שו״ת בית הלוי – חלק א – סימן טז

סימן טז

יחקור במלאכת הבערה שלא לצורך אוכל נפש אי אסורה ביו"ט מדאורייתא או לאו:

במסכתא פסחים דף ה' אמר רבא ש"מ מדר"ע תלת ש"מ הבערה לחלק יצאת וכתב רש"י מדקרי לי' אב מלאכה, והתוס' כתבו בשם הריב"א דלמ"ד דס"ל הבערה ללאו יצאת ליכא לאיסור הבערה כלל ביו"ט ואפי' שלא לצורך כלל מותר וכן כתבו התוספות בביצה דף כ"ג ד"ה ע"ג חרס יעו"ש ולכאורה נראה דזה תלוי ג"כ במחלקותן של הראשונים ז"ל בדינא דשביתת עבד אי נוהג ביו"ט דהרמב"ן בספר תורת האדם הביא בשם בעל הלכות גדולות דגם ביו"ט מצווה על שביתת עבדו וכתב על זה הרמב"ן דלא ידע מנין לו זה דכיון דהוי גזה"כ בשבת מנ"ל לאסור ביו"ט שאין למדין קל מחמור להחמיר עליו והרשב"א בעבודת הקודש כתב בפשיטות כבה"ג דשביתת עבד נוהג ביו"ט. ועיי' בב"י סי' תצ"ה שהביא ג"כ מחלוקת הפוסקים במחמר ושביתת בהמה אי נוהג ביו"ט וטעמם של המחמירין הנראה פשוט דס"ל דאע"ג דלא נזכר בפסוק דאסורין גם ביו"ט מ"מ כיון שאסרתן התורה בשבת ידעינן מזה דהוי מלאכה ושוב נכללין ממילא בעשה דשבתון או בלא תעשה כל מלאכה דכתיבא ביו"ט והמתירין ס"ל דאינם נכללין בשם מלאכה ורק בשבת דכתיבא להדי' אסורה אבל לא ביו"ט וא"כ נראה לכאורה דלהאוסרין במחמר ושביתת עבד ביו"ט ה"ה דס"ל דהבערה אסורה ביו"ט גם אליבא דמ"ד דס"ל דהבערה ללאו יצאת ולפי"ז מדברי בה"ג שהביא הרמב"ן ראי' דלא כריב"א כן הי' נראה לכאורה אמנם אחרי העיון זה אינו ונוכל לחלק ביניהם דאינם תלוים זה בזה כלל דגם המתירין שביתת עבדו ומחמר מ"מ יוכלו לסבור כדעת רש"י דהבערה אסורה ביו"ט ושאני הני דלא הוי כלל מלאכה ואי לא כתבינהו להדי' לא היינו אוסרין אותם אפי' בשבת ומש"ה ס"ל דאע"ג דמצינו דאסורין בשבת מ"מ אין לאוסרן ביו"ט אבל הבערה הא גם אי לא הוי כתיב לא תבערו היינו אוסרין בשבת וכדאיתא בשבת דף ע"ח הבערה בכלל היתה כו' והא דכתבה התורה לא תבערו לא באה לאסור הבערה רק אדרבה באה להקל עליו ולהוציאו מידי חיוב מיתה ולאוקמא רק בלאו ושפיר י"ל דביו"ט הוי בכלל הל"ת דלא תעשה כל מלאכה וגם להיפוך נוכל לומר דגם מדברי בה"ג דאוסר שביתת עבדו ומחמר אין סתירה להריב"א דהא יש לומר דאע"ג דכל מה שאסרה התורה נכלל בשם מלאכה מ"מ הבערה שאני דכתיב לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת ומדכתיב ביום השבת אימעוט יו"ט דבשלמא למ"ד הבערה לחלק יצאת צריך לכתוב ביום השבת למעט יו"ט דאין בו חילוק מלאכות וכמו דאיתא במכות דף כ"א חילוק מלאכות לשבת ואין חילוק מלאכות ליו"ט ופרש"י שם הטעם דהא כתיב ביום השבת וא"כ למ"ד דס"ל הבערה ללאו יצאת וכתיב ביום השבת ס"ל להריב"א דממעטינן מיניה יו"ט דאין בו איסורא כלל: ועי' בתוס' ביצה דף כ"ג ד"ה ע"ג חרס ומלשונם משמע דטעמם הוא דלמ"ד הבערה ללאו יצאת אינו בכלל מלאכה וממילא אין לנו לאוסרה ביו"ט וא"כ חולקים על בעל ה"ג אבל מ"מ הא י"ל ג"כ כמש"כ דגם בה"ג ס"ל כריב"א וכמו שכתבנו:

[ב] ולכאורה קשה לי על הריב"א מהא דתנן במגילה דף ז' אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד ולהריב"א תיקשה אמאי לא תני גם הבערה דמותר ביו"ט ואפי' שלא לצורך אוכל נפש כלל ובשלמא להרמב"ן דס"ל דשביתת עבדו אינו נוהג ביו"ט וכן להפוסקים המקילין במחמר ושביתת בהמה ביו"ט לא קשה לי אמאי לא תני לה המשנה בדברים שבין יו"ט לשבת די"ל דגם הם מודים דמדרבנן עכ"פ אסור כל הני גם ביו"ט והמשנה לא חשבה רק מה דמותר לגמרי ביו"ט ואין בו אפי' איסורא דרבנן אבל בהך דהבערה הא מבואר בתוס' ביצה הנ"ל דלמ"ד ללאו יצאת מותרת לגמרי שלא לצורך כלל ומבואר שם להדי' דגם איסורא דרבנן ליכא יעו"ש שפירשו דמאן דמתיר להדליק נר של בטלה הוא משום דס"ל ללאו יצאת א"כ קשה אמאי לא חשבה לה בהדברים שבין יו"ט לשבת ואין לומר דהך משנה דמגילה ס"ל דהבערה לחלק יצאת ומש"ה אסורה גם ביו"ט דהרי תני שם במשנה אין בין שבת ליוה"כ אלא שזה זדונו בידי אדם וזה זדונו בהכרת והנה במכות דף כ"א איתא חילוק מלאכות לשבת ואין חילוק מלאכות ליו"ט ונסתפקו האחרונים ביום הכיפורים אי יש בו חילוק מלאכות כמו בשבת או לא והעלו דזה תלוי בהך פלוגתא דלמ"ד הבערה לחלק יצאת והך קרא הא כתיבא גבי שבת וכמו דמפקינן מיני' יו"ט דאין בו חילוק מלאכות ה"ה דמפקינן מיני' יוה"כ דהא אין למדין קל מחמור להחמיר עליו אבל למאן דנפק לי' חילוק מלאכות בשבת מקרא דמאחת מהנה וכמבואר במס' שבת דף ע' והך קרא הא לא כתיבא גבי שבת כלל רק בפרשת קרבן חטאת והרי גם העושה מלאכה ביוה"כ חייב חטאת ודאי דמרבינן מיני' גם יוה"כ לחילוק מלאכות כן כתב הפני יהושע במס' שבת דף ע' והטורי אבן במס' מגילה שם וא"כ המשנה דמגילה דתני אין בין שבת ליוה"כ אלא שזה זדונו בידי אדם וזה זדונו בהכרת ולא תני דגם חילוק מלאכות יש ביניהם דיש בשבת ואינו ביוה"כ ומוכרח דס"ל להך משנה דיש חילוק מלאכות ביוה"כ וא"כ ע"כ ס"ל דחילוק מלאכות נפקא לן מקרא דמאחת מהנה וא"כ אייתור לי' הך לא תבערו ע"כ ללאו ואפ"ה תני שם אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד ולא תני להבערה ומוכרח דלכ"ע איכא איסור הבערה ביו"ט משום דנכלל בשם מלאכה או דלכל הפחות מדרבנן אסורה בשלא לצורך כלל:

[ג] ודברי הריב"א שהובא בפסחים היה מקום לישבם לפי מש"כ לעיל באות א' דיש מקום לומר דטעמו הוא משום דכתיב ביום השבת ומיניה הוא דממעטינן יו"ט למ"ד ללאו יצאת הי' אפשר לומר על פי מה שכתב המגיד משנה בפרק ראשון מה' יו"ט דלא אמרינן סברא דמתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך רק היכא דהמלאכה נעשית באוכל נפש עצמו והא דאמרינן גבי הבערה מתוך אע"ג דהמלאכה לא הוי באוכל נפש עצמו משום דכתיב בו ביום השבת וע"ש וא"כ הא י"ל דגם הריב"א מודה דאפילו למ"ד הבערה ללאו יצאת מ"מ יש לאסור הבערה ביו"ט היכא דלא שייך סברא דמתוך כגון שלא לצורך כלל שפיר אסור גם ביו"ט. והא דכתב הריב"א דאי הבערה ללאו יצאת ליכא לאיסורא כלל ביו"ט לא כתב כן רק לפרש הסוגיא דפסחים שם דקאמר רבא ש"מ מדר"ע תלת ש"מ לא אמרינן מתוך שהותרה הבערה לצורך וש"מ הבערה לחלק יצאת ופי' הריב"א דמדקדק דס"ל לר"ע ע"כ לחלק דאל"כ כיון דס"ל דלא אמרינן מתוך א"כ אי הוי ס"ל לר"ע הבערה ללאו יצאת בע"כ לא הי' אסור הבערה ביו"ט כלל דהרי כתיב ביום השבת ובעל כרחך בא לאחד מהני תרתי או דבא לאשמעינן דבהבערה אמרינן מתוך או דבא למעט הבערה ביו"ט כלל ולר"ע דס"ל דלא אמרינן מתוך לא הי' אסורה ביו"ט כלל ומוכח דס"ל לחלק וא"כ איצטריך ביום השבת למעט יו"ט מחילוק מלאכות ומש"ה אסורה ביו"ט אבל למאן דס"ל מתוך שפיר מצי סבר הבערה ללאו יצאת ומ"מ תהי' אסורה ביו"ט וא"כ נאמר דהמשנה דמגילה ס"ל דאמרינן מתוך ומש"ה אסורה ביו"ט שלא לצורך כלל אע"ג דס"ל ללאו יצאת גם נוכל לישב דהריב"א מודה דמדרבנן אסורה ביו"ט אבל על התוס' דביצה קשה דהא כבר כתבנו דמבואר שם דלכתחילה מותר וליכא גם איסורא דרבנן וגם מבואר שם בדבריהם דטעמם דלמ"ד ללאו לא הוי בשם מלאכה ומש"ה מותרת ביו"ט ולא משום קרא דביום השבת וקשה כנ"ל:

[ד] אמנם זה יש לישב דודאי דעיקר יסוד של הפ"י והטורי אבן יש לדחותו דהא י"ל דגם להך מ"ד דנפק לי' חילוק מלאכות מלא תבערו מ"מ יש חילוק מלאכות גם ביוה"כ דאע"ג דהך קרא כתיבא בשבת מ"מ י"ל דיוה"כ נלמד משבת לכל דבר דיוה"כ אקרי ג"כ שבת והרי סברא זו מוכרחת בלא"ה לומר לדעתו של הריב"א דהשאגת ארי' בסי' ע"א הקשה להריב"א דס"ל דלמ"ד ללאו יצאת לא נקרא בשם מלאכה ולא הוי בכלל לא תעשה כל מלאכה דכתיבא ביו"ט א"כ ה"ה דביוה"כ צריך להיות כן דלהך מ"ד ליכא בו איסור הבערה דהא גם ביוה"כ לא כתיבא רק לא תעשה כל מלאכה ואין הבערה בכלל והרבה להקשות עליו מכמה סוגיות בש"ס דמוכחין דביוה"כ אסור הבערה מדאורייתא לכ"ע וע"ש ועיי' בקונטרס אחרון שם שתי' זה בשם ההפלאה דביו"הכ גם הריב"א מודה דלכ"ע אסור' דנלמד שפיר משבת משום דאקרי שבת ועיין עוד בחולין דף ק"א דאיתא שם שבת ויוה"כ שגג ועשה מלאכה מנין שחייב על זה בעצמו ועל זה בעצמו ת"ל שבת היא יוה"כ היא דברי ריה"ג ר' עקיבא אומר אינו חייב אלא אחת וע"ש בתוס' במה שהקשו מדברי ר"ע אדר"ע וע"ש בחידושי הרשב"א והריטב"א שתירצו דשאני יוה"כ דאקרי ג"כ שבת והוי שם אחד ומש"ה ס"ל דאינו חייב אלא אחת ועיין עוד בב"ק דף ע"א דס"ל לר' יוחנן הסנדלר דמעשה שבת אסורין מדכתיב ושמרתם את השבת כי קודש היא לכם מה קודש מעשיה אסורין אף שבת מעשיה אסורין וכתב שם הרא"ש בסי' ו' וז"ל גנב וטבח ומכר ביוה"כ חייב בגמרא פריך והא קיי"ל דאינו לוקה ומשלם ומוקי לה בטובח ע"י אחר ואפ"ה בשבת פטור דשחיטה שאינו ראויה היא כר"י הסנדלר ע"כ וא"כ הא מבואר בדבריו דאפי' ר' יוחנן הסנדלר דסובר מעשה שבת אסורין מ"מ מודה במעשה יוה"כ דמותר והוי שחיטה ראויה והמהרש"ל שם ביש"ש סי' כ' השיג על זה וכ' וז"ל ועוד קשה הלא לחכמים דפטרי בטובח בשבת כדאיתא בתחילת הסוגיא דסברי כריה"ס דמעשה שבת אסור מדאורייתא תא מקרא דקודש א"כ גם יוה"כ מסתמא מעשיה אסורין דהא אקרי ג"כ שבתון ודומה לשבת לכל מילי יעו"ש שהביא עוד ראיה לדבריו ולפי שדבריו באו בקיצור וגם כי ת"ל גם אנכי באתי על ראייתו זו הנני להעתיקה ברחבה קצת דהרי בחולין דף י"ד דתנן השוחט בשבת וביוה"כ אע"פ שמתחייב בנפשו שחיטתו כשרה וקאמר שם רב דאסורה באכילה ליומא ומוקים לה שם בדף ט"ו כר' יהודה דס"ל דהמבשל בשבת בשוגג יאכל למוצאי שבת ופריך ונוקמא כר"מ ובמזיד דג"כ ס"ל לר"מ דאסור עד מוצאי שבת ומשני לא ס"ד דקתני דומיא דיוה"כ מה יוה"כ אפי' בשוגג לא יאכל בו ביום אף שבת כן ומש"ה הוי ע"כ כר"י דאוסר גם בשוגג ופריך ונוקמא כר"י הסנדלר פי' ונוקמא המשנה רק בשוגג דס"ל לריה"ס דאסור עד מו"ש ולכאורה מאי פריך להרא"ש דביוה"כ מודה ר' יוחנן הסנדלר דגם במזיד מותר למוצאי יוה"כ וא"כ הדר לא ה"ל שבת דומיא דיוה"כ דבשבת אסור במזיד לעולם וביוה"כ שרי גם במזיד למוצאי יוה"כ ומש"ה מוקמי לה כר' יהודה דלדידיה הוי שבת ויוה"כ שוין לגמרי ומוכרח דלריה"ס גם ביוה"כ אסור במזיד לעולם דומיא דשבת וא"כ נאמר דגם הריב"א ס"ל כהיש"ש דיוה"כ שפיר נלמד משבת ומיושב קושיא של השאגת אריה דאע"ג דס"ל להריב"א דביו"ט הבערה מותרת מ"מ מודה דביוה"כ אסור לכ"ע וכן בהך דחילוק מלאכות שפיר מצי ס"ל דגם למ"ד הבערה לחלק יצאת מ"מ גם ביוה"כ איכא חילוק מלאכות וא"כ שפיר נוכל לומר דהמשנה דמגילה ס"ל דלחלק יצאת ומש"ה לא תני הבערה בדברים שבין יו"ט לשבת:

[ה] ועוד נראה לומר דאפי' לדעת הרא"ש דס"ל דמעשה יוה"כ מותרים אפי' לריה"ס וא"כ לא ס"ל סברתו של היש"ש דיוה"כ נלמד משבת ולדידיה לכאורה מוכרח כסברתו של הפני יהושע הנ"ל דלמ"ד דנפק ליה חילוק מלאכות מלא תבערו אין חילוק מלאכות ליוה"כ והנראה דגם זה אינו מוכרח ויתורץ ג"כ מה שהקשינו עליו מסוגיא דחולין הנ"ל ונאמר דגם הוא מודה לעיקר סברתו של היש"ש דיוה"כ נלמד משבת לכל מילי רק טעמו הוא דהרי גם ריה"ס מודה דמעשה שבת בשוגג מותרים וכמו דאיתא בב"ק שם יכול אפי' בשוגג ת"ל מחלליה מות יומת במזיד אמרתי לך ולא בשוגג וא"כ כמו דממעטינן מהך קרא שוגג כמו כן יש לנו למעט מיניה גם יוה"כ דגם כן לא הוי במיתה רק בכרת ומיושב היטב קושי' היש"ש דהרי היאך נלמד יוה"כ משבת כיון דגם בשבת גופה היכא דליכא מיתה מעשיה מותרין ומש"ה גם ביוה"כ מעשיה מותרים והוא נכון וברור וכל זה הוא רק אליבא דמ"ד מעשה שבת לריה"ס אסור דאורייתא מקרא דקודש ושפיר כתבנו דיוה"כ א"א ללמדה משבת בזה אבל לרבינא דס"ל בב"ק שם דגם לריה"ס מעשה שבת הוי רק איסורא דרבנן ולדידיה שוב אין חילוק כלל בין שבת ליוה"כ וגם הרא"ש מודה דלדידיה אסור גם מעשה יוה"כ לריה"ס רק הרא"ש בב"ק דכתב לפרש דמש"ה טבח בשבת פטור דהוי שחיטה שאינו ראויה אזיל שם לפרש אליבא דמ"ד מעשה שבת דאורייתא דהא להדיא אמרינן שם בב"ק דלמ"ד מעשה שבת דרבנן הוי שפיר שחיטה ראויה ומש"ה שפיר כתב דביוה"כ הוי שחיטה ראויה דהא ודאי דמדאורייתא מעשה יוה"כ מותרין אבל הסוגיא דחולין אזיל אליבא דמ"ד מעשה שבת דרבנן דהא קיי"ל כן ולדידיה שפיר אסור גם ביוה"כ ומש"ה פריך שפיר דנוקמא רק בשוגג וכריה"ס. וא"כ לעולם י"ל דגם הרא"ש מודה לעיקר הסברא דבכל דוכתא ילפינן יוה"כ משבת לכל מילי:

[ו] אמנם לכאורה קשה לי עדיין להריב"א מהא דבמס' מכות דף כ"א תנן יש חורש תלם אחד וחייב עליו משום שמונה לאוין החורש בשור וחמור והן מוקדשין וכלאים בכרם ושביעית ויו"ט כהן ונזיר בבית הטומאה והובא משנה זו ג"כ בפסחים דף מ"ז וכתב שם רש"י בפסחים והא דלא תני גם שבת משום דהוי לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד ואין לוקין עליו ולכאורה קשה דאכתי לתני יוה"כ שאין בו מיתת ב"ד רק כרת ויתחייב תשעה מלקות דהרי במכות שם קאמר ר' ינאי נמנו וגמרו המחפה בכלאים לוקה משום זורע ומוקים שם להך משנה דקתני יש חורש תלם א' וחשיב חיובא משום כלאים דאיירי כשמחפה כלאי זרעים בחרישתו ואיכא משום זורע דאל"כ חרישה בכלאים מי אסורה ופריך שם דא"כ לילקי משום יו"ט שתים משום חורש ומשום זורע ומשני חילוק מלאכות לשבת ואין חילוק מלאכות ליו"ט וא"כ הא אי הוי תני יוה"כ הי' חייב תשעה מלקות משום חורש ומשום זורע דהא ביוה"כ איכא חילוק מלאכות וראיתי בס' דרוש וחידוש במערכותיו שעמד על קושי' זו וכתב דלפי מה דפריך שם במכות דלתני גם בנשבע שלא יחרוש בחול ויו"ט ומשני האי תנא לא ס"ל כולל וא"כ הא לא חל יוה"כ על שביעית ומוכרח למתני יו"ט דשפיר משכחת לה בר"ה אמנם לפי מה דמבואר במק"א דודאי ס"ל להך משנה כולל בחמור על קל יעו"ש קשה דלתני יוה"כ ועיי' בדו"ח מה שתי' עוד לקושי' זו ואכ"מק לדבר בזה] דאע"ג דבמכות דף י"ג פליגי תנאי בחייבי כריתות אי ישנן בכלל מלקות או לא מ"מ הרי סתם משנה דריש אלו הן הלוקין חשבה גם לחייבי כריתות בכלל חיוב מלקות ובודאי דאין לנו לומר דסיפא דהך משנה דיש חורש תלם אחד ס"ל דחייבי כריתות אינם בכלל מלקות ופליג על הרישא וא"כ קשה דלתני יוה"כ ויהי' תשעה מלקות ומוכרח לכאורה מהך משנה דס"ל דגם ביוה"כ ליכא חילוק מלאכות ובע"כ לא נפק לי' חילוק מלאכות מקרא דמא' מהנה דמהך קרא הא ודאי דגם ביוה"כ איכא חילוק מלאכות כמש"כ למעלה באות ב' דהך קרא הא לא כתיבא בשבת כלל רק בפרשת קרבן חטאת ומוכרח דהמשנה ס"ל דחילוק מלאכות ידעינן מקרא דכתיבא גבי שבת וס"ל דיוה"כ משבת לא ילפינן ודלא כהיש"ש וא"כ הדרא קושיות של השאגת ארי' לדוכתא דלהריב"א דס"ל דלמ"ד ללאו לא הוי בכלל מלאכה ומותרת ביו"ט ה"ה דצריך להיות לדידי' מותרת גם ביוה"כ דמש"כ למעלה בשם ההפלאה לתרץ דיוה"כ נלמד שפיר משבת הרי אינו דהא חזינן דלמ"ד דס"ל דהבערה לחלק יצאת לא ילפינן יוה"כ משבת לענין חילוק מלאכות וכמו כן למ"ד הבערה ללאו יצאת אין לנו ללמוד יוה"כ משבת לענין לאסור הבערה וא"כ קשה עליו מהני סוגיות שהוכיח הש"א דביוה"כ אסור לכ"ע הבערה ומוכרח ע"כ דגם למ"ד ללאו יצאת מ"מ הוי בכלל מלאכה ונכלל בכלל אזהרה דל"ת מלאכה דיוה"כ וה"ה דאסורין ביו"ט וגם קושייתינו הדרא לדוכתא דמדלא נקטה המשנה במגילה לחלק בין יוה"כ לשבת בחילוק מלאכות מוכח דס"ל דגם ביוה"כ איכא חילוק מלאכות ובע"כ נפקא ליה מאחת מהנ' דאי מלא תבערו לא הוי ילפינן ליוה"כ וא"כ בע"כ לא תבערו אתי ללאו ואפ"ה תני אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד ולא תני דגם הבערה יש ביניהם ומוכח דגם למ"ד ללאו הוי מלאכה ואסור ביו"ט:

[ז] ובשלמא קושייתינו מהך דמגילה נוכל לישב בפשיטות דלעולם ס"ל חילוק מלאכות מאחת מהנה ומש"ה איכא גם ביוה"כ ומ"מ ס"ל דהבערה הוי אב מלאכה גמורה וחייבין עליה מיתה וחטאת בשבת ומש"ה אסורה גם ביו"ט והא דכתיבא קרא דלא תבערו איצטריך לכדס"ל לר' שמעון במס' שבת דף ק"ו דמקלקל בהבערה חייב ונפקא ליה מדאסרה התורה שרפת בת כהן בשבת וע"ש בתוס' בד"ה מה לי שכתבו דלר"ש לא אתי' לא תבערו לא ללאו ולא לחלק דהרי איצטריכא לגופה לחייבו במקלקל ונאמר דכמו כן ס"ל להמשנה דמגילה ולעולם חייב סקילה על הבערה ושפיר הוי מלאכה גמורה ומש"ה אסורה ביו"ט אבל למ"ד דס"ל דללאו יצאת שפיר י"ל דלא הוי שם מלאכה עלי' ושרי' ביו"ט אבל אכתי קשה על הריב"א מהא דחזינן ביוה"כ דהבערה אסורה לכ"ע וכמו שהוכיח הש"א והרי זה חזינן מהך דמכות דיוה"כ אינו נלמד משבת ומוכרח ע"כ דהבערה הוי בכלל מלאכה גם למ"ד ללאו וה"ה דאסורה ביו"ט: אמנם על הריב"א נוכל לישב ונאמר דס"ל דלא כסברתו של היש"ש ויוה"כ לא נלמד משבת כלל דאין למדין קל מחמור להחמיר עליו רק ס"ל דכיון דביוה"כ כתיבא שבת שבתון א"כ גם הוא אקרי שבת בלשון הכתוב ומש"ה כל היכא דהפסוק לא קאי רק על שבת ואי אפשר לפרשו דקאי גם על יוה"כ אין לנו ללמוד יוה"כ משבת כלל אבל בהבערה ס"ל להריב"א דאסורה לכ"ע ביוה"כ דהרי הא דכתיב לא תבערו אש ביום השבת הרי י"ל דהפסוק קאי גם על יוה"כ כיון דגם הוא אקרי שבת ומש"ה גם למ"ד הבערה לחלק יצאת איכא חילוק מלאכות גם ביוה"כ וא"כ ניחא המשנה דמגילה בפשיטות דס"ל הבערה לחלק יצאת ומש"ה ס"ל דביו"ט איכא ג"כ איסור הבערה וס"ל ג"כ דיש חילוק מלאכות גם ביוה"כ אבל המשנה דמכות ס"ל דחילוק מלאכות בשבת ידעינן מקרא דמחללי' מות יומת וכמו דדריש לי' שמואל במס' שבת דף ע' התורה ריבתה חילולין הרבה ואם אינו ענין למזיד תניהו ענין לשוגג והך קרא הא ע"כ לא איירי רק בשבת ולא ביוה"כ דהא כתיבא בו מחלליה מות יומת ויוה"כ הא אין בו מיתת ב"ד כלל רק כרת גרידא ושוב אין למדין משבת ליוה"כ ולא דמי להבערה דלא ידעינן דאיירי בשבת רק מדכתיב ביום השבת ויוה"כ הא ג"כ אקרי שבת דאע"ג דלשמואל הא דריש לקרא דמחלליה מות יומת אם אינו ענין למזיד תניהו ענין לשוגג וא"כ לא הוי מיתה ממש מ"מ הרי פשטי' דקרא הא הוי מיתה ממש וא"כ ע"כ לא מצי קאי על יוה"כ ורק הריבוי דחילולים הרבה מוקים לה שמואל באם אינו ענין על שוגג אבל הך מות יומת בודאי מודה שמואל דעיקרו קאי על מזיד וראי' ברורה לזה דהתוס' בשבת דף ק"ו בד"ה מה לי הקשו דלר' שמעון דס"ל דמקלקל בהבערה חייב א"כ מנ"ל חילוק מלאכות בשבת דהך לא תבערו הא איצטריך לחייבו גם במקלקל ותירצו דנפקא ליה ממחלליה מות יומת באם אינו ענין וכשמואל וראיתי במפרשים שהקשו על זה מהא דבכתובות דף ל"ד ובב"ק דף ע"א אמרינן דלר"ש מעשה שבת אסור משום דכתיב כי קודש היא מה קודש מעשי' אסורין אף שבת מעשיה אסורין יכול אף בשוגג ת"ל מחלליה מות יומת במזיד אמרתי לך ולא בשוגג הרי דלר"ש מוקים הפסוק דמחלליה על מזיד ולא כשמואל דמוקים ליה על שוגג וא"כ הא לא מצי נפק לר"ש מיני' חילוק מלאכות דהוי רק בשוגג ולפי דברינו ניחא דודאי גם שמואל מודה דעיקר הפסוק דמחללי' מות יומת קאי על מזיד ומיתה ממש ורק דריבוי דחילולים הרבה מוקים לה באם אינו ענין על שוגג גם מיושב בזה הא דבסנהדרין דף ע"ד אמרינן דלר"ש הא דכתיב נער נערה למעוטי שבת דלא ניתן להצילו בנפשו סד"א נילף חילול חילול מע"ג קמ"ל דכתבו התוס' דעל שארי דברים דכתוב בו חילול לא צריך מיעוט דרק שבת הוי ס"ד ללמוד מע"ג דבתרווייהו כתיב חילול במקום מיתה וראיתי בספר מנחת אהרן שם שהקשה דהרי שם קיימינן אליבא דר"ש ואיהו הא מוקים להאי מחלליה על שוגג ולקרבן יעו"ש ולפי"ז ניחא שפיר ובדברינו אלה מיושב לנו מה שהקשו התוס' בשבת דף ע' בד"ה לא דשמואל דאמר כמאן לא כר' יוסי דנפקא לי' חילוק מלאכות מאחת מהנה ולא כר' נתן דנפק לי' מלא תבערו ובשבת דף ק"ו הקשו ג"כ כן וכתבו דשמואל יאמר דר"ש ס"ל כן ולדברינו הא גם מהך סתם משנה דמכות דס"ל דאין חילוק מלאכות ביוה"כ מוכרח ע"כ דס"ל דחילוק מלאכות נפק ממחלליה וכמו שנתבאר: