שו״ת בית הלוי – חלק ג – סימן כא, קטע 2

ביו"ד סימן ב' סעיף י"א היו ישראל ופסול אוחזין בסכין ושוחטין פסולה, והוא דברי הרשב"א בתוה"ב, והש"ך בס"ק למ"ד הביא דעת הג"א וכמה מהפוסקים דכשר דכיון דכל פסולו של הפסול הוא משום דאינו בר שחיטה וכיון דיש כשר עמו כשר, ולכאורה נראה ראי' להג"א דהתוס' בדף י"ח הוכיחו מהא דבדף מ"א מוקמינן להמשנה דשנים אוחזין בסכין אחד לשם א' מכל אלו ואחד לשם דבר כשר שחיטתו פסולה דאיירי בישראל מומר דבלא"ה אמרינן דלצעורי קמכוין והקשו התוס' דלמה לי' שמכוין לשם א' מכל אלו תיפוק לי' דהוא מומר והוכיחו מזה התוס' דבפעם א' לא נעשה מומר ושחיטתו השני' כשרה, והרי מוכרח מדבריהם דס"ל כהרשב"א דלהג"א אם לא הי' מכוין לשם דבר הפוסל לא הי' נפסל משום שחיטת מומר כיון דיש כשר עמו ורק משום דמכוין לדבר הפוסל אסור, וא"כ הרי כתב הש"ך בסי' ב' ס"ק י"ז דהעיקר כהפוסקים דגם בפעם אחד נעשה מומר דשחיטתו השני' פסולה ולפי"ז הרי תשאר קושי' התוס' דלמה לי' דמכוין לא' מכל אלו ובע"כ מוכרח דס"ל כהג"א, אמנם אין זה מוכרח די"ל דהם מפרשים כהרמב"ם דמפרש הך דהשוחט לשם הר אינו עבודה שעובד לההר בזה דא"כ הי' אסור גם בהנאה רק מכוין לרפואה וכדומה לזה מדברי הבאי ואינו רק סרך ע"ז ולא עכו"ם ומש"ה לא אסרו בהנאה ולדידי' הא דמשני בישראל מומר הא ג"כ אין פירושו מומר לעבוד עכו"ם רק הוא מומר לעשות זה האיסור לשחוט לשם הר לרפואה וכדומה ומשו"ה לא אמרינן בי' לצעורי קמכוין דהא עיקר הטעם דאמרי' דלצעורי מכוין משום דלא חשדינן לי' שיעשה האיסור וכיון דכבר נחשד לזה האיסור לא אמרי' בי' לצעורי מכוין, ועכ"פ כיון דאינו מומר לע"ז ממש מקרי בר שחיטה ושחיטתו סתם כשרה ומיושבת קושי' התוס' וי"ל דהני פוסקים מפרשים כן, ועיין בב"י במה שכתב לפרש דברי הרמב"ם שפסק כתי' הראשון דאית לי' שותפות ומדבריו שם מוכח דס"ל דגם להרמב"ם הא דאמר בישראל מומר היינו מומר לעכו"ם ממש ודלא כמש"כ מומר לשחוט לשם הר:

ועיין בדף מ' במשנה שנים אוחזין בסכין וכתב רש"י וז"ל זה בראשו וזה בקתו, ולכאורה לא ידענו מאי רצה רש"י בזה והא לפי מה דמסקינן בדף למ"ד דלא בעי שחיטה מפורעת מתוקמא המשנה גם בשני סכינים, והנראה ברור דרש"י ס"ל דגם שחיטה שני' של מומר אסורה ודלא כהתוס', וכיון דבגמ' מוקמינן לה במומר וקשה לרש"י דלמה צריך שמכוין לא' מכל אלו תיפוק לי' דהוא שחיטת מומר ומשו"ה כתב דאיירי שזה אוחז בראשו וזה בקתו ומשו"ה לא מפסלה משום מומר דס"ל כהג"א ולא ניחא לי' לפרש בשני סכיני' דהרי המומר הי' פוסל גם בלא נתכוין לשם הר כיון דאין כשר מסייע לי' במעשיו ועכ"פ מדברי רש"י מוכח כהג"א, וגם דעת הר"ן לפי המבואר בט"ז סימן ד' ס"ק ד' מוכרח דס"ל כהג"א יעו"ש: