שו״ת בית הלוי – חלק ג – סימן מז, קטע 2

והנה עוד נ"מ בזה בין הטעמים במש"כ הנתיבות דהתוס' לא יכתבו רק בשאלה ושכירות של קרקע דאין גוף נפחת בתשמישו אבל במטלטלין דנפחתין בתשמישן הם כמו קנה גוף הממון ומהני לכו"ע חליפין דזה שייך רק להטעם דהם כמו טו"ה אבל להטעם דהוא דבר שאינו מסוים גם במטלטלין מ"מ הא לא עדיף מחצי רימון וגם בכה"ג לא מהני לדעת רש"י, גם יהיה מוכרח בקנין סודר אם פירש להדיא דנותן לו הסודר רק בשאלה על זמן ובזה יהיה קונה מטלטלין דלא מהני כיון דשאלה נקרא אינו מסוים דלכו"ע אינו נעשה חליפין:

ודברי התוס' דערכין צריכין ביאור קצת דהכי איתא שם המוכר שדהו בשנת היובל רב אמר מכורה ויוצאה ושמואל אמר אינה מכורה כל עיקר, יכתב שם רש"י דלרב דאמר מכורה ויוצאה עם הקנה עמה מטלטלין באגב קנה המטלטלים, וכתבו שם התוס' וז"ל ולפי מה שפרש"י דאמר דבמכר החוזר לבעלי' מיד מ"מ מקני מטלטלים בהדייהו מקשין העולם מההיא דב"מ מעשה בר"ג ותני בסיפא דנתקבלו שכר זה מזה וליתבי ההוא אתרא במתנה ע"מ להחזיר ולקני לו בחליפין דסודר אי נמי לשיילי' ההוא אתרא ויקנה לי' בסודר וי"ל דדבר החוזר לבעלים כגון מתנה ע"מ להחזיר אי נמי שאלה או שכירות בכולם לא מקני בחליפין דהוא כמו טובת הנאה כו', ולכאורה אינו מובן מאי תלי הקושיא בדברי רש"י דגם אם נאמר דלא מהני אגב רק אם קונה הקרקע על משך זמן להשתמש וא"כ בעובדא דר"ג בע"כ מוכרח שהקנה להם המקום על משך זמן ג"כ קשה דלמה הוצרכו ליתן שכר ולא הקנה בחליפין ולכו"ע קשה כן וכמו שהקשו התוס' בב"מ ובקידושין קושי' זו ולא הביאו כלל לדברי רש"י הללו, וההכרח לומר דס"ל דאם נאמר דלא מהני אגב רק כשקונה הקרקע על משך זמן להשתמש בו וכן היה בעובדא דר"ג שם וכיון דזה בעצמו שוה שכר תשמיש לא רצו לקבל ממנו מתנת חנם וכיון דהוצרכו ליתן שכר המקום עשו בו ג"כ הקנין של המקום דלמה להו להוסיף קנין סודר דזה השכר שצריכין בלא"ה לשלם הא מועיל גם לקנין אבל לרש"י הוקשה להם דהי' יכולים לקנות המקום על רגע אחת וזה אינו שוה שום שכר וכל נתינת השכר הוא רק משום הקנין והקשו דהיה לו להקנות בחליפין, ואע"ג דאמרי' בקידושין דלע"ד דהיה קנין אגב הא דאמר ומקומו היה משום דלא לטרחינן פי' שיהיו יכולים להחזיק שם המעשר וא"כ גם לרש"י הקנה להם המקום על משך זמן וא"כ גם לדידיה ניחא הא דעשו הקנין בהשכירות מ"מ הקשו התוס' מהא דמקשה רבא בב"מ וכי לא הי' להם סודר לקנות בחליפין אלא טו"ה אינו ממון לקנות בחליפין וקושייתו של רבא הוא דהיה לר"ג להקנות רק המעשר לחודא בלא המקום מדמשני אלא טו"ה אינו ממון הרי דס"ל לרבא דמשום הא דלא לטרחינן לא היה לו לעשות קנין כסף ולקבל שכר ומשו"ה קשה לרש"י דגם לפי האמת דהוכרח להקנות המקום היה להם להקנות המקום בסודר, ועכ"פ הרי זה מבואר להדי' בדבריהם, דכל הקושיא הוא רק לרש"י דהיה לו להקנות המקום בחליפין על רגע אחת כדי שיקנו המעשר אבל אם הי' צריך להתנות המקום על איזו זמן לא הוקשה להם כלל ולפי"ז הא ודאי דיש מקום לומר דהא שכתבו בתירוצם דמתנה ע"מ להחזיר אינו נקנה בחליפין י"ל דג"כ כוונתם רק בכה"ג שיחזיר לו מיד דכיון דאין לו רשות להשתמש בו כלל ואינו רק לקנות בו מטלטלים זהו דחשיב כמו טו"ה, ומיושב בזה מה דהקשה הקצוה"ח מהא דקידושין דף פ"ו גבי עבד עברי מכסף מקנתו ואינו נקנה בתבואה וכלים ומפרשינן שם דהיינו חליפין והקשה דהרי העבד יוצא ביובל או בשש ומאי אירי' עבד הרי להתוס' כל דבר החוזר אינו נקנה בחליפין, והנתיבות כתב דשאני עבד דגופו קנוי ולא הבנתי דבריו דהרי הקצוה"ח עצמו כ' מבואר בדבריו דאע"ג דגופו קנוי מ"מ הא לא עדיף ממתנה ע"מ להחזיר דג"כ קנוי גופו עד שיחזירנו, אבל לפמש"כ ניחא דרק במתנה החוזר מיד כתבו התוס' דלא מהני חליפין ואע"ג דמסתימות דברי התוס' בב"מ וקידושין שכתבו בסתם. דשאלה ושכירות אינו נקנה בודאי משמע דגם בשכירות לזמן לא מהני וכן מוכח מדברי הטור שכתב דשאלה י"א דלא מהני חליפין מ"מ זה שהוסיפו התוס' בערכין דגם מתנה על מנת להחזיר לא מהני ודאי די"ל. דכוונתם רק בחוזר מיד, ובזה יתפרשו לנו היטב דברי הרא"ש בב"מ שכתב וז"ל ותימא למה לא השאיל להם המקום בחליפין ובכך יקנו המעשר וכדאמרינן לישול לה דוכתא דמנח ביה גיטא וליזול ותיחוד ותפתח, והיה נראה לדקדק מזה דאין שאילת קרקע נקנה בחליפין ולא נראה לי דאכתי תיקשה אמאי לא נתן להם הקרקע בחליפין עד זמן ידוע כו'. ולכאורה נראה דכוונת הרא"ש דאע"ג דנימא דשאלה אינו נקנה בחליפין מ"מ במתנה לזמן ודאי לו דנקנה, אמנם א"כ היה לו להרא"ש לפרש דבריו ולכתוב אמאי לא נתן להם במתנה עד זמן ידוע וע"כ נראה יותר דלא נתכוין כלל למתנה ואיהו לא ס"ל לחלק בין שאלה למתנה לזמן דבשניהם הדבר חוזר לבעליו, רק דהקשה לו בתחילה אמאי לא השאיל להם רק עד שיקנו המעשר וכמו בהך דגיטין דלא השאיל לה רק עד כדי שתזכה בגט וע"ז כ' דהי' נראה לדקדק מזה דשאלה אינו נקנה בחליפין והרא"ש אזל לשיטתו דכתב במס' מכות פ"א דסתם שאלה יכול לחזור וליקח ממנו מיד תיכף וכיון דאינו זוכה בה רק על אותו רגע ומיד יוכל לחזור בו משו"ה חשיבא רק כטו"ה דאינו נקנה בחליפין וזהו שדחה הרא"ש דאכתי הי' יכול להשאיל להם עד זמן ידוע ובשאלה שהיא לזמן ס"ל בפשיטות דנקנה בחליפין דחשיב ממון גמור:

והנה מדברי התוס' דערכין יצא חידוש הלכה אחת אחת מדהקשו על רש"י דס"ל דגם בקרקע חוזרת מיד קונה אגב אמאי לא הקנה להם בסודר הרי דס"ל דאם לא שייך אגב רק בקונה הקרקע על איזו זמן להשתמש בו ניחא והרי זה ניחא למ"ד דהי' קנין אגב אבל למ"ד דהי' קנין חצר בהמעשר הא תיקשה גם להתוס' אמאי לא הקנה בסודר וצ"ל דס"ל דבחוזר מיד אינו קונה גם בתורת חצר דכיון דאין לו רשות להשתמש בו לא מקרי חצירו כלל והך דגיטין דתיחוד ותפתח ע"כ צריך לפרש, דידהו דהשאיל לה החצר על איזו זמן גם להשתמש אחר זכיית הגט:

צ"ע לי דגם אם נפרש כמש"כ דרק במתנה ע"מ להחזיר מיד כתבו דהוא כמו טו"ה ולא חשיבא ממון ואינו נקנה קשה דהרי בנדרים דף מ"ח קאמר ר"נ דכל קנין סודר הוא קני ע"מ להקנות דס"ל דאינו מקנה לו הסודר רק להקנות כנגדו המטלטלים ורב אשי דחי לי' מאן לימא דאי תפס לא מתפיס אבל ר"נ ס"ל דצריך להחזיר מיד הרי דגם בכה"ג חשוב ממון ונעשה חליפין וכ"ש דחשיב ממון להיות נקנה בחליפין דהרי פירות אינם נעשים חליפין ומ"מ נקנים בחליפין, ועיי' בשיטה מקובצת ב"מ דף מ"ו בד"ה אלא ש"מ שכתב דגם מ"ד דס"ל דאין מטבע נקנה בחליפין ומ"מ מצי סבר דנעשה חליפין יעו"ש :