שו״ת בית הלוי – חלק א – סימן כה, קטע 2

[ה] וגם דלפי"ז הרי נוכל להוכיח עוד מסוגיא אחרת דהלכה כר"ח בר"א ודלא כרב אסי דהרי במנחות שם בדף פ"ג איתא במתניתא תני משמיה דר"ע מנחה מה מנחה מקדשת בבלוע אף כל מקדש בבלוע ואיצטריך למכתב מנחה ואיצטריך למכתב חטאת דאי כתב רחמנא מנחה משום דרכיכה בלעה אבל חטאת אימא לא כו' חטאת מה חטאת אינו בא אלא מן החולין וביום ובידו הימנית כו' הרי דבהך ברייתא תני להדיא משמיה דר"ע דהא דדבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין מחטאת הוא דילפינן לה ובע"כ הוי מלימוד דאשר לו ולא משל מעשר וא"כ הא תקשה לרב אסי מהך ברייתא דלדידיה הא לא מצי ר"ע כלל ללמדו מחטאת ורק מקרא דמסת יליף לה וצריך לומר לרב אסי דהרי הגמרא פריך על הך ברייתא ביום למה ללמדו מחטאת מביום צוותו נפקא ומשני כדי נסבה ופריך עוד בידו הימנית מדרבה בר בר חנה נפקא דאמר רבה בר בר חנה אמר ר"ל כל מקום שנאמר אצבע וכהונה אינו אלא ימין ומשני כדי נסבה ובזבחים דף צ"ח איתא ג"כ הך סוגי' ומשני על הך קושי' השני' ואיבעית אימא סבר לה כר"ש דאמר כהונה בעי אצבע וא"כ נאמר דרב אסי ס"ל כהך תירוצא בתרא דר"ע סבר כר' שמעון ויאמר דחולין וביום כדי נסבה ועיקר דרשה של ר"ע הוי לידו הימנית וכר"ש וכמו דלתי' קמא של הגמ' הוי תרתי מילתא כדי דהיינו ביום ובידו הימנית והעיקר הוי רק חולין לחודא כמו כן נאמר לרב אסי דחולין וביום הוי כדי ועיקר הוי ידו הימנית ולעולם י"ל כמש"כ דחולין לא יליף לר"א רק ממסת והנה התוס' בזבחים שם וכן כתבו במנחות שם וכן כתבו בחולין דף כ"ב דלמ"ד דס"ל בזבחים דבקדשים דבר הלמד בג"ש אינו חוזר ומלמד בהיקש אי אפשר כלל ללמוד ידו הימנית מהך היקש דחטאת כיון דחטאת גופו לא ידעינן רק בג"ש דאצבע אצבע ממצורע ולדידי' מוכרח ע"כ לומר דידו הימנית הוי כדי והרי אי אפשר כלל לומר דידו הימנית הוי כדי רק אם נאמר דחולין הוי דרשה גמורה דהרי ע"כ לכל הפחות אחד מהני תלתא דנקט ר"ע הוי דרשה גמורה ואידך נקט אגב זה וא"כ לרב אסי דמוכרח דחולין הוי כדי בע"כ הוי ידו הימנית דרשה גמורה ומוכרח דס"ל דדבר הלמד בג"ש חוזר ומלמד בהיקש והרי בזבחים דף נ' פליגי בה ר"פ ורבינא ס"ל דמלמד בהיקש ומר זוטרא ס"ל דאינו מלמד ומוכרח דמר זוטרא לא ס"ל כרב אסי רק כר"ח בר"א דגם ר"ע מצי ס"ל דהוי ממון גבוה אע"ג דס"ל דיוצאין בו משום מצה ומיושב לנו פסקו של הרמב"ם:

[ו] ועתה נחזי במה שהבאנו בראשית דברינו מרב חסדא בסנהדרין דס"ל לכאורה כרב אסי ובאמת דאינו מוכרח דהנה לפי דברינו הנ"ל הא קשה טובא דהא בחגיגה דף ח' ס"ל לרב חסדא גבי שלמי חגיגה דטופלין מעות למעות ולדידי' הא אי אפשר ללמוד שארי קרבנות מחגיגה וכמש"כ למעלה דא"כ דלמא גם שם מותר טפילה דמעשר ומש"ה באמת קאמר רב חסדא בעצמו במנחות שם וכן הוא בזבחים ובחולין הך דרשה דאשר לו ולא משל מעשר ולפי מה שנתבאר הא מוכרח דרב חסדא ס"ל דר"ע סבר דמע"ש הוי ממון גבוה וא"כ הא תקשה לכאורה דר"ח אדר"ח דהרי ר"ע ס"ל בפסחים דיוצאין בו משום מצה וכיון דרב חסדא ס"ל דר"ע סבר דהוי ממון גבוה ע"כ מוכרח דר"ח ס"ל כר' חייא בר"א דמשום היתר אכילה מקרי שפיר שלכם ועריסותיכם דאל"כ אלא דס"ל כר"א דלמ"ד דהוי ממון גבוה לא מקרי שלכם א"כ הרי תהי' עיסה של מע"ש פטורה מן החלה דלא הוי עריסותיכם וכיון דהיא פטורה מן החלה בודאי דאינו יוצא בו משום מצה בג"ש דלחם לחם מחלה דהא ודאי דליכא שום מ"ד דיפלוג על הך ג"ש דלחם לחם דהרי הא דקיי"ל דאינו חייב בחלה רק חמשת המינין ולא אורז ודוחן ילפינן לי' במנחות דף ע' בג"ש דלחם לחם ממצה וכמו כן יש לנו ללמוד בהך ג"ש מצה מחלה דבעינן שלכם דוקא ומוכרח מדס"ל לר"ע דיוצאין בו דע"כ ס"ל ג"כ דחייבת בחלה אע"ג דכתיב בו עריסותיכם ובע"כ ס"ל לרב חסדא כר"ח בר"א דמשום היתר אכילה מקרי שפיר שלכם וא"כ הא דתניא עיסה של מע"ש פטורה מן החלה דברי ר"מ ע"כ הוי טעמו משום דכתיב עריסותיכם עריסותיכם ב' זימני וכדמשני לי' הגמרא בפסחים ובסוכה אליבא דר"ח בר"א ואינו תלוי כלל בהך פלוגתא של ר"מ ורבנן בהא דמע"ש אי הוי ממון גבוה או ממון הדיוט רק פליגי אי מיותר הך עריסותיכם השני למעט מעשר או לא והא כבר הבאנו בראשית דברינו דברי רב חסדא בסנהדרין דף קי"ב דקאמר מחלוקת בירושלים דר"מ ס"ל ממון גבוה הוא ורבנן ס"ל ממון הדיוט הוא אבל בגבולין ד"ה פטורה הרי דמפרש דטעמא דר"מ דפוטר הוי משום דהוי ממון גבוה לא הוי עריסותיכם וזהו לכאורה כרב אסי ולכאורה רב חסדא בסנהדרין סותר דברי עצמו בחגיגה ובמנחות לפי הנ"ל:

[ז] והנראה לומר דרב חסדא ס"ל כאתקפתא דר"פ דפריך בפסחים ובסוכה שם על מימרא דרב אסי בשלמא חלה כתיב עריסותיכם אתרוג נמי כתיב ולקחתם לכם משלכם אלא מצה מי כתיב מצתכם ומהדר לי' רבא דגמר לחם לחם מחלה הרי דס"ל לר"פ דאע"ג דפטור מחלה למ"ד דהוי ממון גבוה מ"מ אין לנו ללמוד מיני' למצה ובע"כ צ"ל לר"פ דאע"ג דהא דאינו חייב בחלה רק חמשת המינים ולא אורז ודוחן נפקא לן במנחות דף ע' בג"ש דלחם לחם ממצה מ"מ ס"ל דלא נאמר הך ג"ש רק ללמוד חלה ממצה דדבר דאין יוצאין בו משום מצה אינו חייב בחלה אבל מצה מחלה לא ילפינן כלל בהך ג"ש וגם מה דפטור מחלה מ"מ יכול לצאת בו משום מצה אכן זה ניחא רק לדעת הראשונים דמפרשים הא דאין ג"ש למחצה היינו דאותו דבר הנלמד מחבירו ע"י הג"ש הוא נלמד לכל הדברים שיש בחבירו אבל לדעת הראשונים דמפרשים הא דאין ג"ש למחצה היינו דכמו דזה נלמד מחבירו כמו כן נלמד גם חבירו ממנו וכמו שהאריכו בזה מחברי הכללים לכאורה קשה על ר"פ אמאי לא ס"ל הך ג"ש לענין מצה והנראה דצ"ל לדידהו דר"פ ס"ל דהך ג"ש דלחם לחם לא הוי רק לענין לחם לחודא לגלויי לן מה נקרא לחם וידעינן מיני' דאורז ודוחן לא הוי לחם כיון דאינם בכלל לחם דכתיב במצה אבל לא נלמד מהג"ש מה דלא שייך ללחם דכיון דהוי לחם ורק משום טעם אחר אינו חייב בחלה וכמו במע"ש דהטעם דפטור מחלה הוי משום דאינו שלכם זה לא ילפינן כלל מצה מיני' ורב אסי ורבא ס"ל דגם לענין הך דמע"ש אמרינן הך ג"ש ועכ"פ הא חזינן דאע"ג דר"פ מודה לעיקר סברתו של רב אסי דאי הוי ממון גבוה לא הוי שלכם מ"מ ס"ל דלענין מצה יוצאין בו וא"כ הא י"ל דרב חסדא ס"ל כר"פ בהא דלא אמרינן ג"ש דלחם לענין מצה וא"כ ליכא סתירה כלל בדברי רב חסדא דאע"ג דס"ל לר"ח בסוף סנהדרין כרב אסי דטעמו של ר"מ דפוטר מע"ש מחלה משום דס"ל דהוי ממון גבוה ולא הוי שלכם מ"מ שפיר מצי ס"ל דר"ע סבר דהוי ממון גבוה והא דדבר שבחובה אינו בא ממעשר הוי מקרא דאשר לו ובאמת פטורה לדידי' מן החלה והא דסבירא ליה לר"ע דיוצאין בו משום מצה הוא משום דבמצה הא לא כתיבא מצתכם וכר"פ:

[ח] אמנם אחרי שבאנו לכלל זה דרב חסדא לא ס"ל הך ג"ש דלחם לענין ללמוד מצה מחלה לענין מע"ש א"כ שוב אין אנו צריכין כלל לומר דר"ח ס"ל כר' אסי ולעולם נוכל לומר דס"ל כר"ח בר"א דמשום היתר אכילה לחוד מקרי שפיר שלכם ועריסותיכם וטעמו של ר"מ דפוטר מחלה הוי משום דכתיב עריסותיכם ב' זימני והא דקאמר ר"ח בסנהדרין מחלוקת בירושלים דר"מ ס"ל מע"ש ממון גבוה ורבנן ס"ל ממון הדיוט אבל בגבולין ד"ה פטורה י"ל דהכי פירושו דר"ח ס"ל דכ"ע ס"ל הך דרשה דעריסותיכם ב' זימני דאתי' לפטור מע"ש מחלה וזהו טעמו של ר"מ ורק רבנן דס"ל דבירושלים הוי ממון הדיוט ובגבולין מודים דהוי ממון גבוה ומש"ה אע"ג דכתיב עריסותיכם יתירא מ"מ מוקמינן הך מיעוטא דבא למעטו בגבולין דבלא קרא הוי חייב אפילו בגבולין אע"ג דהוי ממון גבוה דס"ל כר"ח בר"א דלא בעינן דין ממון כלל ואע"ג דבגבולין אין לה היתר אכילה מ"מ כיון דבידו להעלותה לירושלים רק באותו מקום אסורה באכילה בשביל איסור זה לא היינו פוטרין אותו מחלה אי לאו קרא והרי בע"כ מוכרח לומר כן בלא"ה דבסנהדרין פרש"י על הא דאמר רב חסדא אבל בגבולין ד"ה פטורה משום דבגבולין כ"ע ס"ל דהוי ממון גבוה ולשון שני פרש"י משום דבגבולין אסורה באכילה לא מקרי עריסותיכם הרי דלשון ראשון של רש"י ס"ל דמה דאסורה באכילה בגבולין אינה פוטרה מחלה והרי בסוכה דף ל"ה מסקינן דכל האסור באכילה כ"ע מודים דאין יוצאין בו דהיתר אכילה ודאי בעינן ומוכרח דס"ל דזה מקרי שפיר היתר אכילה דבידו להעלותו לירושלים ולאוכלו ורק משום דגם רבנן מודים דבגבולין הוי ממון גבוה מש"ה פטרי כיון דאינו שלו עדיין ומש"ה אי לאו מיעוטא דעריסותיכם יתירא הוי ס"ד דחייב גם בגבולין אע"ג דבגבולין הוי ממון גבוה מ"מ הא לר"ח בר"א לא בעינן דין ממון ומוקמי רבנן הך מיעוטא יתירא דבא למעט גבולין אבל בירושלים דהוי ממון הדיוט חייב דהא ליכא קרא למעטו בירושלים כיון דהוי רק חדא מיעוטא ומוקמינן לי' על מסתבר דהיינו על גבולין אבל ר"מ ס"ל דגם בירושלים הוי ממון גבוה וא"כ גבולין וירושלים שוין הם דמה דאסור בגבולין באכילה אינו חיסרון כלל ומש"ה ממעט ר"מ לתרווייהו מהך קרא כן יש לפרש מימרא דר"ח ולא דעיקר טעמו של ר"מ דפוטרו מחלה הוא משום דס"ל דהוי ממון גבוה ולעולם מצי ר"ח ס"ל כר"ח בר"א דמשום היתר אכילה מקרי שפיר שלכם אמנם ללשון שני של רש"י דסנהדרין מוכח דר"ח ס"ל כרב אסי בעיקר הסברא רק נאמר דס"ל כר"פ דמצה לא נלמד מחלה לענין מע"ש וכמש"כ ויותר נראה דהרמב"ם ס"ל כפי' הראשון של רש"י דסנהדרין:

[ט] ונהדר לדידן דנתישב פסקו של הרמב"ם שפוסק כסוגי' דמנחות דס"ל דר"ע ס"ל דהוי ממון גבוה ואפ"ה קאמר דיוצאין בו ידי מצה אמנם בזה אינו מיושב רק דברי הרמב"ם מהל' חמץ ומצה דזה מוכח שפיר מהך סוגי' דאינו תלוי בזה כלל אבל הרי אכתי נוכל לומר ב' סברות על הסוגי' דמנחות או דס"ל לגמרי כר"ח בר"א דע"י היתר אכילה מקרי שפיר שלכם ומש"ה אע"ג דהוי ממון גבוה יוצאין בו וכמו כן יש לו להיות יוצא באתרוג של מע"ש וכן לענין חלה למאן דלא דרש הני ב' עריסותיכם ויש לומר עוד סברא אחרת דלעולם בעיקר הסברא ס"ל להסוגיא דמנחות כרב אסי דכל שאין בו דין ממון לא מקרי כלל שלכם ולמ"ד דהוי ממון גבוה פטורה מחלה גם מבלי יתורא דעריסותיכם וכן אינו יוצא באתרוג של מע"ש ומ"מ ס"ל להסוגי' דר"ע ס"ל ממון גבוה דס"ל כר"פ ור"ח שהבאנו למעלה דבמצה לא בעינן כלל שיהי' שלכם דהא לא כתיב מצתכם ולא ילפינן מצה מחלה בג"ש לענין מע"ש וא"כ הא דפוסק הרמב"ם דיוצאין בו משום מצה ניחא שפיר דממ"נ מוכח כן מהך סוגי' אבל בהא דפסק הרמב"ם דלא כרב אסי גם בחלה ואתרוג שכתב בפרק ו' מהל' ביכורים דעיסה של מע"ש חייב בחלה וכן פסק בפרק שמיני מהלכות לולב דאתרוג של מע"ש אם נטל יצא וזהו לגמרי כר"ח בר"א ע"ז הא ליכא ראיה כלל מהך סוגי' דמנחות דלא ס"ל כר"א בעיקר הסברא וא"כ מנ"ל לפסוק בזה כר"ח בר"א ודלא כר"א ובשלמא על הא דחלה פסק לחומרא לחייבו אבל בהא דאתרוג הא הוי קולא לומר דיוצא בה וגם הוי בדאורייתא דאזלינן בתר המחמיר קשה עדיין כיון דמהך דמנחות לא מוכחא כלל:

והנראה בטעמו של הרמב"ם דכיון דבהך סברא של ר"א דס"ל דיש לנו ללמוד מצה מחלה בג"ש דלחם לענין מע"ש הא ר"ח בר"א אינו חולק עליו כלל בזה וכמש"כ בראשית דברינו באות ב' וגם רבא משני לי' לר"פ הך ג"ש ואפשר גם ר"פ קיבלה מני' דרבא ובודאי קיי"ל כן בסברא זו דאע"ג דרב חסדא ע"כ לא ס"ל סברא זו מדקאמר דר"מ דפוטרו מחלה הוא משום דס"ל דהוי ממון גבוה וגם הא נתבאר דר"ח ס"ל דר"ע סבר דהוי ממון גבוה ואפ"ה ס"ל דיוצא בו משום דלא ס"ל הך ג"ש בזה מ"מ יש לנו לפסוק כרב אסי ורבא נגד ר"ח דרבים הם ועוד דלכאורה נראה דרבא ורב חסדא הלכה כרבא דבתרא הוא וא"כ יש לפסוק כן דאמרינן הך ג"ש גם לענין מע"ש וכיון דחזינן דר"ע ס"ל דיוצאין במצה של מע"ש ע"כ ס"ל דגם בחלה חייבת שפיר דמקרי עריסותיכם וכן יוצאין באתרוג של מע"ש לר"ע דמקרי שפיר שלכם וכיון דחזינן דבמנחות ס"ל דלר"ע הוי ממון גבוה הוי לגמרי כר"ח בר"א דגם לר"מ יוצא באתרוג של מע"ש כן נ"ל:

[י] והנה במה שחקרנו לעיל דאליבא דרב אסי ע"כ מוכרח דלר"ע הא דדבר שבחובה אינו בא ממעשר אינו נלמד מחטאת וכתבנו דמשלמי חגיגה יליף לה לכאורה היה נראה עוד מקום אחר מוצא לזה דבזבחים דף נ' איתא וזאת תורת זבח השלמים אם על תודה למדנו לתודה שבאה מן המעשר פי' דאיתקוש לשלמים ושלמים גופייהו מנ"ל אתיא שם שם. ועיין במנחות דף פ"א ע"ב דאמרינן שם דהא דתודה באה ממעשר מהיכא קילפת לה משלמים וכתב רש"י דתודה אקרי שלמים דכתיב ובשר זבח תודת שלמיו (וצ"ע דלמה שבק רש"י הפסוק דאם על תודה ונקט ליה פסוק אחר] והקשו שם התוס' בד"ה אם על דא"כ למה צריך הגמרא במנחות דף פ"ב למצא לימודים דדבר שבחובה אינו בא ממעשר תפוק ליה דתודה ושלמים הוי שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין יעו"ש שנשארו בקושיא וא"כ נאמר דרב אסי ס"ל דמכאן ידע ר"ע דאינו בא מן המעשר ואין להקשות על זה דהרי נהי דהתוס' לא תירצו קושיא זו מ"מ הא חזינן דהסוגיא דמנחות דחקה להביא הוכחה דאינו בא מן המעשר הרי דס"ל להגמרא דמהא דתודה ליכא להוכיח כלל ואע"ג דנעלם לנו הטעם לזה מ"מ הא עכ"פ חזינן דהגמרא לא ס"ל הוכחה זו זה אינו דהא י"ל דהנה יעויין בתורת כהנים פרשה צו דדרש מהך קרא דזאת תורת השלמים אם על תודה דשוחטה לשם תודה ושוחטה לשם שלמים וא"כ הא דרשינן מהך קרא עוד דרשה ומש"ה אע"ג דידעינן ג"כ מהך קרא דתודה באה מן המעשר מ"מ לא נוכל למעט מיניה דברים שבחובה כיון דהך קרא אינו מיותר רק להך דמעשר לחודא דאיצטריך להא דשוחטה לשם תודה ולשם שלמים וא"כ הא לא הוי ב' כתובים הבאים כאחד כלל ומ"מ הקשו התוס' שפיר דהא איתא בזבחים דף ז' ובשר, זבח תודת שלמיו אבא חנין אומר משום ר' אליעזר ללמד על תודה ששחטה לשם שלמים שכשרה הרי דזה ידעינן מקרא אחרינא ואייתר ליה הך קרא דאם על תודה רק על הך דרשה לחודא דבאה מן המעשר ושפיר הקשו התוס' דהא הוי שני כתובים הבאים כאחד וא"כ הא י"ל דהא חזינן דבזה הוי פלוגתא דתנאי דהתורת כהנים הא חולק על הא דאבא חנין משום ר"א ושפיר נוכל לומר דהך סוגיא דמנחות אזלא אליבא דתנא דתו"כ דס"ל כוותיה דמהך קרא דאם על תודה הוא דדרשינן דכשר גם לשם שלמים ושוב ליכא ב' כתובים ומש"ה הוכרח לומר הך דרשה דאשר לו למעט מעשר ורב אסי יסבור דר"ע ס"ל כאבא חנין ואייתר ליה הך אם על תודה רק לומר דבאה מן המעשר והוי שפיר ב' כתובים ואין להקשות דא"כ אכתי תקשה לן דלמה דחק ר' אליעזר בעצמו ללמוד דחובה אינו בא ממעשר מהפסוק דוזבחת פסח לה' צאן ובקר דמקיש דבר הבא מצאן ובקר לפסח ופסח גופה למד מפסח מצרים דלא היה ממעשר תיפוק ליה דהוי ב' כתובים לר' אליעזר לשיטתו בזבחים דקאמר אבא חנן משמו דמהך דתודת שלמיו ידעינן דכשר לשם שלמים גם זה ניחא דהא י"ל דרק אבא חנין אמר כן משום ר"א וי"ל דשאר תנאי פליגי על אבא חנן אליבא דר"א גופיה ועוד דאפשר ס"ל לר"א דשני כתובין הבאין כאחד מלמדין (ועיין בסנהדרין דף מ"ה ע"ב גבי אין לו בוהן יד] אבל ר"ע הא ס"ל להדיא בבכורות דף מ"ט דשני כתובים הבאים כא' אין מלמדין ושפיר י"ל דרב אסי ס"ל דר"ע סבר כאבא חנן ונפיק ליה מהך קרא דאם על תודה דאינו בא ממעשר:

[יא] אמנם עיקר קושית התוס' לא הבנתי דמשמע מדבריהם דהך קרא אם על תודה מיותר רק להך דרשה דבאה מן המעשר והרי בזבחים דף נ"ז אמרינן דהא דתודה בעי תנופת חזה ושוק נפקא לן משלמים והביא שם רש"י דברי התו"כ דדרש לה מהך קרא דזאת תורת זבח השלמים אם על תודה דהוקש תודה לשלמים דטעון סמיכה ונסכים (ומה שהוזכר כאן גם נסכים צ"ע קצת דהא במנחות דף צ' נפקא לן נסכים בתודה מקרא אחרינא יעו"ש] ותנופת חזה ושוק הרי דהך היקשא אצטריך עוד לכמה דברים אחרים ומאי הקשו התוס' דהוי ב' כתובים הבאים כא' דאין לומר דס"ל להתוס' דכל הני דרשות דשוחטו לשם שלמים וכן הא דטעון סמיכה וחזה ושוק הכל נוכל לידע מהיקשא דאבא חנן מובשר זבח תודת שלמיו דאין היקש למחצה ואייתר ליה הך קרא דאם על תודה רק לענין דבאה ממעשר דמהך היקש דובשר זבח תודת שלמיו לא נוכל ללמוד גם מעשר דהרי בזבחים דף ל"ו דרשינן שלמיו לרבות שלמי נזיר ושלמי פסח הרי דגם הם כתובין שם והרי הם אינם באין ממעשר דהוי דבר שבחובה ומש"ה איצטריך הך קרא דאם על תודה ללמד דבאה מן המעשר והוי שפיר ב' כתובים לענין מעשר זה אינו דאע"ג דלפי האמת דידעינן כבר דחובה אינו באה ממעשר ודאי די"ל דהוי כן דמהך תודת שלמיו לא ילפינן מעשר כיון דגם שלמי נזיר הוי בכלל אבל אי לא היה לנו שום לימוד אחר דחובה אינו באה ממעשר ודאי דהך דמעשר הוי דומה להא דסמיכה וחזה ושוק וא"כ ודאי דלא היינו יכולים לומר דהוי ב' כתובים מדאיצטריך אם תודה למעשר דמנ"ל לאוקמא הך קרא למעשר יותר מעל שארי דברים כיון דכולהו שוין ומנ"ל לאוקמא על מעשר ולדרוש מיניה דשארי קרבנות חובה אינם באין ממעשר דלמא קאי על חזה ושוק ונמעט דקרבנות שלמי ציבור אינם צריכין תנופת חזה ושוק ועיין במנחות דף ס"ב או דלמא בא לומר דתודה צריך סמיכה ונאמר דבא למעט איזה מן הקרבנות דלא נבעי סמיכה וכדומה ועוד דהא בפשיטות י"ל דהא בזבחים דף ל"ו אמרינן זבח תודת שלמיו זבח לרבות חטאות ואשמות שלמיו לרבות שלמי נזיר ושלמי פסח הרי דבהך קרא הוקש ג"כ תודה לחטאת ואשם וא"כ הא י"ל דתנופת חזה ושוק א"א ללמוד כלל בתודה מהך היקש דהרי בחטאת ואשם ליכא תנופת חזה ושוק כלל ומש"ה דרש ליה בתו"כ דתודה בעי חזה ושוק מהא דתורת השלמים אם על תודה וא"כ צ"ע לי קושית התוס' הנ"ל: