שו״ת בית הלוי – חלק ב – סימן א, קטע 32

בחולין (דף נ') ת"ר מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות מצד אחד כשירה משני צדדים טרפה. עוד מביא שם הגמרא עובדא שבא לפני רבי מחט שנמצא בעובי בית הכוסות והפכה רבי ומצאה עלי' קורט דם ואסרה אמר אם אין שם מכה קורט דם מנין, והוכיח שם הר"ן מהך עובדא דרבי דהא דתני' דמצד א' כשירה אינו רק ע"י בדיקה פי' דלא סגי מה שרואין עתה בעת מציאת המחט שאינו תחוב רק מצד א' רק צריך לבודקו אם אינו נקוב עד לבחוץ. וכן כתב בחידושי הרשב"א שם וכן כתב בתוה"ב (דף ל"ח) וכן הביא הב"י בטור סימן מ"ח בשם תשובת הרשב"א. אמנם הב"י כתב דמהרמב"ם משמע דבנמצא מצד אחד כשר בלא בדיקה שכתב סתמא מחט שנמצא בעובי ביה"כ כשירה ואם ניקבה נקב מפולש טרפה וכן הביא לשון הרא"ש שכתב וז"ל הא דאמרינן מצד אחד כשירה אם הפכה ומצא עלי' קורט דם טרפה ומשמע דס"ל דא"צ להופכה רק ע"פ מקרה הפכה רבי וכן נראה להוכיח כן מדברי האלפס דהרי עיקר ראייתם של הרשב"א והר"ן הוא מהך עובדא דרבי והאלפס הרי השמיטה ולא הביאה כלל ומוכרח דס"ל דע"פ הזדמנות הפכה רבי ולא דדינא הכי לבודקה. אמנם הוכחה גמורה אין מכל זה וכמו שיבואר אח"כ רק עיין בש"ך ס"ק ל"ב שהביא דברי הרא"ש המבוארים להדיא דא"צ בדיקה והוא בדבריו (דף מ"ג) דקאמר שם עולא ישב לה קוץ בושט אין חוששין שמא הבריא ופריך מ"ש מספק דרוסה ומשני קסבר עולא אין חוששין לספק דרוסה ומש"ה פסקו האלפס ורמב"ם דלדידן דחוששין לספק דרוסה קיי"ל דלא כעולא וכתב שם הרא"ש דהא דפריך מספק דרוסה דכיון דאמר עולא אין חוששין משמע דא"צ בדיקה ושוב הביא הרא"ש לדברי הראב"ן שפסק כעולא וראייתו מהא דתניא מחט שנמצאת בביה"כ מצד א' כשירה הרי דלא חיישינן שמא הבריא ודחק הרא"ש לישב דלהאלפס דפסק דלא כעולא צריך לומר דשאני ביה"כ דקרומיו עבים, ועכ"פ הרי חזינן דהרא"ש ס"ל דהך ברייתא מכשרה גם בלא בדיקה, ומזה הרי יצא לנו דגם דעת הראב"ן הוא דלא כהרשב"א והר"ן מדהוכיח מהך דביה"כ דהלכה כעולא דאם נאמר דהברייתא בבדיקה הרי א"ש לכ"ע הא דכשירה מצד אחד דאין לומר דהראב"ן מפרש כהמפרשים הבריא נתרפא וא"כ י"ל דגם עולא מצריך בדיקה בישב לה קוץ בושט אם אינו נקוב עתה ורק דלנתרפא אינו חושש ומהני ליה בדיקה והחולקים על עולא ס"ל דלא מהני בדיקה כלל וזהו שהוכיח הר"ן מהא דמחט בבה"כ מצד א' כשירה ומוכרח דלכל הפחות לא חיישינן לנתרפא דאל"כ האיך מהני ליה אפי' בדיקה וכן מצאתי בספר תורת יקותיאל סי' מ"ח שפי' כן דברי הראב"ן וכ"כ בשו"ת פנים מאירות חלק א' סימן א', זה אינו חדא דהרי דעת הראב"ן דרק בושט וריאה לא מהני קרום שעלה מחמת מכה אבל בשארי איברים ס"ל דמהני סתימה שאח"כ א"כ הרי בביה"כ לא שייך כלל סברא דנתרפא ומאי הביא ראי' מביה"כ לושט, ועוד דהרי כבר בררנו לעיל סימן (כ"ו) דגם להמפרשים הבריא נתרפא מ"מ עולא מכשירה גם אם לא בדקה ועיקר מחלקותו של עולא ואינך אמוראי אינו בסברא דנתרפא רק פליגי אי חיישינן לניקב יעו"ש וא"כ הא מוכרח דהראב"ן ס"ל דביה"כ כשר בלא בדיקה ואי דקשה הא גופה מנ"ל להראב"ן והרא"ש להוכיח מהך ברייתא דקיי"ל כעולא דלמא איירי הברייתא בבדיקה, דנהי. דס"ל דמעובדא דרבי אין ראי' לזה מ"מ הרי גם בלא ראי' נוכל לומר כן, גם זה ניחא דס"ל דמדנקטה הברייתא סתמא דמצד אחד כשירה בודאי בלא בדיקה קאמר, ועוד ס"ל דהרי הברייתא תני מצד אחד כשירה משני צדדים טרפה ואח"כ תני בסיפא לא נמצא עלי' קורט דם בידוע שלאחר שחיטה נתחב וכשירה הרי דגם בנמצא נקוב משני צדדים דנקטה הברייתא דטרפה יש לה בדיקה להכשירה שלא ימצא עליו קורט דם ומזה יצא להו דאם כן מצד אחד כשירה מסתמא גם בלא בדיקה כשרה, ועל כל פנים הא מבואר דסביר' ליה דלא כהרשב"א והר"ן הנ"ל:

[ב] גם מדברי התוס' נראה דס"ל דלא כהרשב"א דהתוס' ישבו דעת רש"י דס"ל דמחט שנמצא בהמסס גם מצד אחד אסורה וכתבו התוס' טעם לזה דחיישינן שמא ניקב לחוץ וחזר והבריא וכן כתבו התוס' בשבת (דף ל"ו) וכ"כ במס' סוכה (דף ל"ד), ומדבריהם נראה מוכרח דס"ל דבביה"כ כשר בלא בדיקה דאם נאמר דצריך בדיקה דוקא ובלא בדיקה אסורה הרי לא מהני ליה בדיקה דניחוש שמא נתרפא דלענין חשש דנתרפא הרי אין מקום לחלק בין המסס לבית הכוסות דאטו דביה"כ משום דיש לו שני קרומים עבים הוא קשה להתרפא יותר מן ההמסס ועל כרחך החילוק שבין המסס לביה"כ הוא בעיקר החשש של שמא ניקב דבהמסס דאין לו רק עור א' דק חיישינן בו שמא ניקב לחוץ ומש"ה אע"פ שהוא עתה שלם חיישינן שנתרפא אבל ביה"כ דיש לו שני קרומים עבים לא חיישינן ביה שניקב כלל וא"כ הרי כשר גם בלא בדקוהו כלל. ועיי' (בדף מ"ג) דקאמר ישב לה קוץ בושט אין חוששין שמא הבריא ופרש"י הבריא נתרפא וכן מפרש ליה הרמב"ם בפרק ג' מה' שחיטה ולשון אחר פי' רש"י ניקב ומסקנות הפוסקים דלדידן דחיישינן לספק דרוסה חיישינן גם לשמא הבריא וא"כ הרי ללשון ראשון דמפרש נתרפא הא מוכרח לכאורה דמחט שנמצא בביה"כ מצד א' כשר בלא בדיקה דלא חיישינן דניקב כלל דאלו היו חוששין בו לניקב לאסרה בלא בדיקה הרי גם הבדיקה אינו בירור דשמא נתרפא, והרשב"א אזל בזה לשיטתו וכמו דמבואר בחידושי הרשב"א (דף מ"ג) שם שחלק על המפרשים נתרפא וס"ל שם דלא חיישינן כלל לנתרפא בשום דוכתא ומש"ה מצי ס"ל הכא דאינו כשירה רק על ידי בדיקה, רק זה אינו מוכרח דהרי כבר כתבנו לעיל דיש מקום לומר דגם לשון ראשון של רש"י מצי ס"ל דרק בושט חיישינן לנתרפא ולא בשארי איברים יעו"ש שכתבנו שני סברות לזה אבל מהתוס' דכאן שכתבנו דבהמסס חיישינן לנתרפא וכן הוא דעת הרמב"ם שכתב גבי מרה שנמצא בה גרעין של זית דחיישינן שנתרפא הרי לכאורה מוכרח דבביה"כ לא חיישינן לניקב כלל וא"כ הרי יש להכשיר גם בלא בדיקה, הן אמת דעדיין יש לדחוק בזה ונאמר דס"ל להתוס' דהחששה דנתרפא הוא חששה רחוקה קצת ולא חיישינן ליה רק בהמסס דאינו רק קרום א' דק דבו החששה דניקב הוא חשש טוב וחזק ומש"ה לא מהני ליה בדיקה דשמא נתרפא אבל בביה"כ דקרומיו עבים דעיקר החשש דניקב הוא רחוק קצת ונהי דמ"מ חיישינן ליה וצריך בדיקה ואם לא בדקוהו אסור גם בדיעבד אבל מ"מ סגי אם נצריכה בדיקה ולא דניחוש לו עוד לשמא נתרפא ולא יהי' מהני ליה הבדיקה ולעולם י"ל דהתוספו' ס"ל כהרשב"א. אמנם בודאי דאין לנו לדחוק כל כך ולהוציא הדברים מפשטן ולהתלות באויר הסברות ובודאי נראה יותר הדברים כפשטן דהתוספו' ס"ל כהראב"ן והרא"ש דבביה"כ לא חיישינן לנקב כלל:

[ג] ובדעת ר"ת לכאורה נראה ג"כ דחולק על הרשב"א דהתוס' הביאו בשם ר"ת דחולק על רש"י וכתב דאין לאסור גם בהמסס בנמצא רק מצד אחד והרא"ש העתיק דבריו וכתב מה שדחה ר"ת סברת התוספו' הנ"ל דשמא הבריא וז"ל דלא חיישינן לשמא הבריא אלא בושט דאכלה בו ופעי' בו וגמדי ליה ופעמים שחוזר המחט לתוך הושט אבל בהמסס אם הבריא לא הי' חוזר לאחוריו, וגם בדעתו נראה מוכרח דס"ל דכיון דעתה נמצא המחט תחוב רק מצד אחד דאין לחוש כלל לשמא נקב המחט לחוץ דאלו נקב מי החזירו לאחוריו דאם נאמר דגם בבית הכוסות אין כשר רק ע"י בדיקה ורק דחולק על מה שחושש רש"י בהמסס לאסור גם אחר הבדיקה משום שמא נתרפא הרי על זה לא שייך סברתו של ר"ת דמי החזיר המחט לאחוריו וכיון דאוסרו בלא בדקוהו מנקב אע"ג דעתה חזינן שאינו תחוב רק מצד אחד א"כ הרי בע"כ אתה חושש שמא יצא לחוץ ואח"כ חזר לאחוריו ושוב ניחוש לנתרפא א"ו מוכרח דס"ל לר"ת דלא חיישינן כלל לדלמא נקב המחט פעם א' לחוץ דמי החזירו וא"כ הרי יש להכשירו גם בלא בדקוהו כלל, ובזה יש לעיין במה שכתב הש"ך בסי' מ"ח דכתב השו"ע שם נמצא באחד מהם מחט הופכין ובודקין אותו מבחוץ אם יש בו קורט דם טרפה ואם לאו כשרה, וכתב שם הש"ך בס"ק י"ט הא דכשר בלא נמצא קורט דם מבחוץ ולא דמי להא דפסק המחבר בסימן ל"ג בישב קוץ בושט דלא מהני בדיקה דחיישינן לנתרפא דשאני בביה"כ דאם ניקב המחט ועבר מעבר אל עבר גם עתה הי' לו להמצא כן ולא דמי לושט דגמדי ליה ופשטי ליה, וזהו סברתו של ר"ת והרי סברא זו לא שייך רק לענין חשש דניקב ור"ת שפיר כתב הך סברא דמי החזירו ומש"ה אין לנו לחוש כלל שמא ניקב לחוץ כיון דעתה אינו מגיע עד לחוץ ובאמת לדידי' יהי' כשר בלא בדיקה אבל השו"ע דפוסק כהרשב"א ומצריך ליה בדיקה אע"ג דעתה אינו תחוב רק מצד אחד הרי בע"כ סבירא ליה דחיישינן שמא חזר לאחוריו וקשה קושי' הש"ך דמאי מהני הבדיקה שמא נתרפא, , ולענין סברא דנתרפא לא ידעתי מה שייך סברא דמי החזירו לאחוריו וצ"ע ובדעת הש"ך צריך לומר דהוא כעין פשרה דכיון דמי החזירו לאחוריו ומש"ה החששא דניקב הוא חששא רחוקה ונהי דחיישינן ליה לאוסרו אם לא בדקוהו מ"מ לנתרפא לא חיישינן דהוא ג"כ חשש רחוק קצת וכבר כתבנו דקשה לומר כן. ובישוב דברי השו"ע מקושי' הש"ך נראה פשוט (דבדף מ"ג) דמסקינן דלדידן דחיישינן לספק דרוסה גם בישב לה קוץ בושט חוששין שמא הבריא ונחלקו שם הראשונים בפירושו של הבריא דיש מפרשים ניקב ומהני לי' בדיקה גם לדידן ויש מפרשים נתרפא ולא מהני ליה בדיקה והרי במחט שנמצא בביה"כ מצד אחד תני' להדיא (בדף נ') דכשרה והרי אחד מהני שני סברות מוכרחין אנחנו לומר או דנאמר דגם בביה"כ אינו כשר רק ע"י בדיקה שיבדקנו מנקב ולנתרפא לא חיישינן כלל ונפרש גם גבי ושט הבריא ניקב וגם שם מהני בדיקה ואם נפרש גבי ושט הבריא נתרפא ולא מהני ליה בדיקה בע"כ מוכרח דבביה"כ אין לחוש כלל לניקב ומשום סברתו של ר"ת דמי החזירו לאחוריו וכשר גם בלא בדיקה, אבל לומר הני ב' סברות ביחד דנפרש הבריא נתרפא וגם לא נאמר כסברתו של ר"ת וניחוש גם בביה"כ לדלמא ניקב וחזר לאחוריו הוא דבר הבלתי אפשר להאמר דא"כ האיך תני' דמצד אחד כשר. ומש"ה המחבר פסק כהני שני סברות לחומרא גבי ושט פסק דחיישינן לנתרפא ולא מהני ליה בדיקה וגבי ביה"כ פסק לחומרא דצריכה בדיקה וכהחולקים על סברת ר"ת ואחר הבדיקה כשירה ממ"נ ומיושב קושי' הש"ך ולעיל כתבנו תירוץ אחר על קושי' הש"ך דהשו"ע ס"ל דרק בושט חיישינן לנתרפא ולא בשארי איברים יעו"ש ועל כל פנים מדברי ר"ת הרי מוכרח לכאורה דחולק על הרשב"א:

[ד] אמנם גם זה יש לדחות, דלכאורה קשה טובא דברי הרא"ש (בדף מ"ג) שהביא שם דברי הראב"ן שפסק כעולא דבישב קוץ בושט אין חוששין שמא הבריא וראייתו מהך ברייתא דמחט שנמצא בביה"כ דמצד א' כשירה דס"ל דמדנקטה הברייתא סתמא מכלל דכשר בלא בדיקה וכתב שם הרא"ש דלהאלפס דפסק גבי ושט דחוששין שמא הבריא צריך לומר דשאני בית הכוסות דקרומיו עבים יותר משל ושט ומ"מ להלכה הסכים הרא"ש להראב"ן וכתב דמשום דהוא עב קצת יותר אין לחלק ובודאי צע"ג דלפי מה שכתב הרא"ש בעצמו (בדף נ') בשם ר"ת הרי בלא"ה אין שום ראי' כלל מביה"כ לושט דשאני ביה"כ דנייח אם איתא דניקב לחוץ מי החזירו לאחוריו ומש"ה לא חיישינן אבל בושט דפעיא ביה חיישינן ולמה הוצרך הרא"ש לחלק להאלפס בדוחק והרי (בדף נ') נראה מדבריו שהסכים לסברתו של ר"ת, שוב מצאתי קושי' זו בתב"ש סימן מ"ח ס"ק י"ג ותי' בדוחק דהרא"ש עצמו לא ס"ל סברת ר"ת דמי החזיר המחט לאחוריו והא דנראה דהרא"ש הסכים להלכה לר"ת דגם בהמסס כשר מצד אחד הוא משום דהרא"ש לא ס"ל כלל סברא דנתרפא בושט אבל זהו דוחק קצת בלשון הרא"ש:

[ה] והנראה לומר ביאור אחר בדברי הרא"ש הללו דס"ל סברתו של ר"ת דמי החזיר המחט לאחוריו לא שייך רק מחיים של הבהמה דכיון דנאמר דכבר ניקב לחוץ דכח הדוחה של הבהמה בחי' או האוכלין ומשקין וכמו שהסביר בהגהות אשרי (דף מ"ג) סברת ר"ת יעו"ש] דחקוהו לחוץ א"כ מי החזיר לאחוריו אבל לאחר השחיטה דכבר פסק כח הדוחה וגם האוכלין שוב לא נתרבו בה מעתה שפיר יכול להיות דע"י טלטול של הבהמה נשמט המחט לתוכו ויצא קצת לצד הפנים כן ס"ל להרא"ש ומש"ה בדף נ' דכתבו התוספו' דמש"ה בהמסס טרפה גם מצד אחד אע"ג דעתה רואין שאינו נקוב לחוץ משום דחיישינן שניקב וחזר ונתרפא וכמו דחיישינן בישב לה קוץ בושט לחד מ"ד וע"ז חלק ר"ת דכיון דאין בו נקב אין לחוש לנתרפא דרק גבי ושט יש לומר דחזר לאחוריו מחיים ונתרפא, אבל בהמסס מי החזירו לאחוריו מחיים שיתרפא ואי דהוחזר אחר השחיטה הרי לזה מהני מה שרואין בו עתה שאינו נקוב דאחר השחיטה הא לא יתרפא, ובזה הסכים הרא"ש לסברת ר"ת, אבל לעיל בסוגיא דישב לה קוץ בושט שפיר הביא ראיה דקיי"ל כעולא ולא חיישינן כלל לשמא ניקב מהא דתניא במחט בביה"כ שנמצא מצד א' כשירה דס"ל למילתא דפשיטא דמדנקטה הברייתא סתמא דכשירה הוא גם בלא בדקוהו אם אינו נקוב לחוץ, וניחוש שמא נקוב לחוץ ומה שנמצא עתה תחוב רק בצד א' הוא משום דחזר אחר שחיטה לאחוריו, והוכיח מזה דכל שנמצא עתה רק בצד א' אין לנו לחוש לריעותא שלא ראינו אותו וכמו כן בישב לו קוץ בושט אין לחוש שניקב וחזר ומש"ה הוצרך הרא"ש לחלק להאלפס בין ושט דקרומיו דקים לביה"כ דקרומיו עבים, [ובזה מיושבים דברי הש"ך במה שתי' על השו"ע דלא חשש גבי ביה"כ לנתרפא כמו בקוץ בושט משום דמי החזיר המחט לאחוריו] וכיון דסברתו של ר"ת הוא רק דמחיים לא חזר לאחוריו א"כ הרי נוכל לומר דר"ת עצמו ס"ל כהרשב"א דאפי' בביה"כ אינו כשר אם נמצא תחוב רק מצד א' אם לא ע"י בדיקה מנקב דחיישינן שמא נקב לחוץ וחזר לאחוריו אחר שחיטה ורק כשבדק ואין בו נקב ע"ז כתב ר"ת דגם בהמסס כשר דאין לחוש שחזר לאחוריו מחיים ונתרפא:

[ו] ובדעת רש"י יש מקום עיון קצת אי ס"ל כהרשב"א או לא, דדעת רש"י הוא דבהמסס טרפה גם מצד אחד ויסודו הוא חדא מהא דנקטה הך מחט שנמצאת בעובי ביה"כ מצד א' כשירה ולמה שבקה להמסס בר זוגי' ובכל דוכתא חשיב להו כחדא [ועיי' בחולין (דף מ"ג) דאמרינן שמנה טריפות יש בנקובה וכתב שם רש"י דהמסס וביה"כ חשיב להו בחדא] עוד ראיה לזה מהא דבשבת (דף ל"ו) איתא דאשתני שמייהו בי כסי הובלילא הובלילא בי כסי למאי נ"מ למחט שנמצאת בעובי ביה"כ מצד א' כשירה משני צדדים טרפה ומזה הוכיח רש"י סברתו דכיון דבהמסס עור א' דק גם מצד א' אסור' והתוס' חלקו עליו ודחקו בזה הא דנקטה הברייתא רק ביה"כ וגם הנ"מ דאמרו בשבת דחקו לפרשו, ואם נאמר דבביה"כ כשר בלא שום בדיקה א"כ מנ"ל להמציא דין חדש דבהמסס אפי' רואין שצד הב' לא נקוב עתה טרפה דלמא רק זהו הנ"מ שביניהם דבביה"כ כשר מצד א' בפשיטות בלא שום בדיקה ובהמסס טרפה בלא בדיקה דחיישינן שמא נקוב וצריך בדיקה ומוכרח דס"ל דגם בביה"כ לא כשר בלא בדיקה ומצאתי הוכחה זו בכו"פ סי' מ"ח, אמנם הרי בררנו לעיל בדעת התוספות במה שכתבו לישב שיטת רש"י משום דחיישינן שמא הבריא דמוכח דס"ל דביה"כ כשר בלא בדיקה וצריך לדחות דמדאמר בשבת למאי נ"מ למחט שנמצא בעובי ביה"כ דמצד אחד כשירה משני צדדים טרפה משמע להו לרש"י והתוספות דבעיקר הדין של טרפה דידה יש חילוק בין ביה"כ להמסס ולא בהך דינא דבדיקה דזה אינו מרומז כלל בגמ' שם וה"ל להגמ' לומר נ"מ למחט שנמצא בעובי ביה"כ ומדמסיים מצד א' כשירה משמע להו דאיכא גווני דבהמסס טרפה מה דבביה"כ כשר ולא רק בבדיקה לחודא המה חלוקים, ועיי' בחולין (דף מ"ט) דפריך אמחט שנמצא בעובי ביה"כ מצד א' כשירה משני צדדים טרפה אמאי לא אמרינן נחזי אי קופא לגאו אי קופא לבר ומשני כיון דאיכא אוכלין ומשקין אימר אוכלין ומשקין דחקוהו ופרש"י הלכך אפילו קופא לבר הואיל ולא חזינן נקב יוצא לחוץ כשירה, ומלשונו זה משמע דכשר גם אם לא בדקוהו מדלא כתב הואיל וחזינן שאינו נקוב לחוץ רק גם זה אינו ראיה דשם הא קאי בקופא לבר דרחוק שינקוב דרך הקופא ורק ע"י דחיקת אוכלין הוא נוקב ומש"ה כל שראינו שאינו תחוב רק מצד א' לא חיישינן בו שנקב יותר וחזר לאחוריו אבל אם תחוב דרך החוד או במחט דק י"ל דס"ל כהרשב"א דצריך בדיקה דוקא, ועיי' במס' כתובות (דף ע"ו) ברש"י ד"ה בעובי ביה"כ וז"ל ונמצא מחט תחובה באותו עובי ומתוך עוביו אפשר לה שלא ניקבה כולו מצד אחד שאין המחט נראה מבפנים כשירה שאין זה נקב, ולפום רהיטא נראה בכוונתו דזהו שמחלק בין ביה"כ דמתוך עוביו אפשר שלא ניקב כולו אבל בהמסס שהוא דק בודאי ניקב כולו, אמנם זה אינו דעיי' בשבת (דף ל"ו) דרש"י כ' טעמו דבהמסס טרפה גם מצד אחד משום דעורו דק אין זו סתימה ומוכרח דס"ל דאפילו אם ודאי לא ניקב לחוץ טרפה רק התו' הקשו על זה ושוב כתבו לישב דינו דבהמסס כיון שהוא דק חיישינן שניקב לחוץ והא דעתה הוא שלם הוא משום דהבריא וא"כ למה כ' רש"י בכתובות דבביה"כ מתוך עוביו אפשר שלא ינקוב כולו דלשיטתו לא זהו החילוק שבהם ובע"כ לא כ' רש"י כן בכתובות כדי לחלק בין ביה"כ להמסס רק דרש"י ס"ל דבביה"כ כשר גם בלא בדקוהו ועל זה כתב הטעם דמתוך עוביו אפשר שלא ניקב ומש"ה כשר גם בלא בדקוהו:

[ז] ולכאורה קשה על הרשב"א והר"ן שהוכיחו מהך עובדא דהפכה רבי דצריכה בדיקה א"כ הרי תיקשה מזה על עולא דקאמר בישב קוץ בושט דאין חוששין שמא הבריא ולא מבעי להמפרשים שם הבריא ניקב וגם להחולקים על עולא מהני בדיקה אם כן הא מוכרח דעולא מכשירה גם בלא בדיקה וכן כתב בחידושי הרשב"א להדי' בדף מ"ג אלא אפי' למ"ד דמפרש הבריא נתרפא ולהחולקים על עולא לא מהני לה בדיקה מ"מ כבר נתבאר לעיל דעולא מכשיר גם בלא בדקוהו דלא חייש גם לנקב ולעולא הרי ודאי מוכרח במחט שנמצא בביה"כ דכשרה גם בלא בדיקה דהרי ודאי אין להחמיר בביה"כ יותר מבושט דאדרבה להיפוך כ' הרא"ש דיש להחמיר בושט יותר משום דביה"כ קרומיו עבים, וכן ר"ת כתב סברא אחרת דבביה"כ אמרינן מי החזיר המחט לאחוריו וא"כ הא תיקשה לעולא מהך עובדא דהפכה רבי דמוכרח דצריך בדיקה ולעולא הרי בע"כ מוכרח לומר דעובדא דרבי היה ע"י מקרה והזדמנות שהפכה או שנאמר דגם עולא מודה דלכתחילה צריכה בדיקה בדאיתא קמן שאפשר לבררו ומש"ה הפכה רבי אבל באם אי אפשר לבודקו אינ' נאסרת] וא"כ הרי גם לדידן הרי אין לנו להוכיח מהך עובדא דרבי דצריך בדיקה והבדיקה מעכבת בו שאם לא בדקוה תיאסר, ובדוחק קצת י"ל דהרשב"א והר"ן ס"ל דאין מקום לומר דע"י מקרה הפכה ועולא חולק על עובדא דרבי דהנראה דאינו רבי שסתם המשנה רק הוא ר' יהודה נשיאה שהתיר השמן, והיותר קשה לי הוא דברי חידושי הרשב"א בדף נ"א דאיתא דאמרי רבנן לאביי משמיה דרב עוירא דאמר משמיה דרבי דמחט שנמצאת בביה"כ מצד א' טרפה ואח"כ סיפר לאביי הך עובדא דהפכה רבי ומצא עליה קורט דם ואסרה אמר אביי טרח טריח להאי גברא מתניתין היא המסס וביה"כ שניקבו לחוץ וכ' שם בחידושי הרשב"א דמימרא קמייתא שאמרו קמי דאביי דמצד אחד טרפה היה כוונתו אם לא בדקוה מצד השני אם לא ניקב וזהו שהביא ראיה לדבריו מהך עובדא והשיב לו אביי דהוא מילתא דפשיטא דכיון דקתני במשנה דבניקבו לחוץ טרפה א"כ פשוט הוא דבנמצא מצד א' דאסורה אם לא בדקוה ובודאי קשה מאי השיב לו אביי דהוא מילתא דפשיטא כיון דלעולא כשירה בלא בדיקה וכן לכל הני אמוראי דס"ל דאין חוששין לספק דרוסה הא ס"ל כעולא וטובא קמ"ל רב עוירא, ועיין במסכ' חולין (דף נ"ג) דקאמר רב ארי שנכנס לבין השוורים ונמצא צפורן בגבו של אחד מהן אין חוששין שמא ארי דרסו ומסיק שם רב לטעמו דאמר אין חוששין לספק דרוסה ואמר אביי לא אמרן אלא צפורן אבל מקום צפורן חוששין כו' אבל תרתי ותלת חיישינן והוא דקיימא בדרא דסיחופא ובוודאי משמע קצת דאביי ס"ל כרב דאין חוששין לספק דרוסה וא"כ ס"ל כעולא דבישב קוץ בושט אין חוששין והכא קאמר מתניתין היא ומילת' דפשיטא היא דחוששין וצריך בדיקה, וצריך לדחוק להרשב"א דאביי קאמר לא אמרן אלא בצפורן אליבא דרב וגם רב מודה במקום צפורן דחוששין אבל אביי בעצמו ס"ל דבכל גוונא חוששין לספק דרוסה, ולא ידעתי מקום לישב דברי הרשב"א אם לא דס"ל לחלק בין קוץ למחט וכמו שכתבו התוס' בשבת (דף ל"ו) שכתבו דבהמסס אסור גם מצד אחד דחיישינן שניקב לחוץ וחזר והבריא ואפי' למאן דלא ס"ל הך סברא בקוץ בושט שמא במחט שהוא דק מודה ומש"ה בעובדא דרבי דהיה במחט מודה עולא דצריך בדיקה ואביי חשבה כמילתא דפשיטא וא"כ לענין דינא אין לנו ראיה מהך עובדא רק במחט כיון דבע"כ מוכרח לחלק כן אליבא דעולא, ובאמת בכל דברי הראשונים שדברו בזה וכתבו דצריך בדיקה לא נזכר בהם רק מחט וכן בטור רק הב"י בשו"ע כתב אם נמצא באחד מהם מחט או קוץ תחובה ולא ניקבה מעבר אל עבר הופכין אותו ובודקין אותו מבחוץ והשו"ע הוא דהוסיף על דברי הטור דגם בקוץ הדין כן: