שו״ת בית הלוי – חלק ב – סימן א, קטע 44

בש"ע אה"ע סימן י"א סעיף א' בהג"ה כתב הרמ"א שני עידי כיעור מצטרפין אע"ג דכיעור דחזי האי לא חזי האי, ודברים אלו לקוחים מדברי המרדכי במס' יבמות פ"ב וכתב שם המרדכי הטעם לזה דהרי קיי"ל דהלואה אחר הלואה מצטרפין פי' דס"ל להמרדכי דדיני אישות דמיין לדיני ממונות דכשר בו עידות מיוחדת, ועיין עוד בב"י שם שכתב דהר"ן חולק על המרדכי בזה דבמס' גיטין פרק מי שאחזו הביא האלפסי תוספתא דתני בה ראוה שנים שנתייחדה עמו צריכה הימנו גט אחד בשחרית ואחד בין הערבים זה הי' מעשה ואמרו אין מצטרפין וכתב על זה הר"ן דאע"ג דבממון קיי"ל דמצטרפין מ"מ לגבי אישות דשייכי בדיני נפשות בבת אחת בעינן להו הרי דס"ל דעידי נשים דמיין לדיני נפשות, ועיי' עוד בב"י חו"מ סי' למ"ד שהביא ג"כ להך מחלוקת של המרדכי והר"ן והכריע הב"י להלכה כהמרדכי דהוא כממון והא דאמר בתוספתא דאחד בשחרית וא' בין הערבים אין מצטרפין תי' הב"י גם להמרדכי דאין הטעם משום דהוא כנפשות רק דכיון דבכל פעם נתייחדה רק בפני אחד לא נתכוונו לשם קידושין ומש"ה א"צ גט, אמנם עיי' בשו"ת מוהר"א ששון סימן י"ז וסי' כ"ד שחלק בזה על הב"י והעלה להלכה כהר"ן, ועיי' עוד בשו"ת פני משה חלק א' סימן פ"ט שכתב עוד יותר דלהר"ן דעידי נשים דמיין לנפשות א"כ אפילו ראו שני העדים הזנות כאחד רק כל אחד ראה אותה מחלון אחר ולא ראו העדים זה את זה ג"כ אין מצטרפין דהרי בנפשות בכה"ג אין מצטרפין כדאיתא במס' מכות דף ו' יעו"ש ובודאי דלפום רהיטא נראה דדעת כמה מהראשונים אזלי בשיטת הר"ן דהבית שמואל בסי' י"א ס"ק י"ג הקשה על הרמ"א שפסק כהמרדכי דהוא כדיני ממון והרי לענין דרישה וחקירה פסק הרמ"א דגם עידי נשים צריך דו"ח אע"ג דבממון א"צ ודמיי' לנפשות וכתב הבית שמואל לחלק בשם הב"י והד"מ דלענין דרישה וחקירה דמן התורה גם בממון צריך וכמו דאיתא בסנהדרין דבר תורה אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדו"ח ורק דחכמים תיקנו דלא נצריך בממון משום נעילת דלת בפני לווין מש"ה להני פוסקים בעידות נשים אוקמה אדאורייתא אבל לענין עידות מיוחדת דבממון כשר מן התורה שפיר ס"ל להמרדכי דעידי נשים יש להם דין ממון וכן כתב היש"ש במס' יבמות פ"ב סי' י"ז, וא"כ הרי במס' מכות דף ו' דתנן מה שנים נמצא אחד מהן קרוב או פסול עידותן בטלה אף שלשה כן א"ר יוסי בד"א בנפשות אבל בממון תתקיים העידות בשאר וקאמר שם שמואל הלכה כר' יוסי וכתבו שם התוס' בד"ה שמואל וז"ל וקשה האיך מצינו ידינו ורגלינו כשנותנים גט שיש באותו מעמד קרובים והי' לנו לומר דעידות הכשרים בטל והאי דומי' דנפשות דשרינן אשת איש לעלמא שיש בה מיתת ב"ד וטעמא דפרישית לעיל שייך נמי בגט כו' הרי דס"ל להתוס' דגט יש לו דין דנפשות ואפילו לענין דבר דכשר בממון מן התורה ועיי' ברא"ש במכות שם שהקשה ג"כ לשמואל דאמר הלכה כר' יוסי דהאיך גיטין וקידושין כשרים ועיי' עוד בסמ"ק מצוה קפ"ג בהגהות רבינו פרץ וז"ל ומ"מ צריך לברר עדים בגיטין וקידושין דאל"כ כולהו עדים ורגילות ששם עומדים קרובים וה"ל נמצא א' מהן קרוב או פסול ועידותן בטלה כדאמרי' גבי דיני נפשות דחשבינן היתר ערוה כדיני נפשות וכן פירשו רבותינו עכ"ל הרי מדברי כולם למדנו דס"ל דיש לו דין נפשות ואפילו בדבר דכשר בממון מן התורה ולדידהו ודאי דגם לענין עידות מיוחדת ס"ל כהר"ן דפסול גבי קידושין, ומוכרח דגם הם חולקים על המרדכי, וראיתי להנו"ב מה"ק חלק אה"ע סי' ע"ב בסתירת היתר ג' שם שכתב דהר"ן יחידאה הוא בזה שמשוה קידושין לנפשות והרי נתברר לנו דגם התוס' והרא"ש ור"פ והסכמת רבותיו הוא ג"כ כשיטת הר"ן:

[ב] אמנם כל זה הוא רק לפי דברי הב"י שכתב דהר"ן חולק על המרדכי דס"ל להב"י דעידי קידושין דומים לעידי זנות אבל בודאי נראה לכאורה דיש מקום לומר דגם הר"ן והתוס' והרא"ש מודים לדינו של המרדכי וי"ל דגם הם לא כתבו רק בענין גיטין וקידושין דאיכא נ"מ בעידותן גם לענין נפשות וכמו בקידושין דאם תזנה אח"כ הרי חייבת וכן בגט הא שרינן אשת איש לעלמא ועד עתה נהרג הבא עלי' והוא דבר דשייך בו נפשות או לאיסור או להיתר, והרי ז"ל הר"ן ואע"ג דבממון קיי"ל דמצטרפין מ"מ לגבי אישות דשייכי בדיני נפשות בבת אחת בעינן להו הרי דקדק וכתב דרק משום דשייכי בדיני נפשות (שוב מצאתי בנו"ב שם דמסיק שם דהר"ן אינו חולק על המרדכי כלל וכמש"כ] וכן התוס' במכות כתבו הסברא גבי גט דשרינן אשת איש לעלמא דיש בה מיתות ב"ד הוא כנפשות, אבל כשמעידין על אשה שזינתה בלא התראה הרי אין בעידותן שום נ"מ לענין נפשות ולא מהני עידותן רק לאוסרה על בעלה לחודא שפיר מודים להמרדכי דיש לו כל דין ממון מדאורייתא דאע"ג דע"י עידותן שזינתה נאסרה לבעלה מ"מ לא דמי' לעידי קידושין דמהני עידותן לאוסרה על אחרינא בחיוב מיתה אבל בזנות אע"ג דנאסרה לבעלה מ"מ הרי אם בא עלי' בעלה אח"כ אינו לוקה עלי' וכמו דמבואר במגיד משנה סוף פרק א' מהלכות איסורי ביאה דאינו לוקה על לאו זה דהוא לאו שבכללות יעו"ש ועיי' עוד ברמב"ם פרק י"א מהלכות גירושין הלכה י"ד ובכ"מ ובלח"מ שם, ועוד אפילו אם נאמר דלא כהמ"מ ובעלה לוקה עלי' משום טומאה מ"מ הרי המרדכי איירי במעידין רק על כיעור לחודא דלא מהני כלל עידותן לשום דבר רק לענין לאוסרה על בעלה גרידא בודאי דנראה דגם הר"ן והתוס' מודים דמהני בו עידות מיוחדת, ולפי זה י"ל דגם במעידין על זנות גמור צ"ל מהני גם בעידות מיוחדת אע"ג דנאמר דבעלה לוקה עלי' משום טומאה מ"מ כיון דאם היו מעידים רק על כיעור לחודא הרי הי' מהני וא"כ הא יש בכלל זנות גם כיעור ודל הזנות עצמו מהכא ולא נאמן להם על עיקר הזנות מ"מ תיאסר משום הכיעור כן נראה ברור ואין כאן שום מחלוקת בדינו של המרדכי:

[ג] גם עוד נראה לומר דבעידות של זנות ודאי כ"ע מודים להמרדכי דנאסרת ע"י עידות מיוחדת דהנה במה דפסלה התורה כמה מיני עידות נוכל לומר בו שני סברות או משום נאמנות דהתורה לא האמינה להם שעידותן אמת וכמו כל החשודים ופסולי עבירה דלא האמינם התורה בעידותם או משום דהוי גזירת הכתוב וכמו דמצינו דאפילו משה ואהרן אינם יכולים להעיד ביחד, והנה בעידות מיוחדת דפסולים בנפשות הרי ודאי נראה דאין לומר הטעם משום דכיון דעל כל מעשה בפני עצמה לא ראה רק עד אחד מש"ה אין אנו מאמינים להם דכן הי' המעשה כדבריהם דאם כן גם בממון לא יהיו נאמנים כיון דאינם נאמנים אצלינו על עיקר המעשה דכדבריהם כן הוא דבודאי דאין מקום לחלק כלל ולומר דבממון אנו מאמינים להם על עיקר המעשה ובנפשות אינם נאמנים כלל דהמעשה הי' כפי שאומרים, ועוד דהרי במס' סנהדרין דף למ"ד דפליגי רבנן וריב"ק דרבנן ס"ל דאינם מצטרפין עד שיראו כאחד וריב"ק ס"ל דבממון מצטרפין וקיי"ל כוותי' דריב"ק ואמרינן שם לחד תירוצא דפליגא בסברא דת"ק סבר דאמנה דקמסהיד האי לא מסהיד האי פי' ואינם נאמנים כלל וריב"ק סבר אמנה בעלמא תרווייהו קמסהדי ואבע"א פליגא בקרא כו' ואם נאמר דהא דפסלה התורה בנפשות הוא דאין נאמנים על המעשה דכדבריהם כן הוא א"כ הרי קשה לתי' קמא לריב"ק דמכשיר בממון בלא שום פסוק רק מסברא לחודא דמנ"ל לומר כן הסברא כיון דחזינן דבנפשות פסולים ואינם נאמנים על המעשה וא"כ מנ"ל להכשירם בממון, ומוכרח ע"כ דס"ל לריב"ק דמהסברא מוכרח דנאמנים על עיקר המעשה וגם בנפשות מאמינים להם דכדבריהם כן הי' המעשה רק דבנפשות הוי גזירת הכתוב דהיכא דמעידים על שני מעשים נפרדים לא מקרי שני עדים ואין ב"ד יכולים לדונו על פי דבריהם ומש"ה ס"ל לריב"ק דבממון דא"צ עדים אלא לברר האמת דבממון הא לא איברי סהדי אלא לשיקרא ואע"ג דאין עליהם שם שני עדים מ"מ כיון דמבורר לנו דהמעשה אמת דזה חייב לזה מנה שוב ב"ד דנים על פיהם, אבל בדיני נפשות אע"ג דידוע לנו דזה המעשה אמת מ"מ הא אי אפשר לדונו על פי ידיעה לחודא בלא שני עדים ומש"ה לא מהני, וראי' ברורה לזה דבמס' סנהדרין דף פ"א תנן ההורג נפש שלא בעדים מכניסים אותו לכיפה ומפרש שם דמאכילין אותו לחם צר כו' עד שכריסו נבקעת ופריך שם בגמרא שלא בעדים מנא ידעינן אמר רב בעידות מיוחדת ופרש"י שעידותן אמת אלא שאינה מסורה לב"ד, הרי להדי' דגם בדיני נפשות נאמנים הם דכדבריהם כן היה המעשה עד שסומכין על עידותן וגורמים לו שימות רק שאין הורגין אותו בידים דלהורגו בידים אי אפשר לב"ד ע"י עידות מיוחדת דבנפשות אין שם עדים עליהם, וא"כ אפילו לדעת הפוסקים דס"ל דעידות נשים יש להם דין כנפשות לגבי דו"ח מ"מ לענין זנות ולגבי עידות מיוחדת ודאי דמהני דהניחא גבי גיטין וקידושין דקיי"ל דהמקדש בלא עדים אין חוששין לקידושין כלל ואפילו בששניהם מודים שקידשה בלא עדים לא מהני דבלא עדים אין הקידושין חלים כלל שפיר ס"ל להר"ן דעידי נשים יש להם דין נפשות דעידות מיוחדת לא מקרי גבייהו שני עדים וכמו בנפשות, אבל לענין זנות דלא צריך לעדים כלל לגוף המעשה רק לברר לב"ד האמת שזינתה דהא גם בזינתה בלא עדים נאסרת לבעלה פשיטא דמהני גם עידות מיוחדת דהרי חזינן דגם בנפשות אנחנו מאמינים להם על המעשה עד שמכניסין אותו לכיפה וכיון דמבורר לנו שזינתה בודאי האיך נתירה לבעלה ובודאי האיסור בזה ברור וכ"ע מודים להמרדכי דעידי כיעור מצטרפין, ומסוגי' זו דסנהדרין נפשוט לנו ספיקו של האורים ותומים בסי' למ"ד ס"ק י"א שנסתפק בהא דבממון מהני עידות מיוחדת אי הוי מן התורה או רק מדרבנן לחודא יעו"ש בדבריו והרי מהא דחזינן דמכניסין אותו לכיפה מוכרח דמדאורייתא נאמנים על המעשה שהוא אמת והוי בירור גמור גם בנפשות וא"כ הא גבי ממון דלא בעינן עדים כלל רק לברר האמת דלא איברי סהדי אלא לשיקרא בודאי דמדאורייתא נאמנים:

[ד] אמנם לכאורה ראי' זו מהך דסנהדרין אינה מכרעת רק לסתור דברי הפני משה שהבאנו באות א' שכתב דלהר"ן דס"ל דעידי נשים כנפשות דמיין לא מהני בזנות כשאחד ראה את הזנות מחלון זה וא' מחלון אחר דזה ודאי מוכרח דאינו, דבכה"ג ודאי דלכ"ע מהני גבי זנות וכמו דמהני עידות כזה לענין להכניסו לכיפה אבל אכתי אין מזה ראי' כלל לדינו של המרדכי דמכשיר גם במעידים כל אחד על שני מעשים נפרדים ונמצא דעל כל מעשה ליכא רק ע"א אין ראי' מהא דמכניסין אותו לכיפה וכמו שנבאר, דהנה במס' סנהדרין דף למ"ד דפליגי ת"ק וריב"ק בעידות מיוחדת אי מצטרפינן בממון וקאמרינן שם במאי פליגא אבע"א בסברא דת"ק סבר אמנה דקמסהיד האי לא מסהיד האי וריב"ק ס"ל אמנה בעלמא תרווייהו קמסהדי ואבע"א דפליגי בקרא דכתיב והוא עד או ראה או ידע דת"ק סבר דכל מקום דכתיב עד הרי כאן שנים ואפקי' רחמנא בלשון חד עד שיראו כאחד וריב"ק סבר או ראה או ידע מכל מקום, ובמס' מכות דף ו' איתא אמר רב זוטרא בר טובי' אמר רב מנין לעידות מיוחדת שהיא פסולה שנאמר לא יומת ע"פ עד אחד מאי אחד אילימא אחד ממש מרישא שמעינן לה ע"פ שנים עדים אלא מאי אחד אחד אחד, תנ"ה לא יומת ע"פ ע"א להביא שנים שרואין אותו אחד מחלון זה וא' מחלון זה ואין רואין זה את זה שאין מצטרפות כו' עוד איתא שם אמר רב נחמן עידות מיוחדת כשירה בדיני ממונות דכתיב לא יומת ע"פ ע"א בדיני נפשות הוא דאין כשירה אבל בדיני ממונות כשירה, וכתב בנמוקי יוסף בסוף פרק ראשון דמכות וז"ל וה"מ דבעינן רואין זה את זה בדיני נפשות אבל בדיני ממון דאפילו הלואה אחר הלואה מצטרפין כו' כ"ש כשראו שניהם ההלואה ביחד זה מחלון זה וזה מחלון זה וש"מ מהכא יליף לה ריב"ק מדחזינן בגמרא דהכשיר קרא עידות מיוחדת בממון עכ"ד הנמוק"י, ולפום רהיטא דברי' נפלאו מאד דלפי הנראה דס"ל להנמוק"י דהני שני גווני עידות מיוחדת דאיירי הגמרא בהו במס' סנהדרין ובמס' מכות חד דינא להו ושוין הם וכיון דילפינן במס' מכות מפסוק דבממון כשר גם כשאחד רואה אותו מחלון זה וא' מחלון זה ידעינן מני' דגם בשני הלואות מיוחדים מצטרפין, ובודאי דקשה טובא לומר כן דהרי במס' סנהדרין גבי פלוגתא דריב"ק ורבנן לא מביא הגמרא כלל הך דרשה דדרש רב נחמן במס' מכות וכן במס' מכות לא הביאה הגמרא כלל הסברא והקרא דמביא הגמר' במס' סנהדרין, ועוד קשה דהרי במס' סנהדרין מפרש הגמרא טעמא דת"ק דפוסל עידות מיוחדת בממון מסברא משום דאמנה דקמסהיד האי לא קמסהיד האי והרי טעם זה לא שייך רק במעידים כל אחד על מעשה מיוחדת אבל היכא ששניהם ראו ביחד מעשה אחת רק כל אחד ראה מחלון אחר ולא ראו זה את זה הא לא שייך טעם זה כלל דהא תרווייהו אחד מנה קמסהדי ואפילו לת"ק דפוסל שם בודאי מוכרח דבכה"ג מודה דכשר וא"כ הרי נראה פשוט דהא דקאמר רב נחמן במס' מכות מנין לעידות מיוחדת שכשירה בממון שנאמר לא יומת כו' הכי פי' דאפילו לת"ק דריב"ק דפוסל שם במעידים על מעשים מיוחדים מ"מ בכה"ג כ"ע מודים דכשר שנאמר כו', וכן הוא להדי' בחידושי הריטב"א שם במכות וא"כ הרי צ"ע על הנמוק"י הנ"ל:

[ה] ואי דקשה דלפי זה דחלקנו בין הני ב' אופנים דעידות מיוחדת א"כ הא תיקשה אליבא דריב"ק דמכשיר בממון גם במעידים על מעשים נפרדים א"כ מנ"ל לפסול בנפשות גם בא' רואה מחלון זה וא' מחלון זה מהך קרא דלא יומת ע"פ ע"א דלמא לא בא הכתוב לפסול רק אם הם מעידים על ב' מעשים נפרדים אבל במעידים שניהם על מעשה אחד רק מב' חלונות מנ"ל דפסול, והניחא לת"ק דריב"ק דס"ל דבמעידים על שני מעשים גם בממון פסול או מסברא או מקרא וא"כ הך קרא דלא יומת ע"פ ע"א לא איצטריך כלל גבי נפשות ובפרט דהא דרשינן מני' דהא בממון כשר וע"כ מוכרח דקאי על שני חלונות דזה מהני מסברא בממון וקמ"ל קרא דבנפשות מיהא פסול אבל לריב"ק דבממון מכשיר גם בשני מעשים קשה דלמא לא פסל הכתוב בנפשות רק בשני מעשים ולא בב' חלונות ובודאי אין לומר דבאמת יחלוק ריב"ק על הך דינא וס"ל דמשני חלונות כשר גם בנפשות, ועוד דהרי במס' סנהדרין שם פסקו כמה אמוראי כריב"ק ובהא ודאי דקיי"ל דבנפשות פסול גם מב' חלונות וכדתני' במכות דף ו' וכן במשנה דמכות שם קחשיב ב' חלונות שני עידות לענין הא דנמצא א' מהן קרוב או פסול דאם הי' הקרוב בחלון אחר לא מיפסלא על ידו עידות הכשרים ומוכח דבכה"ג אינם מצטרפין אם ע"א ראה מחלון זה וא' מחלון זה דאם היו בכה"ג מצטרפין גם בנפשות היו מצטרפין גם לענין זה דקרוב או פסול, וכן הרמב"ם הא פוסק דב' חלונות אין מצטרפין אע"ג דפוסק כריב"ק, ועוד דהרי במכות קאמר רב זוטרא משמי' דרב דעידות מיוחדת פסול ויליף לה מקרא והרי בסנהדרין איכא אמוראים דאמרי משמי' דרב דהלואה אחר הלואה מצטרפין וכריב"ק, וכיון דגם לריב"ק פסול בנפשות גם מב' חלונות הא ודאי קשה דמנ"ל הא דלמא לא מעטי' הכתוב רק בשני מעשים נפרדים ומוכרח ע"כ כהנמוק"י דהני תרתי אופנים חד דינא להו ות"ק דריב"ק דפוסל גם בממון עידות מיוחדת ה"ה דבב' חלונות פסול לדידהו בממון. אמנם זה לא ניתן להאמר כלל וכמו שהוכחנו לעיל דע"כ הם ב' דינים והסוגי' דמכות אזל גם לת"ק דריב"ק וגם לדידי' כשר בממון ב' חלונות, ועל קושייתינו נראה לישב דהנה רב זוטרא מדייק מקרא דלא יומת ע"פ עד אחד דהיינו א' שלא ראו ב' העדים ביחד רק מב' חלונות וא"כ דרשינן הך עד אחד היינו שיש ב' עדים ומאי אחד היינו מיוחדת אבל הך עד דכתוב בקרא היינו שנים וכמו כל מקום שנאמר עד דהוי הפי' שנים וא"כ כיון דהפי' דעד הנאמר כאן הוי שנים ואפקי' רחמנא בלשון חד ע"כ קאי גם בראו שניהם כאחד מעשה אחת דהרי בסנהדרין דס"ל לת"ק דבמעשים נפרדים פסול גם בממון ודרשי לה מדכתיב והוא עד וכל מקום שנאמר עד הרי כאן שנים ואפקי' בלשון חד עד שיראו כאחד וכמו כן גבי נפשות דכתיב לא יומת ע"פ עד אחד ומדכתיב עד ידעינן דאיירי גם בשניהם ראו כאחד ואפ"ה פסולים משום מיוחדת וא"כ קאי ע"כ הך פסוק לפסול כשהן מיוחדים בב' חלונות אף על גב דראו כאחד וניחא גם לר' יהושע ב"ק, ונהדר לדידן דדברי הנמוק"י צ"ע:

[ו] וע"כ נראה דודאי גם הנמוק"י מודה דהני ב' אופנים עדות מיוחדת ב' עניינים הם ואי אפשר ללמוד אחד מחבירו רק ביאור דברי הנמוק"י כך הוא, דבסנהדרין גבי פלוגתא דת"ק וריב"ק אמרינן בתירוצא קמא דפליגי בסברא דת"ק סבר אמנה דקמסהיד האי לא מסהיד האי וריב"ק אמר אמנה בעלמא תרווייהו קמסהדי ומשמע לכאורה דריב"ק מכשיר משום הך סברא לחודא דכיון דאיכא שני עדים דחייב לו מנה מהני אע"ג דגבי נפשות לא מהני כה"ג מ"מ גבי ממון מהני כיון דעכ"פ איכא ב' עדים שחייב לו והוי בירור גמור ומסברא לחודא ידע ריב"ק דמהני וגם ת"ק הי' מודה לריב"ק אי לאו משום דס"ל הסברא להיפוך דאמנה דקמסהיד האי לא מסהיד האי וא"כ במעידים שניהם על מעשה אחת רק משני חלונות ידעינן מסברא לחודא דמהני לכ"ע וא"כ הא קשה הא דבמכות למה הוצרך רב נחמן ללמוד מקרא דלא יומת דמהני גבי ממון משני חלונות והרי כיון דאיכא ב' עדים על מעשה אחת הא ידעינן מסברא דמהני בממון וכמו דחזינן דריב"ק מכשיר בלי שום פסוק במעידים על ב' מעשים הא כמו כן נוכל לידע מזה גבי ב' חלונות גם לת"ק כיון דאיכא ב' עדים על אותו מעשה ולמה הוצרך ר"נ לקרא למעט ממון, ובע"כ מוכרח דאי לא הוי דריש רב נחמן מקרא דכשר בממון אע"ג דהך פסול דעדות מיוחדת כתיבא בנפשות דכולי קרא בנפשות כתיב דרישא דקרא כתיב על פי שנים עדים יומת המת מ"מ היינו פוסלין גם בממון גם מב' חלונות אע"ג דבממון איכא סברא להכשיר דהא בממון לא איברי סהדי אלא לשיקרא וכיון דשנים מעידים על מעשה אחת הוי בירור גמור מ"מ היינו פוסלין אותו גם בממון מקרא דמשפט אחד כיון דבנפשות פסול וכמו לענין דרישה וחקירה דג"כ לא כתיבא רק גבי נפשות ואפ"ה ילפינן ליה מקרא דמשפט אחד בסנהדרין (דף ל"ב), וכן בעידות קרובים דפסלן הכתוב בנפשות מגזה"כ ולא משום שהם חשודים לשקר דהרי אפי' לחובה אין קרוב מעיד וכמו שכתב הרא"ש בפרק ג' דסנהדרין ואפ"ה פסלינן להו גם בממון מקרא דמשפט אחד וכדאיתא בסנהדרין (דף כ"ח) ומש"ה צריך ר"נ לקרא דלא יומת למעט ממון דכשר בב' חלונות, וזהו כוונת הנמוק"י דהא דמכשיר ריב"ק בשני הלואות הוי טעמא ע"כ לא מצד הסברא לחודא וכדמשמע לכאורה בסוגי' דסנהדרין דא"כ אמאי צריך ר"נ הכא קרא וע"כ דבלא הך קרא מצד הסברא לא היינו מכשירין בממון דהיה לנו לפוסלו משום קרא דמשפט אחד ורק טעמו דריב"ק הוא משום הך קרא דחזינן דמכשיר בממון לכל הפחות בב' חלונות וא"כ ע"כ לא קאי הך קרא דמשפט אחד לענין עידות מיוחדת וממילא מכשיר ריב"ק בממון גם בשני הלואות מצד הסברא דהרי בנפשות ליכא קרא לפסול בשני מעשים רק נלמד מק"ו דב' חלונות דפסול וכיון דידעינן דזה כשר בממון וע"כ לא קאי עליה הך דמשפט אחד ממילא מכשיר מסברא גם בשני מעשים דגם שם ס"ל לריב"ק דע"פ הסברא נראה דהמעשה אמת כיון דאמנה בעלמא תרווייהו קמסהדי, ועיין בלשון הנמוק"י ותמצא דודאי כוונתו לדברים הללו שכתבנו שכתב וז"ל וש"מ מהכא יליף לה ריב"ק מדחזינן בגמרא דהכשיר קרא עידות מיוחדת בממון פי' דמהא דחזינן הכא דצריך קרא להכשירו מוכרח דבסנהדרין לא משום הסברא לחוד קמכשיר לה רק ע"י הך קרא שוב מכשיר לה מסברא דשם והוא ברור בדעתו. אמנם עיין במכות דקאמר ר"נ דעידות מיוחדת כשר בממון דכתיב לא יומת ע"פ ע"א הא בד"מ כשירה והקשו שם התוס' דהרי פסול קרובים נפקא לן מקרא דלא יומתו אבות על בנים ואפ"ה גמרי' מני' גם בד"מ דפסול מקרא דמשפט אחד וכמו כן נילף ממון מנפשות לגבי עידות מיוחדת, ותירצו דע"כ הך קרא לא קאי על ממון דהרי גם ע"א מועיל בממון לשבועה, הרי חזינן דס"ל להתוס' דהא דקאמר ר"נ דכתיב לא יומת ע"פ ע"א כו' לא דממעט ליה ר"נ מקרא דיומת דבממון כשר רק ה"פ דר"נ קאמר דבממון כשר דכתיב לא יומת הרי דלא כתיבא הך פסול דעידות מיוחדת רק בנפשות וא"א ללמוד מני' מקרא דמשפט אחד כיון דבממון עכ"פ מהני ע"א לשבועה ולפי זה הא נסתרו דברי הנמוק"י הנ"ל. אמנם אין מזה קושי' על הנמוק"י אם אינו מפרש כהתוס' וס"ל דר"נ מיתורא דקרא דריש מדכתיב יומת בא למעט ממון וס"ל דלא דמי כלל לעידות קרובים דהרי לא יומתו אבות על בנים לא הוי יתורא כלל ומש"ה אע"ג דכתיב גבי נפשות ילפינן מני' לממון אבל הך לא יומת הוא יתורא כיון דברישא דהך קרא כתיב ע"פ ב' עדים יומת המת לא יומת ע"פ ע"א ודרש ר"נ דהוי מצי למכתב לא ע"פ ע"א ומדכתיב לא יומת ע"כ בא למעט ממון והוכיח מזה דריב"ק דמכשיר ב' הלואות ע"כ ג"כ על הך קרא סמיך וכמו שנתבאר: