שו״ת בית הלוי – חלק א – סימן כה, קטע 3

[יב] גם י"ל דאפי' אם נאמר כסברת התוס' דהך אם על תודה לא בא לשום דרשה אחרינא רק להא דבאה מן המעשר מ"מ לא הוי ב' כתובים כלל דהא שפיר צריך קרא להתיר תודה ממעשר דאי לאו קרא הוי ס"ד דאסור ולא היינו למדין דמותר מהא דמותר להביא שלמים דמה לשלמים שכן נאכל לשני ימים ולילה אחד תאמר בתודה שאינו נאכל רק ליום ולילה דהרי אסור למעט באכילת מעשר שני וכדאיתא בזבחים דף ע"ו אין לוקחין תרומה בכסף מעשר שני מפני שממעט באכילתו וע"ש בתוס' דפירשו שממעט באכילתו של המעשר שאוסרו לזרים וא"כ אי לא היה לנו קרא להתיר להביא שלמים ממעשר הוי ס"ד לאסור להביא שלמים משום דממעט באכילתו ומש"ה אע"ג דהתירה התורה להביא שלמים איצטריך שפיר ההיקש דתודה דהוי ס"ד דעד כאן לא התירה התורה רק היכא דנאכל לשני ימים ולילה אבל למעט אכילתה רק על יום א' הוי ס"ד דאסור ומש"ה צריך ההיקש וא"כ הא ליכא למידק כלל מיני' דדבר שבחובה יהי' אסור להביא ממע"ש והרי לכאורה בע"כ מוכרחין אנו לומר סברא זו דהא ודאי קשה לפי האמת למה לן קרא דתודה באה מן המעשר והרי במנחות דחקה הגמ' למצא דרשה דדבר שבחובה אינו בא ממעשר ונפקא ליה לר' אליעזר מפסח ולר"ע מחטאת ומוכח דבלא"ה היינו יכולין ללמוד כל הקרבנות שיהיה מותר להביאן ממעשר במה מצינו משלמים ואם כן נהי דחובה אמעוט מהך דחטאת אבל אכתי על תודה דלא הוי חובה למה לן קרא להתירה ומוכרח על כרחך לומר כמו שכתבנו דתודה לא היינו למדין משלמים כיון דאינו נאכל רק ליום א' וא"כ הא פשיטא דאי לאו קרא דחטאת לא היה אפשר ללמוד כלל מהך אם על תודה ואין להקשות דא"כ לפי האמת מנ"ל ללמוד מהא דכתיב אשר לו בחטאת דכל דבר שבחובה אינו בא ממעשר דמנ"ל דהקפידא גבי חטאת הוי משום דהויא דבר שבחובה דלמא הקפידא דחטאת הוי משום דאוסרו באכילה לזרים דזה ניחא דהרי מדכתיב אשר לו מוכח דהקפידא הוי משום דמע"ש אינו שלו ולענין הא דממעט באכילת מעשר הא אינו תלוי כלל במה דהוי אינו שלו וע"כ דהטעם הוי משום דדבר שבחובה מוכרח להיות שלו דאינו יכול לפטור חובתו בדבר שאינו שלו אבל בהך קרא דאם על תודה דבא להתיר תודה ממעשר שפיר י"ל דאיצטריך משום דהוי ס"ד לאסרו משום דממעט באכילתו וא"כ לא הוי ב' כתובין כלל וצ"ע וע"כ נראה יותר כמש"כ דלרב אסי ע"כ יליף לה ר"ע מהא דשלמי חגיגה אינו בא ממעשר וס"ל דטופלין בהמה לבהמה וכמו שנתבאר למעלה: