שו״ת בית הלוי – חלק ג – סימן כד

סימן כד

יבאר דין חסרון מבפנים בריאה.

ריאה שנמצא בה חסרון מבפנים ומחזיק יותר מרביעית מבואר בסי' ל"ו סעיף ח' ברמ"א שהיא טרפה, ועיין בט"ז שהביא דהרשב"א מכשיר, ועיין בכו"פ שהוכיח ג"כ מלשון הרמב"ם שלא הזכיר כלל רביעית ומוכח דעתו דגם ביותר מרביעית כשרה, וסיים הכו"פ דבמקום הפ"מ יש להכשיר, אמנם עיין בגמרא דף מ"ז ריאה שנימוקה וקרום שלה קיים אפילו מחזיק רביעית כשרה וכ' רש"י וז"ל חסרון המחזיק רביעית הלוג עכ"ל, ובודאי לא ידענו מה רצה רש"י בכל אריכות הדברים בזה, והברור דדעת רש"י כהמחמירין דבדוקא נקט בגמרא רביעית ויותר מרביעית טרפה ומש"ה הוצרך רש"י לפרש על איזו רביעית קאמר וכתב דהיינו רביעית הלוג וכדעתו בכמה דוכתא דכל סתם רביעית דנקט בגמ' הוא רביעית הלוג ולהוציא מן היש מפרשים שהביא רש"י במס' שבת דף ע"ז דסתם רביעית הוא רביעית הקב, וזה ברור דלהמכשירין גם ביותר מרביעית לא הוצרך רש"י כאן לכתוב רביעית הלוג, הרי דגם רש"י הוא מהמחמירין בזה:

הנה יש להבין דברי הגמ' דאמר ריאה שנימוקה וקרום שלה קיים, והרי זה פשיטא דצ"ל כל הקרום דאל"כ בלא"ה טרפה בנקב גרידא, ולכאורה נראה דקמ"ל דצריך שנדע בבירור דהקרום שלם בלא נקב דכיון דנולד בה הך ריעותא צריך בדיקה אם לא ניקבה, וכן מצאתי בתבואת שור שכתב כן, אמנם כשנדקדק בלשון השו"ע שכתב הריאה שנשפכה כקיתון וקרום העליון שלה קיים שלם בלא נקב כשרה וכלשון הזה ממש כתב הרמב"ם, הרי דקדקו וכתבו דבעי שיהי' הקרום העליון קיים בלא נקב, והנה יש להסתפק בכוונת הרמב"ם די"ל דלרבותא נקטה דאפי' אם נתקלקל גם הקרום התחתון מ"מ כיון דרק העליון שלם כשר ואם זה כוונת הרמב"ם הרי ע"כ הרמב"ם מפרש כן ללשון הגמרא דאמרה וקרום שלה קיים דלרבותא נקט דאפי' אם אינו קיים רק קרום אחד מהשני קרומים כשירה, דאל"כ הרי אין דרך הרמב"ם לכתוב דברים שלא נזכרו להדי' בגמ'. וא"כ הא שוב אין כאן הוכחה לדינו של התב"ש דמצריך בדיקה דהא הוצרך הגמרא לאומרו גם עוד יש לפרש דלא לרבותא נקט הרמב"ם רק בדוקא נקט דמצריך שיהיה קרום העליון דוקא שלם בלא נקב אבל אי נקיב עילאה אע"ג דתתאה לא אינקיב לא מהני, ויש ליתן טעם לזה דאע"ג דבעלמא לא מטרפה באינקיב עילאה לחוד דהתתאה מגין מ"מ הכא דנתקלקל הבשר שתחת הקרום יש לחוש שיתקלקל בזה גם הקרום התחתון הסמוך ודבוק להקלקול אבל שיתקלקל גם הקרום השני העילאה לא חיישינן ליה שהעילאה מגין והדר ברי, וגם אם נאמר כן הרי ג"כ בע"כ הוציא הרמב"ם זה מלשון הגמרא מדנקטה וקרום שלה קיים ומפרש לה דקאי על העילאה ועכ"פ הא מוכח דלא כדקדוקו של התב"ש דאם נאמר דהברייתא קמ"ל בזה דצריך בדיקה תקשה מאין הוציא הרמב"ם דבריו אלו:

ולענין הלכה ודאי נראה דיש להחמיר כפשטות שכוון הרמב"ם והשו"ע דבנשפכה כקיתון או חסרה מבפנים ואפי' פחות מרביעית דצריך שיהיה העילאה שלם אבל אי אינקב עילאה יש לאסור, וצ"ע על שלא הערו רבותינו האחרונים בדקדוק לשון הרמב"ם הללו, וגם נכון להחמיר כהתב"ש כי להצריך בדיקה דכן משמע ג"כ ל' השו"ע שכ' וקרום העליון שלם משמע דידעינן זה בבירור ובדיקה:

עובדא הי' בריאה הי' חסרון מבפנים מחזיק יותר מרביעית רק שלא הי' החסרון קרוב לקרום דבשר מהריאה נשאר דבוק להקרומים מקיף כל החלל שבתוכה. לכאורה נראה דיש מקום לדון בזה להכשירה. דזה ודאי אם היה מפורש בגמ' לאסור חסרון המחזיק יותר מרביעית בודאי דלא הי' מקום לומר חילוק בזה להקל בלא ראי' מוכרחת אבל הרי רק מדיוקא יצא להם להמחמירין לאסרה מדנקטה הברייתא אפי' מחזיק רביעית קא דייקינן הא יתר מרביעית טרפה והרי הברייתא הא איירי דנחסר כל הבשר הסמוך לקרום ונשאר בה באותו מקום רק הקרום לחודא וכדנקטה הברייתא וקרום שלה קיים א"כ הא אין לדקדק מזה דביתר טרפה רק בכה"ג דאיירי בו הברייתא. אבל אם נשאר בשר דבוק להקרום אין להוכיח מהך דיוקא להטריף, והחילוק בזה פשוט דבלא נשאר רק הקרום לחודא י"ל דסוף הקרום להתייבש ולהתפרק אבל ביש בשר דבוק לו לא יתייבש והדר ברי. ובזה מובן ג"כ מה דאיתא בשו"ע ריאה שנשפכה כקיתון כשירה וכתב הש"ך אע"ג דגבי חסרה מבפנים מטרפינן במחזיק החסרון יותר מרביעית הכא כשירה וצ"ל דחסרה במקום א' גרע מנשפכה כולה עכ"ד, ולכאורה אינו מובן החילוק בזה, וגם דלפי"ז אם רק חצי' נשפך כקיתון צ"ל טרפה אם החסרון יותר מרביעית וכל זה ה"ל לשו"ע לפרש ולא לסתום הדברים. אבל לפי הנ"ל החילוק מבואר דבחסרה מבפנים ונשאר תחת הקרום חלל סוף הקרום להתייבש אם החלל יותר מרביעית אבל בנשפכה כקיתון הרי הגם דחסר יותר מרביעית מ"מ הרי המיחוי נשפך אנה ואנה ומתנדנד בכל מקום ואינו מניח להקרום להתייבש ומשו"ה כשר. וכיון דבלא"ה הרבה פוסקים מכשירין גם בחסרון יותר מרביעית ודעת הכו"פ להכשיר בהפ"מ ודאי דבכה"ג דנשאר בשר דבוק להקרום דהסומך להכשיר בזה דאין מוחין בידו:

בש"כ סי' ל"ט הביא דברי הר"ץ דמשו"ה אין נוהגין למעך בגדיים וטלאים ועגלים דכיון דלא שכיח בהם סירכה והאי נסרכה אמרי' ודאי סירכה גמורה היא. והנה לדבריו אין למעך גם בחיות אפי' גדולות דהרי כ' הרמ"א להתיר בחיה שנאבדה הריאה בלא בדיקה דאין סירכה מצוי בה. אמנם הרמ"א הרי כ' הטעם דאין ממעכין בעגל הרך דהסירכה עדיין רכה. ולפי"ז בחיה גדולה שפיר ממעכין וצ"ע שלא הובא מחלוקת זו באחרונים. והנה עיקר סברתו של מהר"ץ אינו מובן והנראה בדעתו דעיקר היתר של מיעוך הוא משום דבגמ' אמרי' בכמה דוכתא דרוב בהמות כשרים הם והרי חזינן דהרבה בהמות יש להם סירכות ואפשר רובם יש להם ומוכרח ע"כ דאינם סירכות גמורות רק רירין ואנן לא בקיאין להבדיל ביניהם במראה ומשו"ה מקילין לסמוך על המיעוך כיון דע"כ רובם רירין הם אבל בהני מינים דחזינן דלא מצוי בהם סירכות לא סמכינן על המיעוך, וא"כ הא יש לומר דגם הרמ"א מודה דבמינים דבטבען אינו מצוי סירכות דלא מהני מיעוך. ורק בעגלים דמין זה הא מצוי בו סירכות ואיכא הוכחה דבמין זה מצוי רירין שהם יותר מהסירכות וא"כ גם בקטנותו הרי יש להתיר ע"י מיעוך וע"כ כ' טעם אחר דהסירכה רכה ואין המיעוך הוכחה שאינו סירכה גמורה אבל בחיה י"ל דגם הוא ס"ל דלא מהני, וע"כ קשה להקל למעך בחיה:

יו"ד סימן ל"א כתב המחבר וז"ל וכן אם היו המים מונחים בתוך שלחופית קטנה שאם הי' המוח מקיפה שלא הי' מגולה אפילו לקרום כשירה ואם לאו טרפה. וכתב הרמ"א וכן אם הי' מונח בין הקרום לגלגולת טרפה ושני הדינים האלו ביחד כתובים בהגהות אשרי פ' א"ט סי' י"א דבנמצא שלחופית במוח אם אין המוח מקיפו טרפה וכן אם מונח בין קרום לגלגולת טרפה הביאו הב"י ובודאי צ"ע מדוע המחבר לא העתיק רק ראשית דברי הג"א והשמיט סוף דבריו והרמ"א הוסיף גם סוף דבריו והלא דבר הוא, והנראה ברור דעיקר הסברא מה שכתבו הגאונים דבמים במוח אם מוח מקיפו כשר ס"ל להב"י דכל שהמים מגולים לקרום הליקוי של המים יקלקלו להקרום וינקבו אותו אבל אם המוח מקיפו דיש הפסק בין הליקוי להקרום לא חיישינן שיקלקל למעט המוח המקיף ואח"כ לקרום וכשמים בשלחופית והוא מגולה לקרום ג"כ אסור דקרום של השלחופית לא חשוב הפסק דגם קרום זה בא ע"י ליקוי ולקוי הוא. וזה שכתב הג"א וכן אם מונח בין קרום לגלגולת טרפה ס"ל להב"י דהג"א לשיטתו שכתב שם באותו דיבור דבאינקב עילאה לחוד טרפה ומשו"ה פוסק דאם מונח בין קרום לגלגולת ונמצא מונח השלחופית על הקרום עליון משו"ה טרפה כמו בנמצא מונח במוח ומגולה לקרום דטרפה אבל לפי מה שפוסק הב"י בשו"ע דרק בתתאה לחוד טרפה ס"ל להב"י דאין לחוש שיקלקל לשני הקרומים דהעילאה מפסיק בין הקלקול להתתאה ומשו"ה דלג הב"י לסיום דברי הג"א והרמ"א לשיטתו שפסק בסעי' א' דגם בניקב עילאה לחוד טרפה משו"ה הביא גם סוף דברי הג"א וזה נראה ברור: ולפי"ז נראה כיון דהרמ"א בעצמו כתב בסעי' א' דבהפסד מרובה יש להכשיר בניקב עילאה א"כ גם בהך דסעי' בשלחופית בין קרום לגלגילת אע"ג דהרמ"א סתם דבריו וכ' סתם דטרפה מ"מ ע"כ אין כוונתו רק בליכא הפ"מ, אבל לדעת רש"ל וב"ח שהובא בש"ך ס"ק א', דגם בהפ"מ טרפה בניקב עילאה גם בשלחופית הוא כן, ולדברינו אלה יתחדש לנו בעיקר דין מים במוח שכתבו הגאונים דצריך שיהיה מוח מקיפו דזהו רק כהפוסקים דבקרמא תתאה לחוד מטרפה אבל להפוסקים דצריך שניקבו שניהם או להפוסקים דרק בעילאה לחוד מטרפה אפשר דגם אם אין מוח מקיף להמים ורק התתאה שלם ומפסיק בין המים לעילאה אפשר דכשר וכמש"כ:

ובנמצא מים בין קרום לגלגולת דכ' הש"ך בס"ק ד' דטרפה דכ"ש הוא משלחופית. אמנם הט"ז כ' דבנמצא מים צריך שיהיה חסרון בהמוח אבל אם המוח שלם בכל צדדיו שרי ותלינן שהמים לא באו מקלקול המוח רק ממקום אחר אבל בשלחופית גם אם המוח שלם טרפה דאנו רואין שבא מן המוח וכיון דלהט"ז כה"ג כשר הגם דהש"ך אוסר מ"מ בנמצא בין קרום לגלגולת דלהמחבר בלא"ה כשר כמש"כ נראה דיש להכשיר בהפ"מ אם רואין שהעילאה שלם וא"כ מפסיק בין מים להתתאה: