בינה לעיתים – חלק ב – דרוש ראשון לתפלה, קטע 24

ועתה ישראל מה אני דורש ברבים לפני הקהל המקודש הזה על מלאך אלהים הדר הוא לכל חסידיו מעלת הישיש המאושר הזה תנצב"ה. כי אם להזכיר לפניכם את הידוע ומפורסם לא בלבד בארצותינו אלא כי אם כמעט בכל האקלימים הקרובים והרחוקים עד קצוי ארץ בכל הגוים ובכל הלשונות. אשר בכל מקום מוקטר מוגש שמו לתהלה לשם ולתפארת בהפלגת שלמותו הנמרץ בהנהגות אלו אשר מעמד שלשתן יחד. באופן עצמי ושלם באיש אחד עצמו הוא רחוק המציאות מאד. ובמעולה שבמעולים הזה נ"ע כאן נמצאו וכאן היו כלם נקבצו באו אליו כל אחד ואחד משלשתן ביותר שלם שבפנים שהפה יכול לדבר. אם בהנהגת עצמו התחלתי לספר מקצת שבחיו במעלת מדותיו וביראת שמים ובתכלית חסידותו. ואיך היה מתנהג בחייו באופן סגופיו ומעוט צאתו החוצה ורוב השכמתו לב"ה ושקידת למודו ומעוט אבוד זמנו ואהבתו העזה לתורה ולעוסקים בה וכמה היה מכבדם ומהנה אותם והפלגת נדבות לבו לפזר ממונו בלי שעור לצדקות ואפי' בהזדמן דבר מצוה שהיה צריך לתת הכל משלו לא היה חש לזה. ועל כונה זו פירשתי היותו ז"ל מתדמה למלך החסיד ששבח המשורר ע"ה באמרו. כי יציל אביון משוע ועני ואין עוזר לו שהמלך הצדיק הזה אשר לבו כלב הארי יציל האביון המשוע והעני החסרים כל טוב ויספיק להם די מחסורם ולא ימתין זה המלך שום עזר וסיוע מזולתו שיצטרף עמו ויעזור לו בזה את הכל יעשה משלו. והארכתי בכמה פרטים אחרי' כאלו על הנהג' זו של עצמו איני מאריך בכתיבתה. ואם להנהגת הבית עדיו בחתומיו זכין לו היקרים ומעולים עטרת תפארת רבים יוצאי ירכו יצ"ו. ועל צבא מטה עז מקל תפארת הנזר והעדות. מעלת הנצר הגדול משרשיו יפרה כמה"ר שמואל יאריך ה' ימיו בקרב ישראל אמן. אשר מה שעשתה חכמה לראשו כתם פז עשתה ענוה יראת חטא בשלמות גדול עם יותר ממה שהפה יכול לדבר כנודע לכל. לא ארצה לכתוב בזה דברים גלוים וידועים לכל שאר עמנו ולאיש אשר אלה לו היצוייר אופן הנהגת הבית שלם מזה. ועוד הוספתי משאר בני הבית המסתופפים בצל קורת היישרתו ז"ל. ואני מקצר ועולה. ואם להנהגת מדינה. נאמר בטח כי נתחיל לספר ולהגיד בזה לא יהיה שום מקום לסיימינהו לכלהו שבחיה בעומק שכלו הזך והישר בהנהגה המדינית אפי' עם שרים ויועצים מלכי ארץ וכל לאומים כאשר הוא נודע:

ואמנם העיקר השרשי הוא הנהגתו לבני דורו לבני ישראל עם קרובו ליראת ה' ולאהבתו כל מעייניו תמיד לא היו כי אם להטיב את זולתו בהיישרת אושר הנפש. וכל משאו ומתנו היה בזה. ומפני כך עז התאזר בהעמדת ישיבות בכל מקום שידו מגעת אפי' בארץ הצבי תוב"ב וכאן כמה יגיעות יגע לחבר את האהל בישיבה המהוללה הכללית לכל קהלות אשר לא נמצא בה חסרון רק הכנסה ואני בעניי ומועט ערכי בתוך זיו זוהר מעלת הגאונים האדירים ה' יגן בעדם. ומה עשה תמיד למצות פדיון שבוים. ובמאורעי מנטוב"ה וכאן בצער מעלת מנהיגי המדינה יצ"ו. ובמאורע הישיבה כהנה וכהנה. וכמה ענינים אחרים כיוצא באלה. והיות דבורו בנחת ובאהבה. סוף דבר ראשי דברים אני כותב ממה שאמרתי עם שהיה מעט מהרבה שהיה מקום רחב להאמר. ואת הכל עשיתי לתכלית הנכבד אשר אמרתי ראשונה שיתחקה כל זה בלבנו ויעשה בנו רושם להשתדל ללכת בדרכיו ולהדמות למעלת גדולת פרשת שלמותו כל האפשר ויעשה א"כ במותו התועלת הכללי אשר היה עושה בחייו ולהכנס לפתח זה צריך לפחות שנתחיל בהכרת חסרוננו העצום הנמשך מהסתרת פני זיו זהרו. ונאמר עליו באמת ובתמים מה שנאמר ממש על ראש יחוסנו ע"ה אשר גם מאושרנו זה נ"ע השתדל להדמות אליו בשם פעל ומלה והוא מאמרנו. ויש להרגיש בו מה צורך להאריך לומר אותו היום שמת וכו'. יאמר בקצור כשמת א"א וכו'. ונראה כי יקרה פעמים רבות כשיחסר איזה אדם מהדור אין מרגישים ומכירים מה שאבדו תכף ומיד אלא בהמשך הזמן כשיזדמן איזה מקרה אשר ידעו שאם היה הוא קיים היה מספיק לתקנו וכיוצא. אז מצטערים ויכירו מה שחסרו. אולם יהיה זה כן בהיות מהשלמים אשר אינו רחוק ימצאו אחרים כמותו אבל אם היה מופלג בתכלית ההטבה וההגנה על הדור בכל עת ובכל שעה אשר יקשה מאד המצא תמורתו. אז לא יצטרך שום זמן עתיד להרגיש החסרון. כי מיד בהסתרתו ויציאתו מן העולם עושה רושם ותכף יגיע הצער לכל ויכירו מה שאבדו. וחשבתי כי לכונה זאת אמר דהמע"ה על מיתת אבנר ע"ה:

הלא תדעו כי שר וגדול נפל היום הזה בישראל ואנכי היום רך ומשוח מלך והאנשים האלה בני צרויה קשים ממני ישלם ה' לעושה הרע כרעתו. ומבלי האריך בדיוקים כי רבו. נאמר כי היו דבריו אלה לאמר אל תחשבו שחסרון הצדיק הזה לא יעשה רושם עתה מיד אלא אחר זמן לימים הבאים. כי אין הדבר כן. אלא תדעו נאמנה כי זה השר וגדול היום הזה עצמו הוא שנפל ועשה חסרון בישראל כי נאבדה הגנתו ואין מי יצילנו עוד חס ושלום מעונש העונות. כאשר הוא היה עושה בחייו. כי עתה על מי תבטחו לכך. אם תאמרו להשען עלי שיספיק זכותי. הלא אנכי רך וצעיר לימים וממילא יש לי מעוט זכיות לפי מעוט השנים איני כדאי שיכופרו עונותיכם בשבילי. כי אני משוח מלך שבהכנסי להיות נשיא. הפליא ה' חסדו לי לכפר עונותי כמשפט הנשיא. והלואי אספיק לעצמי להשיג הכפרה. ואיך אוכל לכפר גם על אחרים. ואם תשימו בטחונכם על שני שרי צבאות ישראל יואב ואבישי לומר דנפיש זכותייהו להגן עליכם. הנה אין מקום לזה כי הם בני צרויה אחותי ורוב בנים דומים לאחי האם. ואם אני בעצמי קשה ובלתי הגון להשיג שום זכות מפאת חסרון שלמותי. גם הם קשים וכבדי' על זה. ונמשך קושיים ממני ומפאת עצמי. להיותם בני אחותי אני גרמא בנזקם. וכיון שאין לנו על מי להסמך. א"כ צריך לראות וליראה מאד. כי מכאן ואילך ישלם ה' לעושה הרעה כרעתו. לא יהיה כמו עד עכשו. שאם אחד היה עושה רעה לא היה נענש בכך. כי היה אבנר חי והוא היה סובל עונותינו ורעתנו כי היתה הרעה מיוחסת אליו ונתלית בו לגדולתו על שהיה בידו למחות. על דרך ואשמם בראשיכם. אבל עתה ישלם ה' למי שיעשה רעה. וזה כרעתו של עצמו שהוא עושה אותה לא תתלה בזולתה. באופן שההרגשה תהיה שנפל וחסר היום הזה. וזה הוא המכוון למאמרנו. כי בפטירת אבינו הראשון ע"ה. אשר היה מוכתר בשלשת ההנהגות שזכרנו עם היות המדיני' יותר מתעצמת אצלו מכלן כאשר אמרנו. לא היה המשך וזמן הבא אחרי כן מה שגרם שירגישו כל העולם חסרונן זה. כי תכף ומיד אותו היום שנפטר מן העולם הרגישו כל גדולי הדור מה שאבדו משלמות ההנהגות האלו. ואמרו כי למה שנוגע להנהגת עצמו אין כאן שום אבדה כי עוצם שלמותו הוליכו עמו ואתו תלין הצלחתו. אך בשתי ההנהגות האחרות ווי לחסרונן. כי אוי לו לדור שאבד מנהיגו בהישרה המדינית הכוללת. ואוי לה לספינה הפרטיית שאבדה קברניטה. היא הבית בכל אישיה שהם כאניה בלי חובל. אשר הנהגה זאת תצדק בו משל הספינה כאמרו על האשת חיל היתה כאניות סוחר וגו'. ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וגו'. הן כל אלה ההרגשים יולידו בדומה ויצדקו מאד באדם הגדול ששמו כשמו ע"ה. והדברים מבוארים. ותהא נחמתנו התקיים בו הפסוק שהתחלנו. מתהלך בתומו צדיק וגומר והרחבתי קצת הדבור בזה בבאור בניו אחריו ההולכים אחרי מדותיו. ונחמה יותר עצמית ופרטית מתומת הרב השלם נר"ו אשר זיו איקונין שלו וכו'. כי בזה נראה לנו כאלו עודנו חי בהשארו במקומו. והבאתי על זה ויתמו ימי בכי וגו' ויהושע וגו'. כי מהראוי היה שימי בכי אבל משה כפי הפלגת גדלותו. לא יתמו בשלשים יום בלבד. אלא לפי שנשאר במקומו יהושע בן נון ע"ה שהיה מעשה ידיו שסמך ידיו עליו וגו' היה נראה להם כמשה עצמו. ויעשו כאשר צוה ה' את משה. היו שומעים ליהושע כאלו מה שאומר בשמו ית' צוהו ה' את משה עצמו. וזה הוא מה שאמר ית' למשה קח לך את יהושע וגו'. דהיינו קח את עצמך. כי בסמוך ידך על יהושע הרי אתה חי על דרך מה שכתב רש"י ז"ל על פסוק כי ידעתי אחרי מותי וגו'. כי בעניננו עודנו חי. יוסיף ה' חיים על ימי מלך וגו'. אכי"ר: עת שלום