שו״ת בית הלוי – חלק א – סימן לג, קטע 2

(הגה"ה**

*) ובהאי עניינא הנראה לומר דבר נכון דבחולין דף מ"ט דקאמר דחלב שע"ג קיבה כהנים נהגו בו היתר כר' ישמעאל שאמר משום אבותיו ומסיק דר' ישמעאל בעצמו ס"ל דאסור ור"ע ס"ל דמותר וכר' ישמעאל שאמר משום אבותיו ולי' לא ס"ל והרי הא דאמר כן משום אבותיו אינה בברייתא והרי עדיפא ה"ל לומר כר"ע דס"ל בברייתא דמותר ודוחק לומר דמשום הסימן דישמעאל כהנא מסייע כהנא אמר כן והנראה דבדף נ' איכא ב' לישני אליבא דמאן דשרי איכא מאן דאמר בין דאקשתא ובין דאייתרא שרי ואיכא דאמרי דאקשתא אסיר ורק דאייתרא שרי והנה בדף קל"ד אמרינן והקבה להביא חלב שע"ג הקיבה ושבתוך הקיבה והיינו דאקשתא ודאייתרא ולכאורה קשה דהרי אי לאו קרא דמרבה הוי ס"ד דא"צ ליתן לכהן רק קיבה לחודא דבפסוק לא כתיב רק קיבה וא"כ מנ"ל לרבות מהך יתורא הני תרתי דנהי דהפסוק ריבה גם הטפל להקיבה דלמא לא ריבה רק דבתוך הקיבה דהיינו דאייתרא דשרי אבל דאקשתא מנ"ל דהרי בחולין דף קל"ו ע"ב מבואר דטרפה אינה בכלל מתנות וכ' רש"י דכתיב)**ישמעאל

עוד מגרע זכות הכהנים יותר וזה אינה קושיא דהא בלא"ה מסיק שם דר' ישמעאל אמר כן משום אבותיו ולא ס"ל כן דאיהו סבר דהחלב אסור באכילה:

ובדברי מהר"ם מרוטונבורג מיושב לי היטב הא דבמס' מגילה דף כ' תנן כל היום כשר לקריאת המגילה כו' כל הלילה כשר לקצירת העומר כו' והקשה בטורי אבן שם אמאי לא תני גם שריפת נותר דהוי ביום ולפי"ז ניחא דהא במס' מנחות דף ע"ב פריך על הך משנה מהא דתנן שם גבי עומר נקצר ביום כשר ומשני דהך דמגילה ר"א בר"ש היא דס"ל נקצר שלא כמצותו פסול ור"א בר"ש הא ס"ל נותר שלא בזמנו נשרף בלילה וכיון שהגיע זמן שריפתו ביום גם בלילה שלאחריו כשר ולא שייך למתני ועיי' בחידושי רשב"א על מגילה שהקשה בשם ר"ת אמאי לא תני מילה ונשאר בצ"ע וצע"ג דכיון דאתיא כר"א בר"ש ואיהו הא ס"ל דשלא בזמנו נימול גם בלילה:

[ח] ועכ"פ לפי מה דנתבאר הא ע"כ ר"ע ודאי לא ס"ל כהך דרשה דר' ישמעאל דר"ע הא ודאי ס"ל דנותר גם שלא בזמנו אינו נשרף בלילה דאיהו הוא עיקר התנא דדרש ואוי"ן וביבמות דף ס"ח אמרינן כמאן כר"ע דדרש ואוי"ן ולדידיה ודאי גם ר' יוחנן מודה לר"א דגם שלא בזמנו אינו נשרף בלילה ועד כאן לא שקלי וטרי ר"י ור"א רק למאן דלא דרש וא"ו אי דריש וא"ו ה"א וא"כ הא ר"ע לא מצי למדרש הך עד בוקר שני לאם חל ששה עשר להיות בשבת וההכרח לומר דר"ע דרש ליה כדרשה הראשונה המובא במכילתא ליתן תחום לבוקרו של בוקר דבלא"ה הוי ס"ד דמותר לאוכלו עד הנץ החמה וקמ"ל דמעמוד השחר הוי נותר:

[ט] והנה בהך דרשה דליתן תחום לבוקרו של בוקר קשה לי טובא דלמה צריך כאן קרא גבי פסח יותר מבכל התורה כולה דקיי"ל דמעמוד השחר הוי יום וכמו דמבואר במס' מגילה דף כ' דכל שמצותו ביום אם עשאן משעלה עמוד השחר יצא וקאמר שם רבא מקרא דלאור יום למאיר ובא קרא יום ור"ז נפק ליה מקרא דנחמיה דכתיב ואנחנו עושים במלאכה מעלות השחר עד צאת הכוכבים והיה לנו הלילה משמר והיום למלאכה והרי מקמי דאתא נחמיה מאן אמרינהו ובע"כ הוי הלכה למשה מסיני דמעמוד השחר הוי יום ואתא נחמיה ואסמכי' אקרא וז"ל הירושלמי ריש ברכות פ"א ה"א כמה דאת אמר בערבית נראין שלשה כוכבים אע"פ שהחמה נתונה באמצע הרקיע לילה ומר אף בשחרית כן א"ר בא הבוקר אור התורה קראתו לאור בוקר תני רבי ישמעאל בבוקר בבוקר ליתן תחום לבוקרו של בוקר ויהיה מאיזה דרשה שיהיה הא ודאי דלכל התורה הוי עה"ש יום ומהיכא תיתי הוי ס"ד דהך לא תותירו ממנו עד בוקר וכן הא דכתיב ואכלו את הבשר בלילה הזה יהי' נמשך עד נה"ח ועי' בברכות דף ט' דאמרינן להדיא אליבא דר"ע לעולם יממא הוא וע"ש בתוס' ולכאורה צריך לומר דהמכילתא ס"ל דמהך קרא הוא דידעינן דבכל התורה הוי מעה"ש יום והסוגיא דמגילה דדחקה להביא מפסוקים של נחמיה ס"ל דהך עד בוקר שני איצטריך לכדחזקיה להא דאין שורפין קדשים ביו"ט והמכילתא ס"ל דמהכא ילפינן דעה"ש הוי בוקר ולא ס"ל ג"כ הני דרשות דאיתא בירושלמי ריש ברכות ור' ישמעאל לשיטתו דס"ל בירושלמי דמקרא בבוקר בבוקר דרשינן דמעה"ש הוי יום מש"ה לא ס"ל הך דרשה דמכילתא ומוקים להך עד בוקר שני לאם חל ששה עשר להיות בשבת והמכילתא ס"ל דהך בבוקר בבוקר איצטריך לכדדרשינן ביומא דף ל"ג ומש"ה נפק ליה מהך עד בוקר וא"כ הא ניחא לר"ע וכן לרב אשי דקאמר יו"ט הוי עשה ול"ת שפיר י"ל דס"ל כן אבל אכתי תיקשה לרבא דקאמר בשבת הך דרשה דהוא לבדו דמאי קעביד בהך עד בוקר דאיהו ודאי לא ס"ל הדרשה דליתן תחום לבוקרו של בוקר דהא במגילה דף כ' דחק רבא למצא דרשה דמעמוד השחר הוי יום ונפק ליה מקרא דלאור יום ושוב לא צריך קרא גבי פסח דמ"ש מכל התורה כולה והא דאין שורפין קדשים ביו"ט הא ידעינן לדידיה מקרא דהוא לבדו ובודאי אין מקום לומר דרבא ס"ל להלכה דנותר שלא בזמנו נשרף גם בלילה וידרוש הך עד בוקר דאינו נשרף במוצאי שבת וכר' ישמעאל דהרי ר"א הקשה ביבמות לר' יוחנן שרצה לומר כן וגם ר' יוחנן חזר והודה לר"א וכדאיתא שם דר' יוחנן שתק לר"א לבתר דנפק א"ל לר"ל ראיתי לבן פדת שיושב ודורש כמשה מפי הגבורה וכן פסק הרמב"ם פרק י"ט מה' פסולי המוקדשין הלכה ה' וכן הוא מבואר בתשובת מהר"ם מרוטונבורג שהבאנו לעיל דר"י חזר בו ועדיפא מזה כתב הכ"מ בפרק א' מה' מילה דמשמע דר"י הודה לר"א גם במילה שלא בזמנה דאינה בלילה וא"כ כ"ש בנותר דלא הוי בלילה ובודאי אין לומר דרבא יחלוק על ר"י ור"א בהא וגם דעיקר הדבר קשה לומר דרבא יסבור כמאן דלא דרש ואוי"ן והניחא לפי גירסת רש"י שם דגרס רבא אמר קרא הוא לבדו יעשה לכם הוא ולא מכשירין לבדו ולא מילה שלא בזמנה דאתיא בק"ו וע"ש בתוס' ישנים שכתבו דבע"כ צ"ל דס"ל לרבא כרב אשי דיו"ט הוי עשה ול"ת ומש"ה לא צריך קרא למעט נותר דאינו נשרף ביו"ט ומש"ה אייתור לדידי' הפסוק דלבדו על מילה שלא בזמנה דאינה דוחה יו"ט אע"ג דאיכא ק"ו שתדחה דאל"כ מנ"ל לרבא למעט מהך קרא גם מילה דלמא לא ממעט רק נותר אבל מילה דוחה יו"ט משום הק"ו ולפי"ז הא ניחא דאדרבה נאמר דרבא חולק על רב אשי וס"ל דיו"ט הוי רק ל"ת לחודא ומש"ה צריך הך עד בוקר למעט נותר כי היכי דלהוי מיותר הפסוק דלבדו למעט גם מילה דאל"ה הוי מוקמינן הפסוק דלבדו על נותר לחודא אבל לשיטתו של הר"י פורת שהובא שם בתוס' דלא גרס דאתיא בק"ו דלרבא ליכא ק"ו כלל במילה ולדידיה הוי מילה שלא בזמנה ונותר שוין ומחד קרא נוכל למעטם וכן לשיטתו של הר"י שם דהוכיח מסוגיא דביצה דרבא ע"כ ס"ל כרב אשי דיו"ט הוי עשה ול"ת וא"כ לא צריך כלל פסוק למעט נותר דאין עשה דוחה ל"ת ועשה ובע"כ לא בא הפסוק דלבדו רק למעט מילה משום דאיכא ק"ו ולדידהו קשה מאי דרש רבא בהך עד בוקר שני:

[י] והנה שיטתו של הר"י נוכל לישב דבברכות דף ט' ובסוף ערבי פסחים דס"ל לר"א ב"ע דפסח נאכל רק עד חצות ונפק ליה בג"ש דהזה הזה ור"ע ס"ל דנאכל כל הלילה והזה איצטריך דלא יהיה נאכל לשני לילות דאי מלא תותירו ממנו עד בוקר ה"א דהיינו בוקר שני וראב"ע ס"ל כל בוקר בוקר ראשון הוא ונאמר דרבא ס"ל להלכה כראב"ע דאינו נאכל רק עד חצות וס"ל בהא כר"ע דשפיר הוי מצינן לומר דהך לא תותירו ממנו עד בוקר הוי בוקר שני ורק כיון דכתיב והנותר ממנו עד בוקר ליתן לו בוקר שני לשריפתו ידעינן מזה דבוקר קמא הוי בוקר ראשון דאי הוי בוקר שני א"כ נאכל עד בוקר של ששה עשר דהוי חוה"מ הרי מיד יכול לשורפו ולמה צריך להמתין עוד בוקר לשריפתו וע"כ הוה בוקר קמא בוקר ראשון ומש"ה מוכרח להמתין עד בוקר שני לשריפתו ושוב אייתור לן הזה וידעינן מיניה דאינו נאכל רק עד חצות והנראה עוד ראיה לזה דבפסחים דף ע"א אמר רב כהנא מנין לאימורי חגיגת חמשה עשר שנפסלין

(הגה"ה**

תתנו לו ולא לכלבו ובע"כ צ"ל להך לישנא דס"ל דאקשתא אסור דמ"מ צריך ליתנו דרק מטרפה הוא דפטור אבל כשהבהמה כשרה צריך ליתן אע"ג דאותו חלב אסור באכילה וא"כ קשה דמנ"ל הא נוקים הריבוי על דאייתרא אבל האסור א"צ ליתן והניחא אם נאמר דשניהם אסורים או שניהם מותרים שפיר ידעינן מחד קרא דגם הטפל להקיבה צריך ליתן ומה בין זה לזה אבל למ"ד דחדא שרי וחדא אסור דלמא לא ריבה רק ההיתר וצ"ל דבהך קרא דוהקיבה איכא ב' ריבוים הוא"ו וגם הה' ומש"ה מרבינן תרווייהו וא"כ הא תיקשה להיפוך דמאן דס"ל דשניהם שוין למה צריך ב' ריבוים והרי גם מריבוי א' היינו יודעין שניהם וצריך לומר דהך לישנא ס"ל דלא דרשינן וא"ו ורק וא"ו ה"א דרשינן וא"כ ליכא רק חדא ריבוי וא"כ לר"ע דדרש גם ואוי"ן ולדידיה איכא ב' ריבוים בפסוק ומדצריך ב' ריבוים הא מוכח דדאקשתא אסור דהוא חלב שע"ג הקיבה ולא התיר ר"ע רק שבתוך הקיבה ומש"ה אמר כר' ישמעאל שאמר משום אבותיו דהם מתירים גם שע"ג הקיבה והם ס"ל דלא דרשינן ואוי"ן:)**בלינה

שנאמר ולא ילין חלב חגי עד בוקר וסמיך ליה ראשית למימרא דהאי בוקר בוקר ראשון מתקיף לה רב יוסף טעמא דכתב ראשית הא לא כתב ראשית ה"א מאי בוקר בוקר שני מי איכא מידי דבשר איפסיל ליה מאורתא [פי' דנאכל לשני ימים ולילה א' ובערב של יום ב' הא איפסיל בשר] ואימורין עד צפרא א"ל אביי אלמה לא והרי פסח לראב"ע דבשר איפסיל ליה מחצות ואימורין עד צפרא כו' ובודאי צ"ע מאי השיב לו אביי דנהי דלראב"ע דידע מקרא דאינו נאכל רק עד חצות איפריך ליה הק"ו דרב יוסף אבל לר"ע דנאכל כל הלילה שפיר הדרינן לסברא החיצונה דאין להאימורין להיות קל מהבשר וצ"ל דקושית אביי הוי דלמא רב כהנא ס"ל כראב"ע דלדידיה חזינן דאימורי פסח קיל יותר מהבשר ומש"ה צריך קרא לאימורי חגיגה ובודאי קשה דר"כ הא לא מצי ס"ל כראב"ע דהא עיקר טעמא של ראב"ע הוי משום דס"ל כל בוקר הוי בוקר ראשון ולדידיה הא ודאי לא צריך גבי אימורים למעט בוקר שני ורב כהנא דמצריך ראשית למעט בוקר שני ע"כ ס"ל. דלא כר"א ב"ע דהא לר"כ צריך הזה למעט בוקר שני בפסח ולדידיה נאכל כל הלילה ושוב לא מצינו קולא באימורין יותר מבשר ושפיר הקשה ליה רב יוסף אלא ודאי מוכרח דאביי ס"ל דגם ראב"ע ס"ל דמצינן לומר מאי בוקר בוקר שני ורק דגבי פסח ידעינן דהוי בוקר ראשון מהא דכתיב והנותר ממנו עד בוקר וכמו שכתבנו וא"כ הא ניחא גם לרבא דאע"ג דעיקר הדבר דאין שורפין קדשים ביו"ט ידעינן שפיר מקרא דהוא לבדו או משום דיו"ט הוי עשה ול"ת מ"מ צריך הך עד בוקר שני לגלויי דשריפתו צריך להמתין עד בוקר שני ובאותו בוקר שנעשה בו נותר אי אפשר לשורפו וידעינן מיניה דבבוקר של יו"ט נעשה נותר ואייתור ליה הזה לומר דאינו נאכל רק עד חצות ואי דא"כ דרבא ס"ל כדרשה דחזקיה דליתן לו בוקר שני לשריפתו הא ממילא ידעינן מיניה דאין שורפין קדשים ביו"ט ונגמור מיניה ג"כ דמילה שלא בזמנה אינה דוחה יו"ט ולמה צריך קרא דהוא לבדו על מילה זה אינו דהוי ס"ד דאע"ג דנותר אסור מ"מ מילה יהיה מותר משום הק"ו וכל זה ניחא לשיטתו של הר"י דבמילה שלא בזמנו איכא ק"ו אבל לשיטתו של הר"י פורת דס"ל דלרבא ליכא ק"ו על מילה א"כ הא אי אפשר כלל לומר דרבא ס"ל כדרשה דחזקיה דא"כ נילף מילה מיניה ולמה לי קרא דלבדו ועל כרחך לא דרש ליה רבא כחזקיה ולדידיה קשה מאי עבד רבא בהך עד בוקר שני:

[יא] אמנם לכאורה קשה על מה שתירצנו דרבא ס"ל בוקר סתמא נוכל לומר דהוי בוקר שני ורק משום דכתיב והנותר ממנו עד בוקר ידעינן דהוי בוקר ראשון דהא לכאורה מצינו מפורש להיפוך דבפסחים דף ע"א דיליף ר"כ דאימורי חגיגת חמשה עשר נפסלין בלינה מדכתיב לא ילין לבוקר חלב חגי וסמיך ליה ראשית והקשה ליה רב יוסף למה צריך קרא לראשית ודחי ליה אביי ואמר רבא רב יוסף הכי קא קשיא ליה מי איכא מידי דאילו תנא לבשר לא בעי ראשית וכו' ומביא שם ברייתא דתני לא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון לבוקר לימד על חגיגת ארבעה עשר שנאכלת לשני ימים ולילה אחד או אינו אלא ליום ולילה כשהוא אומר ביום הראשון הרי בוקר שני אמור פי' דדרשינן הכי לא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון ואח"כ לבוקר דהיינו בוקרו של ששה עשר כו' טעמא דכ' ביום הראשון לבוקר דמאי בוקר בוקר שני הא כל היכא דכתיב סתמא בוקר ראשון הרי להדיא דס"ל לרבא דסתם בוקר הוי בוקר ראשון וע"ש בתוס' שהקשו דמאי פריך רבא והרי בסוף ערבי פסחים פליגי ביה ראב"ע ור"ע בסתם בוקר אי הוי בוקר ראשון או שני ונשארו בתימא ולדברינו הא קשה ביותר כיון דכתבנו דרבא בעצמו ס"ל דסתם בוקר נוכל לומר בוקר שני אך גם זה ניחא דהנה גם בלא דברינו קשה טובא הסוגיא וכמו שהקשו התוס' דמאי פריך על ר"כ כיון דהוי פלוגתא דתנאי ועוד דא"כ הא קשה על הרמב"ם דפסק דפסח נאכל כל הלילה וכר"ע מכח סתם משנה דמגילה דף כ' וכ"כ התוס' במגילה ובסוף פסחים והרי כיון דחזינן דרבא ורב יוסף מסקי דכל סתם בוקר הוי בוקר ראשון וכר' אלעזר ב"ע הא ודאי הלכה כוותייהו אלא ודאי מוכרח דאין זה שייך להך עד בוקר דכתיב גבי פסח דודאי ס"ל לרבא דבכל דוכתי סתם בוקר הוי ראשון לכ"ע וגם לר"ע ורק בהך בוקר דפסח שפיר ס"ל לר"ע דהוי ס"ד למטעי בו דהוי בוקר שני וכמו דאמרינן הסברא בברכות דסד"א הואיל ופסח קדשים קלים ושלמים קדשים קלים מה שלמים נאכלין לשני ימים ולילה א' אף פסח אוקים לילות להדי ימים ויהיה נאכל לשני לילות ויום כתב רחמנא הזה הרי דרק בפסח איכא סברא למטעי בו דלא מצינו שום קרבן שלא יהיה נאכל רק בלילה א' וזמן המועט של אכילת הקרבן הוי יום ולילה אחת ופסח הא אסור לאוכלו ביום הקרבתו וה"א דנוקים לילה השניה להדי יום ויהיה נאכל לשני לילות ויום א' כשלמים אבל גבי חגיגת ארבעה עשר דנאכל ביום הקרבתו אין לנו מקום לטעות בו כלל דיהיה בוקר שני דאי משום דהוי קדשים קלים הא מצינו גם כן תודה דהוי קדשים קלים ואינו נאכל רק ליום ולילה אחד ורק בפסח דאסור לאוכלו ביום הקרבתו דלא מצינו לי' דוגמא בשום קרבן הוי ס"ד דנוסיף לו לילה א' במקום היום וממילא יהיה כשלמים לשני לילות ויום א' אבל גבי חגיגה הוי לכ"ע בוקר ראשון ומביא מינה רבא ראיה דגם בהך קרא דלא ילין חלב חגי עד בוקר דקאי על הקטרת אימורין ג"כ הוי סתמא בוקר ראשון בלי שום ריבויא גם לר"ע ומיושב ג"כ קושית התוס' ובפסח שפיר כתבנו דרבא ס"ל דגם ר"א ב"ע מודה דהוי ס"ד דהוי בוקר שני אי לאו קרא דוהנותר ממנו עד בוקר וא"כ גם על רב אשי אין אנו צריכין לומר כמש"כ באות ט' דס"ל ליתן תחום לבוקרו של בוקר דמכאן יליף דבכל התורה הוי יום מעמוד השחר דודאי קשה טובא לומר כן דהא חזינן בסוגית הגמרא במגילה דף כ' שדחקה למצוא פסוקים דמעה"ש הוי יום מקרא דנחמיה וקשה לומר דרב אשי יחלוק על זה רק נאמר כמש"כ דדרש ליה כחזקיה ליתן לו בוקר שני לשריפתו דאע"ג דס"ל דיו"ט הוי עשה ול"ת מ"מ איצטריך כמש"כ דס"ל כראב"ע ועכ"פ מרבא הא מוכרח דס"ל כראב"ע לשיטתו של הר"י וגם מדברי חזקיה דדרש ליה להדיא ליתן לו בוקר שני לשריפתו הא מוכח ג"כ כראב"ע דהא ידעינן ממילא דהך לא תותירו ממנו עד בוקר הוי בוקר ראשון וממילא אייתור ליה הזה לומר דהוי עד חצות וכן סוגיא דגמרא דתמורה דף ד' דקאמר ר' יעקב דמותיר הוי לאו שאין בו מעשה ואינו לוקה ופריך ורבי יעקב הך והנותר מאי עביד ליה ומשני לכדחזקיה הרי דס"ל לסתמא דגמרא לעיקר הך דרשה דחזקיה מדלא משני דאצטריך ליתן תחום לבוקרו של בוקר וגם מסוגיא דמגילה דשקיל וטרי מנ"ל דמעמוד השחר הוי יום מוכח ג"כ ע"כ דהך עד בוקר דרשינן לדחזקיה ומוכח מזה ממילא דלהלכה ס"ל כר"א ב"ע דהוי רק עד חצות וכמו שנתבאר ובודאי נראה דיש להחמיר כן:

[יב] אמנם לשיטתו של הר"י פורת דלא גרס דאתי' בק"ו דס"ל דלרבא ליכא ק"ו במילה וא"כ ליכא למימר דרבא אית ליה דרשה דחזקיה דא"כ נילף גם מילה מנותר ולמה צריך קרא לבדו וא"כ קשה מאי עביד בהך עד בוקר והנראה לישב גם שיטתו דלעולם רבא דרש ליה ליתן תחום לבוקרו של בוקר דאע"ג דבכל התורה הוי מעה"ש יום מקרא דלאור יום או מקבלה מסיני מ"מ גבי אכילת קדשים שפיר הוה ס"ד דלא הוי נותר רק עד נה"ח והטעם לזה דבמס' ע"א דף ע"ו דעת רש"י ור"ת בהא דקיי"ל דכלי שאינו בן יומו הוי נותן טעם לפגם דא"צ מעל"ע רק לינת לילה לחודא פוגם והביאו ראיה לזה מהא דבשר עצמו הוי בלינת לילה עיבור צורה כ"ש הבלוע בכלי וכתבו התוס' דלשיטתם צריך שיעבור עליו לילה שלמה בלא בישול דאי אפשר לומר דעמוד השחר לחודא יהיה גורם הפגם ואפי' בשל בו באותו לילה קודם עה"ש דא"כ אמאי הצריכה התורה בכלי שבשל בו חטאת מריקה ושטיפה בכלי נחושת ושבירה בכלי חרס והרי בשעה שנעשה נותר דהי דהיינו עה"ש הא הוי פגום באותו רגע ממש ולא חל עליו איסור נותר כלל ומוכרח דכשבישל בו בלילה אינו נעשה פגום בעה"ש ומש"ה צריך שבירה והרא"ש שם דחה זה וכתב די"ל דהוי גזה"כ להצריכה שבירה אע"ג דכשנעשה נותר הוי פגום והנה קושיא זו הא לא הוי רק משום דקיי"ל דנותר הוי מעה"ש ומוכרח לומר דהוי גזה"כ אבל אם היה מותר באכילה עד הנץ החמה הא שפיר ניחא דמשכחת לה שבישל בו אחר עה"ש קודם נה"ח וכשהגיע נה"ח נעשה נותר ופגום לא הוי עד למחר בעה"ש ולא היינו צריכין לומר דהוי גזה"כ וא"כ הא י"ל דמכח הך קושיא הוי ס"ד דאע"ג דמעה"ש הוי יום מ"מ בקדשים הנאכלין בלילה נמשך זמן אכילתן עד נה"ח מהא דחזינן דצריך שבירה בכלי חטאת ומש"ה כתב עד בוקר שני ליתן תחום לבוקרו של בוקר דגם קדשים הוי נותר מעה"ש והא דצריך שבירה הוי מגזה"כ ונאמר דהר"י פורת ס"ל כהרא"ש דעה"ש גורם הפגם ועיין בטור יו"ד סי' קכ"א שכתב דר"י ס"ל דלא הוי פגום רק בשהה מעל"ע שלם בלא בישול ולדידיה הא ליכא לתרץ כן דהא גם אי נותר הוי בעה"ש ניחא הא דצריך שבירה ושוב לא צריך קרא גבי פסח דהוי בעה"ש רק הרי להר"י לשיטתו ניחא דאיהו הא גריס בשבת דאתיא בק"ו וכמו שנתבאר: