שו״ת בית הלוי – חלק ב – סימן א, קטע 41

בספר חוות דעת בסימן ק"א הקשה להסוברים דמחוסר תיקון לא מקרי חתיכה הראוי' להתכבד מהא דאיתא במס' פסחים (דף פ"ח) חמשה שנתערבו עורות פסחיהם ונמצא יבלת באחד מהם כולם יצאו לבית השרפה ופטורים מלעשות פסח שני ואמר אביי לא שנו אלא שנתערבה לאחר זריקה אבל נתערבו קודם זריקה דבעידנא דאיזדריק לא הוי חזי לאכילה חייבים לעשות פסח שני, והקשה הח"ד דאמאי לא נתבטל האחד הבעל מום בארבעה התמימים ואי דהוא חהר"ל הרי בעת הזריקה עדיין הכבש שלם ולא נצלה עדיין ומחוסר תיקון ואפ"ה קאמר אביי דאם נתערב קודם זריקה לא חזי לאכילה ומוכח דגם בעודו חי מקרי חהר"ל. וראי' זו אינה ולא ידעתי האיך הי' ניחא ליה לישב קושייתו דמש"ה לא בטל משום דהוא חהר"ל דהרי פסח אינו נאכל רק למנויו ואסור לכבד בו אחר ובני החבורה הרי כולם שותפין בו ואין מחזיקין טובה זה לזה והרי עדיפא מזה כתבו התוס' דחתיכות חטאת לא מקרי חהר"ל דאינו נאכל רק לכהנים והם אינם מחזיקין טובה זה לזה דכתיב לכל בני אהרן תהי' איש כאחיו וכ"ש בני חבורה בקרבן פסח דהם שותפים ממש בו. ועוד דהרי הא דחהר"ל לא בטלה אינו רק מדרבנן וכמבואר ביו"ד סימן ק"י ס"ק א' בהג"ה ובש"ך סי' ק"א ס"ק ב' יע"ש וא"כ האיך קאמר אביי דנתערב קודם זריקה חייבין בפסח שני משום דבעידנא דאיזדריק דם לא חזי בשר לאכילה והרי מה"ת ראוי שפיר לאכילה וגם אם נאמר דלא כר"ת גם כן עדיין קשה קושייתו דמדאורייתא לבטל ברובא, אכן עיקר קושייתו ניחא דהרי לא שייך כלל לומר דבע"מ יתבטל בארבעה התמימים כיון דגם התמימים אינם מותרים רק לבני חבורה שלו וא"כ כיון דלכל חבורה נפל ספק דלמא שלו הוא הבע"מ האיך נאמר דיהיה רשאי לאוכלו משום דיתבטל בארבעה הפסחים של הארבע חבורות האחרים כיון דלחבורה זו הרי גם אינך ארבעה פסחים אסורים. וזה זמן כמה אשר ראיתי השגה זו בספר גלי' מסכתא ואפילו למ"ד דס"ל דאיסורין מבטלין זה את זה מ"מ הרי ודאי דזה אינו רק לענין מלקות ולא לענין היתר אכילה ופשיטא דאם נתערבו ג' זתים משלשה איסורים מופרדים דלא נעשו היתר בזה והאיך נאמר דאיסור בע"מ דידי' יתבטל בארבעה האחרים כיון דאינך ארבעה הא ודאי דאסורים באכילה לחבורה זו: [ב]

והנה בגמרא דפסחים שם מפרשינן דמש"ה פטורים מלעשות פסח שני משום דלא אפשר דאם יביאו כל החמשה חבורות פסח אחד נמצא פסח נאכל שלא למנויו ואם יביאו חמשה פסחים יהי' ארבעה הפטורים חולין בעזרה ופריך דיביאו חמשה קרבנות וכל אחד יתנה אי דידי תם הי' הך דהשתא נהוי שלמים ומשני משום חזה ושוק דבשלמים כהנים הוא דאכלי ולבסוף מסיק דאי אפשר להתנות בשלמים דקממעט באכילתן דפסח אינו נאכל רק בלילה אחת ושלמים נאכלים לשני ימים ולילה אחת ופריך וניתי מותר פסח דג"כ אינו נאכל רק ליום ולילה ומסיק דלא אפשר דזה בשפיכה וזה בזריקה, ולכאורה קשה לי טובא דקאמר דאי אפשר להתנות בשלמים דקממעט באכילתן דשלמים נאכל לשני ימים ופריך ע"ז דניתי מותר פסח דנאכל כפסח והרי גם במותר פסח קממעט באכילתן דמותר פסח הוא שלמים ונאכל לכל אדם וכשיתנה עליו בפסח לא יהי' נאכל רק למנויו והרי כמו דאסור למעט בזמן אכילתן הא כמו כן אסור למעט באנשים הראוין לאוכלו ואדרבה מצינו להדיא דמיעוט אנשים עוד חמירא יותר ממיעוט בזמן וכמו דאיתא במס' מעשר שני והובא במס' זבחים (דף ע"ו) דאין לוקחין תרומה בכסף מע"ש מפני שממעט באכילתה ור"ש מתיר א"ל ר"ש אם הקילו בזבחים שמביאו לידי פיגול ונותר לא ניקול בתרומה א"ל אם הקיל בזבחים שכן מותר לזרים תאמר בתרומה דאסורה לזרים הרי דמיעוט אנשים חמור יותר ממיעוט בזמן [ועיי' במס' מנחות דף פ"א ע"א דקא ממעט באכילה דארבעה ופרש"י שם] ומאי פריך ממותר פסח, ולכאורה הי' נראה ההכרח לומר דפריך דנביא מותר פסח ואיסור אכילת שלא למנויו דאיכא על אחד מהם יתבטל דהרי איכא כאן ארבעה דהם שלמים שמותרים לכל ואחד הפסח יתבטל בארבעה והא דקאמר בתחילה דאי אפשר להתנות בשלמים משום דקממעט באכילתן דפסח נאכל רק ללילה אחת ושלמים לשני ימים ולא אמרינן דמה שישאר למחר יתבטל תוך ארבעה השלמים משום דהרי אם ישאר למחר חתיכה חשובה שיהי' ראוי להתכבד הרי תהי' אסורה ולא יתבטל, דאין לומר דעתה תיכף ששחטו להני חמשה יתבטל של פסח בשל שלמים דלא מבעי אם נאמר. דגם מחוסר תיקון מקרי חהר"ל דודאי ניחא אלא אפי' לדעת ר"ת דמחוסר הפשט לא מקרי חהר"ל מ"מ לא שייך לומר דאיסור אכילתו למחר יתבטל עתה כשהופשט דהרי עתה בעת השחיטה הא גם על הפסח ליכא איסורא דנותר ורק למחר כשהאיר המזרח דחל על הפסח איסור נותר אז הוא דשייך לומר דיתבטל אבל בעת השחיטה הא לא שייך כלל לומר דאיסור נותר שיחול עלי' למחר יתבטל היום דהיום הא כולם היתר הם ודעת רוב הפוסקים דהיתר בהיתר לא שייך בו ביטול ולמחר כשיאיר המזרח הרי יהי' כבר אחר צלייתו ואם יהי' אז חתיכה חשובה הרי לא יתבטל דהוא חהר"ל, אבל ממותר הפסח פריך שפיר דהרי איסור שלא למנויו חל על הפסח תיכף כשזרק דמו גם קודם שהופשט ואז לא מקרי חהר"ל ושפיר בטל, וכל זה ניחא לר"ת אבל להסוברים דגם קודם הפשט מקרי חהר"ל מאי פריך ממותר פסח דהרי קממעט באנשים הראוים לאוכלו ועיין ביש"ש פרק גיד הנשה סימן נ"א שכתב דגם הרא"ש לא חלק על סברא דמחוסר תיקון רק במחוסר בישול לחודא אבל במחוסר הפשט כ"ע מודים דלא מקרי חהר"ל וכן כתב הב"ח בסי' ק"א דכבש שלא הופשט גם הרא"ש מודה דבטל ולדידהו ניחא שפיר אבל הרי הב"י לא ס"ל כן וס"ל דלהרא"ש גם כבש בעורו מקרי חהר"ל ולדידי' הרי קשה:

[ג] ובדברינו אלה מיושב לנו היטב מה דראיתי בספר שער המלך בפרק ג' מה' קרבן פסח שהקשה מאי פריך דניתי מותר פסח והרי גם בו איכא מיעוט באכילתו דמותר פסח נאכל ליום ולילה וגם ביום הקרבתו נאכל ופסח אינו נאכל רק בלילה ותי' השעה"מ דמאי דקממעט בהתחלת זמן אכילתו לא איכפת לן כיון דאח"כ יהי' נאכל ורק מה דממעט בסוף זמן אכילתו והנשאר ממנו יהי' נפסל זהו דאסור לגרום בקרבן וכן מצאתי סברא זו בצל"ח בביצה דף י"ט יעו"ש והוא סברא חדשה ויש לדבר בה, אבל לפי הנ"ל ניחא דמה דפסח אסור להיות נאכל ביום הקרבתו הרי איסור זה חל עליו תיכף אחר הזריקה ואז נתבטל שפיר קודם שהופשט דאין לומר דאיסור אכילתו ביום לא יתבטל משום דהוא דבר שיש לו מתירים שיוכל להמתין מלאוכלו עד הלילה זה אינו דזה שייך רק בדבר דאכילתו הוא רשות אמרינן שפיר עד שתאכלנו השתא בביטול האיסור המתן עד למחר ותאכלנו בהיתר אבל בקרבנות דאכילתן הוא מצוה ובכל שעה אחר הקרבה מוטל עליו החיוב לאוכלו לא מקרי דבר שיש לו מתירין כלל, ותדע דאיך נתפוס החבל בשני ראשין דנאסור לו להתנות במותר פסח משום דיגרום שלא יהי' נאכל ביום הקרבתו ואי דהאיסור יתבטל ברוב נימא דאינו בטל משום דמקרי דבר שיש לו מתירין דאינו מפסיד כלל במה דיהי' ממתין עד הלילה והרי זהו דבר הסותר את עצמו, ועכ"פ נהדר לדידן דלהסוברים דמחוסר תקון מקרי ג"כ חהר"ל קשה האיך יכול להתנות במותר פסח והרי ממעט באנשים הראוים לאוכלו:

[ד] אמנם גם לר"ת עדיין יש לעיין חדא דעיקר הדבר לומר דהא דפריך דיביא מותר פסח הוא משום סברא דביטול הוא דחוק טובא ועוד דאכתי תקשה מאי פריך נימא דהך ברייתא אתי' כתנא דליטרא קציעות דס"ל דכל דבר שבמנין לא בטל והרי כמה משניות מוקמינן רק כהך תנא והניחא לדעת הש"ך ביו"ד סי' ק"א ס"ק ז' דהיכא דהוא מחוסר תיקון לא מקרי גם דבר שבמנין וא"כ כבש אחר שחיטתו קודם שהופשט עורו בטל גם אליבא דהאי תנא אבל לדעת התו"ח שם דגם מחוסר תיקון אינו מגרע חשיבות דבר שבמנין קשה, ועוד יותר קשה דהרי בתחלה דקאמר הגמרא דאי אפשר להתנות בשלמים משום דחזה ושוק כהנים הוא דאכלי ליה והקשה הכו"פ בסי' ק"א אמאי לא בטל החזה ושוק של פסח תוך ארבעה של שלמים ויהי' מותר לכהנים לאוכלן ותי' משום דהוא חהר"ל או משום דתחילת ביאתו בתערובות לא בטל וכמש"כ המרדכי בחולין גבי יבמה שרקקה דם יעו"ש ועיין בח"ד שכתב בזה סברא אחרת דכיון שהספק אינו מכח התערובות רק הספק על כל אחד בפני עצמו אם הוא פסח או שלמים לא שייך כלל לומר דיתבטל ועכ"פ יהי' הסברא איך שיהי' עכ"פ זה חזינן דבתחלה משני הגמרא דאי אפשר להתנות בשלמים משום חזה ושוק ומוכח דלא אמרינן סברא דביטול ברוב והאיך נאמר דהא דהדר פריך ממותר פסח הוא רק משום סברא דביטול:

[ה] וע"כ נראה ליישב עיקר הקושיא דבמותר פסח כיון דתחילת הקדישו של זו הי' לפסח ולא לשלמים אע"ג דאח"כ נעשה שלמים מחמת שנתותר מ"מ לא איכפת לן אי גורם בו שלא יהי' נאכל רק כדין פסח, ותדע דאל"כ האיך רשאי להקריב פסח שני ממותר פסח דדינו מדאורייתא דהוא שלמים האיך יוכל להקריב ממנו פסח שני והרי קממעט באכילתן שלא יהי' נאכל ביום הקרבתו ולא יהי' נאכל רק למנויו וגם המוח שבעצמות לא יהי' יוכל לאכול וכמו דס"ל לרבנן החולקים על ר"ש דאסור ליקח תרומה מכסף מע"ש כמו כן אמאי מותר להקריב ממותר פסח לפסח עצמו ובע"כ מוכרח כיון דתחילת הקדישו היה לשם פסח אע"ג דנעשה אח"כ שלמים מ"מ רשאי לעשותו שוב שנית לפסח וכמו כן נאמר דאפילו אם הקריב הך מותר פסח לשלמים מ"מ רשאי לגרום בו שלא יהי' נאכל רק כפסח ע"י התערובות של פסח, ומיושב קושייתנו וגם קושיא של שעה"מ ושפיר פריך הגמרא דיביא מותר פסח ואין אנו צריכין כלל לומר הכא סברא דביטול וניחא לכ"ע וגם להרא"ש והא דבתחלה כשמשני הגמרא דא"א להתנות בשלמים משום דקממעט באכילתו דשלמים נאכל לשני ימים ופריך וניתי מותר פסח דמותר פסח נאכל ליום ולילה ומשמע דרק משום דנאכל ליום ולילה פריך אבל אלו הי' מותר פסח נאכל לשני ימים לא הוי פריך כלל ומוכח דגם במותר פסח איכא איסור דממעט באכילתן אם גורם לו שלא יהי' נאכל רק כמו פסח ודלא כמו שכתבנו, זה אינו דרק בהס"ד דפריך דיביא מותר פסח והוי ס"ל דיכול להקדיש תחלה למותרות ופריך שיקדיש תחלה לשם מותרות וא"כ הרי מתחלה לא הי' כלל ההקדש לשם פסח רק לשם שלמים של מותר פסח ומש"ה היה אסור לגרום שלא יהי' נאכל רק כפסח ומש"ה הוכרח הגמרא לומר הטעם דמותר פסח ג"כ אינו נאכל רק ליום ולילה ובאמת הוה מצי הגמ' לדחות דאכתי קממעט באנשים הראוים לאוכלו רק דעדיפא דחי ליה דאין מפרישין תחלה למותרות ושוב פריך ונטרח וניתי מותר פסח שהופרש מתחלה לשם פסח ובזה לא איכפת לן כלל אי ממעט באכילתו ומש"ה מוכרח לתרץ דזה בשפיכה וזה בזריקה: סימן לז יברר בנאמנות ע"א באיסורין ובדבר שבערוה אינו נאמן, אם הוא רק היכא דאיכא חזקת איסור או גם בליכא] חזקת איסור

בהא דאמרינן בכמה דוכתין דאין דבר שבערוה פחות משנים ועד אחד אין נאמן בה ויליף לה בג"ש דבר דבר מממון יש לחקור אם זהו רק כשהעד מעיד נגד החזקה ובא להוציאה מחזקתה הראשונה וכמו בהך דמס' קידושין (דף ס"ו) באשתו זינתה דעד אחד אינו נאמן משום דיש לה חזקת היתר וכדומה לזה אבל אם אין עידותו סותר להחזקה שפיר נאמן או דכללא הוא דבכל מקום שצריכין אנו לעדותו ובלא עדותו הדבר אצלנו בספק אז אין עד אחד נאמן להכריע אותו ספק בדבר שבערוה ונשאר הדבר בספק כמקודם ואפילו אם ליכא חזקה דמעיקרא המנגד לעדותו, והנה בשו"ת מהר"י קולין שורש ע"ב כתב בפשיטות דהיכא דליכא חזקה נאמן ע"א וכן כתב בשו"ת מהרש"ל סימן כ"א להדי' יעו"ש. אמנם אחר העיון מצינו בזה מחלוקת גדולה בין הראשונים ודעת רוב הראשונים הידועים לנו נוטים להחמיר ונביא דבריהם כדי שיתבאר לנו דעתם בזה כי ענין זה הוא נ"מ גדולה לדינא בהלכה למעשה, והנה בתשובת מיימוני בהלכות אישות סימן ג' איתא בראובן שעשה שליח לקדש לו אשה וכשקידשה טעה השליח ואמר הרי את מקודשת לי ואח"כ נשבע השליח שטעה ובדעתו היה לומר מקודשת לראובן והשיב דעד אחד נאמן באיסורין היכא דלא איתחזק איסורא הרי מבואר להדיא כמהרי"ק, וכן משמע דברי חידושי הרשב"א במס' יבמות (דף פ"ח) בד"ה ולענין פסק שכתב וז"ל ומיהו היכא דלא איתחזק איסורא בגוף זה ממש כאשת איש, א"נ טבל והקדש דאינהו גופייהו איתחזק באיסורא ע"א נאמן בהו, ומלשונו משמע דגם בדבר שבערוה הדין כן דבעינן שיתחזק איסורא בגוף זה ממש דאע"ג דדברי הרשב"א שם קאי לענין שארי איסורים ולא לענין דבר שבערוה וכמו שיראה המעיין בדבריו שם מ"מ הרי מדנקט בלשונו גם אשת איש מוכח להדיא דבזה שוה דשב"ע לשארי איסורים דבלא איתחזק ע"א נאמן וכהתשובת מיימוני, וכן משמע לשון המרדכי פרק מצות חליצה שכתב וז"ל וכללא הוא כל היכא דאיתחזק איסורא כגון טבל וא"א וכגון נער וקטן דהוחזק בקטן לא שרינן לחלוץ אלא בעדים, אמנם מצינו הרבה חולקי' על זה דבגיטין (דף ב') דפריך הגמר' על שליח המביא גט אמאי נאמן לומר בפני נכתב לשמה ונבעי תרי ומשני ע"א נאמן באיסורין ופריך אימור דאמרינן ע"א נאמן באיסורין כגון חתיכה ספק חלב ספק שומן דלא איתחזק איסורא הכא איתחזק איסורא דאשת איש ה"ל דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משנים ומשני רוב בקיאין הם ואפילו לרבי מאיר דחייש למיעוטא סתם ספרי דדיינא גמירי ורבנן הוא דאצריכו ומשום עיגונא אקילו בה רבנן, וכתב שם בחידושי הרמב"ן וז"ל קשה לי כיון דאיתחזיק איסורא אפילו שארי איסורין נמי כדאמרינן בהאשה רבה דהקדש וקונמות דאיתחזק איסורא לא מהימן ודבר שבערוה אפילו לא איתחזק איסורא נמי אין פחות משנים ואפילו לאיסור נמי אין פחות, משנים כדאמרינן בפרק האיש מקדש, ואית נוסחא דלא גרס אלא אבל הכא איתחזיק איסור' ותו לא ואי גרסינן הכי גרסינן והוי' דבר שבערוה וחדא ועוד קאמר עכ"ד, הרי, דמפרש דמקשה שני קושיות חדא דאיתחזיק איסורא ועוד אפילו לא היה כאן איתחזיק איסורא אינו נאמן משום דהוה דבר שבערוה ועכ"פ הרי כת' להדיא דגם בלא איתחזיק אינו נאמן, וכן נראה להוכיח מדברי חידושי הריטב"א בגיטין שם שהקשה על הא דמשני הגמר' רוב בקיאים הם דאכתי נימא סמוך מיעוטא לחזקת אשת איש וכל היכא דאיכא חזקה המסייע למיעוט הרי גם לרבנן דר"מ חוששין לו ותירץ בשם רבו דמש"ה סיימו הגמר' ואפילו לר"מ דחייש למיעוטא סתם ספרי דדייני גמירי פי' וכ"ש דלרבנן לא אמרינן בו סמוך מיעוט כזה לחזקה וכדאיתא במס' יבמות (דף קי"ט) ובודאי דלכאורה צ"ע טובא דמאי הקשה דלרבנן הא ניחא בפשיטות כיון דלדידהו לא חיישינן כלל למיעוטא גרידא ורק משום דאיכא חזקה המסייע למיעוט הוא דיש לנו לחוש לדידהו ומ"מ הרי שוב אינו רק כפלגא ופלגא בלא שום חזקה דהרי כבר שקלינן להחזקה לצרפה למיעוטא לשוי' כפלגא נגד הרוב ומש"ה ממילא נאמן בו ע"א כיון דליכא חזקה ומש"ה לא הקשה הגמר' רק לר"מ דאיהו חושש למיעוט גרידא והוי' כספק השקול דלדידי' צריך להיות אינו נאמן משום החזקה ומה הקשה הריטב"א, שוב מצאתי בשו"ת הגאון רבינו עקיבא איגר זללה"ה זיע"א סימן קכ"ד שהקשה בעצמו קושייתו של הריטב"א ומתרץ לה כמש"כ, ומוכרח ע"כ דהריטב"א ורבו ס"ל כחידושי הרמב"ן הנ"ל ומפרשים דהגמר' פריך שני קושיות דהוי' דשב"ע וגם בלא איתחזק אינו נאמן ומש"ה הוקשה להם דלרבנן מי ניחא דנימא סמוך מיעוטא לחזקה:

[ב] והנה לכאורה גם מן הגמרא עצמו יש להוכיח כן דקאמר ואפילו לר"מ דחייש למיעוטא סתם ספרי דדייני גמירי ורבנן הוא דאצרכו ומשום עיגונא אקילו בה רבנן ולכאורה קשה דהרי כתבו התוס' בכמה דוכתין דגם ר"מ אינו חושש למיעוט רק מדרבנן וא"כ מאי פריך לר"מ נימא כיון דהוא רק מדרבנן אקילו בה משום עיגונא וצ"ל דפריך משום דהיכא דאיכא חזקה המסייע למיעוט חושש ליה ר"מ מן התורה וכדאי' בחולין (דף פ"ו) גבי תינוק שנמצא בצד העיסה דר"מ אזל לקולא ומטהר משום הך סברא דסמוך מיעוטא לחזקה ואכתי קשה דהרי לענין חששא דאורייתא הא הוה כספק השקול בלא חזקה וכמו שכתבנו כיון דכבר שקלינן להחזקה לצרפה בהדי מיעוטא לשוי' ספק דאורייתא וממילא ע"א נאמן בו ולמה הוצרך הגמר' לדחוק דהוא מיעוטא דמיעוטא ומוכרח מזה דגם בספק השקול בלא שום חזקה אין ע"א נאמן בדשב"ע, ובזה הרי יתיישב שפיר קושיות הריטב"א דמש"ה פריך הגמר' רק לר"מ משום דלדידי' בחזקה בהדי מיעוט הוא ספק דאורייתא אבל לרבנן אע"ג דמודים דבחזקה מסייע למיעוט חוששין לו מ"מ לדידהו הא אינו רק מדרבנן דמה"ת הא אמרי בכמה דוכתי רובא וחזקה רובא עדיף וא"כ לדידהו ניחא דמשום עיגונא אקילו בה רבנן ורק לר"מ הוצרך הגמר' לחדש דסתם ספרי גמירי, ועכ"פ להתשובת מיימוני קשה מאי פריך הגמר' לר"מ, אמנם גם זה ניחא חדא די"ל דהתשובת מיימוני חולק על התוס' בזה וס"ל דר"מ חושש גם למיעוט גרידא מן התורה וכמו דס"ל לרבינו ברוך הובא במרדכי בחולין פ' הזרוע דר"מ חושש למיעוט גרידא מדאורייתא וא"כ הרי פריך הגמר' שפיר כיון דלר"מ בלא חזקה הוא ספק דאורייתא שוב אין ע"א נאמן בו משום החזקה, גם י"ל דהתשובת מיימוני ס"ל דזה אין סברא כלל לומר דהקילו בו חכמים באיסור אשת איש משום עיגונא בדבר דבכה"ג חששו בו גם בשארי איסורים ומש"ה פריך כיון דר"מ חושש למיעוט גרידא בכל האיסורים ממילא כאן ג"כ אין ע"א צ"ל נאמן משום החזקה ולא שייך להקל כאן יותר מבכל האיסורים ורק בדבר דבכה"ג בכל האיסורים לא חיישינן ליה כלל וכמו דמשני דסתם ספרי גמירי ובמיעוטא דמיעוטא הא גם ר"מ אינו חושש כדאיתא ביבמות (דף קי"ט) ורק הכא משום חומר איסור א"א אצרכוה רבנן וחששו גם למיעוטא דמיעוטא ומשום עיגונא אקילו בו להאמין לע"א וזהו ג"כ סברתו של הריטב"א שדחק אליבא דרבנן דס"ל כמש"כ כיון דבחזקה המסייע גם לרבנן חוששין בכל דוכתי אין סברא כלל להקל כאן יותר, וניחא סוגי' הגמר' גם להתשובת מיימוני, ועכ"פ דעת הרמב"ן וריטב"א ורבו דגם בלא איתחזק אינו נאמן בדשב"ע: