שו״ת בית הלוי – חלק א – סימן לד

סימן לד

יברר דעת הפוסקים בזמן אכילת מצה אם לכתחילה יכול לאוכלו אחר חצות:

ועתה נעיין בדין מצה אם צריך לאוכלו קודם חצות או לא הנה בפסחים דף ק"כ קאמר רבא אכל מצה בזה"ז אחר חצות לראב"ע לא יצא ידי חובתו פי' דאיתקוש לפסח וכתבו שם התוס' דיש רוצים לפסוק כראב"ע משום דסתם משנה דסוף פסחים כוותי' וכתבו דאין זה ראיה דהא במגילה דף כ' איתא סתמא כר"ע דקתני שם זה הכלל כו' דבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה ומפרשינן שם דאתי' לאתויי אכילת פסחים ודלא כראב"ע יעו"ש ולכאורה כיון דמצינו סתם משנה כשניהם ה"ל ספיקא דדינא לדידן היאך קיי"ל וצריך להחמיר לאכול מצה קודם חצות שוב מצאתי שכתב כן בחידושי הרשב"א בברכות דף ט' אמנם הרא"ש בסוף פסחים כתב דהך סתמא דמגילה עדיפא דתני לי' בהדי הילכתא פסיקתא והנה הרמב"ם כתב בפרק ח' מהל' קרבן פסח דמדאורייתא נאכל כל הלילה וכן כתב בפרק ח' מהל' חמץ ומצה דזמן מצה הוי כל הלילה ולכאורה צ"ל דס"ל כהרא"ש דהך סתמא דמגילה עדיף ועיין במ"מ שם שכתב דטעמו משום דכיון דאיכא סתמא כשניהם שוב הדרינן לכללא דהלכה כר"ע מחבירו ובודאי צ"ל דטעמו של הרמב"ם כהמ"מ דא"א לומר דס"ל כהרא"ש דהא במגילה שם תני כל הלילה כשר לקצירת העומר ובמנחות דף ע"ב רמינן לה על הא דתנן נקצר ביום כשר ומוקמינן להו כתנאי והרמב"ם הא פסק בפ' שביעי מהל' תמידין ומוספין כמשנה דמנחות דנקצר ביום כשר ודלא כהך דמגילה ולא ס"ל סברתו של הרא"ש ולא הוי הלכתא פסיקתא כלל ומש"ה כתב המ"מ דטעמו משום דהלכה כר"ע מחבירו. והרא"ש לטעמו דפסק בסוף פסחים דנקצר ביום פסול וכסתמא דמגילה יעו"ש ועכ"פ לדבריהם יכול לאכול מצה אחר חצות והגם דבסי' דלעיל הראנו סמוכין להפוסקים כראב"ע מ"מ אין דברינו מכריעים כלל במקום שנחלקו הראשונים אפילו להחמיר ולמעשה צריך לחקור אחרי דברי אל הראשונים:

[ב] והנה בסוף פסחים סיים וז"ל ומיהו נכון להחמיר כראב"ע דאפשר דר"ע מודה להרחיק את האדם מן העבירה באיסורא דאורייתא וכן כתב בהגהות מיימוני בפ"ח מהל' חמץ וז"ל ומ"מ מצותן לאוכלו קודם חצות כדי להרחיק אדם מן העבירה כדאיתא בפ"ק דברכות וכוונתו נראה דכמו דמצינו גבי ק"ש דזמנה הוי כל הלילה מדאורייתא ורק מדרבנן עשו בו סייג דלכתחילה הוי עד חצות שמא יתרשל ויאמר יש לי עוד שהות וה"ה גבי מצה ולכאורה דברי הרא"ש צ"ע דהא איהו פסק בפרק א' דברכות סי' ט' דלכתחילה יכול להמתין מלקרות ק"ש עד עה"ש רק שלא יעשה מלאכה ולא יאכל קודם דס"ל דלהלכה לא קיי"ל כחכמים דאמרי בריש ברכות דעשו סייג בקריאת שמע רק כרבן גמליאל דלא ס"ל הסייג כלל וכן פסק הטור או"ח בסי' רל"ה וא"כ מהיכא תיתי נימא דגבי מצה עשו סייג דמאי עדיפות דמצה מק"ש דשניהם הוי עשה דאורייתא דהא הרא"ש פסק להדיא בפ"ג דברכות דף כ"א דק"ש דאורייתא וכן פסק הטור או"ח סי' ס"ז ולא דמי להא דאיתא בזבחים דף נ"ז דתנן שם גבי פסח דאינו נאכל אלא עד חצות וקאמר מאן תנא אמר רב יוסף ראב"ע היא כו' א"ל אביי וממאי דראב"ע ודאורייתא דלמא דרבנן ולהרחיק מן העבירה הרי דעשו סייג גבי פסח וגם לר"ע הוי עד חצות דזה אינו ראיה דהרי להרא"ש ע"כ ההכרח לחלק הא דבאכילת קדשים עשו סייג וגבי ק"ש לא עשו סייג דרק בקדשים חיישינן שמא יאכל אחר עה"ש ויהי' אכילת נותר דהוי בכרת אבל בק"ש גם אם יעלה עה"ש לא יהי' רק ביטול מ"ע לא עשו סייג וא"כ גם במצה הא ודאי לא עדיף מק"ש אמנם גם זה ניחא די"ל דס"ל להרא"ש דגבי ק"ש דקיי"ל כרשב"י דאמר בברכות דף ט' דבנאנס ולא קרא יכול לקרותה גם אחר עה"ש ומש"ה לא עשו בה סייג דלשמא יפשע ולא יקרא עד עה"ש לא חיישינן כלל רק חיישינן דלמא יתרשל ואח"כ יאנס עד שיעלה עה"ש ומש"ה בק"ש דבנאנס יכול לקרותה גם אחר עה"ש לא חיישינן אבל גבי מצה דאחר עה"ש הא הוי יום לכל המצות וכמש"כ הרא"ש בברכות פ"א סי' ט' וגם בנאנס אינו יוצא בו שפיר י"ל דעשו בו סייג וכמו כן לא קשה להיפוך להרמב"ם דפסק בפרק שני מהלכות ק"ש דלכתחילה צריך לקרותה קודם חצות הרי דעשו בו סייג א"כ אמאי כתב כאן גבי מצה דזמנה כל הלילה די"ל דס"ל דרק בק"ש עשו סייג כיון דהוי בכל יום חששו שמא יפשע אבל במצה לא חששו וכן כתב סברא זו המג"א בסי' תרפ"ז לגבי מגילה דמשום הכי הוי זמנה כל הלילה דאיידי דחביבא ליה לא חיישינן שמא יפשע:

[ג] גם נראה דאע"ג דנאמר דבמצה לא עשו בו סייג מ"מ צריך לאוכלו קודם חצות דהרי בזבחים מבואר דמודה ר"ע דמדרבנן הוי פסח עד חצות וכמו כל קרבנות הנאכלין ליום ולילה דמה"ת יכול לאוכלו כל הלילה ומדרבנן הוי זמנם עד חצות וכדתנן בכולהו בפרק איזהו מקומן דהוי עד חצות וא"כ אע"ג דמצה לא עשו בו סייג מ"מ זהו לענין מצות מצה עצמה אבל הרי אכילת אפיקומן דהוי זכר לפסח וכמש"כ הרא"ש בפסחים דף קי"ט הא מש"ה בודאי צריך להיות קודם חצות דומיא דפסח רק זה תלוי במחלוקת הראשונים וכמו שנבאר דהנה התוס' כתבו בפסחים דף ק"כ בד"ה אמר רבא דהסייג דעשו חכמים בהקטרה ובאכילת קדשים הוי רק לכתחילה דצריך שיהיה קודם חצות אבל בדיעבד אם לא הקטירן או לא אכלן קודם חצות יאכלן גם אח"כ דלא תיקנו חכמים לפסול הקדשים ולדבריהם הא י"ל דאע"ג דבקרבן פסח הצריכו לאוכלו קודם חצות משום חששא שלא יאכל אחר עה"ש ויהיה בכרת מ"מ גבי אפיקומן דלא שייך הך חששא שפיר י"ל דלכתחילה יכול לאוכלו אחר חצות דהוי שפיר זכר לפסח כיון דגם אכילת פסח הוי זמנו כל הלילה. אבל הרמב"ם כתב בפרק עשירי מהלכות מעשה הקרבנות הלכה ח' וז"ל כל אלו הנאכלין ליום ולילה דין תורה שיהיו נאכלין עד שיעלה עה"ש וכדי להרחיק מן העבירה אמרו חכמים שאין נאכלין אלא עד חצות הלילה וכן כתב בפרק ח' מהל' קרבן פסח הרי דכתב שאין נאכלין ומוכח דס"ל דגם בדיעבד לא היה נאכל אחר חצות מדרבנן א"כ גם אפיקומן דהוי זכר לפסח אפי' לדידי' ודאי מוכרח לאוכלו קודם חצות דנהי דטעמו של החששא שחששו גבי פסח לא שייך באפיקומן מ"מ כיון דאחר חצות לא היה זמן אכילת פסח כלל ולא היה נאכל אז מאי זכר הוא ובודאי צריך לעשות הזכר בזמן שהיה רשאי לאכול פסח וזה ברור:

[ד] וא"כ נראה להוכיח כן עוד מכמה גדולי הראשונים דס"ל כן. דהנה בדעת הרמב"ם דס"ל דגם בדיעבד לא היו קדשים נאכלין אחר חצות הנראה דאזל לטעמו דבברכות דף ב' דתנן גבי ק"ש דר' אליעזר אמר דזמנה עד אשמורה הראשונה וחכמים אומרים עד חצות רג"א אומר עד שיעלה עמוד השחר מעשה ובאו בניו מבית המשתה א"ל לא קרינו את שמע א"ל אם לא עלה עה"ש חייבים אתם לקרות (שלא אמרו חכמים עד חצות אלא כדי להרחיק את האדם מן העבירה) ולא זו בלבד אלא כל מה שאמרו חכמים עד חצות מצותן עד שיעלה עה"ש הקטר חלבים ואיברים כו' וכל הנאכלין ליום א' מצותן עד שיעלה עה"ש א"כ למה אמרו חכמים עד חצות כדי להרחיק כו' ובדף ט' פריך הגמ' על בני ר"ג אטו עד האידנא לא שמיע להו הא דר"ג ומשני ה"ק לי' חכמים פליגי עלך ויחיד ורבים הלכה כרבים כו' א"ל רבנן כוותי ס"ל וחייבין אתם והא דקאמרי עד חצות כדי להרחיק כו' ובדף ח' אמר שמואל הלכה כר"ג ומש"ה כתב הרא"ש שם דלכתחילה יכול להניחה עד אחר חצות דהא ר"ג חולק על רבנן בהסייג דלא ס"ל הך סייג והלכה כר"ג והרמב"ם כתב בפרק שני מהל' ק"ש לכתחילה צריך לקרותה קודם חצות וכ' הב"י בסי' רל"ה דהרמב"ם ס"ל דהא דאמר הלכה כר"ג היינו לאפוקי מדר"א דאמר עד האשמורה הראשונה אבל מה דאמרו חכמים עד חצות כדי להרחיק כו' הלכה כחכמים ודבריו דחוקים ומופלאים וכמו שהקשה עליו הש"א בסי' ד' דא"כ ה"ל לומר הלכה כחכמים. והעיקר כמו שכתב הש"א שם דהרמב"ם ס"ל כדעת תר"י בריש ברכות דהא דאמרי חכמים עד חצות הוי גם לענין דיעבד דאם לא קרא שוב לא יקרא דיש כח ביד חכמים לתקן כן בשב ואל תעשה משום סייג וא"כ הא י"ל דלכתחילה גם ר"ג מודה להסייג ולא חלק על חכמים רק לענין דיעבד דס"ל לר"ג דבדיעבד יקרא גם אחר חצות ובאמת צע"ג לי על הב"י דהרי האלפס כתב שם להדי' דר"ג לא אמר רק דיעבד ולמה דחק בדעת הרמב"ם כיון דבאלפסי מפורש כן דר"ג לא קאמר רק בדיעבד ועיין בחידושי רשב"א ריש ברכות במשנה שהביא דברי הירושלמי דרבנן קאמרי עד חצות גם בדיעבד וכתב שם הרשב"א דש"ס דידן חולק על הירושלמי וראייתו מהא דמפרשינן דבני ר"ג אמרו חכמים פליגי עלך ויחיד ורבים הלכה כרבים והשיב להם דגם חכמים לא אמרו רק לסייג וחייבים אתם ואם נאמר דרבנן קאמרי גם בדיעבד א"כ הדר ה"ל יחיד ורבים והלכה כרבים אמנם זה נוכל לתרץ גם להאלפס ורמב"ם דהא מבואר בעירובין דף מ"ו ובנדה דף ט' דבאיסור דרבנן ובשעת הדחק לא אמרינן הא דיחיד ורבים הלכה כרבים וסמכינן על היחיד ועיין בש"ך יו"ד בהנהגת או"ה וזהו שנסתפקו בני ר"ג אי ס"ל לחכמים עד חצות דאורייתא וא"כ יחיד ורבים הלכה כרבים דעתה עבר זמן ק"ש לחכמים וליכא כעת שום דוחק כיון דכעת ליכא עליהם חיוב לקרות וצריך לפסוק כרבים אבל אם נאמר דגם רבנן מודים דמה"ת חייבים וא"כ גם לחכמים גם כעת הם חייבים מה"ת רק דאי אפשר לקרות משום הסייג ואין לך שעת הדחק יותר מזה דמחויב לקרות מן התורה ואינו יכול לקרות משום התקנה ושוב עבדינן כיחיד דהוי דחק ואיסור דרבנן ולעולם חכמים עצמן ס"ל דגם בדיעבד לא יקרא ואין ראיה כלל דש"ס דידן חולק על הירושלמי ומש"ה פסקו האלפס ורמב"ם דר"ג לא חלק על חכמים רק בדיעבד אבל בלכתחילה מודה דהוי עד חצות ולפי"ז הא מוכרח דהסייג דעשו בהקטרה ואכילת קדשים הוי גם דיעבד דהא בדף ט' פריך בגמרא על הא דקאמר ר"ג ולא זו בלבד אלא כל מה שאמרו חכמים עד חצות מצותן עד שיעלה עמוד השחר הקטר חלבים ואיברים כו' וכל הנאכלין כו'. ופריך ור"ג מי קאמר עד חצות דקאמר ולא זו בלבד ומשני ה"ק לי' ר"ג אפילו רבנן דקאמרי עד חצות מצותן עד עה"ש ובודאי מאי ראיה מביא ר"ג מסייג של קדשים דהוי רק לענין לכתחילה לסייג דק"ש דהוי גם בדיעבד לחכמים והיכן מצינו סייג גם בדיעבד וגם מאי פריך בגמ' כיון די"ל דר"ג לא חלק רק בדיעבד אבל לכתחילה מודה להסייג ומש"ה קאמר הך ולא זו בלבד גם לדידי' ומוכרח דבאכילת קדשים פסיקא ליה להגמרא דהוי גם דיעבד ומש"ה לא אפשר דהך ולא זו בלבד קאמר ר"ג אליבא דנפשיה דאיהו הא לא ס"ל גבי ק"ש הסייג בדיעבד ומוכרח לומר דקאמר לרבנן ומביא ראיה דכמו דשם עשו סייג גם בדיעבד כמו כן הוי בק"ש רק סייג ומש"ה הרמב"ם לשיטתו דפוסק בק"ש דגם ר"ג מודה לכתחילה מוכרח דבאכילת קדשים הוי הסייג גם בדיעבד וא"כ גם מהאלפס ותר"י (וכן מוכח בירושלמי] דס"ל דרבנן קאי לענין דיעבד מוכרח דסבירא להו כהרמב"ם גם באכילת קדשים דגם בדיעבד אינו נאכל אחר חצות וכבר נתבאר למעלה דלפי"ז מוכרח אכילת אפיקומן להיות קודם חצות כיון דהוי זכר לפסח צ"ל בזמן שיכול לאכול פסח דוקא:

[ה] אמנם אע"ג דזה ודאי מוכרח מהירושלמי והאלפס ותר"י כהרמב"ם בהא דאחר חצות לא היו נאכלין גם בדיעבד מ"מ אין מזה ראיה לנדון דידן דזה תלוי רק אם נאמר דהא דתיקנו בכל הנאכלין ליום ולילה דהוי עד חצות הוי תקנה זו גם בקרבן פסח וכן הוא בזבחים דף נ"ו שהבאנו למעלה וכן כתב הרמב"ם בהלכות קרבן פסח אבל בחידושי הרשב"א בברכות דף ט' מצאתי שכתב דלר"ע פסח נאכל כל הלילה ולא עשו בו סייג כלל והך דזבחים כתב דהוי רק ס"ד דאביי לומר כן לאוקמא המשנה דשם כר"ע אבל לפי האמת לא עשו סייג בפסח כלל ועיקר ראייתו של הרשב"א הוא מהא דבברכות שם תני בברייתא דזמן פסח הוי כל הלילה ולא תני דלהרחיק מן העבירה הוי עד חצות ולדידי' צ"ל הא דשאני פסח מכל הקרבנות הנאכלין ליום ולילה הוא כמש"כ המג"א שהבאנו דאיידי דחביבא לי' לא יפשע וא"כ הא י"ל דהאלפס ותר"י ס"ל ג"כ כהרשב"א ולכאורה נראה דגם דעת רש"י הוי ג"כ כהרשב"א דרש"י כתב בריש ברכות וז"ל והקטר חלבים דקתני הכא לא אמרו בו חכמים עד חצות כלל ולא נקטיה הכא אלא להודיע שכל דבר שנוהג בלילה כשר כל הלילה והכי נמי תנן במגילה כל הלילה כשר לקצירת העומר ולהקטר חלבים ואיברים הרי דרש"י מביא ראיה מהך משנה מדנקט סתמא כשר כל הלילה דגם סייג דרבנן אין בו והשאגת ארי' בסי' ד' כתב דאין זה ראיה די"ל דהמשנה דמגילה לא איירי רק בדין דאורייתא דמדאורייתא כשרים כל הלילה והביא ראיה לזה דהא שם תני במשנה זה הכלל כו' דבר שנוהג בלילה כשר כל הלילה ומפרשינן דהוי אכילת פסחים ודלא כראב"ע והרי באכילת קדשים ודאי דמדרבנן הוי עד חצות ומוכרח דהמשנה איירי רק בדאורייתא עכ"ד ולרש"י דמדייק מהמשנה דמגילה דאפי' סייג ליכא בהקטרה ע"כ צ"ל דס"ל כהרשב"א דבפסח לא עשו סייג כלל ואין להקשות דא"כ לרש"י דס"ל דמהמשנה מוכח דגם סייג ליכא א"כ תיקשה לאביי דהוי ס"ד בזבחים דגם בפסח עשו סייג ותיקשה לי' מהך משנה דמגילה זה אינו קושי' דהא י"ל דאביי לא מפרש להך זה הכלל דקאי לרבות אכילת פסחים רק יפרש דבא לרבות דברים אחרים שמצותן בלילה וכגון זכירת יציאת מצרים בלילות ואתיא כר"ג דלא ס"ל הסייג גבי ק"ש וה"ה גבי יציאת מצרים דלילה לא עשו סייג כלל והגמרא דמפרש דבא לרבות אכילת פסחים ס"ל דבפסח לא עשו סייג משום דחביבא ליה כן היה נראה לכאורה:

[ו] אמנם ודאי דעיקר פרש"י דחוק טובא לומר דהביא במשנה הך דהקטרה ולא עשו בו סייג דר"ג הא הביא ראיה לדבריו דגם חכמים לא אמרו עד חצות בק"ש רק משום סייג והביא דוגמא שעשו חכמים סייג ויביא להך דהקטרה שלא עשו בו סייג כלל דא"כ הביא סתירה לדבריו ובודאי הוי דוחק גדול שנית הקשה הש"א על רש"י דא"כ אמאי לא נקט ר"ג גם קצירת העומר דהוי גם כן כל הלילה ומוכרח דלא נקט הכא רק הני דעשו בו סייג ובעומר דהוי בב"ד לא עשו בו סייג ומוכרח דבהקטרה עשו סייג ועוד קשה לי מאי ראיה הביא רש"י מהך דמגילה והא לא דמיין כלל הך הקטרה דנקטה המשנה דמגילה להך הקטרה דנקט ר"ג בברכות דזה לשון רש"י בברכות הקטר חלבים מצותן להעלותן כל הלילה ואינם נפסלין בלינה עד שיעלה עה"ש והן למטה מן המזבח דכתיב לא ילין לבוקר ועיין במנחות דף ע"ב דמביא שם הך משנה דמגילה דכל הלילה כשר לקצירת העומר ולהקטר חלבים ואיברים וכתב רש"י מה שמתעכל מן המזבח מחזיר כל הלילה הרי דמפרש להך משנה דקאי על החזרת פוקעין דכל הלילה מחזירין וכן פירשו התוס' במגיל' בדף כ"א בד"ה להקטר ומה שדחקו לפרש כן יבואר בסמוך וא"כ אע"ג דנאמר דמשמע ליה לרש"י מהך משנה דגם סייג דרבנן ליכא מ"מ מאי ראיה מביא מהא דמחזיר פוקעין להתחלת הקטרה דשפיר י"ל דעשו סייג גם בהקטרה כדי שלא יתרשל אבל בהחזרה לא עשו סייג כלל דלא מבעי אם נאמר כהרמב"ם דהסייג הוי גם בדיעבד הא ודאי דיש לחלק דכיון דכבר היו על המזבח ונעשו לחמו של מזבח לא רצו חכמים לפוסלן וגם דהא אם יפקע. אחר חצות הא בודאי יצטרך להעלותן אם יש בהן ממש גמור מש"ה לא תיקנו גם בהני שפקעו קודם חצות אפילו נשארו למטה עד אחר חצות אבל בהתחלת העלאה עשו סייג ואפי' אם נאמר דלא כהרמב"ם דהסייג הוי רק לכתחילה וכמש"כ התוס' בסוף פסחים מ"מ הא יש לחלק ביניהם ומהאי טעמא גופה דכל שעה יכול להיות נפקע וגם אחר חצות ומש"ה לא תיקנו בו כלל וע"כ נראה דרש"י יתכוין לדבר אחר והגם כי הוא ביאור חדש בפרש"י נוטה לכוונה אחרת מ"מ לדעתי הוא הברור דודאי גם רש"י מודה דממשנה דמגילה אין ראיה דלא עשו בו סייג וכוונתו הוא לדבר אחר דהנה בפסחים דף נ"ח איתא רב כהנא רמי כתיב לא ילין חלב חגי עד בוקר הא כל הלילה ילין וכתיב והקטיר עליה חלבי השלמים עליה השלם כל הקרבנות כולם פי' דצריך להקריבם על תמיד של שחר ולא אחר תמיד של בין הערבים הוא מותיב לה והוא מפרק לה כשניתותרו הרי דאיהו מפרש הפסוק והקטיר עליה חלבי השלמים דההקטרה של כל הקרבנות צריך שיהיה קודם זריקת דם התמיד של בין הערבים דאם נאמר דההקטרה יכול להיות אחר זריקת דם התמיד ורק מוכרח להיות קודם הקטרה של התמיד של ערב דא"כ מאי פריך הא ממילא כשר כל הלילה אם לא הקטיר גם איברי התמיד עד עה"ש שכשר כל הלילה ומוכרח דמפרש לי' דצריך לעשות קודם זריקת התמיד של ערב ומשני לה בשניתותרו פי' דאע"ג דלכתחילה צריך לעשותן קודם מ"מ אם ניתותרו כשרין הם דכיון שנראו להקטיר מקודם על תמיד של שחר הוא מושלם אבל לכתחילה הא צריך להקטיר קודם וכ"כ המזרחי בפרשה צו על הך פסוק דוהקטיר עלי' חלבי השלמים דלכתחילה מצוה מה"ת להקטירן קודם זריקה של תמיד ואם ניתותרו כשרין מקרא דלא ילין וא"כ באיברים של כל הקרבנות הא ודאי דלפי הסברא לא שייך לומר דיעשו חכמים סייג דלכתחילה יקטירן עד חצות שמא יתרשל דהא כבר יש לו סייג דאורייתא דלכתחילה הא צריך להקטירן קודם תמיד ורק בדיעבד כשר כל הלילה וא"כ למה להם לחכמים לחדש עוד סייג כיון דיש לו סייג מדאורייתא ורק בהקטרה של תמיד דמה"ת יוכל גם לכתחילה להניחן עד עה"ש שפיר י"ל דעשו בו סייג. והנה בריש ברכות כתב רש"י חלבים של כל קרבנות ואיברים של עולה הרי דמפרש חלבים דקאי על הקרבנות שבשרם נאכל ואין למזבח אלא האימורין ואיברין קאי על עולה וזהו שסיים רש"י והקטר חלבים דנקט הכא לא אמרו בו חכמים עד חצות כלל דקדק רש"י וכ' רק חלבים ומדלג איברים דבאיברים של תמיד ודאי דמודה דעשו סייג רק בחלבים ס"ל דלא עשו סייג רק דקשה דה"ל למתני הכא רק איברים לחודא ועל זה סיים רש"י והכי נמי תנן כל הלילה כשר לקצירת העומר ולהקטר חלבים ואיברים הרי דדרך התנא למתנינהו בהדדי לחלבים ואיברים ומש"ה הכא נמי תני להו גבי הדדי ולא דמדקדק רש"י מההיא משנה דלא עשו בו סייג רק הביא דכן הוא לשון המשנה למנקיטינהו להני תרתי בהדדי ואגב ההיא נקט גם הכא גם חלבים ומיושב ג"כ קושי' הש"א הא דלא נקט ר"ג גם קצירת העומר דכיון דלא עשו בו סייג למה לי' למתני הכא כן נראה ברור בכוונת רש"י וא"כ י"ל דבפסח לא ס"ל כהרשב"א והנה דעתו של הרשב"א שכתב דבפסח לא עשו סייג הא אי אפשר לאומרו רק אם נאמר דבהקטרה לא עשו שום סייג וכדמשמע מפשיטות לשון רש"י אבל אם נאמר דגם בהקטרה עשו סייג הא ודאי מוכרח דגם בפסח עשו סייג באכילתו דהרי הגמ' פריך בדף ט' ואילו אכילת פסחים לא קתני כו' ומסיק ראב"ע היא ומאי פריך נימא דהמשנה לא נקטה רק הני דעשו בו סייג ומוכרח דגם בפסח עשו סייג והרי התוספות כתבו בסוף מס' פסחים דגם בהקטרה עשו סייג ובודאי דלהלכה קיי"ל כן וכמו שכתב הרמב"ם להדיא: