שו״ת בית הלוי – חלק ב – סימן א, קטע 9

(ט) גם יתישב לנו בזה היטב דברי התוס' במס' כתובות (דף י"ג) דתנן שם ראוה מדברת עם א' ואמרה מאיש פלוני וכהן הוא דר"ג ור"א אומרים דנאמנת ור"י ס"ל דאינה נאמנת וכן פליגא שם בהיתה מעוברת ואמר שם ר' יהושע לר"ג ור"א אי אתם מודים בשבויה שנשבית ואמרה טהורה אני שאינה נאמנת כו' אמרו לו שאני שבויה דרוב עכו"ם פרוצים בעריות ופריך בגמרא דנימא שאני שבויה דפסולים אצלה והכא רוב כשרים אצלה מסייע ליה לריב"ל דאמר לדברי המכשיר מכשיר ואפי' ברוב פסולים וכתבו התוס' בד"ה מסייע דאכתי נימא שאני שבויה דהכל פסולים אצלה ותירצו דרוב הוא ככל. ושוב כתבו התוס' וז"ל וליכא למימר במדברת דליכא רק רובא נימא סמוך מעוטא לחזקה ואתרע ליה רובא. דאפי' אי אית לי' לר"ג ור' יהושע סמוך מיעוטא לחזקה אינו אלא פלגא ופלגא וצריכה להיות אסורה מספק ולא דמי לתינוק שנמצא בצד העיסה דמטהר לי' ר"מ מטעם סמוך מיעוטא לחזקה דאם אמרו ספק טומאה לטהר יאמרו ספק איסורא להתיר הרי דהקשו התוס' דמאי מביא ראי' משבויה למדברת דבשבויה הרי הכל פסולים אצלה אבל מדברת אינו רק רוב פסולים הא יש להתיר מטעם סמוך מיעוטא לחזקת כשרות דידה וכמו דמטהר לה ר"מ גבי תינוק. ותי' דרק בטומאה מקיל משום זה דספק טומאה טהור אבל בספק איסורא הוא לחומרא. וביאור דברי התוס' דאע"ג דגבי תינוק ג"כ חלקו רבנן על ר"מ ומטמאין משום דמן התורה רובא וחזקה רובא עדיף מ"מ הקשו התוס' שפיר דבחולין (דף פ"ו) אמרינן דהא ר"מ חייש למיעוטא סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע ליה רובא. הרי חזינן דזה תלוי בזה דמשום דר"מ חושש למיעוט גרידא מיהא מדרבנן וס"ל דלא אמרינן מיעוטא כמאן דליתא מש"ה חשיבא לדידי' מיעוטא לאסמוכי לחזקה ואיתרע לי' רובא מן התורה וכן הוא מבואר להדיא ברש"י בקידושין (דף פ') דהך פלוגתא דפליגא ר"מ ורבנן גבי תינוק אי אמרינן בו סמוך מיעוטא לחזקה תלוי באידך פלוגתא דר"מ ורבנן אי חיישינן למיעוטא ותרווייהו אזלי לטעמייהו וא"כ הרי בחולין (דף ה') איתא דרבן גמליאל נמנה על שחיטת כותי ואסרה דר"ג כר"מ ס"ל דחייש למיעוטא וגזר רובא אטו מיעוטא יעו"ש ברש"י שפירש דהוא ר"ג בנו של ר' יהודה הנשיא והתוס' כתבו דהוא ר"ג דיבנה בר פלוגתא דר' יהושע הרי דאיהו ס"ל דחוששין למיעוטא וממילא משמע דבחזקה המסייע למיעוט ס"ל ג"כ כר"מ דאיתרע לי' רובא כיון דזה תלוי בזה. ומש"ה הקשו התוס' כאן לר"ג מדברי ר"מ ויען כי אין הדברים כ"כ מוכרחים משום הכי כתבו התוס' בלשון ספק וכתבו דאפי' אי אית לי' לר"ג ור"י סמוך מיעוטא לחזקה כו'. והא דנקטו התוס' גם ר' יהושע אע"ג דבבכורות (דף כ') מסקינן דר"י לא חייש למיעוטא מ"מ הרי בתחילה רצה שם הגמרא לומר להיפוך דר' יהושע חושש למיעוטא ומש"ה נקטו התוס' בדבריהם גם ר' יהושע אגב ר"ג ועיקר דקדוקם הוא משום ר"ג. ומשום הכי כתבו נמי התוס' רק לר"ג ור"י ודלגו לר"א דאמר שם נמי במשנה כר"ג משום דלא מצינו בשום מקום שום סמך האיך סובר ר"א אי חושש למיעוטא או לא. ודברי התוס' מדוקדקים. אמנם עיין במהרש"א שם שהקשה על התוס' דלמה הקשו רק על מדברת והרי גם מעוברת אע"ג דודאי נבעלה מ"מ הא אינו רק רוב הפסולים ואיכא מיעוט כשרים ואיכא למימר סמוך מיעוטא דכשרים לחזקת כשרות דידה. ואין לתרץ דהתוס' אזלי כאן בשיטת הרמב"ן בקידושין בסוגיא דסיבלונות שכתב דבודאי מגע לא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה דאתרע לה החזקה ע"י המגע ורק היכא דהספק הוא על המגע הוא דאמרינן הך סברא ומש"ה במעוברת דודאי נבעלה רק הספק אם לכשר או לפסול הרי הוא ודאי מגע ולא אמרינן בו סמוך מיעוטא לחזקה והקשו רק על מדברת שלא ראו כלל אם נבעלה והוא ספק מגע ודומה להא דתינוק שנמצא בצד העיסה דמטהר ליה ר"מ. זה אינו דהא הוכחנו לעיל דלר"מ מוכרח דגם בודאי מגע אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה מה"ת וא"כ קשה קושי' מהרש"א. גם עוד קשה לי על התוס' מה ס"ד דהתוס' בקושיתם והרי גבי שבוי' הא ג"כ ליכא רק רובא לחודא דאע"ג דהכל פסולים אצלה מ"מ הא לא ידענו אם נבעלה וליכא רק רוב עכו"ם פרוצים בעריות ואיכא מיעוטא דלא נבעלה המסייע לחזקת כשרות דידה ואפ"ה הרי אינה נאמנת ומוכרח דלא מהני האי סברא להקל באיסורא וא"כ הא הקשה ר' יהושע שפיר מדשבויה אינה נאמנת לענין יוחסין דה"ה דאינה נאמנת במדברת ומה ס"ד של התוס' בקושיתם. דאין לומר דס"ל להתוס' דבשבויה הך צד דלא נבעלה הוא מיעוטא דמיעוטא ולא שייך בו כלל לומר סמוך מיעוטא לחזקה וכמו שכתבו התוס' בבכורות (דף כ') בד"ה חלב דמש"ה לא אמרינן בשחיטה סמוך מיעוטא דאינו מומחה לחזקת איסור משום דהוא מיעוטא דמיעוטא וגם לר"מ לא חיישינן ליה. זה אינו דהרי אדרבה מבואר בתוס' כתובות (דף כ"ג) דשבויה לא שכיח כל כך שנבעלה דמנבלה נפשה לגבי שבאי אבל לפי מה שכתבנו ניחא שפיר דהתוס' דכתובות ס"ל כמש"כ דגם ר"מ לא ס"ל במיעוט בהדי חזקה דהוא דאורייתא רק במיעוט המגרע להרוב ולא המנגדו ובהך דתינוק שנמצא בצד העיסה ס"ל להתוס' כפירושו של המאור שהבאנו ומשו"ה בשבוי', דהכל פסולים אצלה וליכא רק מיעוט דלא נבעלה לחודא המנגד לרובא דעכו"ם פרוצים בעריות גם לר"מ אזלינן בתר רובא מן התורה. וכן לא הקשו התוס' על מעוברת דודאי נבעלה וליכא רק מיעוט כשרים והוא נמי מנגד להרוב ודומה לשבויה והקשה ר' יהושע שפיר אבל במדברת דלא ידעינן אם נבעלה כלל ורק רובא איכא דנבעלה משום דאין אפוטרופוס לעריות ומהך רובא דנבעלה הא איכא מיעוט הכשרים אצלה המגרע כוחו של הרוב הראשון ומחסרו ודומה ממש להך דתינוק ולר"מ כה"ג הוא דאורייתא ומטהר בסברא זו גבי תינוק והקשו התוס' שפיר דנימא דמש"ה נאמנת:

[י] אמנם כל זה הוא אם נאמר כמו שכתבנו דגם ברוב מומחין מקרי המיעוט מגרע הרוב ומשום דאיכא מיעוט שהם נקובת הושט. אבל לדעת המה"ב דס"ל דהך מיעוט דאינו מומחה מיקרי רק מנגד ולדידי' הא מוכח דלר"מ גם בכה"ג אמרינן סמוך לחזקה מדאורייתא מדרצה הגמ' לומר בחולין (דף פ"ו) דבחשו"ק גם אם נאמר מיעוט מעשיהם מקולקלים מ"מ שרי לר"מ משום סמוך לחזקה וזהו ממש כהך מיעוטא דאינו מומחה. וגם לדעת רש"י דמפרש דבעיסה ודאי נגע התינוק מוכח ג"כ דלר"מ גם בכה"ג הוא דאורייתא וכמו שנתבאר למעלה. והנה נתבאר לנו דדעת הרמב"ן והרשב"א דבודאי מגע לא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה. והרשב"א ס"ל עוד דבמיעוט המנגד להרוב ג"כ לא אמרינן לי' ונ"מ טובא לדידן דקיי"ל דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה מדרבנן אמנם בדברי התוס' מצינו בכמה דוכתי דחולקים על הני כללי. וכמו שיבואר במק"א: סימן ח יחקור בשוחט עגל תוך שמונה דקי"ל דאסורה מאיזה טעם חששו כאן למיעוטא ולא הלכו אחר הרוג:

במס' שבת דף קל"ו מסקינן ברשב"ג דאמר כל שלא שהה שלשים יום באדם ושמונה ימים בבהמה חיישינן ליה שמא נפל הוא. ומבואר שם דלדידן אינו רק חששא דרבנן דמסיק שם דאם ניסת לכהן אינה צריכה חליצה שלא לאוסרה על בעלה ומוכח דמדאורייתא מחזקינן ליה בבר קיימא ולא חיישינן כלל לנפל. ועיין במס' יבמות (דף ל"ו) בתוס' ד"ה רשב"ג שהקשו דאמאי חיישינן ליה לכתחילה נימא הלך אחר רוב נשים ורוב נשים ולד מעלי' קא ילדן ואומר ר"י דחיישינן למיעוט מצוי כזה וכמו במים שאין להם סוף דאשתו אסורה כו' אע"ג דשמא התם משום ערוה החמירו עכ"ד התוס'. ולכאורה קשה לי דאמאי לא חיישינן ליה מדאורייתא והרי כתב הריב"ש בסי' שע"ט הובאו דבריו בב"י באה"ע סי' י"ז דבהני. דתנן אין מעידין עליהם אם ניסת תצא ואפי' אם רובן לאבד מ"מ לא סמכינן ארובא דרובא לא עדיף רק מחזקה אחת ולא משני חזקות וכאן איכא שני חזקות, א' דנעמיד להבעל בחזקת חי שנית דנעמידנה על חזקת איסור אשת איש. והא דבנפל למים שאין להם סוף קיי"ל דאם ניסת לא תצא התם הנצולים הם מיעוטא דמיעוטא ומש"ה עדיף הרוב גם משני חזקות מדאורייתא ולדידיה הרי בספק נפל הא איכא ג"כ שני חזקות דבאדם י"ל דנוקים להאם בחזקת זקוקה ליבם וגם נוקים להולד על חזקתו שלא כלו לו חדשיו דאתמול הרי ודאי הי' פחות מבן ט' חדשים ונימא דגם עתה הוא כן והרי חזקה כזו ממש מצינו להדי' במס' יבמות (דף ס"ו) גבי הא דתנן אלו פוסלין ולא מאכילין העובר כו' ובן תשע שנים ויום אחד ומסיים שם דספק אם הוא בן ט' פוסל מספק. והקשו שם התוס' דנוקים אותו על חזקת פחות מבן ט' שנים יעו"ש מה שתירצו ותירוצם לא שייך הכא ולהריב"ש צ"ל אסורה מדאורייתא וגם בניסת לכהן תיאסר. וכמו כן קשה בתוך שמונה לבהמה יהי' אסור מדאורייתא דהרי אם הוא נפל לא מהני ליה שחיטה לטהרו מידי נבילה וגם אחר שחיטה מטמא משום נבלה וא"כ נימא העמידו על חזקת אינה זבוחה, וזה כמה אשר ראיתי בספר אחד דלענין ספק נפל שייך חזקת אינה זבוחה וגם נוקים את הולד בחזקת שלא כלו לו חדשיו וכמו שהיה אתמול וצ"ל אסורה מדאורייתא. ועיי' בטור יו"ד סימן ט"ו בב"י שהביא מה שכתבו מקצת הגאונים דרק לקרבן מצרכינן להמתין שמונה ימים אבל לאכילה לאדם שרי גם תוך שמנה דס"ל דלא חיישינן לנפל כלל. ואפי' לפי מה דקיי"ל דלא כוותייהו ואסרינן גם להדיוט ואפי' בדיעבד וכמבואר בשו"ע שם מ"מ הרי ודאי דאינו רק מדרבנן וכמו דמוכח מהך דבאדם תוך שלשים אינו רק דרבנן ולהריב"ש הרי צריך לומר אסורה מדאורייתא:

ולכאורה ההכרח לומר להריב"ש דמיעוט נפלים הוא מיעוטא דמיעוטא ומש"ה עדיף גם משני חזקות. והתוס' ביבמות שכתבו דמיעוט נפלים הוא מיעוט המצוי יחלקו על סברתו של הריב"ש ויאמרו דרובא עדיף גם משני חזקות מדאורייתא. דהרי בלא"ה נראה להדיא דחולקים עליו דהרי הביאו ראיה לדבריהם וכמו דחיישינן במים שאין להם סוף דלכתחילה אשתו אסורה הרי דס"ל דמיעוט הניצולים במים שאין להם סוף הוא ג"כ מיעוט המצוי ולהריב"ש הרי מוכרחין לומר דהוא רק מיעוטא דמיעוטא וכמ"ש הריב"ש בעצמו. ועי' ברא"ש פ' החולץ דכ' ג"כ כהתוספו' דנפלים הוא מיעוט המצוי ומש"ה חוששין לו וכמו במשאל"ס וכן כתבו התוס' במס' ע"ז (דף מ') בד"ה כל וכ"כ התוס' במס' נדה (דף מ"ד) ד"ה דקים ליה וכ"כ המרדכי בפ' החולץ וכ"כ בסמ"ג עשין רי"א דנפל הוא מצוי ומדבריהם לכאורה נראה מוכרח דחלוקים על הריב"ש:

אמנם זה ניחא מכמה אנפין. חדא דעיקר חזקת קטנות שכתבו התוס' ביבמות לא ברירא כולי האי וי"ל דמה דתלוי בזמן והולך ומתרבה מעצמו בלי שום מעשה לא חשיבא חזקה וממה דידענו היאך הי' אתמול אינו הוכחה שהוא כן היום. ועיי' בשו"ת מהרי"ט חלק א' סי' י"א שחקר באשה שנתקדשה ונסתפקו במנין שנותיה אם כבר היתה בת י"ב שנה או לא וכ' דלא שייך כאן לומר העמידה על חזקת פחות מבת י"ב כיון דעשוי' להשתנות וכבר כתבנו בזה במק"א והראנו פנים דכמה מהראשונים ס"ל כוותיה דמהרי"ט בעיקר סברתו יעו"ש, ועוד דאפי' אם נאמר כהתוס' דיבמות דחזקת קטנות חשיבא חזקה מ"מ שאני הכא דהספק אם הוא כלו לו חדשיו או לא י"ל דכ"ע מודים דממה דלא כלו לו חדשיו קודם לידה לא חשיבא חזקה על אחר לידה דהרי הלידה הוא הוכחה דכלו לו חדשיו ואתמול דבודאי לא כלו לו חדשיו הרי באמת לא נולד אתמול ולא שייך לומר דהחזקה מסייע למיעוט נפלים דהרי הרוב הוא דרובן יולדות בן קיימא וא"כ הרוב הוא על הלידה והיאך נאמר דהחזקה שקודם הלידה יהיה מסייע למיעוט ומנגד להרוב דהרוב הוא רק ע"י הלידה והחזקה הוא מקודם הלידה. ועוד דבלא"ה לא פסיקא לן כל כך לומר חזקה מן קודם לידה על אחר לידה ואפי' לגבי ספק אחר לא לגבי ספק נפל. ועי' במס' בכורות (דף כ') דפליגא שם ר' יהושע ורבי עקיבא דר"י ס"ל חלב אינו פוטר בבכורה ור"ע ס"ל דפוטר ופריך ומי חייש ר"י למיעוטא והתנן היתה לה חמותה אינה חוששת יצאת מלאה חוששת ר' יהושע אומר אינה חוששת משום דכל היולדות מחצה זכרים ומחצה נקיבות ומיעוט מפילות ה"ל זכרים מיעוטא ומשני איפוך ומביא ראיה דתניא חלב פוטר דר"י רע"א אינו פוטר. וכתבו שם התוספו' בד"ה חלב בשם ר"ת דאע"ג דקיי"ל דלא כר"מ דחייש למיעוטא מ"מ קיי"ל דחלב אינו פוטר ולא סמכינן אהא דרוב אינם חולבות אלא אם כן ילדו דאמרינן סמוך חזקת האם דלא ילדה עדיין למיעוטא וחיישינן ליה אנן מדרבנן, והקשו על זה התוס' דא"כ מאי פריך הגמ' על רבי יהושע דס"ל חלב אינו פוטר מהא דיצאה מלאה אינה חוששת והרי שאני הכא דאיכא חזקת האם שלא ילדה וי"ל כיון דבלא"ה בברייתא תני איפכא לא חשש לתרץ ומשני האמת דאיפוך תנן. ושוב הקשו התוס' דלפי המסקנא דמהפך וס"ל לר' יהושע חלב פוטר א"כ הא ס"ל לר"י דלא חיישינן למיעוטא אפילו היכא דאיכא חזקה המסייע למיעוט ובמס' יבמות (דף קי"ב) הא מוכרח דר"י חייש למיעוטא היכא דאיכא חזקה המסייע. ולבסוף סיימו התוס' דאם נאמר דחזקת האם שלא ילדה לא חשיבא מסייע למיעוט דאדרבה העמד הולד בחזקת שלא קדשה בבכורה אתי שפיר. והנה מה דכתבו דא"ש בזה כוונתם דיתורץ קושייתם על סוגית הגמר' דמיושבין דברי ר"י גם לפי מה דאפיך אבל דברי ר"ת הרי עדיין מופרכין מזה דר"ת הא פוסק להלכה דחלב אינו פוטר משום דחזקת האם שלא ילדה מסייע למיעוט וע"כ דלא ס"ל הך חזקה של הולד שלא היה קדוש בבכורה. וכן מבואר בדברי הרא"ש בבכורות שם וגם ביבמות פרק בתרא הביא הרא"ש דברי ר"ת הללו והקשה עליו וז"ל דלמה נלך אחר חזקת האם נימא העמד הולד בחזקת שהיה חולין במעי אמו ועכ"פ הרי מוכרח דר"ת לא ס"ל הך חזקה. והנראה בדעת ר"ת דס"ל דלא שייך לומר דנוקים הולד על חזקתו שלא היה קדוש כיון שקודם שנולד קיי"ל עובר ירך אמו הוא ואינו נחשב לגוף בפני עצמו רק היה גוף אחד עם אמו והשתא כשנולד הוא גוף חדש וס"ל לר"ת דחזקה לא שייך רק על אותו גוף עצמו דמוקמינן אותו כמו שהיה מקודם אבל לא אמרינן חזקה מגוף לגוף וכמו דלא שייך לומר דלא שייך להולד חזקה שלא הי' קדוש קודם שנתעברה אמו כיון דלא היה לו אז מציאות מה שיהי' קדוש וס"ל לר"ת דגם אחר שנתעברה כיון דעובר ירך אמו הוא לא שייך חזקה משו"ה ס"ל דחלב אינו פוטר דליכא רק חזקת אם שלא ילדה. וא"כ הא מיושב ג"כ הא דלהמסקנא ס"ל לר' יהושע דחלב פוטר ולא חייש למיעוט בהדי חזקה דנאמר דר"י ס"ל עובר לאו ירך אמו הוא וא"כ יש להולד חזקה שלא היה קדוש במעי אמו ועיי' בחולין (דף נ"ח) דס"ל לרבי יהושע דולד טרפה בעיברה ולבסוף נטרפה דמותר ומפרשינן שם הטעם דס"ל עובר לאו ירך אמו הוא וא"כ אזיל ר' יהושע לשיטתו ואפילו לפי מה שכתבו התוספות בחולין שם דמאן דס"ל עובר לאו ירך אמו לגבי ולד טרפה מ"מ אין ראי' דס"ל כן לענין שאר דברים דשאני טריפות דתלוי בחיות והולד יש לו חיות בפני עצמו מ"מ הרי בלא ראי' נוכל לומר דס"ל לר"י כמאן דאמר עובר לאו ירך אמו לכל הדברים. ועכ"פ יהי' איך שיהי' הרי בדעת ר"ת מוכרח דס"ל דמה דהי' הולד קודם שנולד לא שייך לומר להעמידו על חזקתו אחר שנולד יהי' הסברא כמו שכתבנו או מטעם אחר וא"כ ליכא בספק נפל שני חזקות ומש"ה אזלינן בי' בתר רובא דולד מעלי' קמילדן גם להריב"ש ורק מדרבנן הוא דחיישינן ליה:

[ד] גם עוד נראה לומר באופן אחר דהנה הגם דתירצנו דברי הריב"ש דלא תקשה עליו מהך דספק נפל אמנם עדיין צריך ישוב דלא יהיו נסתרים דברי הריב"ש ושיטתו מדברי התוס' דהרי לדידי' הא מוכרח לומר דבמים שאין להם סוף ההצלה הוא מיעוטא דמיעוטא והרי התוס' ביבמות (דף ל"ו) וכן כתבו התוס' במס' ע"ז (דף מ') בד"ה כל כתבו להדיא דהוא מיעוט המצוי וכן כתב הרא"ש בפרק החולץ ובמס' קידושין פרק א' וכן כתב המרדכי פרק החולץ וגם הסמ"ג בעשין רי"א ומדבריהם הא מוכרח דרובא עדיף גם משני חזקות מן התורה ואפי' במיעוט המצוי דהרי אם נשאת לא תצא וכש"כ בסתם מיעוטא דעלמא. שוב מצאתי בספר מראות הצובאות שהקשה על הריב"ש מהני ראשונים. אמנם באמת לא על הריב"ש תסוב הך קושי' רק בלא דבריו קשה כן דהרי במס' בכורות (דף ך') בתוס' ד"ה חלב דכתבו דבחזקה המסייע למיעוט קיי"ל דחיישינן מדרבנן והא דבמים שאין להם סוף אם נשאת לא תצא משום דהוא מיעוטא דמיעוטא הרי דסותרים לדבריהם דיבמות מהיפוך להיפוך דשם כתבו דהוא מיעוט המצוי ועדיף מסתם מיעוטא דעלמא ובבכורות כתבו דהוא מיעוטא דמיעוטא ובודאי קשה לעשות מחלוקת גדולה כזו בדבר שהחוש יכול להעיד עליו. ועוד יותר קשה דברי הרא"ש דבפרק החולץ ובקדושין כתב דמשאל"ס הוא מיעוט המצוי ובבכורות כתב דברי ר"ת והא דבמשאל"ס לא תצא משום דהוא מיעוטא דמיעוטא וכן כתב הרא"ש בחולין פרק א' יעו"ש וא"כ דבריו סותרים זה את זה וכן נראה דעת התוס' בב"מ (דף ג') דאמרינן שם היכי פשיט מר איסורא מממונא והקשו התוס' דהא אדרבה טפי אנו מחמירין בממון מבאיסור דאין הולכין בממון אחר הרוב אפילו היכא דאיכא חזקת איסור וי"ל דמ"מ באשת איש החמירו דמשאל"ס לא תנשא לכתחילה אע"ג שרובן מתים. וכבר עמד על דברי התוס' הללו בס' שב יעקב חלק אה"ע (סי' ל"ה) דמה הביאו מהא דמשאל"ס דמזה הא לא מוכח כלל שהחמירו בא"א יותר מבממון דהא גם בממון אין הולכים אחר הרוב, יעו"ש מה שכתב על קושי' זו. ובאמת דברי התוס' מרווחין דס"ל דמשאל"ס הניצולים הם מיעוטא דמיעוטא וס"ל דגם בממון לא חיישינן למיעוטא דמיעוטא וגם ממון מוציאין ע"י רוב כזה דמשאל"ס. ועיין בתוס' סנהדרין (דף ג') בד"ה דיני ממונות ובמס' בכורות (דף ך') בד"ה ורבי יהושע והרי הרשב"א כתב להדיא כן הובאו דבריו בשו"ע אה"ע סי' י"ז סעי' ל"ה דבנפל למשאל"ס אשתו גובה כתובתה דלגבי ממון לא חיישינן למיעוט הניצולים ועכ"פ הא מבואר דהוא מיעוטא דמיעוטא. וע"כ הנראה ברור דכו"ע מודים דבמשאל"ס הניצולים הם מיעוטא דמיעוטא דרק אחד ממאה הנטבעים ניצול והא שכתבו ביבמות דהוא מיעוט המצוי כוונתם דמ"מ הך מיעוטא דמיעוטא הוא מצוי ושכיח טובא כיון דבכל העולם מתרחש הרבה נופלים לים וממילא הניצולים אע"ג דהם מיעוטא דמיעוטא במנין לערך הנטבעין מ"מ גם הוא מצוי. וכן במיעוט דנפלים נוכל לומר דהוא מיעוטא דמיעוטא דאחת מן אלף היולדות מפילות ומ"מ הוא שכיח דכמה אלפי אלפים נשים יולדות בכל יום וממילא גם המיעוט מצוי ושכיח ומשום הכי חששו חכמים למיעוט מצוי כזה דאם בכל פעם נתיר הרי כמה פעמים יתרחש שיתירו שלא כדין ועביד איסורא ומש"ה אסרוהו לגמרי. ועיי' בתוס' נדה (דף מ"ד) ד"ה דקים ליה וז"ל דמשו"ה חיישינן למיעוט דנפלים דהוא מיעוט דשכיח ודבר ההוה תמיד ודבריהם כמעט מבוארים להדיא כמו שכתבנו וכ"ז הוא רק חששא דרבנן אבל לענין דאורייתא הרי אין לנו לדון רק על אשה זו שאנו דנים עלי' שנפל בעלה לים אם הוא ניצול או לא וכן בולד על פי דין תורה אין לנו לדין רק עליו אם הוא בן קיימא או לא וכיון דהוא בעצמו הוא רק מיעוטא דמיעוטא מש"ה שרי מן התורה ואע"ג דאיכא תרי חזקות לאיסור וגם מדרבנן לא החמירו בו רק לכתחילה ואם נשאת לא תצא. ואין כאן פלוגתא כלל: