שו״ת בית הלוי – חלק א – סימן לג, קטע 3

[יג] ובדברינו אלה אמרנו דרך חידוד התלמידים לישב קושיא אחת דבפסחים דף מ"ד פליגי ר' עקיבא ורבנן דר' עקיבא סבר דמשרת דכתיבא גבי נזיר בא להיתר מצטרף לאיסור ורבנן מוקי ליה לטעם כעיקר ופריך לר"ע טעם כעיקר מנ"ל ומשני נפקא ליה מגעולי עו"ג ורבנן גיעולי עו"ג חידוש הוא דבכל התורה נותן טעם לפגם מותר והכא אסור ורבי עקיבא לא אסרה תורה אלא קדירה בת יומא ורבנן קדירה בת יומא נמי אי אפשר דלא פגמה פורתא וע"ש בתוס' ד"ה ורבנן שהביאו דברי ר"מ דס"ל במס' ע"א דנותן טעם לפגם אסור בכל האיסורין ויליף לה מכלי מדין דס"ל דקדירה בת יומא נמי פגמה פורתא וכתבו התוס' דאיכא שלש מחלוקת בדבר ולר"מ נוכל ללמוד טכע"ק מכלי מדין וכר"ע וכתב מהרש"א דא"כ לא הוי צריך הגמרא לומר דר"ע ס"ל דלא אסרה תורה אלא בת יומא ולא הוי לפגם רק המ"ל דר"ע ס"ל כר"מ דנותן טעם לפגם אסור ולא הוי צריך לומר שלש מחלוקת בדבר ובאמת דזה יש לישב בפשיטות דהרי הכי איתא שם בריש הסוגיא אמר ר' יוחנן כל איסורים שבתורה אין היתר מצטרף לאיסור חוץ מאיסורי נזיר שהרי אמרה תורה משרת ומוקים לה שם לר' יוחנן כר"ע ומפרש טעמא דר"ע כמובא לעיל וא"כ הא לא הוי מצי לומר דטעם של ר"ע משום דס"ל נותן טעם לפגם אסור דא"כ הא תיקשה עדיין לר' יוחנן דס"ל כר"ע דמשרת בא להיתר מצטרף לאיסור ור"י הא ס"ל להדיא במס' ע"א דף ס"ו דנותן טעם לפגם מותר ומש"ה מתרץ לה דס"ל דלא אסרה תורה אלא בת יומא ולא הוי לפגם כלל ורק לשיטת רש"י קשה דאיהו כתב בכמה דוכתי דר' יוחנן לא ס"ל כלל טכע"ק מדאורייתא וראייתו מהא דאמרי' בע"א דף ס"ז כל שטעמו ולא ממשו אסור ואין לוקין עליו וא"כ הא דאמרינן בפסחים דטכע"ק נפק ליה מגיעולי עו"ג לא הוי אליבא דר' יוחנן רק אליבא דר"ע בעצמו ולדידיה קשה קושית מהרש"א דנימא דר"ע ס"ל נותן טעם לפגם אסור כר"מ שוב מצאתי בצל"ח שכתב דקושית מהרש"א לא הוי אלא לשיטת רש"י אבל לפי שנתבאר למעלה הא ניחא דר"ע דס"ל דפסח נאכל כל הלילה ע"כ לא דרש הך עד בוקר כחזקיה וע"כ דרש ליה ליתן תחום לבוקרו של בוקר וס"ל לרש"י דזה הוי סברא פשוטה להגמרא דלזה לא צריך קרא דמ"ש מכל התורה כולה והא דבמכילתא דרש ליה כן הוא רק משום הך סברא דהכא הוי ס"ד דהוי עד הנה"ח מדצריך שבירה וכל זה לא הוי רק למ"ד נותן טעם לפגם מותר ומש"ה הוי ס"ד דע"כ הוי עד הנה"ח דאי עד עה"ש א"כ למה צריך שבירה בכלי חרס הא בעת שנעשה נותר הא הוי לפגם אבל למ"ד דנותן טעם לפגם אסור הא אפי' אי הוי בעה"ש מ"מ הא שפיר ניחא הא דצריך שבירה ושוב לא צריך הכא קרא דהוי מעה"ש דמ"ש מכל התורה וא"כ הא מוכח לר"ע מדבא הפסוק לומר דמעה"ש דע"כ ס"ל דנותן טעם לפגם מותר דלמ"ד דנו"ט לפגם אסור ע"כ לא דרש הך עד בוקר אלא או כמו חזקיה או כר' ישמעאל ור"ע הא לא מצי סבר כשניהם וכמו שנתבאר וא"כ לרש"י לשיטתו דס"ל דעמוד השחר פוגם ג"כ מיושב קושי' מהרש"א*):

(הגה"ה**

*) גם אמרנו עוד דרך חידוד בזה דביומא דף מ"ה איתא ור"מ איברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב מנ"ל ומשני נפקא ליה מואש ורבנן וא"ו לא דרשי וא"כ לר"מ דדרש ואוי"ן הא ידעינן דגם נותר שלא בזמנו ג"כ אינו נשרף בלילה ושוב לא מצי איהו למדרש כר' ישמעאל למעט מוצאי שבת דגם הך דרשה דליתן תחום לבוקרו של בוקר אי אפשר לומר לדידיה דהא איהו ס"ל במס' ע"ג דף ס"ו דנותן טעם לפגם אסור ובע"כ דרש ליה לדחזקיה ליתן לו בוקר שני לשריפתו ולאשמעינן דאינו נשרף ביו"ט וא"כ הא אי אפשר לו לסבור כר"ע דדרש בשבת דף קי"ד עולת שבת בשבתו לימד על חלבי שבת שקרבין ביו"ט דא"כ הא מוכח דעולת חול ביו"פ לא ולא צריך עד בוקר ובע"כ דרש לה כר' ישמעאל דאמר שם עולת שבת בשבתו לימד על חלבי שבת שקרבין ביוה"כ ומש"ה ס"ל לאחרים דהוא ר"מ לשיטתו דאין בין עצרת לעצרת אלא ד' ימים בלבד ששבת ויוה"כ מצי להיות חלים זה אחר זה וע"ש בתוס' בשבת דף קי"ד שכתבו להדיא דדרשה דר' ישמעאל לא אתיא רק כאחרים כל זה הוא דרך חידוד לתלמידים:)**

ונהדר לדידן דמדברי חזקיה וכן ס"ל לכמה אמוראי ולסתמא דגמרא דהך עד בוקר בא ליתן בוקר שני לשריפתו הא מוכח דס"ל כראב"ע דפסח אינו נאכל רק עד חצות אמנם הרמב"ם פסק בפרק ח' מה' קרבן פסח דנאכל כל הלילה וכר"ע וכן הסכים הרא"ש בסוף פסחים ועיין בפסחים דף ק"כ שהביאו התוס' דיש פוסקים כר' אלעזר בן עזריה: