בינה לעיתים – חלק א – דרוש ליום, קטע 11

למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם כימי השמים על הארץ. רוצה לומר כפי מספר הימים שנגזרו מן השמים בחיי הדרים על הארץ שישלימו אותם. היא דעתיה דרבי יונתן ע"ה באמרו גדול כח התשובה ונפיש זכותה שהיא מארכת ימיו דהיינו שהיא גורמת שלא תקצורנה שנות הרשעים. אלא מארכת הימים והשנים שהם שלו של האדם שכבר נפסקו עליו. משלימים אותם לו שלא יכרת בחצי ימיו וסמך ראייתו על פסוק יחזקאל ע"ה שאמר והרשע כי ישוב מכל חטאתיו אשר עשה ושמר את כל חקותי ועשה משפט וצדקה חיה יחיה לא ימות: והוא

מבואר הכפל בחיה יחיה והיתרון בלא ימות. אבל נראה כשהרשע ישוב בתשובה מחטאתיו יזכה בזה שחיה יחיה מה שיש לו מהחיות שנגזר לו ונפסק עליו יחיה אותם בשלימות והיינו במה שלא ימות בלא עתו. כמו שהיה מעותד בעבור עונותיו. אבל יתקיים בחיים הקצובים לו כעין המזון המקיים את הגוף:

האמנם כי אין מקום לצייר יהיה פועל התשובה בחיי האדם על כל הדרכים עצמם אשר יפעל המאכל בקיום חיי הגוף. כי אם אמרנו תהיה כמזון הטבע. אשר יתן החיות בעצמותו ומהותו. איככה נוכל לומר שהאיש אשר יחטא ואשם ועשה אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ונתחייב על ככה משפט מות שתספיק התשובה בוידוי וחרטה וכיוצא למחות כעב פשעו ולהעביר חטאתו כאלו אינו ויעצים כחו להחיות המת. כי מה התייחסות יש לזה עם זה. ומה דמות דרך הטבע נערוך לו כאשר האריכו המפרשים ז"ל בזרות ענין זה. ואפילו כל עונש ויסורין שבעולם יחייב השכל שלא יספיקו. כאשר השיבה החכמה בששאלוה חוטא מה ענשו ואמרה חטאים תרדף רעה. ולכל הפחות הנפש החוטאת היא תמות כתשובת הנבואה. וכמה הכיר והשכיל זה היטב אדוננו דוד ע"ה כשבא אליו נתן הנביא ע"ה במלאכות ה' ואמר לו אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן אשר בהעותו והוכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם. מיד אמר לפני ה':

מי אנכי ה' אלהים ומי ביתי כי הביאותני עד הלום ותקטן עוד זאת בעיניך ותדבר גם אל בית עבדך למרחוק וזאת תורת האדם ה' אלהים. כי הוא יתברך הבטיחו לכונן כסא ממלכת זרעו עד עולם שיגדיל הצלחתו. וזה ודאי הוא כשיזכה:

ועוד הוסיף כי לא בלבד כשזרעו ילך בדרך תמים ולא יחטא יהיה עמו אלא אפילו בהתיצבו על דרך לא טוב. הוא יתברך יתנהג עמו כאב עם הבן במה שכשיעות ויחטא לפניו לא ייסרהו כפי הראוי בעונש אלהי נערך אל גדולתו יתברך אשר אליו חטא. אלא והוכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם. אתן לו יסורין ותוכחת אנושיות של בני אדם שלא יכנסו בגדר הקושי אלא כפי האנושית:

ועל זה הפליג דוד המלך ע"ה לתת תודות אליו יתברך על שני החלקים. ועל הראשון אמר מי אנכי ומי ביתי כי הביאותני עד הלום איזה זכות ורבו יתירא השתכחת בי ובביתי שהביאותני עד הלום אל ההצלחות אשר יעדתני הנתנות לזכאי. ולא זו בלבד כי היה דבר קטן בעיניך מה שדברת על ביתי וזרעי בהיותו זכאי ובלתי חוטא שאז הוא קרוב אליך. כי גם הוספת לדבר לטוב על בית עבדך אפילו למרחוק לזמן היותר מרוחק ממך שהוא בהעותו כי רחוק ה' מרשעים שהבטחתו לבלתי יסר אותו כפי הראוי לו בעונש אלהי אלא בשבט אנוש. והנה זאת תורת ומשפט האדם החמרי השפל שימתין לחוטא נגדו עונש זמניי כל שהוא ולא בתכלית הקושי:

אבל החוטא נגדך יתברך שמך היה ראוי לעונש עצום תמידי ונצחי וכל שכן שלא היה ראוי שהתשובה תועיל לכפר לחלוטין החטאים והעונות והפשעים ולא ישאר שום רושם מהם. ועם כל זה הוא יתברך מקבלם ומעביר על פשע כאלו היה כביכול אדם כמוהו. כאשר בארתי על מאמרם ז"ל בפסוק וידי אדם מתחת כנפיהם זו ידו שהיא פתוחה לקבל שבים וכו'. ועל זה אמר הנביא ישעיה ע"ה:

פרשתי ידי כל היום אל עם סורר ההולכים בדרך לא טוב אחר מחשבותיהם. הפליג הוא יתברך בהודעת מדת טובו שהוא פורש ופושט ידו לקבל בתשובה אפילו לפושעים במזיד בהיותם עם סורר שאי אפשר להקל בענשם ולבלתי האשימם כל כך. וזה כי הפועל איזה פעולה פתע פתאום מבלי יקדם לו זמן מה להתבונן ולחשוב עליה במתון לא יתעצם כל כך ענינה הן לטוב הן להפכו. כי תתייחס כמעט אל הקרי וההזדמן. כי על כן רצה יתברך להקדים הצווי לאברהם אבינו עליו השלום על שחיטת בנו ולהרחיק לו המקום אחר שלשת ימים למען לא תתייחס אליו לפעולה פתאומית מבלי הסתכלות ויישוב אלא שעשאה בעצם אחר העצה הנכונה וההתיישבות הצריך והסכים לקיים מאמרו יתברך. על כן אמר כאן כי אלו ודאי הם עם סורר. שהרי לא הלכו בדרך הרע באופן שיוכל להתלות במקרה מפני הפתאומיות בלתי שום טוב הסתכלות. כי אדרבה היה כן שהלכו בדרך לא טוב אחר מחשבותיהם אחר שקדמו להם על ככה מחשבות רבות שזה הוא הרע היותר גדול שבעון. והוא המכוון להם ז"ל בהרהורי עבירה קשים מעבירה. ואעפ"כ פרשתי ידי לקבל תשובתם. זה ודאי הוא שלא באופן טבעי:

ואם אולי נוכל למצוא איזה התייחסות שתפעול התשובה בשב להדיח מעליו רעת עונותיו הוא מצד האיכות על הדרך אשר הסמים התרופיים הם באיכותם מעבירים ומסלקים האיכות הרע אשר בליחה המחטיאם המביאה וגורמת החולי. כן התשובה יש לה איכות מספיק להעביר ולסלק האיכות הרע אשר בנפש החוטא שהוא סבת וגרמת החטאים ועונות. והוא כי לא על חנם נקראו המון העונות בשם זדונות כשהם נעשים מרצון ומתכונה רעה אלא לפי שעיקר שרש הוייתם הוא מפאת זדון וגובה לב כי יחם לבבו בהכנס בו חום נכרי. ויתגאה לבלתי החשב לכלום חומר העון והוא מבזה ודש ברגליו העונש אין פחד אלהים לנגד עיניו ובזה הוא חוטא ברצונו. וזה בארו אותו הנביא מלאכי עליו השלום באמרו. כי הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עושי רשעה קש ולהט אותם היום הבא אמר ה' צבאות אשר לא יעזוב להם שרש וענף. הוא הדבר אשר דברנו כי לאשר להבת חמימות הזדון והגאוה מוליד ההתגברות בעונות יעד לענוש מדה כנגד מדה שיבא יום בוער כתנור אשר בו כל זדים הבוערים כאש וכל עושי רשעה שנמשך פועל הרשע מן הזדון הזה. יהיו כקש לפני אש וילהט אותם היום הבא. באופן תהיה אש אוכלת אש. וימצא בזה שלא יעזוב להם שרש וענף יכלה ויפסד השרש שהוא הזדון המפריח ומצמיח הענף. הוא מעשה הרשע ופועל הרע ויחדו יסופו הסבה והמסובב מעתה לבטל ולהריק האיכות הרע הזה מהגאוה וגודל לבב. תועיל באופן נפלא התשובה אשר עיקר איכותה להוליד הכנעה ושברון לבב אל השב ישפילנו עד הארץ וסר ממנו זדונו ורום לבבו אז טוב לו ויקובל ברצון לפניו ית'. ומתורת רבותינו הקדושים ע"ה אנו למדין כן. שאמרו בפרק ארבעה ראשי שנים:

אמר רבא כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו שנאמר נושא עון ועובר על פשע למי נושא עון למי שעובר על פשע. א"ר אחא בר חנינא אליה וקוץ בה לשארית נחלתו ולא לכל נחלתו למי שמשים עצמו כשירים:

וההרגש מבואר איך היה מפרש אמרו עובר על פשע על האיש המעביר על מדותיו ופשט הכתוב הוא שחוזר אל השי"ת שהוא נושא עון וגם עובר על פשע:

ויראה לי כי הם ז"ל הרגישו בכתוב שאלו אמר מי אל נושא עון ועובר על פשע כמוך. אז היה מובן שאמרו נושא עון וגו' חוזר אל ה' כלומר איזה אלוה יש שעושה פועל זה בהיות נושא עון וגו' כמוך. אבל כיון שהקדים לומר מלת כמוך ואח"כ נושא עון. מובנו הוא שירצה מי הוא אל שיהיה כמוך וישוה לך במה שאתה נושא עון וגו', וא"כ נושא עון ועובר על פשע הם תוארים אליו יתברך. ולפי זה הוקשה כיון שמדבר עמו לנוכח מי אל כמוך. איך המשיך הדבר בלשון נסתר לשארית נחלתו לא החזיק לעד אפו וגו'. היל"ל לא החזקת לעד אפך וגו':

על כן הבינו כי הכתוב הוא כעין שאלה ותשובה שמדבר עמו יתברך ואמר מי אל כמוך. אתה האל יתברך שמך עם שאין ערוך אליך מי ידמה לך ומי ישוה לך. מ"מ על צד העברה מי יוכל לומר שהוא כמוך כב"י בהיותו עושה כמעשיך וכגבורותיך והולך בדרכיך. ובאה התשובה נושא עון וגו' נוכל לקיים שהוא כמוך ודומה לך. האיש המעולה אשר נשבר לבו בקרבו מרוב ההכנעה והוא שפל בעיניו עד שאפילו לאשר יקניטהו במרד ובמעל יסבול וישא ולא ישיב כלום אלא מעביר על מדותיו שנושא עון ועובר על פשע לשארית נחלתו ולא החזיק לעד אפו וגו'. הפליג בשבח המעולה הזה כי מארבע מדות שאמרו בדיעות קשה לכעוס וקשה לרצות יצא שכרו בהפסדו. נוח לכעוס ונוח לרצות יצא הפסדו בשכרו. קשה לכעוס ונוח לרצות חסיד נוח לכעוס וקשה לרצות רשע. הנה הוא לא בלבד אינו משתי הדיעות הרעות שהם נוח לכעוס וקשה לרצות או קשה לכעוס וקשה לרצות אלא אפילו מכת נוח לכעוס ונוח לרצות שיצא הפסדו בשכרו שמתוך שכר קלות הפיוס אין קלות הכעס נחשב לכלום. עכ"ז אינו אלא מחלק החסיד לעשות לפנים משורת הדין להיות קשה לכעוס ונוח לרצות וזה הוא נושא עון ועובר על פשע לשארית נחלתו. ליתר אחיו אשר יקניטוהו אינו כועס עליהם אלא שותק וסובל נושא עונם ופשעיהם. ויש לו גם כן החלק האחר. שלא החזיק לעד אפו אם אולי הכריחהו האונס לצאת ממחיצתו להכנס בכעס. אינו מחזיק אפו וכעסו זה לעד להיות קשה לרצות אלא הוא נוח לרצות ומיד הוא מתפייס ומעביר כעסו. וכל זה כי חפץ חסד הוא. רוצה הוא להיות מאותו החלק הנקרא חסיד נוטה אל החסידות לפנים משורת הדין. ולא יספיק לו שיצא הפסדו בשכרו. איש כזה ודאי יוכל להקרא שהוא כמוך לפי שהוא נושא עון ועובר על פשע כאשר גם אתה ישתבח שמך אל נושא היית תמיד. ולאיש כזה שהוא נכנע בזה האופן תקבלהו בתשובה ותעביר על כל פשעיו כשיחטא וישוב בתשובה מקבלהו ברצון טוב. כי הוא הסיר השרש והיסוד של החטא שהוא הזדון. וזה הוא ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו ותשליך וגו'. ירצה כשזה האיש ישוב בתשובה לפניך ה'. לא מבעי יזכה לעצמו אלא גם כלנו יחד נזכה בעבורו לכפרה כללית כדברי המשורר ע"ה תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם. והוא כמ"ש ז"ל גדולה תשובה שאפילו יחיד שעשה תשובה מוחלין לו ולכל העולם שנא' ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב אפי ממנו. מהם לא נאמר אלא ממנו וכן אני מבין מ"ש ישעיהו ע"ה:

יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח בקש מהרשע היחיד שיעשה תחובה למען ייטיב לו ולזולתו. כי ישוב אל ה' וירחמהו שיסלח לו. וגם אל אלהינו של כלנו כי בעבורו ירבה הסליחה. יתן סליחה מרובה לכלנו:

הם דברי דוד המלך ע"ה אליו ית' אפי' כשכל בני אדם הם חוץ ממחיצתך בעבור פשעיהם. הנה אתה תשב אנוש עם היותו יחיד עד דכדוכה של נפש שעושה תשובה ואפי' בשעת מיתה. ואתה בחסדך אומר בעבורו שובו בני אדם כל המין האנושי המגורשים מגבולי. שובו אתיו אל מקומכם הראשון להיות עמי במחיצתי:

והן הן דברי מיכה ע"ה ישוב ירחמנו. זה האיש המעולה ישוב בתשובה וירחם את כלנו ויכבוש כל עונותינו. כי אתה יתב' בזכותו תשליך במצולות ים כל חטאתם. וכ"ז משרש סבלנותו וענותו להעביר על פשעיו ולא ישיב דבר ולא יבקש להנקם חלילה. ועתה באר רבי אחא העקר והיסוד תל שכל המעלה המדותיית הזאת תלויה בו לשתהיה אמתית על מתכונתה. באמרו אליה וקוץ בה לא לכל אלא למשים עצמו כשירים. ויובן זה במה שספרה הנבואה בענין רחבעם כשבאו ישראל לשאול ממנו יקל עולם והשתעבדותם:

ויועץ המלך רחבעם את הזקנים אשר היו עומדים את פני שלמה אביו בהיותו חי לאמר איך אתם נועצים להשיב את העם הזה דבר. וידברו אליו לאמר אם היום תהיה עבד לעם הזה ועבדתם ועניתם ודברת אליהם דברים טובים והיו לך עבדים כל הימים וגו'. ויעזוב את עצת הזקנים אשר יעצוהו ויועץ את הילדים אשר גדלו אתו אשר העומדים לפניו ויאמר אליהם מה אתם נועצים ואשיב דבר את העם הזה וגו'. ועם כי רבו הדיוקים בכתובים לא נעורר אלא ג' או ד':

הא' השנויים שבאו בין דברי רחבעם לזקנים לדבריו אל הילדים. כי לזקנים אמר איך אתם נועצים. ולילדים אמר מה אתם נועצים. לזקנים אמר להשיב ולילדים אמר ונשיב. לזקנים אמר את העם הזה דבר ולילדים אמר בהפך דבר את העם הזה:

הב' אמרו עומדים את פני שלמה אביו בהיותו חי כי ודאי לא עמדו לפניו בהיותו מת:

הג' אריכות ועניתם ודברת אליהם יספיק:

הד' בכפל אמרו עצת הזקנים אשר יעצוהו. כי כיון שאמר עצת הזקנים. פשוט הוא אשר יעצוהו. ונאמר בבאורם. כי כבר ימצאו סבות לפעמים יניעו לאדם לבלתי תת מענה ולבלתי השיב לאחד המדבר עמו כלום. ואחת מהעצמיות שבהן הוא מעוט ערך האחר בעיניו והחשיבו אותו בלתי ראוי לקבל תשובה ממנו כי הוא פחות ונבזה אצלו ולא יכנסו בערך אחד לבא לידי ויכוח יחד. אמר החכם במשליו:

אל תען כסיל כאולתו פן תשוה לו גם אתה. רצה בכפל גם אתה כי אין ספק שהכסיל כשהוא מדבר עמך ומצפה ממך מענה לשון שתשיבהו על דבריו. הוא מפני היותו מחשיב את עצמו שוה לך ושהוא כדאי שתשיבהו כאשר ידבר איש ובאחד אל רעהו. ואם אתה עושה כן שתשיב לו על דברי אולתו. תורה כי כמו שהוא משוה ערכו לערכך ושהוא חכם כמוך כן גם אתה תשוה ערכך לערכו להפך שאתה כסיל כמוהו. ולכן העצה הנכונה היא שלא תענהו כלל כמו שהוא אולתו שמייחל ממך מענה לשון. ובזה תורה שאינך מחשיבו לכלום. והפסוק הסותר לזה נתבאר במקומו:

ועתה המלך רחבעם בראותו את עצמו ברום המדרגה וההצלחה ושאותם האנשים ערב את לבם לבא לפניו באותה שאלה. חשב כי כפי גודל מעלתו ומיעוט ערכם אצלו ולהורות שאינו מחשבם לכלום. ל"מ שלא היה רוצה למלאות רצונם אלא שהם בלתי ראויים לשום תשובה ועניה אלא להוציאם מלפניו בלי שום מענה לשון לא לטוב ולא לרע. כי לכן אמר להם לכו עוד ג' ימים ושובו אלי וגו' ולא אמר ואשיב לכם כי לא היה בדעתו להשיב להם כלום:

ומ"מ לא רצה לעשות זו מבלי עצה ושאל את פי הזקנים ואמר איך אתם נועצים וגו' לא שאל על מהות התשובה מה תהיה ואיזה דברים יאמר כי זה היה אצלו למונח קיים ופשוט שאם יש מקום לתשובה תהיה בדברים קשים כגידים. אבל אמר איך אתם נועצים להשיב. האיך נראה בעיניכם שאתנהג לענין השב תשובה לעם הזה. אם יתכן להשיבם דבר איזה דבר שנסכים לומר. או הם ראויים לבזותם ולבלתי החשיבם לכלום במה שאין להשיב להם שום דבר ותשובה כלל. אז השיבו לו הזקנים כפי עומק דעתם באמרם אנו נשיב על שאלתך וגם נייעץ לך כהוגן אף מה שלא שאלת. והוא כי לא מיבעי יאות לך לתועלתך לתת להם מענה לשון ושלא להוציאם בפחי נפש בלי שום תשובה. אלא נוסיף עוד לך שהתשובה צריך שתהיה מענה רך בדברים ערבים. וזה הוא אם היום תהיה עבד לעם הזה שתכבוש את יצרך להיות כעבד ועבדתם ועניתם שתתן להם מענה שלא לשלחם בלא כלום. וגם הדברים עצמם תדבר אליהם דברים טובים בחמלה וחנינה בשובה ונחת. בזה יהיו לך עבדים כל הימים. נמצא א"כ שהיו כאן שתי עצות. א' על מציאות התשובה. אם ישיב אם לא. ובענין זה הוא נתייעץ עמהם. והב' במהות התשובה אשר היתה עצה מאתם שהם יעצוהו על כך מעצמם שנדרשו ללא שאלו. וספרה הנבואה כי מאלו השתי עצות לקח רחבעם וקבל העצה שהוא בקש מהם בענין מציאות התשובה והסכים לעשות כדבריהם לבלתי הוציאם ריקם בלי שום תשובה. אבל האחרת שהם נתנו מעצמם לא ישרה בעיניו וזה הוא ויעזוב את עצת הזקנים עזב אותה העצה שהם יעצוהו מבלי שהוא נתייעץ עמהם על כך. וע"ז שאל את הילדים ואמר מה אתם נועצים ונשיב וגו'. אשאל מכם מה יהיה מהות ועצמות התשובה איזה דברים נשיב להם. כי אמנם לענין עיקר מציאות התשובה אם נשיב אם לא נשיב איני מכניס זה בספק ובשאלה. ונשיב דבר לעם הזה. כבר הנחתי בעצמי למוסכם שנשיב להם תשובה עכ"פ. ואיני מבקש אלא מה אתם נועצים שתהי' התשובה. והיה מה שהיה בדבר עזות כעצת הילדים

ולמדנו כי יש צד שלא ישיב האדם ולא יענה כלום למתפקר נגדו ולא מצד ענוה והכנעה. אלא אדרבא מגודל לבב כי יראה בעיניו לא יאות לו לכבודו להשיבו כלום בהיות המרחק רב בין מדרגת ומעלת עצמו לשפלות ובזיון האחר. ע"כ אמר ר' חנינא לשארית נחלתו למי שמשים עצמו כשירים מה שאמרו שהמעביר על מדותיו וסובל העלבון ואינו משיב כלום מעבירין על פשעיו. אין זה אמור בכל אדם שנוכל לחשוד אולי עושה כן ברמות לבו אלא דוקא למי שמשים עצמו כשירים. כי הוא בעצמו נבזה בעיניו ומחשיב עצמו לשירים ומותר שאינו כדאי להשיב כלום לקוטן ומעוט ערכו אצל המקניט ואצל כל אדם. זה ודאי נקרא בעצם מעביר על מדותיו. ויש לו קנין ההכנעה שקנה איכות המעלה הזאת בתכלית. והוא בעל תשובה אמתי. באופן שמצד האיכות הנקנה בתשובה אפשר לומר שתחיה בעליה ותקיימהו. אכן גם בזה לא יתקרר השכל. כי עם שזה יקנה בקנין מעלת הכניעה ושברון הלב. מה יתקן שברון רוח זה מה שכבר פגם בעונות שנאף וחלל שבתות ונשבע לשקר וכיוצא. כי הן אמת תועיל לו לעתיד שלא יחטא. אבל שיכופר מה שכבר קלקל לשעבר אין לזה מבוא אצל הדעת האנושי. אשר ע"כ צריכים אנו לומר ולהסכים כי מה שהתשובה פועלת בשב להעמידו על עמדו ולהשיג כפרתו הוא על הדרך הג' שתפעול בסגולה פרטית שנתן יתב' בתשובה הכח העצום הזה. ואנחנו לא נדע ולא נשיג סבתה וטעמה האמיתי. אלא בחסדו ית' וברחמיו הפשוטים כמאמר הנביא ירמיהו ע"ה. שובה משובה ישראל נאם ה' לא אפיל פני בכם כי חסיד אני נאם ה' לא אטור לעולם. כי לפי שאמר הכתוב ישא ה' פניו אליך יהפך פניו כלפי אצלך אינו דומה שואל שלום חברו בתוך פניו כשואל מן הצדדין אלא ישא ה' פניו אליך יהפוך פניו אצלך כמה דאת אמר ופניתי אליכם. ע"כ אמר כאן אע"פ שאתם נזופין מחמת עונותיכם. כשתשובו בתשובה לא אפיל פני בכם לא יקבל אתכם בהפלת פנים כרוצה להביט למטה לבלתי הסתכל בפניכם כשואל שלום מן הצדדין אלא ישא את פניו ולא יפילם. וכה יעשה מצדו מפני שהוא חסיד על צד החסד והחנינה לא שכח התשובה יחייב כן. ואל זה כיון הנביא הושע ע"ה באמרו: