שו״ת בית הלוי – חלק ג – סימן כב

סימן כב

ביאור דעת רש"י ותוס' בדיני חלדה.

חולין דף כ' ר"ה אמר מפני שהוא מחליד, פירש"י דלאחר שנתפרק העצם נכנס הסכין תחת העצם לפי שהעצם עומד במקומו ואינו מתפשט לצדדין כדרך כל בית השחיטה, הנה דעת רש"י דכל שהסכין נכנס בעומק תוך החתך וצדדי החתך הם עולים גבוה מן הסכין גם זה נקרא חלדה לרב הונא ומש"ה כתבו התוס' דלפי"ז דאם הסכין רחב גם לר"ה אינו חלדה, ורבא חולק על ר"ה דס"ל דחלדה היינו כחולדה הדרה בעיקרי בתים דמכסי' הכא מגלי' פי' דרק כשהסכין מכוסה נקרא חלדה אבל הכא הרי אין שום דבר עולה על הסכין לכסותו והרי הוא מגולה דרך הסדק, והנה לקמן דף למ"ד איבעי' לן תחת המטלית מהו ונשאר בתיקו וכן פסקינן דאסורה מספק דילמא גם תחת מטלית נקרא חלדה ולר"ה אפי' אם חתך גם המטלית וירד עד לסימנים גם זהו בכלל הספק דהרי המטלית עומד במקומו והיא כמו העצם דבכה"ג מקרי חלדה לר"ה, ולרבא כשר בודאי ורק היכא דהכניס הסכין תחת המטלית ושחט אז הוא דאיבעי לן אבל אם חתך דרך המטלית פשיטא דכשרה לרבא. והנה להלכה ודאי דקיי"ל בהא כר"ה דהרי להלכה קיי"ל דמוליך ומביא כשר וכמו שפסק הרמב"ם בפרק ששי מה' מעה"ק וא"כ אי אפשר לומר כרבא משום דורס וגם הא מסקינן דמליקה חותך שדרה בלא רוב בשר דלכו"ע אינו רק טרפה וא"כ הא דמלק בסכין מטמא בע"כ הוא כר"ה משום חלדה, אמנם עיין ביו"ד סי' כ"ד סעיף ח' החליד את הסכין תחת העור כו' או תחת המטלית הקשור בצוארה כו' שחיטתו פסולה, ומדברים אלו הא מבואר דרק כשהכניס הסכין תחת המטלית אבל אם חתך למעלה דרך המטלית כשרה, וז"ל הרמב"ם בפ"ג מה' שחיטה או שפרס מטלית על הסכין ועל הצואר ושחט תחת המטלית הואיל ואין הסכין גלוי' ה"ז ספק נבלה, ומבואר להדי' דאם שחט דרך המטלית כשרה בודאי וכל זה הוא דלא כשי' רש"י הנ"ל, אמנם זה אינו וי"ל דגם רש"י ס"ל להלכה כהני פוסקים דהתוס' הביאו דרש"י כתב בזבחים דף ס"ח דמקרי חלדה משום דנועץ ראשו של סכין כדי שלא יחתוך רוב הבשר קודם חתיכת הסימנים והוא סותר פירושו שבכאן, והנראה ברור דהא דכ' רש"י בכאן דלר"ה מקרי חלדה מה שהסכין נכנס בעומק כתב זה להס"ד דס"ל כאן דחותך רוב בשר קודם הסימנים וא"כ הא איירי המשנה דמלק בסכין שחותך כדרכו באורך הסכין על כל רוחב הצוואר ובע"כ הא דהוי' חלדה משום דהסכין נכנס בעומק ורבא חולק על זה כיון דמיגלי' לא מקרי חלדה אבל להמסקנא דחותך שדרה בלא רוב בשר הא א"א לחתוך כדרכו באורך הסכין ומוכרח לנעוץ ראשו שלא יחתוך רוב הבשר שפיר הוא חלדה גמורה לכ"ע דהסכין מכוסה בבשר, שוב מצאתי ביש"ש סי' מ"ב שכתב דלהמסקנא נפרש דהך מפני שמחליד דקאמר ר"ה הוא מה שנועץ הסכין תחת הבשר ומש"ה אע"ג דלהלכה בודאי קיי"ל כר"ה דהך דמלק בסכין הטעם הוא משום חלדה כיון דמוליך ומביא כשר מ"מ בעיקר דינו של חלדה יש לנו לפסוק כרבא דבתראי הוא דהיכא דמגלי' לא מקרי חלדה ורק משום דנועץ הסכין הוא חלדה ומש"ה כתב רש"י כן בזבחים כמו שהוא לפי המסקנא, ונוכל ליישב גם המשך הסוגיא לפי"ז דרבא בעצמו הדר בו וס"ל הטעם מפני שהוא מחליד דקאמר רבא אי קשי' לי הא קשי' לי וכי מתה עומד ומולק אלא אימא חותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר. וכבר עמד בחידושי הרשב"א על לשון זה אי קשי' לי הא קשי' דלשון זה הוזכר כמה פעמים בגמ' היכא דמעיקרא מקשה קושי' אחת ומשני לה וקאמר אלא אי קשי' הא קשי' אבל הכא לא הוזכר כאן מקודם שום קושי' רק מקודם רצה הגמ' להביא סייעתא ודחי לה ומאי שייך לומר אי קשי' הא קשי' אבל לפי הנ"ל הא נוכל לפרשו כפשוטו דקאי על מה שמקשה תחילה רבא מ"ט לא אמר כר"ה ומשני דחלדה הוא דמכסי' הכא מגלי' וע"כ קאמר רבא אי קשי' לי הא קשי' לי וכי מתה עומד ומולק אלא ע"כ אימא חותך שדרה בלא רוב בשר פי' וא"כ הא הוי' שפיר חלדה ומש"ה פרש"י כן בזבחים, ועכ"פ להלכה י"ל דגם רש"י מודה דלא הוי' חלדה רק כשהסכין מכוסה, והרי דעת הפוסקים הרמב"ם והטור מוכרחין אנחנו לפרש כמש"כ דהרי כולם לא נקטו בכללא דחלדה רק זה האופן דהסכין מכוסה ולא יותר והרי איך שיהי' הפירוש בדברי ר"ה אם כפרש"י משום דהסכין נכנס בעומק ואם כפי' התוס' משום דחותך מלמטה למעלה הרי עכ"פ לר"ה איכא עוד אופן חלדה גם היכא דמגלי' ועכ"פ הי' להפוסקים גם אופן חלדה זו דפוסל כיון דהלכה כר"ה בפי' המשנה, א"ו מוכרח דס"ל כמש"כ דהא דמפרש הגמרא דר"ה ורבא פליגי היכא דמגלי' הוא רק להס"ד אבל להמסקנא כ"ע מודים דמגלי' אינו חלדה וכמש"נ:

שם בתוס' ד"ה מפני שהוא מחליד, פי' הקונטרס לאחר שנתפרקו פרקי העצם כו' וכשחותך הסכין תחת העצם הויא חלדה, ולפירושו לא איירי בסכין רחב, והנה צ"ע דא"כ הרי ודאי קשה טובא דהא אמר ר"ה מ"ט לא אמר כרבא קסבר מוליך ומביא כשר וכ' רש"י וז"ל וההיא דמלק בסכין סתמא קתני לא שנא קוצץ ויורד ל"ש מוליך ומביא ומוכרח דלטעמא דר"ה א"ש בכל האופנים ואם נאמר דגם לדידי' לא איירי המשנה בכל האופנים הרי הי' יכול לומר כרבא וכשדרס, וצ"ל דבאמת זהו כוונת התוס' שנתכוונו בזה להקשות על פרש"י דלדידי' הא לא איירי בסכין רחב ותקשה כנ"ל, ועכ"פ זה מוכרח ע"כ לומר בדעת רש"י דס"ל דלר"ה גם בסכין רחב פסול, ואע"ג דהסכין עולה למעלה מן פרקי העצם, והנראה לומר בדעת רש"י דס"ל דמה שהסכין נכנס תוך עומק הסדק בשביל זה לא שייך להיות חלדה כיון דדרך הסדק הוא מגולה למעלה אע"ג דהעצם שבצדדים גבוה מן הסכין, רק ר"ה ס"ל דגם הבית השחיטה צריך להיות מגולה ואם בית השחיטה מכוסה הגם דהסכין מגולה נקרא ג"כ חלדה ומש"ה כיון דהעצם עומד ואינו מתפשט כלל ורוחב הסדק אינו רק כפי עובי הסכין לא יותר נמצא הסכין מכסה כל רוחב הסדק וכשחותך בתחתיתו של סכין למטה מן העצם להסימנים הרי השחיטה מכוסה ופסול גם אם הסכין רחב ורבא ס"ל דכל הפסול הוא בכיסוי הסכין וכאן הרי הסכין מגולה דרך הסדק ולא איכפת לי' מה דבית השחיטה מכוסה דהא קיי"ל דלא בעינן שחיטה מפורעת, וז"ל רש"י הכא הא מגלי' דאע"פ שאין העצם מתפשט כל כך לגלות בית השחיטה מ"מ הסכין נראה ומגולה כל זמן חתיכתו ואפי' בסכין קצר כשר לרבא, ומדבריו אלו הרי משמע להדי' דטעמא דר"ה הוא משום דאין בית השחיטה נראה דס"ל לר"ה דאע"ג דלא בעי' שחיטה מפורעת וכדאיתא בדף למ"ד דגם בשוחט בג' מקומות כשר אע"ג דלא מירוח בית השחיטה מ"מ הרי גם שם קצת מתפשט ונראה משא"כ מכוסה לגמרי פסול, שוב מצאתי בתב"ש בדיני חלדה שהביא דברי הראב"ן שכתב בטעם חלדה דבעי שיהי' שחיטה מפורעת יעו"ש, והגם דלא הבנתי דבריו ואין בידי לעיין בו דהא לא בעי מפורעת מ"מ זה חזינן להדי' דס"ל דפסול דחלדה הוא מה שאין בית השחיטה נראית וא"כ הא ודאי דנוכל לומר כן בדעת רש"י אליבא דר"ה דס"ל לר"ה דאם בית השחיטה מכוסה פסול ולא מהני כלל מה דהסכין מגולה:

שם בא"ד ונראה דחשיב חלדה לפי ששוחט הסימן ממטה למעלה, פי' דצדו של הסימן שלצד העצם נשחט קודם צדו של האויר, ועיין לקמן דף למ"ד אר"י אמר רב החליד הסכין בין סימן לסימן ופסקו פסול ופריך תנינא או שהחליד הסכין תחת השני פסול ומשני אי ממתניתין ה"א מלמטה למעלה דלא קעביד דרך שחיטה אבל מלמעלה למטה דקעביד דרך שחיטה אימא שפיר דמי קמ"ל, הרי דאי לאו מימרא דרב הי' ס"ד דבשוחט כדרכו מלמעלה למטה אע"ג שהסכין מכוסה דהחלידו תחת סימן הראשון כשר וא"כ הא ע"כ היה מוכרח לומר הא דפסול מלמטה למעלה הוא משום דהצד של המפרקת נשחט קודם צדו של האויר וזהו החלדה שפסל' ההלכה. וס"ל לר"ה דגם לפי האמת הוא כן רק רב קמ"ל דגם מלמעלה למטה נקרא ג"כ חלדה מה שהוא מכוסה אבל גם אופן הראשון דהיינו מלמטה למעלה גם זהו בכלל חלדה אע"ג דהסכין מגולה, ורבא חולק עליו בזה דהיכא דמגלי' לא מקרי חלדה לפי האמת וכל פסול דחלדה אינו רק כשהוא מכוסה, והנה יש לעיין להתוס' היכא דשחט כדרכו מן הצואר רק היפך הסימן והצד של הסימן הסמוך למפרקת החזירו לחוץ ושחטו אם נימא דהא ג"כ שחט זה הצד של המפרקת קודם ופסול לר"ה או כיון דמ"מ השתא בעת השחיטה הוי' זה הצד להאויר כשרה, שוב ראיתי בריטב"א שכ' וז"ל הכא הא מגלי' ור"ה סבר דכל שהשחיטה מלמטה למעלה חלדה היא ונקט במתניתין חלדה לפי שעל רוב כך הוא, ומדבריו מוכח דס"ל דגם אם הפך מחי' פסול לר"ה ומש"ה הוקשה לי' דא"כ הא פסול בלא חלדה וע"ז תי' דקראו חלדה משום דע"פ הרוב כששוחט זה הצד קודם הוא ע"י שתוחב הסכין תחת הסימן, דאל"כ מאי הוקשה לו הא א"א להיות זה הפסול רק בחלדה או בשוחט מן העורף ואז בלא"ה טרפה משום שבירת המפרקת, אמנם לפי"ז קשה טובא הא דתנן השוחט מן העורף שחיטתו פסולה משום שבירת המפרקת והרי ע"כ נשחטו הסימנים ממטה למעלה ובלא"ה פסול לר"ה משום חלדה והא גם בשוחט מן הצואר רק היפך הסימן הצד שלמטה למעלה פסול אלא מוכח דכה"ג כשר גם לר"ה ולא משכחת להאי פסול לר"ה או בהחליד הסכין תחת הסימן או בשוחט מן העורף וצ"ע: