שו״ת בית הלוי – חלק ב – סימן א, קטע 61

ובזה מבואר היטב הפסוקים דבתחילה אמר יצחק לעשו בא אחיך במרמה ויקח את ברכתך ואח"כ כשבכה עשו אמר לו הברכה אחת היא לך אבי אמר לו הן משמני הארץ יהי' מושבך ומטל השמים מעל והרי לכאורה זה דומה ממש להני ברכות שאמר ליעקב מטל השמים ומשמני הארץ ומה הבדל ביניהם, ובזה מבואר היטב דבתחילה רצה יצחק לברך את עשו שיהיו כל הטובות של עשו מהתחלתן ועיקרם ואח"כ סיבבה רבקה דמעיקרם יהיו של יעקב ולעולם עשו יהי' נוטלן רק שהנטילה שלו יהי' מיעקב וזהו שבתחילה אמר ליעקב ויתן לך אלקים מטל השמים ומשמני הארץ דהנתינה מה' יהי' לך דוקא, ואח"כ כשראה שהסכימו מן השמים שהברכה שייך ליעקב וידע דמ"מ עשו יהי' נוטלן אמר לו הן משמני הארץ יהי' מושביך ומטל השמים מעל לא שה' יתן לו דהנתינה מה' יהי' ליעקב אבל עכ"פ אתה תהנה מהם ומושבך יהי' משמני הארץ ומטל השמים. וז"ל הזוה"ק א"ר חזקי' והא חמינן דמשמני הארץ ומטל השמים אינון ברכאן נטל עשו לבתר כד"א הנה משמני הארץ יהי' מושבך ומטל השמים מעל א"ר שמעון לאו האי כהאי ולא דא כדא כמה איתפרשין דרגין ביעקב כתיב ויתן לך אלקים בדא כתיב יהי':

ונבאר דברי המדרש שהבאנו למעלה, וז"ל מה ראה אבינו יעקב שנתן נפשו על הבכורה דתנינן עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות ועבודה בבכורות משהוקם המשכן נאסרו הבמות והעבודה בכהנים אמר יהי רשע זה עומד ומקריב לפיכך נתן נפשו על הבכורה, וכבר חקר בעל העקדה למה הזכירו כאן גם איסור הבמות דאינו שייך כלל לענין זה וגם דאדרבה ענין זה מחליש וממעט הטענה כי אחרי שכשיקום המשכן ניטלה העבודה מהבכורים וניתנה להכהנים ואינה מוחזקת להבכורים על לעולם וא"כ למה סיים המדרש הסיפא דהמשנה דהוא ממעט מעלות הבכורה, והנראה דהנה א"א שאל אחר שהבטיחו לירש את ארץ ישראל במה אדע כי אירשנה וא"ל ידוע תדע כי גר יהי' זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול הרי באה לו התשובה דיזכו בניו לירש את הארץ בזכות הגלות והעבדות שיסבלו מקודם, ובמס' ברכות (דף ו') אמרו דארץ ישראל ניתן להם ע"י יסורים ובזה יבואר המשך הפסוקים ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו ויצוהו ויאמר לו לא תקח אשה מבנות כנען כו' ואל שדי יברך אותך כו' ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך לרשתך ארץ מגורך אשר נתן אלקים לאברהם, ובמדרש רבה פ' וישלח איתא למה חזר וברכו אלא שראה יצחק ברוה"ק שעתידין בניו להגלות א"ל בא ואברככה ברכה של גליות כו' ומה הן הברכות בשש צרות יצילך ובשבע לא יגע בך רעה [איוב ה'] בשוט לשון תחבא ולא תירא משוד כי יבא לשוד ולכפן תשחק ומחית הארץ אל תירא, והענין יבואר דאחרי שנתברר ליצחק שהוא קנה הבכורה והוא השתא הבכור ובע"כ הוא ילך בגלות ובזכות זה יזכה לארץ ישראל הוא ולא עשו, ולכך אמר הכתוב ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו [זהו ברכה של גלות] כו' ויתן לך את ברכת אברהם לרשתך את ארץ מגורך אשר נתן לאברהם ברכו עוד דע"י הגלות יזכה לירש את א"י וזה שנתכוין יעקב שקנה הבכורה ויתחייב בגלות ועי"ז יזכה בעבודה שהוא יהי' בכור וגם יזכה בארץ ישראל, וזהו שאמר במדרש עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות וא"כ אין מעלה בארץ על שארי מדינות כיון דגם שם יכולים להקריב אבל העבודה הי' בבכורים ונמצא הי' העבודה לעשו ולא ליעקב ולאח"כ דניטלה העבודה מן הבכורים הרי יהיו הבמות אסורים ולא יהי' עבודה רק בארץ ישראל והרי עשו יזכה בארץ ישראל ונמצא לעולם העבודה בחלקו של עשו ולכך קנה הבכורה וזכה על ידי זה לעולם בעבודה בין מקודם שנעשה הוא בכור ובין אח"כ שהוא יזכה עי"ז בארץ ישראל, והוא ביאור נכון ומבורר בדברי המדרש:

ואגב נבאר ג"כ הכתוב שאמר עשו הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים את בכורתי לקח ועתה לקח את ברכתי אמר שיעקב רימה אותו שני פעמים בבכורה ובברכה ולכאורה האיך העיז פניו איש רשע לומר שיעקב רמה אותו בבכורה והלא מכר לו בדעת נכונה ובלב טוב ונבאר ג"כ דברי המדרש רבה שהבאנו לעיל שאמר וז"ל למה ראה יעקב אבינו ליתן נפשו על הבכורה כו' אמר יהי' רשע זה עומד ומקריב הדא היא דכתיב אם לא דם שנאת ודם ירדפך וכי עשו שונא את הדם ר' לוי אומר זה דם מילה ר' שמואל בר' נחמני אמר זה דם קרבנות ולכאורה יש להבין האיך אמר עליו שונא את הקרבנות במה שמכר את הבכורה ליעקב דאטו המוכר דבר אחד יאמר עליו שהוא שונא את הדבר ההוא רק שהמחיר שנותנים לו עבורו חביב לו יותר מאותו הדבר ואם בשביל שזלזל במכירתה בלחם ונזיד עדשים דזה רק מבזה את הבכורה ונוכל לומר עליו שהוא בזה את הבכורה והמעלה שיש בה דהיינו הקרבת הקרבנות ולא לשונא לה נחשב בשביל זה, ובפרט לפי המבואר למעלה לא היה המכירה בשביל הלחם והנזיד לבדו רק שיעקב קיבל על עצמו עבורה גם חוב של הגלות והשיעבוד של ת' שנה והגם כי לולי הי' עשו רשע לא הי' לו למכור מעלה גדולה כזו בשביל זה אבל אכתי האיך נקרא אותו שהוא שונא את הקרבנות, רק הענין דעשו אע"ג שמיאן בבכורה ובעבודתו של מקום עכ"ז רצה לעכב גם ליעקב מעבודתו של מקום ב"ה וברצונו הי' שגם יעקב לא יקריב כי עינו היה רעה בעבודתו של מקום ב"ה ולא רצה שיזכה יעקב בהבכורה וזה הי' עיקר ערעורו אח"כ בהבכורה לא שרצה לערער על המכירה שהוא יהי' בכור רק שעירער דמכר זכותו שהוא לא יהי' בכור וגם יעקב אינו בכור ויהיו שניהם פשוטים, וכן איתא במסכ' סוטה (דף י"ג) כיון שהגיעו למערת המכפלה אתא עשו וקמעכב כו' איהו קבר ללאה בדידי' והא דפייש דידי הוא אמרו לו והא זבינתי' אמר להו נהי דזבינתי' בכירותא פשיטותא מי זבני אמרו לו אין אמר להו הבו איגרתא כו' ופרש"י וז"ל נהי דזבינתי' לבכירותא שלא אטול פי שנים אלא אהי' כמוהו הרי להדי' דזה הי' עיקר ערעורו שלא מכר רק דהוא לא יהי' בכור אבל גם יעקב לא יהי' בכור ואין כאן בכורה כלל ובפרקי דר"א פרק ל"ח איתא אמר עשו ליעקב נחלק כל מה שהניח אבא לשני חלקים ואני בורר שאני בכור והרי כיון דערער ואמר שהוא בכור א"כ אמאי אמר שיחלקו הכל לשני חלקים שוים הרי צריך שיטול הוא יותר לפי טענתו כדין הבכור שנוטל שני חלקים, רק הענין כמו שכתבנו שהודה שאין לו זכות בבכורה יותר מיעקב וע"כ רצה לחלק לשני חלקים שוים שלא יטול גם יעקב יותר ממנו ורק ממילא יברור ראשון הלא מגיע לו זה הזכות כי אחרי ששניהם כעת שוים ממילא יש לו מעלה בזה במה שנולד בכור וזהו שאמר ואני בורר שאני בכור אין כוונתו בכור ממש רק שאני הגדול שנולדתי ראשון, וזה הי' ג"כ כוונת עשו במה שאמר ליעקב אחר שנתרצה ליעקב וקיבל ממנו המתנה אמר לו נסעה ונלכה ואלכה לנגדך אמר לו שמעתה יהיו שניהם שוים לא לזה מעלה על זה, ובזה יתבאר לנו היטב הפסוקים ויאמר מכרה כיום את בכורתך לי ויאמר עשו הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכורה ויאמר יעקב השבעה לי וישבע לו וימכור את בכורתו ליעקב, הנה יעקב ביקש ממנו דבר ברור ואמר לו שימכור לו את בכורתו שהוא יהי' הבכור דאחר דכוונת יעקב בזה הי' כדי שיזכה הוא בהקרבת הקרבנות דמה בצע לו אם עשו לא יהי' בכור אם הוא ג"כ לא יהי' בכור וע"כ אמר לו דבר ברור מכרה כיום את בכורתך לי שאזכה בה ואהי' אני בכור ועשו הסכים ליעקב רק השיב לו תשובתו ברמאות ואמר לג לשון אשר יעקב לא ידקדק בדבריו ויסבור שמסכים לגמרי לבקשתו ואח"כ יוכל לערער עליו כי כן הי' דרכו ואומנתו וכמו שאמר עליו הכתוב כי ציד בפיו שהי' יכול לרמות את חבירו בפיו וע"כ השיב לו הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכורה, אמר תשובתו שיוכל לערער עליו שלא מכר לו רק שהוא לא יהי' בכור ורצה בזה לרמות את יעקב שיעקב יסבור שקנה ממנו והוא יערער אח"כ, וזהו ביאור דברי המדרש על פסוק ויאכל וישת ויקם וילך הכניס עמו כת של פריצים אמרו ניכול מדידי' ונחיך עלוי' ורוה"ק אומרת ערוך השולחן סדר פתורתא צפה הצפית סדר מנרתא קומו שרים זה מיכאל וגבריאל משחו מגן כתבו שהבכורה ליעקב, ולכאורה אינו מובן למה הוצרכו המלאכים לכתוב זה השטר וגם מה היה כוונתו עם הפריצים ובמה ישחק מיעקב, רק ביאור דברי זה המדרש ראיתי זה כמה בס' זרע בירך כי הוא והפריצים בקשו לרמות את יעקב ולכתוב את השטר מכירה בלשון שלא יזכה בהבכורה ושניהם יהיו כפשוטים והביא שם דברי הגמרא דסוטה הנ"ל וזהו שאמר דיאכלו משל יעקב וישחקו ממנו דאחרי שגם יעקב לא יזכה בהבכורה נמצא טרחתו לריק והוציא הוצאות חנם דעיקר רצונו הוא שיזכה הוא בהקרבנות ואם הוא לא יזכה בהם אין לו שום נ"מ אם עשו יהי' בכור או פשוט, רק לא עלתה בידם המרמה שלהם ובשטר נכתב ע"פ גם בלשון ברור שיעקב קנה הבכורה והוא כעת בכור תחתיו וזהו שאמרה רוה"ק קומו שרים זה מיכאל וגבריאל משחו מגן כתבו שהבכורה ליעקב שיהי' בשטר כתוב מבואר שיעקב הוא הבכור ולא יכתבו סתם שעשו אינו בכור עכ"ד הזרע ברך והמה דברים נכונים וברורים בביאור דברי המדרש וזהו שאמרה רוה"ק משחו מגן שימשחו ליעקב בקדושת שמן המשח' שיהי' בכור וכהן לה', וזהו שאמר עליו הכתוב אם לא דם שנאת ודם ירדפך דמה שערער אח"כ וגם בתחילה רצה לרמותו דגם יעקב לא יהי' בכור זה לא היה רק משנאתו הקרבנות ועינו רעה בעבודתו של מקום ב"ה דאם אינו שונא מה איכפ' לך אם יעקב יזכה במעלה ההיא אחרי שידך כבר מסולק ממנה, וזהו שאח"כ טען טענתו השקרנית ואמר ויעקבני זה פעמים את בכורתי לקח אמר כי הבכורה לקח ממני בעקבה כי לא מכרתי לו רק שלא אהי' בכור ועתה אמר אני בכורך עשו וכן הוא בהשטר שהוא יהי' בכור וזכה בעבודתו של מקום והנה עתה לקח גם את ברכתי והוא טוב של עוה"ז השייך רק לי ולא לו וכמו שנתבאר: דרוש ד

תהלים קפיטל ע"ז אזכרה אלהים ואהמי' אשיחה ותתעטף רוחי סלה אחזת שמורות עיני נפעמתי ולא אדבר חשבתי ימים מקדם שנות עולמים אזכרה נגינתי בלילה עם לבבי אשיחה ויחפש רוחי הלעולמים יזנח ה' האפס לנצח חסדו גמר אומר לדור ודור השכח חנות אל אם קפץ באף רחמיו סלה, ויש להבין המשך הכתובים והתקשרם זה לזה, והנה בתחילה נפרש הפסוקים כפי פשטותם אמר דהע"ה על עצמו אזכרה אלהים ואהמי' דכשנזכר בעצמו והתבונן על גודל העונש ואורך הגלות ויסורין שישראל סובלין הגה מרוב צערו ואמר עוד אשיחה ותתעטף רוחי סלה דכשרוצה לדבר כדי שיפוג על ידי זה קצת מצערו וכמאה"כ דאגה בלב איש ישיחנה והנה נתעטף רוחו בקרבו ונשאר בלא רוח ואשתקל מלולו מרוב צערו כו' נפעמתי ולא אדבר חשבתי ימים מקדם שנות עולמים אזכרה נגינתי בלילה עם לבבי אשיחה ויחפש רוחי, אמר דאח"כ כשחשב ימים שהיו לו מקדם שנות עולמים ונזכר הנגינות שלו בלילה נתחזק מעט והתחיל הרוח להיות נמצא בקרבו שהתחזק והתנחם הלעולמים יזנח ה' בתמי' האפס לנצח חסדו גמר אומר לדור ודור, ויש להבין במה נתנחם מצערו במה שחשב ימים מקדם ואיזיש של תנחומין אמר הכתוב, ובילקוט על פסוק זה איתא אזכרה נגינתי בלילה מזכרת אני שירה ששרתי לפניך בלילן של מלכות לילו של פרעה כו' לילו של גדעון כו' לילו של סנחרב כו' ולפי"ז מבואר המשך הכתוב דאמר כשנזכר הטובות שעשה הקב"ה לנו מקדם והגאולות שגאלנו עד עתה נתחזק בבטחונו דבודאי יגאלנו גם עתה, רק עדיין יש להבין לאיזה כוונה דקדק הפסוק ואמר אזכרה נגינתי בלילה דאמר שירה בלילה דמאי שייך זה להתנחומין אם הי' בלילה או ביום ולמה קראן כאן לילן של מלכיות:

הנה במגילת איכה אמר המקונן השביעני במרורים הרוני לענה ואיתא שם במדרש על פסוק זה מה שהשביעני במרורים בלילי פסח הרוני לענה בליל תשעה באב דליל תשעה באב חל לעולם באותו יום עצמו שחל בו ליל פסח וכבר נתבאר למעלה בדרוש השני האיך תלוים הני שני הלילות זה בזה וליל פסח גרם לתשעה באב, עכ"ז יש להבין למה רמזה לילה זו על חברתה ולמה יש להזכיר ליל תשעה באב בליל החירות והשמחה ועיין עוד בשו"ע או"ח סי' תע"ג שכתב הרמ"א דנוהגים בקצת מקומות לאכול בסעודה של ליל פסח ביצים זכר לאבילות של ליל ט"ב שנקבע בליל פסח וכבר הקשו רבים על זה דלמה להזכיר ליל ט"ב בליל יו"ט והרי אמרו די לצרה בשעתה ובפרט בלילה זו שעושין זכר לחירות מגלות ומשיעבוד מלכיות, רק הענין דכבר כתבנו בדרוש השני על הא דלא היו במצרים רק מאתים ועשר שנים ובברית בין הבתרים נא' שיהיו בגלות ת' שנה ונחלקו בזה המדרשים יש שאמרו שכבר נשלם הזמן מלידת יצחק ויש שאמרו דבאמת גאלם באמצע הזמן והזמן שחסר אז הניח הקב"ה שישלימו אותו ישראל כשיגיעו לסוף גלות האחרון ויציאת מצרים היה רק פקידה באמצע הזמן והכנה לגאולה העתידה כדי שיוכלו להגאל אח"כ כשישלימו הזמן, ולפי"ז נמצא דעיקר ההבטחה שהי' בברית בין הבתרים שיגאלם בסוף הזמן כמו שאמר ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא נתקיימה עדיין ויתקיים לעתיד כשישלימו זה הזמן ויציאת מצרים הי' יסוד לגאולה האחרונה וע"כ עושין בליל פסח זכר לט"ב להורות שלא היה גאולה שלמה אז רק היה באמצע הזמן ומלילה זו של פסח צמחה ליל ט"ב כדי להשלים הזמן החסר אז והוא לנו לחזק לבנו בבטחון על גאולתינו לבל יתייאש האדם בראותו אורך הגלות האחרון וכובדו אחרי שעדיין עיקר ההבטחה עדיין קיימת לעתיד וגם יציאת מצרים היה עיקר הכנה ויסוד לגאולה העתידה וכמו שנתבאר:

והנה אנשי כנסת הגדולה תיקנו לומר ברכת גאולה אחר קריאת שמע של שחרית ושל ערבית ובשל שחרית תיקנו לומר בה אמת ויציב ובשל ערבית תיקנו לומר אמת ואמונה ובמס' ברכות (דף י"ב) איתא כל שלא אמר אמת ויציב שחרית ואמת ואמונה ערבית לא יצא ידי חובתו שנאמר להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות, ויש להבין לאיזה ענין נחלקים הני שני ברכות בנוסחתם כיון דשניהם מורים על ענין אחד שהם ברכה על הגאולה, רק הענין דהנה במדרש רבה פרשה בא איתא בעוה"ז עשה להם נסים בלילה על שם שהוא נס עובר אבל לעתיד לבא יעשה להם נסים ביום על שם שהוא נס קיים, והכוונה נראה דלילה רומז לגלות וכמו שאמר הכתוב בישעי' קפיטיל כ"א שומר מה מליל שומר מה מלילה והיום רומז להגאולה וכמאה"כ וכאור בוקר יזרח שמש ואם הגאולה היא בלילה רומז דעדיין הם עומדים באמצע הגלות שלא הגיע עדיין הזמן של הגאולה רק הקב"ה מאיר להם באמצע הלילה ויצטרכו להשלים זה הזמן החסר עתה אבל כשתהי' הגאולה ביום וכמו שיהי' לעתיד הוא סימן שכבר נשלם כל הלילה של הגלות וזמן השיעבוד כבר חלף והלך לו כולו ועיי' במדרש תהלים קפיטיל ל"ו עובדא הוי' בחד בר נש הי' מדליק את הנר בלילה וכבה אדלקה וכבה אמר עד אימתי אהי' מתייגע והולך ממתין אני עד שתזרח השמש כך ישראל כו' וזהו כמו שכתבנו, ובזה ביארנו הכתוב תהלים צ' שבענו בבקר חסדך ונרננה ונשמחה בכל ימינו התפלל שיה' עתה הגאולה ביום ובבקר ולא בלילה וכמו שהי' עד עתה ואז נשמחה בכל ימינו שיהי' השמחה נמשך לעולם בלא הפסק ולא כמו שהי' עד עתה הגאולות בלילה, ולענין זה רומז לנו הכתוב ביעקב אבינו ויאבק איש עמו עד עלות השחר דזה האיש הי' שרו של עשו ונתאבק עמו עד עלות השחר להורות שילחם עמו תדיר ובעלות השחר יהי' ניצל ממנו לגמרי, וז"ל הזוה"ק פ' וישלח ובגין כך ויאבק איש דאתי' בההוא אבק ורכיב עלי' בגין לקטרגא ליעקב עד עלות השחר דאיתעבור שולטנותי' ואיתחליף וכך הוא לזימנא דאתי' בגין דגלותא השתא כלילה דמיא דאיהו ליליא ושלטא ההוא אבק על ישראל ואינון שכיבין לעפרא עד דיסתלק נהורא ויתנהר יממא וכדין ישלעון ישראל ולהון יתיהב מלכותא הרי להדי' כמו שנתבאר דזה רומז לזמן הגאולה וביאת משיח, וזהו ג"כ שאמרה כנס"י שומר מה מליל שומר מה מלילה התפללו על הגלות שחוזר ומתחדש עליהם פעם שניה אחר שנגאלים מגלות הקודם ובאה התשובה אמר שומר אתא בוקר וגם לילה דיגיע זמן הבוקר ויהי' אור לצדיקים ולילה לרשעים, וזהו ג"כ כוונת הגמר' ביומא (ד' כ"ט) למה נמשלה אסתר לשחר מה שחר סוף כל הלילה אף אסתר סוף כל הנסים והקשה שם המהרש"א למה המשיל הגמר' הנסים ללילה והרי בכל מקום ממשיל הצרות והשיעבוד ללילה והישועה ליום וה"ל להמשיל אסתר לערב דהוא סוף היום, רק הענין דבודאי אין אסתר סוף כל הנסים כמשמעו דהרי גם לע"ל יהיו ניסים לישראל וכמו שאמר הכתוב כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות ואדרבה יהיו נסים עוד גדולים יותר מהני שעברו עד דיציאת מצרים יהי' תפל לגבי שיעבוד מלכיות שיהי' עיקר וכדאיתא בברכות (דף י"ג), ורק דהניסים דלעתיד יהיו משונים ובאופן אחר מהני שעברו דהקודמים הי' עיקר הנסים והישועות בלילה ולע"ל יהי' העיקר ביום ומהניסים שהם בלילה תהי' אסתר סוף כל הנסים דנס שיהי' שוה לשל אסתר שיהי' כולל כלל אומה הישראלית וגם יהי' ניתן להכתב שוב לא יהי' עוד אחר נס אסתר והוא אחרונה שבניסים של לילה ומכאן ואילך יתחילו ניסים של יום ומש"ה ממשיל אסתר לסוף הלילה:

היוצא מכל זה דאם הנס הוא בלילה זהו הוראה שהוא נס עובר דעדיין לא נשלם השיעבוד וכבר נתבאר ג"כ דזהו גופה הוא חיזוק לאמונה ובטחון לגאולה העתידה דאחרי שעדיין בגאולות שעד עתה הי' באמצע א"כ עדין קיים הברית בין הבתרים וכולו קיים ועומד על לעתיד, ומש"ה בהני שני ברכות של גאולה שלאחר קריאת שמע תיקנו לומר בשל שחרית אמת ויציב דיציב פירושו קיים לעולם דהגאולה שהיא בבוקר וביום היא קיימת ואין אחרי' שיעבוד כלל אבל גאולה של לילה אינה קיימת אלא עוברת ומביא הלב לאמונה ובטחון דבודאי יהי' עוד גאולה ומש"ה תיקנו בה לומר אמת ואמונה שהוא גורם לאמונה על העתיד, ובזה מבואר היטב הפסוק שהתחלנו אמר אשיחה ותתעטף רוחי סלה דבתחילה כשהתבונן אורך ותוקפו של הגלות נתעטף רוחו בקרבו מרוב צערו ולא יכול לדבר ואמר אח"כ חשבתי ימים מקדם שנות עולמים אזכרה נגינתי בלילה נזכרת אני שירים ששרתי לפניך בלילה דאחרי שנזכרתי שכל הגאולות שהי' עד עתה הכל הי' בלילה ולא ביום וזה מוכיח דגאלם באמצע הזמן ולא נשלם אז עדיין זמן הגלות ועתה משלימים גם הגלות הראשון ויחפש רוחי שנתחזק בזה ונמצא אצלו הרוח ואמר הלעולמים יזנח ה' כלומר בתמי' הגמר אומר לדור ודור, חלילה דעי"ז נתחזקה לבו בגאולה העתידה וכמו שנתבאר: