שו״ת בית הלוי – חלק ב – סימן א, קטע 4

[ו] וא"כ הדרא קושי' רבינו ברוך דהרי חזינן מאוקימתא דרבינא דמוקי הך וכולם ששחטו באינו מומחה ומוכח דבאינו ידוע אם הוא מומחה גם בעומד ע"ג אסור לכתחילה וכמו כן צריך להיות לדידן בידוע דאינו מומחה דהרי חזינן דגם באינו מומחה איכא למיחש בע"כ שמא לא ישגיח עליו היטב ויקלקל:

[ז] וע"כ נראה לישב דעת הטור והעומדים בשיטתו באופן אחר דמהא דחזינן דלרבינא אסור אין ללמוד מניה לדידן, דהנה הגמר' פריך דלרבינא הך וכולם ששחטו ואחרים רואין אותו כשירה אהי אילימא אחשו"ק ואם שחטו מבעי' לי' אלא אשאינו מומחה בבודקין אותו סגי ומשני בדליתא קמן דלבדקי', וכתבו התוס' דמשמע מזה הא איתא קמן ובדקוהו ונמצא שאינו יודע גם בדיעבד אסורה ולא מהני מה דאיכא עומד ע"ג מדלא משני שנמצא אינו יודע והקשו התוס' מהא (דבדף י"ב) קאמר רב ראה א' ששחט אם ראוהו מתחילה ועד סוף שחיטתו כשירה ואם לאו אסור לאכול משחיטתו ופריך אי דידעינן דלא גמיר פשיטא ואי דלא ידעינן אי גמיר נימא רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם ועכ"פ חזינן דגם בידוע דלא גמיר כשירה בעומד ע"ג מדפריך פשיטא ונשארו התוס' בקושי', והרי מוכרחין אנו לומר דהני שני סוגיות חולקין בהאי דינא, ועיי' ברא"ש (סי' ו') שהביא מה שכתב האלפס וז"ל והיכא דראה אחד ששחט ואזל ליה ולא ידע אי גמיר אי לא גמיר שחיטתו כשירה דרוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם וכתב ע"ז הרא"ש דהך ראה אחד ששחט דנקט האלפסי פירושו דראוהו מרחוק ולא ראה אם שחט יפה או לא דאין לפרשו באחרים רואין אותו ממש דא"כ אפי' לרבינא דלא ס"ל הך סברא דרוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם ג"כ שחיטתו כשירה בדליתא קמן למבדקי' עכ"ד, הרי מוכרח דגם הרא"ש ס"ל כהתוס' דלפי סוגי' זו בנמצא שאינו יודע אסור גם דיעבד אע"ג דהיה עומד על גביו דאל"כ למה כתב הרא"ש בליתא קמן למבדקי, דמשמע דאי איתא קמן צריך בדיקה ואי בכל גווני כשירה היא בדיקה זו מאי טיבה ומאי נ"מ בבדיקה זו ומוכרח דס"ל כהתוס' וס"ל דהך סוגי' חולקת על הסוגי' (דדף י"ב), ועיי' בשו"ת הרשב"א חלק ראשון סימן תק"ל שכתב שם השואל בשם רבינו דן דמי שבודאי אינו יודע אסור גם בדיעבד ואע"ג דאיכא עומדים על גביו וראייתו מהך סוגי' דמשני בדליתא קמן ולא משני בנמצא שאינו יודע והרשב"א שם חולק על זה וכ' דגם בודאי לא ידוע כשר בדיעבד והביא ראי' מהא דמכשרי המשנה בחשו"ק באיכא עומדים ע"ג וחשו"ק הרי ודאי דאינם יודעים הלכות שחיטה ושוב הביא עוד ראי' מסוגי' (דדף י"ב) הנ"ל וצ"ע דלא כתב הרשב"א כלל לתרץ קושייתו של רבינו דן דאמאי לא משני בנמצא שאינו יודע, (וגם דהרי מקושי' הגמ' מוכח כן דפריך וכולן ששחטו אהי קאי כו' אלא אשאין מומחה בבודקין אותו סגי נימא דקמ"ל דכשירה בלא בדיקה וא"צ לבודקו אלא מוכרח כרבינו דן דאי באמת אינו יודע פסול גם דיעבד ומש"ה אי איכא קמן צריך לבודקו דלמא אינו יודע ותאסר וכשבדקו ונמצא יודע א"צ להעומדים ע"ג, וצ"ע] והגם דלא ידעינן האיך מישב הרשב"א להך סוגי' עכ"פ חזינן דהרשב"א חולק על התוס' וס"ל דגם הסוגי' (דדף ג') ס"ל דכשירה גם בודאי לא גמיר יעוי' בדברי הרשב"א, וא"כ הרי י"ל דהאי דינא של הטור תלוי במחלוקת הסוגיות דהא דחזינן דמוכרח (בדף ג') דלרבינא אסור לכתחילה ליתן למי שאין יודעין בו אי גמיר או לא זהו רק לפי מה דס"ל לההיא סוגי' דגם בשחט עם עומד ע"ג מ"מ צריך בדיקה אח"כ באיתא קמן ואם נמצא שאינו יודע אסורה ומש"ה אע"ג דבדיעבד סמכינן על הא דהי' עומד ע"ג ומכשרינן אם אין יודעין בו אי גמיר או לא בדליתא קמן למבדקי' מ"מ לכתחילה אסור ליתן לו אם לא על סמך שיבדקנו אח"כ דלמה לנו ליכנס לספק זה המרובה דלמא באמת אינו יודע ואוכלין איסורא ומהיכי תיתי נעשה כן לכתחילה, אבל לפי מה דס"ל להגמר' (בדף י"ב) דאפי' בודאי לא גמיר כשירה בעומד ע"ג ולא חיישינן דלמא קלקל והעומד ע"ג לא התבונן היטב בו שוב נוכל לומר דגם לכתחילה לא חיישינן להך חששא כלל, והוא תי' נכון בישוב דעת הטור, ולתירוץ זה נתכוין הגר"א בביאורו (ס"ק י"ז) רק שקיצר בדבריו כדרכו בקודש שוב מצאתי בים של שלמה (סי' ה) שתי' כן דעת הטור:

[ח] ולפי דברינו לא די שאין מסוגי' זו שום סתירה להטור ואדרבה עוד נסתייעו דבריו טובא דהרי ודאי קשה דהא חזינן (בדף י"ב) דס"ל לרב להדי' דגם בודאי לא גמיר מ"מ שחיטתו כשירה בעומד ע"ג, וגם הסתמא דגמרא ס"ל כן בפשיטות עד דפריך על רב אי דידע דלא גמיר פשיטא, וא"כ הרי ודאי קשה על הסוגי' (דדף ג') דבא לתרץ דברי רבינא ומוקים בליתא קמן למבדקי' ולא מוקי לה בנמצא שאינו יודע דמנ"ל להגמ' דרבינא חולק על רב בזה דודאי דאין מקום לומר דהך סוגי' ס"ל למילתא דפשיטא דאסורה ואין שום סברא להתירו דהרי חזינן דרב וסתמא דגמ' (דד' י"ב) ס"ל להתיר ודלמא גם רבינא ס"ל כן, וגם מאי מקשה הגמרא על רבינא אלא אשאין מומחה בבודקין סגי נימא דס"ל כרב ותני דכשירה בלא שום בדיקה וקמ"ל דא"צ לבודקו, ומוכרח מזה כהטור דלרב דמכשיר גם בודאי לא גמיר ה"ה דשרי לכתחילה וזהו גופא דדחקה להגמר' דרבינא ע"כ חולק על רב בזה דאל"כ שוב לא מצי קאי הך וכולן ששחטו על אינו מומח' דמדנקט ששחטו הא מוכח דלכתחיל אסור ליתן לו וכהוכחתו של רבינו ברוך ומוכח דרבינא סבר דאי באמת אינו יודע גם בדיעבד אסור ומש"ה אסו' לכתחיל' לרבינא ורק בליתא קמן סמכינן דלמא גמיר אבל באיתא קמן צריך בדיקה ומש"ה פריך דבודקין אותו לחודא סגי וא"צ להעומד ע"ג ומוכרח לאוקמא בליתא קמן וא"כ אנן דפסקינן כרב דלכל הפחות בדיעבד שרי גם בודאי לא גמיר מוכרח לפי"ז דגם לכתחילה שרי וכהטור, ובזה נעמוד ג"כ על מה דפסקו כל הפוסקים דבדיעבד שרי גם בודאי לא גמיר דלכאורה קשה כיון דלדעת התוס' והרא"ש הוא מחלוקת הסוגיות (ובדף ג') ס"ל דאסורה א"כ מנ"ל לפסוק להקל כסוגי' (דדף י"ב). ובודאי דזהו טעמו של רבינו דן שבתשובת הרשב"א שפסק לאסור גם דיעבד מכח הך סוגי' והרשב"א דחה דבריו וא' מן הראיות הוא מהך (דדף י"ב) ובודאי דגם ממנו לא נעלם ההיא סוגי' רק ס"ל כיון דהוא פלוגתא בגמר' ומש"ה פסקה לחומרא. אבל הרי יש להבין טעמן של הפוסקים שפסקו להקל וגם בשו"ע לא הביא שום דעה להחמיר בזה והרי להתוס' והרא"ש הי' צריך לפסוק לחומרא. ולפי הנ"ל ניחא היטב דכיון דחזינן דרב ס"ל להדי' דכשר וגם סתמא דגמ' פריך בפשיטות עלי' פשיטא א"כ ודאי דהלכה כן. והא (דבדף ג') מוכרח מגמר' להיפוך אינו משום דסתמא דגמר' ס"ל כן רק הא קיימינן אליבא דאוקימתא דרבינא ולדידי' הא מוכרח דחולק על זה כי היכי דלהוי ניחא הך וכולן ששחטו רק דיעבד דיהי' קאי גם על אינו מומחה ולא דסתמא דגמר' בעצמה ס"ל כן וכיון דאנן לא קיי"ל כלל כאוקימתא דרבינא בעיקר אוקימתא דידי' דהא קיי"ל רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם ולא איירי המשנה כלל באינו מומחה שוב אין לנו הכרח לומר דלא כרב ובודאי דיש לפסוק כרב וכסתמא דגמר' וכל זה נכון:

[ט] אמנם זה מספיק רק לישב דברי הטור אבל הרי הרשב"א כתב ג"כ כן דגם לכתחילה שרי באינו מומחה ועליו עדיין קשה קושי' רבינו ברוך דמדתני וכולם ששחטו בדיעבד מוכח דלכתחילה אסור דאיהו הא ס"ל בתשובה דהשני סוגיות אינם מחולקים כלל דהרי הוכיח מהמשנה דגם בודאי לא גמיר כשר מהא דגם חשו"ק כשר והם בודאי לא גמירי הבאנו דבריו לעיל] ולדידי' הרי אין תי' זה מספיק ולכאורה צ"ל להרשב"א דלא ס"ל עיקר הוכחתו של רבינו ברוך רק סבר דאע"ג דלרבינא קאי הך וכולם ששחטו גם על אינו מומחה מ"מ לשון דיעבד דנקטה המשנה אינו רק משום חשו"ק וכמו שתי' הכרתי ופלתי שהבאנו באות ב' אמנם גם זה ניחא דהרי ודאי דדעת הרשב"א בתשובה יש להבין מדוע לא חשש כלל לדיוקו של רבינו דן דודאי דמסוגי' (דדף ג') מוכרח מקושי' המקשה ומהתי' דבנמצא דלא גמיר אסורה וכמו שכתבנו והגם דהרשב"א הוכיח דכשר מהמשנה דמכשרי בחשו"ק מ"מ אכתי זהו גופא תקשה על הך סוגי' (דדף ג') והנראה דצ"ל דהרשב"א מחלק בין הנושאים דרק (בדף נ') דאיירינן אליבא דרבינא באדם שאינו ידוע לן אי גמיר או לא גמיר ונמצא דאין ידוע פסולו של השוחט להעומד ע"ג ומש"ה אם אח"כ נמצא דלא גמיר אסור גם בדיעבד דחיישינן דלמא העומד לא שם על לבו להשגיח היטב עליו וסמך קצת על השוחט וחיישינן דלמא קלקל ולאו אדעתי' ומש"ה הוכרח הגמר' לאוקמא רק בליתא קמן ולא בנמצא שאינו גמיר אבל בחשו"ק או בהך (דדף י"ב) דאיירי בידוע לנו בתחילה דלא גמיר דפסולו ידוע לנו מקודם בודאי דלא סמך עליו כלל ונתן לבו להשגיח היטב ומש"ה אמרינן התם דשרי. ונאמר דגם הרשב"א בתשובה לא פסק להתיר רק בכה"ג דידוע דלא גמיר אבל באינו ידוע ונמצא דלא גמיר מודה הרשב"א דאסור, ועכ"פ גם להרשב"א הא מיושב היטב קושי' התוס' (בדף ג') בסתירת הסוגי' ועיי' בכנה"ג בהגהותיו על הב"י שכתב לתרץ כן קושי' התוס' וס"ל להרשב"א והעומדים בשיטתו דגם לענין לכתחילה יש לחלק כן דרק באוקימתא דרבינא דאיירי באינו ידוע אי גמיר או לא אסור לכתחילה דלמא באמת אינו יודע ותהי' אסורה גם דיעבד ומש"ה נקטה המשנה רק ששחטו דיעבד אבל היכא דידעינן דלא גמיר דודאי שרי בדיעבד ה"ה דלכתחילה שרי מהאי טעמא. שוב מצאתי תי' זה בהגהות הגאון ר"ע אייגר זצלה"ה זי"ע הנדפס מחדש בגליון היו"ד. ועוד יותר יש לומר דגם הך סברא דבכה"ג דידוע פסולו גם לכתחילה שרי יצא להו להרשב"א והטור מהך סוגי' גופה (דדף ג') דלכאורה ודאי דקשה טובא על התוס' שנשארו בקושי' בסתירת הני סוגיות ואמאי לא תירצו כמש"כ לחלק בין ידוע פסולו לאין ידוע פסולו והרי הוא סברא ברורה לחלק ביניהם ומצאתי בכו"פ סי' א' ס"ק יו"ד שהקשה כן על התוס' ומה שכתב שם לישב דברי התוס' לא הבנתי כוונתו יעו"ש ואולי יש שם איזה חיסרון בדבריו וטעות הדפוס: והפשוט דהתוס' מיאנו בתי' זה דא"כ הדר קשה על הגמר' אמאי דחקה לאוקמא בליתא קמן למבדקי' ה"ל לאוקמא בידוע דלא גמיר ומזה הוכיחו התוס' דס"ל להך סוגי' דגם בידוע דלא גמיר חיישינן דלמא לא השגיח עליו היטב ואסור גם בדיעבד ולדידהו צ"ל דלא גמיר גרע עוד דודאי דבדיעבד כשר דשאני חשו"ק דודאי לא סמיך עליהם כלל אבל בבן דעת גם בודאי לא גמיר חיישינן גם בדיעבד דלמא סמיך עליו קצת וז"ל הרשב"א בסי' תק"ל בדברי השואל בהביאו דעת רבינו דן דאסור אמאי דחיק כו' לוקי למתניתין וכולן ששחטו אמאן דידעינן דלא גמיר אלא דחיק לאוקמא בליתא קמן ש"מ בכה"ג אסור. הרי להדיא דלא הקשה כפשוטו נוקמא בבדקוהו ונמצא דלא גמיר דעל זה נוכל לחלק כמש"כ רק הקשה כמש"כ דאכתי נוקים בידוע מקודם דאינו יודע ומכח קושיא זו יצא לו להטור דבידוע פסולו כמו דכשר בדיעבד גם לכתחילה שרי ומש"ה לא מצי לאוקמא בכה"ג דתיקשה הא דאמר וכולם ששחטו דמשמעו רק דיעבד ומש"ה מוקים לה רק בידוע דלא גמיר ובליתא קמן למבדקיה דבכה"ג לכתחילה אסור לרבינא ועכ"פ יהי' התי' אם כתי' זה או כהקדום דאדרבה דברי הטור נסתייעו עוד מסוגי' זו. ולפי"ז יצא לנו דהא דהתיר הטור גם לכתחילה אינו רק כשאותו מומחה העומד ע"ג יודע בו בהשוחט דלא גמיר ואז משגיח עליו היטב אבל אם לא הודיעו לו דהשוחט לא גמיר רק אנן ידעינן בי' דלא גמיר לא מבעי דלכתחילה אסור אלא גם בדיעבד יש מקום לאסור לפי תי' זה השני וכמו דחזינן דלרבינא אסור גם בדיעבד אם נמצא דלא גמיר. וזהו דדחיקא מילתא בהאי תי' בתרא דהרי כל הפוסקים וכן הטור בעצמו סתמו דבריהם וכתבו להתיר אם ראו אותו מומחה ומשמע דאפילו לא הי' ידוע זאת להעומד ע"ג ג"כ כשר מיהא בדיעבד. וע"כ יותר נראה כתי' הראשון דהטור ס"ל כשיטת התוס' והרא"ש אביו דהוא פלוגתא בין הסוגי' ולדידן שרי גם לכתחילה ולהרשב"א נאמר כתי' זה השני ונאמר דלקושטא דמילתא לא הכשיר הרשב"א רק בידוע פסולו וכמו שנתבאר:

[י] והנה הפר"ח הביא ראי' להטור מהא (דבדף י"ב) מדקדק הגמר' על הא דתנן חוץ מחשו"ק שמא יקלקלו את שחיטתן ואמרי' שם שמא קלקלו לא קתני אלא שמא יקלקלו אמר רבא זאת אומרת אין מוסרין להם חולין לכתחילה ופרש"י אלא שמא יקלקלו דמשמע דמועדים הם לקלקל זאת אומרת אין מוסרין להם חולין לכתחילה ואע"ג דאיכא אחרים עומדים על גביו ומזה הא מוכח דגדול שאינו מומחה דאינו מועד לקלקל כחשו"ק שרי גם לכתחילה באיכא עומד ע"ג ובודאי דאין מסוגי' זו קושי' על רבינו ברוך די"ל דלא ס"ל כלל כפרש"י דמפרש לה בשוחטין לאכילה רק כפירושו של ר"ת שהביאו התוס' בריש המס' בד"ה שמא דמפרש הא דאמר רבא זאת אומרת אין מוסרין להם לכתחילה היינו גם אם ירצה להאכילה לכלבים יעו"ש וא"כ הא י"ל דרק זה הוא דאינו אסור אלא בחשו"ק ולא בגדול שאינו מומחה ושוחט לאכילה י"ל דאסור גם באינו מומחה. וכן כתב הכו"פ לישב קושי' הפר"ח לדעת ר"ב וא"כ מוכח דדעת רש"י להלכה הוא ג"כ כהטור. ולכאורה היה נראה דגם רבינו ברוך מצי ס"ל בעיקר פירוש של הגמר' כפרש"י דרבא איירי בשוחטין לאכילה והרבותא היא אע"ג דאיכא עומד ע"ג. ומ"מ מצינן לומר דגם אינו מומחה דומה בהאי דינא לחשו"ק ואסור ודקדוקו של רבא נפרש דאינו משום דלשון שמא יקלקלו משמע ליה לרבא דמשום דמועדין לקלקל וכפרש"י ומני' הוא דמדקדק רבא דלכתחילה אסור גם בעומד ע"ג דאי לא אסור רק בלא עומד ע"ג א"כ לא צריך לטעמא דמועד לקלקל דגם בספק קלקל ג"כ אסור גם בדיעבד ורבינו ברוך חולק בזה על פרש"י ומפרש דרבא מדקדק מדנקטה המשנה שמא יקלקלו בלשון עתיד וה"ל למנקט שמא קלקלו דיעבד כיון דגם בדיעבד אסור בחשו"ק בינן לבין עצמן. ומזה הוכיח רבא דהמשנה קמ"ל עוד חידושא לענין לכתחילה ואפילו במקום דשרי בדיעבד וכגון שיש עומד ע"ג מ"מ כל שיש לחושבו שמא יקלקל אסור ליתן לו וה"ה באינו מומחה ורק מלשון רש"י שכתב דדיוקו הוא דשמא יקלקל משמע דמועדין לקלקל מוכח דס"ל כהטור אבל מהגמר' אין קושי' על רבינו ברוך גם אם נפרש בעיקר הפירוש כרש"י דקאי על אכילה (ועיי' בב"י שכתב על דברי הטור דכן נראה מדקדוק לשון רש"י ונתכוין לדברי רש"י הללו (דדף י"ב) ובהגהות הרלנ"ח נדחק בשם הדמש"א בביאור כונת הב"י לאיזה דיבור מפרש"י נתכוין הב"י וכונתו פשוטה כמש"כ). אמנם זה אינו דלכאורה אי אפשר לומר כלל דר"ב יסבור כפרש"י דהרי עיקר יסודו של ר"ב הוא מאוקימתא דרבינא דמוקי הך וכולן ששחטו דמשמעו דיעבד גם על אינו מומחה ומוכיח מניה דלכתחילה אסור כמבואר כל זה במרדכי פ"א דחולין ובהגהות אשרי שם. ולפרש"י הרי אדרבה לפי אוקימתא של רבינא מוכח דשרי דהרי רבינא מפרש לה הכל מומחין שוחטין בד"א שיודעין בו שיודע ה' שחיטה אבל אין יודעין בו אם יודע לא ישחוט ואם שחט בודקין אותו אם יודע חוץ מחשו"ק דגרע מאינו מומחה דאפי' דיעבד אסור שמא יקלקלו ומדקדק רבא מדנקטה שמא יקלקלו דלכתחילה אסור ולפרש"י קאי רבא בשוחטין לאכילה ובעומד ע"ג. נמצא דבהך בבא דחוץ מחשו"ק שמא יקלקלו נכללו בו שני דברים מחודשים חדא דחשו"ק אסור גם בדיעבד בלא עומד ע"ג ואידך דגם בעומד ע"ג אסור לכתחילה וא"כ הרי מהמשך לשון המשנה מוכרח דבאינו מומחה שרי לכתחילה דהרישא הא איירי באינו מומחה ותני עלה חוץ מחשו"ק ואשמעינן האי דינא דאסור לכתחילה א"כ הך חוץ מחשו"ק קאי גם על זה ומוכח דלא כרבינו ברוך ובע"כ צ"ל דאיהו ס"ל כפר"ת דשמא יקלקלו אשמעינן דגם לכלבים אסור ויהי' מוכרח מזה דבאינו מומחה שרי לכלבים אבל בשוחט לאכילה ובעומד ע"ג דבחשו"ק ידעינן איסורא דידי' מסיפא דקתני וכולם ששחטו דיעבד לפר"ת שפיר ס"ל לר"ב דגם אינו מומחה הוא בכלל איסורא כיון דלרבינא קאי הך וכולם גם לאינו מומחה. וא"כ צ"ע לי טובא דברי המרדכי שהביא דעת ר"ב וראייתו וכתב על זה וז"ל ואין להקשות ע"ז מדאמרינן גבי חשו"ק ש"מ דאין מוסרין להם לכתחילה משמע הא פקח כה"ג שרי דיש לומר דקאי על חשו"ק מומחין עכ"ד. ביאור דבריו דמקשה דהא סתם חשו"ק אינם מומחין ומדנקט רבא בחשו"ק מוכח דבפיקח שרי דהמרדכי ס"ל בפירוש הסוגי' כפרש"י דרבא קאי על שוחט לאכילה ותי' המרדכי דרבא איירי בחשו"ק מומחין. הרי דרוצה לישב הוכחת רבינו ברוך ודעתו גם לפרש"י ולכאורה הוא דבר הבלתי אפשר וכמש"כ דמהמשך לשון המשנה עצמה מוכח דבאינו מומחה שרי וצ"ע. ולא ידעתי מקום לתרץ דברי המרדכי שרוצה לישב דיוקו של ר"ב גם לפי פרש"י אם לא שנאמר דלרבינא דמוקי המשנה על אינו מומחה לא ס"ל כלל הך דיוקא דרבא דשמא קלקלו לא קתני דהרי לפרש"י בלא"ה מוכרח דלאו כ"ע ס"ל הך דיוקא דהרי התוס' הקשו על פרש"י דהרי זאת נדע מסיפא לאסור בחשו"ק דתני וכולם ששחטו ותירצו דרש"י גורס רבה ואיהו ס"ל כאוקימתא דרבה בר עולא או רבינא דקאי הך וכולם לא על חשו"ק לחודא רק גם על טמא במוקדשין או אינו מומחה והי' ס"ד דהך ששחטו דיעבד נקט משום אינך אבל חשו"ק שרי גם לכתחילה ומש"ה צריך למתני שמא יקלקלו לאשמעינן גבי חשו"ק דאסור אבל לאוקימתא דאביי ורבא ורב אשי דלדידהו לא קאי הך וכולם רק על חשו"ק לא מדייקינן הך דיוקא של רבא דקלקלו לא קתני ולהמרדכי נאמר דגם רבינא לא ס"ל הך דיוקא ורבה ס"ל כאוקימתא דרבה בר עולא בטמא במוקדשין וא"כ לא יכלל בבבא דחוץ מחשו"ק הך דינא דאסור לכתחילה וידעינן לי' לאסור בחשו"ק מסיפא וכולן ששחטו וקאי על חשו"ק ועל אינו מומחה דבשניהם אינו רק דיעבד רק המרדכי הקשה אליבא דדינא דמ"מ הא חזינן מהך (דדף י"ב) להלכה דרק בחשו"ק אסור ועל זה תי' דאיירי בחשו"ק מומחים: