שו״ת בית הלוי – חלק ג – סימן כג

סימן כג

קצת ביאור בסוגיא דנפלה סכין.

יו"ד סי' ג' ואפי' הפיל סכין בידו או ברגלו בלא כוונה ושחט שחיטתו כשרה, אבל אם נפלה מעצמה כו' וכן אם הי' הסכין מונח בחיקו או בידו כנפלה מעצמה דמי, וכ"כ הטור ודברים אלו כתבם הרשב"א בתוה"ב דף י"א, דס"ל דרק נפלה מעצמה פסול אבל אם הוא הפילה אע"ג דלא נתכוין גם להפיל רק נדחף הסכין ברגלו בלא שום כוונה כלל כשרה, ובודאי דלכאורה קשה על הטור שלא הביא כלל דעת הרא"ש שחולק להדי' על זה וכתב וז"ל טעמא דנפלה הא הפילה כשרה ואע"ג דלא אכוין לחתיכה אלא נתכוין להפיל קרינן בו וזבחת, ומיהו בלא כוונת שום דבר אי אפשר דכתיב וזבחת דהוא כמו ועשית דצריך לכוין לאיזו דבר מעשה ובענין אחר לא מקרי כח גברא, הרי דכ' להדי' דצריך לכוין להפיל לכל הפחות אבל בלא נתכוין כלל לשום דבר פסול, שוב ראיתי בפר"ח שעמד על זה וכתב דאפשר דלא דקדק הרא"ש בלשונו ולא בא הרא"ש למעט אלא נפלה מעצמה אבל הפיל גם בלא שום כוונה כשרה, ודבריו אלו אינם מובנים דהרי הרא"ש כתב מפורש דבעי דוקא כוונה להפיל ובלא"ה פסולה, וכן הקשה עליו התב"ש וכן הוא להדיא דעת רש"י בגמרא דף ל"א דאמרי' טעמא דנפלה הא הפילה כשרה ואע"ג דלא איכוין וכ' רש"י וז"ל ואע"ג דלא איכוין לשחוט אלא להפלת סכין, הרי להדי' דצריך מיהא כוונה להפיל:

הן אמת דלכאורה יש להבין דעת רש"י והרא"ש דבמשנה הא לא תנן רק דאם נפלה פסול והגמ' מדייק מדנקט המשנה הפסול בנפלה מעצמה מכלל דבהפילה דעדיף מני' כשרה ובנפלה מעצמה הא איכא ב' ריעותות א' שמעצמה נפלה שנית שלא הי' בו שום כוונה וא"כ הא יש לדקדק מני' הא הפילה האדם בלא שום כוונה ואפילו להפיל כשרה דאם נאמר דגם בהפיל איכא אופן דפסול הדר קשה למה נקטה המשנה נפלה, מיהו גם זה ניחא דבסנהדרין דף ע"ז בתוס' ד"ה סוף חמה כתבו וז"ל והא דתנן נפלה סכין הא הפילה כשרה ואע"ג דלא איכוין קשה דנפלה הוא כמו הפילה למ"ד אשו משום חציו ומסקי' התוס' דהך סוגי' דחולין אתי' כמ"ד אשו משום ממונו, וכבר ראיתי מי שנתקשה בדברי התוס' הללו דהרי הגמ' פריך כאן לר' יוחנן מהך משנה דהא הפילה כשרה ור"י הא ס"ל להדי' דאשו משום חציו בב"ק, ובאמת דדברי התוס' פשוטים ומבוארים דהא גם למ"ד אשו משום חציו וגם נפלה הוה הפיל מ"מ נוכל לדקדק כן טעמא דנפלה דליכא כוונה גם להפיל הא הפיל בכוונה להפיל גם בלא כוונה לשחוט כשרה ומקשה שפיר לר"י דמצריך כוונה לשחיטה, וכל קושי' התוס' שם הוא רק על הא דאמרי' בהתחלת הסוגי' הא הפיל כשרה ואע"ג דלא מכוין ומפרשים התוס' ואע"ג דלא מכוין כלל דס"ל לדוחק לומר כפרש"י דלא מכוין לשחוט רק מכוין להפיל וזהו דמסקי התוס' דהא דמכשרינן בסוגי' גם בלא שום כוונה כלל אתי' ע"כ כמ"ד משום ממונו דלמ"ד משום חציו הרי הוי' נפלה כמו הפילה בלא כוונה כלל, ומ"מ בסוף הסוגי' מקשה הגמ' שפיר לר' יוחנן דגם לדידי' הא מוכח דבכוונה להפיל מיהא כשרה, וא"כ עכ"פ הא מוכרח בדעת התוס' דלהלכה דקיי"ל משום חציו ולדידי' נפלה הוא כהפילה ממש ולדידי' לא כשר רק בנתכוין להפיל דבלא כוונה כלל הא תני במשנה דנפלה פסול, ומש"ה כ' הרא"ש כן שפיר להלכה ורש"י ס"ל לדוחק לאוקמא הך סוגי' דלא כהלכה ומש"ה דחק לפרש הך דלא אכוין היינו שלא נתכוין לשחוט רק להפיל, ועכ"פ מדברי רש"י והתוס' דסנהדרין והרא"ש הא מוכח דלהלכה בעי כוונה להפיל דווקא, וא"כ צ"ע על הטור ושו"ע שפסקו דלא כדעתם:

והנה בדעת הרא"ש שהסביר הטעם דבעי כוונה להפיל מיהא משום דכתיב וזבחת והוא כמו דכתיב ועשית ובעי מיהא שיכוין לאיזו מעשה, ויש להסתפק בדעתו אם כתב כן רק להלכה דקיי"ל משום חציו ולדידי' מוכרח מהמשנה דבעי כוונה להפיל, אבל לר"ל דס"ל אשו משום ממונו ולדידי' הא נוכל לדייק מדנקטה המשנה רק נפלה הא הפיל כשרה גם בלא נתכוין להפיל דהא בנפלה ליכא כוונה כלל ומדנקטה נפלה הא מוכח דהפיל כשר גם בלא שום כוונה ונאמר דר"ל לא ס"ל הך סברא של הרא"ש ואע"ג דכתיב וזבחת לא בעי שום כוונה, גם י"ל דהרא"ש כתב סברתו לכ"ע דכיון דכתיב וזבחת ה"ה כמו ועשית דבעי שיכוין לאיזו מעשה ובלא"ה לא חשוב כח גברא כלל, ונאמר דלר"ל בע"כ לאו דוקא נקטה המשנה נפלה דהא גם הפיל בלא שום כוונה פסולה וא"כ שוב לר"ל לא נוכל לדקדק כלל מהמשנה דלא בעי כוונה לשחיטה כיון דלאו דוקא נקטה המשנה וי"ל דגם הפיל פסול גם בנתכוין להפיל עד שיתכוין לשחוט, ונאמר דכל השקלי וטרי' של הך סוגי' הוא רק למ"ד משום חציו היפוך מדעת התוס' בסנהדרין, ואם נאמר כן הא יש מקום לישב הא דאמר בגמרא מאן תנא דלא בעי כוונה לשחיטה אמר רבא ר' נתן הוא, ופריך והא אמרה רבא חדא זימנא וכתבו רש"י והתוס' הא דלא פריך תנינא חדא זימנא משום דבמשנה לא תנן הפילה כשרה וי"ל דנקט נפלה וה"ה הפילה כו', ובודאי דקשה טובא דא"כ דמהמשנה אין מוכרח כן מאי פריך לקמן על ר' יוחנן דס"ל דחולין בעי כוונה ופריך והאר"י הלכה כסתם משנה ותנן נפלה סכין פסולה הא הפילה כשרה ולכאורה צע"ג לישב זה, אבל לפי הנ"ל ניחא דלא קאמר תנינא חדא זימנא דהא למ"ד משום ממונו ליכא לדייק כלל מהמשנה דלא בעי כוונה דלדידי' הא ע"כ לאו דוקא נקטה נפלה כיון דגם הפיל בלא שום כוונה פסול וא"כ שוב י"ל דגם הפיל בכוונה פסול עד שיכוין לשחיטה, ורק רבא לשיטתו מדקדק שפיר דס"ל בב"ק דף כ"ב משום חציו ונפלה הוא כמו הפיל ושוב יש לומר דהמשנה נקטה בדוקא נפלה הא הפיל בכוונה להפיל כשר ומש"ה פריך והאמרה רבא חדא זימנא, וכן על ר' יוחנן דס"ל משום חיציו פריך ג"כ שפיר דמוכח מהמשנה דחולין לא בעי כוונה וכמו שנתבאר: