שו״ת בית הלוי – חלק א – סימן טו, קטע 2

[ה] גם י"ל דאפילו אם נאמר דלא כמש"כ הפמ"ג ונאמר דהרמב"ם ס"ל כרוב הפוסקים דבכל איסורי תורה אסור לספות לו בידים דילפינן מהני תלת דלא הוי ב' כתובים הבאים כא' כלל מ"מ ניחא הא דפסק דלא כהתוספתא דבשבועות דף כ"ד בתוס' ד"ה האוכל מבואר מחלוקת רש"י ותוס' דרש"י ס"ל דהא דאמרינן בכמה דוכתא בהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת היינו איסור אבר מן החי והתוס' כתבו דהוי איסור שאינו זבוחה דכתיב וזבחת ואכלת מה שאתה זובח אתה אוכל אבל בלא זביחה אסורה בלאו הבא מכלל עשה ורש"י ס"ל דהך וזבחת לא בא להזהיר על השחיטה ולהוסיף איסור עשה באינו זבוחה רק בא הכתוב לגלות לנו במה להפקיע ממנה איסור אמה"ח ונבלה יעו"ש בתוס' דשבועות מש"כ בשם הריצב"א ואם כן הרי הך דרשה שכתבו התוס' בחולין דממעטינן עו"ג מדכתיב וזבחת ואכלת מה שאתה זובח פי' מי שמצווה על הך וזבחת הוא דשחיטתו כשרה הא ניחא רק לפרש"י דלדידי' הא הכוונה של הפסוק אם ישחוט מי שמצווה על אמה"ח או נבלה הוא דכשרה ושפיר י"ל דגם חשו"ק הוי בר זביחה דאיסור נבלה הוי גם לגבי דידהו וכמש"כ דאסור לספות להו בידים ומש"ה שחיטתן כשירה אבל להתוס' דהך וזבחת הוי גם איסור עשה על אינו זבוח ולדידהו אם נדרוש הפסוק כן הא נצטרך לומר מי שמצווה על איסור עשה זו דאינו זבוחה הוא דשחיטתו כשרה אבל אם אינו מצוה על העשה אע"ג דמצוה על הלאו דנבלה צ"ל שחיטתו אסורה וא"כ הא בהני תלתא קראי דמביא הגמרא ביבמות דאסור לספות לו בידים הוו לאוין גמורים ולוקין עליהם ובודאי דאי אפשר ללמוד מהם על איסור עשה ועיין במג"א סי' רס"ט שכתב להדיא דאיסור עשה ספינן ליה בידים וא"כ הא תיקשה אמאי שחיטת חשו"ק כשרה דאיסור של עשה הא ליכא עלייהו כלל ומוכרח דלא בעינן כלל שיהיה מצווה על הזביחה והרי הרמב"ם כתב בריש הל' שחיטה להדיא דהך וזבחת הוי איסור עשה ומש"ה לשיטתו מוכרח לומר דלא צריך כלל, שיהיה בר זביחה וע"כ הא דעו"ג הוא מאידך קרא:

[ו] ולהתוס' והרא"ש שכתבו דהפסול הוי משום וזבחת הנראה דצריך לומר דס"ל דלא כמש"כ המג"א וס"ל דגם איסור עשה ג"כ לא ספינן ליה בידים מן התורה ועיין בר"ן ריש פרק יוה"כ שהביא דעת הרמב"ם דכל הני חמשה עינוים הוי מדאורייתא והקשה עליו דא"כ אמאי התינוקות מותרים בכולם חוץ מנעילת הסנדל והרי כיון דאסור מה"ת אסור לספות להם בידים משום לא תאכלום לא תאכילום יעו"ש והרי ביוה"כ לא כתיבא רק עשה ורק באכילה ושתיה דענוש כרת איכא גם אזהרה אבל בסיכה ואינך ליכא אזהרה כלל ומוכח דס"ל להר"ן דגם באיסור עשה אסור לספות מדאורייתא וכן ס"ל להתוס' והרא"ש אבל הרמב"ם דס"ל דסיכה ביוה"כ אסור מדאורייתא ולדידיה ודאי דקשה קושי' הר"ן ומוכרח לומר דס"ל כמש"כ המג"א דבעשה ספינן ליה בידים מה"ת ורק מדרבנן אסור וטעמו דהא בכלל הני שלשה פסוקים דדרשינן מינייהו ביבמות דאסור לספות בידים הוי לאוין כדם וטומאה ושרצים וא"א למילף מהן באיסור עשה ומש"ה כיון דהיינו רביתי' דתינוק לא גזרו בו ביוה"כ ומש"ה הרמב"ם לשיטתו לא מצי פסק כהתוספתא: