שו״ת בית הלוי – חלק א – סימן לד, קטע 2

[ז] היוצא מדברינו דיש לנו כמה טעמים בזה א' אם נאמר דהלכה כראב"ע הא מדאורייתא מוכרח אכילת מצה להיות קודם חצות וגם אם נאמר כר"ע מ"מ יש לומר דמשום סייג צריך לכתחילה קודם חצות כמו גבי ק"ש דלהאלפס ותר"י ורמב"ם צריך קודם חצות גם לר"ג וגם אם נחלק דבמצה דחביבא לי' לא חששו מ"מ כיון דבפסח משום חשש שלא יאכל נותר חששו ע"כ גם בדיעבד להאלפס ורמב"ם ותר"י צריך לאכול אפיקומן קודם חצות משום דהוי זכר לפסח:

[ח] והנה לעיל הבאנו דברי הב"י שכתב לישב דברי הרמב"ם שפסק גבי ק"ש דלכתחילה צריך לקרותה קודם חצות משום דס"ל דהא דאמרינן הלכה כר"ג הוי לאפוקי מדר"א דאמר עד אשמורה הראשונה ולעולם הלכה כחכמים דקאמרי עד חצות והנה דבריו מחוסרין הבנה דא"כ ה"ל לומר הלכה כחכמים להדי' והנה בדעת הרמב"ם הברור כמש"כ דס"ל דגם ר"ג לא קאמר רק דיעבד וכמש"כ האלפס כן להדיא ואמרתי לכתוב כאן כוונתו של הב"י דלא יהיה כל כך מחוסר הבנה דהנה לפי המסקנא דקאמר ר"ג דגם חכמים דאמרי עד חצות ס"ל כוותי' דמה"ת הוי כל הלילה ולא אמרו עד חצות רק כדי להרחיק את האדם מן העבירה ולפי"ז הא י"ל דר"א דקאמר עד האשמורה חולק רק על ר"ג וס"ל דעד חצות דקאמרי חכמים הוי מדאורייתא ואיהו קעביד הרחקה עד אשמורה וכן מצאתי שכ"כ בצל"ח ובספר דרוש וחידוש והנראה עוד דלפי המסקנא ע"כ מוכרח לומר כן דהנה בברכות דף ד' פריך הגמ' על חכמים כמאן ס"ל אי כר"א (דס"ל בשכבך כל זמן שהולכין לשכב) נימרו כר"א ואי כר"ג ס"ל (דמפרש בשכבך כל זמן שבני אדם שוכבים) נימרו כר"ג דהוי כל הלילה ומשני לעולם כר"ג ס"ל וחכמים עשו סייג לדבריהם שכבר הקשו המפרשים דהכא משמע בגמ' דזה אין סברא כלל לומר דמדאורייתא יהיה עד חצות רק או כל הלילה או עד אשמורה ואילו בדף ט' גבי מעשה דבני ר"ג פריך ועד השתא לא שמיע להו הא דר"ג ומשני דבני ר"ג נסתפקו אי חכמים פליגי עליה וס"ל דמה"ת הוי עד חצות ופרש"י דמפרשים כל זמן שהולכים לשכב וחולקים על ר"א דאיהו ס"ל דזמן ההתחלה נמשך עד אשמורה וחכמים ס"ל דהוי עד חצות או כר"ג ס"ל כו' הרי עכ"פ חזינן דבני ר"ג נסתפקו בזה ואמאי פריך הכא בפשיטות אי כר"א ס"ל נימרו כר"א ומוכרח לומר דס"ל להגמ' דזה אין סברא לומר כלל דיפלגו תנאי עד היכן נמשך ההליכה לשכיבה אם עד האשמורה או עד חצות דהיו יכולין לבררו במשך ארוך כזה ומש"ה פריך אי כר"א ס"ל לימרו כר"א ומשני דהוי משום סייג וא"כ כיון דעשו בזה סייג שפיר נסתפקו בני ר"ג דלמא ס"ל לחכמים דחצות דאורייתא דזמן ההליכה נמשך עד חצות ור"א דקאמר עד אשמורה הוי משום סייג או חכמים ס"ל כר"ג וחצות דקאמרי הוי משום סייג ועכ"פ הרי זה חזינן מהגמ' דזה אין סברא כלל לומר דיהיה בזה פלוגתא דתנאי וכיון דחזינן דבני ר"ג נסתפקו דלמא חכמים ס"ל חצות הוי דאורייתא הא חזינן דס"ל דזמן ההליכה נמשך עד חצות וא"כ הא בע"כ אי אפשר לומר דר"א ס"ל דעד אשמורה הוי מדאורייתא וא"כ הוי מחלוקת בזה בין ר"א לבני ר"ג וע"כ מוכרח דר"א ג"כ מודה דהוי עד חצות מדאורייתא רק איהו קעביד סייג וזהו מוכרח וא"כ ר"א ור"ג פליגי בדברי חכמים דר"ג ס"ל דחכמים ס"ל כל הלילה רק עשו סייג ור"א ס"ל דמה"ת עד חצות וחכמים לא עשו סייג ואיהו ס"ל סייג ומש"ה לא הוי מצי לומר הלכה כחכמים דהוי ס"ד בזה דהוי עד חצות ומ"מ הא י"ל דהוי דאורייתא ולא עשו סייג ומש"ה אמר הלכה כר"ג דמה"ת הוי כל הלילה ולאפוקי מדר"א ולעולם הוי עד חצות משום סייג כחכמים זהו כוונת הב"י: