שו״ת בית הלוי – חלק א – תשובה א, קטע 2

(*והכי נמי איכא סייעתא לדברינו לעיל סוף אות ד' דניקב אכולהו קאי דאי אגיד לחודיה קאי דמהני בי הו"ל למעוטי ניקב בביצים דלא מהני בי' סתימה דהוי נמי מענינא דפצוע וניקב ונסת' דדכוותיה וטפי מיניה דתרווייהו הכשרן בי"א א"ו אכולהו קאי ובכולהו מהני בי' סתימה, וכן תקשה נמי לפי שיט' הב"י אי לא נימא דגם לשיטתו ניקב ונסתם אכולהו קאי וכדכתיבנא לעיל אות ד':)

ונראה דמסקנת דעת ר"ת הכי הוא ועיקר סמיכתו להכשיר הוא הואיל ומתני' דכרמא הוא הלכתא כוותי' ובהכי סלקי לי' שמעתתא שפיר דאי נימא דלא פליג ר"י בר"יב"ב אמתניתין אלא דמפלגינן בין ניקב לניטל אכתי צריכין לדחוקי נפשין למימר דהא דקתני אפי' אחת מהן לא קאי אלא אביצה ובחוטין לא מפסל אלא בתרווייהו או לומר דלא קאי אלא אפצוע ולא על כרות וכן הוא משמעות כמה פוסקים ראשונים שעיקר סמיכתם להכשיר הוא משום דקיי"ל כמתני' דכרמא וכ"ה בהדי' בס' התרומה הלכות חליצה וז"ל וכן סומכין העולם על אידך דבכרם שביבנה כל שאין לו אלא ביצה א' ה"ה כסריס חמה וכשר וע"ז סומכין להכשיר ב"א הנתוקין שכורתין מהן ביצה א' אף על גב דמתני' פליגא דתנן איזהו פ"ד כל שנפצעו ביצים שלו אפילו אחת מהן אף שיש לחלק בין פצוע לסריס אינו נראה עכ"ל העתקתי לשונו מפני שאנו למדין ממנו כמה דברים שהעיקר דר"י בר"יב"ב פליג והלכתא כוותי' ושאין לחלק בין ימין לשמאל ושכבר פשטה ההלכה בימיו להקל בזה ומעשה רב. וכל המעיין השופט בצדק יראה ששיטה זו היא המרווחת שבכל השיטות ולכולהו אית להו פירכא לבד מהא דל"ל פירכא וכל ההשגות שהשיגו הרמב"ן והנמשכין אחריו על ר"ת היינו רק על מש"כ לחלק בין פצוע לניטל אבל אי נימא דפליגי והלכה כר"י בריב"ב משום דמתני' דכרמא הוא ע"ז אין השגות הרמב"ן אלא מ"ש שם דלישנא דאין לו אלא ביצה א' מתחילת יצירתו משמע ומה שנסתייע שם מן הירושלמי וז"ל שם והכי אמרי' בירושלמי תני ר"י בריב"ב אומר שמעתי בכרם ביבנה כל שאין לו אלא ביצה א' ואינו מוליד זהו סריס חמה אר"י שמעתי הלכה כר"י בריב"ב ולית אנא ידעית ממאן שמעית אמר ר' אמי לא הוי ר"י שמע לה מבר אינש זעיר שמואל אמר אם יבא לפני בעל ביצה א' אני מכשירו ר"ח אמר דו סבר כר"י בר"י ב"ב אר"י בר חנן ובלבד בשל ימין אתא עובדא קמי' דר' אמי א"ל אין ברתי את שרית לי' אלא הוי ידעית דלא מוליד והוי ר' זעירא מקלס לי' דו הוא מקיים מילתא על בורי' כו' פצוע אית תנא תנא כו' הוו בעיין מימר כו' עד רבנן כו' כמובא באות א' שמעי' מינה דמ"מ דלר"י בר"י ב"ב בכולן כשר ובי"ש קתני וקיי"ל כוותי' דמתני' דכרמא הוא עכ"ל הרמב"ן ז"ל:

[ו] והנהאף אי נימא דמסקנת הירושלמי הוא דבי"ש פליגי ש"ס דילן עיקר דבש"ס דילן משמע דהא דאמר שמואל פ"ד בי"ש כשר לאו משום דס"ל הלכתא כר"י בשר"יב"ב כדאמר ר"ח בירושלמי אלא דבר חדש הוא שחידש ואף דמדלא אמר שמואל הלכה כר"י בשר"יב"ב ליכא לאוכוחי מידי דאיכא למימר הא דנקט סתמא פ"ד בי"ש כשר אתי' לאוסופי על ידי רעמים וברד דלא משתמע מהא דר"י בריב"ב. אך מדרשא דרבא פצוע הפצוע הרי נמי לא משתמעי אלא מתחלת יצירתו ואפ"ה עלי' דשמואל אמרה רבא היינו דכתיב פצוע וכו' משמע בהדיא דדינא דפ"ד בי"ש כשר חדתא היא לרבא שלא שמעה אזנו מעולם ודוחק גדול לומר דמתניתא דכרמא לא ידע רבא] והיינו כדכתיבנא בשיטת ר"ת דר"י בריב"ב אבי"א קאי ושמואל הוא שחידש דבי"ש כשר:

ומש"כ דלישנא דאין לו אלא ביצה א' מתחילת יצירתו משמע ע"ז קשה טובא קושי' ר"ת דאי בי"ש הרי אפילו שתיהן נמי כשר ומה שנדחקו ליישב דה"ה שתיהן רק מילתא דשכיח נקט אכתי בהא לא מתיישבא שפיר הא דאמר שמואל בירושלמי אם יבא לפני בעל ביצה א' אני מכשירו ר"ח אמר דו סבר כר"י בריב"ב ואם איתא דשמואל אבי"ש קאי ואפי' בשתיהן נמי מכשיר אמורא היה צריך לפרש דבריו:

ותוהא דאמר ריב"ח ובלבד בשל ימין אי אתחלת יצירתו קאי לא ידעתי היאך נפרש דהא בי"ש אפי' תרווייהו נמי וכן אי גרסי' בשלימין נמי לא שייך אתחלת יצירתו ודוחק רב ועצום לומר דלשמואל לאו אתחלת יצירתו קאי אלא ע"י רעמים וברד דהא ר"ח אמר על דו סבר כר"י בריב"ב ולשיטתו ר"י בריב"ב אתחילת יצירתו קאי:

אלא המחוור היא דבסוגיא דירושלמי נמי סברי התם כולהו אמוראי דבי"א פליגי זולת הנך דהוי בעיין למימר כו' ושמואל נמי דאמר אם יבא לפני בעל ביצה א' אני מכשירו אבי"א קאי ומשום דסבר כר"י בריב"ב דקאי נמי אבי"א וליכא פלוגתא בין הירושלמי לש"ס דילן רק במאי דנקט בירושלמי בברייתא דר"י בריב"ב ואינו מוליד בש"ס דילן ל"ג ליה וסמי חדא מקמי תרתי וכן אדחי הא דאינו מוליד מעובדא דאיסתתם גובתא כמ"ש הרא"ש וכן מאי דאמר ריב"ח בירושלמי ובלבד בשל ימין בש"ס דילן לא מחלק בזה אבל תרווייהו ס"ל דבי"א פליגי רק הנך דהוי בעיין למימר כו' הוי סברי דבי"ש פליגא ואדחו דבריהם משינוייא דר"א ב"פ כמו שסיימו התוס' ומשמע התם מתוך המסקנא דאיירי בי"א*:

(ויש מקום אתי ליישב שיטת הרמב"ן ודעימי' נגד שינויי' דר"א גם לפי גירסתינו בשינויי דר"א כול' דרבנן היא דהיש"ש כ' וז"ל ומה שהקשה הרא"ש ז"ל ומאחר שאינו מוליד למה הוא כשר ונוכל לומר דל"ד קאמר שאינו מוליד לעולם אלא הוא בחזקת שאינו מוליד וכו' והנה מש"כ לפרש בדברי רא"מ דאמר לההיא הוי ידעת דאינו מוליד ודאי הוא דוחק גדול שאמורא לא יפרש דבריו ויאמר אל האשה בפירוש דאינו מוליד אבל גברא רבא אמר מילתא פתח לנו פיתחא שנוכל לפרש כן אינו מוליד דקאמר בירושלמי בדברי ר"י בריב"ב וקצת יש סיוע לדבריו הא דאמר דאינו אלא כסריס חמה וסריס חמה גופא הוא רק בחזקת שאינו מוליד כדפריך הש"ס לקמן ד' פ' וניחוש שמא הבריא והנה לפי גירסת היש"ש שהוא כגירס' התוס' שהביאו בשם הירושלמי כל שאין לו אלא ביצה אחת אינו מוליד אכתי לאו פיתחא רויחא הוא כל כך לומר דאינו מוליד ל"ד אבל לפי גירסת הרש"ל ודעימי' שהביאו בשם הירושלמי כל שאין לו אלא ביצה א' ואינו מוליד ניזיל בפתחא רויחא יותר לומר דל"ד הוא שאינו מוליד אלא אפי' אם אינו מוליד כשר ועפי"ז נוכל לומר דפלוגתא דאמוראי הוא בירוש' אם אינו מוליד דוקא או ל"ד כולהו סברי אי בי"א בהולדה תליא מלתא דאי בי"א ואינו מוליד ליכא מאן דסבר לאכשורי וכסברת הש"ס דילן וכמש"כ הרא"ש ומש"ה מוקמי הנך אמוראי דבירושלמי דר"י בריב"ב אבי"ש קאי משום דסבר דאינו מוליד דוקא הוא דאי בי"א ואינו מוליד ליכא לאכשורי ור"א דמוקי פלוגתייהו בי"א היינו משום דסבר דאינו מוליד ל"ד וטעמא דפלוגתייהו הוא כמו בש"ס דילן לשי' ר"ת דטעמא דר"י בר"יב"ב דשרי הוא משום דבר הולדה הוא. ור"א דאמר לההיא איתתא הוי ידעת דאינו מוליד דוקא קאמר דאינו מוליד לעולם וכדכתיבנא והיינו דקלסי' ר' זעירא ואמר דהוא מקיים מילת' על בורי' דהיינו לאפוקי משינוי' דר"א ב"פ דאמר שינויי' קומי דר"ז וקלסיה לר' אמי דהעיקר כדבריו שאינו מוליד דוקא הוא ופלוגתייהו בי"ש הוא ולא כשינויי' דר"א הרי דר"ז גופא לא קיבל לשינויי' דר"א דאתמר קומיה כן נראה להמליץ בעד רבינו הרמב"ן ז"ל ודעימי' אפי' לפי גירסתו בשינויי' דר"א כולה רבנן הוא והמחוור הוא דהוי גירסתייהו כולה ר"י הוא והאי קשיא אכתי לא מתיישבא הא דאמר ריב"ח בירושלמי ובלבד בשל ימין ומחוורתא כשיטת ספר התרומה בשם ר"ת שהיא השיטה הברורה והמרווחת בירושלמי ולית עלה פירכא כלל ע"כ הג"ה:)

ולאלהכריע באתי כי מי יתייצב לפני בני ענק ואולי גי' אחרת הי' להם ונראה דגי' הרמב"ן וסייעתו היה בירו' בשינויי' דר"א כולה דר"י היא ולא באתי אלא לצאת לישע ר"ת ז"ל לקיים שיטתו הברורה ומחוורת וכבר דקדקתי במכתבי הראשון שלא כתבהי שמי שדעתו להקל בזה יסמוך על דעת ר"ת וסייעתו כי ראוי לנו עניי הדעת לילך אחר המחמיר בשל תורה רק כתבתי שמי שדעתו להקל יש לו עדים המסייעי' ר"ת וסייעתו המעידי' שראו אותם מולידים ובאמת אין הדעת נותנת לומר צא וחזור על בניהם מאין הם והכזונות נעשה את אחותינו בנות ישראל המוחזקות בכשרות ועל עדותם ודאי כדאי הוא לסמוך ובבואי לביתי נתחזקתי יותר לחזק כחא דהתירא ע"פ עדות ס' התרומה שכתב שע"ז סומכין העולם להכשיר ב"א הנתוקין שכורתין מהן כו' ועדותו נאמנה מאד דסוגי' דעלמא אזלא כהמתירין וגם הרמ"א שהחמיר (כ'] אמנם ראיתי מקילין ומה שכת' שהמתירין אינם מתירין רק בשלימין ובשל ימין בזה העיקר כהיש"ש וכדכתיבנ' לעיל שהמחוור הוא שיטת סה"ת בשם ר"ת ז"ל שאין חילוק בין של שמאל ושל ימין אלא בכל גווני מכשירין ב"א הנתוקין שכורתין מהן ביצה א' איזה היא ואיך שהיא וגדול אדונינו בעל סה"ת ורב כחו של רבינו ברוך לסמוך על דברי קדשו שהעיד שמקבלין בני אדם הנתקין שכורתין מהם ביצה א' ומעשה רב אף כי מעשים רבים וסוגין דעלמא הלכתא היא כן נלפענ"ד להלכה ולמעשה וידעתי ידעתי שהמעיין בספרים ימצא עזר לדברי וגם לנגדי אמנם זה דרכי מעודי אשר חנן ה' את דעתי לקיים מסברא דנפשאי דילן היא ואף אם כן אמצא בספר בר מזלי' אנא וכן אם אמצא בספר דרך אחרת אשר דרכו ירט לנגדי אין דרכי להביא דבריו ולסתור אותם והמעיין האמיתי יבחר דרך האמת כי בתורה דכתי' בה אמת בלתי אל האמת עינינו ברוך ה' אלקים אמת שומר הבטחתו אמת כי לא תשכח תורת אמת מפי זרע אמת ברוך חונן הדעת הוא ית"ש יצילני משגיאות ואצא בשלום ורב ברכות כנפש ידידו נפש החיים באמ"ו מוהרי"ץ זללה"ה יום ה' י"א כסלו תקע"ח לפ"ק: