שו״ת בית הלוי – חלק ב – סימן א, קטע 70

ישעיה קפיטיל ס'. קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח, כי הנה החושך יכסה ארץ וערפל לאומים, ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה, ואיתא שם בילקוט קומי אורי אמרה כנסת ישראל רבש"ע עמוד אתה בראשונה ואני אחריך, אמר לה יפה אמרת שנאמר עתה אקום יאמר ה', ויש להבין הכוונה בזה המאמר מהו שאמרה כנ"י עמוד אתה בראשונה והוא לבקשתה זאת על איזו ענין ירמוז, גם יש להבין דהפסוק שהביא הילקוט שנא' עתה אקום לראי' שהסכים הקב"ה לבקשתה לא ידענו מה שייך פסוק זה לכאן דהא כתיב גבי עונש בתהלים קפיטיל י"א משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה' ומאי שייך פסוק זה להך פסוק דקומי אורי ולבקשתה המדברים בתנחומין וגאולתן של ישראל:

רק הענין נראה לבאר דהנה ישועתן של מאמינים וכן משפטם של אינם מאמינים על מעשיהם הרעים ועל שיעבודם הם שני דברים שהם אחד ושניהם תלוים זה בזה, וכשזה קם זה נופל, וכמו דמבואר במס' מגילה (דף ו') ירושלים וקיסרי אם יאמר לך אדם ישבו שתיהם אל תאמין חרבו שתיהם אל תאמין חרבה ירושלים וישבה קיסרי חרבה קיסרי וישבה ירושלים תאמין שנאמר אמלאה החרבה אם מלאה זו חרבה זו. רב נחמן בר' יצחק אומר מהכא ולאום מלאום יאמץ, וא"כ ישועתן של ישראל תלוי בשני אופנים, אחד אם יעשו תשובה ויזכו במעשיהם הטובים להגאל וממילא על ידי ישועתן של ישראל שיגיע תצמיח הנקמה והעונש על שהריעו ושיעבדו לישראל, ובזה נבאר מאמר הכתוב בתהלים קפיטיל ק"ג ובצדקתך תוציא מצרה נפשי ובחסדך תצמית אויבי והאבדת כל צוררי נפשי כי אני עבדך אמר דע"י החסד שתגדיל עלי בזה החסד תצמית אויבי, ויגיע אז העונש ומדת הדין להעכו"ם מהחסד שעל ישראל, וכן יכול להיות להיפוך דגם אם ישראל לא יהיו זכאין חלילה עכ"ז כשתתמלא סאתם של העכו"ם ויגיע זמן העונש להם להחריבם אז מהמידת הדין שעל העכו"ם תצמח גאולתן וישועתן של ישראל כי נגד העכו"ם כל ישראל צדיקים גדולים ויזכו עי"ז במשפט להגאל. ובזה נבאר הפסוק בישעי' קפיטיל ס"ג כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה ואביט ואין עוזר ואשתומם ואין סומך ותושע לי זרועי וחמתי היא סמכתני ואבוס עמים באפי ואשברם בחמתי והמשך הכתוב אמר ושנת גאולי באה דהגיע כבר זמן הקץ לגאול אותם, ואביט ואין עוזר ואשתומם כי אין סומך פי' התבוננתי במעשיהם של ישראל וע"י מעשיהם אין להם זכות שאגאל אותם ואין בהם שיושיע לי בצדקתו ובמעשיו הטובים שאגאלם, ותושע לי זרועי וחמתי היא סמכתני ואבוס עמים באפי דהחימה שיש לי על העכו"ם עבור מעשיהם הרעים אשר לא טובים היא תושיעני ותסמוך אותי לגאול את ישראל וכמו שנתבאר:

ובזה יבואר לנו המשך הכתוב בישעי' נ"ט, וילבש צדקה כשריון וכובע ישועה בראשו וילבש בגדי נקם תלבושת ויעט כמעיל קנאה כעל גמולות כעל ישלם כו' לאיים גמול ישלם כו' ובא לציון גואל, וז"ל הזוה"ק פ' האזינו כתוב אחד אומר וילבש צדקה כשריון וכתוב אחד אומר וילבש בגדי נקם תלבושת אלא א"ר יצחק וילבש צדקה כשריון בזימנא דישראל זכאין לא זכו וילבש בגדי נקם וגו'. ולפי הנ"ל מבואר היטב דהכתוב מדבר בגאולה ובא לומר דבין כך ובין כך יגאלם וביאר לנו אופני שני הגאולות או וילבש צדקה כשריון דהיינו כשישראל יזכו במעשיהם ויבא לשלם להם שכר טוב על מעשיהם ואם לא יהי' זכאין חלילה וילבש בגדי נקם תלבושת לשלם עונש להעכו"ם לאיים גמול ישלם ובא לציון גואל עי"ז:

ובזה נבאר דברי הגמר' במס' סנהדרין (דף צ"ט) דא"ל ההוא צדוקי לר' יהושע בר' חנניא אימתי אתי משיחא א"ל לכי תחפי חשיכה להני אינשי א"ל מילט קא לייטת לי א"ל קרא כתיב כי הנה החושך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח ה', ולפי פשוטו אינו מובן השאלה ששאל אימתי יבא משיח אשר כל המאמינים בביאת המשיח יודעים אשר זמנו סתום וחתום מעין כל חי וליבא לפומא לא גלי' והאיך שאל לו דבר זה, רק הכוונה דהצדוקי בא לקנטרו בדברים, והא דאמר לו אימתי יבא אין הכוונה שיגיד לו הזמן באיזו יום ובאיזו שנה רק שאלו על הדברים באיזו דבר תלוי ביאתו כשואל אימתי יבא אם כשכולם צדיקים או ישובו כולם בתשובה, וכוונתו הי' לקנטרו דהרי אנו רואין דלא אכשר דרי וכל יום קלקלתו מרובה משל אתמול ואימתי יהי' כן שתזכו ע"י מעשיכם להגאל, והשיב לו דאפילו אם אנחנו לא נהיו זכאין להביא משיח אתם תביאו משיח לנו דכשתתמלא סאתם של העכו"ם זה יגרום ישועתן של ישראל וזהו שהשיב לו לכי תחפי חשיכה להני אינשי פי' כשיגיע זמן לעונש שלכם והביא לו ראי' מסדר הפסוק כי הנה החושך יכסה ארץ וערפל לאומים ועל ידי זה ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה וכמו שמבואר למעלה:

וזהו כוונת דברי הילקוט שהתחלנו, דהנבואה אמרה לכנס"י קומי אורי כי בא אורך אמר להם שיקומו להאיר לעצמם כי בא הזמן, והכוונה בזה שיתעוררו לשוב במעשיהם הטובים להאיר ולהגאל ע"י זכותם, אמרה כנסת ישראל רבש"ע עמוד אתה בראשונה ואני אחריך פי' ביקשה ממנו דגם אם אינם זכאין לזה ואינם קמים מעצמם להאיר לא ימתין הוא עד שיקומו הם רק יעמוד הוא בראשונה פי' שיקום הוא לשפוט להעכו"ם על מעשיהם הרעים ושוב ממילא נקום אנחנו להאיר דנגד רשעתם של העכו"ם נהי' אנחנו צדיקים גדולים וכשתשפוט אותם ממילא יאירו מעשינו נגד ערכם, ולבקשה זו נוכל לבאר שנתכוין דוד המלך ע"ה בתהלים ז' קומה ה' באפך הנשא בעברות צוררי התפלל שיקום ה' באפו וינשא כבוד ה' על ידי העברה והכעס שתכעס על צוררי, ובאה להם התשובה יפה אמרת שנאמר עתה אקום, דהכתוב אמר משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה' פי' דיקום לשפוט את העכו"ם על עבירה זו ויגיע מזה ישועה לישראל, וז"ל ילקוט תהלים שם בחמשה מקומות דוד מקים להקב"ה קומה ה'. א"ל אפילו אתה מקימני איני קם ואימתי אני קם משוד עניים מאנקת אביונים, ולכאורה אינו מובן הכוונה בזה המאמר ולדברינו מובן היטב דדוד התפלל שיגאל את ישראל גם אם לא יהיו זכאים עי"ז שיקום לשפוט את העכו"ם וכאמרו קומה ה' באפך והשיב לו שאינו קם וממתין אנכי על ישראל שיעשו תשובה וכמו שאמר הכתוב שובו אלי ואשובה אליכם ורק משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום דאם יתרבה חטא זה אצל העכו"ם אז אני קם כבקשתך וזהו המשך הכתוב קומי אורי כי בא אורך וכשאמרה לו עמוד אתה בראשונה ואני אחריך והסכים לדברי' ואמר לה יפה אמרת התחיל לפרש סדר הגאולה לפי בקשתה כי הנה החושך יכסה ארץ וערפל לאומים. ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה, וכמו שנתבאר:

והנה לפי מה שנתבאר דזהו אחד מאופני הגאולה מה שיקום לשפוט את העכו"ם וגם כבר גילה לנו הכתוב על איזה חטא הוא קם לשופטם למען יצמח ישועה לישראל והוא שוד עניים אנקת אביונים הרי כל אדם יבין מדעתו דישראל היו צריכין להיות נזהרים מאד מחטא זה שלא יהי' חלילה בידם ג"כ מאותו חטא עצמו דאל"כ מה תועלת במה שיקום לשפוט אותם ע"ז כיון דגם ישראל לא יהיו מנוקים ממנו, וזהו גופה הי' הסיבה והגרם שהי' נמשך כל כך זמן הקץ אשר כל אדם ישתומם עליו דנהי דנאמר דישראל לא הי' זכאין להגאל מ"מ הרי הי' אופן השני דישפוט את העכו"ם רק הסיבה לזה דכשהקב"ה רואה דגם בישראל יש קצת מאותן עבירות עצמן וא"כ הרי אם יקום למשפט על אותן עבירות הרי יגיע חלילה גם לישראל עונש זה וגם הם לא יזכו בדין לפניו וע"כ אינו קם לשפוט את הרשעים ג"כ, ובזה יבואר לנו המשך הכתוב מלאכי ג' הוגעתם ה' בדבריכם ואמרתם במה הוגענו באמרכם כל עושי רע טוב בעיני ה' או איו אלהי המשפט, הנני שולח מלאכי ופינה דרך לפני ופתאום יבא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא אמר ה' צבאות ומי מכלכל את יום בואו ומי העומד בהראותו כי הוא כאש מצרף וכבורית מכבסים, והמשך הכתובים יבואר עפ"י הנ"ל דהם התרעמו על אורך הגלות ועל איחור פעמי הגואל ואמר הוגעתם את ה' בדבריכם באמרם כל עושי רע טוב בעיני ה' ובהם הוא חפץ או איו אלהי המשפט פי' דאמרו אחרי שדרך רשעים צלחה ואין סוף לאורך שלוותם ע"כ אחד משני אלה הוא או דכל עושי רע טוב בעיני ה' ובהם הוא חפץ פי' דחפץ יותר במעשיהם ומה שאנו קוראין רע הוא טוב בעיניו או איו אלהי המשפט דעזב את הארץ ולא איכפת לי' גם בעושים רע ולא יבא במשפט עם בריותיו דאם אין אחד מאלה השניים מדוע אינו בא לשופטם ולהצילנו מידם, ובאה להם תשובה על דבריהם, הנני שולח מלאכי ופתאום יבא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא פי' אעשה בקשתכם ואבא לשופטם כאשר אתם מתפללים ומבקשים על זה, אבל ומי מכלכל את יום בואו התבוננו אתם בעצמיכם אם אתם תוכלו לעמוד בבואו למשפט כי הוא כאש מצרף, וכל זמן שגם אתם אינכם נקיים מאותו עון עצמו שאקום לשפוט אותם הרי אין תועלת בזה לכם כלל:

והנה כיון דעיקר התחלת המשפט יסודו יהי' משוד עניים מאנקת אביונים צריכין ישראל להיות נקיים מחטא זה דהיינו משוד עניים דהוא גזלת העני, וכן מאנקת אביונים והוא שלא יהי' חלילה מהמעלים עין מן הצדקה כדי שעי"ז יזכה בעת קומו למשפט עם העכו"ם ע"ז דאל"כ לא יקום לשפוט אותם ע"ז, וכנ"ל, וזהו שאמר הפסוק בישעי' קפיטיל נ"ט כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות דע"י שמירת המשפט והצדקה קרובה ישועתי לבא, וכמאמר הכתוב ציון במשפט תפדה ושבי' בצדקה, וכמו שנתבאר, ונבאר המשך הכתוב דהנה קודם עשיית הצדקה צריך להיות סור מרע מעון גזל דאם יש בממון איסור גזל לא יועיל הצדקה דהוא מצוה הבאה בעבירה וכמו דמהאי טעמא פסול לולב הגזול שאין קטיגור נעשה סניגור, וזהו ביאור הפסוק בישעי' נ"ט והוסג אחור משפט וצדקה מרחוק תעמוד אמר כיון דהוסג המשפט לאחור ואין שומרין אותו גם הצדקה שעושין עומדת מרחוק ואינו ממליץ עליהם לטובה וזהו כשבא הנביא להזהיר על מצות צדקה אמר בתחילה שמרו משפט ואח"כ ועשו צדקה ואז קרובה ישועתי:

והנה בחג המצות שנגאלו בו ישראל מיד מצרים ועיקר הגאולה הי' ביום ראשון שהוא ט"ו בניסן שבו יצאו ממצרים ומיהר פרעה לשלחם וכמאה"כ בעצם היום הזה יצאו בני ישראל מארץ מצרים וגם ביום השביעי שעברו בו את הים בחרבה ועל אותו יום נאמר ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים דאז באותה יום נגמרה הישועה שניצולו מהם ולכך ביום הראשון נאמר יצאו בני ישראל מארץ מצרים דהיינו ממדינתם וביום השביעי נאמר ויושע ה' את ישראל מיד מצרים דהיינו מרשותם דיד הוא רשות וכמו ויקח את כל ארצו מידו דאז כבר היו במדבר ויצאו מארצם רק מרשותם יצאו ביום השביעי של פסח שנטבעו המצריים, והנה כשנתבונן בהניסים שנעשו בהני שני ימים נמצאו שהם מחולקים זה מזה בהני שני אופנים הנזכרים למעלה, דבכל הניסים שהי' במצרים עיקרו של נס הי' ביאת המכה והעונש על המצריים שהביא עליהם עשר מכות גדולות ונוראות שלא בדרך הטבע, ומזה צמחה ישועתן של ישראל, והטעם לזה כי ישראל לא הי' בידם זכות להגאל עדיין וגם זמן הגאולה לא הגיע עדיין דברות בין הבתרים נאמר ועבדום ועינו אותם ד' מאות שנה והם לא היו רק רד"ו, וכן מבואר במכילתא פ' בא בשעה שבא משה ואמר לישראל בחודש הזה אתם נגאלים אמרו לו היכן הוא אמר להם אם בא להביט במעשיכם אין אתם נגאלים אלא מדלג על ההרים כו' ורק שההתחלה הי' לדון את מצריים על רשעתם ושיעבודם הקשה שהכבידו עולם ביותר על ישראל ומכח מידת הדין ששלטה על המצריים צמחה ישועתן של ישראל, וז"ל המדרש רבה על פסוק החודש הזה לכם, משל למלך שאמר לבניו הוו יודעין שאני דן דיני נפשות ומחייב הקריבו לי דורון שאם תעלו לפני לבימה שאעבור אילוגין שלכם לאחרי כך הקב"ה אמר לישראל בדיני נפשות אני עוסק ומודיע אני לכם האיך אני חס עליכם ברחמים בדם פסח ובדם מילה ומכפר על נפשותיכם עכ"ל, הרי להדי' דהעיקר וההתחלה הי' העונש למצריים על מעשיהם ומזה יצאה ישועה לישראל ועל כן הזהיר אותם על אותו הלילה ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר דהוצרכו ישראל לשמירה שלא ישלוט בהם המשחית ולעסוק באותו לילה במצות בדם פסח ובדם מילה וכמאה"כ והי' הדם לכם לזכרון ולא יתן כו', דהכל הי' העיקר מצד מידת הדין, ובזה נבין קצת טעם על שאמר לפרעה בהתחלת שליחותו רק דרך שלשה ימים נלך במדבר לעבוד את ה' דמשמעו לכאורה דאחרי כן ישובו למצרים שנית גם כל דברי משה רבינו הי' דרך בקשה ועתה נלכה נא דרך כו' וכן בכל מכה הבטיח פרעה לשלח ואח"כ שינה כסיל דברו ועכ"ז אמר לו הכל בלשון רכה ובבקשה שיתן להם רשות להלוך ולכאורה אינו מובן למה הי' צריך לרשותו ולבקש ממנו, ורק לפי הנ"ל. מובן דכיון דהעיקר של היציאה לא הי' בזכותן והיסוד הי' המשפט למצריים וע"כ קיים בו מאמר הכתוב אם ללצים הוא יליץ והבא לטמא פותחין לו וביקש ממנו רק דרך שלשה ימים לעבוד את ה' למען הרבות פשעיו במרדו שלא יניח גם את זאת כדי שתגמר ותשלם סאתו, ובזה מבואר היטב הפסוק סוף פ' שמות שאמר משה למה הרעותה לעם הזה כו' ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך ויאמר ה' אל משה עתה תראה אשר אעשה לפרעה כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו, ותיבת עתה תראה אינו מובן לפי פשטות הכתוב, רק הענין דמשה התפלא דהוא שלחו למען הצילם ועוד נתוסף עליהם שיעבוד קשה, היפוך כוונת השליחות וזהו שאמר לו למה הרעות כו' ומאז באתי לדבר בשמך הרע לעם הזה, והקב"ה השיב לו דזהו עיקר יסודו של הגאולה דכל מה שירבה לחטא ולהעיז ולהכביד עליהם עולו הקשה עבור דיבורו של משה בשם ה' בזה יגאלם וזהו שאמר לו עתה תראה אשר אעשה לפרעה כי ביד חזקה ישלחם כלומר עתה שהוא מוסיף מרד על פשעיו תראה אשר אעשה לו ויצא מזה אשר ישלחם מארצו, אבל ביום השביעי של פסח הי' הכל להיפוך דעיקר הנס הרי הי' הישועה לישראל דהיינו מה שנקרע לפניהם הים ונעשה יבשה בתוך הים, וממנו יצאה נקמה למצריים שרדפו אחריהם לתוך הים וכמאה"כ ובחסדך תצמית אויבי, דאז כבר הי' בידם זכות פסח ומילה גם איתא במכילתא על פסוק דבר אל בני ישראל ויסעו רבי אומר כדי היא האמונה שהאמינו בי שאקרע להם הים שנאמר וישובו ויחנו לפני פי החירות כו' כדי היא האמונה שלא אמרו למשה האיך אנו יוצאין למדבר אלא האמינו כו':

ובזה יתפרש הפסוק ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב דידוע דימין בכל מקום רומז להנהגת במידת הרחמים וכן שם ה' רומז לזה וקאמר דעל ידי המידת הרחמים שעשית עמדי להאדירי בכח זהו בעצמו ששיבר ורעץ את האויב דהגיע העונש להמצריים ע"י ריבוי הרחמים שהי' לישראל, ובזה נעמוד על דברי המדרש בפסוק ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים וייראו העם את ה' ואיתא במדרש עד כאן לא היו יראים את ה' מכאן ואילך היו יראים את ה', ולכאורה אינו מובן והרי ראו במצריים ריבוי העונשין והמכות על שסירב בדבריו יותר מבים והאיך לא קיבלו יראה במצרים עד הים, רק הענין דלפי המושכל הראשון הי' נראה אשר בהתבונן אדם במידת הדין יפול עליו יראה ובהתבוננו במידת הרחמים והחסד של הקב"ה יתעורר בלבו אהבה לו יתברך אבל יראה לכאורה לא שייך אז ובים שראו גודל העונש שהגיע להמצרים ע"י מידת הרחמים התבוננו שלא כמדת בו"ד מידתו יתברך ואצלו הכל א' ופועל רחמים בדין ודין ברחמים והבינו אשר גם בהתבונן במידת הרחמים שייך יראה, וזהו המשך הפסוק ויושע ה' ביום ההוא את ישראל התחיל הפסוק לספר כסדר דעיקר ההתחלה הי' לישועתן של ישראל ונצמח מזה וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' הרומז לרחמים] במצרים העונש הגדול שהגיעם ויראו העם את ה' ונאמר במדרש דזה נתברר להם השתא בים אבל עד כאן לא היו יראים את ה':

ובזה נבאר דברי הילקוט תהלים ק"ה על פסוק שלח חושך ויחשיך ולא מרו את דברו אמר הקב"ה להמלאכים ראוים הם המצרים ללקות בחושך מיד הסכימו ואמרו הן ולא המיר אחד מהם אחר הקב"ה ולכאורה אינו מובן הכוונה הפנימית שבמאמר הזה ומאי קמ"ל הפסוק וגם מאי נ"מ בדעתן של המלאכים. רק הענין יובן דמצינו בים סוף שקטרגו אז המלאכים וכדאיתא בילקוט על פסוק והמים להם חומה שהיו מהמלאכים שאמרו הללו עבדו ע"ז והללו עבדו ע"ז וכן איתא שם שהיו המלאכים תמהים בני אדם עובדי ע"ז הולכים בים ולכאורה תיקשה מדוע המתינו בטענותם עד שבאו לים ולא טענו עליהם בעודם במצרים רק הענין כמש"כ דעל הים דעיקר הנס הי' לטובתן של ישראל טענו עליהם דאינם ראוין לכך אבל במצרים דהעיקר הי' להעניש את המצרים על רוע מעשיהם על זה לא מצאו המלאכים שום טענה דלהם ודאי מגיע זה העונש וזהו שאמר הילקוט שאמר להם ראוים המצרים ללקות בחושך הסכימו כולם ואמרו הן דלא הי' מי שיטעון שום טענה על זה דלהם ודאי מגיע כן:

ובזה נוכל ליתן טעם על מסדרי ההגדה דההתחלת ההגדה הוא כל דכפין ייתי ויכול השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל הרי דקודם סיפורי יציאת מצרים התחיל במצות צדקה ולכאורה מה עניינו לכאן שהולך לקיים מצות מצה ומרור וסיפור יציאת מצרים וחביבה מצוה בשעתה והתחיל במצות צדקה דאין בו שום שייכות לזה לכאורה וגם בלא"ה מנהגן של ישראל הוא לעסוק בצדקה קודם ימי הפסח וליתן חיטים לעניים ומנהג קדום הוא ונזכר גם בש"ס ירושלמי ויש ליתן טעם למה קבעו אותו בפסח והרי כל יומו זמנו רק הענין מבואר דהנה תקוותינו חזקה דכמו שגאלנו ממצרים כן יגאל אותנו לעתיד ויציאת מצרים הי' עיקרו ההכנה לגאולה העתידה וכמאה"כ כימי צאתך ממצרים אראנו נפלאות [ומבואר למעלה בדרוש] וכמו שבלילה זו זכינו להגאל גם שלא בזכות רק ע"י ששפט את המצרים כן לע"ל גם אם חלילה לא יהיו זכאין יגאלו גם באופן זה. ובזה ביארנו המשך הכתובים בישעיה ל"ה חזקו ידים רפות וברכים כושלות אמצו אמרו לנמהרי לב חיזקו אל תיראו הנה אלהיכם נקם יבא גמול אלהים יבא ויושיעכם אז תפקחנה כו' ופדוי ה' ישובין ובאו לציון ברנה, וביארו כפי מש"כ שאמר להם שאל ירך לבבם מהגלות כי גם אם לא יזכו יגאלם ע"י שישלם נקם לאויביהם, וז"ל הילקוט ד"ה ב' קפיטיל ט' לפי שהיו ישראל אומרים היתה לי דמעתי כו' יצתה בת קול ואמרה הנה אלהיכם נקם יבא מי שעתיד לשלם גמול להעכו"ם הוא יושיעכם וכוונתו למה שכתבנו, ומאחר שידענו דהמשפט שלהם יתחיל משוד עניים וע"כ יש לנו להקדים תחילה במצות צדקה שעי"ז נזכה לגאולה וזהו אמרם כל דכפין יתי ויכול השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל דע"י מצוה זו של צדקה נזכה לגאולה העתידה בקרוב וכמאה"כ שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות, והנה כשנתבונן בגלות הזה אשר כמעט כל המצות אין ביכולתינו לקיימם בכל פרטותי' בתכליתם כפי שנצטוינו דגם במצות שאינם תלוים בארץ עכ"ז יש כמה מהם שיש בפרטיהם מצות שא"א לקיימם וכמו שבת חסר לנו המוספים שלו וכדומה וגם בשארי המצות שאין להם שום שייכות לזה עכ"ז מכובד הפרנסה א"א לקיימם לבד מצות. צדקה עדיין היא בשלימות דהרי אין לה קיצבה כמה ליתן וכל א' לפי עשרו מחויב בה ואדרבה אמרו המבזבז אל יותר מחומש וא"כ מיעוט הפרנסה אינו סתירה למצוה זו כי לפום גמלא שיחנא ואדרבה כעת אפשר לקיים מצוה זו יותר בשלימותה מבארץ ישראל דישראל היו שרוים על אדמתן ולא היו עניים מצוין כל כך משא"כ עתה אשר ממש בפרוטה יוכל לקיים פיקוח נפשות ופדיון שבוים בכל רגע ורגע. והוא מהשגחת ה' יתברך עלינו ומטובתו יען כי במצוה זו תלוי הגאולה העתידה וע"כ לא ניטלה מאתנו עד היום ואדרבה עוד יותר מצוי' היא לנו לקיימה למען נזכה על ידה לגאולה העתידה ובזה נבאר המשך הכתובים בישעי' קפיטיל ס"א אמר הנביא ונודע בגוים זרעם וצאצאיהם בתוך עמים רבים כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה' שוש אשיש בה' תגיל נפשי באלהי כי הלבישני בגדי ישע מעיל צדקה יעטני ונבאר המשך הכתובים ומליצתם. דידוע דכל התורה והמצות נקראים בזוה"ק בשם לבושין לנשמתא וחלוקי דרבנן אשר בהם מתלבשת נשמתם של ישראל והם לבושי כבוד לו בזה העולם ובבא. והנה ז"ל המדרש רבה פ' כי תצא משל לסנקליטוס שהיו לו בנים נדבקו לבני אדם רעים ויצאו לתרבות רעה הפשיטן והשליכן כיון שראו עצמן בצרה בקשו מבני אדם גדולים שיבקשו עליהם רחמים אמר להם על מי אתם מבקשים אמרו לו על בניך שתתרצה אמר להם אינם בניי ואיני מכירם זנתה אמם אמרו לו אין אתה יכול לכחש שהם בניך שהם דומים לך. כך הקב"ה בניו אלו ישראל נתערבו בעכו"ם ויצאו לתרבות רעה כו' מה עשה הפשיטן והשליכן שנ' והפשיטו את בגדיך כו' אמר הקב"ה אינם בני כו' אמרו לו הנביאי' הרי אתה אומר שאינם בניך ובפניהם הם ניכרים כל רואיה' יכירום כי הם זרע ברך ה' ונסביר מקודם המשל דבנו של מלך גם כשיעמוד בתוך רבבות עם ניכר לכל שהוא בנו של מלך בבגדיו ומלבושיו שלובש כראוי לבן מלך כן באותות הכבוד התלוים על לבו ועל כסאו ועל ביתו ועל בגדיו כמשפט בני המלכים ואח"כ כשיצא לתרבות רעה וכעס עליו אביו הפשיט ממנו כל הבגדים המכובדים וכל אותות הכבוד נטל ממנו והלביש אותו כשארי אנשים והעמידו בתוך אנשי הצבא ונעשה איש חיל פשוט וא"כ הרי הוא נבלע ונתערב בתוכם עד שלכאורה אינו ניכר כלל שהוא בנו של מלך והנה הגם כי בתחילה הי' גדול על כל השרים והי' לו מעלות רבות על שארי אנשים מ"מ נטלו ממנו כל גדולתו והתמנותו אמנם גם אח"כ נשארה בו מעלה אחת והוא המעלה העצמיות שבו מה שהוא בנו של מלך ומעלה זו אי אפשר ליטלה ממנו יען היא דבוקה בו בעצם והמעלה ועצמותו הכל אחד וגם אי אפשר להכחישו בזה יען כי נשאר פרצופו דומה לאביו ואי אפשר ליטלו ממנו וכמו כן הם ישראל אשר יש להם מעלה א' שהיא מה שהוא ישראל בניו של הקב"ה וכמאה"כ בני בכורי ישראל וגם נתן להם תורה ומצות אשר הם להם בבחי' לבושי כבוד שנפשם מתלבשת בהם בקדושת התורה והמצות וכשחטאו הפשיטום ונטל מהם כל המלבושי כבוד הללו דבגלות אין בידם לקיים המצות כתיקונם וכמאה"כ ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב ובפרט בגלות האחרון רק זה בפרטי התורה והמצות אבל עכ"ז יש להם קדושת ישראל בניו של הקב"ה דזה אינו אצלם בבחינת לבוש רק בבחי' עצם ועצמות גופם שהם ישראל הרי לא יסולק מהם בשום אופן וכמו שאמרו חז"ל אע"פ שחטא ישראל הוא וזהו שאמר הנביא יוודע בגוים זרעם וצאצאיהם בתוך עמים רבים המשילם כבני אדם ערומים שאין בהם שום לבוש הישראלי וכבר נתערבו בתוך הגוים דגם מי שנעשה מומר לעכו"ם חלילה ג"כ אינו בכלל גוי חלילה ועד סוף כל הדורות ניכר צאצאיו גם שיהיו מעורב תוך עמים רבים עכ"ז כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה' דהוא המעלה אשר יש להם בעצם. והוסיף עוד הנביא להתבונן וגדלה שמחתו דהגם כל המצות ניטלו מהם בגלות אבל מצות צדקה עוד נתחזקה בידם אשר בזכותם יושעו ויגאלו וזהו שאמר שוש אשיש בה' תגיל נפשי באלהי כי הלבישני בגדי ישע מעיל צדקה יעטני ונתן לנו א' מלבושי הכבוד והוא יושיע לנו וע"כ קראו לצדקה בגדי ישע ומהו זהו המעיל של צדקה. וכמאה"כ ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה, כי"ר בב"א: