שו״ת בית הלוי – חלק א – סימן לב, קטע 3

נתחדש לנו בהא דאיתא בפסחים דף מ"א ת"ר במים אין לי אלא מים שארי משקין מנין אמרת ק"ו ומה מים שאין מפיגין טעמן אסור שאר משקין שמפיגין טעמן לא כ"ש והקשו התוס' והא אין עומה"ד ותירצו דהק"ו הוי גילוי מילתא בעלמא ולכאורה הי' נראה לפי מה שכתב המגיד משנה דהיכא דידעינן עיקר האיסור שוב עונשין מן הדין הא לא קשה כלל דהא גם בלא הק"ו איכא איסורא דעשה דכי אם צלי אש וכמש"כ התוס' שם ד"ה איכא וכן מצאתי בצל"ח שם ושפיר עומה"ד אמנם באמת גם להמ"מ ע"כ מוכרח לומר סברת התוס' דהוי גילוי מלתא בעלמא דהגמר' פריך שם לרבנן האי בשל מבושל מאי עבדי לי' מ"ל לכדתני' בשלו ואח"כ צלאו או שצלאו ואח"כ בשלו חייב כו' אלא אם צלאו ואח"כ בשלו הא צלי אש הוא ש"ה דאמר קרא ובשל מבושל מ"מ והנה בצלאו ואח"כ בשלו הא אי לאו קרא דמבושל דמרבה אותו היינו מכשירין אותו לגמרי דהא הוי צלי אש וכמו דמקשה בגמר' להדי' אלא צלאו ואח"כ בשלו צלי אש הוא ורק קרא יתירה גלי לן דהבישול שאח"כ פוסלו וחייב עליו משום מבושל והרי גם על צלאו ואח"כ בשלו נאמר אין לי אלא מים שאר משקין מנין דהא בקרא כתיב רק במים וצ"ל הך ק"ו ובלא הק"ו הא לא ידעינן איסורא כלל דמהסברא החיצונה הוי שפיר צלי אש שוב מצאתי סברא זו בצל"ח ואין לומר דבאמת לא ילקה בצלאו ואח"כ בשלו בשארי משקין דהיכן מצינו דלוקין עלי' דבשלמא על בשלו מעיקרא בשארי משקין הקשו התוס' שפיר דהרי ע"כ הק"ו דקאמרה הברייתא הוי לענין מלקות דאיסור הא ידעינן מקרא דכי אם צלי אש ומשו"ה הקשו התוס' הא אין עומה"ד אבל צלאו ואח"כ בשלו נימא דבאמת אינו לוקה בשארי משקים זה אינו דא"כ הא ליכא למילף בבשלו מעיקרא בשארי משקין מק"ו דמים דנימא מה למים שכן לוקין עליו בצלאו ואח"כ בשלו תאמר בשארי משקין שכן אינו לוקה עליו בצלאו ואח"כ בשלו דאע"ג דהא דאינו לוקה הוי משום דאין עומה"ד מ"מ הוי פירכא שפיר כיון דהוי בשני דברים וכדמוכח מהך דחולין ומוכרח ע"כ לומר דהק"ו הוי גילוי מילתא בעלמא וגם בצלאו ואח"כ בשלו לוקה וגם להמ"מ מוכרח לומר כן ואפשר דגם התוס' אזלי לכוונה זו ומצו ס"ל כהמ"מ ועיין פסחים דף ע"ו בתוס' ד"ה אלא שכתבו דצלאו ואח"כ בשלו דאסור היינו דוקא במים משום ריבוי דבשל מבושל מ"מ כדאמר בסוף כל שעה אבל בדבר אחר לא וההכרח לדחוק דהך במים שכ' התורה הוי ל"ד וה"ה בשארי משקין וכוונתם דרק בשלו אח"כ אסור והא שכתבו אבל בדבר אחר כונתם אבל איסורא דצלי מחמת דבר אחר ליכא בנצלה כל צרכו אבל שאר משקין ודאי דאסור גם בצלאו מקודם וראיתי בצל"ח שם שכתב לישב דעת הרמב"ם דפוסק דמותר לסוכו בשארי משקין ובמים אסור וכתב הטעם דבנצלה כל צרכו ליכא איסורא כלל בשארי משקין ונסמך על דברי התוס' הללו וזה ודאי אינו דאי נאמר דליכא שום איסורא בשארי משקין הא ודאי דלכ"ע ליכא למילף ק"ו גם בבשלו מקודם דנאמר מה למים שכן אסור גם אחר הצלי' ואפי' להחולקים על התוס' דחולין מ"מ בכה"ג הא ודאי דהוי פירכא וע"כ כוונת התוס' כמש"כ: