בינה לעיתים – חלק א – דרוש ליום, קטע 14

היתרון השני כי התרופות המלאכותיות. אע"פ שיהיו מיוחסות ממש אל הליחה המחליאה כי הכירה הרופא וצדק בה בשפטו. מ"מ הן מחלישות הגוף וימעיטו כחו. לאשר עכ"פ לא יריקו בצמצום הליחה הרעה לבדה מבלי שום תערובת. כי אגבה יורק ג"כ חלק מהליחות הטובות המבריאות את הגוף וזה סבת החלישות ותשות הכח. משא"כ ההרקה הטבעית. כי בהתחזק הטבע בחכמת בוראו לא יריק אלא מה שיזיק את הגוף ואת היותר המועיל לו יאסוף אליו הביתה בכח המזיק אשר בו. ובזה לא יגרום שום חולשה. כן הדבר בתשובה בבואה מהתעוררות חיצוני שאינה מאהב'. יקרה בה שלפעמים כדי לדחות ממנו איזה פחיתות או מדה רעה יצטרך להתרחק גם כן מן המעולה ולהתרחק ממנה. ויובן זה במאמר אליהוא:

ישור על אנשים ויאמר חטאתי וישר העויתי ולא שוה לי. והיא מבואר הקושי אמרו ולא שוה לי. כי איך יצוייר שהיותו חוטא ומעוות היושר ישוה לו ויועילהו. שיוצרך לומר ולא שוה לי:

אמנם למדנו הרב ז"ל ברביעי משמנה פרקיו כי בנטות האדם אל תכונה אחת רעה. לא יוסר ממנה אם ילך מיד אל המצוע שהיא המעלה השלמה. אבל צריך שילך אל הקצה האחר אע"פ שהוא יוצא מגדר השלמות ובזה ישוב מעט מעט אל האמצעי השלם. כאשר המשילו אל העץ העקום שאם ירצה לעשותו ישר לא יספיק שיגיע אותו תכף אל הישרות כי מיד ישוב אל עקמימותו. אבל צריך לעקמו אל הצד ההפכי. ואז מאליו יבא להתיישר ועל זה אמר אליהוא כי האיש המדוכא ביסורין בהשגחתו ית' מחמת עונותיו אם ירצה לעשות תשובה. צריך שישור אל אנשים יראה ויביט אל אנשי השלמות וישתדל להדמות אליהם ולהיות כמותם ולא להתמיד במידותיו המגונות. ע"ד מ"ש שהע"ה:

מדרכיו ישבע סוג לב ומעליו איש טוב. כי מי שהוא חסר השכל וקצר הדעת ישבע וישאר מסתפק ומתהנה מאד מהדרכים שלו והוא שבע ומפוייס מהם להיותם בעיניו טובים ונכוחים אבל האיש הטוב איננו שבע מהדרכים שלו. ולעולם חושב את עצמו ואת דרכיו לבלתי שוים מאומה. אבל ישבע ממי שהוא עליו מעולה ממנו ויותר ממדרגתו. מהדרכים של זה הוא שבע ועושה אותם. לכן אמר ישור ויביט אל אנשים השלמים לעשות כמעשיהם. ולמען תהיה התשובה מוחלטת צריך שיתודה ויפרט עוצם עונותיו ויאמר שעצמו וגברו כ"כ עד כי באמת חטאתי ובקשתי דרך להנצל ולסור מן החטא והתכונה המגונה. ולקחתי עצת הרמב"ם ז"ל בזה שלא ללכת אל האמצעי הישר אלא אדרבא הישר העויתי. מה שהוא הישר האמתי שהוא האמצעי העויתי והטיתי אל הקצה האחר. למען יועילני להדריכו אח"כ אל הישר. ועכ"ז לא שוה לי. כי היה כח החטא כ"כ גדול שאפילו בלכת אל הפכו לא הועיל כלום. אמנם הדבר מבואר שאם ההתעוררות השכלי הוא המגיע האדם לבקשת השלמות מעצמו ברצותו לבחור הטוב במה שהוא טוב מאהבתו אותו. ואין כאן שום פחד ומורא יכריחנו על כך. הנה זה בלי ספק לא יצטרך כ"כ הכנות או הרחקות לבא אל יושר המעלה כי בקל יתקרב אליה ויתרחק מן התכונה הרעה. מבלי ילך אל הפכה ממש:

היתרון השלישי כי בהיות התרופות החיצוניות פועלות על צד ההכרח וכמעט ע"י אונס. זה יגרום לחולה כאב הבטן או עלוף או מצוקות או רוע לב וכיוצא. אבל הרקת הטבע היא בשובה ונחת נעשית מאליה על הצד היותר טוב ולא יקבל הגוף שום התפעלות ממנה. וכענין זה היא התשובה בהיותה מאהבה. לא תכבד העבודה על האדם ואת הכל יעשה בשמחה וטוב לבב משא"כ בהיותה מיראה יהיה הכל עליו למשא כבד. כמי שעושה מכח הכרח בעצבון ובדאגה. וזה הוא המבחן האמתי לדעת מי יעורר האדם אל השלמות ועליו אמר דוד ע"ה חקרני אל ודע לבבי בחנני ודע שרעפי וראה אם דרך עוצב בי ונחני בדרך עולם. יאמר בפי' החקירה האמתית לדעת כונת הלב מה היא. עם שאתה יתברך תדעהו שלא כדרך העולם כפי השגחתך הנפלאה. כי תכיר הפנימיות מבלי שום הוראה חיצונית מ"מ אשאלך תראה בראיה חיצונית ענין זה. במה שתראה אם יש בי איזה דרך של עצבות ודאגה בפעולותי כי אז ודאי לא יהיו שלמות. אבל בהיותן בהפך רחוקות מן העצב וקרובות אל השמחה. משם יודע יושר לבי ושרעפי כי רק האמת והשלום אהבתי. ובאופן הבחנה וחקירה זו. נחה אותי ותתנהג עמי כדרך העולם. שזה הוא המבחן שלהם. עם היותך בלתי צריך לכך. כי בזה תודע הסבה ע"י המסובב. וידיעתך השלמה היא ידיעת הסבה בעצמה. וכמה הכיר יתברך טוב לבב ישראל במעמד הנבחר שהיה לבם שלם עמו עד שאמר להם מי יתן והיה לבבם זה להם כל הימים וגו'. וזה על אמרם נעשה ונשמע כאשר פירשתי על מאמר למה נמשלו ישראל לתפוח:

ויש עוד יתרון רביעי עולה על כלם. כי כשהתרופה היא ע"צ ההכרח ע"י סמים מחוץ. אולי לא תספיק להריק כל הליחה הרעה לחלוטין. כי שמא לא נתן השעור הראוי ושמא נשאר עדין חלק מה ממנה והוא מעותד אל התחדשות החולי ולא יתמיד הבריאות. אבל הנעשית ע"י הטבע מבלי שום הכרח תנקה את הגוף לחלוטין ותדחה מכל וכל הליחה הרעה. באופן שיתקיים הבריאות לימים רבים ולעתים רחוקות ולא יוסיף לדאבה עוד. וכבר יקרה לתשובה מיראה כי יען איננה שלמה כראוי. לא תספיק להסיר מכל וכל כתם העונות וישאר רישומם נכר. והוא מעותד אל הנפילה מחדש אבל כשהיא מאהבה לא נשאר עוד שום רושם לכל עון ולכל חטאת ולא ישוב עוד לכסלה. כי באהבתו את ה'. בצדקתו יחזיק ולא ירפה. וע"ז באו שתי מימרות של ר"ל ע"ה זדונות נעשות כשגגות זדונות נעשות כזכיות ופירשו כאן מאהבה כאן מיראה. ואין הכונה בלבד לענין השכר. אבל יכוין ג"כ לענין ההתמדה וההתחזקות אל הטוב או אל הפכו. כי בהיותם מיראה עדין ישארו העונות כאלו הן שגגות שלא נמחו בהחלט. ואז השגגות האלה יגרמו עונות אחרים עם היותן קלות כי עבירה גוררת עבירה. כאשר פירשתי פסוק שגיאות מי יבין מנסתרות נקני גם מזדים חשוך עבדך וגו', וכשהיא מאהבה יתהפכו כאלו הם זכיות במציאות ואז יתמיד להשתלם יותר. כי מצוה גוררת מצוה. ובזמן ירמיהו ע"ה שעשו התשובה הגרועה באו לידי מדה זו. ואמר בשמו יתברך:

שמוע שמעתי אפרים מתנודד יסרתני ואוסר כעגל לא לומד השיבני ואשובה כי אתה ה' אלהי. אמר יתב' כי בזמן תשובת ישראל שמע מהם יותר משמיעה אחת והיו שמועות שונות כי ש היה בהם מתנודד ומתנועע ומתחלף בלתי עומד על מצב אחד קיים. כי פעם שמעתיו היותו שב בתשובה מתחרט על עונותיו ועושה כל דברי התשובה. ופעם שמעתי ממנו ההפך מזה. חוזר לסורו ומחזיק במעשה תועבותיו בידו. והוא עצמו מבאר הסבה להתנגדות זה ובלתי קיום מצב השלמות. והוא יסרתני ואוסר כעגל לא לומד היתה התשובה מיראה. כי לאשר יסרת אותי ביסורין. על זה לקחתי מוסר ונתעוררתי לשוב בתשובה. ונמשך מזה שהייתי כעגל לא לומד עדין להשתעבד אל העול. ומפני זה חזרתי על העונות הראשונים. וע"כ אחלה פניך תכין לבי להשיבני התשובה האחרת. שאינה אלא בעבור הכרת היותך אלהי ושאני מחויב מצד זה להשתעבד לך ולא לסבה אחרת. ולכונה זו לדעתי אנו אומרים בברכת השיבנו וכן באבינו מלכנו של ימים אלו:

החזירנו בתשובה שלימה לפניך. כלומר משני מיני תשובה שיש אחת מאהבה והיא השלמה. ואחת מיראה שהיא הפחותה. תראה שתהיה לנו מעיר להשיג התשובה השלמה האהובה לא האחרת. ויהי' זה לפניך אשר הכונה תובן בדבריהם ז"ל בב"ר על פסוק וישב ראובן אל הבור. והיכן היה ר"א אומר בשקו ובתעניתו כשנפנה הלך והציץ לאותו הבור הה"ד וישב ראובן אל הבור א"ל הקב"ה מעולם לא חטא אדם לפני ועשה תשובה ואתה פתחת בתשובה תחלה חייך שבן בנך עומד ופותח בתשוב' תחלה ואיז' זה הושע שנ' שובה ישראל עד ה' אלהיך. והקושי נגלה לעינים האיך אמר אתה פתחת בתשובה תחלה ואנחנו קבלנו מרבותינו ע"ה שאדם וקין עשו תשוב'. וכן אמרו שהנביא הושע ע"ה פתח בתשובה תחילה והלא כמה נביאים קדמו לו באזהרה זו מזמן משה רע"ה:

ואני מדייק כבדות לשון זה פתחת בתשוב' תחלה ולא הספיק לומר התחלת לשוב וכן אמרו לא חטא אדם לפני. אמנם ידוע מקבלת רז"ל שהאומר ראובן חטא אינו אלא טועה. כי לא שכב ממש עם בלהה חלילה כשטחיות הכתוב. אלא שבלבל יצועי אביו וזה נחשב לחטא לפניו יתברך בלבד. כפי מה שעמקו מחשבותיו כי בעיני האנשים לא היה כאן עון אשר חטא. והיה מחסידות ראובן ע"ה כי אם היות דבר זה בלתי נחשב לעון אצל האנשים ולא בא אליו שום התעוררות אלהי מהפחדה או גזום או יעוד יסורין כלל. מ"מ הוא מעצמו היה המתחיל ונזדרז מאליו עשות תשובה. כי היא הית' מאהב' ולא לשום תכלית אחר. ומחמת מה שהרגישו ז"ל היכן היה. פירשו וישב ראובן שהי' שב בתשובה ולכן אמר לו הוא ית' מעולם לא היה אדם שחטא לפני. שהוא חטא לפני בלבד ולא אצל האנשים. ועם כל זה עשה תשובה אלא אתה. כי אדם וקין חטאו חטאים עצומים גלוים אצל הכל. והנה אתה הטבת לעשות. כי פתחת בתשובה אתה מעצמך תחלה קודם שהעירותך על כך באיזו תוכחה או יעוד עונש. כמו שהיה לאדם וקין כי אלו הנחתים מעולם לא היו שבים. וא"כ הית' תשובתך המעולה והשלמה. כיון שהתחלת בה מטוב תכונתך. לפיכך אשלם לך שהנביא הראשון אשר יצוה על מין זה מהתשובה שתהיה תחלה ולא מאוחרת. יהיה הושע ע"ה כי הזהיר שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעונך. כלומר תיכף ומיד אשר כשלת בעון. תצרף ותחבר עמו התשובה. שאז ודאי היא מאהבה. ואל תמתין שיהיה לך איזה התעוררות ע"י יסורין כמאמר משה רע"ה בצר לך ומצאוך וכו' ושבת עד ה' אלהיך וגו' ועל דרך זה שאר הנביאים מכח יסורין מזהירין על התשובה:

הכלל העולה מכל דברינו כי תכלית התשובה המעולה היא הנעשית מאהבה. כי בהיותה מיראה עם היותה מקובלת לפניו ית' בחסדו הגדול על צד הרחמים. מ"מ אינה בגדר השלמות ונשארה כעין הרפואה הבלתי טבעית:

וכבר כללו רז"ל במאמרנו כל הענין הזה משני מיני התשובה. וקראום בשם רפואה על יסוד הפסוק ואמרו גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם. אשר לדעתי רמי בר חמא בא לפרש מאמרו זה עם מאמרו השני מסתירת הכתוב ויישובו כאן מאהבה כאן מיראה. ששני מיני התשובה מועילים אלא שהאחת מעולה מהאחרת. ולכן אמר גדולה היא התשובה ועצם כחה עד מאד שהרי לעולם בכל אופן שיעשה אותה האדם מביאה לו רפואה ואינה חוזרת ריקם עד שתתחלף בפחות ויתר. ובאר זה רמי בר חמא עצמו. כי יש סתירה בכתוב. וצריך ליישב כאן מאהבה כאן מיראה שאפילו בהיותה מיראה אומר ה' יתברך שירפא משובותה א"כ לעולם הוא מרפא. מלבד שיכלול ג"כ מה שאמרו באלה הדברים רבה על פ' כה' אלהינו בכל קראנו אליו. שערי תפלה פעמים פתוחים פעמים נעולים אבל שערי תשובה לעולם פתוחים שנמשלה לים. וזה הוא שמביאה רפואה לעולם בכל זמן כי אין שעריה נעולים בשום זמן. ובזה היא גדולה כלומר יותר מן התפלה. כי בזאת הבחינה היא קטנה ממנה כיון שאין שעריה פתוחים לעולם. ומ"מ הנלבב החרד אל דבר ה' יבחר ויקרב התשובה מאהבה לעשותה בלב שלם. ובנפש חפצה לשם שמים באמונה כי היא חיינו ואורך ימינו ועל זה רמזתי בנושא אשא אל שמים ידי. יאמר כל אחד לעצמו להיות ידיו נשואות השמים לפניו יתברך בתשובה ומע"ט כי בזה יוכל לומר שהוא חי לעולם משיג החיים הנצחיים בהשגת הכפרה. ולהתנצלות כללות האומה אם אולי יחסרו כל טוב ולא יעשו די חיובם בהחלט. אמרתי כי גלוי וידוע לפני כסא כבודו. כי לא מחוסר חפצם ותכונתם היתה זאת להם. כ"א מפני חמת המציק אשר לא יתנם השב רוחם ונשמתם לעשות חובותם לפניו. ובמסתרים תבכה נפשם לעשות בחשאי ובהחבא כאשר יוכלון. ובם נתקיימה חתימת הקללו'. בבקר תאמר מי יתן ערב ובערב תאמר מי יתן בקר מפחד לבבך אשר תפחד וממראה עיניך אשר תראה. כי שתים רעות צרות צרורות ילחמו בנו תמיד במצור ובמצוק במקומות האונס וההכרח הידוע אצל בני ישמעאל. האחד התעוררות הלב אשר יפחד מפני פחד ה' ומהדר גאונו. מאשר הם חוטאים בפרסום ובגלוי. להראות העמים והשרים כי הם משתחוים לעבודתם ואת אליליהם הם עובדים שהם שמש וירח כאשר הם מכריחים אותם. ואת ה' אלהי אבותם עזבו מקור מים חיים. ולכן יתאוו ויאמרו בבקר מי יתן ויבא הערב. כי באישון לילה ואפילה אוכל לעשות איזה מעשה יהודי לעבודת קוני בהחבא שלא יראני שום אדם מחוץ. ואולם בהפך זה. מאשר יראה בעיניו כמה וכמה יסורין קשין מרים כגידים עושים למתיהדים שאינם עושים כמעשיהם וכמה מיני, מיתות משונות הרוגים ושרופים על ככה אז יתאוו מי יתן בקר. למען עשות בפרסום לעיניהם כמעשיהם ולא יחזיקוהו לאיש עברי. והפסוק עצמו מבאר הענין. בבקר תאמר מי יתן ערב לעשות מעשה יהודי בסתר וזה מפחד לבבך אשר תפחד מבוראך יתברך. ובערב תאמר מי יתן בקר לעשות בגלוי כמעשה ישמעאל. וזה ממראה עיניך אשר תראה מה שעושים לאחיך המוחזקים ליהודים. מעתה הוא יתברך יגאלנו שנית לעיני כל חי לען נוכל להיות יראי שמים בסתר ובגלוי במה שיביא משיחנו בן דוד ע"ה אשר הקים עולה של תשובה כדבריהם ז"ל פ"ק דע"ז. מ"ד נאם הגבר הוקם על שהקים עולה של תשובה. ולדעתי אין כונתם לפרש הוקם שהוא מבנין הפעל. כאלו יאמר הקים מההפעיל ולא מלת על כאלו אמר עול. שא"כ היו אומרים אל תקרי כדרכם ז"ל. אבל הכונה להניח הכתוב כפשוטו. ולא באו אלא לומר איך דוד ע"ה משבח את עצמו לומר שהוקם על ושנתנה לו מעלה רמה. כי אין זה מדרכו ע"ה. לזה אמר שכונתו לומר שהוקם למעלה והשיג מעלה רמה וגבוהה בעבור שהקים עולה של תשובה. כי זה כחה של תשובה להגביה מקום בעליה שבמקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד. ורצה לומר זה להלהיב לבבות החוטאים שישתדלו לעשות תשובה מעולה להשיג מעלה זו. כאמרם שאם חטא יחיד אומרים לו וכו'. ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב נאם ה' אמן: דרוש ב' לשבת תשובה השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם.

בראשית רבה פ' כ"ב ויאמר ה' אל קין אי הבל אחיך וגו'. משל לאפרכוס שהיה מהלך באמצע פלטיא מצא הרוג ואחד עומד על גבו א"ל מי הרגו א"ל אנא בעי ליה גבך ואת בעי ליה גבי א"ל לא אמרת כלום. משל לאחד שנכנס לגנה ולקט תותים ואכל והיה בעל הגנה רץ אחריו א"ל מה בידך א"ל אין בידי כלום א"ל והרי ידיך מלוכלכות. כך א"ל קין להקב"ה, השומר אחי אנכי א"ל הקב"ה הא רשע קול דמי אחיך צועקים וגו' משל לאחד שנכנס למרעה וחטף גדי אחד והפשילו לאחוריו והיה בעל המרעה רץ אחריו א"ל מה בידך א"ל אין בידי כלום א"ל והלא הוא מפנה אחריך. כך אמר הקב"ה לקין קול דמי אחיך וגו':

מהאותות העצמיות אשר יורו סכנת החולה וכמעט מרחיקים התקוה באפשרות רפואתו ובריאתו. הוא כאשר יראה הרופא היות חליו כבד וחזק מאד והוא לא ירגיש שום צער וכאב כלל ומדמה בנפשו היותו כאחד הבריאים ואינו מחזיק את עצמו בגדר חולה. ישפוט בצדק כי גדל כח הארס בפנימיותו ונתחזק עליו כל כך עד שהחליש ובטל הכח המרגיש אשר בנפש ולכן אינו מתפעל מגודל החלי ואין לקוות מזה אלא אפיסת החיים פתע ישבר ואין מרפא. כי יקרה לו כמקרה השכור וכגבר עברו יין שאבדו ממנו שפיטת שכלו ונעדרה הרגשתו מלהצטער אפילו מהמכות אשר דרכם להכאיב ולהאדיב שאין לך רעה גדולה מזו כאשר אמר עליה שלמה המלך ע"ה למי אוי למי אבוי וגו' ובאר שכל החסרונות האלו יקרו למאחרים על היין לבאים לחקור ממסך. ירצה כל זה יקרה לאותם אשר הם להוטים כ"כ אחר בולמוס תאוות שכרות היין עד שכשילכו לקנותו לא ימהרו לקחת תכף ומיד מן הראשון הבא לידו איך שיהיה אלא הם מאחרים ומתעכבים על היין במתון מתון לבקש ולהשיג היותר טוב ומובחר. ולבאים לחקור ממסך הם באים לעשות חקירה ודרישה פרטית אם נתנסך במים כי לא ירצוהו אלא שיהיה חי בחזקו ובתקפו. לאלו נוכל לומר שיש להם אוי ואבוי וגו'. לפי שיתבלבלו בהרגשתם ובחושיהם בין החיצונים כי עיניך יראו זרות כי מן היין ימשך הזנות ויתן עיניו בנשים זרות אצלו כאמרו ולמה תשגה בני בזרה. ובין הפנימיים ולבך ידבר תהפוכות. וחתם באמרו הכוני בל חליתי שלא יגיע לו כאב מהמכות שהכוהו ולא ירגיש בהם ואף אם הלמוני בל ידעתי כלום מזה כאלו לא עשו לי מאומה. ואדרבא אתאוה מחדש מתי אקום אוסיף אבקשנו עוד שאין לך רעה גדולה מזאת. ואם כן כשכבדות החולי יגרום גם כן בטול הרגשה זאת ומונע התפעלות הכאב. ודאי הוא אות מיעד המיתה. לא כן כאשר החולה הוא נכאב ומצטער מהחלי ומרגיש ומתפעל מתוקף חזקו. אז אולי יש תקוה ישוב לבריאתו ע"י התרופות וטוב ההנהגה. וע"ז אמר הנביא ירמיהו ע"ה:

מבליגיתי עלי יגון עלי לבי דוי. יאמר מה שמבליג לי וגורם אצלי התחזקות להיות לי תקוה על יגוני שאיני מתייאש לחלוטין מן הרפואה הוא כי עלי לבי דוי שהלב החיוני בכח הרגשתו הוא דוה עלי יש לו כאב והוא מתפעל ומרגיש המדוה וצער החלי הזה ואינו כמי שאינו מרגיש. על כן אוחיל אוכל לשוב לבריאותי בטוב ההשתדלות:

וכבר ראינו אצל הרפואה במלאכת הידים כי כשיפול עפוש באיזה אבר אשר קצת מבשרו נשחת ונעדר ממנו הליחות השרשי ונתבטלה הרגשתו שאפי' ינקבו שם בכמה מחטים לא יצטער כלום. אז האומן הבקי ישתדל שלא ותפשט העפוש ההוא בשאר אותו האבר וביתר האברים. וזה כשיחתוך מן הבשר על ידי ברזל או ישרוף באש או בסמים מקדיחים עד שיגיע לחלק בשר חי שיכאב ויצטער בהגיע החתוך לאותו הבשר. ומן אז והלאה ישתדל לרפאותו על ידי תחבושת וסמים מועילים. אבל כל זמן שהוא רואה שאין האיש נכאב ומתפעל הוא חותך והולך כי אין סימן להיות הבשר חי ומוכן לקבל רפואה אלא מתוך הכאב. והוא לדעתי מה שאמר אליפז לאיוב. כי הוא יכאיב ויחבש ימחץ וידיו תרפינה. ימשיל יסוריו יתברך אל איוב למין זה מהרפואה כי תחלה הוא יתב' משתדל להביא כאב בחלק הבשר החי ועי"ז ההסתכלות יחבוש ישים התחבושת כי לולא שקדמה ההכאה לשוא היה התחבושת ולבלתי הועיל. ובאר באיזה אופן הוא מכאיב וגורם הכאב. והוא ימחץ וידיו תרפינה שהוא מוחץ ומכה ממש במקום שעושה בו חבורה שהוא מרגיש באותו הצער. ונמצא בזה שידיו ממש העושות המחץ ההוא והחותכות הם עצם הרפואה ועיקרה. שאלמלא עשו כן בבטול ההרגשה והכאב בטלה גם כן תקות השגת הבריאות. וכמה יהיה זה לנו למושכל למודי אצל החלי הגדול הקורה לנפשות החטאים כי אם הוטבעו כל כך העבירות עד שאינם מרגישים עוד בחסרונם ולא יחשיבו את עצמם לחוטאים והיותם אשמים אבל ידמו בנפשם כי שלמים הם ולא ימצאו בם עון אשר חטא. אלו ודאי מעותדים אל ההפסד והכליון מבלי תותלת ישובו אל גדר הצדקות וכשרון המעשה. כי איך ישוב רשע מדרכו הרעה אם רעה בעיני אדוניה איננה אלא כמה וכמה טובה. ועל זה היה מתרעם הוא יתברך על ידי הנביא ירמיהו ע"ה באמרו. כה אמר ה' היפלו ולא יקומו אם ישוב ולא ישוב מדוע שובבה העם הזה משובה נצחת החזיקו בתרמית מאנו לשוב הקשבתי ואשמע לא כן ידברו אין איש נחם על רעתו לאמר מה עשיתי כלו שב במרוצתו כסוס שוטף במלחמה. והם פסוקים קשי ההתוך ובפרט אמרו אם ישוב ולא ישוב. ומהו משובה נצחת. אבל ירצה כי לפי שאפשר להיות לישראל צד תלונה מתוקף צרותיהם כי יראו בנופלים בלי תקומה אם היותם עושים תשובה מעונותיהם. לכן בא יתברך להודיע כי צדק בשפטו ולא עביד דינא בלא דינא חלילה שהם גרמו לעצמו כי אין תשובתם תשובה של כלום ולאפס ותהו היא חשובה. וזה הוא היפלו ולא יקומו אם אתם רואים שיפלו ואינם קמים כי מפלתם כבדה מאד. תדעו כי הסבה היא אם ישוב ולא ישוב. היתכן יעשה תשובה כי נראה לעינים היותו שב ולפי האמת אינו שב כלל ואותה תשובה היא הבל וריק. ובאר הענין מדוע שובבה העם הזה ירושלים משובה נצחת למה היתה כזאת שהם השובבים ומהראוי הוא שמחמת משובתם יהיו הם הנצוחים והמתחייבים בדינם ואדרבה הם שובבים במשובה נצחת שרוצים תהיה משובתם היא הנצחת ושיזכו בדינם. וזה כי לפי האמת הם מחזיקים בתרמית נעשה אצלם דבר מוחזק ואוחזים בו וממאנים לשוב שלא בא מרצונם לעשות תשובה ואינם חפצים בה. כי ישרה בעיניהם דרכם הרעה כאלו היה התרמית טוב וישר להחזיק בו. זה הוא האמת הגמור מעצמות ענינם. אמנם הקשבתי ואשמע כשאני מקשיב דבריהם. לא כן ידברו אינם מדברים כן. כמו שאני אומר לא יסכימו להודות לדברי שאינם רוצים לשוב. כי אדרבה הם עושים תשובה ומתחרטים על רעתם. אבל בטוב ההבחנה זאת החרטה אינם באה מחמת הכרת רוע המעשים שידעו נאמנה היותם רעים וצר להם ודואגים על עצמות דפיים וגנותם. כי אין איש נחם על רעתו לסבה שיאמר באמת כמתעצב מה זה עשיתי רעה גדולה כזו. כי הם אינם חושבים עשו מאומה רעה אבל הם שבים ומתנחמים לא מרצונם אלא כלם שב במרוצתם כסוס וגו'. היא להם תנועה הכרחית כמרוצת הסוס השוטף במלחמה שע"י אונס ומחמת הכאות הרוכב עליו הוא אנוס ומוכרח למהר במרוצתו. ואם כן היא תשובה גרועה וחסרה מאד ויצדק עליה מה שאמרתי ישוב ולח ישוב כי הם שבים ואינם שבים בזמן אחד כיון שלפי האמת אינם מתפעלים מעצם החטאים כמו שאמר אחר כך גם בוש לא יבושו והכלם לא ידעו. ואולם אדוננו המלך דוד ע"ה אמר מקביל לזה: