שו״ת בית הלוי – חלק א – סימן לג

סימן לג

יברר בארוכה סוגי' א' בפרק במה מדליקין ומתוך הדברים יצא סיוע להפוסקים דפסח אינו נאכל מן התורה רק עד חצות ונ"מ גם לדידן בזה"ז לענין מצה אחר חצות:

במסכת שבת דף כ"ד איתא דאין שורפין קדשים בי"ט מה"מ אמר חזקי' כו' אמר קרא ולא תותירו ממנו עד בוקר והנותר ממנו עד בוקר באש תשרופו שאין ת"ל עד בוקר ומה ת"ל עד בוקר בא הכתוב ליתן לו בוקר שני לשריפתו אביי אמר אמר קרא עולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת ולא עולת חול ביום טוב רבא אמר אמר קרא הוא לבדו יעשה לכם הוא ולא מכשירין לבדו ולא מילה שלא בזמנה דאתי' מק"ו רב אשי אמר יו"ט עשה ול"ת ואין עשה דוחה ל"ת ועשה והקשו התוס' דהיאך יליף אביי מהא דעולת שבת בשבתו דעולת חול ביו"ט אסור דלמא לא קאסר הפסוק רק עולת חול בשבת ותירצו דס"ל כר"ע דאמר בשבת דף קי"ד עולת שבת בשבתו לימד על חלבי שבת שקרבין ביו"ט ומוכח דחלבי חול ביו"ט לא והנה כבר מפורסם הקושי' דר"ע מאי עבד בהך עד בוקר שני כיון דהא דאין שורפין קדשים ביו"ט ידעינן לדידי' מהך דעולת שבת בשבתו וכן לרבא ור"א דנפקא להו מדרשות אחרינא תיקשה כן ועיין בתמורה דף ד' דתני' לא ישאירו ממנו עד בוקר בא הכתוב ליתן עשה אחר ל"ת לומר שאין לוקין עליו דברי ר' יהודה ר"י אומר לא מן השם הוא זה אלא משום דהוי לאו שאין בו מעשה וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו ופריך ור' יעקב הך והנותר ממנו עד בוקר באש תשרופו מאי עביד לי' פי' למה כתבו הכא אצל הלאו אי לא לנתוקי ומשני ליתן לו בוקר שני לשריפתו ומביא שם לדחזקי' וא"כ הא לא מבעי' לר' יעקב ודאי דקשה אליבא דהני אמוראי דידעינן הא דאין שורפין קדשים מדרשו' אחרינא אלא אפי' לר' יהוד' דעיקר הפסוק איצטריך לנתוקי ללאו דלא ילקה עליו מ"מ הך עד בוקר שני למה נאמר דהרי הך דלנתוקי ללאו דרש לי' ר"י מדאסמכי' קרא וגם אי הוי כתיב והנותר ממנו באש תשרופו ג"כ הוי ניתק לעשה וגם ר' יהודה מודה לדרשה דחזקי' רק דממילא ס"ל דאינו לוקה דהוי ניתק לעשה וא"כ לר"ע ואביי ורבא ור"א תיקשה למה כתוב עד בוקר שני:

[ב] ולכאורה הי' נראה לישב אליבא דר"ע בפשיטות דהרי בהך קרא דעולת שבת בשבתו לא כתוב כלל דשרפת נותר אסורה ביו"ט ורק הא דאסור הקטרת איברי חול ביו"ט הוא דמוכח שפיר מהך קרא לר"ע דמדהתיר הפסוק להקטיר חלבי שבת ביו"ט מוכח דחלבי חול אסורין להקטירם ביו"ט והא דמדקדק אביי מיני' לאסור שרפת נותר ביו"ט הוי רק מכח כ"ש כיון דחלבי חול אסור להקריבן ביו"ט כ"ש דשרפת נותר דידיה אסור לשורפן ביו"ט וא"כ כשחל ערב פסח להיות בשבת דאז אימורי הפסח קרבין ביו"ט דהא הוי חלבי שבת וכדאיתא בפסחים דף נ"ט רמי לי' רב ספרא לרב כתיב לא ילין לבוקר זבח חג הפסח הא כל הלילה ילין והכתיב עולת שבת בשבתו ולא עולת חול ביו"ט ומשני הכא בי"ד שחל להיות בשבת עסקינן דחלבי שבת קרבין ביו"ט וא"כ הא שוב הוי ס"ד דגם שריפת נותר דידי' יהי' מותר ביו"ט כיון דעיקר איסורו של שרפת נותר לא ידעינן אלא מהא דחזינן דאסור להקטיר אימורין אבל בכה"ג דמותר להקטיר אימורי' לא ידעינן ג"כ לאסור שרפת נותר דידי' ועיי' בפסחים דף פ"ג דאיתא שם ג"כ סוגי' דאין שורפין קדשים ביו"ט וקאמר שם אביי הך דרשה דעולת שבת בשבתו וכתב שם רש"י וז"ל אלמא אפי' הקטר עולה אינו דוחה יו"ט וכ"ש שריפת פסול שלה ופסח קרבן חול הוא דזריקת דמו בי"ד ואינו יכול להקטירו בלילה הרי דדקדק רש"י וכתב דמש"ה ידעינן מהך קרא דאינו נשרף ביו"ט משום דהוי קרבן חול וגם הקטרתו הי' אסורה בלילה של יו"ט ומוכרח להדי' דס"ל דבחל י"ד להיות בשבת דשרי להקטירו בלילה גם שריפת נותר דידי' אין ללמוד מהך קרא לאוסרו ביו"ט והרי ודאי דגם לאביי ולר"ע אפי' פסולים של קרבן שבת ויו"ט אינם נשרפין ביו"ט וראי' ברורה לזה דהא במנחות דף מ"ה פליגי דר"ע סבר דשני כבשים של עצרת אין מעכבין את הלחם ושמעון בן ננס ור"ש ס"ל דמעכבין ושם בדף מ"ו תני' שתי הלחם הבאות בפני עצמן יונפו ותעובר צורתן ויצאו לבית השריפה ופריך אי לאכילה אתיין ליכלינהו אי לשרפה אתיין לישרפנהו לאלתר ומשני רב יוסף לפי שאין שורפין קדשים ביו"ט א"ל אביי מי דמי התם לאו מצוותן בכך הכא מצוותן בכך מידי דהוי אפר ושעיר של יוה"כ הרי דאי לאו הך סברא דמצוותן בכך הוי מודה אביי לרב יוסף בעיקר הסברא שאסור לשורפן משום הא דאין שורפין קדשים ביו"ט והא שתי הלחם הם קרבן של עצרת ולא הוי קרבן של חול והך ברייתא הא הוי רק כר"ע דאיהו הוא דס"ל דשתי הלחם באין בפני עצמן בלא כבשים הרי דגם לר"ע גם קרבן של יו"ט אינו נשרף ביו"ט אי לאו הך סברא דמצוותן בכך דאז מותר דהוי השרפה כהקטרה דשארי קרבנות וכמו פר ושעיר של יוה"כ אבל בלא"ה לא והרי תיקשה דמנ"ל הא כיון דלאביי אליבא דר"ע הא דאין שורפין קדשים ביו"ט לא ידעינן רק מהא דאסור הקטרתן ביו"ט וא"כ נאמר דמש"ה איצטריך לר"ע הך עד בוקר שני כי היכי דנדע דגם בכה"ג דחל י"ד להיות בשבת ג"כ אין שרפת נותר דידי' דוחה יו"ט דאע"ג דהקטר חלבו דידי' מותרת ביו"ט מ"מ לא דמי שריפת נותר דידי' להקטרה דהא לא הוי חובה כלל להקרבן רק אירע בו פסול אבל הקטרה הא הוי חובה להקרבן ושפיר צריך הך עד בוקר שני גם לר"ע ואפי' לרב ספרא שהקשה בפסחים דף נ"ט לרב וכי נוקים לקרא רק בי"ד שחל בשבת הרי דלא נראה לו לומר כן זה הוא רק שם על הפסוק דלא ל לבוקר הא כל הלילה ילין דאיירי רק בחל בשבת דבחל בחול אסור זה הוי דחוק לרב ספרא לומר כן כיון דקרא סתמא כתיבא אבל הך עד בוקר הא קאי על כל השנים דלעולם אין שורפין ביו"ט רק דלא צריך הפסוק אלא משום חל י"ד בשבת ודאי דבפשיטות נוכל לומר דנכתב משום חל י"ד להיות ובשבת:

[ג] אמנם בזה אינו מתורץ רק לר"ע אבל לרבא דנפק לי' מהוא לבדו וכן לרב אשי דקא אמר יו"ט עשה ול"ת אין תי' זה מספיק דאין לומר גם לדידהו דאיצטריך הפסוק לאסור גם בחל י"ד להיות בשבת דבלא"ה הוי ס"ד דיהי' מותר לשרוף נותר דידי' ביו"ט כמו דמותר להקטיר אימורין ביו"ט דזה ודאי אינו דפשיטא דאין ללמוד שרפת נותר מהקטרה וכמו שכתבנו דהקטרה הא הוי חובה להקרבן וביום י"ד כשחל בשבת ג"כ הי' מותר להקטירן וכדאיתא בפסחים דף ס"ח בא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה שהרי הקטר חלבים ואיברים כשרין כל הלילה ומותר להקטירם בשבת וא"כ הא הוי חלבי שבת ומש"ה כשנשארו עד הלילה של יו"ט מותר ג"כ להקטירן אבל שריפת נותר דידי' דלא הוי חובה להקרבן ובשבת עצמו לא הי' מותר לשורפו דאז לא הוי נותר כלל בודאי דגריעי מהקטרה ואין ללמוד בו היתר מהקטרה דבשלמא לאביי אליבא דר"ע כתבנו שפיר סברא זו כיון דס"ל לאביי דמהסברא החיצונה הי' מותר לשרוף כל נותר ביו"ט דעשה דוחה ל"ת ורק דיליף דאסור בק"ו מהא דחזינן דאסור להקטיר איברי חול ביו"ט שפיר יש מקום לומר כיון דעיקר איסורו נלמד מהקטרה א"כ בחל י"ד בשבת דהקטרתו מותרת דהוי ס"ד דגם שריפתו מותרת ומש"ה צריך קרא לאסור גם בכה"ג אבל לרבא ור"א דידעינן דנותר אינו נשרף ביו"ט בלא"ה ודאי דלא הי' אפשר ללמוד מהקטרה דגם שריפתו יהי' מותר כיון דלא דמי כלל ולא צריך לקרא לאסרו גם בחל י"ד בשבת וראי' ברורה לזה דביבמות דף ה' בתוס' ד"ה כולהו הקשו דלמה לן לימודים דבכל התורה עשה דוחה ל"ת מציצית ומהקפה דמצורע תיפוק לי' מדאיצטריך קרא דעד בוקר שני לאסור שרפת נותר ביו"ט דיכול לשורפו למחר מכלל דהיכא דאינו יכול לקיימו אח"כ בלא דחי' הל"ת עשה דוחה ל"ת ומאי הקשו נימא דאע"ג דבעלמא אין עשה דוחה ל"ת מ"מ איצטריך קרא לאסור שריפת נותר בחל י"ד להיות בשבת דהוי ס"ד דשרי כמו דשרי הקטרה דידי' ביו"ט אלא ודאי כמו שכתבנו דאי בעלמא אין עשה דוחה ל"ת אין לנו ללמוד היתר שריפתו מהקטרה כלל ושפיר הקשו התוס' וא"כ לרבא ורב אשי קשה הך עד בוקר שני למה נאמר ותי' לזה יבואר לקמן אבל על ר"ע הא שפיר נוכל לומר כמו שכתבנו:

[ד] ועוד יותר נראה לתרץ אליבא דאביי ולר"ע דהא בשבת דף קי"ד דריש ר"ע עולת שבת בשבתו לימד על חלבי שבת שקרבין ביו"ט ור' ישמעאל דרש לי' על חלבי שבת שקרבין ביוה"כ יעו"ש וא"כ שפיר צריך הני ב' קראי דהרי הגמר' פריך בשבת מה"מ דאין שורפין קדשים ביו"ט דמהסברא הוי ס"ד דשרי לשרוף נותר ביו"ט משום דעשה דוחה ל"ת וא"כ כ"ש דמהסברא חיצונה הוי ס"ל דחלבי שבת שניתותרו שיהיה מותר להקריבו ביו"ט ומהאי טעמא גופה דעשה דוחה ל"ת ומש"ה אי לא הוי כתיב עד בוקר שני דאסור שריפת נותר ביו"ט הוי ס"ד דע"כ הך עולת שבת בשבתו בא להתיר חלבי שבת להקריבן ביוה"כ דלהתירן להקריב ביו"ט הא לא צריך קרא דעשה דוחה ל"ת ורק השתא דכתיב עד בוקר שני דאין שורפין ביו"ט וידעינן מיני' דל"ת של יו"ט אינה נדחית מפני עשה ס"ל לר"ע דשוב צריך קרא להתיר חלבי שבת ביו"ט ומוקמינן להפסוק דעולת שבת בשבתו רק על יו"ט ולא על יוה"כ אבל בלא"ה הוי מוכרח לאוקמא על יוה"כ דעל יו"ט לא צריך קרא וא"כ צריך הני ב' פסוקים לר"ע אבל לרבא ורב אשי קשה:

[ה] אמנם זה אינו דהא ודאי נראה דר"ע לא ס"ל כלל עיקר הך דרשה דליתן לו בוקר שני לשריפתו דבברכות דף ט' ובסוף מס' פסחים איתא ואכלו את הבשר בלילה הזה ראב"ע אומר נאמר כאן בלילה הזה ונאמר להלן ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה מה להלן עד חצות אף כאן עד חצות א"ל ר"ע והלא כבר נאמר בחפזון עד שעת חפזון ואמרינן שם דלר"ע האי הזה מאי עביד לי' ומשני דסד"א דיהי' נאכל לשני לילות כשלמים דנאכל לשני ימים קמ"ל וראב"ע מלא תותירו ממנו עד בוקר נפקא ור"ע ה"א מאי בוקר בוקר שני וראב"ע כל בוקר בוקר ראשון הוא ובודאי קשה על ר"ע דהיאך קאמר דבלא הזה הוי ס"ד דפסח יהי' נאכל לשני לילות ולא תותירו ממנו עד בוקר קאי על בוקר שני דהיינו בוקרו של יום ששה עשר בניסן דהוי חול המועד דא"כ סיפא דקרא דכתיב והנותר ממנו עד בוקר באש תשרופו דדרשינן מיני' ליתן לו בוקר שני לשרפתו למה נאמר דהרי בוקר קמא קאי על ששה עשר דהוי חוה"מ ומיד הא יכול לשורפו וא"כ הא מוכרח מיני' דהך לא תותירו ממנו עד בוקר קאי על בוקר ראשון דהוי יו"ט ומש"ה כתיב עד בוקר בתרא דצריך להמתין בשריפתו עד בוקר שני משום יו"ט שוב מצאתי קושי' זו בספר דורש לציון והוא תי' בדרך הדרוש ומוכרח ע"כ דר"ע לא דרש כלל הך עד בוקר ליתן לו בוקר שני לשרפתו והא דאין שורפין קדשים ביו"ט נפקא לי' מהך דעולת שבת בשבתו וגם כשחל ערב פסח להיות בשבת צריך לומר דמ"מ ידעינן מהך קרא דאינו נשרף ביו"ט דאע"ג דאימוריו קרבין ביו"ט מ"מ שריפת נותר דידי' כיון דלא הוי חובה להקרבן לא מקרי חלבי שבת כלל וגם בכה"ג יליף בק"ו מהא דחלבי חול אינם קרבין ביו"ט כ"ש שריפת הנותר דלעולם מקרי חלבי חול גם מקרבן של שבת וצע"ק דברי רש"י בפסחים שהבאנו לעיל וא"כ יש לעיין מאי עבד ר"ע בהך עד בוקר שני שוב ראיתי במכילתא פרשה בא איתא שם עוד דרשות על הך קרא וז"ל והנותר ממנו עד בוקר עד בוקר למה נאמר ליתן תחום לבוקרו של בוקר [פירוש דלא תימא דלא תותירו ממנו עד בוקר הוי נץ החמה וקמ"ל דהוי עמוד השחר כן הוא בפרש"י על חומש פ' בא] דבר אחר מה ת"ל עד בוקר מגיד שאינו נשרף עד אור ששה עשר [והוא דרשה דחזקי' דבמס' שבת] ר' ישמעאל אומר אינו צריך הרי הוא אומר כל מלאכה לא יעשה בהם שריפה מעין מלאכה היא ומה ת"ל עד בוקר אלא שאם חל ששה עשר בשבת מגיד שאינו נשרף עד אור שבעה עשר וא"כ נאמר דר"ע ורבא ור"א דרשי' לי' כהני דרשות של המכילתא ושפיר קאמר ר"ע בברכות דהוי ס"ד דהך לא תותירו ממנו עד בוקר הוי בוקר שני:

[ו] והנה נחקור בהני שני דרשות של המכילתא איזה מהן ס"ל לר"ע והנה בדברי ר' ישמעאל המובא במכילתא נלאו חכמי לב לפרשו דקאמר דעל הא דאינו נשרף עד אור ששה עשר לא צריך קרא דשרפה הוי מלאכה וביו"ט כתיב כל מלאכה לא יעשה בהם ומוקים לי' אם חל ששה עשר להיות בשבת דאינו נשרף בו והרי דברים ק"ו אם פשיטא לי' בלא קרא דאינו דוחה יו"ט כ"ש דלא ידחה שבת וכבר נתקשה בזה המג"א בזית רענן יעו"ש מה שנדחק לישבו וגם בלא"ה למה צריך קרא על שבת הרי להמסקנא דסוגי' דיבמות אין עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת וע"ש ביבמות דף ו' בתוס' ד"ה שכן הכשר מצוה שכתבו דלהמסקנא אין עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת וחולקים על פרש"י יעו"ש והרי ר' ישמעאל ודאי ס"ל דהבערה חייב עליו כרת וכמו שהוכיחו התוס' ביבמות דף ו' בד"ה או אינו מהא דקרא והטה ואמר לכשיבנה בהמ"ק אביא חטאת שמנה וכן לשיטת התוס' בפסחים דף ה' ובביצה דף כ"ה דלמ"ד הבערה ללאו יצאת ליכא לאיסור הבערה כלל ביו"ט יעו"ש א"כ ר"י דאמר דא"צ לאוסרו ביו"ט משום דהוי מלאכה ס"ל ע"כ דחייב כרת בהבערה בשבת וא"כ למה צריך קרא לאוסרו ות"ל מן שמי' אנהרינהו לעיינין לפרש דברי ר' ישמעאל בדרך ברור דהנה בהא דדרשינן בא הכתוב ליתן לו בוקר שני לשרפתו ואינו נשרף עד בוקר של יום ששה עשר הא ידעינן מיני' שני לימודים אחד דאין עשה דשרפת נותר דוחה ל"ת דיו"ט שנית הא ידעינן מיני' דגם למוצאי יו"ט אינו נשרף אע"ג דליל ששה עשר הוי חול המועד מ"מ אינו נשרף אז ומוכרח להמתין עד בוקר של ששה עשר וא"כ הא תיקשה על הא דקאמר ר ישמעאל דא"צ דשרפה הוי מלאכה ואכתי דלמא צריך הכתוב להורות דגם במוצאי יו"ט אינו נשרף וצריך לומר דס"ל לר' ישמעאל דמשום זה אין צריך הך פסוק דהוי מילתא דפשיטא דנותר אינו נשרף בלילה וכמו דנפקא לן בריש פסחים דף ג' מקרא דביום השלישי באש ישרף ביום אתה שורפו ואי אתה שורפו בלילה וא"כ א"צ הפסוק רק לאסור לשורפו ביו"ט עצמו ושפיר קאמר דהא שרפה מעין מלאכה היא ועיי' ביבמות דף ע"ב דקאמר ר' יוחנן דנותר בזמנו אינו נשרף בלילה ושלא בזמנו נשרף אפילו בלילה והקשו שם התוס' דא"כ נותר דפסח אמאי אינו נשרף בליל מוצאי יו"ט כדמוכח מהא דדרשינן ליתן לו בוקר שני לשריפתו ותירצו דכיון דאי אפשר לשורפו ביו"ט עצמו קבע זמנו במוצאי יו"ט והוי בזמנו ואסור בלילה ולפי הנתבאר לעיל בע"כ צריך לומר דר' ישמעאל ס"ל דגם סברא זו של התוס' הוי סברא פשוטה דכה"ג מקרי בזמנו ולא צריך קרא למעטו דלא יהיה נשרף בליל מוצאי יו"ט וא"כ הא י"ל דרק על מוצאי יו"ט ס"ל לר' ישמעאל כן כיון דלעולם נותר של קרבן פסח אי אפשר להיות נשרף מקודם דהא לעולם בקרבן פסח הוי הזמן שנעשה נותר בבוקר של יו"ט ומש"ה הוי מוצאי יו"ט זמנו ומש"ה ס"ל דהוי פשוט גם בלא קרא דאינו נשרף בליל מוצאי יו"ט ומש"ה מוקים להפסוק בחל ששה עשר להיות בשבת ולא דצריך למעטו שאינו נשרף בשבת עצמו רק קמ"ל הפסוק דאינו נשרף גם במוצאי שבת אע"ג דלעולם הוי זמן שריפת נותר של פסח בבוקר של ששה עשר ונמצא הוי ליל שבעה עשר שלא בזמנו ונשרף שפיר בליל שבעה עשר והוי ס"ד דאע"ג דהשתא חל ששה עשר להיות בשבת יהיה נקרא מוצאי שבת שלא בזמנו כיון דבכל פסח אינו מוכרח להיות זמנו השתא מש"ה כתיב עד בוקר שני דגם בכה"ג מוכרח להמתין עד בוקר של שבעה עשר ולא בלילה דגם זה מקרי שפיר בזמנו כיון דבשנה זו לא היה אפשר קרבן זה להיות נשרף מקודם והוא הפי' הברור בדברי ר' ישמעאל:

[ז] אמנם זהו רק לר' יוחנן דס"ל ביבמות דנותר שלא בזמנו נשרף גם בלילה אבל הרי שם הקשה ר' אלעזר לר' יוחנן מהא דתניא וביום השמיני ימול אין לי אלא נימול לשמיני שאינו נימול אלא ביום מנין לרבות נימול לתשעה לעשרה לאחד עשר לשנים עשר מנין ת"ל וביום ואפי' מאן דלא דריש וא"ו וא"ו ה"א דריש אישתיק כו' הרי דס"ל לר' אלעזר דכ"ע מודים דנותר שלא בזמנו ג"כ אינו נשרף רק ביום ונפקא ליה מקרא דכתיב בשלמים והנותר ביום השלישי באש ישרף דוא"ו ה"א של והנותר בא לרבות גם שלא בזמנו ולדידי' הא אי אפשר כלל לומר כמו שכתבנו דלר' ישמעאל אתי' הך עד בוקר שלא יהיה נשרף בליל מוצאי שבת אמנם גם זה ניחא דהנה בשאגת ארי' סי' נ"ג הביא דברי תשובת מהר"ם מרוטנבורג והוא בשו"ת הרשב"א סי' תתע"ח שכתב וז"ל ששאלת על מילה שלא בזמנה אי מותר בלילה נראה דאפילו מילה שלא בזמנה אינה אלא ביום דתניא בפרק הערל בין בזמנה בין שלא בזמנה אינה אלא ביום ואע"ג דר"א בר"ש פליג עלי' יחיד ורבים הלכה כרבים ועוד דבמסקנא מוקי פלוגתייהו בוביום דת"ק דריש מוביום אפילו שלא בזמנה ור"א בר"ש לא דריש וקיי"ל כת"ק בהא דאפי' מאן דלא דריש וא"ו וא"ו ה' דריש כדאמר ר"א בן פדת בתר הכי גבי והנותר והודה לו ר' יוחנן הרי להדיא דמהר"ם מפרש דגבי מילה הוי ג"כ וא"ו ה' [וא"ו וביום וה' דהשמיני ועיין בקונטרס אחרון הנדפס בסוף שאגת ארי' מובא שם פי' זה בדברי מהר"ם] ולשיטתו של מהר"ם הרי צ"ל דהא דקאמר ר' אלעזר לר' יוחנן דאפי' מאן דלא דריש וא"ו מ"מ וא"ו ה' דריש אין הכוונה דס"ל לר"א דכ"ע מודים להך דרשה דנותר שלא בזמנו אינו נשרף בלילה ולית מאן דחולק על זה דהרי חזינן דר"א בר"ש דס"ל שם ביבמות דמילה שלא בזמנה כשר גם בלילה ע"כ לא דריש גם וא"ו ה"א ולדידי' אין לנו לרבות נותר שלא בזמנו רק ה"פ דאפילו מאן דלא דריש בעלמא וא"ו מ"מ וא"ו ה"א דריש פי' והכא גבי נותר דהוי וא"ו ה"א גם הני תנאי דפליגי בעלמא מצי למדרשי' ואינם חולקים על זה ולעולם גם ר"א מודה דאיכא תנא דלא דרש גם וא"ו ה"א והוא ר"א בר"ש דחולק במילה ולדידיה מודה ר"א דנותר שלא בזמנו נשרף בלילה וכר' יוחנן וא"כ הא שפיר נוכל לומר דר' ישמעאל ס"ל כר"א בר"ש ועוד דהרי בירושלמי ריש פ' במה מדליקין דמפרש שם הא דאין מדליקין בשמן שרפה משום דאין שורפין קדשים ביו"ט והקשה מעתה לא יהיה מדליקין בשמן שרפה בלילה שאין שורפין קדשים בלילה ומשני ירדו לה בשיטת ר' ישמעאל כמה דר' ישמעאל אמר תינוק שעבר זמנו נימול בין ביום בין בלילה כן עבר זמנו נשרף בין ביום בין בלילה הרי להדיא דר' ישמעאל ס"ל דמילה שלא בזמנה כשר גם בלילה ולשיטתו של מהר"ם הא לא עדיף נותר ממילה דבשניהם איכא וא"ו ה"א וא"כ הא לר' ישמעאל ליכא למידק כלל מוהנותר דכתיב גבי שלמים דשלא בזמנו אינו נשרף בלילה ומש"ה לשיטתו שפיר מצריך הך עד בוקר שני למעט שריפתו בליל מוצאי שבת (ומדברי הירושלמי הלז ראי' לשיטתו של מהר"ם דאל"כ היאך מדמה מילה לנותר] ואפילו לשיטת רש"י ביבמות שם שפירש דגבי מילה לא הוי רק וא"ו לחודא מ"מ הא אין הכרח לומר דר"א קאמר דכ"ע מודים לדרשה דוא"ו ה"א דהא יש לפרש כמו שכתבנו דה"ק דאפי' מאן דלא דריש וא"ו מ"מ וא"ו ה"א מצי דריש ולעולם מודה גם ר"א דאיכא תנא דלא דריש גם וא"ו ה"א רק לא קיי"ל כוותי' דהאי תנא ומדברי הירושלמי הלז ראיה ברורה לשיטת התוס' ביבמות דף ס"ח בד"ה כמאן בתי' האחרון שכתבו דר' ישמעאל לא דרש ואוי"ן דלשיטתו של הר"י שהביאו התוס' שם דהא דאמרי' כמאן כר"ע דדרש ואוי"ן לא בא להוציא ר' ישמעאל רק שארי תנאי קשה מהירושלמי הלז דהא חזינן להדיא דר' ישמעאל סבירא ליה דשלא בזמנו נימול גם בלילה ואין להקשות לשיטתו של מהר"ם הא מוכח דר' ישמעאל דסבירא ליה דשלא בזמנו נימול גם בלילה ע"כ לא דרש גם וא"ו ה"א א"כ תיקשה מהא דבחולין דף מ"ט איתא חלב שע"ג הקיבה כהנים נהגו בו היתר כר' ישמעאל שאמר משום אבותיו *)וסמניך ישמעאל כהנא מסייע כהנא והרי הא דצריך ליתן להכהנים גם החלב שע"ג הקיבה נפקא לן בחולין דף קל"ד מקרא דוהקיבה לרבות חלב שעל גבי הקיבה ושבתוך הקיבה וא"כ לר"ש דלא דריש גם וא"ו ה' הא אינו צריך כלל ליתן לכהן את החלב שע"ג הקיבה ומאי מסייע כהנא הוא דנהי דס"ל דמותר באכילה מ"מ הא אין הטובה בזה לכהנים רק להבעלים ואדרבה ר'