שו״ת בית הלוי – חלק א – סימן ל, קטע 2

[ו] גם נראה להוכיח עוד דהך דרשה אינו מוסכם דהא במס' ע"ג דף כ"ט אמרינן דיין נסך מנ"ל דאסור בהנאה ומשני משום דאיתקוש יין לזבח וזבח למת ומת יליף בג"ש מעגלה ערופה ובודאי קשה דלמה צריך לכל הני לימודים תיפוק ליה מלא תאכל כל תועבה וכדנפקא ליה לרב אשי בשר בחלב ולא מבעי לגירסת התוס' דחולין שהבאנו באות ג' דגורסין השתא לגבוה שרי דלא ידעינן מזה רק על בעלי חיים שאינם נאסרין ע"י עבירה הא ודאי דקשה דתקרובת דאינם בע"ח צריך להיות בכלל לאו זה אלא אפי' לגירסת רש"י דגורס שם השתא ומה שבת דחמירא מעשיה מותרים הני לא כ"ש והך ק"ו הא שייך על כל מילי מ"מ הרי על תקרובת ע"ג ודאי נראה דלא שייך הך ק"ו דמעשה שבת דהרי איסורא של ע"ג לא קילא משבת וגם חמורה מיני' דהוי ככופר בכל התורה כולה שוב מצאתי בפלתי סי' פ"ז שהקשה קושיא זו וכתב דצ"ל דהך סוגיא לא ס"ל הך דרשה יעו"ש והנה אין לדחות ולומר דהרי בהך דכל שתיעבתי לא כתיבא רק לא תאכל ולא ידעינן מיניה איסור הנאה רק אבהו ונאמר דהסוגיא דע"ג אתיא כחזקיה דלא תאכל לא משמע לאיסור הנאה זה אינו מספיק דהא במס' ע"ג דף ל"ב אמרינן על הא דתנן בשר הנכנס לע"ג מותר והיוצא אסור מפני שהוא כזבחי מתים וקאמר בגמרא מני ר' יהודה בן בתירא הוא דתניא ריב"ב אומר מנין לתקרובת ע"ג שמטמא באוהל שנאמר ויאכלו זבחי מתים מה מת מטמא באוהל אף תקרובת מטמא באוהל והקשו התוס' בד"ה והיוצא דמשמע דרבנן דפליגי על ריב"ב וס"ל דתקרובת אינו מטמא באהל לא ס"ל הך היקשא וא"כ לעיל דיליף דיין נסך אסור בהנאה מהך היקשא ואמאי לא קאמר שם מני ריב"ב היא ותירצו בשם הר"י דלענין איסור אכילה והנאה דאשתעי בו קרא לא פליגי רבנן על ריב"ב וס"ל ההיקש דזבח למת ולא פליגי רק לענין טומאה דלא איירי בו ההיקש דריב"ב ס"ל דלגמרי הוקש וחכמים חולקין וכן כתבו התוס' בחולין דף י"ג בד"ה תקרובת והרי בהך היקש כתיב ויאכלו זבחי מתים וא"כ הא לא כתיב רק אכילה והנאה הא לא נזכר בהפסוק ולרבנן דלא ס"ל ההיקש רק לענין מאי דכתיבא בקרא היאך יליף מני' הנאה ומוכרח דהך סוגי' דדף כ"ט אתי' כר' אבהו דבלשון אכילה נכלל גם הנאה וא"כ הא הוי מצי לומר דילפינן מקרא דכל שתיעבתי ומוכרח כתי' של הפלתי דהך סוגיא לא ס"ל כלל הך דרשה אמנם לפי מה שכתבו התו' במס' ע"ג דף ל"ב בשם ר"ת תי' אחר על הא דלא אמר לעיל הא מני ריב"ב הא שפיר נוכל לומר דהסוגיא אתיא כחזקיה:

[ז] גם קשה לי דבסנהדרין דף ס"א איתא השוחט את הבהמה לזרוק דמה לע"ג ולהקטיר חלבה לע"ג ר' יוחנן אמר אסורה דמחשבין מעבודה לעבודה והוי תקרובת ר"ל אמר מותרת דאין מחשבין מעבודה לעבודה וכתבו התוס' בד"ה ור"ל אמר מותרת פי' בהנאה ולא באכילה דהא הוי מומר לע"ג ואסור לאכול משחיטתו אי נמי אפי' באכילה שרי כיון דלא הוי מומר מעיקרא ובשחיטה זו הוא דנעשה מומר וכן כתבו התוס' במס' ע"ג דף ל"ד בד"ה ר"ל בשם רש"י ודברי רש"י המה בזבחים דף יו"ד דלר"ל מותרת גם באכילה וא"כ קשה אמאי מתירה ר"ל נהי דס"ל דלא הוי תקרובות וליכא בו איסורא דתקרובות מ"מ הרי אמרינן שם בסנהדרין עד כאן לא קשרי ר"ל אלא בהמה אבל גברא בר קטלא הוא מידי דהוי אמשתחוה להר דהר מותר ועובדו בסייף א"כ הא נשחטה ע"י עבירה והא ראיה דגברא חייב קטלא על השחיטה זו וא"כ תאסר גם הבהמה משום כל שתיעבתי דאפי' אם נאמר דר"ל ס"ל כחזקיה דלא תאכל לא משמע הנאה מ"מ לכל הפחות באכילה תאסר ומוכרח לומר לשיטת רש"י ותי' הב' דתוס' דס"ל דר"ל מתיר גם באכילה דר"ל לא ס"ל הך דרשה ומש"ה נמי קאמר ר"ל בחולין דף קט"ו לימוד אחר לאסור בשר בחלב אמנם קושיא זו יש לישבה בפשיטות דהרי הך סוגיא איתא בחולין דף ל"ט וכתבו שם התוס' בד"ה ר"ל וז"ל מודה ר"ל דחייב מיתה כו' ואין לתמוה למה נהרג דלמא ממלך ולא זרק כדאמרינן בסנהדרין דף ס"א גבי מסית שאמר אלך ואעבוד פטור דמימלך ולא עבד הכא ודאי לא מימלך כיון דעבד מעשה דשחט ע"מ לזרוק ועוד דאפי' ודאי לא יזרוק חייב דחשיב עבודה בשחיטה זו וא"כ הרי קושייתינו הנ"ל תלוי בהני ב' תירוצים של התוס' דלתי' הראשון של התוס' הא עצם השחיטה לא חשיבא עבודה לע"ג והחיוב מיתה לא הוי על השחיטה רק על הא דאמר שיזרוק הדם לע"ג והוי כאומר שילך ויעבוד והשחיטה לא הוי רק בירור על האמירה דשוב לא מימלך וא"כ הא לא שייך כלל לומר דיהיה בו איסור משום כל שתיעבתי דהוי כמו שוחט בהמה ועובר בשעת המעשה עבירה אחרת שאינו תלוי בהשחיטה דאין מקום לאסרו בשביל זה ורק לתי' הב' של התוס' דחולין דהשחיטה בעצמה הוי עבודה לע"ג ואפי' אם היינו יודעין שבודאי יתחרט ולא יזרוק אח"כ ג"כ חייב ולפי זה הא שייך לומר דליתסר משום כל שתיעבתי וכמו שוחט בשבת דהיה אסור אי לאו קרא דהיא קודש וא"כ הא י"ל דלהך תירוצא של התוס' דחולין נאמר דבאמת מודה ר"ל דאסורה באכילה ואינו מתיר רק בהנאה דס"ל כחזקיה ורש"י והתוס' דסנהדרין דס"ל דר"ל מתירה גם באכילה נאמר דס"ל כתי' הראשון של התוס' דחולין דהשחיטה בעצמה לא הוי עבודה והחיוב מיתה הוי רק על הא דאמר שיזרוק הדם כן י"ל אמנם עיין בדברי רש"י בסנהדרין שם ד"ה ועובדיהן בסייף דמבואר כמעט להדיא כתי' הב' של התוס' דחולין דהחיוב מיתה הוי על השחיטה עצמה יעו"ש בדבריו ואפ"ה הא כתב בזבחים דלר"ל מותרת גם באכילה ולדידיה הא מוכרח לומר דר"ל לא ס"ל הך דרשה ועוד דהא אכתי תיקשה לתי' הב' של התוס' דחולין דס"ל דהשחיטה בעצמה הוי האיסור נהי דזה נוכל לומר כמו שכתבנו דיפרש דר"ל אינו מתיר רק בהנאה דס"ל כחזקיה מ"מ עדיין קשה מהא דבמס' ע"ג דף ל"ד דס"ל לר"מ דגבינות בית אונייקי אסורים בהנאה וקאמר ר"ל מאי טעמא הואיל ורוב עגלות העיר נשחטין לע"ג וא"ל ר' שמעון ב"ר אליקים וכי נשחטין לע"ג מאי הוי והא את הוא דשרי דאיתמר השוחט בהמה לזרוק דמה לע"ג כו' ור"ל אמר מותרת א"ל באומר בגמר זביחה הוא עובדה ומאי הקשה כיון דחייב מיתה על השחיטה והוי בכלל כל שתיעבתי וגם לר"ל אסורה באכילה ורק בהנאה מתירה דס"ל לר"ל כחזקיה א"כ הא י"ל דר"מ ס"ל כר' אבהו ומש"ה אוסרה בהנאה אע"ג דלא הוי תקרובת והרי בלא"ה כתבו התוס' בפסחים דף כ"ב בד"ה ור"ש דר"מ ס"ל ע"כ כר' אבהו וגם בלא"ה הא י"ל דר"מ ס"ל כר' אבהו אלא ודאי מוכרח להיפוך ממה שכתבנו ואדרבה לתי' הב' של התוס' דהשחיטה הוי עבודה לדידהו ודאי מוכרח לומר דר"ל מתירה גם באכילה דלא ס"ל כלל הך דרשה ומש"ה הקשה לר"ל שפיר דאמאי אוסרה ר"מ:

[ח] רק זה יש לישב בפשיטות דאע"ג דבכל מקום נאמר דס"ל לר"מ כר"א מ"מ בהך קרא דלא תאכל כל תועבה לר"מ לא הוי הנאה בכלל ואפי' לר' אבהו דבע"ג דף ס"ו קאמר ר' יהודה משום ר"מ מנין לכל איסורין שבתורה שמצטרפין שנאמר לא תאכל כל תועבה כל שתיעבתי לך הרי הוא בבל תאכל הרי דס"ל לר"מ דהך לאו כולל כל האיסורין שבתורה וא"כ הא שפיר י"ל דלעולם כ"ע מודים לדרשה דרב אשי דיש בכלל לאו זה גם דבר שנעשה בו עבירה וכמו בשר שנתבשל בחלב מ"מ כיון דס"ל לר"מ דלאו זה כולל ג"כ כל האיסורין שבתורה והרי רוב האיסורין שבתורה אינם אסורין רק באכילה ולא בהנאה א"כ ע"כ הך לא תאכלו לא קאי רק על איסור אכילה לחודא ולא על הנאה ומש"ה גם בהני איסורין שנכללו בהך לאו אע"ג דלא ידעינן בהו שהם מותרים בהנאה מ"מ אי אפשר לידע בהו איסור הנאה משום הך לא תאכל ואפי' לר' אבהו דהא ע"כ הוי הפי' בהך קרא רק אכילה גרידא ורב אשי דנפקא ליה מהך קרא בב"ח גם איסור הנאה הוא משום דלא ס"ל הך דרשה דר"מ דע"ג וס"ל דלאו זה לא קאי על כל איסורין ושפיר הוי לר"א גם הנאה בכלל ועיי' בכריתות דף כ"ה בתוס' ד"ה תנאי שהקשו דהיאך ילפינן איסור הנאה בציפורי מצורע מקרא וזה אשר לא תאכלו לרבות המשולחת והלא הפסוק כתוב גם לגבי עופות טמאין דמותרין בהנאה וכוונתם מבואר דהקשו דגם לר' אבהו אי אפשר ללמוד מיניה איסור הנאה כיון דאיירי גם בעופות טמאין דמותרים בהנאה וזהו להדיא כדברינו אמנם עיין במס' קידושין דף נ"ז בתוס' ד"ה וזה שחלקו על התוס' דכריתות בסברא זו וס"ל דלר"א שפיר נוכל לידע מוזה אשר לא תאכלו גם הנאה יעו"ש שהקשו רק לחזקיה מנ"ל איסור הנאה ומשמע דלר"א ניחא] ומש"ה שפיר הקשה ר"ש ב"ר אליקים לר"ל לדידך דס"ל דבשוחט ע"מ לזרוק לא הוי תקרובת נהי דמ"מ מודית דאסורה באכילה משום כל שתיעבתי מ"מ אמאי אוסר ר"מ הגבינות בהנאה דלר"מ לשיטתו ליכא בהך דכל שתיעבתי איסור הנאה ואפי' לר"א ובזה נוכל לישב ג"כ מה דהקשינו למעלה על הא דדחק בע"ז דף כ"ט למצא לימודים לאסור יין נסך בהנאה ואמאי לא נפק לי' משום הך דכל שתעבתי לפי"ז ניחא דהרי שם בא הגמ' לישב טעם של המשנה דקתני דיי"נ אסור בהנאה דמנ"ל והרי שם במשנה נזכר ג"כ ר"מ דקאמר שם באותו משנה דר"מ אוסר ג"כ נודות של יין בהנאה ולר"מ הא לא הוי מצי לומר משום הך דכל שתיעבתי ומש"ה אמרה הגמ' הטעם משום דאיתקוש לזבח כי היכי דלהוי ניחא גם לר"מ. גם מיושב לנו בזה הא דבפסחים דף כ"ב מדקדק ר' אבהו דלר"מ כל מקום שנאמר לא תאכל הוי גם הנאה בכלל מדאיצטריך למכתב היתר הנאה גבי נבלה וקאמר שם דלר"מ דרשינן אותו אתה משליך לכלב ואי אתה משליך לכלב חולין שנשחטו בעזרה ופרש"י דידעינן בו דאסור לשוחטו בעזרה ואם שחטו אסור באכילה מקרא דכי ירחק ממך המקום וזבחת ואכלת כו' ואי אתה אוכל מה שאתה זובח בקירוב מקום ומיהו איסור הנאה לא ידעינן בו דהא לא כתיבא בו לא תאכל ומש"ה איצטריך אותו לאסרו בהנאה והקשה בגליון הש"ס כיון דידעינן בו דאסור לשוחטו וגם דאסור באכילה תיפוק ליה דאסור מהא דכל שתיעבתי וכוונתו כיון דכבר ידעינן בו איסור אכילה הא שוב ליכא למימר בו ק"ו ממעשה שבת ונלמד הנאה מלא תאכל כל תועבה כן ביאר דבריו בהקדמה לדו"ח *) ולדברינו ניחא דלר"מ לשיטתו לא ידעינן מלאו זה איסור הנאה גם נוכל לישב ג"כ בזה הא דהקשינו למעלה באות ד' להרמב"ם דס"ל דאינו לוקה על הנאה למה צריך ר' ישמעאל הפעם שלישי לא תבשל לאיסור בב"ח בהנאה תיפוק ליה מכל שתיעבתי לר"א ולפי"ז הא ניחא די"ל דר' ישמעאל ס"ל ג"כ כר"מ ולעולם י"ל דכ"ע ס"ל הך דרשה ולתי' של התוס' דחולין דהשחיטה בעצמה הוי עבודה נאמר דר"ל לא מתיר רק בהנאה דס"ל לר"ל דמהך דרשה דכל שתיעבתי לא ידעינן איסור הנאה או משום דס"ל כר"מ דהך לאו כולל גם כל האיסורין שבתורה או משום דר"ל ס"ל כחזקיה דכל מקום שנאמר לא תאכל לא הוי הנאה בכלל אמנם הא כבר מבואר לעיל דאיסי ע"כ לא ס"ל הך דרשה ואין להקשות לתי' הב' של התוס' דחולין דהשחיטה בעצמה הוי עבודה ולפי מה שנתבאר דאיסי ע"כ לא ס"ל הך דרשה וא"כ הא צריך לומר דגם רב אשי דקאמר הך דרשה בחולין גבי בב"ח מ"מ גם הוא מודה דאיכא תנאי שחולקים על זה רק ר"א קאמר כן אליבא דנפשיה ומסתמא ידע דאיכא תנא דס"ל הך דרשה וחולק על איסי א"כ קשה הא דבחולין דף ל"ט מביא שם הגמ' פלוגתא דר"י ור"ל בשוחט קרבן לשמה לזרוק דמה שלא לשמה דר"י אומר פסול ור"ל אמר כשר ומפרשינן טעמא דר"י דס"ל מחשבין מעבודה לעבודה ויליף חוץ מפנים ור"ל ס"ל אין מחשבין מעבודה לעבודה ולא יליף חוץ מפנים ופריך שם מהא דחזינן במשנה דר' יוסי ס"ל דבקרבן מחשבין מעבודה לעבודה ובע"ג אין מחשבין מעבודה לעבודה וקאמר פנים קשי' לר"ל חוץ קשי' לר' יוחנן ומאי הקשה דלמא גם ר' יוחנן ס"ל דלא יליף חוץ מפנים וכשמחשב ע"מ לזרוק לא מקרי תקרובת ע"ג ומ"מ שפיר ס"ל דאסורה בהנאה דכיון דגם לר"ל הא הוי השחיטה עצמה עבודה לע"ג וגברא בר קטלא וס"ל לר' יוחנן דמשום כל שתיעבתי אסורה גם בהנאה דס"ל לר' יוחנן כר' אבהו ור' יוסי לא ס"ל כלל הך דרשה דכל שתיעבתי ומש"ה כשמחשב מעבודה לעבודה מותרת גם באכילה כיון דלא הוי תקרובת ומוכרח לכאורה ע"כ לתי' הב' של התוס' דחולין דלא מצינו פלוגתא דתנאי בהך דרשה ורב אשי דקאמר הך דרשה

(הגה"ה**

*) פסחים דף כ"ב ואידך חוב"ע לאו דאורייתא פרש"י איסור הנאתו והתוס' חלקו עליו וכתבו דלמ"ד לאו דאורייתא הוי לגמרי לאו דאורייתא ועיין בגליון הש"ס להגאון מוהר"ר עקיבא אייגר זללה"ה זיע"א שהקשה לפרש"י דשחיטתו הוי לכ"ע דאורייתא לתסר בהנאה משום לא תאכל כל תועבה ועיין בהקדמה לספר דרוש וחידוש מה שהקשו עליו דהא נוכל ללמוד ק"ו ממעשה שבת וכדמשני בחולין על חורש בשור וחמור ולדידי קשה על דבריו טובא במה דהבין דלרש"י הוי שחיטה לכ"ע דאורייתא דודאי דבר זה לא ניתן להאמר ועיין בתוס' ד"ה חולין שהקשו מהא דנזיר דפריך למ"ד לחנכו הא קמייתי חוב"ע ומשני סבר חוב"ע לאו דאורייתא ומשמע שם דנאכל הרי שלא הקשו בפשיטות על רש"י היאך הביאו והקשו רק מהא דמשמע שם דהיה נאכל ובודאי מוכח דהתוס' הבינו בכוונת רש"י דרק אכילה הוי לכ"ע דאורייתא אבל שחיטתו הוי מדרבנן וז"ל רש"י בקידושין דף נ"ח ד"ה ובחולין קסבר לאו דאורייתא לא איסור שחיטתו ולא איסור הנאתו וא"כ לא שייך כלל כל שתיעבתי כיון דלא עבד איסורא ולבי אומר לי להצדיק את הצדיק ז"ל ולומר דט"ס נפל בדבריו וצ"ל דלפירש"י דאכילתו הוי דאורייתא כו' וכוונתו בהקושי' לא הוי כלל לסוגי' דחולין דשם הוי הפי' כל שתיעבתי דנעשה בו איסורא רק כוונתו להא דמס' ע"ג דף ס"ו ר"י אומר משום ר"מ מנין לכל איסורין שבתורה שמצטרפין שנאמר לא תאכל כל תועבה כל שתיעבתי לך ה"ה בבל תאכל הרי ס"ל לר"י ולר"מ דהך לאו כולל כל האיסורין שבתורה וא"כ כאן דחוב"ע אסורים באכילה מה"ת הם בכלל לאו זה ושוב ליתסר בהנאה דהא כתיב לא תאכל ובפנים כתבנו מה שיש די בישוב קושי' זו:)**גבי

בב"ח ס"ל דכולהו תנאי ס"ל כן גם זה אינו מוכרח דיש לומר דהא בירושלמי פ"ב דפסחים מבואר להדיא דר' יוחנן ס"ל כחזקי' וא"כ ע"כ הא דאוסר ר"י בהנאה הוי הטעם משום דיליף חוץ מפנים והוי תקרובת ע"ג ועוד דלפי מה דמבואר לקמן באות י' דלמאן דס"ל חמץ שעבר עליו הפסח מותר ע"כ לא ס"ל הך כל שתיעבתי וא"כ ר' יוחנן הא ס"ל בפסחים דף כ"ט דחמץ שעבר זמנו מותר ומש"ה מקשה שפיר ונהדר לדידן דמהני סוגין דע"ג ליכא ראיה דחולקין על הך דרשה ורק לשיטת רש"י בסנהדרין דס"ל דגם לר"ל הוי השחיטה עצמו עבודה ומ"מ כתב בזבחים דר"ל מתירה גם באכילה מוכרח דר"ל לא ס"ל הך דרשה וכמש"כ באות ז':

[ט] וכן יש להוכיח מהא דבחולין דף ל' דתנן השוחט לשם הרים שחיטתו פסולה ואמרינן שם פסולה אין זבחי מתים לא ומוקים לה דאמר להר דלא הוי תקרובת דאין נעבד במחובר ופרש"י ומ"מ שחיטתו פסולה מדרבנן דמחזי כתקרובת ולמה אינו אסורה מן התורה לכל הפחות באכילה משום כל שתיעבתי דהרי המשתחוה להר הוי בסייף וכדאיתא בסנהדרין דף ס"א ובע"ג דף מ"ו הרי דהוי עבירה וצ"ל אסור באכילה וגם לר' אבהו הא תיקשה אמאי אינו אסור גם בהנאה וכמו דנפקא לי' לרב אשי איסור הנאה בבב"ח מהאי דרשה דודאי דוחק גדול לומר דהך משנה לא אתי' רק כר"מ דמוקים להך קרא גם לכל איסורין שבתורה שמצטרפין זה עם זה וכן קשה מהא דבע"ג דף נ"א איתא זרק מקל לפני' חייב ואינה נאסרת דלא הוי תקרובת משום דלא הוי כעין פנים ופריך מהא דתנן מצא בראשו פרכילי ענבים ועטרות של שבלים אסורות יעו"ש ואמאי הרי כיון דחייב עלי' משום דהוי דרכה באותה עבודה והוי עובד ע"ג ממש וליתסר נמי בהנאה לר' אבהו ובודאי נראה דהני סוגיות לא ס"ל כלל הך דרשה דרב אשי. וגם הא נתבאר לעיל דע"כ גם רב אשי מודה דהוי פלוגתא דתנאי בזה דאיסי ודאי לא ס"ל כן וכמו שנתבאר למעלה באות ח':

[י] גם עוד ראיה לזה דבפסחים דף כ"ח ס"ל לר"ש דחמץ שעבר עליו הפסח מותר מן התורה ואמאי ליתסר משום כל שתיעבתי דנעבדה בו עבירה דעבר על בל יראה והניחא לגירסת רש"י בחולין דגורס הק"ו ממעשה שבת ניחא דגם על חמץ איכא ק"ו ממעשה שבת דבל יראה הוי רק לאו אבל לגירסת התוס' דלא ילפינן ממעשה שבת ורק בע"ח ידעינן מהא דמותרים לגבוה קשה ומוכרח לומר לפי גירסת התוס' דר"ש לא ס"ל הך דרשה ואי דאכתי קשה דא"כ בפסחים שם דקאמר ר' יהודה דחמץ בין לפני זמנו ובין לאחר זמנו עובר עליו בלאו ואמרינן שם מאי טעמא דר' יהודה תלתא קראי כתיבי חד לפני זמנו וחד בתוך זמנו וחד לאחר זמנו ולר"ש מוקים להו לדרשות אחריני ודחק שם הגמ' דלר' יהודה מנ"ל הני דרשות ולמה דחקה הגמ' בזה ואמאי לא נאמר דר"י ס"ל הך דכל שתיעבתי וידע מיני' לאוסרו אחר זמנו ומוכרח ע"כ כגירסת רש"י דילפינן ק"ו ממעשה שבת וגם חמץ נוכל ללמוד מהך ק"ו אבל לגירסת התוס' קשה ובודאי דוחק גדול לומר דהך סוגי' ס"ל דליכא שום תנא דידרוש להך דרשה דכל שתיעבתי רק זה ניחא בלא"ה דהרי ר' יהודה אוסר גם לאחר זמנו בהנאה ג"כ וע"ש בתוס' ד"ה וחד שהקשה דלחזקי' מנ"ל לר"י דלפני זמנו ולאחר זמנו אסור בהנאה דהרי רק פעם א' כתיב לא יאכל ומסברא מוקמינן לי' על תוך זמנו ותירצו בשם הר"י דכיון דחד מהני פסוקים הוי גם הנאה בכלל ה"ה לאינך וזה ניחא לפי מה דאמרי' דר"י יליף לה מהני ג' פסוקים אבל אם נאמר דר"י אוסר לאחר זמנו משום כל שתיעבתי הא ודאי תשאר קושייתו של התוס' דלחזקי' מנ"ל לר"י לאסרו גם בהנאה אחר זמנו ועוד דגם לר' אבהו תיקשה דהא במס' ע"ג דף ס"ו קאמר ר' יהודה משום ר"מ מנין לכל איסורין שבתורה שמצטרפין שנאמר לא תאכל כל תועבה וכבר כתבנו לעיל באות ג' דלפי הך דרשה ליכא ללמוד מהך קרא הנאה גם לר"א:

גם נוכל לישב הא דדחקה הגמ' אליבא דר"י ולא הוי ניחא לי' דטעמו משום כל שתיעבתי דלכאורה הא תיקשה לפי גירסת התוס' בחולין דלרב אשי דנפק לי' איסור בב"ח משום כל שתיעבתי והרי גם כשבשל עו"ג בשר בחלב או שנפל מעצמו כזית בשר לתוך יורה של חלב הרי ג"כ נאסרת ומוכרח ע"כ דגם בכה"ג הוי בכלל כל שתיעבתי וכמו שכתב רש"י בחולין שם וכן כתבו התוס' במס' תמורה דף ד' שהקשו דצורם אוזן בכור ליתסר משום כל שתיעבתי ותי' דכיון דחזינן דבנפל בו מום מעצמו מותר ע"כ לא הוי בכלל איסור זה הרי דמה דאנו אוסרין משום לאו זה גם בנעשה ממילא ולא עבר שום אדם האיסור מ"מ אסורה באכילה דמ"מ הא נעשה בו דבר האסור להעשות וא"כ הא תיקשה לגירסת התוס' דלרב אשי צריך להיות חמץ שעבר עליו הפסח אסור בהנאה ואפי' חמץ של עו"ג דלא עבר עליו על בל יראה וכמו בב"ח של עו"ג והרי בפסחים דף כ"ט גבי האוכל חמץ של הקדש דפליגי תנאי אי מעל או לא וקאמר רב אשי דכ"ע ס"ל אין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים ודבר הגורם לממון לאו כממון דמי והיאך חשיב לי' רב אשי גורם לממון והרי לעולם תהיה אסורה לישראל באכילה משום כל שתיעבתי ובע"כ צ"ל דחמץ לא דמי כלל לבב"ח דבב"ח הוי הבישול בעצמו העבירה ולא בעינן שיהיה הבשר של ישראל דהא גם אם בשל ישראל בשר של עו"ג בחלב ג"כ עובר על לא תבשל ומש"ה גם כשבישלו עו"ג מקרי דנעשה בה דבר האסור להעשות והוי בכלל כל שתיעבתי אבל לענין בל יראה דהאיסור הוי שלא יהיה לישראל חמץ של עצמו ובשל עו"ג אין הישראל עובר וכדאמרינן בפסחים דף ה' אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה ומש"ה בחמץ של עו"ג לא נעשה בו עבירה כלל דרק חמץ וברשות ישראל הוא דהוי האיסור וכשאינו של ישראל חסר תנאי אחד מהתנאים של האיסור והרי זה דומה כמבשל בשר בלא חלב דמותר ומש"ה בחמץ של עו"ג או הקדש לא הוי בכלל כל שתיעבתי ושפיר קרי לי' רב אשי דבר הגורם לממון וא"כ הא מיושב ג"כ הא דדחקה הגמ' בפסחים לומר דלר' יהודה תלתא קראי כתיבי דר' יהודה הא אוסר גם חמץ של עו"ג שעבר עליו הפסח ובכה"ג לא הוי בכלל כל שתיעבתי ואפי' לרב אחא בר"י דקאמר שם דר"י יליף שאור דאכילה משאור דראיה ואינו אוסר רק בשל ישראל מ"מ לא הוי מצי לומר דטעמו דר"י דאוסר לאחר זמנו הוי רק משום כל שתיעבתי ומש"ה אינו אוסר רק בשל ישראל ומתיר בשל עו"ג ולא הוי צריך לומר דטעם של ר"י הוא משום דיליף שאור דאכילה משאור דראי' דזה אינו דהא ר"י קאמר לפני זמנו ולאחר זמנו עובר בלאו וא"כ אי נאמר דלא יליף שאור דאכילה משאור דראי' וא"כ לפני זמנו הא אסור גם בשל עו"ג ודאי דמוכרח דגם אחר זמנו עובר גם בשל עו"ג דהא דומי' דלפני זמנו קתני לה ומש"ה מוכרח רב אחא בר יעקב לומר דר' יהודה יליף שאור דאכילה משאור דראי' וגם תוך זמנו אינו אסור לר"י בשל עו"ג אבל לר' שמעון דמתיר חמץ שעבר עליו הפסח מדאורייתא ואפי' של ישראל ורק מדרבנן אסר לי' משום קנס דעבר עליו בבל יראה וכמבואר בפסחים דף כ"ט קשה דליאסר משום כל שתיעבתי ומוכרח לפי גירסת התוס' דר"ש לא ס"ל הך דרשה: