שו״ת בית הלוי – חלק ב – סימן א, קטע 23

[ז] וגם מן הגמרא מוכרח דלא כסברא הנ"ל דבחולין דף פ"ו תנן חרש שוטה וקטן ששחטו בלא אחרים רואין אותן דר"מ פוטר מכיסוי וכן לענין אותו ואת בנו מתיר ר"מ לשחוט אחריהם וחכמים אוסרים ואמרי' שם טעמא דר"מ הואיל ורוב מעשיהם מקולקלים ופריך מאי איריא רוב מעשיהם מקולקלים אפילו מיעוט מקולקל נמי דהא ר"מ חייש למיעוטא סמוך מיעוטא לחזקה ומביא ראי' דבכה"ג מקיל ר"מ גבי תינוק שנמצא בצד העיסה ובצק בידו דחכמים מטמאין משום דרוב תינוקות מטפחין ור"מ מטהר משום סמוך חזקת טהרה דעיסה למיעוט דאינם מטפחין ומשני אם אמרו ספק טומאה לטהר יאמרו ספק איסורא להחמיר ומוכרח בהדיא מהך סוגי' דרק להצד דמקולקל איכא חזקה המסייעו אבל להצד דמתוקן ליכא חזקה דמסייעו ולהנו"ב הרי גם הצד דמתוקן יש לו חזקת טהרה וא"כ אם הי' רק מיעוט מעשיהם מקולקל ודאי דגם לר"מ הי' צריך לאסור לשחוט אחריהם כיון דאיכא חזקה נגד חזקה ונשאר רק רוב ומיעוט גרידא ומאי פריך ומוכרח דלא אמרי' כלל הך חזקת טהרה דאין לומר דלהצד מקולקל איכא שני חזקות א' חזקת איסור של אותה בהמה ששחטו החשו"ק וגם דנעמיד בנה בחזקת היתר לשחטה היום וכמו שהי' קודם ששחטו החשו"ק ומש"ה אע"ג דאיכא חזקת טהרה המסייע לרובא מוקמינן אותה נגד חזקה א' ונשאר עדיין אחת המסייע למיעוט ומש"ה מדמה ליה שפיר להך דתינוק, זה אינו מספיק רק לענין איסור אותו ואת בנו אבל הרי ר"מ פוטר ג"כ מכיסוי והרי בכיסוי לא מצינו שום חזקה שיסייע לצד דמקולקל חוץ מהך דחזקת אינו זבוחה דחזקת היתר שחיטת בנו באותו יום לא שייך לענין כיסוי דאינו נוהג רק בחי' ועוף ואין אותו ואת בנו נוהג בהם כלל ואם לא הי' רק מיעוט מעשיהם מקולקל הי' צריך לכסות גם לר"מ ומש"ה הוצרך לומר רוב מעשיהם מקולקלים כי היכי דיהי' ניחא גם הא דפוטר מכיסוי ומאי מקשה הגמרא ומוכרח דלא ס"ל להגמרא לחזקת טהרה כלל:

[ח] ועוד מוכרח כן מעיקר דברי ר"מ דפוטר מכיסוי ואותו ואת בנו משום דרוב מעשיהם מקולקלים והקשו שם התוס' והרי ר"מ חייש למיעוטא ותירצו משום דאיכא חזקת איסור המסייע לרובא ובכה"ג לא חייש ליה ר"מ וכמבואר ביבמות דף קי"ט דבאיכא חזקה המסייע לרוב גם ר"מ אינו חושש למיעוט דחשיב כמיעוטא דמיעוטא ולהנו"ב הרי גם למיעוט דמתוקן איכא חזקת טהרה ונוקים חזקה נגד חזקה ונשאר רק רוב ומיעוט גרידא וליחוש לר"מ. והנה אילולא דברי התוס' שכתבו להדיא דהכא איכא חזקה המסייע למיעוט הי' מקום לישב באופן אחר לכאורה דמש"ה לא חייש ר"מ למיעוט דמתוקן דהא בכל בהמה הא איכא גם מיעוטא דנקובת הושט מעצמו דלא מהני ביה שחיטה ומיעוט זה הא מסייע לרובא דמקולקל ונמצא דאיכא שני צדדים לפטור א' מה דרוב מעשיהם מקולקל שנית גם אם שחטו כהוגן הא איכא מיעוטא דנקובת הושט ונאמר דכמו דמבואר ביבמות דהיכא דאיכא חזקה המסייע לרובא שוב אינו חושש ר"מ למיעוטא כמו כן היכא דאיכא עוד מיעוט אחר המסייע לרובא אינו חושש למיעוט הראשון, והנראה עוד סמוכין לסברא זו דהרשב"א במה"ב דף ז' כתב לתרץ על הא דסמכינן על הא דרוב מצוין אצל מומחים הם ולא אמרי' סמוך מיעוטא לחזקת איסור משום דאינם מומחין הוא מיעוטא דמיעוטא דהרי הרוב מומחין הם וגם בהמיעוט שאינם מומחין יש שלא קלקל בשחיטתו דהרי גם מי שאינו מומחה אינו מוכרח לקלקל ויכול לשחוט שפיר ומש"ה המקלקלים הם מיעוטא דמיעוטא וגם ר"מ אינו חושש לו עכ"ד, והרי כתב הט"ז ביו"ד סי' י"ז ס"ק י"ג דאינו מומחה רוב מעשיו מקולקלים כמו חשו"ק יעו"ש הרי דבאינו מומחה ליכא רק מיעוט דשוחט יפה ואפ"ה כתב הרשב"א דכיון דהוא מסייע לרוב המומחין שוב לא חייש גם ר"מ למיעוטא וזהו כמש"כ ואפילו לפי מה שהבאנו לעיל דברי הרשב"א בחידושיו שכתב להדיא דלא כהט"ז דאינו מומחה לא הוי' רוב מעשיו מקולקל וא"כ הא נסתרה ראי' זו מ"מ הרי גם בלא ראי' נוכל לומר כן דגם במיעוט המסייע לרובא לא חייש ר"מ אבל מדברי התוס' שכתבו להדיא דחזקה מסייע לרובא מבואר דלא כהנו"ב וגם דלהפוסקים דס"ל דנקובת הושט הוא רק טרפה הא בודאי ליכא למימר דמש"ה מתיר ר"מ משום דנקובת הושט מסייע לרובא דמקולקל דר"מ הא ס"ל בדף פ"א דשוחט ונמצאת טרפה חייב בכיסוי ובאותו ואת בנו דשחיטה שאינו ראוי' שמה שחיטה. וזה ודאי לא ניתן להאמר משום דאיכא מיעוט דפסוקת הגרגרת מתיר ר"מ דפסוקת הגרגרת לכ"ע היא נבלה דזה אינו דהרי פסוקת הגרגרת יכולין לבודקו גם מחיים והרי סתמא נקטה המשנה דר"מ מתיר לשחוט אחריהם ואיירי אפילו אם בודאי אינה פסוקה ובע"כ מוכרחין לומר להני פוסקים כמש"כ התוס' דאיכא כאן חזקה המסייע לרובא דמקולקל:

[ט] ועוד דלכאורה נראה קצת ראי' דהיכא דמיעוט מסייע לרובא חושש ר"מ למיעוט קמא דביבמות דף קי"א תנן יבם קטן שבא על יבמה קטנה יגדלו זה עם זה וקאמר לימא מתניתין דלא כר"מ דתני' קטן וקטנה לא חולצין ולא מיבמין דברי ר"מ פי' דבקטן חושש שמא הוא סריס ובקטנה חושש שמא היא איילונית ומשני כי אמר ר"מ כגון גדולה לקטן או קטנה לגדול דחד מנייהו ביאה דאיסורא אבל קטן הבא על הקטנה דתרווייהו כי הדדי נינהו לא אמר ופרש"י כיון דשניהם אינם בני עונשים וקטן אוכל נבלות אין ב"ד מצווין להפרישם והנה קושי' של הגמרא בע"כ הוא רק משום דהיבם הוא קטן ולר"מ יש לחוש בו שמא הוא סריס דמהא דהיבמה היא קטנה ויש לחוש שמא היא איילונית הא ודאי דלא מקשה כלל לפי מה שכתבו התוס' ביבמות (דף ב') ד"ה או שנמצאו איילונית בשם רבינו תם דהא דאוסר ר"מ לקטנה להתייבם הוא רק באם קיבל עליו הבעל בשעה שקידשה שיחולו הקידושין גם אם תמצא איילונית דבקידש סתם הרי שרי' ממ"נ דאם היא איילונית הוא מקח טעות ואינה אשת אחיו כלל, וא"כ מינה לא מצי להקשות דנימא דהמשנה איירי בקידשה סתם דליכא הך חששא דאיילונית ובע"כ הקושי' משום דהוא קטן וניחוש שמא הוא סריס והיא אינה איילונית וקידושי' קידושין והויא אשת אחיו שלא במקום מצוה. וא"כ הדר קשה מאי פריך נימא דשאני הכא דאיכא רובא דאינו סריס וגם הא איכא מיעוטא דהיא איילונית המסייע לרובא דהתירא ומש"ה שרי גם לר"מ ומוכח דס"ל להגמרא דגם באיכא מיעוט מסייע לרובא חושש ר"מ למיעוט קמא, וגם אם נפקפק בכל זה עכ"פ הרי הראי' הראשונה שהבאנו מן הך סוגי' מדפריך מאי איריא רוב מעשיהם מקולקל אפילו מיעוט נמי הרי ברורה היא ואין לפקפק בה וגם מדברי התוס' והראשונים הנ"ל הא בע"כ מוכרח דלא אמרי' להך חזקת טהרה של בהמה בחיי' שכ' הנו"ב:

[י] ולכאורה נראה לומר הטעם בזה דהרי כל ספק בשחיטה נולד הספק בעת השחיטה אם נעשית בהכשר או לא והרי אז תיכף אחר שנשחטה לא שייך לומר דחזקת טהרה דידה מסייע להצד דנשחטה בהכשר דהרי גם אם נפסלה בשחיטה גם כן אז לא תטמא טומאת נבלה כל זמן שמפרכסת וכמו דמבואר בחולין (דף קי"ז) במשנה דמפרכסת אין בה טומאת נבלה עד שתמות או עד שיתיז ראשה ומשו"ה בעת השחיטה ליכא רק חזקת אינו זבוחה לחודה וחזקת טהרה אינו מנגדה אז ומש"ה מחזקינן לה בחזקת איסור ומה דאח"כ כשתפסוק מלפרכס תתחדש בה טומאת נבלה אינו מועיל כלל כיון דבעת השחיטה הוחזקה באיסור והרי אח"כ כשפסקה מלפרכס הרי אז ודאי דלא נתוסף בה שום הכשר במעשה השחיטה מה שלא הי' מקודם ומה יועיל אז החזקת טהרה חזקה אינו מועיל רק לברר המעשה שנסתפקנו בה בעת שהי' החזקה אבל לא תועיל החזקה של עתה לברר המעשה למפרע ואין לדון חזקה רק על אותו שעה שנולד הספק ולא אח"כ. ועיין בעירובין (דף ל"ה) בטמא שירד לטבול ספק טבל בארבעים סאה דס"ל לר' יוסי דגם בטומאה דרבנן אמרינן העמד טמא על חזקתו והקשו שם התוס' דנוקים הטהרות שנגע בהם אח"כ על חזקת טהרתן ותירצו דר' יוסי מודה דהטהרות טהורים. ובחידושי ריטב"א שם תי' דאין לדון חזקה רק בדבר שנולד הספק בו ולא בהמסתעף ממנו יעו"ש והנה גם מדברי התוס' הללו אין סתירה לזה דאע"ג דבשעה שנפל הספק לא היה רק חזקת טומאה לחודא ובעת שנגע הטהרות הרי בודאי לא נתוסף בהאדם שום טהרה יותר מבקודם ואפ"ה ס"ל להתוס' דחשיבה חזקה, דשאני שם דהם שני דברים האדם והטהרות ובהם הא לא נולד הספק רק בעת הנגיעה ומשו"ה ס"ל להתוס' דא"א לטמאן כיון דבעת שנתחדש בהם הספק יש להם חזקת טהרה ועיין ג"כ בקידושין (דף ע"ט) בתינוק שנמצא בצד העיסה דאמרינן רוב תינוקות מטפחין ומיעוטא אינם מטפחין ועיסה זו בחזקת טהרה סמוך מיעוטא לחזקה כו' ופרש"י רוב תינוקות מטפחין בשרצים הרי דהספק נולד בהתינוק גם קודם שנגע בעיסה ואיכא רוב לטומאה ואפ"ה מצרפינן החזקת טהרה של העיסה הבאה אחרי כן. וזה ג"כ ניחא בהסברא הנ"ל דלגבי העיסה מיהא נולד הספק והחזקה ביחד, אבל בגוף ודבר אחד וכמו בנ"ד י"ל דגם התוס' מודים דאין מועיל החזקה שיתחדש בו אחר שכבר נולד הספק מעיקרא. שוב ראיתי בתורת יקותיאל סי' י"ח שכתב מסברא דחזקת טהרה לא חשיבא חזקה וע"ש מה שהסביר בזה:

[יא] היוצא מדברינו דבכל ספק בשחיטה ובאופן דעצם הספק מצד עצמו הוא ספק השקול ולא הוי' שכיח יותר לצד אחד מלצד השני דשוב אמרינן בו דאסורה משום חזקת איסור שיש לבהמה בחיי' המכריע לצד המקולקל והרי היא אסורה מן התורה בודאי משום החזקה ולא מקרי ספק איסורא ונפקא מינה לענין ספק ספיקא ועוד נ"מ טובא, ועתה נחקור לענין דינא באם נתחדש איזו ריעותא בצואר בהמה עד שעשה הך ריעותא מקום לחוש לניקב הושט אי איכא חזקת איסור:

והנה בדרכי משה סימן נ"ז כתב בשם או"ה שאין להתיר ע"י ספק ספיקא היכא דאיכא חזקה לאיסור והד"מ חלק על זה וכתב להקל וראייתו מדברי הטור שכתב דספק דרוסה שנתערבה באחרים דיש סברא להתירו ע"י ס"ס וע"פ דבריו אלו כתב הרמ"א בסי' ק"י וז"ל אבל אם היו שני הספיקות אם הי' כאן איסור ונודעו שני הספיקות יחד מתירים ס"ס בכל מקום ואפי' היה לו חזקת איסור וכגון עוף שבחזקת איסור עומד ונשבר או נשמט גפו ספק מחיים או אחר שחיטה ואת"ל מחיים שמא לא נקבה הריאה וכתב שם הש"ך בס"ק ס"ד דגם הרמ"א אינו מתיר אלא בספק נשמט הגף דליכא חזקת איסור אינו זבוחה ממש דהוא רק ספק טרפה דאין בה חזקה גמורה לאיסור אלא שנולד הספק בעודה בחיים כשיש עליו איסור אבל בספק בשחיטה ממש דאיכא חזקה גמורה להחמיר מודה גם הרמ"א דלא מהני בו ס"ס וכ"כ הש"ך שם בשם שו"ת מ"ב והכו"פ בקונטרס בית הספק השיג על הש"ך והמ"ב וכתב דהרי עיקר ראייתו של הרמ"א מדהתיר הטור ספק דרוסה שנתערבה והרי יש להסתפק דלמא היא דרוסה בסימנים דהוי' אחר שחיטה נבלה והוא ספק בשחיטה ואפ"ה אמרי' בו ס"ס. ובודאי דדברי הרמ"א משמע להדיא כהש"ך מדהאריך בדבריו וכ' ואפילו הי' לו חזקת איסור וכגון עוף שנשבר או נשמט גפו דלמה הוצרך לכתוב המשל הזה דהוא רק הטרפה והרי כבר כ' כלל בזה דגם בחזקת איסור מהני ומוכרח דבספק בשחיטה ממש לא אמרינן בו ס"ס להקל ובודאי דהיכא דנולד ספק בשחיטה ממש דאין להקל בו נגד דעת הרמ"א אמנם היכא דנולד ספק נקב בושט יש לעיין בו אי אמרינן בו להקל משום ס"ס להפוסקים דס"ל דנקובת הושט הוא נבלה וכמו שנבאר:

[יב] והנה מקודם ניישב קושי' הכו"פ דהרי בספק דרוסה איכא גם חשש נדרסה בסימנים דהוא נבלה והוא ספק בשחיטה דיש לה חזקת איסור ואפ"ה מהני בו ס"ס ובודאי דלפום רהיטא דבריו ברורים דכיון דהוא נבלה הוא ספק בשחיטה. אמנם מצינו להדיא בגמרא להיפוך מזה דבחולין דף מ"ג אמר עולא ישב לה קוץ בושט אין חוששין שמא הבריא ופריך ומאי שנא מספק דרוסה ומשני קסבר עולא אין חוששין לספק דרוסה וכתבו התוס' ביבמות דף למ"ד בד"ה אשה דהא דקיי"ל דחוששין לספק דרוסה ולא אמרינן נשחטה בחזקת היתר עומדת עד שיודע לך במה נטרפה דהתוס' ס"ל דספק טרפה להקל גם בנולד הספק מחיים משום דשכיח מילתא לאיסורא יותר מלהיתר, וכן בההיא דישב לה קוץ בושט דחיישינן שמא הבריא למאן דחייש לספק דרוסה עכ"ל התוס', הרי דהוקשה להם למאן דחייש לשמא הבריא אמאי לא אמרינן בה נשחטה בחזקת היתר עומדת ובודאי קשה כיון דהוא נבלה הרי יש לה חזקת איסור וכמש"כ הכו"פ ומאי הקשו התוס' ולכאורה הי' נראה בכוונתם דעל ישב קוץ בושט לא הוקשה להם כלל ומש"ה בקושייתם לא הזכירו רק מהא דחוששין לדרוסה וכוונתם להקשות רק על הא דבדרוסה הא חוששין לכל בני המעיים ואפי' בהני דהדריסה בהו אינו עושה רק טרפה וצריכה בדיקה מכפא ועד אטמא והבדיקה מעכב בה והוצרכו לחדש דבדרוסה שכיח יותר לאיסור מלהיתר וזהו שהכריח להתוס' להוסיף עוד דגם בישב לה קוץ נאמר דשכיח האיסור יותר דאל"כ מאי פריך הגמרא לעולא מ"ש מספק דרוסה נימא דשאני דרוסה דשכיח יותר ומוכרח דגם בישב לה קוץ שכיח יותר, ועיי' ג"כ בחולין בתוס' שם שכתבו ג"כ ככל מש"כ ביבמות ולא הזכירו בדבריהם רק דרוסה לחודא והוא משום דעל הא דקוץ לא קשה כלל. אמנם מלבד דלשון התוס' דחוק קצת עוד זאת ראיתי ברבינו ירוחם נתיב ט"ו חלק שלישי שכ' וז"ל וכ' הרי"ף כיון דקיי"ל חוששין לס"ד חוששין לשמא הבריא וכתבו התוס' הא דלא אמרינן כאן נשחטה בחזקת היתר עומדת משום דה"ל ספק קרוב לודאי כיון שמותחת צוארה נדחק הקוץ ונכנס לתוך הושט הרי דהבין כוונת התוס' דגם על הך דישב לה קוץ הקשו דנימא נשחטה הותרה, ולכאורה הי' נראה ההכרח לומר דהתוס' חולקים על עיקר הכלל וס"ל דנקובת הושט הוא רק טרפה ולא נבלה, אמנם זה אינו מספיק דהא גם מסוגית הגמרא עצמה מוכרח דלגבי ספק נקב בושט ליכא חזקה לאיסור דהרי הגמרא פריך על עולא ומ"ש משני חתיכות א' של חלב וא' של שומן דאסורים ומשני התם איתחזיק איסורא הכא לא איתחזיק איסורא הרי דלגבי ספק נקב מקרי לא איתחזיק איסורא וא"כ הא תקשה הגמרא לדעת רוב הפוסקים שכתבו להדיא דנקובת הושט הוא נבלה ואפי' אם נאמר דהך איתחזיק איסורא דשתי חתיכות חמור יותר מחזקת איסורא דספק בשחיטה דכאן ליכא רק ספק איסור ולא ודאי ורק דמעיקרא היה ודאי איסורא ומקרי חזקת איסורא ולא איתחזיק איסורא כמו שתי חתיכות דאיכא ודאי איסורא בהתערובת, מ"מ אכתי קשה דהתוס' שם בד"ה שאני הקשו לעולא מ"ש מחתיכה א' ספק חלב ספק שומן דאסורה ותי' דשם לא איתחזיק לא איסורא ולא התירא אבל הכא מעיקרא בחזקת כשירה היתה הרי דספק נקב בושט עוד קיל יותר מחתיכת ספק ואע"ג דבחתיכה ליכא שום חזקה להחמיר והוא רק ספק השקול ובודאי דקשה להסוברים דהוא נבלה דלדידהו הא איכא חזקת איסורא, וראיתי להחוות דעת בסי' ק"י בקונטרס בית הספק שהביא להך סוגי' דחולין והקשה קושי' זו דכיון דהוא נבלה הא איכא חזקת איסור וע"כ העלה דלא אמרינן לחזקת איסור אינו זבוחה רק אם הספק הוא בעצם השחיטה אם נעשית כהלכה כגון ספק דרס אבל היכא דמעשה השחיטה נעשה כהלכתה רק הספק הוא בהבהמה אם מועיל בה שחיטה דהיינו אם אינה נקובה לא שייך חזקה זו כלל דהרי לעולם לא עמדה בחזקה שלא יועיל בה שחיטה עכ"ד, והנה מלבד דעיקר הסברא אינו מוכרח וי"ל דשוחט בושט נקוב הרי הוא דומה לשוחט בסכין פגום דבשניהם לא נעשית השחיטה בהכשר כזה כן זה ושייך בו הך חזקה עוד מצינו סתירה לסברא זי, דבמס' ב"מ (דף כ') בתוס' ד"ה איסורא מממונא כתבו וז"ל וא"ת טפי אנו מחמירין בממון מבאיסורא דאין הולכין בממון אחר הרוב ובאיסורא אזלינן בתר רובא ואפילו היכא דאיכא חזקת איסורא ולא חיישינן שמא במקום נקב שחט וכן הרשב"א במשמרת הבית (דף ז') שהקשה על הא דאמרי' בחולין (דף י"א) לר"מ דחייש למיעוטא היכי אכיל בישרא ניחוש שמא במקום נקב שחט והקשה אמאי לא אמרינן היכי אכלינן בישרא דבמקום דאיכא חזקה המסייע למיעוט הא גם לרבנן דר"מ חיישינן ליה מיהא מדרבנן, הרי למדנו מדבריהם דגם לענין ספק נקב בושט שייך חזקת אינו זבוחה:

[יג] אמנם אחר העיון גם לדידהו אתי שפיר הך סוגי' דישב לה קוץ בושט והחילוק ביניהם נראה פשוט וברור דודאי דגם בספק נקב מקרי חזקת איסור ורק זהו על עיקר הכלל דאזלינן בתר רובא ולא חיישינן דלמא היא מעצמה נקובה בושט בתולדה או ע"י חולי ושפיר הוכיחו התוס' דאזלינן בתר רובא גם במקום חזקת איסור וכן הרשב"א הקשה שפיר דנימא היכי אכלינן בישרא, אבל לפי האמת דאזלינן בתר רובא ולא חיישינן כלל בכל בהמה דלמא היא נקובה ורק דנבוא לחוש לבהמה זו ע"י הריעותא דישב לה קוץ דלמא חידש בה הקוץ נקב והרי לגבי הך ספק הא איכא חזקה דקודם שנתחב בה הקוץ הא ודאי לא ניקבה ע"י הקוץ וכמו כן עתה לא ניקב אותה זה הקוץ ויש לה חזקת הגוף דזה הקוץ לא ניקב הושט שלה והחזקה אינו רק מסלק הריעותא שלא ניחוש לה כלל ושוב ה"ה ככל בהמה דעלמא שלא נולד בה ריעותא כלל, והרי דברי התוס' דדף בע"כ מתפרשים כן שכתבו דלא דמי לחתיכה ספק חלב דמעיקרא בחזקת כשירה היתה והרי דאפילו אם נאמר כהח"ד דספק נקב לא מקרי ספק בשחיטה וה"ה ככל ספק טריפה וליכא חזקת איסור מ"מ מאין לה עוד חזקת היתר והרי בדף י"א ילפינן דאזלינן בתר רובא מהא דלא חיישינן גבי פרה אדומה ועולה דלמא היא טרפה הרי דגם ספק טרפה ליכא בה חזקה להיתר אי לאו משום דאזלינן בתר רובא ובע"כ כוונת התוס' כמש"כ דלגבי החשש שנתחדש בה ע"י הריעותא דלמא נתחדש בה נקב הי' לה חזקת כשרות והרי היא חזקה שנתבררה בשעתה דהרי כשנולדה ודאי לא הי' בה קוץ שינקבה ומסולק הריעותא וה"ה ככל בהמה שבעולם שלא נולד בה ריעותא, ולא מבעי' לדעת הרא"ש פ"א דחולין דמתיר הגבינות מבהמה שנמצאת טרפה משום דאית לה חזקה מכח רובא דודאי לדידי' דכמו כן בישב לה קוץ יש לה חזקה מכח הרוב אלא אפילו לדעת החולקים האוסרים הגבינות זה רק משום דס"ל דחזקה הבאה מכח הרוב לא חשיבא חזקה כיון דלא הי' לה בירור גמור בשעתה אבל בספק דקוץ הרי יש לה חזקה גמורה בשעתה דנולדה בלא קוץ וכן גבי ספק דרוסה הרי קודם שעל הארי לתוך הדיר הרי ודאי לא דרסה הארי ומש"ה גם אח"כ כשנכנס הארי לתוך הדיר יש לה חזקה דלא נדרסה ממנו והוא חזקת כשרות שנתבררה בשעתה, ואין להקשות דאכתי נהי דלגבי חשש זה דלמא חידש בה הקוץ יש לה חזקה כמו שהיתה קודם שנתחב בה הקוץ מ"מ הרי יש לה ג"כ חזקת איסור שאינו זבוחה שהי' לה קודם שנשחטה ונעמוד חזקה נגד חזקה ושוב יהי' כמו ספק השקול בלא שום חזקה כלל ושוב דומה ממש לחתיכה א' ספק חלב דאסורה לכ"ע והדרא קושי' התוס' לדוכתא על עולא מ"ש מחתיכה אחת ספק חלב, זה אינו דהרי הך חזקה דאמרינן דלא חידש בה הקוץ נקב הרי מקרי חזקת הגוף דאמרי' דלא נשתנה גופה ע"י הקוץ אבל חזקת אינו זבוחה הרי אינו חזקת הגוף דהרי ודאי נעשה בה מעשה שחיטה רק הספק אם נעשה בהכשר וא"כ אינו רק חזקת הדין דנאמר דכמו דמקודם הי' אסורה כמו כן היא עתה והרי ידוע דחזקת הגוף אלים ועדיף יותר מחזקת הדין ואזלינן בתרי' גם במקום דחזקת הדין מנגד לה וכמו שכתבו התוס' במס' כתובות (דף ע"ה) בד"ה אבל דחזקת הגוף שלא היו בה מומין אלים מחזקת פנוי' יעו"ש, וכלל זה מבואר היטב בספרי הכללים בכללי חזקות יעו"ש בדבריהם ושפיר כתבו התוס' בהך דישב לה קוץ בושט דמעיקרא בחזקת כשירה היתה ומש"ה לא חשש ליה עולא וגם על החולקים עליו וס"ל דחוששין הקשו התוס' שפיר דנימא נשחטה בחזקת היתר עומדת והוצרכו לתרץ דהאיסור שכיח יותר מן ההיתר, וא"כ מיושב היטב דעת הרמ"א דבמקום חזקת איסור ממש וכמו ספק בשחיטה לא אמרינן ס"ס דלא דמי לספק דרוסה שנתערב באחרים שכ' הטור דמקיל משום ס"ס דשם אפילו לענין חשש שמא נדרסה בסימנים ג"כ יש לה חזקת היתר דהרי קודם שנכנס הארי הא ודאי לא נדרסה ממנו ודומה ממש להך דישב לה קוץ: