ואין מי שידע כלום מרשעו זה ושהוא עובר עבירות. בא עת ר"מ ע"ה ואמר דע כי כשאדם עובר עבירה בסתר ואינה מפורסמת הקב"ה מכריז עליו ומפרסמו. וממי אתה למד מבעל הסוטה. כי הוא היה בו מעל ועובר עבירה. אלא שהיה בסתר ולא נודע אצל הבריות. והקב"ה מכריזו ע"י רוח זו שמקנא את אשתו ומביאה לב"ד. ואז יאמרו הכל למה הלכה רשעה זו להזדווג אצל זה אלא מפני שהוא שחור כעורב וממינה ברשעות ובזה יכירוהו הכל:

ומעתה נתוסף הקושי איך אפשר לצייר על ביש גדיא וריע מזלא זה שרואה ויודע כי אע"פ שהוא יחטא בסתר בחדרי חדרים אין רואה. הקב"ה יסבב סבות לגלות חרפתו בקהל רב. ועכ"ז הוא חוטא ובבחירתו היה יכול להסתלק מן העון ולהיות נקי מה' וענשו ומישראל ובשתו. ע"כ אמר ר"ל אל תתמה על החפץ. כי אז בשעת העבירה אין אדם בדעתו כי נכנסה בו רוח שטות ולא דעת ולא תבונה בו. א"כ צדק החכם ע"ה באמרו אל תרשע הרבה ואל תהי סכל. וכבר הודה ולא בוש קדוש ה' מכובד אהרן הכהן ע"ה אמתת ענין זה כשאמר בי אדני אל נא תשת עלינו חטאת אשר נואלנו ואשר חטאנו. כאלו יאמר יד אדוני תהיה בי שאתה בעצמך אדוני תייסרני כרצונך. ועד זולתך שישלטו בי אחרים למה תביאני שאלקה בצרעת כאשר לקתה אחותי. כי בעונש זה נמצא העון עצמו חקוק על הבשר. כי מי ראה אותה מצורעת ולא יראה בה מיד העון עצמו שיכיר היותו לשון הרע. כי זה העונש העצמי שלו. זאת תהיה תורת המצורע המוציא שם רע. כאשר נאמר על מרים עצמה ע"ה השמר בנגע הצרעת לשמור מאד ולעשות ככל אשר יורו אתכם וכו'. זכור את, אשר עשה ה' אלהיך למרים וגו' וכיון שכבר הושת החטאת עליה. אל תסכים לשיתו שומו על שנינו שאהיה ג"כ מצורע כמוה כי יהיה לי לבשת ולחרפה גדולה אלא בי יהיה אדוני לייסר אותי כחפצו. יען סוף סוף החטא בא מאולת וסכלות. ודי בזיון בזה להקרא אויל ומשוגע. ובמה שאמרנו לעיל בפי' ומעלה בו מעל שהיא הוראה היותו גם הוא מועל וחוטא. יובן הפסוק הנאמר בסוף הענין ונקה האיש מעון וגו'. שהוצרכו רש"י ורבותינו ז"ל לומר מה שאמרו. אבל לפי דרכנו יהיה כפשוטו כי זה האיש אשר היה בידו עון אשר חטא. שעל כן נענש באשה זו. עתה עם ההשתדלות הזה שעשה כדי להוציא רשעה מביתו. תקן עוותתו ונשאר נקי מעוונתיו הראשוני' ועם היות שני השמות האלו פוגמי' את הנפש. אם הטומאה שהיא בדבר רוחני בלתי מורגש ומוחש. ואם האולת והכסילות שמחסר מהנפש הכח היותר מעולה אשר בה שהיא ההשכלה. הא מיהא עדיין אדם הוא ולא ירד מאנושתו:

אכן אוי לאזנים ששומעות שהרשע אבד ממנו שם המין ולא יקרא עוד אדם. כי יקרא לו כנבוכדנצר הרשע לבביה מן אנשא ישכון ולבב חיוא יתיהיב ליה וגו'. נמשל כבהמות נדמו. וזה שמו אשר יקראו לו בהמת הארץ וחית השדה. זו ודאי נפילה עצימה מאגרא רמא לבירא עמיקא. מהיותו ברום המעלות כמלאך ה' צבאות. וגם מצד איכות נשמתו יותר ממנו ירד לשפלו' גדול כזה להקרא בהמה בצורת אדם. והיטיבו הקדמונים ע"ה במה שפירשו תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם. שיחזרו להיות בני אדם. וגם אני מפרש מה שאמר הנביא ע"ה:

זכרו זאת והתאוששו השיבו פושעים על לב. בא' משני פנים. האדם כי האדם יוכל להשאר קיים אם במין ואם באיש. במין ע"י תולדותיו ובניו אחריו. ובהיות זרעו משתלשל ממנו משאיר אחריו ברכה ויתקיים במין. אך לא יוכלו תולדות אלו ופרי בטנו להשאירו קיים באיש. כי הוא כבר חלף הלך לו ואיננו. אכן יש לאדם מין תולדות שמשאיר אותו קיים באיש והם תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים. שעם היותם נקראים תולדות אין זו שהוא מוליד את זולתו. אבל הוא מוליד את עצמו במעשיו הטובים ומקיים אישיותו. וזהו הוא שאמרו אצל נח:

אלה תולדות נח שתולדותיהם של צדיקים וגו'. כי יפורש הפסוק לפ"ז תולדות אלו של נח אינם כתולדות אחרים שמולידים את זולתו והמוליד עצמו אינו קיים באיש אלא במין. כי דע לך שאלו התולדות של נח מה שהוליד בהם. הוא נח בעצמו. שעל ידם ישאר קיים באיש. בהיותו צדיק ובעל מעשים טובים. משא"כ המולידים באחרים. שאינם משאירים לו אלא מינו ולא אישיותו. ועכ"ז יש עוד מין תולדות שלישי. שהוא מוליד אחרים זולתו. ותולדות אלו גדול כחם להשאיר את מולידם קיים באיש. והוא המוליד נפשות שמדריך את אחרים לעבודת בוראם יתברך. ומורה להם הדרך ילכו בה להנצל מן החטא. תולדות אלו שהם בניו ודאי ישאירו אותו בקיום אישיותו. ועז"א זכרו זאת ושמרו מאד הדבר הזה שאומר לכם ובו תתאוששו. תשיגו הקיום האישי שלא כדרך ההרגל הטבעי ע"י שתולידו תולדות בבנים זולתכם. ומה הוא זה. השיבו פושעים על לב תשתדלו ללמד להועיל לפושעים אשר הם ברשות לבם שלבם מושל עליהם בתאוותיו אתם תשיבו אותם שיהיו הם על לבם. שיהיו לבם ורצונם ברשותם והם ימשלו עליו כי אז אתם מולידים אותם. ותולדות אלו גורמים לכם שתתאוששו ותשארו קיימים באיש:

והפירוש השני הוא מיוסד על הלמוד הנפלא קשט עצמך ואח"כ קשט אחרים. שאם תראו אחרים נעשו כנבוכדנצר שאבדו לבם האנושי ולבב חיוא איתיהב להו. ותרצו לנחותם הדרך להשיבם על מצב לבם האנושי ולהסיר מהם הלב הבהמי. צריך שתחלה תקשטו את עצמכם בענין זה עצמו. שגם אתם קודם זה תתאוששו תעשו עצמכם אנשים הרחיקו מכם גדר הבהמות. והחזיקו בשם האנושי. ואז אח"כ תשובו הפושעים על בקשת הלב. וסוף דבר הורגלתי לפרש ע"ז דברי ירמיהו ע"ה. שוטטו בחוצות ירושלי' ובקשו ברחובותיה אם תמצאו איש וגו' כאשר בא במקומו. ועתה אנה יוליכו את חרפתם האנשים החטאים בנפשותם כאשר יעלה בדעתם פחיתות השמות האלה המכוערים אשר יקראו להם חולה סומא מת. טמא. שוטה. בהמה. וכמה שמות רעים אחרים נכנסים תחת אלו. ואם אדם קורא לחבירו רשע יורד עמו עד לחייו כאשר אמרנו. כ"ש בהצמד כלם יחד. אוי לאזנים שכך שומעות. ותהי זאת נחמת'. כי הפליא חסדו עמנו בתת לנו תקון התשובה המעולה ע"פ התור' הקדושה כי ע"י יסולקו כלם ויהפכו לטובה. וקורא לנו שם חדש אשר פי ה' יקבנו. וכב"י נזכה להקרות בשמו ית' בסגולתן של צדיקים והוא הרומז אצלי בנושא שם ה' אקרא וגו'. יתבאר מאליו. והמשורר ע"ה באר תקון ששת השמות האלה ע"י התורה שתתעלה עם שלא שמר הסדר שאמרנו כי היו לו ג"כ כוונת אחרות כשאמר:

תורת ה' תמימה משיבת נפש עדות ה' נאמנה מחכימת פתי פקודי ה' ישרים וגו'. אמר כי מתמימות ותכלית שלמו' תורתו ית' שהיא מסלקת כל ששת החסרונות האלה. כי אם הוא כמת ונפשו יצאה ממנו. היא משיבת הנפש אל הגוף וחיה יחיה. ואם הוא בגדר שוטה וסכל שאבדה שפיטת סכלו. עדות ה' נאמנה מחכימת פתי. ונותנת בו חכמה ערמימות להשמר מכל רע. ואם לב חיוא איתיהב ליה ואבד לב האנושית. פקודי ישרים משמחי לב העצב בשיחזיר אותו לבב אנוש. ואם הוא עור וסומא וחשוך עינים מצות ה' ברה מאירת עינים. ואם הוא טמא ונפשו לא מטוהרה. הנה יראת ה' היא טהורה בעצם הטהרה העולמית העומדת לעד. ותטהרנו מכל טומאותיו. ואם הוא חולי שהחולי פרוק חבור. ונטיה מהשוואת המזג שלא ישתוו יחד לעמוד כל א' בשלו. הנה משפטי ה' אמת צדקו יחדיו. ויביאו האחדות והחבור שהוא עצם הרפוא'. ואתם הדבקים בה' הבו גודל לאלהינו: דרוש ה' לשבת תשובה בבוא כל ישראל לראות את פני ה'