שו״ת בית הלוי – חלק ב – סימן א, קטע 50

[ד] והנה במס' קידושין (דף ו') אמר רבא הילך מנה ע"מ שתחזירהו לי במכר לא קנה באשה אינה מקודשת בפדיון הבן אין בנו פדוי ופריך והא רבא ס"ל מתנה על מנת להחזיר שמי' מתנה דאמר רבא הילך אתרוג ע"מ שתחזירהו לי נטלו והחזירו יצא לא החזירו לא יצא אלא אמר רב אשי בכולהו קני לבר מאשה לפי שאין אשה נקנית בחליפין א"ל ר"י מדיפתי לרב אשי הכי אמרינן משמי' דרבא כוותיך, ועיין בחידושי הריטב"א שם שכתב דרב אשי אינו חולק על רבא דא"כ מאי משני ר"א אכתי הא תיקשה דרבא אדרבא רק ר"א בא לישב דברי רבא וקאמר דנאמרו מעיקרא בטעות ולפי המסקנא אמר רבא קנה בפדיון הבן בנו פדוי ובאשה אינה מקודשת אבל עיקר מימרא דרבא הא נשאר גם לפי המסקנא רק כמו דתני לה ר"א. והנה אין להקשות על דברינו דלעיל דהרי במכר ופדיון הבן אי לא כפלי לתנאי הא אינו מחויב להחזיר כלל ותנאו בטל להפוסקים דגם תנאי דעל מנת צריך לכפול ואיירי בדכפל לתנאי וא"כ נדקדק מזה דגם הא דנקט בהדייהו באשה אינה מקודשת איירי ג"כ רק בדכפלי ובחד גווני דאינך וכהב"ח, זה אינו דקדוק כלל דרבא נקט דינו בסתמא ואיירי בכל גווני בין בכפלי ובין בלא כפלי וקאמר דבמכר קנה בכל האופנים וכן בפה"ב בנו פדוי בכל האופנים ולא מיבעי בדלא כפלי דא"צ להחזירו אלא אפי' בדכפלי דמחויב להחזיר מ"מ קנה דמתנה ע"מ להחזיר שמי' מתנה ובאשה אינה מקודשת בכל האופנים דגם בדלא כפלי צריכה להחזיר משום דר"ג ודמי' לחליפין, ולפי מש"כ בסימן מ"ד גם במכר ופה"ב מחויב להחזיר אפי' בלא כפלי וניחא הכל, רק הא יש לדקדק קצת לדעת הפוסקים דס"ל דבתנאי דעל מנת דהוא כמעכשיו לא בעינן בי' משפטי התנאים וגם בדלא כפלי תנאו קיים א"כ לפי מה דמישב רב אשי דברי רבא הא תיקשה קצת דלמה אשמעינן רבא האי דינא דבאשה אינה מקודשת משום דדמי' לחליפין בתנאי דעל מנת שתחזירהו לי דהתנאי קיים עדיפא ה"ל למתני רבותא יותר דגם באמר לה הרי את מקודשת לי אם תחזירי לי דבתנאי דאם הרי צריך תנאי כפול ובלא כפלי בטל התנאי וגם דהרי בתנאי דאם דאינו כמעכשיו הא לא חלים הקידושין רק אחר שתחזירם לו והרי הוא תנאי ומעשה בדבר אחד דהתנאי סותר המעשה דג"כ בטל התנאי וה"ל לאשמעינן רבותא יותר דאפ"ה אינה מקודשת וכמו שכתבנו משום דצריכה להחזיר מדר"ג, והניחא להפוסקים דס"ל דגם בתנאי דע"מ צריך משפטי התנאים ניחא דבלא כפלי ה"ל תנאי דע"מ דומה ממש לתנאי דאם ואין בזה רבותא יותר מבזה אבל להפוסקים דע"מ א"צ ת"כ קשה, ומוכרח לכאורה לומר להני פוסקים דהם ס"ל דבאמרו בלשון תנאי לא שייך הך דרב גידל אע"ג דהקידושין חלים ומש"ה בתנאי דאם תחזירי דהתנאי בטל מקודשת שפיר ודלא כמו שכתבנו, ואע"ג דהוכחה זו יש לדחותו די"ל דאגב אחרינא דנקט שם רבותא דבמכר קנה ובפה"ב בנו פדוי הא הוי' רבותא יותר בתנאי דע"מ מבתנאי דאם דאע"ג דהתנאי קיים ומחויב להחזיר מ"מ קנה משא"כ בתנאי דאם דהתנאי בטל הא פשיטא דקנה ואגב הני נקט גם דינא דבאשה אינה מקודשת בתנאי דע"מ, מ"מ הוא דוחק קצת ובודאי נראה יותר לומר דלהני פוסקים מוכרח דבאמרו בלשון תנאי לא שייך הך דרב גידל, ומנייהו נלמוד ג"כ לדעת הפוסקים דס"ל דגם בתנאי דע"מ בעינן בכל דוכתי ת"כ דאע"ג דלדידהו ליכא הוכחה מכאן דלא כסברתנו מ"מ מנ"ל לעשות מחלוקת בסברא זו בין הפוסקים דאין לחדש פלוגתא חדשה בין הפוסקים מה שלא נמצא כן להדי' וא"כ נראה לכאורה כהב"ח דלדידהו אי לא כפלי מקודשת והגם דאין מזה ראי' מוכחת דיש לדחותו כמש"כ מ"מ הרי סמך גדול הוא לדעת הב"ח:

[ה] אמנם הרי כמו כן נוכל להביא סמוכין מסוגיא זו דלא כהב"ח דהנה הב"ש בס"ק א' הקשה על הב"ח מדברי התוס' שהקשו על מימרא השניה דרבא דאמר הילך אתרוג ע"מ שתחזירהו לי נטלו והחזירו יצא לא החזירו לא יצא והקשו שם התוספו' דהרי לא כפלי לתנאו ואמאי לא יצא בלא החזירו וי"ל דאיכא תנאי דלא בעי כפול כי הכא שהיה דעתו שיברך חבירו על אתרוג שלו. הרי דכתבו התוס' דבתנאי דע"מ להחזיר א"צ תנאי כפול דאיכא אומדנא דאינו נותן לו רק ע"מ להחזיר והרי התוס' ס"ל דגם בתנאי דע"מ צריך ת"כ מ"מ הכא שאני דאין לומר דהתוס' לא כתבו כן רק באתרוג דשם הוא שפיר איכא אומדנא דאינו נותן רק להחזיר משום דגם הנותן הא צריך לו לאותו אתרוג עבור עצמו דאפי' אם הנותן כבר יצא בו מ"מ צריך עדיין לו ליום שני ומש"ה חשיבא אומדנא ולא בשארי מתנה ע"מ להחזיר, דזה אינו דהרי עכ"פ חזינן דהתוס' שהקשו כן גבי אתרוג ודחקו בו לא ניחא להו לפרש בפשיטות דרבא איירי בדכפלי לתנאי רק לא חש להאריך א"כ הא מוכח להתוס' דגם מימרא ראשונה דרבא דקאמר הילך מנה ע"מ שתחזירהו לי כו' באשה אינה מקודשת איירי ג"כ אפילו בלא כפלי דאי ההוא איירי רק בדכפלי גם לפי תירוצם של התוס' א"כ למה דחקו התוס' בהך דאתרוג נימא ג"כ דאיירי בדכפלי, ומוכרח מדברי התוס' דס"ל דבתירוצם מיושב שני המימרות של רבא ובכל הני איכא אומדנא ולכאורה הוא ראיה נכונה מהתוס' הללו דלא כהב"ח, והגם דמה דמשמע מדברי הב"ש שם שהוכיח מזה דס"ל להתוס' דכל היכא דנותן ע"מ להחזיר א"צ ת"כ דחשיבא אומדנא דאינו נותן רק ע"מ להחזיר הוא קשה מאד לאומרו דמאי אומדנא יש בתנאי זה יותר מבכל תנאים דעלמא ועוד דהא במקנה בקונטרס אחרון סי' כ"ט הקשה על הב"ש מהא דבמס' גיטין (דף ע"ה) ת"ר ה"ז גיטך ע"מ שתחזירי לי הנייר מגורשת ופריך בגמ' דאמאי מגורשת דהיה ס"ל לההוא סוגיא דע"מ אינו כמעכשיו ואי אפשר לחול הגירושין רק אחר החזרה ואז אין הגט בידה ומשני אביי דאתי' כר' מאיר דבעי תנאי כפול וכיון דלא כפלי בטל התנאי ואינה צריכה להחזיר ומש"ה מגורשת הרי דגם בנותן ע"מ להחזיר צריך ת"כ למאן דמצריך בעלמא ולא חשיבא אומדנא ובע"כ לא כתבו כן התוס' רק באתרוג, אבל נהי דנאמר דאומדנא לא הוי רק באתרוג מ"מ הרי זה חזינן להדיא דדחקו התוס' גבי אתרוג ולא ניחא להו לתרץ דאיירי בדכפלי דס"ל דכיון דנקט סתמא איירי בכל גווני בין בכפלי ובין בלא כפלי א"כ הא ממילא מוכח לדידהו דגם במימרא הראשונה של רבא ולפי מה דמיישב לה רב אשי דקאמר בע"מ להחזיר קנה במכר ובפה"ב ובאשה אינה מקודשת איירי ג"כ בכל האופנים ואפי' בדלא כפלי ואפ"ה אינה מקודשת ודלא כהב"ח. ובע"כ מוכרח הטעם כמו שכתבנו דבקידושין גם בלא כפלי מחוייבת להחזיר אם נימא דחלים הקידושין ומדרב גידל, ואע"ג דראיתי בספר המקנה שם וכן כתב בספר בני אהובה בהלכות אישות שדחו לעיקר קושית הבית שמואל וכתבו דנוכל לומר דגם התוספו' דקידושין מודים דאע"ג דרבא נקט סתמא מ"מ נוכל לפרשו דאיירי רק בדכפלי לתנאו ורק מימרא השני' דרבא דגבי אתרוג דקאמר נטלו והחזירו יצא לא החזירו לא יצא משמע להו להתוס' דאיירי גם בדלא כפלי דאי בדכפלי לא ה"ל לרבא לאשמעינן סיפא דמילתא דלא החזירו לא יצא דמילתא דפשיטא הוא דבלא קיים להתנאי בטל המעשה ומש"ה ס"ל להתוספו' דאיירי גם בלא כפלי וקמ"ל רבא רבותא דאע"ג דלא כפלי לא יצא אם לא החזירו ומש"ה הקשו התוס' רק על הך דאתרוג, אמנם בודאי דזה דחוק טובא לומר כן בהבנת דברי התוספו' דכל כי האי ה"ל לפרש ולא לסתום הדברים מאין ומאיזה הוכחה יצא להם דאיירי גם בלא כפלי, ועוד דהא י"ל דהך לא החזירו לא יצא קמ"ל רבותא דאע"ג דשילם לו דמיו כל שלא החזיר לו האתרוג בעצמו לא יצא ולא דמי לכל מתנה ע"מ להחזיר דקיי"ל דאם אבד או נשרף דמשלם דמי' מ"מ אתרוג שאני וכמו שכתב הרא"ש במס' סוכה סוף פרק לולב הגזול ופסק כן בשו"ע או"ח סימן תרנ"ח סעיף ד' יעו"ש, וגם י"ל דקמ"ל רבא דכל שלא החזירו באותו יום אפי' החזירו לאחר החג לא יצא וכמבואר בחו"מ סי' רמ"א דבכל מתנה ע"מ להחזיר יוכל להחזיר לו בכל זמן שירצה המקבל אבל באתרוג אם אמר ע"מ שתחזירהו לי מחויב להחזירו תוך החג דוקא ואם החזירו אחר החג לא יצא וכמו דפסק באו"ח סי' תרנ"ח ובודאי דהתוס' דקידושין אתיין כפשטן דס"ל דכיון דנקט סתמא איירי גם בדלא כפלי ומדבריהם מוכח דגם במימרא דרבא דבאשה אינה מקודשת איירי גם בדלא כפלי וכמו שכתבנו, ואין להקשות על זה דאכתי זה ניחא רק לפי האמת דמיישב רב אשי לדברי רבא דבכולהו אמר קנה לבר מאשה ושפיר נוכל לומר דס"ל להתוס' דמדנקט סתמא בודאי איירי בכל האופנים דבכל הדברים קני אפי' אם כפלי משום דע"מ להחזיר שמי' מתנה ובאשה בכל גווני אינה מקודשת ואפילו לא כפלי משום דרב גידל אבל אכתי תקשה להתוס' מימרא ראשונה של רבא לפי מה דס"ד דקאמר בהו רבא דבמכר לא קנה ובפה"ב אין בנו פדוי דס"ל דמתנה ע"מ להחזיר לא שמי' מתנה והרי לפי הס"ד תיקשה דאמאי לא קנה והרי לא כפלי לתנאי וצריך להיות התנאי בטל וא"צ להחזירו וממילא יקנה במכר ובפדיון הבן בנו פדוי, גם זה ניחא דבשלמא לפי המסקנא דמתנה ע"מ להחזיר שמי' מתנה הרי המקבל קונה גוף החפץ קנין גמור לעולם רק שמתנה עמו תנאי שאחר כן יתן לו בחזרה ועיי' ברא"ש סוף פ' לולב הגזול שכתב דבעת שמחזירו צריך קנין מהמקבל להנותן שיקנה לו החפץ ואינה חוזרת מעצמו להנותן הרי דהמקבל קונה אותו לעולם ותנאה של החזרה אינו שיור בעצם המתנה והרי הוא כמתנה עמו תנאי אחר ע"מ שתעשה לי דבר פלוני ומש"ה צריך בו כל משפטי התנאים ומש"ה דחקו התוס' בזה דהא לא כפלי, וכל זה הוא לפי המסקנא אבל לפי הס"ד דהי' ס"ל לרבא דע"מ להחזיר לא שמי' מתנה והמקבל אינו קונה גוף החפץ רק שיוכל להשתמש בו עד שעה שיחזירו וכשנשלם תשמישו הא יהי' חוזר להנותן מאליו בלי שום קנין וא"כ אינו בגדר תנאי רק הוא שיור בהנתינה, א"כ הא ודאי דאין צריך בו תנאי כפול דאטו האומר לחבירו הריני נותן לך חפץ זה ליום אחד ואח"כ יהי' שלו הרי לא צריך לשום דיני תנאי דהוא שיור בגוף הנתינה ולא תנאי ומש"ה לא הוקשה כלל לפי הס"ד הא דלא כפלי לתנאי, והיוצא מכל זה דמדברי התוס' דקידושין מוכח דבאשה גם בלא כפלי אינה מקודשת ולהפוסקים דס"ל דעל מנת א"צ תנאי כפול משמע מדלא נקט רבותא יותר בתנאי דאם דכל היכא דלא כפלי לתנאו מקודשת ולא שייך הך דרב גידל באמרו בלשון תנאי:

[ו] ואם נאמר כן שפיר מדוקדק היטב לשונם של הטור ושו"ע בסימן כ"ט שכתבו סתמא דבעל מנת להחזיר אינה מקודשת ולא כתבו דזהו דוקא בדכפלי לתנאי דס"ל להטור ושו"ע דגם להפוסקים דמצרכי בע"מ תנאי כפול מ"מ בקידושין מחויבת להחזיר מדר"ג וכמו דמוכח מדברי התוס' דקידושין הנ"ל דס"ל כן, אע"ג דמצינו הרבה מהראשונים החולקים על התוס' דקידושין וס"ל דהא דאמר רבא גבי אתרוג דבלא החזירו לא יצא איירי רק בדכפלי לתנאי וכמבואר כן להדיא בתוס' סוכה (דף מ"א ע"ב) בד"ה הילך וכן הוא דעת התוס' בגיטין (דף ע"ה) בד"ה לאפוקי וכן כתב הרא"ש במס' ב"ב סוף פ' יש נוחלין ולא ס"ל סברת התוס' דקידושין שכתבו דבאתרוג איכא אומדנא דמוכח ולא בעי ת"כ מ"מ הרי בהך סברא שכתבנו מה דמוכח מדברי התוס' דקידושין דגבי קידושי אשה מחויבת להחזיר גם בדלא כפלי מדר"ג הא לא מצינו דהרא"ש והתוס' דסוכה חולקים עליו ואפשר דגם הם ס"ל כן ואדרבה דבזה הא מיושב היטב מה דהקשה הב"ש בסימן ל"ח ס"ק ז' על דברי הרא"ש בב"ב שהקשה שם הרא"ש על הא דאמר רבא הילך אתרוג ע"מ שתחזירהו לי לא החזירו לא יצא והקשה הרא"ש הא הוי תנאי ומעשה בדבר אחד ותי' שם הרא"ש דרבא לשיטתו דבגיטין (דף ע"ה) לא ס"ל האי כללא דתנאי ומעשה בדבר אחד תנאו בטל, הרי דס"ל להרא"ש דאע"ג דהתנאי הי' בע"מ דהוא כמעכשיו ואין תנאי של החזרה סותר המעשה מ"מ מקרי תנאי ומעשה בדבר אחד ולדידן דס"ל האי כללא תנאי בטל והקשה עליו הב"ש דא"כ בקידשה ע"מ להחזיר אמאי אינה מקודשת להרא"ש דהרי צריך להיות תנאו בטל ונשאר בקושי', ולפי הנ"ל ניחא דגם הרא"ש יסבור כמו שכתבנו דאם תהי' מקודשת תתחייב להחזיר מדר"ג גם בלי התנאי, ועכ"פ הא ניחא מה שסתמו דבריהם הטוש"ע דגם בלא כפלי אינה מקודשת ורק דלהני פוסקים דס"ל דבתנאי דע"מ א"צ ת"כ לדידהו כתבנו סמך דלא ס"ל הך סברא דיהי' שייך בכה"ג הך דר"ג מדלא נקט רבא רבותא יותר ולדידהו הא א"צ בע"מ ת"כ ומש"ה סתמו דבריהם, וגם לפי"ז בדוקא נקטו הטור ושו"ע האי דינא בתנאי דעל מנת אבל אם אמר לה התקדשי לי אם תחזירי לי הקידושין שפיר חיישינן לקידושין אי לא כפלי לתנאי או לא אמר מעכשיו ובטל התנאי משום דהוה תנאי ומעשה בדבר אחד ויש לנו לחוש לדעת הסוברים דבע"מ א"צ ת"כ דלדידהו הא משמע דבתנאי לא שייך הך דר"ג וכל היכא דמצד התנאי אי בטל התנאי א"צ להחזירו כלל ומקודשת ובזה אתיין ג"כ דברי הרמ"א בסימן ל"ח כפשטן שכ' די"א דכל תנאי בעינן שיהי' תנאי בדבר א' ומעשה בדבר אחר אבל אם הכל הוא בדבר אחד אינו תנאי ויש לחוש לו לחומרא, וכבר הבאנו לעיל מה שכ' החמ"ק דהרמ"א לא קאי רק על קידושי שטר דאם אמר לה אם תחזירי הנייר ולא החזירה יש לחוש לדיעה זו דס"ל דהתנאי בטל ומקודשת אבל בקידושי כסף הא בכל ע"מ להחזיר אינם קידושין והסברנו לעיל דבריו דהא נהי דהתנאי בטל מ"מ צריכה להחזיר מדר"ג וממילא אינם קידושין אבל לפי"ז ניחא דקאי הרמ"א גם על קידושי כסף דאם אמר לה התקדשי לי אם תחזירי לי הכסף יש לחוש לקידושין דלהפוסקים דבע"מ אין צריך תנאי כפול מוכח דלא שייך בכה"ג הך דרב גידל ורק דנבטל הקידושין משום דחייבת להחזיר מכח התנאי ודמי' לחליפין ויש לנו לחוש להסוברים דבכל תנאי ומעשה בדבר אחד התנאי בטל ומקודשת גם אם לא החזירה וכמו שנתבאר סימן מד יבאר דעת בעה"ע במגרש וא"ל ע"מ שתתן לי חפץ פלוני והוא חפץ שאינו חשוב ונאבד אם יכולה ליתן שויו או הגט בטל ויחודש אי"ה סברות מחודשות בזה

באה"ע סימן קמ"ג סעי' י"א הרי זה גיטך והנייר שלי אינה מגורשת שאין זה כריתות על מנת שתחזירי לי הנייר מגורשת ותתן, וכתב הבית שמואל דלהפוסקים דס"ל דגם בתנאי דעל מנת צריך תנאי כפול ואם לא כפלי בטל התנאי הרי היא מגורשת גם אם לא החזירה לו הנייר, והנה אמרתי לחקור היכא דהי' התנאי כדינו בכל פרטי הלכות תנאי דפשיטא דמחויבת להחזירו מהו דינו אם נאבד גוף הגט או נשרף אם מהני שתתן לו דמים או דיתבטל הגט לגמרי, ובשו"ע סתם בזה ולא כתב בזה כלום ובודאי נראה דס"ל להשו"ע דהגט בטל וסמך עצמו על הא דמבואר לעיל בסעיף וא"ו דבאמר לה על מנת שתתני לי כלי פלוני או בגד פלוני ואבד אותו כלי או אותו בגד או נשרף אע"פ שנתנה לו אלף זוז בדמי' אינו גט וס"ל להשו"ע דכמו כן הדין הכא ומש"ה לא הי' צריך השו"ע לכופלו כאן דאם ס"ל להשו"ע דהכא שאני ה"ל לפרש ולא לסתום. אמנם מצינו בזה מחלוקת גדולה בין הראשונים דבגיטין (דף ע"ה) תני' הרי זה גיטך והנייר שלי אינה מגורשת ע"מ שתחזירי לי הנייר מגורשת ופריך מ"ש רישא ומ"ש סיפא פי' דס"ל להגמרא דעל מנת אינו כמעכשיו ואי אפשר שיחול הגט רק אח"כ כשמחזרת לו ואז הא אין הגט בידה והאיך מתגרשת ומשני רב חסדא הא מני רשב"ג היא דס"ל גבי על מנת שתתן לי איצטליתי דנותנת דמי' הכי נמי אפשר דמפייסה לי' בדמי' ודחי אביי אימר דאמר רשב"ג היכא דליתא בעיני' היכא דאיתא בעיני' מי שמעת לי' וכתב שם הר"ן דמדמוקים ר"ח רק מוכרח דרבנן לאו באיצטלית לחודא שהוא דבר חשוב ס"ל דאיצטלית דוקא אלא הוא הדין בדבר שאינו חשוב כנייר ולפי"ז אם אמר לה הרי זה גיטך על מנת שתחזירי לי הנייר דלפי המסקנא דמסיק דע"מ כמעכשיו דמי ומגורשת למפרע כשמחזרת הגט הא אם אבד הגט או נשרף אינו גט לדידן דקי"ל כרבנן ולא מהני אם תתן הדמים, וזה שלא כדברי בעל העיטור עכ"ל הר"ן, הרי דס"ל לבעל העיטור דלא פליגי רבנן על רשב"ג ואמרי דאיצטלית דוקא אלא בחפץ שהוא חשוב אבל באינו חשוב גם רבנן מודים לו דיכולה ליתן דמי' והר"ן חולק עליו, וצ"ע על השו"ע דלעיל בסעי' וא"ו סתם הדברים ולא הביא כלל פלוגתא זו ולא כ' להכריע להלכה כמאן אי כבעל העיטור או כהר"ן וצע"ק. אמנם הא ודאי דקושייתו של הר"ן על בעה"ע גדולה היא דהא חזינן להדי' מדברי ר"ח דרבנן פליגי על רשב"ג גם בחפץ שאינו חשוב וכמו נייר:

[ב] ולפום רהיטא היה נראה לומר דגם בעל העיטור לא קאמר רק בחפץ אחר דס"ל דכיון שאינו חשוב לא שייך בו לומר דלצעורה מכוין דהא אינה מצטערת כלל בנתינת גוף החפץ יותר מבנתינת דמיו אבל הגט עצמו חשיבא כמו חפץ יקר וחשוב דהרי היא צריכה לו להיות בידה לראי' שנתגרשה ובאיזה זמן נתגרשה וכדאיתא בכתובות (דף פ"ט) וכי תימא נקרעי' אמרה בעינא לי לאינסובי בי' ולכך בע"מ שתחזירי לי הנייר פליגי רבנן וס"ל דלא מהני בו נתינת דמיו דלצעורה קמכוין כן הי' נראה לכאורה. אמנם עיין בחידושי הריטב"א על מס' גיטין (דף ע"ה) שכתב ג"כ כהוכחה זו של הר"ן דמדמוקים ר"ח כרשב"ג מוכרח דרבנן פליגי גם בחפץ שאינו חשוב וז"ל דנייר דוקא דאם נשרף או נאבד בטל הגט וסיים ע"ז וז"ל ושלא כדברי בעה"ע שכתב בנשרף או נאבד נותנת לו דמיו, הרי דגם בעה"ע איירי בזה הדין גופ' דאמר לה ע"מ שתחזיר לי הנייר ואם נשרף יכולה ליתן דמי' וא"כ הא קשיא עליו טובא מסוגי' זו

[ג] ואשר נראה לישב דעת בעה"ע דהנה בעיקר הסברא דס"ל לרבנן דאיצטלית דוקא מפרשינן במס' גטין (דף ע"ד ע"ב) דטעמם משום דגבי גט לצעורה קמכוין ובודאי דלפי הסברא נראין דברי בעה"ע מוסברים ומוכרחים דמאי שייך לומר לצעורה על חפץ שאינו חשוב ומצוי לקנותו בדבר מועט כנייר וכדומה ומה צער הוא לה בהחזרת גוף החפץ יותר מדמיו, והצריך לומר להר"ן והריטב"א דהם מפרשים הך לצעורה דאין הכוונה דרוצה לצערה במה שלוקח ממנה זה החפץ רק הכי פירושו דרוצה לצערה בביטול הגט ומעמיד דבריו בדוקא שלא תוכל לשנותו ואם יהי' נאבד גוף החפץ באמת יתבטל הגט וזהו עיקר הכוונה שמצערה במה שיתבטל הגט אם לא יהי' בידה זה החפץ דוקא ומה שיתבטל הגט הוא הצער שרוצה הוא בו, ולפי זה הרי אין מקום לחלק כלל בין חפץ חשוב לאינו חשוב, ולדעת בעה"ע דמחלק בין חשוב לאינו חשוב בע"כ מוכרחין אנחנו לפרש דאין מכוין לצערה במה שיתבטל הגט רק מפרש דמכוין לצערה בגוף החפץ במה שנוטל ממנה חפץ חשוב ולא יהי' לה זה החפץ ומש"ה ס"ל דבאינו חשוב יכולה ליתן דמי', רק כל זה ניחא כל זמן שהחפץ בעין בידה ושפיר י"ל דכיון דנתכוין לצערה שלא יהי' לה חפץ כזה וכל שלא נתקיים כוונתו בטל הגט דבודאי דעתו הי' דאם יהי' לה החפץ קיים לא יהי' הגט אם לא תחזיר לו גוף החפץ, אבל הא דפליגי רבנן על רשב"ג וס"ל דגם כשאין החפץ בעין רק נאבד ג"כ בטל הגט משום האי טעמא דלצעורה קמכוין הרי אינו מובן לדעת בעה"ע דהרי היא בלא"ה כבר אין לה זה החפץ ומאיזה טעם ס"ל לרבנן דכוונת הבעל הי' דגם אם יהי' נאבד או נשרף לא יהי' מהני נתינת דמי' ויתבטל הגט, ובע"כ מוכרח לומר לדעת בעה"ע דגם זה הוא לה לצער במה שיהי' לו חפץ חשוב והיא תהי' מוכרחת ליתן לו מידה חפץ כזה וכשנאבד ולא הוי' לה זה הצער לא נתקיים כוונתו ובטל הגט, הרי נתברר לנו בהך לצעורה שני פירושים דלדעת הר"ן והריטב"א הפירוש הוא דהביטול הגט הוא הצער שמקניטה בזה ולדעת בעה"ע גוף החפץ הוא הצער ולא ביטול הגט, ולדעת בעה"ע יש בו ג"כ שני אופנים או דמצערם במה שלא יהי' לה זה החפץ או שמצערה במה שהיא תתן ויהי' לו זה החפץ, ושני הסברות הם אמת ולשניהם נתכוין הבעל דכל זמן שהחפץ קיים בידה יש לומר בו שני הכוונות דבשביל זה יהי' דעת הבעל שתתן לו החפץ דוקא אבל בהא דס"ל לרבנן דכוונתו דגם אם יאבד לא יהי' מהני דמי' בע"כ מוכרח לומר לבעה"ע משום דכוונתו לצערה במה שיהי' לו זה החפץ, וכל זה שייך בחפץ שהוא חשוב מצד עצמו אבל בעל מנת שתחזירי לי הנייר הרי לגבי הבעל אין להגט שום חשיבות יותר מבכל נייר דעלמא ורק אצלה יש לו חשיבות משום דהיא צריכה לו בידה לראי' להנשא בו, וא"כ גבי גט הא לא שייך לומר רק דנתכוין לצערה במה שלא יהי' לה זה הגט וכל זמן שהוא קיים בידה לא יהי' מהני לה נתינת דמיו, אבל הרי אין מקום לומר דלרבנן נתכוין דגם אם יהי' נשרף לא יהי' מהני לה נתינת דמים דכיון דנשרף הא בלא"ה אין לה זה הגט ובודאי לא קפיד הבעל רק כל זמן שהגט יהי' בידה קיים ולא בנאבד ומש"ה כתב בעה"ע דאם נאבד או נשרף מהני דמיו גם לרבנן, וכל זה הוא ניחא רק להמסקנא דקיי"ל דכל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי ואינה צריכה להחזירו רק לקיים התנאי, אבל לפי הס"ד דהי' ס"ל להגמרא דע"מ אינו כמעכשיו והגט לא חל רק בעת החזרה דהרי מש"ה הקשה הגמר' דאמאי מגורשת דכשמחזירתו הרי אינו בידה להתגרש בו אז וע"ז קמשני רב חסדא הא מני רשב"ג היא דאמר נותנת דמיו וכשתתן לו דמיו והגט ישאר קיים בידה תתגרש בו אז דס"ל לר"ח דרשב"ג קאמר גם כשהוא בעין מהני דמיו ומש"ה מוכרח ר"ח לאוקמא רק כרשב"ג דכרבנן לא מצי לאוקמא דכל זמן שהגט קיים בידה הא ודאי דלרבנן אינה יכולה ליתן דמיו דרבנן הא ס"ל דלצעורה קמכוין שלא יהי' לה זה הגט ואצלה הא הוי' הגט חפץ חשוב וכמו שביארנו, והוא תירוץ נכון לדברי בעל העיטור, ולהר"ן והריטב"א שהקשו מסוגי' זו על בעה"ע בע"כ דס"ל דהגט לא מקרי חפץ חשוב גם לגבי האשה ואפילו כשהוא בעין וטעמם נראה דיכולה להראותו לב"ד ושוב אינה צריכה לגוף הגט כלל דהב"ד יתנו לה מעשה ב"ד באיזה זמן נתגרשה, ובסברא זו הוא דפליגי: