שו״ת בית הלוי – חלק ב – סימן א, קטע 30

[ז] והנראה לישב דברי רבינו ירוחם דגם הוא ס"ל כדעת התוס' דשבת הנ"ל דגם עולא ס"ל חשש דנתרפא היכא דיש לחוש לניקב והא דמכשירה עולא הוא משום דאינו חושש לניקב כלל, ורק דהרי בודאי גם לפי דברינו הנ"ל עדיין אינו מובן להמפרשים נתרפא דלמה קאמר עולא דאין חוששין לשמא נתרפא כיון דעיקר טעמו דמכשירה הוא משום דאינו חושש לניקב א"כ טפי ה"ל לעולא לומר אין חוששין שמא ניקב כיון שזהו עיקר טעמו ומש"ה ס"ל לרבינו ירוחם דגם לעולא צריך בדיקה אם אינו נקוב גם עתה דכיון דנולד בו ריעותא ע"י תחיבת הקוץ א"כ לא עדיף מכל ריאה דעלמא דצריך לבודקה ע"פ דינא דגמר' משום דהוא מיעוט המצוי רק דעולא ס"ל דאינו חשש גמור ועדיין היא בחזקת היתר ואין הבדיקה מעכבת בו וכמו דקיי"ל בבדיקת הריאה דאם נאבדה בלא בדיקה מותרת, וזהו דקאמר עולא אין חוששין שמא נתרפא פי' וצריך לבדקו אם אינו נקוב עתה אבל אם בדקוהו סגי ולא חיישינן דלמא נתרפא וטעמו משום דאם נאבד בלא בדיקה שרי ולא חיישינן לאוסרה שמא ניקב ומש"ה לא שייך לחוש לנתרפא דלא גריעי מנאבדה ומש"ה לא קאמר להדיא אין חוששין שמא ניקבה דאז הי' משמע דאין חוששין לנקב כלל ואין צריך לבודקו גם מה דאפשר למבדקי' כן ס"ל להני מפרשים, ועל זה פריך הגמר' מ"ש מספק דרוסה דחיישינן שמא דרס ואסרינן ליה גם היכא דא"א למבדקי' כגון שנאבד דהבדיקה מעכב בו משום דהוא חששא גמורה וכמו כן יש לנו לחוש לניקב אפילו היכא דלא אפשר למבדקיה ולאוסרה בדיעבד וממילא לא מהני ליה הבדיקה דיש לחוש לנתרפא ומשני קסבר עולא אין חוששין לספק דרוסה, ולפי"ז אפי' לדעת רש"י שכתב דאין לושט בדיקה מבחוץ אפי' מנקב מ"מ נוכל לומר דגם לעולא צריך בדיקה ולנקב שאינו ניכר אין לחוש כמו שאינו חושש לנתרפא דהוא כמו נאבד בלא בדיקה דשרי, ועיין בכו"פ בסימן מ"ח שכתב מסברא דנפשי' דאפילו לעולא בודאי דצריך בדיקה בישנו קמן דלא גריעי מבדיקת הריאה ורק בנאבד הושט מכשיר ולא כ' שום ראיה לזה ולפי הנ"ל כמעט הוא מוכרח להמפרשים נתרפא, וזהו שכתב רבינו ירוחם דלהמפרשים נתרפא למאן דפוסק כעולא אין חוששין וסגי בבדיקה ולמאן דפסק דלא כעולא לא מהני בדיקה כונתו דסגי בבדיקה בדאיתא קמן ואם נאבד אפשר דגם הוא מודה דלעולא כשירה דהרי זהו עיקר טעמו של עולא דלא חייש לנתרפא. רק זה קצת דחוק בלשונו שסיים ורי"ף פי' שמא יצא לחוץ ולפי"ז אפילו למאן דפוסק דלא כעולא סגי בבדיקה, והך סגי בבדיקה הרי ע"כ פירושו דהבדיקה מעכב בו דהפוסקים דלא כעולא הוא משום דדמי לספק דרוסה ושם הרי הבדיקה מעכבת ואינו דומה לסגי בבדיקה שכ' בתחילת דבריו דכוונתו רק בישנו קמן וכמו שנתבאר ולפי"ז יש לנו מקום להסתפק להמפרשים הבריא ניקב אם צריך לעולא בדיקה לכתחילה מיהא כיון דנאמר כמש"כ דהמפרשים נתרפא מש"ה לא קאמר עולא ניקב משום דהי' משמע דא"צ בדיקה כלל גם בישנו קמן וא"כ להמפרשים ניקב כן הוא הדין דא"צ בדיקה כלל לעולא או דבזה פליגי הני ב' לישני וס"ל דגם אם נפרש ניקב מ"מ צריך בדיקה לכתחילה ורק בנאבד בלא בדיקה שרי לעולא, ולכאורה נראה לומר כן וכמש"כ בשם הכו"פ דכתב דע"פ הסברא נראה דלעולא צריך בדיקה דלא עדיף מבדיקת הריאה בכל בהמה דעלמא ויבואר אי"ה במק"א, אמנם גם זה אינו מספיק לישב דברי רבינו ירוחם דהרי הגמר' פריך ומ"ש מספק דרוסה ומשני קסבר עולא אין חוששין לספק דרוסה וא"כ הא מוכרח דלדידן דחוששין לספק יש לחוש שמא הבריא ועיקר טעמו של הראב"ן שפסק כעולא הוא כמש"כ לחלק דבדרוסה רגלים לדבר ושכיח יותר לאיסור מישב לה קוץ בושט ועכ"פ להראב"ן מוכרח דאין מקום להקל בדרוסה יותר מהך דישב לה קוץ וא"כ כיון דעולא סבר אין חוששין לספק דרוסה והרי למאן דס"ל כן מכשיר ספק דרוסה בלא שום בדיקה כלל וא"כ האיך אפשר לומר לדידי' דגם עולא מצריך בדיקה בישב לה קוץ בדאיתא קמן דהאיך נחמיר בו יותר מבספק דרוסה ואין מקום לומר כמש"כ דגם לעולא צריך בדיקה באיכא קמן רק להני פוסקים דלא כעולא ולדידהו נוכל לומר דהך דישב לה קוץ שכיח לאיסור יותר מספק דרוסה אבל להראב"ן א"א כלל לומר כן, וא"כ רבינו ירוחם שכתב דלהפוסקים כעולא סגי בבדיקה צ"ע ולא ידעתי לפרשם:

[ח] אמנם אכתי יש לעיין בהא דהוקשה להם לרש"י ולהרא"ש על הא דפריך מ"ש מספק דרוסה דלמא לא מכשיר רק ע"י בדיקה דהוצרך רש"י לומר דקושי' הגמר' הוא משום דאין לושט בדיקה מבחוץ לנקב משהו והרא"ש דחק משום דאין חוששין דקאמר עולא משמע דלא בעי בדיקה ולא תירצו בפשיטות דהגמר' פריך שפיר דכאן א"א למבדקיה דניחוש לנתרפא כיון דכתבנו בדעת התוס' דשבת דבסברא שמא נתרפא כ"ע מודים בה והיכא דיש לחוש ע"פ דין לניקב חיישינן לנתרפא א"כ הרי פריך הגמר' שפיר דצריך להיות אסורה וכבר נתב' לעיל בראשית דברינו דדברי רש"י והרא"ש הללו אזלי רק לשיטת המפרשים הבריא נתרפא ולמה דחקו בזה ומוכרח לכאורה דס"ל לרש"י והרא"ש דעולא לא ס"ל הני ב' חששות לא חשש דניקב מדמכשיר בושט דאין הנקב ניכר בו [לפרש"י או מדאמר אין חוששין וכמש"כ הרא"ש] וגם לא ס"ל כלל סברא דנתרפא וכגון היכא דיש לנו לחוש לניקב וכגון בנטל המחט ממקומו ולא ראה עד היכן הי' תחוב דבכה"ג הא חיישינן לכ"ע דלמא היה תחוב גם בחיצון וכמבואר ברא"ש בסוגי' זו אפ"ה ס"ל לעולא דאם בדקוהו ואין בו נקב לא חיישינן לנתרפא ולפרש"י יהי' נ"מ בנמצא גם קצת מעור הפנימי שלם דמהני ליה בדיקה מנקב וחולקים על התוס' דשבת הנ"ל דס"ל דגם עולא ס"ל חשש דנתרפא, אמנם אם נאמר כן הרי יצא לנו מחלוק' חדשה בין הפוסקים דלפ"ז הרי הגמר' פריך לעולא מ"ש מספק דרוסה ומזה הוכיחו הפוסקים דחיישינן לספק דרוסה לא קיי"ל כעולא והרי מספק דרוסה לא מוכרח רק דיש לחוש לניקב אבל בהא דס"ל לעולא עוד סברא דגם היכא דיש לחוש לניקב לא חיישינן לנתרפא הרי לא איתותב בזה כלל ויש לנו לפסוק כוותי' דאין לחוש לנתרפא גם לדידן, והרי הרמב"ם והטור ושו"ע פסקו לדידן דחיישינן לנתרפא וכ"כ רבינו ירוחם שהבאנו לעיל, וע"כ נראה יותר דבודאי דרש"י, והרא"ש היו יכולים לתרץ כן רק דזה גופא הוא דהוקשה להם על קושי' הגמר' דמנ"ל להגמר' דעולא מודה לחשש דנתרפא וחולק רק על חשש דניקב דלמא מודה לחשש דניקב וגם הוא מצריך בדיקה דוקא וחולק רק על חששא דנתרפא ומש"ה כתבו לתרץ דקושי' הגמר' א"ש גם אם נאמר דעולא לא ס"ל חשש דנתרפא מ"מ אמאי מכשירה דהרי אין נקב ניכר בושט או דהא מכשיר גם בלא בדיקה וא"כ בע"כ דאינו חושש גם לניקב ומ"ש מס"ד, אבל לפי האמת דמוכרח דעולא אינו חושש גם לניקב וכמו שהוכיחו רש"י והרא"ש א"כ שוב אין לנו הוכחה לומר דעולא לא חייש לנתרפא כיון דאינך אמוראי חוששין לנתרפא להני דמפרשים נתרפא ומנ"ל לעשות מחלוקת חדשה בלא הכרח וראיה ושפיר כתבו התוס' וכן ס"ל להרמב"ם ור"י דלהלכה קיי"ל דחיישינן לנתרפא ולא מהני ליה בדיקה:

[ט] והנה באופן אחר נראה לישב לשון ראשון של פרש"י ונוכל לפרשו כפשטי' דעולא אינו חושש רק לנתרפא אבל לניקב גם עולא חושש וצריך בדיקה דוקא ובלא בדיקה אסור וכרבינו ירוחם, והא שהקשינו דמאי מדמה הגמר' חשש דספק דרוסה לחשש דנתרפא הנראה ליישבו באופן אחר והוא, דהנה נסתפקתי היכא דתחב קוץ בושט מבחוץ ויש כאן ספק אם ניקב גם עור הפנימי או לא אם אין לנו לחוש רק נגד מקום שתחב הקוץ בחיצון לחודא ולא במקום אחר או כיון דקיי"ל גבי ושט בניקבו זה שלא כנגד זה דאסורה והטעם מפרש בגמר' (דף מג) דמשום דאכלא בי' ופעי' ביה מתרמי אהדדי הרי דשני הקרומים שבושט אינם לעולם במצב אחד רק משתנים במעמדם וא"כ הרי יש לחוש דלמא מקודם בעת תחיבת הקוץ בחיצון הי' באותו שעה הקרום הפנימי שלא כמו שהוא עתה אחר שחיטתה וצריך לבדוק הפנימי בכל ארכו הושט, והנה דבר זה מבואר להדי' בש"ך סימן ל"ג דכתב שם הרמ"א דהא דמכשרינן בושט בניקב אחד מהקרומים הוא דוקא בידוע שניקב ע"י חולי אבל אם יש לחוש לשמא על ידי קוץ אפילו לא ניקב רק הפנימי טרפה דחיישינן שמא ניקב גם החיצון וושט אין לו בדיק' מבחוץ ודקדק שם הש"ך בס"ק ז' אבל אם ניקב רק החיצון גם להרמ"א כשר ע"י בדיקה שיבדוק אם לא ניקב גם הפנימי דפנימי הרי יש לו בדיקה והא דכתב הרמ"א בסעי' ח' גבי עוף דצוארו מלוכלך בדם דכתב הב"י דשוחט הקנה ובודק הושט מבפנים והרמ"א כתב על זה דאין אנו בקיאין בבדיקה וטרפה כתב הש"ך לחלק דשאני שם דצריך בדיקה נגד כל מקום המלוכלך ובכה"ג ס"ל דאין אנו בקיאין אבל בהך דישב לה קוץ דהוא מקום ידוע גם הרמ"א מודה דסמכינן על בדיקתינו, ומש"ה כתב שם הש"ך ובסעי' ז' דאם תחב מחט בחיצון גם להרמ"א כשר ע"י שיבדוק הפנימי ומוכרח מזה דאין צריך לבדוק בפנימי רק נגד מקום שנתחב המחט בחיצון ולא חיישינן לדלמא ניקבו זה שלא כנגד זה, וכן הוא להדי' בפר"ח ס"ק יו"ד בפמ"ג בשפתי דעת ס"ק ז', דא"צ בדיקה רק נגד מקום הנקב, אמנם עיקר הדבר צריך ראיה דלא חיישינן לזה שלא כנגד זה ומדברי הרמ"א אין שום ראיה לזה כלל דמה שכתב הרמ"א דבאם יש לחוש שמא קוץ אפילו לא ניקב רק הפנימי אסורה ומוכח דבניקב רק החיצון שרי אין ראיה לזה כלל דהרי בסימן ל"א מבואר דקוץ שניקב עד לחלל טרפה דחיישינן שמא ניקב א' מאברים הפנימים וכתב שם הרמ"א אם נמצא נקב בבהמה עד החלל וספק אם הוא ע"י קוץ או ע"י חולי כשר משום ס"ס ספק ע"י חולי ואת"ל ע"י קוץ שמא לא ניקבו אברים הפנימים, וכן כתב הב"י בשו"ע בסי' מ"ט והקשה שם הט"ז מהך דינא של הרמ"א שבסי' ל"ג שכתב דאם יש לחוש שמא ע"י קוץ אסורה וחיישינן שמא ניקב גם החיצון הרי דלא התיר ע"י ס"ס זו וע"ש בנקודות הכסף שכתב לתרץ דבהך דושט שאני דאם ניקב הפנימי ע"י קוץ שכיח שינקוב גם החיצון והאיסור שכיח יותר מן ההיתר ומש"ה לא מקרי ס"ס וא"כ הרי סברא זו לא שייך רק לענין חששא דלמא ניקב להדיא שניקב גם השני באותו מקום שניקב הראשון אבל אם בדקנו אותו נגד הנקב ואין בו נקב ושוב אין לנו לחוש רק שמא יש בו נקב רחוק מכנגד זה הנקב ודלמא ניקבו זה שלא כנגד זה ולגבי ספק זה הרי לא שכיח כלל האיסור יותר מן ההיתר דהוא חשש רחוק דלמא בעת הנקיבה היו משונים הקרומים במעמדם ושוב נוכל להתירו ע"י ס"ס, ומש"ה הרמ"א דאיירי רק בספק ע"י קוץ מש"ה לא החמיר רק בניקב הפנימי דאז יש לחוש לשמא ניקב גם החיצון ממש זה כנגד זה דהרי אין לו בדיקה מבחוץ ומש"ה לא מהני ביה ס"ס דהאיסור שכיח יותר מן ההיתר אבל בניקב רק החיצון דלענין חשש שמא ניקב כנגדו גם הפנימי הרי מהני ליה הבדיקה גם לדידן כיון דהוא מקום ידוע ולענין חשש שמא ניקבו זה שלא כנגד זה הרי מהני ליה הך ס"ס אבל היכא דבודאי ניקב ע"י קוץ שתחב מחט לפנינו בחיצון דליכא ס"ס הרי י"ל דלהרמ"א אסורה דיש לחוש דלמא ניקבו זה שלא כנגד זה וצריך בדיקה כל אורך הושט ושוב אינו מקום ידוע ולא סמכינן על בדיקתנו להרמ"א ומנ"ל להש"ך להתיר גם בכה"ג להרמ"א:

[י] ואם נאמר כמש"כ דאם הוא בודאי על ידי קוץ צריך בדיקה בהשני כל אורך הושט דחיישינן לניקבו זה שלא כנגד זה נוכל לישב הך לישנא דמפרש הבריא נתרפא גם לדעת רבינו ירוחם דלהך לישנא צריך בדיקה גם לעולא מנקב וס"ל להאי לישנא דלנקב יש לושט בדיקה גם מבחוץ והחולקים על עולא ס"ל דלא מהני ליה בדיקה דחיישינן לנתרפא ומ"מ פריך הגמ' שפיר מ"ש מספק דרוסה ונאמר דהא דס"ל להך לישנא דלנקב יש לו בדיקה גם מבחוץ זה אינו רק כשאין צריך בדיקה אלא במקום מצומצם נגד הקוץ אבל אם צריך בדיקה במקום גדול גם הך לישנא ס"ל דאין לו בדיקה מבחוץ ואפילו מנקב ואין זה דוחק לומר כן דהרי להדיא כתב כן בחידושי הרשב"א (דף ל"ג) בשם הרמב"ן דבממסמס קועי' דמא דצריך לבדוק נגד כל אותו מקום. המלוכלך אין לו בדיקה מבחוץ ואפילו מנקב ובמקום ידוע יש לו בדיקה גם מבחוץ מנקב והובא סברא זו בטור סימן ל"ג בשם יש מחלקין ונאמר דכן ס"ל להאי לישנא ומיושב בזה הא דבסוגיא דממסמס קועי' דמא כתב רש"י בסתימות דאין לו בדיקה גם לנקב ולא הביא שום לישנא אחרינא דרק בישב לה קוץ בושט דהוא מקום מצומצם הוא דס"ל להך לישנא דיש לו בדיקה מנקב, גם נקדים עוד דבר אחד דהנה בעיקר הדין דנקובת הושט הרי נחלקו הפוסקים אם הוא נבלה או טרפה וכמבואר לעיל (בסימן כ"ד) ודעת רש"י הוא דהוא נבלה וכמו שכתב בדף ל"ב בד"ה ויש מהך נבלות כגון נקובת הושט ופסוקת הגרגרת ונאמר דעד כאן לא ס"ל לרש"י דהוא נבלה רק בניקבו זה כנגד זה אבל בניקבו זה שלא כנגד זה דכל הטריפות שבו הוא רק משום דאם יתרמי אהדדי יהיה זה כנגד זה ס"ל לרש"י דעתה אינו רק טרפה ולא נבלה כיון דעתה אינו זה כנגד זה, וא"כ א"ש הכל דהגמ' הרי פריך על עולא ומ"ש משתי חתיכות אחת חלב ואחת שומן דאסורה ומשני התם איתחזק איסורא הכא לא איתחזק איסור' וכתבו התוס' דלחתיכה אחת ספק חלב ספק שומן דאסורה ג"כ לא דמי דשם נהי דלא איתחזק איסורא הא לא איתחזק ג"כ היתירא אבל בישב לה קוץ איתחזק התיר' וכבר דברו המחברים הרבה בביאור דברי התוס' הללו דהרי ספק נקובת הושט הוא ספק נבלה וא"כ האיך הוא איתחזק התירא כיון דהוא ספק בשחיטה דאיכא חזקת איסור אינו זבוחה וכבר כתבנו בזה דיש מקום לומר דהתוספות סבירי להו כהני פוסקים דנקובת הושט הוא רק טרפה ולא נבלה ואמרינן בה נשחטה בחזקת היתר עומדת עד שיודע לך במה נאסרה אבל אם נאמר דהוא נבלה גם בהך דעולא יש לה חזקת איסור וא"כ לא גריעי מחתיכה אחת ספק חלב דאסורה, וככל החזיון הזה ס"ל להאי לישנא ומש"ה מפרש הבריא נתרפא אבל בדיקה מנקב צריך דגם עולא דס"ל דאין חוששין לספק דרוסה מ"מ הרי זה אינו רק משום חזקת היתר של הבהמה משא"כ לגבי ספק נקובת הושט דאיכא חזקת איסור אינו זבוחה צריך בדיקה אם אינו נקוב גם החיצון ובדיקה מהני ליה דמקום ידוע מהני ליה בדיקה גם, מבחוץ לענין נקב ולשמא נתרפא ס"ל לעולא דלא חיישינן כלל כיון דעתה הוא שלם ואי דניחוש דלמא ניקבו זה שלא כנגד זה וא"כ הרי צריך לבדוק להחיצון כל אורך הושט ושוב אינו מקום ידוע ולא מהני ליה בדיקה מבחוץ גם מנקב כמו בממסמס קועי' דמא בזה ס"ל לעולא כיון דבכה"ג אינו רק טרפה ולא נבלה לא חיישינן ליה כלל כמו דס"ל דאין חוששין לספק דרוסה משום דאיכא חזקת היתר ולחשש דלמא ניקבו זה כנגד זה דהוא נבלה הרי מהני ליה הבדיקה, ועל זה שפיר פריך הגמר' מאי שנא מספק דרוסה פי' דחיישינן לספיקא דידיה ואע"ג דאינו רק טרפה ומצרכינן בדיקה ואם לא בדקו אסורה וגם כאן נצריך בדיקה בכל הושט דניחוש גם לניקב זה שלא כנגד זה ושוב אסורה דבכה"ג אין לו בדיקה מבחוץ ומשני קסבר עולא אין חוששין לספק דרוסה, ודוק כי הוא תי' נכון לפרש"י, ועיי' ברמב"ם פרק ג' מהלכות שחיטה שכתב להדיא דגם בניקבו זה שלא כנגד זה הוא נבלה וזהו דלא כמש"כ ומ"מ אין מזה סתירה לדברינו אם נאמר דלשון ראשון של פרש"י חולק על זה ועיי' מה שכתב בכו"פ ריש סימן ל"ג בזה:

[יא] והנה בעיקר הדין הנ"ל דס"ל להש"ך דגם בניקב בודאי ע"י קוץ א"צ לבדוק בהשני רק כנגד במקום הנקב ולא במקום אחר אין להביא ראיה להש"ך מהא דכתב הב"י בסי' ל"ג סעיף ט' דעוף הבא וצאורו מלוכלך חוששין לספק נקב לבדוק מקום המלוכלך הרי דאף על גב דהלכלוך הוא בעור החיצון של הצואר מ"מ א"צ בדיקה בושט רק נגד אותו מקום לחודא ולא חיישינן שמא בעת הכאת הקוץ היה אז חלק מהושט כנגדו מה שהוא כעת למטה מאותו מקום ואם כן ק"ו דבושט עצמו אין לחוש לשני הקרומים דלמא בעת התחיבה היה במצב אחר דהרי ודאי דיותר זז ומשתנה הושט מכנגד עור הצואר ממה שמשתנים בני הקרומים זה מזה ומוכרח דלא חיישינן לזה כלל משום דאין לנו להחזיק ריעותא ממקום למקום ורק בידוע שניקבו גם זה שלא כנגד זה אסרינן לה משום דיכול לאיתרמי שני הנקבים יחד אבל אין לחוש דלמא בעת התחיבה איתרמי כבר כן, גם זה אינו ראיה דהרי ודאי דהאי דינא דצוארו מלוכלך מוכרח דקיל יותר מנ"ד דהרי בשו"ע סימן כ"ג מבואר דאם שחט עוף ושהה בו ואינו יודע אם נגע בושט שוחט הקנה לבדו במקום אחר ומניחו עד שימות והופך הושט ובודקו מבפנים והוא מדברי הרמב"ם ומוכרח מזה דבבהמה דבע"כ צריך לשחוט גם את הושט אסורה ואין לה תקנה במה שישחוט במקום אחר ומקום הראשון יבדוק אח"כ וכתב הב"י הטעם לזה דחיישינן שמא בעת השחיטה הראשונה היה אותו קצת שהוא עכשיו למטה כנגד אותו מקום וניקבה וכששחט פעם שני במקום אחר שחט במקום נקב ומש"ה אין לו תקנה רק בעוף דמניח כל הושט כונו שלם ובודקו אח"כ מבפנים, ועיי' בהגהות הגאון ר' עקיבא איגר זצלה"ה זיע"א שהקשה על זה דא"כ בצוארו מלוכלך בדם אמאי לא הצריך הב"י לבדוק רק נגד מקום המלוכלך לבדו ולא כולו משום חשש זה והנראה פשוט דס"ל להב"י דעיקר הך חששא שמא היה מקודם באופן אחר ממה שהוא עתה סברא זו אינו מוסכם. ולכאורה הוא מחלוקת הראשונים דמדברי הרמב"ם הללו הא מוכרח דחיישינן לזה מדכתב הך תקנה שישחוט במקום אחר רק בעוף דישחוט הקנה לבדו ומוכרח דבבהמה אין לה תקנה ובע"כ ס"ל האי חששא אבל הרי בגמר' (דף כ"ח) גבי עובדא דממסמס קועי' דמא כתב שם רש"י דתלינן בקניא ולא חיישינן לדרוסה דספק שונרא ספק קניא תלינן בקניא ומיהו צריך בדיקה מנקב שמא ניקב אותה הקוץ וכתב שם הרא"ש דמ"מ איכא נ"מ בזה דתלינן בקניא דכיון דלא חיישינן רק לנקב א"צ בדיקה רק נגד מקום המלוכלך לחודא וכן כתב הרשב"א בחידושיו דגם לרש"י א"צ בדיקה רקנגד מקום המלוכלך וס"ל דאין לחוש להך חששא של הרמב"ם דאין לנו לחוש ממקום למקום ולדידהו גם בבהמה יש לה תקנה זו שישחוט במקום אחר ומש"ה בסימן כ"ג דאיירי בשחט קצת ושהה בו וכיון שכבר נגע קצת בקנה הרי ודאי דע"פ דין צריך הושט בדיקה אם לא נגע בו דדומה לקוץ שניקב עד החלל דחיישינן לניקבו הדקין וכמו בהכתה חולדה על ראשה דחיישינן לנקובת קרום של מוח מש"ה כתב הב"י להחמיר בזה כדעת הרמב"ם דמצריך בדיקה בכל הושט גם שלא כנגד אותו מקום ומש"ה פוסק להחמיר כוותיה דבבהמה אין לה תקנה משא"כ בהך דסימן ל"ג בצוארו מלוכלך בדם דעיקר הדין דצריך הושט בדיקה מנקב אינו מוסכם דרק דעת רש"י הוא כן אבל הרי דעת הריב"א והראיש בדף כ"ח דכל היכא דתלינן בקני' אין לחוש לנקב כלל וא"צ בדיקה כלל הובא פלוגתא זו בטור סי' ל"ג ובב"י שם לא הכריע כלל הלכה כדברי מי ועיי' עוד ביש"ש שפסק להלכה כהרא"ש דא"צ בדיקה ורק בש"ע סתם הב"י להחמיר כשיטת רש"י להצריכו בדיקה ומש"ה לא החמיר בו יותר וסמך בזה על הרשב"א והרא"ש דס"ל דאפילו במקום דצריך בדיקה ע"פ דין מ"מ א"צ רק נגד אותו מקום כיון דבלא"ה הרבה פוסקים מכשירים בלא שום בדיקה די לנו להחמיר לבדוק נגד אותו מקום ותו לא ומיושב דברי השו"ע, וא"כ היכא דחזינן דנתחב קוץ מבחוץ דאיירי בו הש"ך דהרי לכ"ע צריך בדיקה ע"פ דינא דגמר' עד היכן הגיע הקוץ וגם הריב"א אינו מקיל רק בצווארו מלוכלך לחודא א"כ הרי יש מקום לומר ולהסתפק דלהרמב"ם יהיה צריך קרום השני בדיקה בכולו ולא סגי במה שיבדוק רק עד הנקב לחודא, ואע"ג דגם ראיה לחששא זו אין לנו מדברי הרמב"ם דהרי אף ע"ג דמחמיר בשחט קצת מהקנה לבדוק בושט גם במקום אחר מ"מ אין מזה ראיה דיש לחוש בושט עצמו בשני קרומים למקום אחר דודאי דאין ללמוד זה מזה דיותר משתנים הקנה והושט במטמדם זה מזה יותר משני הקרומי' שבושט עצמו אבל מ"מ לא ידענו מקום ראיה להקל די"ל דלהרמב"ם גם בכה"ג חיישינן ליה, ובאמת דגם מדברי הש"ך אין סתירה לזה דהש"ך לא כתב רק דבנתחב בחיצון כשר גם להרמ"א בבדיקה וי"ל כדבריו דנגד הנקב דצריך בדיקה לכ"ע הרי מהני הבדיקה שלנו דהוא מקום ידוע ומ"מ צריך בדיקה גם שלא כנגד הנקב לחוש לדעת הרמב"ם רק דעל זה סומכין על בדיקתנו דהרי לדעת הרשב"א והרא"ש א"צ כלל בדיקה יותר מכנגד הנקב ודי לנו להחמיר להצריכו בדיקה ולא לומר שאון אנו בקיאין דזה ג"כ אינו אלא חומרא בעלמא דע"פ דין גם אנחנו בקיאין בבדיקת אבר אחד וכמו שפסק הביי וי"ל דגם כוונת הש"ך הוא כן ורק בפר"ח ובפמ"ג מבואר להדיא דבכה"ג א"צ בדיקה כלל רק כנגד הנקב יעיש בדבריהם ולא ידעתי שום ראיה לדבריהם בזה: סימן כז עוד בענין הנ"ל: