שו״ת בית הלוי – חלק א – סימן טז, קטע 2

אכן דעת הים של שלמה שכתב דלריה"ס מעשה יוה"כ אסור מדאורייתא דלכל מילי נלמד יוה"כ משבת לכאורה קשה עליו מהך משנה דיש חורש תלם א' מדלא חשבה יוה"כ מכלל דס"ל דאין חילוק מלאכות ביוה"כ ואינו נלמד משבת:

[ח] והנראה דבלא"ה אין לנו להקשות להריב"א מהא דלא תני בהמשנה דיש חורש תלם אחד יוה"כ כיון דבמכות דף כ"א הא בלא"ה הקשו כמה אמוראי קושית' טובא על הך משנה דהוי מצי לחשוב וכמו זורע בנחל איתן וחורש בעצי אשירה ועוד קושיו' יעו"ש דלא מתרץ הגמ' כלום על כל הני קושיו' וכתבו שם התוס' בד"ה מתקיף די"ל דלא איירי המשנה בכל הני גווני יעו"ש והא דפריך בגמרא לעיל על ר' ינאי דקאמר דמחפה בכלאים חייב משום זורע דלחשוב נמי זורע ביו"ט הוא משום דהרי בהך אופן דאיירי המשנה דבהדי דחריש קא מכסי זרעים הא בע"כ איכא גם זורע ביו"ט וא"כ צריך להיות לוקה תשעה אבל בהך דזורע בנחל איתן י"ל דהמשנה לא איירי בהך איסורא כלל והרי כמו כן י"ל על הא דלא תני המשנה יוה"כ דלא איירי ביוה"כ רק ביו"ט וא"כ ניחא שפיר דברי הריב"א והיש"ש ואין אנו צריכין למש"כ באות ובאמת צ"ע לכאורה על פרש"י בפסחים שהקשה אמאי לא תני שבת דמאי עדיפא לנו הך קושי' מכל הני קושיו' שהקשו האמוראים טובא במס' מכות והמשנה לא חשבה לכולם וכסברת התוס' והרי כמו כן ניחא הא דלא תני שבת והנראה לי בדעת רש"י דס"ל דאיסורא דשבת ה"ל למחשבי' ולא דמי לזורע בנחל איתן וחורש בעצי אשירה דבהני איסורי לא איירי כלל אבל כיון דאיירי המשנה באיסור מלאכה דיו"ט הקשה ג"כ דליחשב נמי איסור מלאכה דשבת דכולהו איסור מלאכה חדא גווני היא ומ"מ הרי אין מזה קושי' על הריב"א אם לא ס"ל סברא זו וס"ל דאע"ג דתרווייהו הוי איסור מלאכה מ"מ י"ל דלא איירי המשנה רק ביו"ט ולא ביוה"כ וחולק בהך סברא על רש"י והרי עדיפא מזה חזינן דגם בהני איסורין דתני במשנה מ"מ לא חשבה כל גווני שיכול להיות בהו גופא דהרי תני בה כהן ונזיר בבית הטומאה וע"ש בפרש"י ותוס' דחשבו חשבון של השמונה לאוין דנקטה המשנה וכן בפי' המשנה להרמב"ם וכולם חשבו לנזיר רק במלקות אחת ולכאורה הוי קשה לי דהא בנדרים דף ג' אמרינן מה נדרים עובר בבל יחל ובל תאחר אף נזירות עובר בבל יחל ובל תאחר וכן פסק הרמב"ם בפ"ה מהל' נזירות דנזיר שטימא עצמו עובר בבל יחל ובל תאחר וא"כ הא הוי עשרה מלקיות שוב מצאתי בטורי אבן בר"ה דף ד' שהקשה כן והוסיף להקשות עוד דהרי בנזיר איכא עוד מלקות משום לא יבא היכא דטומאה וביאה בהדדי קאתי וכדאיתא בנזיר דף מ"ג והנה קושייתו מהך דלא יבא יש לדחותה בפשיטות דהא בנזיר דף מ"ג מבואר להדיא בגמ' דלא משכחת לה להך דינא דטומאה וביאה בהדדי רק בנכנס לבית ואח"כ מת שם אדם או בנכנס בשידה תיבה ומגדל ופרע אח"כ המעזיבה והני תרי גווני לא משכחת לה בשדה כלל ובמתניתין דקתני חורש סתמא איירי בשדה ואם יהיה משכחת שיהיה טומאה וביאה בהדדי באיזה אופן רחוק ודאי דליכא להקשות דליחשב לה המשנה אבל מהך דבל יחל ובל תאחר קשה ונצטרך לומר כמו שתי' הטורי אבן בעצמו שם דאיירי כגון שכבר נטמא הנזיר באותו יום עצמו מקודם וא"כ במה שמטמא שנית באותו יום הא אינו מאחר כלל נזירות דטהרה שלו וגם על הך דבל יחל נצטרך לומר לכאורה דבימי טומאתו אע"ג דאסור לו לטמא שנית מ"מ אז ליכא הך דבל יחל ועכ"פ הרי זה חזינן דגם באיסור נזיר דאיירי בו המשנה מ"מ לא איירי רק בכהאי גוונא שכבר נטמא באותו יום עצמו ואע"ג דהמשנה הוי מצי למנקט בנזיר טהור ואז היה חייב עשרה מלקות ומ"מ לא תני לי' וכ"ש דליכא להקשות אמאי לא תני יוה"כ או שבת ולהקשות מזה על הריב"א וא"כ לכאורה צ"ע על רש"י שהקשה דליחשב שבת דמי עדיף מהני איסורין דבנזיר גופה ועכ"פ מדברי רש"י שהקשה דלחשיב שבת והרי כמו כן קשה דליחשב יוה"כ ואינו מתורץ בתירוצו של רש"י ומוכרח דס"ל דאין חילוק מלאכות ביוה"כ ומוכח דלא כהיש"ש: [ט] אמנם באמת נראה לומר בדרך אחר דאין כאן שום מחלוקת בזה בין הראשונים וי"ל דכ"ע ס"ל סברת היש"ש דיוה"כ נלמד משבת לכל מילי וכשם שיש חילוק מלאכות בשבת כן יש חילוק מלאכות ליוה"כ דהרי ודאי דמש"כ למעלה לישב דברי הריב"א דס"ל דהמשנה לא איירי בהני איסורין והבאתי ראיה מבל יחל ובל תאחר עדיין קשה לי על כל הני אמוראי דבמכות שם שהקשו דליחשב זורע בנחל איתן וחורש בעצי אשרה ולא סבירא להו סברא זו אמאי לא הקשו יותר בפשיטות דליחשב גם בל יחל ובל תאחר וכגון בנזיר טהור שטימא עצמו השתא וע"כ נראה ברור דהך משנה לא חשבה רק דיש חורש תלם אחד וחייב על מעשה אחת של חרישה זו משום שמונה לאוין משמונה שמות של איסורים נפרדים וזהו דנחית התנא לאשמעינן אבל להרבות במנין המלקות מאיסור אחד בזה לא נחית התנא לאשמעינן כלל ומשום הכי הקשו כל הני אמוראין מאיסורין אחרים וכזורע בנחל איתן אבל מאיסור בל יחל ובל תאחר בנזיר טהור לא הקשו כלל כיון דהכל הוי מחמת איסורא דנזיר וכבר תני לנזיר במשנה והא דהקשה דלחייב שתים משום יו"ט משום חורש ומשום זורע הוא כיון דבע"כ חייב משום יו"ט שתי' לא ה"ל למתני דחייב שמונה מלקות כיון דלוקה תשעה אבל בהך דנזיר כיון דמשכחת לה אופן דאינו חייב אלא אחת וכגון כשהיה טמא כבר באותו יום עצמו לא הקשו כלל דלתני בנזיר טהור ויתוספו המלקות כיון דלא נחית התנא לאשמעינן ריבוי מלקות רק ריבוי מלקות משמות של איסורים נפרדים,. וראיה ברורה לזה דבמכות שם פריך על הא דאמר דאין חילוק מלאכות ליו"ט מהא דתניא המבשל גיד הנשה ביו"ט ואכלו לוקה חמש משום אוכל גיד ומשום מבשל בשר בחלב ואוכל בשר בחלב ומשום הבערה ובישול ביו"ט ומשני אפיק הבערה ועייל שבישלו בעצי אשירה ואזהרתי' מלא ידבק בידך מאומה מן החרם א"ל רב אחא ברי' דרבא לרב אשי וללקי נמי משום ולא הביא תועבה אל ביתך ומש"ה הדר בו ומוקים לה שבישלו בעצי הקדש ושם בסמוך תיכף אחר זה כשהקשו האמוראים על הך משנה דיש חורש תלם אחד איתא מתקיף לה רב אשי ולחשב נמי החורש בעצי אשירה ואזהרתי' מלא ידבק בידך מאומה מן החרם ולמה נקט רב אשי הך דלא ידבק לחודא ושבק הך דלא תביא וטפי ה"ל לאלומי קושייתו דבעצי אשירה יתוספו עוד שני מלקות משום לא ידבק ומשום לא תביא תועבה אבל לדברינו ניחא דכבר כתבנו במקום אחר דעתו של הרמב"ן דהך ל"ת דלא תביא תועבה אינו רק בעצי אשירה הנעבדת ולא באשירה שמטמינין תחתיו ע"ג וכיון דהמשנה דיש חורש תלם אחד לא נחית רק לאשכוחי ריבוי לאוין משמות נפרדים וא"כ כיון דבאיסור הנאה של ע"ג משכחת לה דלא יהיה רק מלקות אחד משום לא ידבק לחודא וכגון בהני שמטמינין תחתי' הע"ג לא קשה כלל דלחשב באופן שיהי' עוד מלקות משום איסור זה בעצמו ורק על הך ברייתא דהמבשל גיד בחלב דחשבה לבשר בחלב בתרתי משום מבשל בשר בחלב ואוכל בשר בחלב שפיר הקשה רב אחא דאי איירי בשבישלו בעצי אשרה א"כ ה"ל למינקט באשירה שעובדין אותה בעצמה ויתוסף מלקות משום לא תביא תועבה ועכ"פ ניחא שפיר הא דלא הקשו האמוראים מנזיר טהור שטימא עצמו וא"כ ניחא ג"כ דברי רש"י דס"ל לרש"י דאע"ג דחזינן דהמשנה לא חשבה זורע בנחל איתן משום דבאיסור זה לא איירי המשנה מ"מ עדיין שבת ה"ל למחשביה מדאיירי המשנה באיסור מלאכה דיו"ט ה"ה דה"ל למחשב איסור מלאכה דשבת ולזה תי' דהוי לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד ומ"מ לא קשה דלחשב יוה"כ דבשלמא על שבת הקשה רש"י שפיר דלתני שבת ויתוסף עוד מלקות משום איסור אחר וכגון ביו"ט שחל להיות בשבת אבל יוה"כ לא קשה כלל דהא אי הוי תני יוה"כ לא הוי מצי למתני יו"ט ולא נרויח כלל בזה רק מה דביוה"כ יש חילוק מלאכות והיה חייב שתים משום יוה"כ ולא הוי רק ריבוי מלקות מאיסור א' ולא ריבוי משמות נפרדים ולריבוי של מלקות באיסור אחד הא לא נחית התנא כלל וא"כ ניחא הכל בלי שום מחלוקת וגם רש"י מודה דיש חילוק מלאכות ביוה"כ לכ"ע דנלמד משבת ולא קשה על הריב"א כלל מהמשנה דמגילה די"ל דלעולם ס"ל הבערה לחלק יצאת וגם קושיא של ש"א מהא דמצינו דהבערה אסורה ביוה"כ לא קשה כלל להריב"א וכמו שנתבאר:

[י] והנה ראיתי להשאגת ארי' בסי' ע"א שהקשה על הריב"א מהא דאיתא בשבת דף קי"ד עולת שבת בשבתו לימד על חלבי שבת שקרבין ביו"ט דברי ר"ע ר' ישמעאל אומר לימד על חלבי שבת שקרבין ביוה"כ וקאמר בגמרא כשתמצא לומר לדברי ר' ישמעאל נדרים ונדבות קרבין ביו"ט ומש"ה ס"ל דלא צריך קרא להתיר להקטיר חלבי שבת ביו"ט ומוקים ליה דבא להתיר להקטירן ביוה"כ ולהריב"א הא י"ל דלעולם ס"ל לר' ישמעאל נדרים ונדבות אין קרבין ביו"ט משום איסור שחיטה ביו"ט ומ"מ לא צריך קרא להתיר להקטיר חלבי שבת ביו"ט משום דס"ל הבערה ללאו יצאת וא"כ הא ליכא לאיסור הבערה כלל ביו"ט ובהקטרה הא ליכא רק איסור הבערה וכמבואר ביבמות דף ל"ג גבי זר ששימש בשבת דקאמר ר' יוסי דחייב שתים משום זרות ומשום שבת ופריך ששימש במאי אי בשחיטה שחיטה בזר כשרה ואי בהקטרה והאמר ר' יוסי הבערה ללאו יצאת ומש"ה לא צריך ר' ישמעאל להתיר הקטרה ביו"ט ומוקים לה על יוה"כ ותירץ השאגת ארי' דהריב"א ס"ל דלמ"ד הבערה ללאו יצאת גם ביוה"כ ליכא לאיסור הבערה וא"כ מדקדק הגמרא שפיר דמדמוקים לה ר' ישמעאל דבא להתיר ביוה"כ מכלל דס"ל הבערה לחלק יצאת וא"כ הא הוי מצי לאוקמא על יו"ט ומוכרח דנדרים ונדבות קרבין ביו"ט ושוב הרבה הש"א להקשות לפי"ז על הריב"א מכמה סוגיות דמוכחי להדיא דביוה"כ אסור הבערה לכ"ע יעו"ש וכבר כתבנו דביוה"כ מודה הריב"א דלכ"ע אסור דנלמד משבת וא"כ הדר קמה קושיא הראשונה של הש"א וגם דלתי' של הש"א תיקשה עדיין להריב"א דא"כ הך תנא דס"ל הבערה ללאו יצאת א"כ מאי עביד בהך קרא דעולת שבת בשבתו אם נאמר דלהך מ"ד גם ביוה"כ ליכא לאיסור הבערה ועל כן תי' זה אינו מספיק ועי' ביבמות דף ו' דמביא הגמרא הא דתנא דבי ר' ישמעאל לא תבערו אש בכל מושבותיכם לאסור שריפת בת כהן בשבת מאי לאו ר' נתן היא דאמר הבערה לחלק יצאת ודחי לא ר' יוסי היא דאמר הבערה ללאו יצאת והקשו התוס' דהיאך מצי לומר דר' ישמעאל ס"ל כר' יוסי והרי בשבת דף י"ב דקרא והיטה וכתב על פינקסו לכשיבנה בהמ"ק אביא חטאת שמינה ותירצו התוס' דבלא"ה דחי לה שפיר הרי דלפי האמת מוכרח דר' ישמעאל ס"ל לחלק יצאת ומיושבין דברי הריב"א וכן תי' השאגת אריה בעצמו שם והנה אין לפקפק על תי' זה ולומר דהרי ודאי שתירוצם של התוס' ביבמות דחוק קצת ובזכרוני שראיתי בספר אחד ושכחתי שמו שכתב לתרץ עיקר קושית התוס' דמהא דקרא והיטה אין ראיה כלל דס"ל לחלק יצאת דבהטי' איכא גם כיבוי והחוש מעיד על זה דכשמטה השמן ומגביהו אל הפתילה תיכף מחשיך ונתמעט האש מעל הפתילה והוי כיבוי ואח"כ דולק יותר טוב וא"כ הוי בתחילה מכבה ולבסוף מבעיר וא"כ הא אפשר דמשום כיבוי הוא דכתב שיביא חטאת ושפיר נסתפקה הגמרא דלמא בהבערה ס"ל ללאו יצאת דאין להקשות על זה דא"כ דבהטי' איכא גם כיבוי א"כ הא תיקשה להיפוך למה נסתפקה הגמרא בזה הא מוכרח דס"ל הבערה ללאו יצאת מדאמר דיביא חטאת ואי הי' ס"ל לחלק הרי היה חייב שני חטאות משום כיבוי ומשום הבערה ובע"כ ס"ל ללאו ומש"ה ליכא חטאת רק משום כיבוי לחודא ולא משום הבערה זה אינו קושיא דהרי כל כיבוי הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה אם לא בצריך לפחמין כמבואר בשבת דף ל' ושפיר נסתפקה הגמרא בר' ישמעאל היאך ס"ל דיש לומר דס"ל דמלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה רק ס"ל הבערה לחלק יצאת והחטאת הוי משום הבערה או דס"ל הבערה ללאו יצאת רק ס"ל דמלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עלי' וכר' יהודה והחטאת הוי משום כיבוי וגם דמסתמא כשהיטה שכח דהיום שבת ולא שכח דמלאכה זו אסורה בשבת וא"כ הא חייב רק חטאת א' אע"ג דהוי שני מלאכות וכדאיתא בר"פ כלל גדול וא"כ מיושב היטב סוגית הגמר' דיבמות דף ו' וא"כ הא נסתר תי' של הש"א על הריב"א גם זה ניחא דהרי עכ"פ א' מהני מוכרח או דס"ל לר' ישמעאל דעל הבערה חייב חטאת או דס"ל דחייב על כיבוי אע"ג דהוי מלאכה שאינה צריכה לגופה וכר' יהודה וא"כ מוכיח הגמרא שפיר דע"כ ס"ל נדרים ונדבות קרבין ביו"ט. דהנה הכלל שנתן השאגת אריה דבהקטרה ליכא רק הבערה אינו מוסכם דהרי בשבת דף קל"ד אמרינן דאין ממתקין את החרדל בגחלת ביו"ט והתניא ממתקין ומשני הא בגחלת של מתכות דליכא כיבוי הא בגחלת של עץ דאיכא כיבוי א"ל אביי לרב יוסף מ"ש מבישרא אגומרי פי' דאיכא ג"כ כיבוי ואפ"ה מותר ביו"ט ומשני התם לא אפשר הכא אפשר לעשות מעיו"ט וכן בביצה דף כ"ה דאמרינן שם דאסור לעשן פירות בבשמים משום דהוי תחילתו מכבה וסופו מבעיר ומסיק שם רבא דשרי מידי דהוי אבישרא אגומרי ופרש"י דאיכא ג"כ כל הני ואפ"ה מותר הרי להדיא דבבישרא אגומרי איכא גם מכבה אמנם האלפס בביצה שם הביא להסוגיא דשבת וגורס א"ל אביי לרב יוסף מ"ש מבישרא אגומרי א"ל התם ליכא כיבוי הכא איכא כיבוי הרי דסבירא לי' להאלפס דבבישרא אגומרי ליכא כיבוי ואם כן לפרש"י דבבישרא אגומרי איכא כיבוי הא בהקטרה איכא גם מכבה בהדי ההבערה והא דפריך ביבמות דף ל"ב גבי זר ששימש בשבת והאמר ר' יוסי הבערה ללאו יצאת ולא משני דהך חיובא משום שבת דקאמר ר"י הוי משום כיבוי צ"ל דהגמר' פריך לר' יוסי לשיטתו דס"ל בשבת דף ל"א גבי כחס על הנר כחס על השמן דפטור ומפרשינן שם הטעם דס"ל מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור וע"כ ליכא חיוב במכבה רק בצריך לפחמין שוב מצאתי למחבר אחד שהשיג כן על השאגת אריה במה שכתב דבהקטרה ליכא רק הבערה וכתב לפרש הסוגי' דיבמות כמש"כ וא"כ הא ניחא דעת הריב"א דהרי מהא דקרא והיטה מוכרח או דס"ל לחלק או דס"ל דחייב על כיבוי ובהקטרה הא איכא כיבוי והבערה וממ"נ הוי מצי לאוקמא הפסוק דבא להתיר הקטרה ביו"ט ומדמוקים לי' על יוה"כ מכלל דס"ל נדרים ונדבות קרבין ביו"ט ואפי' לפי גירסתו של האלפס דגורס התם ליכא כיבוי וא"כ ס"ל דבישרא אגומרי ליכא כיבוי מ"מ לא קשה על הריב"א דהרי כתב הר"ן שם בביצה וכ"כ הרמב"ן במלחמות בטעמו של האלפס אע"ג דהחוש מעיד דבישרא אגומרי וכן במוגמר הוי תחילתו מכבה משום דס"ל דכל דסופו מבעיר לא מקרי כיבוי וא"כ לדידי' הא גם בהטי' ליכא משום מכבה ונסתר התירוץ שראיתי כיון דסופו מבעיר ומוכח מהא דקרא והיטה דס"ל דחייב חטאת על הבערה ומיושב דברי הריב"א לכל השיטות:

[יא] אמנם לכאורה עיקר קושי' התוס' ביבמות דף ו' שהקשו מהך דקרא והיטה צ"ע לי דהרי כתבו התוס' ביבמות דף ק"ד דתרי ר' ישמעאל בן אלישע הוי וא"כ דלמא הך עובדא דקרא והיטה הוי בר' ישמעאל בן אלישע כה"ג דהי' גם אחר חורבן ולא סתם ר' ישמעאל המוזכר בש"ס בר פלוגתי' דר"ע. שוב מצאתי בספר כפתור ופרח בפרק יוד שכתב וז"ל גם ר' ישמעאל שזורי והוא ר"י כה"ג אחר הבית הי' ומה שאירע לו מהטיית הנר בשבת אחר חורבן הי' עכ"ד הרי דכתב להדי' כמש"כ וא"כ הרי א"ש דעל סתם ר"י בר פלוגתי' דר"ע שפיר נסתפקה הגמר' היאך ס"ל אי ללאו או לחלק ובודאי נראה לומר כן כיון דבלא"ה הוכיחו התוס' דתרי ר' ישמעאל בן אלישע הוי וחזינן דהגמר' ביבמות נסתפקה על סתם ר' ישמעאל היאך ס"ל בהבערה בודאי נראה דהך עובדא דשבת הי' השני וא"כ הדר קשה על הריב"א דמנ"ל להגמר' דס"ל נדרים ונדבות קרבין ביו"ט דלמא ס"ל הבערה ללאו יצאת ואפי' לגירסת רש"י דבהקטרה איכא גם כיבוי מ"מ דלמא ס"ל ג"כ מלאכה שאצל"ג פטור עלי' ומש"ה ליכא בהקטרה שום איסורא דאורייתא ביו"ט ומש"ה מוקים לה על יוה"כ והניחא לפי שיטת רש"י במס' שבת דף ק"ו שכתב דפלוגתא דר' יהודה ור' שמעון במקלקל בהבערה תלוי בפלוגתתם במלאכה שא"צ לגופה דר"ש דס"ל מלאכה שא"צ לגופה פטור ע"כ ס"ל מקלקל בהבערה חייב דלדידי' לא משכחת לה הבערה דלא הוי מקלקל דאפי' מבעיר עצים לקדרתו מקלקל הוא אצל העצים יע"ש וא"כ מאן דס"ל משאצל"ג פטור ע"כ ס"ל מקלקל בהבערה חייב וע"ש בתוס' ד"ה מה לי שכתבו דלר"ש דס"ל מקלקל חייב לא ס"ל לא ללאו יצאת ולא לחלק דהא איצטריך לגופי' דחייב אע"ג דהוי מקלקל יעו"ש וא"כ הא ניחא דהרי זה אי אפשר לומר דר' ישמעאל ס"ל הני תרתי דס"ל משאצל"ג פטור וגם ס"ל הבערה ללאו יצאת דכיון דיסבור משאצל"ג פטור לא משכחת לה הבערה בלא מקלקל ואיצטריך לגופי' לחייב וא"כ ממ"נ איכא לדידי' איסור אחד בהקטרה ביו"ט ואפי' לפי מה שכתבנו במקום אחר דגם רש"י מודה דלאו כ"ע ס"ל כן ויש אמוראים דס"ל דמקלקל בהבערה אינו תלוי כלל בהך דמשאצל"ג מ"מ הא י"ל דהסוגי' בשבת ס"ל כר' אבהו דס"ל לפרש"י דזה תלוי בזה ומש"ה מדקדק הגמר' שפיר דס"ל נדרים ונדבות קרבין ביו"ט אמנם הרי התוס' שם חלקו על פרש"י בזה וס"ל דאינו תלוי זה בזה כלל ולדידהו קשה על הריב"א ועל כן נראה לתרץ דבפרק ב' דמס' עדיות משנה ה' איתא שלשה דברים אמרו לפני ר' ישמעאל ולא אמר בה לא איסור ולא היתר ופירשה ר' יהושע בן מתיא המפיס מורסא אם לעשות לה פה חייב ואם להוציא ממנה ליחה פטור ועל הצד נחש אם מתעסק בו שלא ישכנו פטור ואם לרפואה חייב ועיי' שכהה בשבת דף ק"ז דאוקמינן הא דמתיר להפיס מורסא להוציא ממנה ליחה כר"ש דפוטר במשאצל"ג וא"כ ר' ישמעאל דנסתפק בו ולא אמר לא איסור ולא היתר בודאי נראה דהוי מספקא לי' הך דינא דמשאצל"ג אי פטור עלי' או חייב וא"כ לפי גירסת רש"י שהבאנו דבישרא אגומרי איכא גם מכבה הא ניחא שפיר דמדקדק הגמר' דמנ"ל לר' ישמעאל להתיר בודאי הקטרה ביוה"כ כיון דמספקא לי' במשאצל"ג ודלמא חייב עלי' וא"כ שפיר צריך קרא להתיר הקטרה ביו"ט ומדמוקי לי' על יוה"כ מכלל דס"ל נדרים ונדבות קרבין ביו"ט אמנם לגירסתו של האלפס שהבאנו דבבישרא אגומרי ליכא כיבוי כלל אין תי' זה מספיק ובמקום אחר כתבנו דיש מקום לומר דגם האלפס מודה דבישר' אגומרי איכא כיבוי למ"ד משאצל"ג חייב ולפי זה מיושב קושי' זו גם לדידי' גם נראה ליישב עיקר הקושי' של השאגת ארי' בפשיטות דהא במכילתא פרשה בא איתא בפרשה וא"ו. ת"ל לא תותירו ממנו עד בוקר והנותר ממנו עד בוקר באש תשרופו עד בוקר למה נאמר אלא כו' ד"א מה ת"ל עד בוקר מגיד שאינו נשרף עד אור ט"ז [והוא דרשת חזקי' במס' שבת דף כ"ד דאין שורפין קדשים ביו"ט] ר' ישמעאל אומר אינו צריך הרי הוא אומר כל מלאכה לא יעשה בהם שרפה מעין מלאכה היא ומה ת"ל עד בוקר כו' הרי להדי' דר' ישמעאל ס"ל דשריפת נותר אסורה ביו"ט מדאורייתא מטעם מלאכה וא"כ שפיר הוי מצי לומר דבא להתיר הקטרה ביו"ט והוא תי' ברור: