שו״ת בית הלוי – חלק ג – סימן ט, קטע 5

ולכאורה נראה דהרי הרא"ש דקדק וכתב דבמים שיש להם סוף ליכא חשש דבדדמי ויש לומר דכוונתו דרק ביש להם סוף דאין מקום לטעות בו הוא דלא שייך דודאי עומד ושוהה עליו עד שיעור שת"נ כיון שיכול לעמוד על בירור הדברים אבל באין להם סוף כיון דגם אם יעמוד שם לא יתברר לו הדבר בבירור גמור, ועוד כי העד בעצמו מסיח דעתו ממנו וסובר דודאי כבר הוליכוהו המים מכאן למרחוק ולמה יעמוד עוד בזה המקום ושייך בדדמי, וכן הבין הלח"מ בכוונת הרא"ש דרק ביש להם סוף לא שייך בדדמי, והא דבעובדא דחסא לא אפקוה כשניסת אע"ג דשם היה משאל"ס צריך לומר דחששא דבדדמי לא חיישינן לי' רק לענין לכתחילה שאסורה להנשא ולא להוציאה אם ניסת והכא מקשה הגמרא על הא דהתירם רבי לכתחילה. והנה נ"מ לדינא בזה דנאמר דהרא"ש מודה באל"ס איכא בדדמי אע"ג דלענין להשיאה לכתחילה הא בלא"ה אסורה משום משאל"ס ואם ניסת הרי מוכח מעובדא דחסא דלא מפקינן לה אף במשאל"ס מ"מ נ"מ בנטבע ביש להם סוף רק הנהר גדול עד שהעומד במקום שנטבע אינו יכול לראות שפתו השני דדינו כמשאל"ס ואח"כ בא עוד ע"א והעיד שעמד בשפתו השני וראה שלא עלה בזה הזמן שום נטבע ושליטת עין של זה מגיע עד שליטת עין של זה דמשום חומר דמשאל"ס הרי שרי' להנשא לכתחילה ומ"מ אסורה לכתחילה משום חשש דבדדמי כיון דזה העד שעמד כאן לא ידע שבשפתו השני עומד עוד אחר ומשגיח עליו ויש לחוש דזה העד לא שהה כדי שת"נ והלך לו והנטבע עלה בכאן במקום שאין שליטת השני מגעת:

אמנם עיקר דברים אלו קשים דהרי הראב"ד הוכיח דלא חיישינן לבדדמי גם לכתחילה מהא דחסא דלא הוציאוה באל"ס מכלל דביש להם סוף שרי' גם לכתחילה ובודאי קשה דהאיך יליף לכתחילה מדלא הוציאוה בדיעבד ודילמא גם ביל"ס אסורה לכתחילה, ותדע דלמה הוצרך הראב"ד להוכיח מדיוקא ואמאי לא הוכיח בפשיטות מגופה דעובדא מדלא הוציאוה מכלל דלא חיישינן לבדדמי וע"כ משום דיש לדחות דכלל חשש של בדדמי הוא רק לענין שלא להתירה לכתחילה ולא להוציאה אם ניסת וכמו דמבואר בהגהות מרדכי סוף פרק מצות חליצה וז"ל ועוד את"ל דהוי' בדדמי ומלחמה אם ניסת פשיטא דלא תצא כמו שפסק רב נחמן במים שאין להם סוף עכ"ל ועיין בריב"ש סי' שע"ט שכ' דכל היכא דחוששין לבדדמי תצא ובע"כ הוא פלוגתא דרבוותא וא"כ מאי הוכיח מדלא הוציאוה דביל"ס שרי גם לכתחילה דילמא גם ביל"ס אסורה לכתחילה, ומוכרח דס"ל להראב"ד לסברא פשוטה דלא הקילו במשאל"ס לומר דלא תצא רק דאם הי' באופן כזה ביש להם סוף הי' שרי לכתחילה דרק על הך חומרא דאין להם סוף דהיינו דהחשש הוא שמא עלה מרחוק בזה הקילו אם ניסת אבל אם הוא באופן דגם ביש להם סוף הי' אסורה לכתחילה הגם דבדיעבד לא תצא מ"מ באין להם סוף צריך להיות תצא כיון דיש בה שני חששות שמא עלה מרחוק ושמא אומר בדדמי וא"כ מה דחה הרא"ש דביל"ס לא שייך בדדמי מ"מ כיון דבאל"ס איכא בדדמי הרי צ"ל תצא והוכיח הראב"ד שפיר אלא ודאי כוונת הרא"ש דלענין חששה שמא לא שהה כדי שת"נ דסגי בעומד במקומו ורואה לא שייך כלל בדדמי וגם באל"ס לא שייך לענין זה דניחוש שמא לא שהה עליו ומשום הכי לא הוציאו לאשת חסא דהרי אם ניסת דין משאל"ס שוה ממש ליש להם סוף דסגי רק בעומד ורואה כדי שת"נ וליכא בדדמי, והא דמקשה הכא והא מים כמלחמה דמיא נאמר להרא"ש דודאי דגם בס"ד ידע דבמשאל"ס אשתו אסורה דמשנה מפורשת הוא, והרי גם בשלשלוהו לים ועלה בידם רגלו מן הארכובה ולמטה תנן דאסורה. ורק דבס"ד היה סבר מהתורה רבי מכלל דאמרו הנשים עוד אומדנות והוכחות שראו בהם אשר מהם מוכרח דודאי מתו ועל זה מקשה והא מים כמלחמה וניחוש על האומדנות שאמדו בדדמי, ומה שדקדק הרא"ש בדבריו וכ' דיש להם סוף לא שייך בדדמי הוא משום דבא לתרץ הא דבהך סוגיא דמקשה והא מים כמלחמה דמי' מוכח דבמים שייך בדדמי כמו במלחמה ובמים שיש להם סוף מוכח מהך דחסא דשרי לכתחילה וע"ז תי' דביש להם סוף דלא בעינן לענין התירה דידה רק שיהיה עומד ורואה לא שייך בדדמי וכמו כן הוא באין להם סוף לענין אם ניסת דג"כ א"צ רק שיעמוד עליו כשיעור לא שייך] אבל הכא דאין להם סוף ובע"כ היה שם עוד איזו אומדנות והוכחות שפיר שייך בדדמי. אמנם לפי זה יתחדש חומרא אחת מדפריך ותסברא והא מים שאין להם סוף אשתו אסורה דקים לי' להגמרא להלכה פסוקה וכלל מוסד דכל מים שאין להם סוף לא מהני שום צירוף ושום אומדנא להתירה לכתחילה כל זמן שלא הועלה מן המים. וצ"ע:

גם אפשר לומר עוד דבדוקא נקט הרא"ש משאל"ס וכמו שהבין הלח"מ רק ס"ל להרא"ש דהרי עיקר חשש של בדדמי הוא רק חששא בעלמא ומדרבנן החמירו בזה וס"ל דזהו דוקא אם באותו מעשה שמעיד עליו בודאי שייך לומר בדדמי וחששו דלמא אומר העד כן אבל אם יש להסתפק דלמא לא שייך כלל בזה המעשה בדדמי אין לחוש לספיקו כלל, והרי העכו"ם שאמר טבע חסא לא הזכיר כלל בדבריו באיזו מקום טבע ויש להסתפק אם במים שיש להם סוף או באין להם סוף וכיון דאפשר הי' המעשה ביש להם סוף דלא שייך בו כלל בדדמי לא חיישינן לי'. והא דמדייק שם רב אשי מדלא היציאה ר"נ דמים שאין להם סוף אם ניסת לא תצא מדייק שפיר דאם נאמר דתצא אם כן הא מוכרח דחששא שמא עלה במשאל"ס הוא חששא גמורה מדאורייתא א"כ הא יש להסתפק דלמא הי' המעשה באל"ס והי' צריך להוציאה: