שו״ת בית הלוי – חלק א – סימן לה

סימן לה

בו יבואר בהא דמחייב ר"ע מקיים כלאים אי הוי רק ע"י מעשה או גם בלי מעשה ויבואר ג"כ תי' על הא שחקרנו למעלה בסי' ל"ג דלר"ע מאי עביד בקרא דבוקר שני

במסכת ע"ג דף ס"ג מביא הגמר' ברייתא דתני אין עודרין עם העו"ג בכלאים אבל עוקרין עמו סברוה הא מני ר"ע היא דאמר המקיים כלאים לוקה ופרש"י סברוה הא דתני' עוקרין עמו לר"ע דאמר המקיים כלאים לוקה דאם זרען אחר ובא זה ועשה סייג וגדר וקיימן לוקה וכתבו התוס' בד"ה ר"ע וז"ל פ"ה שעשה סייג וגדר כו' ויפה כיון דהא בפ"ב דמכות דף כ"א מוכח דס"ל לר"ע דאין לוקין על לאו שאין בו מעשה ודלא כפירוש הערוך שפי' מקיים בהנחה לגדלם בתוך שדהו דס"ל לר"ע לאו שאין בו מעשה לוקין עליו עכ"ד התוס':

[ב] והנה לכאורה נראה דדעת רש"י הוי כהערוך דלר"ע חייב גם בלי שום מעשה ולא כהתוס' דהא במס' מועד קטן דף ב' כתב רש"י מקיים שרואה כלאים זרוע ואינו מבטלו וכן כתב רש"י במס' מכות דף כ"א בד"ה מי משכחת לה ועיין עוד בחידושי ריטב"א במס' מכות דף ד' שכתב להדי' בדעת רש"י דלר"ע לוקה על לאו שאין בו מעשה יעו"ש והא דבמס' ע"ג כתב רש"י שעשה סייג וגדר נראה משום דשם הא איירי בשדה והכלאים של עו"ג וכיון דאין הכלאים של ישראל הא ודאי דלא שייך כלל לחייב את הישראל במה שאינו מבטלן רק בעושה סייג וגדר להם וכן כתב רש"י להדי' שאם זרען אחר ובא זה ועשה להן סייג דבכה"ג שפיר חייב לר"ע גם בכלאים של אחרים כיון דלר"ע הוי מקיים איסורא כמו זורע נמצא כשעושה סייג וגדר לכלאים של אחרים הוי כמו זורע כלאים בשל חבירו דחייב שפיר הזורע אבל ברואה כלאים בשדה של חבירו ואינו מבטלו הא לא עבר עליו כלל אבל בשדה שלו דעלי' דידי' רמיא החיוב לבטלן ס"ל לרש"י כהערוך דמדנקט ר"ע סתמא דהמקיים כלאים לוקה משמע דאיירי גם בלי שום מעשה וס"ל לאו שאין בו מעשה לוקין עליו וכמש"כ במו"ק ובמכות ובזה מדוקדק אצלי היטב לשון רש"י במס' מכות דף י"ז דתנן שם אבל המותיר בטהור אינו לוקה ופרש"י כדאמרינן לעיל בא הכתוב ליתן עשה אחר ל"ת לומר שאין לוקין עליו ובאמת דהך דהמותיר בקרבן אינו לוקה הוי לכ"ע רק פליגי תנאי בטעמא דהאי מילתא דר' יהודה ס"ל במכות דף ד' הטעם משום דהוי לאו הניתק לעשה דס"ל לשאב"מ לוקין עליו ור' יעקב קאמר משום דהוי לשאב"מ והרי להלכה קיי"ל דלשאב"מ אין לוקין עליו וכר' יעקב וא"כ למה תפס לי' רש"י הך טעם דר' יהודה משום דהוי ניתק לעשה ולדברינו ניחא דהא בדף י"ז אמרינן על הך משנה זו דברי ר"ע סתימתאה ולדעת רש"י הא ס"ל לר"ע דלאו שאין בו מעשה לוקין עליו ומש"ה כ' הטעם דהוי לאו הניתק לעשה: ועיין בירושלמי פרק ח' דכלאים משנה א' דתנן כלאי הכרם אסורין מלזרוע ומלקיים ואמר ע"ז בירושלמי וז"ל כתיב לא תזרע כרמך כלאים אין לי אלא הזורע מקיים מנין ת"ל כרמך לא כלאים מה כר"ע דרע"א המקיים עובר בלא תעשה א"ר יוסי ד"ה היא הכל מודים באיסור שהוא אסור כשלא קיים ע"י מעשה אבל אם קיים ע"י מעשה לוקה כהדא דתני' המחפה בכלאים לוקה ופי' המפרש דר' יוסי משני דהמשנה אתי' גם כרבנן דגם רבנן מודים דאסור מדאורייתא והם ס"ל דאינו לוקה דאיירי בקיים בלא מעשה ור"ע ס"ל דגם בלא מעשה לוקה ולדבריו הא מפורש להדי' כהערוך ורש"י דר"ע ס"ל לשאב"מ לוקין עליו אכן אין מכאן קושי' על התוס' דהתוס' יפרשו דהא דקאמר ר' יוסי הכל מודים שהוא אסור היינו מדרבנן אסור לכ"ע אבל מדאורייתא ס"ל לרבנן החולקים על ר"ע דליכא איסורא כלל אע"ג דמקיים במעשה דלא דרשי הך דרשה דכרמך כלאים לא והא דמסיים הירושלמי כשלא קיים ע"י מעשה לא קאי על רבנן רק הוי מילתא באפי נפשה וקאי על ברייתא דר"ע דמביא דקאמר המקיים כלאים עובר בלא תעשה ומשמע לי' להירושלמי דלשון זה משמע דאינו רק עובר על ל"ת אבל אינו לוקה עליו (ועיי' בכסף משנה פרק ג' מה' עו"ג ה"ט שכתב דמדתני המגפף עובר בל"ת משמע שאינו לוקה] וע"ז אמר דאיירי בלא עשה מעשה אבל ע"י מעשה לוקה ג"כ וס"ל לר"ע דלוקין על לשאב"מ אמנם ראיתי בספר יד מלאכי באות עובר בל"ת מה שהשיג על הכ"מ והראה מקום דתני עובר בל"ת ולוקה ג"כ ולפי"ז הא אי אפשר לפרש דהירושלמי קאי על ברייתא דר"ע וע"כ קאי על רבנן וכהמפרש דרבנן חולקים על ר"ע בלא עשה מעשה ומוכח דלר"ע לוקה גם בלא עשה מעשה וכהערוך ורש"י:

[ג] ומה שכתבו התוס' שם במס' ע"ג וז"ל דבפ"ב דמכות דף כ"א מוכח דר"ע ס"ל לשאב"מ אין לוקין עליו נעלם ממני כוונתם היאך מוכח שם כן ואין לדקדק מהא דתנן שם יש חורש תלם אחד וחייב עליו משום שמונה לאוין החורש בשור וחמור והן מוקדשין וכלאים בכרם ושביעית ויו"ט כהן ונזיר בבית הטומאה ומדקדק שם ר' יוחנן דמחפה בזרעים הוי זורע מדקתני במשנה דחייב משום כלאים וחרישה בכלאים מי אסירא וע"כ איירי דמכסי בהדי דאזיל ואיכא זורע ודחי לי' ר"ל דמתניתין אתי' כר"ע דאמר מקיים כלאים לוקה וא"כ הניחא להתוס' דלר"ע צריך שיעשה מעשה דוקא שפיר חשבה לי' המשנה בחשבון השמונה לאוין שחייב עליהם משום חרישתן דע"י זה שמחפה הזרעים הרי מוסיף להם שימור והוי כעושה להם סייג וגדר אבל לרש"י והערוך דגם בלי שום מעשה מחייב לי' ר"ע א"כ הא לא ניתוסף לו שום חיוב כלאים ע"י חרישתו דבלא"ה ג"כ חייב וא"כ היאך רוצה ר"ל לפרש כן המשנ' דהרי לא חשבה המשנה רק הלאוין שעובר עליהם ע"י מעשה חרישתו וכמו דלא חשבה המשנ' שהי' לבוש בגד של כלאים בעת החרישה זה אינו קושי' דהמשנה הא איירי ביו"ט דאי אפשר לו לעקרם משום מלאכת יו"ט והרי ודאי דהרואה כלאים בתוך שדהו ביו"ט ואינו עוקרם דאינו חייב עליהם כלל אפי' למ"ד לשאב"מ לוקין עליו כיון דהוי אנוס ואי אפשר לו לעקרם כלל ועדיפא מזה כתבו התוס' בשבת דף ד' בד"ה קודם דבשכח והדביק פת בתנור ונזכר דאסור לו לרדות משום שבות דשוב אינו חייב דאפי' אם הוי אונס רק ע"י איסורא דרבנן שוב אינו חייב יעו"ש וכ"ש הכא דהוי אנוס ע"י איסורא דאורייתא ומש"ה ביו"ט ליכא חיובא דמקיים רק במחפה ומוסיף להם שימור ואז חייב עליהם גם ביו"ט ושפיר חשבה לי' המשנה דע"י מה שמחפה ניתוסף עליו חיובא דמקיים כלאים והפשוט דט"ס נפל בדפוס במס' ע"ז וצ"ל דבפרק א' דמכות דף ד' מוכח דס"ל לר"ע לשאב"מ אין לוקין עליו וע"ש דשפיר מוכח שם כן דר' יהודה ס"ל שם דלוקה בלשאב"מ ומפרשינן שם הטעם של ר' יהודה דיליף ממוציא שם רע ומעדים זוממין ופריך מה להצד השוה שבהן שכן קנס ומשני לא סבר לה כר"ע דאמר עדים זוממין קנסא וא"כ הא מוכח דלר"ע דס"ל דעד זומם הוי קנסא דלדידי' אין לנו לימוד לחייב בלשאב"מ וע"ש במכות דף ד' שהקשו כן על הערוך וכן הקשו בשבועות דף ד' בד"ה ר"ע יעו"ש:

[ד] והנה לכאורה גם קושי' זו יש לישבה בפשיטות דהרי במס' תמורה דף ג' אמרינן כל לא תעשה שבתורה עשה בו מעשה חייב לא עשה בו מעשה פטור חוץ מנשבע ומימר ומקלל חבירו בשם והקשו התוס' דא"כ במס' מכות דקאמר דר' יהודה יליף ממוציא שם רע ועדים זוממין אמאי לא קאמר דיליף לה מהני תלת ותירצו דאין הכי נמי דהוי מצי לתרץ כן אלא דבלא"ה משני לה שפיר או שמא לא דמי הני דהכא לדהתם וא"כ הא י"ל דהערוך ורש"י ס"ל כתי' הראשון של התוס' דתמורה דגם מהני תלת נוכל ללמוד ושפיר י"ל דר"ע יליף לה מהתם אמנם אע"ג דתירצנו דגם ר"ע מצי ס"ל דלוקה בלשאב"מ מ"מ הא קשה דלרש"י והערוך דס"ל דמדאמר ר"ע סתמא דמקיים בכלאים לוקה ע"כ ס"ל לר"ע דלוקה בלשאב"מ א"כ קשה אמאי קאמר הגמ' במכות דר' יהודה יליף ממוציא שם רע ועדים זוממין ולא ס"ל כר"ע והרי עדיפא ה"ל לתרץ דיליף לה מהני תלת דתמורה מנשבע ומימר ומקלל דמה שתירצו התוס' בתמורה דהמ"ל כן רק דבלא"ה שפיר משני לה זה הוי ניחא אם נאמר דתירוצא של הגמר' לחודא מספיק אבל אם נאמר דר"ע בע"כ ס"ל ג"כ דלוקה על לשאב"מ א"כ הא אין תי' של הגמר' מספיק כלל דהא הוי מצי להקשות הניחא לר' יהודה אלא לר"ע מאי איכא למימר וטפי ה"ל לתרץ דיליף מהני דתמורה ויהי' ניחא גם לר"ע ולא לומר דר' יהודה לא ס"ל כר"ע כיון דר"ע ג"כ ס"ל ע"כ כר' יהודה ומוכרח לכל הפחות מסוגי' דמכות דלר"ע אין הכרח דס"ל דלוקה על לשאב"מ דמצינן לומר דאינו לוקה והא דמקיים כלאים מצינן לומר דאיירי בעשה סייג וגדר וכהתוס':

[ה] גם קשה לי להערוך ורש"י דאפי' אם נאמר כתי' הראשון של התוס' דתמורה דגם מנשבע ומקלל חבירו בשם מצינן ללמוד דלוקה בלשאב"מ מ"מ עדיין תיקשה לן דמנ"ל לר"ע לחייב במקיים כלאים בלא מעשה דמכל הני אין ראי' לחייב במקיים דבריש כריתות קחשיב המשנה שלשים ושש כריתות שחייב עליהם קרבן וקחשיב שם מגדף ורבנן פליגי שם במשנה וס"ל דמגדף פטור מן הקרבן ואמרינן שם בדף ז' דהך משנה אתי' כר"ע דס"ל דמגדף חייב קרבן הואיל וכתיב כרת דידי' במקום קרבן ורבנן ס"ל דפטור מקרבן משום דאין בו מעשה ושם בדף ג' פריך על המשנה שחשבה אוב דאמאי לא חשבה גם ידעוני ומשני ר' יוחנן משום דאוב וידעוני נאמרו בלאו אחד ומש"ה אינם חלוקים לקרבן ור"ל אמר משום דידעוני אין בו מעשה ומש"ה פטור מקרבן ופריך הגמר' ור' יוחנן מ"ט לא אמר כר"ל קסבר מאן תנא כריתות ר"ע היא דאמר לא בעינן מעשה ור"ל נהי דלא בעי ר"ע מעשה רבה מעשה זוטא מיהא בעי מגדף מאי מעשה איכא עקימת שפתיו הוי מעשה הרי דס"ל לר"ל דאע"ג דר"ע מחייב מגדף בקרבן מ"מ בידעוני פוטר דאינו דומה למגדף דר"ע מחלק בין היכא דעבד מעשה זוטא דהיינו עקימת שפתיו להיכא דלא קעבד מעשה כלל וא"כ לדידי' הא אע"ג דנאמר דר"ע יליף מנשבע ומקלל חבירו לחייב מלקות בלשאב"מ מ"מ הרי בכל הני איכא דיבור דהוי מעשה זוטא ומנ"ל לר"ע לחייב מלקות גם במקיים כלאים דלא קעביד מעשה כלל כיון דר"ע בעצמו סבירא ליה הך חילוקא גבי קרבן אליבא דריש לקיש ואמאי לא נחלק כן גם לענין מלקות ואע"ג דהא חזינן דר' יהודה יליף במכות דף ד' ממוציא שם רע ועדים זוממין דלשאב"מ לוקין עליו ור' יהודה הא קמחייב מלקות גם בלא עשה שום מעשה כלל דהא עיקר הדבר דידעינן דר' יהודה ס"ל לשאב"מ לוקין עליו הוא מדקאמר גבי נותר דמש"ה אינו לוקה משום דהוי לאו הניתק לעשה הא בלא"ה לוקה עליו הרי דיליף ממוציא שם רע וע"ז דגם היכא דלא קעבד מעשה כלל לוקה וכגון גבי נותר זה ניחא דהא י"ל דר"י לא ס"ל לחלק כלל בין מעשה זוטא להיכא דלא קעביד מעשה כלל וס"ל דמעשה זוטא דעקימת שפתיו לא נחשב כלל וכרבנן דפטרי במגדף מקרבן (ובסמוך יבואר דמוש"ר ועדים זוממין הוי כלא עשה מעשה כלל] אבל על ר"ע דאיהו בעצמו מחלק כן לגבי קרבן א"כ היאך יליף לחייב במקיים מנשבע ומקלל:

[ו] ולכאורה היה נראה לומר דנחלק ביניהם דהרי גבי קרבן הא דפטרי רבנן באינו עושה מעשה הא נפקא להו מקרא דכתיב ועשה אחת מכל מצות ה' וכמו שכתב רש"י בסנהדרין דף ס"ה ד"ה ר"ל ומש"ה ס"ל לר"ל דגם ר"ע אינו חולק על הך דרשה דועשה דכתיבא גבי קרבן דצריך דיעשה מעשה דוקא ומש"ה אע"ג דיליף ממגדף מדכתיב כרת דידיה במקום קרבן דחייב קרבן על דיבור דמ"מ מעשה זוטרא מיהא בעי דהא כתיב גבי קרבן ועשה ויש לנו לקיים שני הפסוקים ולומר דהך ועשה הוי מעשה זוטרתי אבל בלא מעשה כלל פטור אבל בהא דפטרינן לשאב"מ ממלקות הא הוי הטעם משום דלא דמי ללאו דחסימה דגבי לאו זה הוא דכתיבא מלקות וילפינן הכל מיניה ומש"ה כיון דר"ע יליף מנשבע ומקלל דחייב בהו מלקות אע"ג דאינם דומים ללאו דחסימה דהרי אע"ג דבהו איכא מעשה זוטרי דעקימת שפתיו מ"מ הא אינם דומים לחסימה דחסימה הא הוי מעשה גמורה ושפיר ילפינן מדחייב בהו מלקות דלענין מעשה לא צריך כלל דומיא דחסימה וממילא חייב גם בלא שום מעשה דמהיכא תיתי דצריך מעשה זוטרי כיון דגם מעשה זוטרי לא הוי דומה לחסימה דחסימה הא הוי מעשה גמורה ועי' במס' מכות דף י"ג דקאמר ר' ישמעאל דחייבי מיתות ב"ד ישנן בכלל מלקות ארבעים ומפרשינן טעמי' דכתיב אם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה והפלה ה' את מכותך הפלאה זו איני יודע מהו כשהוא אומר והפילו השופט הוי אומר הפלאה זו מלקות פי' וכיון דכתיב כל דברי התורה הוי גם מיתות ב"ד בכלל ופריך א"ה חייבי עשה נמי ומשני לא תשמור כתיב ופריך א"ה לשאב"מ נמי ומשני לעשות כתיב לאו שניתק לעשה נמי ומשני דומיא דלאו דחסימה השתא דאתית להכי כולהו נמי דומיא דלאו דחסימה ור"ע חולק שם על ר' ישמעאל וס"ל דחייבי מיתות ב"ד אינם בכלל מלקות וא"כ הא יש לומר דס"ל לר"ל דר"ע לא ס"ל כלל כר' ישמעאל דהך קרא דאם לא תשמור כו' והפלה כו' קאי על מלקות וע"ש בחידושי ריטב"א על מכות שכתב על הא דפריך א"ה חייבי עשה נמי וז"ל בשלמא לדידן מפרשינן הך מכותך אינו לשון מלקות אלא כמו מכות מצרים אבל לדידך דמפרשת לה לשון מלקות חייבי עשה נמי דהא הוי ג"כ בכלל דברי התורה הזאת ונאמר דר"ע ס"ל דהך פסוק לא קאי כלל על מלקות וא"כ הא לא מצינו כלל לשון עשיה גבי מלקות ואם נבא לפטור לאו שאין בו מעשה ממלקות הוי רק משום הסברא השניה דלא דמי ללאו דחסימה וכיון דחזינן דבנשבע ואינך חייב מלקות שפיר מדקדק ר"ע דלענין מעשה לא הוקשו כלל לחסימה ומש"ה יליף מיניה לחייב גם בלי שום מעשה כלל וכמו במקיים כלאים ועי' בב"מ דף צ' דס"ל לר"ל דלמ"ד לשאב"מ אין לוקין עליו אם חסמה בקול פטור דעקימת פיו לא הוי מעשה והקשו שם התוס' דא"כ הא משכחת לה לר"ל חסימה גם בלא מעשה א"כ היאך ממעטינן לשאב"מ ממלקות משום דלא הוי דומיא דלאו דחסימה כיון דגם בחסימה משכחת לה בלא מעשה ותירצו דדומיא דסתם חסימה קאמר א"נ ר"ל ס"ל כתי' הגמרא דלעשות כתיבא עכ"ד הרי דלתי' השני ס"ל לר"ל דגבי מלקות כתיבא עשיה זה אינו קושיא די"ל דהערוך ורש"י יסברו כתי' הא' של התוס' דב"מ ועוד דהא י"ל דר"ל בב"מ קאמר לה אליבא דמ"ד דס"ל דוהפלה קאי על מלקות וס"ל דלשאב"מ פטור דהא ר' ישמעאל ס"ל כן מכות וכן בתמורה דף ג' ס"ל לריה"ג לשאב"מ אינו לוקה חוץ מנשבע ומקלל חבירו ויליף ליה מהך קרא דאם לא תשמור ולדידהו שפיר כתיבא עשי' גבי מלקות אבל ר"ע י"ל דחולק וס"ל דהך קרא לא קאי על מלקות וכמש"כ הריטב"א וא"כ לא כתיבא כלל עשי' גבי מלקות ומש"ה יליף שפיר מקיים מנשבע ואינך:

[ז] אכןכל זה הוי דוחק דודאי נראה דכ"ע מודים דהך קרא דוהפלה קאי על מלקות רק חולקים על ר' ישמעאל דאיהו דריש מדכתיב כל דברי התורה דקאי גם על מיתות ב"ד והם לא ס"ל כן ותדע דהרי הא דקיי"ל דמקלל חבירו אינו חייב עד שיקללנו בשם לא ידעינן רק מהך קרא דהא באזהרה דידיה לא כתיבא רק לא תקלל חרש ולא כתיב דצריך שיהיה דוקא בשם ורק מהך קרא ילפינן ליה מדכתיב אם לא תשמור כו' ליראה את השם וכמו שכתב רש"י בתמורה דף ג' וא"כ אם נאמר דר"ע לא מפרש להך קרא למלקות א"כ יתחייב לדידיה מלקות מקלל חבירו גם בלי שם ולא אישתמיט הגמ' בשום דוכתא לומר כן דאיכא מאן דפליג על הך כללא דצריך שם ובודאי משמע דליכא שום חולק על הסתם משנה דשבועות דף ל"ה דצריך שיהיה בשם דוקא וא"כ לכ"ע כתיבא עשי' גבי מלקות וא"כ הא נשארה קושייתינו דלר"ל דס"ל דגבי קרבן מחלק ר"ע בין היכא דעביד מעשה זוטא ללא עבד מעשה כלל א"כ הא לא אפשר ללמוד מנשבע ומקלל לחייב גם במקיים:

[ח] גם אליבא דר' יוחנן קשה כן וגם יותר חזקה הקושיא דאע"ג דר' יוחנן לא ס"ל לחלק בין היכא דאיכא מעשה זוטא ללא עביד מעשה כלל וס"ל דלר"ע מדמחייב מגדף קרבן גם בידעוני מחייב מ"מ הא אי אפשר ללמוד דלהוי חייב מלקות במקיים מנשבע ומקלל דבסנהדרין דף פ"ה תניא דאינו חייב קרבן על ע"ג אלא על דבר שיש בו מעשה כגון זיבוח וקיטור וניסוך והשתחוואה וקאמר שם ר"ל מאן תנא השתחוואה ר"ע היא פי' דמחייב קרבן במגדף דלא בעי מעשה רבה ור' יוחנן אמר אפי' תימא רבנן כפיפת קומתו הוי מעשה ופריך הגמר' לר' יוחנן מ"ש דכפיפת קומתו הוי מעשה גם לרבנן ועקימת שפתיו לא הוי מעשה לרבנן דפטרי מגדף מקרבן אמר רבא שאני מגדף הואיל וישנו בלב מתיב ר"ז יצאו עדים זוממין שאין בהם מעשה ואמאי הא ליתנייהו בלב אמר רבא שאני עדים זוממין הואיל וישנן בקול פי' דעיקר החיוב של עדים זוממין הוי מה דאומרים לפני הב"ד והב"ד שומעים קולם דאם לא היו הב"ד שומעים דיבורם לא היה איסורא כלל ונמצא עיקר האיסור הוי ע"י שמיעת הב"ד ומש"ה לא הוי מעשה ופריך וקול לר' יוחנן לא הוי מעשה והאיתמר חסמה בקול והנהיגה בקול ר' יוחנן אמר חייב עקימת פיו הוי מעשה והרי גם שם הוי האיסור מה שהבהמה שומעת קולו אלא אמר רבא שאני עדים זוממין הואיל וישנן בראיה כן הוא גירסת רש"י שם והמורם מזה דלר' יוחנן דס"ל דכפיפת קומתו הוי מעשה וחייב קרבן גם לרבנן בהשתחוואה אע"ג דלית להו שום קרא לחייבו גם עקימת שפתיו לא גרע מיניה והוי מעשה גמורה וגם הך מ"ד דס"ל לשאב"מ אין לוקין עליו מ"מ ע"י דיבור חייב שפיר והא דמגדף לא הוי מעשה לענין קרבן משום דישנן בלב ועדים זוממין לא הוי מעשה הואיל וישנן בראי' אבל קול הוי מעשה אע"ג דעיקר האיסור לא הוי הדיבור בעצמו אם לא בצירוף דאידך שמע קולו מ"מ הוי מעשה וע"ש בתוס' שהקשו על גירסת רש"י דהא בתמורה נמי תנא קמי' דר' יוחנן כל ל"ת שבתורה עשה בו מעשה חייב לא עשה בו מעשה פטור חוץ מנשבע ומימר ומקלל חבירו וא"ל ר"י לתנא לא תתני מימר הואיל ובדיבורו איתעביד מעשה ומשמע דבנשבע ומקלל מודה ר"י דלא חשיב מעשה ומש"ה כתבו התוס' גירסא אחרת בסוגיא זו יעו"ש ולשיטת רש"י ההכרח לומר דר"י חולק גם על נשבע ומקלל דס"ל דחשיבי מעשה ולא קאמר לתנא לא תתני מימר רק לדבריו דאפי' לדידך דס"ל דדיבור לא מקרי מעשה מ"מ אין לך לתני מימר דשם הא קעביד מעשה בדיבורו אבל ר"י בעצמו ס"ל דאפי' היכא דלא איתעביד מעשה חייב על דיבור גרידא דחשיבא מעשה וא"כ דלר' יוחנן חשיב דיבור מעשה לכ"ע וגם להך מ"ד דס"ל לשאב"מ אין לוקה עליו מ"מ בדיבור לוקה א"כ הא לא מצינן למילף כלל מנשבע ומקלל דלהוי חייב גם בלשאב"מ וכמו מקיים כלאים דבשלמא ר' יהודה יליף שפיר במס' מכות דחייב בלשאב"מ דומיא דנותר מהא דמוציא שם רע ועדים זוממין דהני לא חשיבי מעשה דע"ז הא מסקינן בסנהדרין דלא הוי מעשה הואיל וישנן בראיה ומוציא שם רע ג"כ לא הוי מעשה אע"ג דבע"כ בא לב"ד והוציא לפניהם שם רע על אשתו ואמר לא מצאתי לבתך בתולים מ"מ הא לא נגמר חיובו רק עד שיביא עדים ויעידו בב"ד כדבריו שאשתו זינתה אחר הקידושין ומש"ה אע"ג דבתחילה עשה מעשה בדיבור מ"מ הרי גמר עבירה שלו הוי בעת שהעידו העדים ע"י ששכרם ואז הוא אינו עושה מעשה כלל ודומה ממש להך דידעוני דכ"ע מודים דלא חשיבא מעשה והרי פרש"י בסנהדרין שמכניס עצם ששמה ידעוני לתוך פיו והעצם מדבר מאליו הרי דאע"ג דההתחלה הוי ע"י מעשה שהכניס העצם לתוך פיו מ"מ לא מקרי מעשה דהעבירה הוי בעת שהעצם מדבר מאליו וכמו כן הא הוי במוציא שם רע אבל לר"ע דלדידיה לא מצינן למילף ממוש"ר וע"ז דמה להני שכן קנס וע"כ נצטרך ללמוד בצירוף חדא מהני דתמורה והרי שם הוי לר' יוחנן מעשה גמורה לשיטת רש"י בעצמו ובשלמא להערוך לא קשה כלל די"ל דהערוך יפרש כהתוס' בסנהדרין שהקשו על גירסת רש"י חדא מהא דבתמורה משמע דמודה ר"י דנשבע ומקלל לא חשיבי מעשה ועוד דבשלמא על הא דתניא יצאו עדים זוממין שאין בהם מעשה משני רבא שפיר הואיל וישנן בראיה אבל מה יתרץ רבא על הא דתניא בתו"כ יצאו מקלל אביו ואמו ומסית ומדיח ונביא השקר שאין בהם מעשה ומש"ה פטירי מקרבן הרי דדיבור לא הוי מעשה ומש"ה כתבו התוס' דר"י ג"כ ס"ל דדיבור לא הוי מעשה כלל וגורסים הכי אלא אמר רבא שאני מגדף הואיל וישנו בקול פי' דהדר בו ממה דאמר שאני מגדף הואיל וישנו בלב הא בלא"ה הוי מעשה רק שאני מגדף הואיל וישנו בקול פי' בדיבור ודיבור לא הוי מעשה ומתורץ בזה מגדף ועדים זוממין וכל הני דממעט להו בתו"כ ופריך מחסמה בקול דחייב לר"י הרי דלר"י הוי דיבור מעשה היכא דע"י דיבור קעביד מעשה שהבהמה מגבהת ראשה וכמו כן אמאי לא הוי מעשה בע"ז שע"י דיבורם הורגין ב"ד להנידון וע"ז משני שאני עדים זוממין הואיל וישנן בראיה ומש"ה לא הוי דיבור מעשה אפי' היכא דקעביד מעשה ע"י דיבורו אבל היכא דלא קעביד מעשה ע"י דיבורו לא חשיב כלל דיבור מעשה ולשיטתם הא נשבע ומקלל לא חשיבי מעשה ושפיר י"ל דר"ע יליף מנייהו לחייב גם במקיים אבל הרי רש"י ס"ל כהערוך וכמו שבררנו ולשיטת רש"י בעצמו קשה ולר"ל הא קשה לכ"ע גם להערוך: